משכיל לאיתן/פסחים/צג/ב

משכיל לאיתן פסחים צג ב

דף צג ע"ב

איזוהי דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ דברי ר"ע אמר עולא איזהו דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ורי"א כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה. והקשו התוספת דלר"י מן המודיעים אינו יכול ליכנס בחצי היום וכל הלילה ולעולא בשעת שחיטה ונחזי אנן ותירצו דאליבא דר"ע קיימינן דאית ליה תחומין דאורייתא ולרב יהודה יכול ליכנס מן המודיעים עד סמוך לתחום בתחילת הלילה וליכא השתא בינייהו כולי האי ע"כ וכ' שכ"מ בירושלמי ומכאן ק"ל אמ"ש התוספת בפ"ק (דף ה' ע"ב) בשם ריב"א גבי הא דאמר רבא ש"מ מדר"ע הבערה לחלק יצאת מדאסרה בי"ט דלמ"ד בלאו לא היה אסור בי"ט כיון דאין שם מלאכה עליה ע"כ. וא"כ ה"נ תחומין דאפילו למ"ד דאורייתא אינו אלא בלאו דאל יצא וכדאיתא ספ"ק דערובין לא ליאסר בי"ט וכ"מ בפר"א וכן ראיתי כתוב בס' מ"א פ"ז דסנהדרין ליישב בזה מה שהקשו על הרי"ף והרמב"ם שפסקו תחומין י"ב מיל דאורייתא מהא דאמרינן פ"ד דעירובין (דף מ"ה ע"ב) גבי הא דתניא גשמים שירדו בי"ט הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי ליקני שביתה באוקיינוס ומוקי לה בעבים שנתקשרו מעי"ט ולא חיישינן דלמא הנך אזלי והני אחריני נינהו דה"ל ספק דדבריהם ולקולא והא התם הספק לי"ב מיל וקרי לה ספק דדבריהם, דבי"ט לכ"ע תחומין דרבנן כיון דאפילו בשבת אינה אלא בלאו בפ"ע אינה בכלל ל"ת כל מלאכה ודלא כספר תוספת יום הכיפורים שנסתפק בזה ועק"ל מהא דאמרינן פ"ה דביצה (דף ל"ו ע"ב) אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה כו' כל אלו בי"ט אמרו ק"ו בשבת לא עולין באילן גזירה שמא יתלוש ולא רוכבין ע"ג בהמה מ"ט גזירה שמא יצא חוץ לתחום ש"מ תחומין דאורייתא אלא גזירה שמא יחתוך זמורה, והשתא האיך בעא למימר דטעמא דאין רוכבין בי"ט משום תחומין דאורייתא הא בי"ט לכ"ע לאו דאורייתא ובודאי דלית לן למגזר י"ט אטו שבת בכה"ג דלא שכיח וכדמוכח מדברי הר"ן בפ"ג דביצה גבי מהו להראות סכין וזה דלא כמ"ש בטורי אבן שלהי חגיגה ע"ש. ומה שנ"ל לומר בזה הוא בהקדים מ"ש התוספת פ"ב דביצה (דף כ"ג ע"א) דאי' בירושלמי מהו להדליק נר של בטילה בי"ט ר' יוסי אסר ורבנן שרו והטעם מאן דאסר סבר הבערה לחלק יצאת והוי מלאכה ואסור לעשותה בי"ט ומאן דשרי סבר ללאו יצאת והבערה שלא לצורך מותר לעשותה בי"ט וכתבו דאפילו מאן דשרי הבערה היינו לפי שישנו לפעמים לצורך אוכל נפש, אבל כבוי דלעולם אינו לצורך תיקון אוכל נפש ודאי אסור לכ"ע ע"כ. והנה פירש רש"י ברפ"ו דפסחים (דף ס"ה) גבי הא דאמר י"ט יוכיח שהתירו בו משום מלאכה ואסרו בו משום שבות כגון להביא דבר מחוץ לתחום ולאכלו הואיל והוה אפשר לן מאתמול ע"כ וכ"כ הרא"ש פ"ג דבכורות דלהביא דבר מחוץ לתחום בי"ט ה"ל מכשירין שאפשר לעשותן מעי"ט. וגבי פלוגתא דרבי יהודה ורבנן בפ"ג דביצה (דף כ"ח ע"ב) במכשירין פירש רש"י כגון שנתקלקל בי"ט או שהיה אתמול טרוד שלא התיר ר"י אלא במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב ע"כ וא"כ לפ"ז לדידן דקיי"ל כער"י איכא לאשכוחי בתחומין תיקון אוכל נפש כגון שהיה אתמול טרוד וה"ל מכשירין שא"א לעשותן מעי"ט וכיון שישנו לפעמים לצורך אוכל נפש הוה דומיא דהבערה למ"ד ללאו דאין בו איסור דאורייתא כלל בי"ט. מה שאין כן אליבא דר"ע מ"ל דלא ס"ל כר"י במכשירין דהא כתב ה"ה הביאו ב"י סי' תק"ט דכמה משניות סתומות דלא כרבי יהודה ומסתמא אתיין כר"ע סתימתאה. דלדידי' ליכא לאשכוחי בתחומין אוכל נפש כלל והוה דומיא דכיבוי שכתבו התוספת דכיון דלעולם אינו לצורך תיקון אוכל נפש אסור בי"ט ואע"ג דבשבת נמי אינה אלא בלאו והשתא אתי שפיר מ"ש כאן דאליבא דר"ע קיימינן דאית ליה תחומין דאורייתא ואליביה בי"ט נמי הכי הוה כאמור ולא הוה דומיא דהבערה וכן הסוגיא דפ"ה דביצה אליבא דר"ע דאיהו אית ליה תחומין דאורייתא אפילו בי"ט הוה בעא לאוקמא ולשיטתו לא מהני הא דאינו אלא בלאו מה"ט דאמרן ובזה נסתלק ג"כ מ"ש ובפר"ח סי' תצ"ה על ריב"א מיציאת חוץ לתחום דמהיכי תיתי איסורא בי"ט ובטורי אבן (שם) כתב דקושטא דשרי וז"א. אבל הסוגיא דפ"ד דעירובין אזלא לפום מאי דקיי"ל כרי יהודה במכשירין שא"א לעשותן מעי"ט דשרי וכיון שישנו תחומין פעמים לצורך אוכל נפש מד"ת הוה דומיא דהבערה למ"ד ללאו יצאת דאין שם מלאכה עליה בי"ט. אלא דמדרבנן בעלמא לא התירו לצאת חוץ לתחום בי"ט כלל דהא אמרינן שם בפ"ג דביצה הלכה כר' יהודה ואין מורין כן להתיר מכשירי אוכל נפש וכה"ג כתבו התוספת והרא"ש (שם דף כ"ב) גבי מהו לכבות משום ד"א ע"ש וכ"מ בתוספת פ"ק דכתובות (דף ז' ע"א) ד"ה אמר ליה כו' ע"ש ובזה נסתלקה קושיית הרב מהרש"א שם בתוספת ד"ה מתוך דאמאי לא אמרינן בתחומין מתוך וכו' ע"ש ודוק. ובזה אתי נמי שפיר מה שהקשו המפרשים על הרי"ף והרמב"ם ז"ל מהסוגיא דפ"ה דביצה הנז' וכ"ה התוספת בפ"ג דחגיגה (דף י"ז ע"ב) דאמאי לא אמר טעמא דאין רוכבין ע"ג בהמה גזירה שמא יצא חוץ לי"ב מיל דהוה לכ"ע דאורייתא. ולפי ע"ש א"ש דאפ"ה לדידן דמד"ת שרי ביו"ט לא הוה מצי למימר הכי. ובחבורי להרמב"ם פכ"ז מה' שבת הבאתי עוד ראיה לזה מהסוגיא דפ"ה דביצה (דף ל"ז ע"ב) גבי הא דא"ל רב כהנא ור"א לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו ושתיק רב והשתא אמאי שתיק הא רב ס"ל תחומין דאורייתא בירושלמי ספ"ק דעירובין וכ"מ מדברי התוספת פ"ז דערובין (דף פ' א') אלא ע"כ ש"מ דאפילו מאן דאית ליה הכי בשבת לית ליה בי"ט למאי דקיי"ל כר"י במכשירין וזה דלא כמשמעות התוספת דפ"ג דחגיגה (דף י"ז ע"ב) דמאן דאית ליה תחומין י"ב מיל דאוריית' דהוי נמי בי"ט שהרי הקשו על זה מהסוגיא דפ"ה דביצה דע"כ לית להו סברת ריב"א הנז' אבל דבריהם דהכא ופסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל באו על נכון לפ"ד ריב"א וכאמור ובחבורי להרמב"ם הארכתי עוד בזה בס"ד:

מעבר לתחילת הדף