ריטב"א/ברכות/לג/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת. ויתירו אשתו להנשא:
לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת. או עקרבים קאמר דאי לא תיפוק ליה משום עקרבים:
שאני התם דאגב איצצא מזקי. פי' מפני שמכביד עליהם ודוחקן מזיקין אותו:
ראה שוורים פוסק. פי' באותם שוורים שלא נסתרסו קאמר שהם רעים ומזיקים, אבל אותם סריסים כעין שלנו אין צריך לפסוק דלית בהו סכנה:
מתני' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. פי' מתוך שענין גשם הוא דבר פלא ויורדין בגבורה אמר גבורות גשמים ולהכי פותחין באותה ברכה באתה גבור שכל עניני אותה ברכה נסים ותקנוה בתחיית המתים מפני שהגשם הוא כמו תחיית המתים שעל ידי כן העולם חי וניזון:
ושואלין את הגשמים בברכת השנים. מפרשינן בגמ' מתוך שהיא פרנסה קבעוה בברכת פרנסה: והבדלה בחונן הדעת. מפרשינן בגמרא מתוך שהיא חול דהיינו הבדלה בין קודש לחול קבעוה בברכת חול דהיינו אמצעיות וקבעוה בראשונה מפני זריזין מקדימין, ואיכא דאמרי מתוך שהיא חכמה להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור קבעוה בברכת חכמה שעל ידי הדעת מכירין מעלת המנוחה ואני יודעין להבדיל בין קודש לחול:
רבי אליעזר אומר בהודאה. פי' קודם שיחתום בברכת מודים וטעמא דידיה מפני שמודה לשם שזיכה אותו להכיר ולהבדיל בין קודש לחול, ור' עקיבא אומר ברכה רביעית בפני עצמה, פי' אומרה להבדלה ברכה רביעית כלומר אחר ג' ראשונות והיינו דקרי לה רביעית:
דאמר עולא שתי הופעות אלו למה. פי' דהופיע חוזר על שתי נקמות והוו להו תרי הופעות:
אחת לטובה ואחת לרעה. כלומר אחת לטובה שהוא שילום שכר לצדיקים ואחת לרעה שהוא נקמת הרשעים:
לטובה מנין. פי' מנין שהוא לשון טובה דכתיב הופיע מהר פארן. לרעה דכתיב אל נקמו' הופיע לאבד הרשעים אלמא נקמת הרשעים טובה גדולה היא כמו שילום שכר טוב לצדיקים ולפיכך נתן בין שני שמות:
נחזי עזרא היכי תקון. פי' דבדברים שרגילין כל יום כמו אלו ליכא לאפלוגי. אמר ליה בתחלה קבעוה בתפלה העשירו והיה להם יין קבעוה על הכוס ועקרוה מן התפלה ומתוך שהיתה ברכה זו מטולטלת פעמים בתפלה פעמים בכום שכחו באיזה מקום נתקנה תחלה ונחלקו בה:
חזרו והענו קבעוה בתפלה. והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, פי' היכא דאפשר ליה דאית ליה כוס אבל היכא דלית ליה פוטר עצמו בהבדלת תפלה. ומהא דאמרינן דחזרו והענו קבעוה בתפלה שמעינן דאין מבדילין על הפת דאמאי לא תקנוה על הפת דל"ל דהענו דלא הוה להו פת דא"כ במאי חיו וכן בדין דלא דמי לקידוש דקידוש מתוך שהוא בא על סעודה מקדשין על הפת מה שאין כן בהבדלה ואפילו למ"ד יש קידוש שלא במקום סעודה מכל מקום חייב אדם לאכול לכבוד שבת:
הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס. אלמא דבחדא מינייהו סגיא דהכי משמע לישנא. אימא הואיל ואומרה על הכוס. וכן הלכתא. וכתב רבינו סעדיה גאון ז"ל שאם אין לו כום חוזר ומתפלל:
כוס דלאו עיקר תקנתא לא כש"כ. ואע"ג דכוס חשיב טפי כדמשמע לעיל דעקרוה מן התפלה כשהעשירו וקבעוה על הכוס מ"מ עיקר תקנתא בתפלה הואי:
כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא וכו'. פי' מדרבנן קאמר ואסמכתא בעלמא הוא והכי משמע ממאי דאמרי' לעיל בפ' מי שמתו ספק אמר או"י ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מ"ט אמת ויציב מדאורייתא ואי אמרת ברכה שאינה צריכה אסורה מדאורייתא הרי מכניס עצמו בספק איסורא דאורייתא ועדיף ליה דלא לימא כלל בספק לו שאינו אלא שב ואל תעשה מלעבור בספק לאו דאורייתא אלא ודאי מדרבנן הוא וטוב לו שיוציא עצמו מספק דאורייתא אף על פי שעובר בספק איסורא דרבנן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |