משנה למלך/שאלה ופיקדון/א

משנה למלך ‏ שאלה ופיקדון א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בד"א כשנאנס שלא בשעת מלאכה כו'. כתב מרן בכ"מ קשה לי בדברי רבינו וכו'. ואילו היה רואה הרב ז"ל דברי ה"ה לא היה מקשה זה דהא מאי דנקט רבינו ז"ל או שרכב עליה או דש בה ומתה בשעת רכיבה כו' היינו לומר דאם שאלה לחרישה ודש בה או רכב עליה אע"פ ששינה בה למלאכה קלה ומתה בשעת מלאכה חייב אע"פ שאם לא שינה היה פטור:

ב

אם היה המקום ששאלה לילך בו מקום שבני אדם מצויים כו'. מהרימ"ט ח"מ סימן פ"ט כתב וז"ל ועי"ל דאפילו חשבת ליה מקום האונס יש רואה ואומר איני יודעם ואיני יכול לחזר אחריהם אבל באמת באונס נלקחו ממני נאמן במגו דאי בעי הוה טעין בתוך מבואות העיר נאנסתי דלא שכיחי רבים כו'. ודין זה צל"ע ועיין במ"ש הרז"ה בפרק חזקת עלה דקריביה דרב אידי ודוק היטב בדבריו שנראה סותר דברי הרב וצ"ע, (*א"ה עיין לקמן פכ"א מהלכות מלוה ולוה דין א' בסוף התשובה יע"ש):

ה

השואל כלי מחבירו וכו'. כתב ה"ה אבל שאלה שהיא חוזרת בעין אין לה זמן ע"כ. הרשב"א ז"ל כתב בסימן אלף דהאומר לחבירו דבר זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו ולא אמר לי שמחזירו כ"ז שירצה המקבל ע"כ. ואע"ג דהדרא בעיניה דומיא דהשואל לחבירו סתם נראה דיש לחלק בין היכא דהתחיל להתנות ופסיק דבוריה כגון דאמר ע"מ שתחזירהו ולא גמר לומר באיזה זמן מסתמא כל זמן שירצה קאמר אבל בסתם שאלה שלא פירש כלום כל שעתא לחזרה קיימא ודו"ק: ואם הניח להם אביהם נכסים ומתה. נראה דגירסת רבינו היא הגירסא הנכונה שלא היה גורס ופליגא דרב פפא דלאו הא בהא תליא דאפילו נימא דאיסור גניבה ושבת באין כאחד מ"מ אם הניח להם אביהם אחריות נכסים דין הוא שיהיו חייבים לשלם אפילו שהחיוב הוא אחר מותו מידי דהוי אנתחייב שאם יהיה כך וכך יתחייב ליתן לו כך וכך ומת בינתים שנשתעבדו נכסיו לאחר מותו אע"פ שהחיוב בא אחר מותו שנעשה אז אותו דבר שבעבורו בא החיוב וה"נ הכי הוי שנתחייב שאם יאנס יפרע הוא ובא החיוב אחר מותו חייב וכבר ביאר מוהריק"א ז"ל דבר זה אלא דנקטה בסגנון אחר. ועוד יש להכריח דבר זה דע"כ אכולה מילתא קאי מה שאמרו בגמרא דאם הניח אחריות נכסים חייבים ולפי מי שפירשו דקאי לטבחוה ואכלוה קשה דמאיזה טעם חייבים ומה שפירשו קצת מפרשים מטעמא דפשע אביהן בשלא הודיעם קשה דמאי פשיעותא איכא הגע עצמך שמת פתאום או בדרך וכי היה לו לומר לבנו בעודו בריא דבר זה של פלוני הוא ואי לא אמר הכי פושע מיקרי וגם מה שפירש"י אינו ברור ולשיטת רבינו ניחא דקאי אכולה מילתא בין בהניח להם פרה שאולה ומתה בין טבחוה ואכלוה וטעמא דהיכא דהניח אחריות נכסים נשתעבדו נכסיו מחיים למיתה וטביחה והו"ל כאילו בשעת שאלה התנה שאם יארע אונס בדבר ההוא שמחוייב לשלם ולפיכך אם מתה או אכלוה היורשים חל חיובו למפרע מכח תנאו כשאר חיובין דעלמא ע"ת ומת קודם שיבא החיוב שנשתעבדו נכסיו וה"נ דכוותה ודו"ק. והרב שלטי הגבורים כתב בפרק השואל דרבינו ז"ל סובר דאם מתה באונס אין חייבין באונסיה כרב פפא דאמר איסור גנבה ושבת באים כאחד והיינו דכתב רבינו הניח להם פרה שאולה ומתה אין חייבין וכו' ומאי דכתב גבי הניח נכסים מתה היינו דמתה מחמת פשיעה ומטעמא דחייב בטבחוה בהניח אחריות נכסים משום דפשע אביהן בשלא הודיען מהאי טעמא גופיה חייב במתה בפשיעה דאילו הוו ידעי שאינה שלהן היו נזהרין ממיתתה בפשיעה: ומ"מ הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה אין חייבים באונסיה ואף ע"ג דאם מת השואל משתמשים היורשים כל ימי שאלתה בע"כ של המשאיל וא"כ הוה לן למימר דאם מתה דחייבין באונסיה דמצי למימר לא השאלתיה אלא כדי שיתחייב השואל באונסיה. הא פירש הרא"ש דלא אמרינן דאין חייבין באונסיה אלא בסתמא אבל אם המשאיל אמר ליתומים או קבלו עלייכו אונס או החזירו לי הפרה הדין עם המשאיל ודו"ק. כתב מהר"ר בצלאל בפרק אלו נערות דאפילו אמרינן סתם שאלה ל' יום ה"מ לגבי דידיה אבל מת לא אמרינן הכי לגבי יורשיו יע"ש. ויש להסתפק בשואל בסתם למ"ד דהוי ל' יום דומיא דהלואה לאחר ל' יום מה דינו ועיין במ"ש בעל בני יעקב בתשובה סי' י"ב:

ט

האומר לחבירו השאילני שוקת זו של מים כו'. טעות מפורסם יש בדברי רבינו ז"ל דבשוקת זו אם נהרסה אינו חוזר לבנותה דזו קאמר וכשנפל אזדא ליה וכן הוא מפורש בגמרא ומ"מ קשיא דלמה השמיט חלוקת שוקת מים סתם דאי נפלה בני לה וכמו שמבואר בגמרא ואולי הסופר השמיטה והיתה כתובה בדברי רבינו וזה ברור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף