מראי מקומות/ברכות/סג/ב

מראי מקומות ברכות סג ב

אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה

בשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סימן צז) ביאר דהיינו שאינו מש מהאהל תורה אפילו כאשר גופו מת וחלל מצרות הזמן. ובעיני יצחק (למגיד מוילקומיר) ביאר שהוא האדם המסיר מלבו בעת למודו את כל עניני העולם, ועושה עצמו כמת שאינו מרגיש בהם.

אולם הט"ז (או"ח סימן מז סק"א) כתב שה"מיתה" היא בעצם הלימוד, כי אינו מתקיים במי שלומד בשטחיות ובקלות, אלא רק במי שעוסק בפלפול, ועמל להעמיק בהבנת התורה.

זו חמות וח' כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד

בשיטה להר"א אלשבילי תמה שהרי לא היה הארון בבית עובד אדום כי אם שלשה חדשים וכיצד ידע דוד שברכו אלוקים ברכה זו בעבור הארון, ואם התעברו קודם הרי לכאורה לא היה זה מחמת הארון שבא לביתו רק לאחר זמן.

ובספר המכתם ציין לדברי הירושלמי שהיו יולדות לשבעה וטמאה שבעה וחוזרות ומתעברות ויולדות שבעה וטמאה שבעה, ועולה לחשבון בכרס אחד, כי לשלשה חדשים העובר ניכר, והן ילדו בשלשה חדשים כל אחת ששה בנים בשש לידות. לא שהיו כל הששה בפעם אחת ולא אפילו כתאומים, ע"כ. גם ביפה עינים כתב שבמדרש (שיהש"ר פ"ב ובמד"ר פ"ד) ובירושלמי (יבמות פ"ד הי"ב) פירשו שילדו כלא אחת שני ילדים בחודש אחד ובשלשה חודשים היו להם ששה ילדים. והוא חוץ לדרך הטבע יותר מששה בכרס אחד. וכתב שהוא נגד דרש הבבלי, והקשה על הבבלי כיצד ניכרה הברכה, ואם ילדו בתוך השלשה חודשים אם כן היה הברכה קדומה קודם שהכניס הארון אצלו. ואף שהדרש רחוק יותר מהטבע אבל לכל הפחות אתי שפיר, עכ"ד. והמכתם כתב שהוא 'עולה לחשבון בכרס אחד' ומשמע שמפרש כן גם בבבלי. ועיין בן יהוידע שגם יישב הירושלמי עם הבבלי שנתעברו בכרס אחד אך לא ילדו כאחד, עי"ש. וכן בריטב"א הקשה כן וציין לירושלמי.

והגר"א (אמרי נועם) ביאר באופן אחר שאפשר לומר בדוחק כיון שעיברו ששה בכרס אחת היה ניכר מיד קודם ג' חודשים.

ובחשוקי חמד (כתובות צו.) כתב בשם המהרש"ם להוכיח מכאן שישנה ישועה הבאה לאדם מחמת מעשה שעשה עוד קודם שעשאו, והביא מכך נפק"מ למעשה באדם ששילם פדיון לרב עבור איזו ישועה ובסוף נפעלה הישועה אך על כרחך שהחלה הישועה כבר קודם ששילם הפדיון [כגון שיצא שליח מאת המלך לפני זמן רב והיה בדרכו], והוכיח המהרש"ם מסוגיין שאפשר שהישועה באה מחמת ברכת הרב.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף