מראה הפנים/תרומות/ד/ח

מראה הפנים תרומות ד ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עשו אותה במרבה במזיד וכו'. כדפרישית דגם דברי ר' אסי מתפרשין לפי גי' הספרים בדברי ר"א אם יש בקפוי מאה סאה וכו' וכדקאמר דהנ"מ ביניהם אם מותר לרבות והיינו לערב הכל ביחד כמבואר בפנים והר"ב שכתב מפרש בירושלמי דה"ק אם יש בקפוי עם מה שתחתיו אחד ומאה תעלה וכו' וזהו מדברי הר"ש שפי' כן להא דרב אסי ומלבד שהוא נגד משמעות לישנא דמתני' אם יש בקפוי מאה סאה אינו מתיישב ג"כ לדברי ר' אסי גופיה דמשמע דכ"ע מפרשי לדברי ר"א שיהא בהקפוי עצמו מאה סאה אלא שאם ריבה ועירב הכל למר כמרבה במזיד בעלמא הוי ולמר אם עירב הכל מותר:

היו לפניו שתי קופות וכו' רצה להעלות מזו מעלה וכו'. כ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק י"ד בהלכה ו' ומיהו מה דמדמה הכא דכן הדין בשני מקואות ומשמע דמדמי להו לגמרי דכמו בשתי קופות אם מעלה התרומה מאחת מהן נתקנה גם השניה ואין בה ספק דימוע כן נמי במקואות דאם מוציא הקיווי פסול וכמבואר בפנים מאחת מהן השניה ג"כ טהורה זה לא הביא הרמב"ם בהלכ' מקואות ולכאורה היה נראה דהא דהכא אתיא כר' יוסי דהתוספתא בפ"ב דמקואות דגריס התם שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו ר' יוסי אומר אומרין לו שלא יטבול באחד מהן ואם טבל בא' מהן ועשה טהרות טהורות מפני שזה ספק מים שאובין למקוה. וא"כ לר' יוסי דמיקל בדיעבד אפשר דלדידיה קאמר הכא אבל הא ליתא דהא מיהת לכתחילה לא פליג ר' יוסי אסתם מתני' דפ"ב דמקואות גבי ספק מים שאובין שטהרו חכמים וכו' היו שניהם פחותים מארבעים סאה ונפל לאחד מהן וא"ו לאיזה מהן נפל ספיקו טמא שאין לו במה יתלה והביא לזה הרמב"ם בפ' עשירי ממקואות וא"כ לענין הדין אם ריבה עליהן המבואר בפ"ג במתני' כמו שהבאתי בפנים היה צריך לרבות לכאו"א עד שיטהרו ולא דמיא לדין דשתי קופות בזה לכך נראה דהא דקאמר וכן שני מקוואות לאו דמדמי להו לגמרי לקופות שאם העלה מאחת מהן חבירתה מתוקנת ואפי' בשלא עירבן יחד זו עם זו דאין הדין כן במקוואות אלא דלענין זה מדמי להו דכמו בקופות רצה מעלה מזו או מזו כך במקואות רצה מוציא קוויה פסולה מזה ומטהרו ע"י רבוי כשרים עד שיצאו ממנו מלואו ועוד ומערבו עם השני וע"י כך טהרו אלו את אלו רצה מוציא מזה וכו' או מחצה מזה ומחצה מזה וכו' והכל בשעירבן יחד מיירי ודין זה מבואר הוא בפ"ג דמקואות מסיפא דהאי מתני' שהבאתי בפנים וכן פסק הרמב"ם בדין דריבה כמ"ש בפ"ה דמקוואות בהלכה ו' בור שהוא מלא וכו' וכן אם עשה מקוה שיש בו מ' סאה מים כשרים ועירבו עם המקוה הזה הפסול טהרו אלו את אלו. וא"כ ה"ה בנידון זה דאם ריבה על אחד מהן והוציא ממנו הקויה פסולה ע"י שיצא מלואו ועוד עירבו עם השני טהרו אלו את אלו וזהו דמסיים וקאמר מעלה כלומר אחר שהוציא מאחד מהן מעלה גם להשני מפסולו ומטהרו ע"י שמערבן זה עם זה:

אומר למקום שנפלה הראשונה שם נפלה שנייה. גופי דינים אלו דבר פדייה הרישא והסיפא הן מהתוספתא בפ"ו אלא שהוסיף בר פדייה בדין דריבה על הידועה וכו' כמבואר בפנים והרמב"ם ז"ל בפ' י"ד בהלכ' ט"ו לא כתב אלא גופי הדינים דהתוספתא ולא הביא להאי דריבה על הידועה. ואפשר דטעמיה דדברי יחיד הן ולא פסק כותיה משום דהוי כתרי קולי דסתרי אהדדי דאם אתה מיקל בראשונה לומר דדי במה שריבה בשוגג עד אחד ומאה א"כ צריך אתה לומר דהסאה השנייה לקופה שנייה נפלה והרי היא מדומעת וכשאתה בא להקל בקופה שנייה ולומר דחזרה להוכיחה הראשונה צריך אתה לומר דהסאה השניה ג"כ להראשונה נפלה כדאמרינן מעיקרא וכולי האי לא מקלינן בספק דימוע:

אמר מה שלמטן תרומה וכו'. כל זה פשוט הוא ולמאי דפרישית בפנים דאתרומה שנפלה לפחות ממאה קאי דאיירינן ביה הכא ומתפרש האי לדעתו הדבר תלוי בל' תמיה וכך היה נראה מדקאמר ואוף במקוה כן וכו' כמבואר בפנים אבל דעת הרמב"ם ז"ל לפרש דבעלמא קאי שכך כתב בפ"ד דתרומות הלכה כ' האומר שלמעלה תרומה ושלמטה חולין או שלמעלה חולין ושלמטה תרומה דבריו קיימין שהדבר תלוי בדעת התורם ולפ"ז קשה לפרש הא דקאמר ואוף במקוה כן דבהי גוונא מיירי דאם יש בהמקוה כשיעור אפי' נפלו לתוכו כמה וכמה שאובין אין פוסלין אותו כדתנן בפ"ב דמקואות ובכמה מקומות ולא שייך ביה קוויה כשירה וקוויה פסולה ואם במקוה שאין בו מ' סאה אם נפלו בו ג' לוגין שאובין לעולם פסול עד שירבה עליו בכשרים ויוציא ממנו מלואו ועוד ולא שייך מה שלמעלן ומה שלמטן וצריכין אנו לבטל דעתינו מפני דעת הגדולה של הרמב"ם ז"ל והך דמקוה ע"כ צריך לפרש דאדין מטהרין את המקואות השנוי בפ"ו שם קאי העליון מן התחתון וכו' וכן איפכא אם היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום וכו'. כדקתני שם וזהו דקאמר הכא אם רוצה שמה שלמטן יהיה קוויה כשרה וכו' או איפכא או בכה"ג והשאר מבואר הוא וכן בהא דקאמר בשתי מגורות בשתי עליות דאם נתרבה בשוגג גם על השנייה אחר שכבר העלה מן הראשונה אחר שריבתה דאינה צריכה עליה מהשניה שכבר עלתה תרומה דהא לא נפלה כאן כ"א סאה אחת של תרומה ואחת הוא דצריך להעלות וליתנה לכהן ותו לא:

תני בלול מעלה וכו'. מה דמחלק הכא בין דבר המקפיד על תערובתו לשאינו מקפיד ולענין העלאה זה הכל אליבא דר' יוסי כדי לתרץ דבריו דהובאו בהתוספתא עם דבריו דמתני' והרמב"ם לא זכר מחילוק הזה לענין העלאה דנהי דדינא דר' יוסי דמתני' כהלכתא היא וכחכמים דפרק דלקמן דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון שבה מיהו הא דמחלק אליביה בענין העלאה אינו מוסכם בהתוספתא דגרסי' שם בפ"ה וכן היה ר"ש אומר כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה ספיקה מותר ולעיל שם קחשיב לתרומת הכליסין וחרובין שאין הכהנים מקפידין עליה והביא הרמב"ם לזה בר"פ י"ג דאותה התרומה שנפלה לחולין א"צ להגביהה ואם נפלה במאה בטלה במיעוטה והכל מותר לזרים אלמא דלא מחלקינן אלא בענין אם ספקה אוסר בדמוע או לא בין דבר שהכהנים מקפידין עליה או אין מקפידין אבל לענין שהבעלים מקפידין כל תערובתה או לא זה לא שמענו ואיפכא משמע דאם היא תרומה שהכהנים מקפידין עליה לעולם אוסרת וצריך להעלותה אם יש כאן אחד ומאה ואם מעלה אותה הותר השאר ולא תליא בהקפדת הבעלים מידי ולא קאמר הכא אלא אליבא דר' יוסי דהתוספתא וחכמים פליגי עליה בזה כמו שהבאתי בפנים:

סליק פירקא בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף