משנה למלך/תרומות/ג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ג[עריכה]
ואלו ניטלין אחד מששים וכו'. נראה דתרומת ירק ניטלת א' מס' כיון דתרומת ירק הוי מדרבנן וכמ"ש רבינו בפ"ב דין ו' דומיא דפירות עציץ שאינו נקוב וכללא כייל בפרק ראשית הגז (דף קל"ז) דרבנן בדרבנן בס'. וא"ת א"כ חרובין תיפוק לי מטעמא דאינם חייבים כי אם מדבריהם וכמ"ש בפ"א מהלכות מעשר דין ט' הא לא קשיא משום דהתם מיירי בחרובי צלמונה אבל שאר חרובין הרי הם כשאר פירות האילן וכמ"ש בפ"א מהלכות מעשר שני דין ג'. והכא מיירי בשאר חרובין ומש"ה איצטריך למעטם משום דאין הכהנים מקפידים. וראיתי לרש"י בפרק ראשית הגז שכתב דכל פירות האילן הוי בס' ואזיל לטעמיה דס"ל דאין חיוב מן התורה אלא דגן תירוש ויצהר וכמ"ש בר"פ כיצד מברכין (*א"ה עיין לעיל פ"א דין א') והתוספתא הלזו קשיתיה דמוכח מינה דכל שאר פירות האילן חוץ מן הנזכר כאן אינה נטלת לכתחילה א' מס'. ולדידי מן התוס' הלזו יש להכריח סברת רבינו דאית ליה דכל פירות האילן חייבים מן התורה ודוק:
ד[עריכה]
אין תורמין תרומה זו לא במדה כו'. כתב מרן והטעם שכתב הראב"ד לא נזכר בגמרא ואני בעניי לא הבנתי דבריו כו'. ודברי מרן תמוהים הם בעיני וכוונת דברי הראב"ד היא פשוטה דבשלמא כשהוא תורם מאומד יודע הוא שאינו יכול לכוין היטב ודעתו הוא הן חסר הן יתר מכוונתו ובתרומה ליכא שיעור אבל כשהוא במדה דעתו לתרום דוקא מה שהוא כוונתו ואם יוסיף או ימעט נמצא מקלקל את התרומה או את הפירות. ומ"ש מרן דמה לנו ולקפידתו וכו' דבריו תמוהים שדין זה לא נאמר אלא גבי מעשר שיש לו שיעור אבל בתרומה דליכא שיעור ליכא קלקול אלא כשהוא מקפיד אבל כל דליכא הקפדה מה קלקול שייך דהא חטה אחת פוטרת הכרי ואם שייר מקצת חולין תרומתו תרומה וצ"ע:
ו[עריכה]
והתוספת הזאת יש לו להפרישה במדה וכו'. רבינו ס"ל דמאי דתנן ויתרום כמות שהוא למוד הוא פי' למאי דתני במדה ובמשקל כו' כלומר כמו שמנהגו לשער זרעו במדה זו במנין וכ"כ בפי' המשנה. אך הר"ש פי' כמות שהוא למוד לתרום או א' מנ' או א' ממ' ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא כיון שאם עלה בידו א' מס' לא היה תורם עוד השתא נמי דעלה בידו פחות מס' ישלים לס' קמ"ל דלא וכן פי' הרע"ב:
יג[עריכה]
ישראל שהפריש מעשר ראשון כשהוא שבלים כו'. דין זה נתבאר בפ"ג דעירובין (דף ל"א) ושם נאמר דאם הקדימו בכרי חייב וכמ"ש רבינו. אך ראיתי בירושלמי פ"ק דחלה אמתני' דאלו חייבין בחלה שהביאו מימרא זו דר' אבהו דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה ואמרו עלה כשמירח והפריש אח"כ תרומת מעשר שבו אבל אם הפריש תרומת מעשר ואח"כ מירחו לא ע"כ. ופי' שם הרב שדה יהושע דדוקא כשמירח ואחר המירוח הוציא תרומת מעשר שבו דכי חייל עליה חיובא דמעשר דהיינו בתר מירוח רחמנא פטריה מתרומה גדולה ומש"ה שייך ביה ממנו תרומת מעשר ולא תרומה גדולה. אבל אם הפריש תרומת מעשר קודם מירוח כי הדר מירחו דחל עליה חיובא דמעשר כיון דתו לא מפריש ממנו תרומת מעשר דהא מופרשת כבר לא מצינא קרינא ביה ולא תרומת מעשר ותרומה גדולה ולא חלבו כו' דהא אזלא מיניה תרומה מעשר ומש"ה חייב בתרומה גדולה ע"כ. ולכאורה עלה בדעתי להעמיס חילוק זה בדברי רבינו במ"ש אין הלוי חייב להפריש ממנו תרומה גדולה אחר שידושנו אלא תרומת מעשר בלבד דיש לדקדק בדברי רבינו למה האריך בלשונו לומר אחר שידושנו לא הול"ל אלא בסתם אין הלוי חייב להפריש ממנו תרומה גדולה והוה משמע בין קודם דישה בין לאחר דישה. וכן מ"ש אלא תרומת מעשר בלבד הוא שפת יתר דמהיכא תיתי שיפטר מתרומת מעשר דהא תרומת מעשר ללוי הוא דקא חייביה רחמנא ומהיכא תיתי שיפטר בשביל שהקדימו הישראל בשבלים. ומכח הדקדוקים הללו היה עולה בדעתי לומר דרבינו כיון לרמוז לנו חילוק הירושלמי במלות קצרות כמנהגו הטוב וזהו שכתב אחר שידושנו אלא תרומת מעשר בלבד כלומר דדוקא היכא דאחר הדישה יש עליו חיוב תרומת מעשר אז הוא שנפטר מתרומה גדולה אך אם אחר הדישה אין עליו חיוב תרומת מעשר וכגון שהפריש תרומת מעשר קודם דישה אז חייב בתרומה גדולה אחר דישה וכמ"ש בירושלמי. ואף דבירושלמי נקטו לישנא דמירוח ורבינו נקט לישנא דדישה. הא לא קשיא דלישנא דדישה לאו דוקא אלא הכוונה היא דש ומירח וכמ"ש מרן בדין זה על מ"ש רבינו אבל אם דש כו'. אך אחר העיון ראיתי דליתא להאי מלתא דאי הוה ס"ל לרבינו חילוק זה היה כותבו בפירוש ולא ברמז. והנכון אצלי דרבינו דחה דברי הירושלמי הללו מכח מתני' דפ"י דתרומות מ"ו דתנן היו לו חבילי תלתן של טבל כותש ומחשב כמה זרע יש בהם כו'. ובפ"ק דביצה (דף י"ג) אוקמוה להאי מתני' בטבל טבול של תרומת מעשר וכדרבי אבהו אמר רשב"ל מעשר ראשון שהקדימו בשבלים שמו טובלו לתרומת מעשר הואיל ויצא עליו שם מעשר. והקשו עלה כותש למה לי לימא ליה כי היכי דיהבו לי יהיבנא לך ותירץ רבא קנסא. ופי' רבינו בפי' המשנה דקנס הוא ללוי לפי שלקח מעשר קודם הכתישה והפסיד לכהן תרומה גדולה שיש באותו מעשר ע"כ. ואי איתא כדברי הירושלמי דאם הפריש תרומת מעשר קודם מירוח חל על הלוי חיוב תרומה גדולה כשימרחנו איך תקנו חכמים שיפריש תרומת מעשר לאחר כתישה שהוא המירוח להפסיד לכהן תרומה גדולה אדרבה יניחו ללוי שיפריש תרומת מעשר קודם כתישה כדי שכשיכתשנו למחר יתחייב בתרומה גדולה. וכי תימא א"כ תיקשי למ"ש בירושלמי ממשנה זו. הא לא קשיא דאפשר דהירושלמי ס"ל דכותש דמתניתין לא משום קנסא אלא לטובת הלוי נאמר שאינו חייב לתת תרומת מעשר מן העץ אע"פ שטעם עצו ופריו שוים וכמ"ש רבינו שמשון בפי' דמתני' יע"ש. א"נ דס"ל להירושלמי דמתני' דתרומות לאו בטבל הטבול לתרומת מעשר מיירי אלא בטבל הטבול לתרומה גדולה וס"ל כאוקימתא קמא דאביי דקאמר מחלוקת בשבלים אבל בקטנית ד"ה איסורייתא טבלה וכדאיתא בפ"ק דביצה (דף י"ג). ולפ"ז מתני' דתרומות דכותש ומחשב אתיא כפשטה וכמו שפירש"י שם. וכן נראה מהירושלמי דקאי בשיטה זו דאיסורייתא טבלה דקאמר עלה דמתני' דחבילי תלתן כמה היא חבילה כ"ה זירין. ואי אמרת בשלמא דאיסורייתא הוא דטבלה ניחא דאיצטריך לאשמועינן כמה היא חבילה. אלא אי אמרת דאיסורייתא לא טבלה ומאי דקרי להו טבל הוא משום דשמו טובלו לתרומת מעשר לאי זה תכלית איצטריך לאשמועינן כמה היא חבילה וכן אמרו עוד בירושלמי מלתיה אמרה עד שהן בחבילות נטבלות כו'. הרי מפורש דהירושלמי ס"ל כלישנא קמא דאביי. אך רבינו פסק כאיכא דאמרי וכמ"ש בפ"ג מהלכות מעשר דין ה' ומש"ה דחה דברי הירושלמי הללו מהלכה: ומ"מ אני תמיה על הירושלמי מההיא ברייתא דמייתי בפ"ק דביצה בן לוי שנתנו לו שבלים במעשרותיו עושה אותם גורן ענבים עושה אותם יין זיתים עושה אותם שמן ומפריש עליהם כו'. ואי כדברי הירושלמי איך קנסו ללוי כדי להפסיד לכהן שהרי אם היה מפריש תר"מ קודם שיעשה גורן לאחר שיעשה גורן היה מתחייב הלוי בתרומה גדולה. ואפשר לומר דס"ל להירושלמי דטעמא דברייתא לאו משום קנסא הוא אלא מן הדין הגמור דאיתקשו תרומת מעשר ותרומה גדולה להדדי וכדמסיים בהאי ברייתא כשם שתרומה גדולה אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב כך תרומת מעשר אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב. ופשטא דברייתא מוכח דדין גמור הוא ודברי סתמא דש"ס דמייתי עלה דרבא דקאמר קנסא ברייתא זו וקאמר תניא נמי הכי צריכים תלמוד דלא ראי זה כראי זה והפרש גדול יש בין שני הטעמים ונ"מ לענין דינא היכא דהפריש הישראל תרומה גדולה מן השבלים ואח"כ מעשר ראשון דמן הדין אפילו קודם מירוח חייב להפריש תחלה ת"ג ואח"כ מעש"ר וכמ"ש רבינו שמשון פ"ה דפאה מ"ב ולפי פשט הברייתא אף במציאות זה חייב הלוי לעשות השבלים גורן ואח"כ יפריש ת"מ דכיון שמן הדין הוא שיפריש הלוי ת"מ מן הגורן אם הישראל עבר ועשה שלא כהוגן והפריש ת"ג מן השבלים בשביל זה לא יעשה הלוי שלא כהוגן ופשיטא דלכתחילה צריך להפריש מן הגורן. אבל לרבא דטעמא דמתני' הוא משום קנסא היכא דהפריש הישראל ת"ג דליכא קנסא שהרי לא הפסיד הכהן יכול הלוי להפריש תרומת מעשר מן המעשר ולומר לכהן כי היכי דיהבו לי הכי יהיבנא לך והדבר צריך תלמוד:
ודע דלפי מ"ש דרבינו דוחה דברי הירושלמי מהלכה מ"ש אחר שידושנו אלא ת"מ בלבד אגב אורחיה קמ"ל דאינו יכול להפריש ת"מ אלא אחר דישה משום קנסא. ואף דרבינו כתב דין זה בפירוש בסמוך אין זה מן הדוחק שכבר מצינו בדברי התנאים כיוצא בזה וכמ"ש התוס' רפ"ק דברכות יע"ש: (*א"ה עיין בב"י א"ה סי' ק"כ שכתב דמאי דנקט הרמב"ם פ"ב מהלכות גירושין דהסופר והעדים צריכין שיכירו השמות אשמעינן אגב אורחיה דחתם סופר ועד כשר כמבואר בפ"ט ועיין מ"ש בספר מכתב מאליהו שער ד' סי' ל"ב): עוד ראיתי בירושלמי שם על מימרא זו שאמרו בד"א כשהפריש ממנו עליו אבל אם הפריש ממקום אחר עליו לא ע"כ. ופי' הרב שדה יהושע למידרש ממנו וחלבו אלא כשהוא מפריש ת"מ מיניה וביה. וחילוק זה לא נזכר בדברי רבינו לא בפירוש ולא מכללא וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד: ומ"ש רבינו אבל אם דש ישראל כו'. נראה מפשט דבריו דבדישה לחוד אף קודם שראה פני הבית מתחייב בת"ג וחייב הלוי להפרישה מן התורה כשיביאנה לביתו. ומיהו קודם שיראה פני הבית נראה דליכא חיובא מן התורה ואע"ג דיצא שם מעשר עליו מ"מ כבר כתב רבינו בפ"ג מהלכות מעשר דין י"ט דטעם זה לא מהני אלא להלקותו מכת מרדות אבל מן התורה אינו לוקה אלא בראיית פני הבית ואין חילוק בזה בין ישראל המפריש ת"ג ללוי המפריש ממעשר ראשון ת"ג. ומיהו לרש"י שכתבנו לעיל (א"ה יתבאר בפ"ג מהלכות מעשר דין י"ט יע"ש) דס"ל דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים אם אכל הלוי קודם שיפריש ת"מ חייב מיתה אפשר לומר דכשם שהוקבע לת"מ ה"נ הוקבע לת"ג ואם הקדימו בכרי והפריש הלוי ת"מ עדיין הוא טבל מן התורה משום ת"ג שיש בו כיון שיצא עליו שם מעשר ואפי' שלא ראה פני הבית. ומ"ש עדיין אין זה מוכרח דאפשר דמעשר ראשון אינו קובע אלא לתרומת מעשר אבל לא לת"ג שהיא קודמת לת"מ ודוקא ת"ג היא קובעת לכל המעשרות אבל מעשר ראשון אינו קובע אלא לת"מ וגדולה מזו כתב רבינו בפ"א מהלכות מעשר שני דין י"ג שאין הראשון קובע לשני ולפ"ז אפשר דאם הקדימו בכרי והוציא הלוי ת"מ יכול הלוי לאכול עראי קודם שיפריש ת"ג משום דעדיין לא הוקבע לת"ג. ואע"ג דכל דבר שנגמרה מלאכתו אסור לאכול עראי היינו דוקא בגומר למוכרן בשוק אבל אם היתה כוונתו להוליכן לבית ה"ז מותר לאכול מהם עראי עד שיקבעו למעשר וכמ"ש רבינו רפ"ג מהל' מעשר יע"ש. ובזה ליכא שום קביעות דאי משום דהפריש מעשר ראשון כבר כתבנו דאפשר דלא מהני קביעות זה אלא לת"מ ולא לת"ג. ומ"מ הדבר אצלי בספק דאפשר דכשם דהוקבע לת"מ ה"נ הוקבע לת"ג. ואליבא דרש"י הוי טבל גמור מה"ת ולרבינו מיהא מדרבנן ואסור לאכול אפי' עראי קודם שיפריש ת"ג: ודע דמה שכתבנו דאם הקדימו בכרי אפילו קודם שיראה פני הבית דחייב הלוי להפריש ת"ג כ"כ התוס' בפ"ק דביצה (דף י"ג) ופ"ג דעירובין (דף ל"ג). אך בפרק ח"י דשבת (דף קנ"ז) כתבו בלשון שני די"ל דהאי דנקט אידגן היינו ככל דינו שראה פני הבית אלא דמילתא פסיקתא נקט כו'. א"כ לפי דברי התוס' הללו אין הלוי חייב להפריש ת"ג ממעשר ראשון אלא כשנגמרה מלאכתו ברשות ישראל וראה פני הבית דאז איכא חיוב ת"ג על הישראל מן התורה אם הקדים ונתן ללוי מע"ר חייב הלוי להפריש ממעשרו ת"ג. ואני מסתפק אם הוקבע הכרי למעשר בשאר דברים כגון באש ומלח ודכוותיה והקדים הלוי ולקח מעשר ראשון קודם שיפריש הישראל ת"ג אם חייב הלוי להפריש ת"ג דמה לי קביעות דבית מה לי שאר מיני קביעות. ואליבא דמ"ד דכל הששה דברים קובעים מן התורה הא לא תיבעי לך דפשיטא דחייב הלוי להפריש ת"ג. אך למ"ד דאין קביעות מן התורה אלא בראה פני הבית ושאר הדברים אינם קובעים כי אם מדרבנן אני מסתפק אי מדרבנן מיהא חייב הלוי להפריש ת"ג דכל דתקון כעין דאורייתא תקון וכי היכי דהוקבע מן התורה לא מיפטר הלוי מת"ג ה"נ אם הוקבע מדרבנן לא מיפטר הלוי מת"ג מדרבנן. ומאי דנקטו התוס' שראה פני הבית היינו משום דהתם בעינן לחיוביה בת"ג מן התורה דהא איצטריך קרא לרבוי' ומש"ה לא נקטו אלא ראה פני הבית אבל מדרבנן אפשר שחייב בת"ג כל שהוקבע בא' מן הששה דברים הקובעים. ואע"ג דאליבא דכ"ע כל שהקדימו בשבלים ליכא חיוב על הלוי כלל ואוכל אכילת קבע ולאכילת קבע הוקבעו לת"ג מדרבנן וכמ"ש רבינו בפ"ג מהלכות מעשר ואי אמרינן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון היה לנו לאסור על הלוי שיאכל קבע משבלים האלו קודם שיפריש ת"ג שהרי מקודם הוקבעו לאכילת קבע. הא לא דמיא דכל שלא הוקבעו אף לאכילת עראי לא דמי לקביעות דראה פני הבית דאוסרו אפי' בעראי אבל הששה דברים שקובעים מדרבנן אפי' לאכילת עראי הוי דומיא דראה פני הבית ואי אמרינן כעין דאורייתא תקון חייב הלוי להפריש ת"ג מדרבנן ממעשר ראשון שנתנו לו שהוקבע באחד מן הששה דברים:
יז[עריכה]
אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף כו'. בפרק האשה רבה (דף צ"ג) אמרי' למען תלמד וגו' כל הימים אלו שבתות ויו"ט. וכתבו התוס' שם ד"ה אלא בשם ר"ח דאתא קרא למישרי שבת שלא מן המוקף והסמ"ג במ"ע סי' קל"ד כתב שבשבתות וי"ט מותר להפריש שלא מן המוקף ורבינו לא הביא חילוק זה ודוק שם בדברי רש"י יע"ש וכ"כ התוס' בפרק הגוזל ומאכיל (דף קט"ו) ד"ה הרי. ודין זה דאין תורמין אלא מן המוקף הוא מן התורה הרשב"א סי' קכ"ז. (*א"ה והכי מוכח ממתניתין ספ"ק דחלה דאין נוטלין מטהור על הטמא ופי' הרע"ב דהיינו משום גזירה שמא יתרום שלא מן המוקף. גם התוס' בפרק כל הגט (דף ל':) כתבו דתרומה גדולה מדאורייתא בעינן מוקף ותרומת מעשר הצריכו רבנן מוקף משום גזירה אטו תרומה גדולה. והנראה מדבריהם שם דרש"י ס"ל דתרומה גדולה נמי לא בעינן מוקף אלא מדרבנן. ועיין בפרק בכל מערבין (דף ל"ב:) דרשב"ג סבר ניחא ליה לחבר דלעביד עם הארץ איסורא רבה ואיהו אפי' איסורא קלילא לא ליעביד משמע דאיסורא מיהא איכא מדאורייתא לתרום שלא מן המוקף. והיה נראה לומר דכל מידי דאינו חייב בתרומה ומעשר אלא מדרבנן לא בעינן מוקף אך מצינן למימר דכעין דאורייתא תקון והכי מוכח[1] מדברי התוס' פרק כל הגט שהקשו מההיא דהמפקיד דאיירי בפירות משמע דפשיטא להו דבכל דבר בעינן מוקף ואינהו ס"ל דאינו חייב מן התורה אלא דגן תירוש ויצהר כמ"ש הרב המחבר לעיל פ"ב מהלכות אלו ומהא דפריך התם בגמרא וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ליכא לאוכוחי דבכל דבר בעינן מוקף מדלא מוקי לה בפירות דזה אינו דהברייתא קתני כור מעשר כו' ולישנא דכור לא שייך אלא בחטים. ומסוגיא דעירובין הנז' דקא סבר רבי ניחא ליה לחבר דליעביד איהו איסורא קלילא ולא לעביד ע"ה איסורא רבה משמע דדין מוקף הוא מדרבנן דבאיסורי תורה לא שייך לומר הכי כדאמרינן בעלמא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת דסוף סוף עבר אמימרא דרחמנא):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |