מראי מקומות/ברכות/ס/ב
אמר אביי לא לימא וכו' אלא לימא שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני וכו'[עריכה]
בספר מלחמת מצוה (שנדפס בסוף ספר המאורות עמ"ס ברכות ע' קעט - קפג) מרבי מאיר ב"ר שמעון המעילי מנרבונה ז"ל (רבו של רבינו מנוח וחבירו של הרמב"ן) התקשה בדברי הגמ' כאן, איך אנו פונים כאן למלאכים ומבקשים מהם רחמים ועזרה. (וידוע הדיון הגדול בראשונים ובאחרונים בנידון זה לגבי ענינים נוספים) וכתב וז"ל: "והר' משה לא גריס עזרוני אלא שמרוני לבד, ואפשר לפרש שמרוני כמו המתינו אותי, ונוכל לומר שאף למה שגורסין עזרוני אינו בדרך תפלה ובקשה, רק מפני שהוא נכנס למקום הטנופת וכו' והם מצווים עליו לשמרו כדכתיב (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, לכך אומר להם שאינו פושע להכנס במקום הטנופת, אלא לעשות צרכיו ולצאת, ולכך יש להם לעשות שליחותם שנצטוו בו מאת השי"ת לשמרו" עכ"ד.
כי מתער אומר אלקי וכו'[עריכה]
מה שהקשו מהא דגרסינן (נדרים י:) מנין שלא יאמר להשם עולה שנאמר קרבן להשם, עי' מראי מקומות לעיל יז.
כי מתער אומר אלקי וכו' כי פריס סודרא על רישיה לימא ברוך עוטר ישראל בתפארה וכו'[עריכה]
לכאורה יש לעמוד כאן דנראה דאת כל הברכות שאמר קודם - אמר לפני שפריס סודרא על רישיה. ולכאורה איך אפשר להתפלל כשאין לו כיסוי על ראשו. אכן במסכת סופרים (פי"ד הט"ו) איתא: מי שראשו מגולה פורס את שמע, ויש אומרים אינו פורס, שבראש מגולה אינו רשאי להוציא אזכרה מפיו. ואינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו ע"כ. הרי דתנאי היא. ת"ק ס"ל דרשאי להוציא אזכרה בראש מגולה והי"א ס"ל דאינו רשאי.
שתרגילני בתורתך וכו'[עריכה]
וכן הוא בלשון יחיד ברא"ש (סי' כג), ובטור (או"ח סי' מו), ובאבודרהם (ברכות השחר, ד"ה כשרוחץ פניו מברך), ועוד. ועי' מה שכתבו בזה במגן אברהם (שם ס"ק ד) ובגליון הגרי"ב שבסידור אוצר התפילות, ובהשלמות שבסוף סידור אזור אליהו.