רמב"ן/גיטין/עג/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע חתם סופר תפארת יעקב אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והא דאמרינן הכא בהולך על משענתו דבעינן אומדנא. משמע דוקא משום דאמר מחולי זה הא ש"מ דנתיק מחולי אל חולי מתנתו מתנה ולא בעי אומדנא כיון שלא עמד והלך בלא משענת דאי לא תימא הכי אלא מתני' לרב הונא למה לי למיתני אם מתי מחולי זה אפילו כל ש"מ שאמר תנו גט לאשתי כך הוא נדון אלא ש"מ דוקא משום דפריש מחולי זה. אבל אם מתי סתם לא בעי אומדנא. וכן נראין דברי ר"ח ורש"י ז"ל.
אבל ר"ה ז"ל סובר דכל ש"מ בעי אומדנא בין לענין מתנה בין לענין הגט בשאמר אם מתי ואפילו לא אמר מחולי זה ולדבריו קשה דהא מתני' קתני רישא תלת זה גיטך אם מתי וזה גיטך מחולי זה וזה גיטך לאחר מיתה וקתני דלא אמר כלום והדר מפרש תרתי מינייהו במהיום כדקתני מהיום אם מתי הרי זה גט ומהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט. והדר מפרש דחולי זה במהיום דאומדין אותו דאלמא ליכא למימר אומד אלא במחולי זה לרב הונא בין בגט בין במתנה ולרבא ורבה במתנה ודברי רבינו ז"ל בכאן מתמיהין.
עוד חולקים אחרים במפרש ויוצא בשיירא לענין מתנה שלא תקנו אלא בש"מ שלא תטרף דעתו עליו וכן בהולך למות כגון יוצא בקולר דהא מאחיתופל גמרינן לה ויצו לביתו ויחנק בצוואה בעלמא אבל בבריא שאין מיתתו סמוכה אין לנו. ואע"פ שיש לזה פנים כדאי הוא רבינו לסמוך עליו בזה דמפרש במסוכן הוא ויוצא בשיירא כיוצא בקולר שהם קרובים למיתה ושלא לחזור כאן ומצוים לביתם. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. פרש"י ז"ל דאי אונסא דלא שכיחא אסיק אדעתיה רישא נמי ליהוי גיטא דהא מתוך חולי זה מת דמחולי זה לא משמע אלא מתוך חולי זה. שלחו מתם אכלו ארי אין לנו. על ידי מעשה שאלו בא' שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי והשיבו אין לנו שיהיה גט דאונסא דלא שכיחא הוא דלא אסיק אדעתיה וסיפא משבשתא היא. ואף ע"פ שאמרו אין אונס בגיטין אכלו ארי שאני דלא שכיח כלל תדע דלא עדיפי גיטין ממי שמתנה בפיו כל אונסא דמתיליד. ואעפ"כ אונסא דלא שכיח שאני. והטעם ניתן שלא אמרו אין אונס אלא משום צניעות ומשום פריצות ואונסא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן דאפילו צנועות לא מענגן עליה ועוד דבכל מילתא דלא שכיחא לא גזרי ביה רבנן, ותמהני למה השמיטה ר"ה ז"ל.
והא דאמרי' משום דקשיא רישא אסיפא לא מותבינן תיובתא מינה. ק"ל כיון דרישא משמע דאונסא דלא שכיח לא מסיק אינש אדעתי' היכי מותבינן תיובתא מסיפא לדרבא לסייעיה מרישא.
וי"ל דסיפא דמיא לעובדא דידן טפי דכיון דאמר אם לא יעמוד מתולי זה קביל עליה כל אונסא דמתייליד ביה. אבל רישא ס"ל לתנא דמשמע אם מתי מחולי זה מחמת החולי הוא. הלכך אע"ג דקשה מותבינן תיובתא מסיפא דהא שמעי' מינה מאן דקביל עליה אונסא אפילו אונסא דלא שליח מקבל עליה ורישא משום טעמא אחרינא נסיב לה תנא וא"ל כיון דלא מתרצה לן שפיר אימא משבשתא היא.
ואפשר לומר שלא הוקשה לבעלי הגמרא רישא דודאי משמעות מחולי זה מחמת החולי הוא ואם בא ארי ואכלו לא נתקיים תנאו שהרי לא מת מאותו חולי אלא סיפא קשיא דמשמעות אם לא אעמוד מחולי זה ה"נ אם לא אעמוד מחולי זה. כנ"ל.
ודיקא נמי ממתניתין דקתני אומדין אותו אם מתמת החולי ראשון מת אלמא מחולי זה מחמת החולי זה משמע דאי מתוך חולי זה כדפירש רש"י ז"ל היה לו לומר רואין אם מתוך חולי הראשון מת כלומר שלא פסק חולי הראשון אע"פ שלא מת מחמתו ועוד דאוקימנא דעומד על משענתו לאו עמידה היה וא"ה אומדין אותו אם מת ממש מאותו חולי ראשון דאלמא פי' מחמת חולי הוא וה"ה לאונסא דשכיח כגון שהיה במקום גדוד חיות וליסטים או שמת ודאי מחולי אחר.
א"נ הכי שלחו מתם אכלו ארי אין לנו בגיטין מ"ד אונס' דלא שכיח' בכלל סבר הכי קאמרינן אכיל' ארי אין לנו באם מתי מחולי זה ולא באם לא יעמוד מחולי זה כלומר דמשמעות שניהם שוה וסיפא שאמרו אכיל' ארי מסיק איניש אדעתיה משבשתא ורישא דוקא היא ומ"ד אונס דלא שכיח ליתא בכלל ולהכי מקשינן עליה דרבא ממתני' ובין רישא בין סיפא אונסא דשכיח ולא שכיח שוין הן וטעמא דאמר משום דלא אמר אלא מחולי זה הא אם אמר אם מתי קודם שאצא לשוק ה"ז גט ומ"ה אדחיא ואמר כולה שבשתא היא ולזה הפי' יפה השמיטה הרב ז"ל ושמעינן מינה דבין אם מתי מחולי זה בין אם לא אעמוד מחולי זה אומדין אותו פי' מ"ד אונס' דלא שכיחא לא מסיק איניש אדעת' דהיינו רבה סבר אכלו ארי אין לנו כלל בגיטין כלל ואפי' באם מתי סתמא דהוא לשון כולל וכ"ש במחולי זה דאונסא דלא שכיחא בין דאכילת ארי בין דשאר אונסין דלא שכיחי ליתיה בכלל ולא הויגט אבל אי שכיחי הוי בכלל והוי גט ולהכי מקשינן עלי' דרבאממתני' דבין רישא בין סיפא אונסא דשכיחי ולא שכיחי שוין הן דבתרווייהו מסיק אדעתיה והוי גט דטעמא משום דלא אמר אלא מחולי זה הוא דממעט מדין דאכילת ארי וכל שאר אונסין מגמ' אמר אם מתי סתם או אם מתי קודם שאצ' לשוק דהן לשונות כוללין הוי גט ואפי' אכלו ארי ואפי' שאר אונסין וק' לרבא דאמר דאפי' במתי סתם ואונסא דלא שכיח ליתיה בכלל ומ"ה דחיה רבא ואמר כולה משבשתא היא ועל זה השמיטה ר"ה ז"ל. ומדלא מתרץ רבא משום שאין אונס בגיטין ש"מ אונסא דלא שכיח אין לנו בין דקביל עליה בין דלא שכיח כדפרי'.
ור"ח ז"ל כתב אכלו ארי אין לנו כיון שאמר אם מתי מחולי זה אע"פ שבא ארי ואכנו ומת לא נתקיים תנאו שהרי לא מת מאותו חולי וה"ה נפל עליו בית או נשכו נחש אבל אם התנו אם לא יעמוד מחוליו ונשכו נחש הרי תנאו קיים כי לא עמד לפיכך זה גט וזה אינו גט ובתוס' נמי מפורש שכך שנויה שם אם מתי מחולי זה נפל עליו בית או נשכו נחש ה"ז גט שלא עמד מאותו חולי וכבר אמרו דלא איתמר במדרש' ומשבשתא היא.
מתני' לא תתייחד עמו אלא בפני עדים. פירש"י ז"ל משום שמא יבא עליה דאיכא למ"ד חיישינן שמא בעל לשם קדושין וצריכה גט שני ולמאן דלא חייש נמי מ"מ פנויה היא ואסור להתיחד עם הפנויה. ואין כאן טעם משום גט ישן שכבר מסרו לה קודם לכן פיר' לפי' שכיון שאמר מהיום ואם מת למפרע מתגרש' ואין שם משום גט ישן ודמי למי שגירש את אשתו ולאחר זמן נתיחדה עמו ואין חוששין לגט ישן כלל ואפילו למ"ד שלא תנשא בו לכתחלה שהרי נתגרשה מהיום אם ימות.
וא"ק הא דאמרי' ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מפניך ל' יום והיה הולך ובא הולך ובא וכו' ולגט ישן אין חוששין הואיל ולא נתייחד עמה אלמא אם נתייחד עמה גט ישן הוי. י"ל שאני הכא כיון שאמר מהיום אם מתי נתגרשה למפרע אין חוששין לגט ישן אבל התם בדלא אמר מעכשיו וה"ל כאלו לא ניתן לה אלא נתייחד עמה בין כתיבה לנתינה.
והראב"ד ז"ל כתב כשמסרו ליד שליש אבל נתן לה אין לחוש לגט ישן ואין לשון ה"ז גיטך משמעו כן.
וא"ק הא דאמרי' במס' כתובות (דף כ"ז) רב אשי אמר שפחה דידה מיחזא חזיא ושתקה התם דשתיקותה מתירתה לא מהימנא הכא מהימנא ואי משום יחוד משום קדושי לאו שתיקות' דיד' מתירת' ולא דיבור' אוסרה. וי"ל הכא במאי עסקי' דאיכא עידי יחוד וליכא עדי ביאה ואלמלא שפחה זו אמרי' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וחוששין לה משום קידושין או משום יחוד אבל עכשיו יש שם עבד או שפחה אין זה יחוד חוץ משפחתה מפני ששותק' לפיכך חוששין לה אף אם לא תבא ותעיד שנתעסקו בדבר וכן פי' הראב"ד ז"ל ובידו מצאתי כן ועבד ושפחה הנאמנין יודעים הם עדים שבשעה שנתייחדה עמו היה שם עבד או שפחה בהדה ונתייחדה עמו בפני ב' צריכה ממנו גט וכו' אבל רש"י ז"ל פי' במס' כתובות משום גט ישן וי"ל כן כיון שאינו גט אם לא מת אסור להביא אותה שתתגרש בגט ישן.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |