מראי מקומות/בבא קמא/לח/ב

מראי מקומות בבא קמא לח ב

בתוד"ה נשא

אע"פ שעל אדומים מייתי קרא דקבלה ויאסוף אליו בני עמון ועמלק

לפו"ר נראה דהכוונה דעמלק שמזרע אדום פרצו תחילה, והוא פלא דבעמלק אדרבה נצטוו לעשות עמהם מלחמה, ואשר ע"כ צ"ל ארמיים והוא ברית שכרת יעקב אבינו בארם נהרים וע"ז הביאו הקרא דכושן רשעתים שבא מארם נהרים כדאיתא בשופטים ג' ועיין מהר"ם ובמפרשי המדרש.

בגמ', לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי וכו'

עי' פני יהושע שהקשה למה אינו מספיק במה דכתיב מקרא מלא כי לבני לוט נתתי וכו'.

בגמ', שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן וכו'

ולכאורה קשה היד ה' תקצר לעשות מלחמה עם המואבים ועמונים וישארו אותן האנשים שיצאו מהם השתי פרידות טובות. אך יש לומר דזכותן של שתי הפרידות טובות עמדה להם. אך אח"כ שפרצו המואבים גדר תחלה, ושוב לא עמדה להם זכותן והותר לעשות מלחמה עם עגלון מלך מואב, ובימי דוד עם עמון, והקדוש ברוך הוא השאיר אותן האנשים שיצאו מהם השתי פרידות טובות (עץ יוסף בשם רמת שמואל).

בגמ', ומה בשביל שתי פרידות וכו'

נתבאר לעיל שאין זה טעם על שעיר שנאסר לעשות עמהם מלחמה, וכיו"ב ילה"ע שאין בזה טעם על איסור אנגריא.

בגמ', שור של ישראל שנגח שור של כותי פטור

בגלהש"ס ציין הרע"א לסנהדרין דף פה ע"ב תוס' ד"ה ושורו כישראל, ואמרו שם על כותי דשורו כישראל וכ' התוס' לאו לגמרי שורו כישראל דשור של ישראל שנגח לשור של כותי פטור משום דקנסינן להו כדאמר בריש פ' דו"ה ומיהו לגבי הכי הוי כישראל דשור של כותי שנגח לשור של ישראל תם משלם ח"נ ומועד נ"ש ושור של עכו"ם שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נז"ש עכ"ד, וראיתי במשאת המלך שהעיר במה שנתקשו תוס' דאין שורו של כותי כישראל דשור של ישראל שנגח לשל כותי פטור, והרי בכה"ג הפטור אין זה דין בשורו של כותי אלא דישראל שנגחו פטור אבל שור הכותי דינו שוה לגמרי לישראל, וביאר דהתוס' פירשו שורו כישראל היינו דין נזקי שור וע"ז הקשו דישראל לשל כותי פטור, ומזה מתבאר כמש"כ במשנה דאדם המזיק גוי חייב דאל"כ הרי אדם שהזיק כותי ג"כ יפטר וצ"ת לפ"ז קושית הש"ס מדין קנס הרי באדם המזיק חייב וצ"ע.

שם

הר"מ השמיט דין שור כותי ועמד בזה הלח"מ סופ"ח מנ"מ, ובאחרונים תי' דהר"מ ס"ל דעשאום כגוים גמורים.

בגמ', ועל הכותית

רש"י בכתובות פי' דסבר כותים גירי אריות הן וישנן בלאו לא תתחתן בם, והק' התוס' בכתובות דא"כ עכו"ם היא ואין לה קנס ויעוי"ש רע"א.

תוד"ה ועל הכותית

וא"ת א"כ מה חידוש וכו'

עמהרש"א ומהר"ם.

דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב

בהפלאה כתובות כט. כתב דהכא כבר הוכרע לשאר דיני שהוא כישראל, ויסוד זה כתבו ג"כ השב שמעתתא ש"ד פ"ח והרע"א במהדו"ת ק"ח, קכ"ט, קמ"ח.

דכל חדא מוקמינן לה בחזקת אביה

ק' דאין חזקה מועלת בממון ובחת"ס בכתובות וקו"ש שם פי' דהו"ל רוב וחזקה כאחת דמהני להוציא ממון וכדס"ל לכמה ראשונים רפ"ב דכתובות, ויש שרצו לפרש דבחזקה מודו תוס' להסב' דכיון שהוכרע לשאר דיני מועיל גם לממון ול"ד לרוב, דחזקה הוא מתורת הנהגה משא"כ רוב הוא מדין בירור ודו"ק.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף