מראי מקומות על הירושלמי/סוטה/א/א

מראי מקומות על הירושלמי סוטה א א

אמר רבי מנא קיימתיה בעדים. וכאן שלא בעדים. עי' מלבושי יום טוב אה"ע סי' ג מש"כ בזה ובד' הירושלמי סוף גיטין.

לקנאות לה כו' ולפוסלה מכתובתה עי' כסף משנה (פ"א מסוטה ה"ב) שכ' הרמב"ם דבזמן שאין מי סוטה יוצאת בלא כתובה ציין הרמב"ם לזה הירושלמי.

אמך בסתר. עי' פני יהושע (קידושין פ:) שפירש דברי הירושלמי.

עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין. עי' אור שמח (פ"א מסוטה ה"א) שביאר מאי טעמא עידי קינוי גרידא לא הוי חצי דבר, ושמהירושלמי כאן מקור לדברי הרמב"ם (פכ"א מעדות ה"ט) דעדי גניבה בנפש מיתזמי בלא עדי מכירה, ונהרגין, ולא דמי למועד וחזקה דבעינן שיזומו כולם.

מהו שישלמו. עי' מרכבת המשנה (פכ"א מעדות ה"ה) שמפרש הירושלמי ע"פ הרמב"ם שם, וכ"ה בהגהות אמרי ברוך על גליון הירושלמי (כאן). וזה דלא כביאור הקרבן העדה ([[קרבן העדה/סוטה/א/א|^{[דיבור המתחיל]}]]), ופירושם נסתר מדברי הירושלמי להלן (פ"ו ה"ב) לגירסת הקרבן העדה, ועי' בית הבחירה להמאירי (ו:) שמשמע שפירש כקרבן העדה.

דבר דבר מעדים זוממין. ירושלמי כתובות (פ"ב ה"י).

נסתרה בעד אחד שחרית כו' עי' בית יוסף (חו"מ סימן ל) שהביא ממרדכי יבמות (פ"ב סימן טו)^{[השלם מקור]} שנראה שהיתה לו גירסא אחרת, אמנם למה שפירש שם הבית יוסף אפשר שהעתיק הירושלמי בקיצור, ובשאגת אריה (הוספות סימן א) היפך הגירסא בירושלמי עי"ש.

נתייחדה בפני שנים. ירושלמי גיטין (פ"ז ה"ד) והובא ברי"ף (גיטין ל"ה: מדפי הרי"ף), רמב"ן (גיטין עג.) ורשב"א (שם).

אין זה יחוד בר"ן על הרי"ף שם^{[השלם מקור]} פירש דאף דבממון עדות מיוחדת מהניא הכא הוי כדיני נפשות כיון דנפקא מינה לדיני נפשות. אמנם עי' בית יוסף שם^{[השלם מקור]} שלמד מדברי הרשב"א בגיטין (פא:) [וצ"ע דד' הרשב"א הובאו שם בר"ן]. ושעדות נשים חשיב כדיני נפשות הוא גם דעת התוספות במכות (ו. ד"ה שמואל) לענין נמצא אחד מהם קרוב או פסול, וכן ברא"ש שם^{[השלם מקור]}, [ובשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן צד) חילק בין תוס' שלא כתבו כן אלא גבי גט [ושכן דעת הרשב"א בתשובה ^{[השלם מקור]} בהדיא לחלק בין גיטין לקידושין] להרא"ש שכתב כן גם גבי קידושין, אמנם באחיעזר (ח"א סימן כה) העיר על דבריו שבתוס' בבבא בתרא (קיד:) כתבו כן גם גבי קידושין].

ובבית יוסף שם כתב דהמרדכי^{[השלם מקור]} חולק עם הר"ן לענין עידי כיעור דנידון כדיני ממון, ובבית הלוי (ח"ב סימן לט) האריך שאינן חולקין ושהמרדכי איירי באופן שיש רק איסור ואין נפקא מינה לדיני נפשות ועי' באחיעזר (שם), וע"ע בית יוסף (אה"ע סימן יא) שהביא גם שנחלקו המרדכי והר"ן, ואחר שהביא המרדכי מסיים ויש לחלק בין דיני אישות למילי דאיסורא.

והנה באחיעזר שם הביא מנודע ביהודה^{[השלם מקור]} וגבורת ארי^{[השלם מקור]} להקשות דלמה נקט בתוספתא^{[השלם מקור]} נתיחדה שחרית וערבית, דאי כהר"ן דטעמא משום דנידון כנפשות אם כן אפילו ראו שנים אחד מחלון זה ואחד מחלון זה אינן מצטרפין, והאריך שם למימר דודאי מצטרפין. וכ"כ בבית הלוי (שם) וכן מבואר מדברי הרשב"א בגיטין (פא:) שהביא שם הר"ן.

ובשו"ת רבי עקיבא איגר (ח"א סימן רכב אות יח) הקשה על הר"ן דמה הוצרך לטעם דהוי כנפשות הא טעמא דעל ידי יחוד צריכה גט שני הוא דאמרינן שבעל לשם קידושין ועידי יחוד הן עידי הקיום ובליכא שנים ליכא עדים לקיומי, ובאחיעזר (שם) כתב דהבית שמואל^{[השלם מקור]} קדמו לרע"א והביא ממהרי"ט^{[השלם מקור]} דהירושלמי מיירי שעד אחד מעיד שהיו שם שנים על היחוד [ועי"ש ברע"א שכתב דבהאי גוונא ודאי צריך להצטרף אלא דלא היה נראה לו דבכהאי גוונא מיירי], ועי' שערי יושר (שער ז פרק ג) שכתב שכהאי גוונא הוי שפיר עידים לקיומי.

מאחר שהוא איש בבית יוסף שם^{[השלם מקור]} גריס 'אפילו' שהוא כו', ועי' גירסת קרבן העדה ([[קרבן העדה/סוטה/א/א|^{[דיבור המתחיל]}]]).

קינא לה בעד אחד בשחרית כו' עי' בית יוסף הנ"ל ^{[השלם מקור]} דסביא ליה שהירושלמי לא כיוון לחלק בין קינוי לסתירה, ובשאגת אריה (הוספות סימן א) כתב שהוא דוחק ולכך היפך הגירסא, ובשערי יושר (שם) שביאר דברי הירושלמי לגירסתנו.

הלכה הבאה >

מעבר לתחילת הדף