כובע ישועה/בבא קמא/לח/ב
כובע ישועה 
בבא קמא לח ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א פני יהושע בית מאיר אילת השחר |
מואבים עצמן לא כ"ש. בפר"ד דרוש י' הקשה הא אין עונשין מן הדין ע"ש. ולמ"ש הק"א פ' שמיני פרק ג' דבמפורש הטעם בקרא יש ללמוד אזהרה בק"ו ע"ש. וה"נ מפורש טעם דצרור את המדינים משום דצוררים הם לכם וטעם זה שייך יותר במואבים בכה"ג מזהירין ועונשין מן הדין. ובלא"ה יש לדמות ק"ו דהכא לדתמורה [ט'.] ואביי א"ל הא לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע וכדפרש"י מי גרע כו' כי היכא דרע דקודש כי מחליף ליה לקי ה"ה לטוב דקודש דרחמנא לא קפיד אלא דלא יחליף מידי דקודש ע"ש. ופליג ארבא דחשיב כה"ג עונש מן הדין. ונימא דק"ו דמואב ממדין לק"ו דטוב מרע דתמורה דמי ועולא דהכא כאביי יסבור. אך בט"א ספ"ק דחגיגה הקשה אהא דתמורה למה ל"ח עונש מן הדין הא ל"ד לבת בתו דקורבתה מכח בתו אתי י"ל דג"מ בעלמא הוא אבל טוב בטוב לא אתי מכח טוב ברע ודמי לאחותו מאביו ואמו דלא אתי מאחותו דמאביו או מאמו דחשיב עונש מן הדין ע"ש. והנ"ל לאביי טעם אחר דבגיטין ריש פרק הזורק איתא ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה כו' מנין ת"ל ונתן מ"מ ופרש"י דדרשינן ליה באנפי נפשי' מדלא כתב ובידה יתננו משמע נתינה כ"ד וידה דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה ע"ש. והיינו כיון דוכתב לה ספר כריתות ונתן יש לו ביאור בלא בידה דרשינן לונתן בפ"ע ובידה דכתב בתר ונתן דרשינן לדרש אחר דבעי משתמרת לדעתה. וה"נ בתמורה לא יחליפנו דקאי אבהמת קודש דכתיב קודם מידרש שפיר בפ"ע ואפילו אי הוי כתיב אח"כ רע דקודש בטוב דחולין הוי דרשינן לא יחליפנו גם על טוב בטוב כמשמעות דסתם חליפין אלא דאשמעינן דגם רע דקודש בטוב דחולין נמי לקי וטוב בטוב אינו מן הדין רק ממשמעותיה דלא יחליפנו דקאי עליו ודמי לונתן דבגט ורק אילו כתב רע בטוב קודם לא יחליפנו היה טוב בטוב מן הדין וה"נ אי הוי כתיב ונכרת איש אשר יקח אחותו בת אביו או בת אמו וכן לא תגלה ערות אחותך בת אביך או בת אמך הוי דרשינן הכרת והלאו גם אאחותו דבת אביו ואמו וה"א דכתב בת אביו או בת אמו לרבויי דגם עלייהו חייב וכיון דכתיב הכרת והלאו בתר דכתיב בת אביו או בת אמו ודאי לא משמע על בת אביו ואמו אלא מן הדין כיון דליכא שום משמעות על בת אביו ואמו ודמי להא דגט אי הוי כתיב ובידה יתננו [והא דלא כתיב באמת באחותו הכרת והלאו קודם ולא יצטרך היתור דערות אחותו גלה וערות בת אשת אביך ללמוד אאחותו דבת אביו ואמו כדאיתא במכות [ה':] צריך ישוב למ"ש] ומתורץ קושיית הט"א. וא"כ הא דהכא דודאי אין מואב במשמעותיה דמדין ל"ל לדתמורה וצ"ל כמ"ש:
מרקם טהורים. פרש"י דכתמים דישראל גופייהו מדרבנן דמדאורייתא דם יהיה זובה בבשרה כתיב שתראה מגופה ולא שנמצא בבגדה. וצ"ע בנובי"ק חלק יו"ד סי' נ"ב שכתב דהבגד שנמצא עליו הכתם יש בו ספק תורה שמא מעלמא שמא מגופה דאי מגופה שמא הבגד מה"ת אף שהיה בלא הרגשה למאי דקי"ל מקור מקומו טמא דרק לטמאה לבעלה צריך הרגשה ע"ש. והכא בטומאת הבגד שנמצא עליו הכתם איירי. ויש לפלפל דסד"א אי מה"ת לחומרא או מדרבנן:
ועל הכותית. בתוס' הקשו לרבא דאמר דעבד ושפחה נתערבו בהן אמאי יש להן קנס ניתי ראיה דלאו שפחה היא ואף דרובן לאו שפחה קשה לשמואל דאין הולכים בממון אחר הרוב [ואף דבבבא בתרא מסקי' דתנאי פליגו בזה. לא נ"ל לאוקמי מתני' כתנאי בזה]. ולכאורה י"ל למ"ש בתשו' שם אריה בקונטרס רוב וספק בממון דרוב בהדי ברי ושמא לכ"ע מהני להוציא ממון ע"ש. וכיון דקנס לאביה י"ל דטוען ברי שנשא ב"ח ובתו לאו שפחה והמאנס בא בטענת שמא. אך בריש פרק הפרה הבאתי מהפני יהושע דגם בהדי בו"ש ל"מ רובא. גם כיון דפסיק ותני דיש להן קנס משמע אף ביתומה דשמא ושמא הוא. גם התוס' בריש פרק איזהו נשך הקשו אף לרב אי דאזיל איהו גבה ה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי [ובזה נדחה גם מ"ש בזה בים התלמוד]. וצ"ל כתירוץ התוס':