מראי מקומות/מנחות/צט/ב

מראי מקומות מנחות צט ב

אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד כו'

השאגת אריה (סימן א) הקשה לדעת שמואל בברכות (כא.) שקריאת שמע דרבנן וקרא ד'ובשכבך ובקומך' קאי אדברי תורה אם כן חייב ללמוד באופן תמידי ביום ובלילה מחמת מצות עשה זו. וכי פליג שמואל אכל הני תנאים דמבואר מדבריהם בגמרא כאן שיכול אדם לפטור עצמו בקריאת שמע שחרית וערבית, ואף רבי ישמעאל היה לו לקרוא עליו מקרא דאורייתא ולא מקרא דדברי קבלה. ויישב ע"פ שיטתו שאף לשמואל אין כוונת הפסוק לחיוב הכללי של לימוד תורה שחייב ללמוד בתמידות, אלא שיש דין קריאת פרשה בבוקר ובערב, רק שמדאורייתא אין חייב לקרות דווקא פרשת שמע.

שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית

עי' בית הלוי (הקדמה לשו"ת ח"א; עה"ת פ' משפטים),שלימוד התורה הקדושה הוא בשני אופנים, א' כדי לדעת איך ומה לעשות, ואילו לא ילמד לא ידע כיצד לקיים, וכמו שאמרו 'לא עם הארץ חסיד'. ולימוד זה שייך גם בנשים, שאף שאינן חייבות בתלמוד תורה, מכל מקום מחוייבות ללמוד את המצוות הנוהגות בהם, כמו שכתב הבית יוסף (או"ח סימן מז) בשם הרוקח שמשום כך מברכות ברכות התורה.

ב' אופן נוסף יש בלימוד התורה, והוא שייך רק באנשים, שהנשים לימודם אינו מצוות עשה בעצם, אלא רק מבוא לקיום המצות. ואינו תכלית בעצמו. אבל באנשים לימוד התורה הוא מצות עשה בעצמו, כמו הנחת תפילין וכדומה. ונמצא שיש בתורה שתי בחינות, בחינת מצות עשה, ובחינת מבוא לכל המצוות.

ובזה ביאר מה שאמר לו צא ובדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה. והביאור הוא שאכן החיוב מצד מבוא לקיום המצות כבר יצא ידי חובתו כיון שיודע את כל התורה כולה מה לעשות. אך מכל מקום חייב להמשיך בלימודו מצד עצם המצוה ללמוד תורה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף