כובע ישועה/בבא קמא/ט/א
משהחזיק בה א"י לחזור. והקשו התוס' לימא ליה שקול ארעך בזוזך ותי' בהוזלו כו'. ולכאורה המ"ל נמי בלא נשתנה מקח השדה אלא שהלוקח נתאנה ואין אונאה לקרקעות וחייב לשלם כהפסיקא וכשישלמנו בקרקע לא יקבלנה בהמקח שמכר אלא כשומת הבקיאים שיווי האמיתית דהקרקע והיה אפשר לומר למ"ש בנ"צ מפ"ת סי' רכ"ז מהרמב"ן על התורה דהלאו דאונאה נוהג גם בקרקע ונתמעט רק מחזרת אונאה והביא מהגהת עפרא דארעא שהקשה דא"כ לא לשתמיט חד מהפוסקים לומר דבבא לצאת ידי שמים יחזיר האונאה ע"ש. וכשלא נחוש לזה ונימא דבאמת לצאת ידי שמים מחזיר האונאה דקרקע. ממילא א"א לאוקמי הכא בנתאנה הלוקח דמבואר ברש"י בבבא מציעא דף צ"א ע"א די"ל דבחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה ועיין בפ"ת בח"מ סי' כ"ח סק"ו. וא"כ הכא דמוחזק הלוקח בדמי הקרקע אין תפיסה גדולה מזו ומצי להחזירו הקרקע וע"כ צ"ל כשהוזל אח"כ. אך אכתי כיון דאאונאה דפחות משתות בקרקע ודאי ל"ש להצריכו להחזיר לצאת ידי שמים ולא עדיף ממטלטלין דהלוקח אף שמוחזק בדמי הקניה דא"י לומר לא אמחול בפחות משתות ועיין בסמ"ע סי' רכ"ז ס"ק י"ד. וא"כ אכתי המ"ל בלא נשתנה המקח ונפ"מ לאונאה דפחות משתות שנתאנה לוקח דמחוייב להחזירו השתא כשומת הבקיאים בצמצום. ואולי סברי התוס' כמ"ש המחנה אפרים (הל' מכירה דיני אונאה סי' י"ג) בשיטת הרמב"ם דגם בפחות משתות כל שעדיין לא נתן לא יתן ע"ש. ודע דהקצות החושן (סי' ק"א סק"ג) העיר אהא דש"ע שם דבמוכר סחורה אינו מורידו לשומא כו' וכתב משום דאמדינן לדעתיה דמוכר סחורה לזוזי מכוין והוי כהתנה ומהתוס' משמע דגם מוכר סחורה מורידו לשומא וכתב די"ל דבאותה סחורה שקנה מצי מסלק וע"ש סק"ה שכתב דעל זה לא היה התנאי ע"ש. ול"נ דידוע דעל קיום התנאי אין כפייה אחרה זולת דאם לא יקיים יבטל המעשה ועיין בקצות החושן (סי' רמ"א סק"ט) ובספרי נפש חיה בבבא מציעא (דף ע"ט ע"א ד"ה אלא) דרק היכא דהמעשה אינו בטיל אז מחוייב בקיום תנאו ע"ש. וא"כ רק במחזיק הקניה לעצמו ורוצה לסלקו בסחורה אחרת לא מצי דכיון דאינו מבטל המעשה דמחזיק בקנייתו צריך לקיים תנאו ולשלם בזוזי אבל כשמסלקו בסחורה זו שקנה מאתו שפיר יכול דמאי תאמר דבלא קיים תנאו תיבטל המעשה ותיבטל ומה בכך כיון דזו הסחורה שקנס מאתו מחזירו. אך נפ"מ לפי זה כשנתייקר אחר קנייתו ומחזירו הסחורה שקנה פחות כהשיווי דעכשיו זה א"י כיון דבזה צריך לקיום מעשה הקנין. ולטעם הקצות החושן אפשר לומר דגם בנתייקר מצי לסלקו בהסחורה שקנה כהשיווי דעכשיו:
אלא לשני אחים שחלקו ונטל א' קרקע כו'. והנה לענין מיטב ניחא דנקיט כספים דל"ח מיטב [באית ליה] רק כסף או קרקע אבל למאי דרצונו לומר השתא לב' אחים קשה מ"ש כספים דנקיט והל"ל מטלטלי דזולת קרקע הכל בכלל אך בלא"ה דחי שפיר:
קסבר האחים שחלקו לקוחות וכלוקח שלא באחריות דמי. בצ"צ (סי' ד') כתב בראובן ושמעון שהחליפו בתיהם זה עם זה כו' והעילוי שהיה צריך ליתן א' לחבירו נתן מיד והחזיק כל אחד בשלו ואח"כ יצא שט"ח על ראובן בכפליים מה ששוים שני הבתים דנוטל בעל חוב שני הבתים וטענת שמעון שאחריותו על הבית שעכשיו ביד ראובן אינה טענה דבכה"ג לא אמרי' אחריות ט"ס משום דבההיא הנאה דהוא לא קיבל אחריות אדידיה שנתן לחבירו לא בעי נמי שחבירו יקבל אחריות על הבית שנתן לו חבירו וכעין שכתב הרשב"ם בבבא בתרא דף ק"ז באחין שחלקו דהוו כלוקח שלא באחריות מה"ט. ובקצות החושן (סי' קט"ו סק"ג) השיב דשאני הא דאחין דכיון דאחריות דאביהן הוא ושניהם בשוה עומדין בספק ולכן רוצין תרווייהו שלא יקבלו אחריות אבל במחליף ביתו שיודע דטורף לא יבוא עליו מה"ת ישליך אותו בכדי ויטול בית חבירו שא"י מנגעי חבירו ואדרבה רוצה לקבל אחריות על שדהו וחבירו נמי יקבל אחריות עליו ע"ש. והנ"ל להמליץ בעד הצ"צ והוא דשמעון זה כשלא בנה הבית בעצמו אלא קנאה מאחד או ירשה [ובפרט המקום שהבית עומד עליו ע"כ קנה או ירש] הרי גם הוא אף שאין עליו בעל חוב מ"מ אינו בטוח שלא יעלה בחלקו דטורף מבעל חוב דמוכרו או מורישו. אלא דהיה אפשר לומר דניחא ליה לקבל עליו אחריות המעט דבעל חוב דמוכרו או מורישו כדי שיובטח איהו מראובן דמלבד חשש טירפות כאילו איכא נמי חשש דבעל חוב דראובן בעצמו ושמעון יודע בעצמו שנקי מבעל חוב. מ"מ למ"ש הצ"צ שם דאף דנתן א' לחבירו העילוי ששוה בית חבירו יותר משלו ודילמא אאותן מעות י"ל דלא שדי אינש זוזי בכדי ואית ליה אחריות. מ"מ כיון דניחא ליה במה שאינו מקבל אחריות הוא על של חבירו גמר ומקני לגמרי אפילו במעות שנתן שאין חבירו מקבל אחריות עליהן ע"ש. הרי דלא דיינינן בזה שיהא שוה בשוה וכל שיש לו ניחותא במה שאינו מקבל אחריות מועטת מתרצה שלא יקבל חבירו אחריות מרובה דידיה כהא דמעות שנתן וה"נ מחמת שאינו מקבל שמעון האחריות דבעל חוב דמוכרו או מורישו מתרצה שלא יקבל ראובן כל האחריות אפילו דבעל חוב דעצמו אף ששמעון נקי מזה. אלא די"ל דאף אי לא קפיד היכא דהנפ"מ בין א' לחבירו בסכום סך ההיזק כהא דנתן א' העילוי במעות. מ"מ היכא דא' יש לו לירא מחבירו ממין טירפא נוספת שאין עליו י"ל דקפיד וכדמשמע מהתוס' (ד"ה פשיטא) שחילקו דרק כשחלקו קרקע אמרי' ויתר דשניהם עומדים בספק זה כזה כו' והכא דבעל הקרקע בספק ולא בעל הכספים דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לא ויתר ע"ש. ובאמת מ"ל ג"כ שיקח בעל חוב הכספים בשיעבד לו מטלטלי אגב קרקע ועיין במלחמות לעניינו שכתב דרק יותר שכיח טירפא דבעל הקרקע מטירפא דבעל הכספים ע"ש. ומשמע מהתוס' דכל דיש לאחד לירא מטירפא נוספת שאין על חבירו רוצה שיהא באחריות וה"נ שמעון שיודע שאין עליו בעל חוב דעצמו ועל ראובן אינו בטוח מזה י"ל דרוצה שיהא באחריות: