מראי מקומות/בבא קמא/ט/א
רב הונא אמר או כסף או מיטב[עריכה]
בגמרא איתא: רב הונא אמר או כסף או מיטב. איתיביה רב נחמן לרב הונא: ישיב - לרבות שוה כסף, אפילו סובין, הכא במאי עסקינן בדלית ליה. אי דלית ליה, פשיטא מהו דתימא, אמרינן ליה זיל טרח זבין ואייתי ליה כסף, קמ"ל.
שיטת רש"י
רש"י פירש דרב הונא בא ליישב קרא דלעיל "דהכי קאמר רחמנא או כסף יתן לו או מיטב שדותיו", ועי' בתוס' (ד"ה ר"ה) דפירשו דלא הספיק לסיים הענין עד שהקשה לו, והיינו דהא דכתיב ישיב לרבות אפילו סובין היינו בדלית ליה [שאינו צריך לטרוח ולהביא כסף].
ולפי"ז נמצא דפליגי רב פפא [דאמר לעיל כל מילי מיטב במטלטלין, ודוקא בקרקע בעינן מיטב] ורב הונא, דלררב פפפא כל מילי במטלטלין הוי מיטב, אף לכתחילה, ואילו לרב הונא צריך ליתן לו מיטב לכתחילה ואי לא - נותן סובין.
שיטת ר"ת
התוס' (ד"ה ר"ה) הביאו שיטת רש"י דרב פפא ורב הונא פליגי, והביאו דעת הרי"ף דקיי"ל כר"פ דהוא בתרא, ושוב כתבו וז"ל: "ור"ת אינו סובר כן דמפרש שיש ג' דינין, בנזיקין או כסף או מיטב ואי לית ליה אפילו סובין" ע"כ. ולכאורה היינו כשיטת רב הונא דבעינן כסף או מיטב, ואי לא יהיב סובין.
והרא"ש בפירושו השני וכן בתלמיד ר"ת, נקטו דבאמת אף ר"ת ס"ל כרש"י דרב פפא ורב הונא פליגי, אלא דפסק כשיטת רב הונא [ודלא כהרי"ף דפסק כרב פפא].
אולם הרא"ש בפירושו הראשון וכ"ה בתוס רבינו פרץ, נקטו דר"ת פליג על רש"י והרי"ף וסבירא ליה דרב הונא ורב פפא לא פליגי כלל, אלא רב הונא הוסיף דאין מקרא יוצא מדי פשוטו ואי אית ליה נותן שדה [או כסף].
שיטת הרמב"ם, הטור והרמ"ה
כתב הרמב"ם (פ"ח מנזקי ממון ה"י) "כשבית דין נזקקין לגבות מנכסי המזיק, גובין מן המטלטלין תחילה, ואם לא היו לו מטלטלין וכו' גובין מן הקרקע", ע"כ. והגר"א (סימן תיט ס"א) נסתפק האם לדעת הרמב"ם כסף עדיף ממטלטלין או לא, אבל מכל מקום פשוט הדבר דמטלטין עדיפי מקרקע.
וע"ע ברש"י ריש הנזיקין (בגמ' ד"ה מן העידית)[השלם מקור] וז"ל "מן העידית שאם אין לו מעות ורוצה לפרוע לו קרקע וכו" ע"כ, ומבואר נמי דלכתחילה גובה מעות, ורק אי ליכא מעות גובה קרקע.
והנמוק"י (ב. מדפי הרי"ף) הביא שיטת הרמ"ה וז"ל "וכתב הרמ"ה הא דמצי יהיב ליה אפילו סובין הני מילי היכא דלית ליה למזיק זוזי, אבל היכא דאית ליה למזיק זוזי לא מצי דחי ליה לניזק אלא זוזי וכו' וכן נראה דאי אית ליה מטלטלי וארעא לא מצי יהיב ליה ארעא דמטלטלי עדיפי טפי" עכ"ד, ומבואר דבעינן זוזי תחילה, ואי ליכא זוזי יהיב מטלטלי, ואי ליכא מטלטלי יהיב קרקע מיטב.
והגר"א (סימן תיט ס"א) הבין דהרמב"ם פסק כרב פפא, והקשה דאפילו רב הונא דמחמיר סבירא ליה או כסף או מיטב, והיינו דיכול לשלם לכתחילה קרקע [ולא מסתבר דרב פפא ורב הונא פליגי בסברות הפוכות].
ובאמת עיין בסמ"ע, שפשוט דיכול לשלם לו לכתחילה מן הקרקע, ומש"כ דנוטל מטלטלין, היינו משום דמסתמא ניחא ליה למזיק לשלם ממטלטלין, [דהרי קרקע הוי בר קיימא].
אולם עיין בש"ך (שם סק"ב) דפליג עליו ונקט בפשיטות דודאי אית ליה זכות לגבות ממטלטלין תחילה, ולפי"ז באמת קשה קושית הגר"א.
אכן עיי"ש בש"ך שכתב שהרמב"ם מפרש דברי רב הונא או כסף או מיטב, היינו דצריך לשלם כסף, ואי לית ליה משלם ממיטב דהינו מקרקע מיטב, [ופשוט דלפי"ז ליתא לקושית הגר"א].
ובאחרונים (חידושי ר' ראובן ס"ו) ביארו דרב פפא ורב הונא פליגי בגדר דין מיטב, דרב פפא סביא ליה דדין מיטב היינו קרוב לכסף, ולכך פשוט דכסף עדיף מקרקע, ואילו רב הונא סבירא ליה דדין מיטב היינו מצד עצם המעלה של התשלום [בקרקע היינו שמניבה פירות טובים] ולפי"ז אין חילוק בין קרקע לכסף.