מראי מקומות/אורח חיים/ס

מראי מקומות אורח חיים ס

אם אומרים בשחרית אהבה רבה או אהבת עולם

הטור והב"י בסעיף א, הביאו בזה מחלוקת, ובהגהות והערות על הטור הוסיפו על המחלוקת, ועוד יש להוסיף דמדברי בה"ג בהל' ברכות בעמוד לה, מבואר דס"ל דאמרי' אהבת עולם, מדלא הביא כלל את השיטה שסוברת אהבה רבה, וכ"כ האשכול בהל' קריאת שמע ד"ה ואין אומר (ו:), דאומרים אהבת עולם, וכן דעת המנהיג בדיני תפילה סי' לב, ומאידך המנהיג שם הביא מרב שר שלום שאומרים אהבה רבה, ע"כ, וכ"כ סמ"ק במצווה יב אות קיא, דאומרים אהבה רבה, וכתב דהכי איתא בתשובת הגאונים.

ציבור שקראו ק"ש ולא בירכו את ברכותיה סמוך לקריאה האם יצאו

הב"י בסעיף ב-ג, הביא בזה מחלוקת, ויש להוסיף דהאשכול בהל' ק"ש ד"ה ודקדק (ז:), הביא להלכה רק את דברי רב האי שיש חילוק בין יחיד לציבור ובציבור הברכות מעכבות, אמנם בליקוטים מהל' תפילה ד"ה ברכות (לט.), הביא האשכול את דברי רב האי והביא דלמקצת רבואתא אף בציבור יצא, ע"כ, ועל כן אין בדברי האשכול הכרע, ומ"מ בדבריו מבואר דרב האי אמר את דבריו בשם רבותיו.

אדם שהיפך סדר הברכות האם יצא ידי חובת הברכות

הטור בסעיף ג, הביא שרב האי כתב דיצא, ויש להוסיף דבה"ג בהל' ברכות בעמוד לו, כתב נמי דאי בירך ברישא אהבת עולם ואח"כ יוצר אור יצא.

הטעם שהצריך השו"ע לחזור ולקרוא ק"ש בברכותיה

השו"ע בסעיף ב, כתב גבי מי שקרא ק"ש בלא ברכותיה, דנראה לו שטוב לחזור ולקרוא ק"ש כשמברך הברכות, והביאור הלכה הביא דהגר"א ביאר דהטעם כדי לעמוד לתפילה מתוך דברי תורה, והביא הביאור הלכה עוד טעם מהפמ"ג ודחה דבריו, ע"כ, ויש להוסיף עוד טעם דכוונת ברכת אמת ויציב וכן ברכת ואמונה כל זאת, היא שנאמנים עלינו הציוויים שבק"ש, וא"כ אם לא יקרא ק"ש נמצא דאינו מפרש מה נאמן וקיים עלינו, ומ"מ בין לטעם זה ובין לטעם של לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, אין צריך לקרוא אף את פרשת ציצית, דהא מבואר בברכות יד:, שמעיקר הדין לא היה צריך לומר את פרשת ויאמר בערבית, אלא כיון דאנן מתחילינן את פרשת ויאמר כיון דהכי נהגו במערבא א"כ גם צריך לסיים, אבל מבואר דאילו לא היו מתחילים במערבא לא היו נוהגים לאומרה כלל.

המנהג הקדום שיהיה שומע כעונה בברכות ק"ש

מדברי הטור בסי' מט, נראה שהיה מנהגם שהש"צ מוציא יד"ח את השומעים בברכות ק"ש, מזה שכתב שלא היה מוציאם בפסוק מי כמוכה באלים, שבסוף ברכת אמת ויציב או ואמונה כל זאת, בגלל שהוא פסוק, דודאי אין כוונת הטור על מי כמוכה שבאז ישיר, דא"כ מאי איריא מי כמוכה שהוא פסוק, הא כל אז ישיר פסוקים הם, וכן מוכח להדיא בטור בסי' נט,ד.

מצוות צריכות כוונה בדרבנן

כתב המג"א בשם הרדב"ז דאף דקי"ל דמצוות צריכות כוונה במצוות דרבנן אין צריך כוונה, ע"כ, וברדב"ז לא מצאתי במקומות שציינו אליהם, וכבר הקשו על המג"א מדברי תר"י בברכות טו ד"ה ולפי זה, דתלי לברכות בפלוגתא דמצוות צריכות כוונה או לא, אע"ג דברכות דרבנן, ועוד קשה דהא הר"ן במגילה ריש יג, כתב גבי קורא מגילה ולא כוון לצאת, דתלי בפלוגתא דמצוות צריכות כוונה, ועוד קשה דהא אמרי' בפסחים קכ., דמרור דרבנן, ומאידך בפסחים קיד:, תלי' לה במצוות צריכות כוונה, וכן הב"י בסי' תרצ,יד, תלי לקריאת מגילה בפלוגתא דמצוות צריכות כוונה, ומיהו אם כוונת המג"א דבאמת המחלוקת היא אף בדרבנן אלא דדרבנן קייל ולכך אפי' לדידן דס"ל כהשו"ע סמכי' בהו על מ"ד אי"צ כוונה, א"ש, אלא שאין הלשון משמע כן, ועוד שהרדב"ז בח"ד אלף צד, ס"ל דמצוות אי"צ כוונה, וא"כ אם זו כוונת המג"א כיצד ציין לרדב"ז בזה, אם אינו סובר כהשו"ע בזה, וצ"ע.

הנידון של מצוות צריכות כוונה

עיקרו בדברי הב"י בסי' תקפט, ועי"ש במה שהוספתי על דבריו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף