מראה הפנים/תרומות/ד/ז

מראה הפנים תרומות ד ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשידע ושכח וכו' ע"ד דר"ע אינו מעלה. וכ"פ הרמב"ם ז"ל בריש פרק י"ד למאי דקיי"ל כר"ע דמתני' דאם ידע מה היתה אחר שנפלה ושכח הרי כולן מדומעות והא דר' שמעון בר בא בשם ר' יוחנן דלקמיה מבואר הוא דאין לפרש זה כ"א אליבא דר' יהושע וכהאי מ"ד דלדעתיה אף בידוע מה נפלו מעלות זו את זו כמפורש בפנים והא דבעא ר"ז עלה לא מסתברא בתוך שלש וכו' בין אם נפרש כפשוטו דדעת ר"ז דבתוך שלש מהני ובין אם נפרש דפליג על עיקר הדין דר' שמעון בר בא כדפרישית בפנים כדי לתרץ להא דקאמר שאם תאבד אחת מהן דא"כ ניחוש ג"כ אם יאבדו שתים ולמאי דפרישית מבלע קושיא זו בדברי ר"ז גופיה מיהו לא נפקא לן מידי לדינא דהא קאמר בתר הכי וכן אמילתיה דבר פדיא מילתיהון דרבנן פליגא וכו' ומסיק אליבא דר' יוחנן דדין דימוע דמתני' כשאר דין מדומע הוא והא דהשיב ר"ל ור' יוחנן משיבו וכי עיגול בעיגולין וכו' ואת אמר קל הוא וכו' לפי דבריו השיבו אבל באמת דינא דמתני' ג"כ באחד ומאה כשאר מדומע הוא וכ"פ הרמב"ם שם:

היו לפניו עשרים תאנים וכו'. לפי הלשון הב' שפרשתי בפנים דבטבל מיירי מתיישב שפיר הא דקאמר מודי ר' יוחנן שאם תרם מהן על מקום אחר דאי בחולין איך יכול לתרום תרומה מחולין ומכ"ש שיש כאן ספק תרומה בהן והיה צריך לדחוק ולומר כדפרישית בלשון א' או דה"ק לפי ערך כל אלו שיש כאן ספק תרומה אם תרם אותן על מקום אחר וכו' ועדיין אינו מתיישב על נכון והעיקר כלשון הב' ובהא דר' יוחנן דקאמר כולן נעשו הוכיח עיין לקמן בד"ה תרומה אוסרת בודאה מה שיתבאר מזה בס"ד:

היו לפניו מאה וחמשים חביות ונתפתחו וכו'. זה מבואר כדאמר ר' אושעיא בזבחים בפ' התערובות (דף ע"ד ע"ב) ובהא דקאמר הכא והשאר לכשיתפתחו מותרות וקמ"ל דהא לכתחילה אסור לפותחן כדאמרי' שם לעיל ועוד קמ"ל דלא אמרינן איסורא ברובא איתא ובתוך המאה היא התרומה והכי קאמר התם בהדיא על הא דר' הושעיא ועיין בדיבור דלקמן:

תרומה אוסרת בוודייה במאה וספיקה בחמשים. כ"פ הרמב"ם ז"ל. בפ' י"ד בהלכה ח' התרומה ודאה אוסר במאה וספיקה אוסר בחמשים ואין לה היתר אלא ברוב ואם היתה ביותר מחמשים אינה צריכה רוב כיצד וכו' נפלה אחת בחמשים ואבדה אחת מן הכל וכו' ואם נפלה אחת של תרומה לתוך חמשים ואחד ואבדה אחת מן הכל היתר השאר לזרים וזהו דקאמר הכא עד חמשים צריכה רוב כלומר אם נפלה לתוך חמשים ואבדה אחת מהן צריכה רוב ממקום אחר לבטל הספק שיעלה באחד ומאה ומכאן ואילך אפילו נפלה לתוך חמשים ואחד ואבדה אחת מהן אינה צריכה רוב אלא הספק מתבטל בהן ומותר הכל וכדפרישית בפנים דהא דמתמה מעיקרא הא ששים לא הא שבעים לא משום דקס"ד דאם הספק הוא ביותר מחמשים אין אנו חוששין כלל ואינו צריך שום תיקון ולהכי מתמה אמאי לא ניחוש מיהת משום ספק תרומה עד מאה ואחד ומשני דה"ק דבאמת חיישינן נמי לספק תרומה וצריך שירבה עליהן ממקום אחר עד שיהו אחד ומאה בין הכל ויתבטל הספק אלא אם עד חמשים הוא שנפלה לתוכן אז צריכה רוב ממקום אחר מכאן ואילך אינה צריכה רוב וטעמא דמילתא דכיון דודאה מתבטל הוא באחד ומאה בדין הוא שספיקה מתבטל בהחצי שיעור והוא חמשים ואחד והרי יש כאן ספק שמה אותה שאבדה היא של תרומה ולפיכך די שיתבטל בחמשים ואחד ודלא כמה שרצה הכ"מ לומר שדעת רבינו לפרש דהא דקאמר הא ששים לא הא שבעים לא בניחותא קאמר והוקשה לו על זה דא"כ לא הול"ל ששים ושבעים מאחר דבנ"א סגי ע"ש ולאו מילתא היא אלא הא דקאמר הא ששים וכו' קושיא היא לפי הס"ד וכמבואר ופסק הרמב"ם לפי דמשני ומסיק כמבואר בטעמא דמילתא ומה שהשיג הראב"ד ז"ל שם וכתב ולא מפיו אנו חיים בפי' הירושלמי הזה וכו' ופירש להא דהכא דקאמר עד חמשים צריכה רוב בענין אחר דה"ק כל אחת הפורשת משם צריכה שיתבטל ברוב חולין ממקום אחר אבל אם אבדו יותר מחמשים אינה צריכה רוב חולין ממקום אחר וכו' ע"ש כוונתו ז"ל בהא דמציין לעיקר זה הדבר בפ' התערובות דאע"ג דבהדיא קאמר שם דלא אמרינן איסורא ברובא איתא וכמו שהבאתי לעיל בד"ה היו לפניו מאה וכו' רצה הוא ז"ל לחלק דשאני התם דבודאי תרומה שנתערבה מיירי אבל הכא כיון דספק הוא אמרינן שפיר איסור הספק ברובא שאבדו איתא אבל הרבה קשה על פירושו זה חדא דאיהו גופיה מביא להא דר' יוחנן דלעיל דקאמר כולן נטשו הוכיח ואף לפי פירושו להא דר' יוחנן דכולן אסורין קאמר לזה לא איכפת לן דאפי' אין משמעות הלשון הוכיח משתמע כפירושו אלא כדפרישית בפנים לעיל להא דר' יוחנן מיהו לענין דינא היינו הך דדעת ר' יוחנן שצריך שירבה על התערובות ממקום אחר ואם הקושיא הא ששים וכו' מדר' יוחנן הוא כדפירש הראב"ד א"כ מיבעי ליה לתרץ ג"כ לפי אותו ענין בעצמו עד חמשים צריכה רוב ממקום אחר שירבה על התערובות מכאן ואילך וכו' ואלו לפירושו ענין אחר הוא אם פורשת אחת מהן למקום אחר וכו' ולא משמע כלל כפירושו לזה ועוד דעיקר פירושו דגם בסיפא מיירי שנפלה לתוך צ"ע חולין ועד חמשים דקאמר היינו שאבדו חמשים מהן וכו' זה נסתר מאליו דהא על כרחן צריכא לן לפרש הסיפא בענינא דהרישא וכמו דאוסרת בודאה דקאמר היינו שנפלה לתוך צ"ט מתפרש ג"כ הסיפא לפי התירוץ דמתרץ והיינו שאם נפלה לתוך חמשים ואבדה אחת מהן ויש כאן ספק צריכה רוב מכאן ואילך וכו' ולא שאבדו החמשים או יותר מחמשים מן התערובת והעיקר כמבואר מפי' הרמב"ם ואין להאריך. ומזה יתבאר לנו עוד דמה שהשיג הראב"ד ג"כ לקמן בריש פט"ו על מ"ש הרמב"ם שם דחבית סתומה מדמעת וכו' ואם נפלה ונאבדה אחת מהן תלינן דשל תרומה היא שנפלה וכתב ע"ז דר' יוחנן בירושלמי פליג עליה דר"ל בהא כדכתבינן לעיל וכו' ע"ש ואין מכאן שום רמז דר"י פליג עליה דר"ל בחבית שנאבדה אלא דהוא ז"ל הולך לשיטתו דפי' דהקושיא היא הכא על הא דר"ל בשם ר' הושעיא מהאי דר' יוחנן דלעיל ובאמת בלאו הכי אין מקום לפי' זה דאיך פרכינן מתאנה דמיירי ר' יוחנן על חבית דמיירי ר"ל בשם ר' הושעיא הא מיהת מסתברא לחלק בין תאנה לחבית כדמחלק התם אלא דאין פי' הקושיא הא ששים וכו' מהר"י כ"א מתפרש הוא כדפרישית בפנים ובזה צדקו יחדיו הני תרתי פיסקי דהרמב"ם דהכל מודים דמסתברא לחלק בין תאנה לחבית ואין צריך כאן לשום דוחק מה שתמצא בזה דמבואר הוא הכל למאי דפרישית בפנים כאן ואין להאריך במבואר:

כיני מתניתא עיגולי דבילה הגדולים וכו'. לפי מה שמפורש במתני' והוא מדברי הרמב"ם מובן היא להני ב' חלוקות הגדולים וכו' והקטנים וכו' וטעמא לפי שהולכין להקל בדימוע שהוא מדבריהם:

אמר ר' יוחנן תנאין אינון. התי"ט הביא כאן במתני' דלקמן משום מפרש אחד לתרץ מה שהקשה הר"ש בין לר"א ובין לר' יהושע מ"ש לבנות ושחורות לבין תחתונות לעליונות וכתב דבירושלמי מקשה מ"ש הכא דר"א מחמיר ור"י מיקל ובבבא הסמוכה להיפך הוא ומשני תרי תנאי אינון ר"מ ור' יהודה אליבא דר"מ ר"א מיקל בתרוייהו וזהו תמוה דראה ולא ראה דהא ר' יוחנן אהאי תוספתא דמייתי לקמיה קאי וכך הוא לקמן בהדיא הדא מסייעא לר' יוחנן דאמר תנאין אינון והרי בין לר"מ ובין לר"י ר"א מחמיר ור' יהושע מיקל הכא אלא דלמר הכי פליגי ולמר הכי פליגי ולכ"ע אין כאן קולא לר"א ובענין הדקדוק דהר"ש העיקר הוא לדברי ר' אליעזר כדכתבו התוס' בזבחים והביא התי"ט לעיל וזה נלמד מדברי האי ש"ס בהלכה דלעיל דקאמר כך היה ר"א משיב את ר' יהושע וכו' כדפרישית שם:

ליטרא קציעות שדרסה וכו'. בתוספתא שנוי בהיפך דברי ר"מ לדברי ר"י ודברי ר' יהודה לדר"מ וכך הובאה בבבלי ריש ביצה (דף ד) וכן בזבחים בפ' התערובות (דף ע"ג) והרמב"ם ז"ל בפי"ד בהלכה ו' פסק כר' יהושע וכדברי ר"מ השנויין שם ובהתוספתא וכתב הכ"מ ואע"ג דבריש ביצה אמרינן זו דברי ר"מ אבל ר' יהודה קאמר פלוגתא דר"א ור' יהושע בגוונא אחריתא נקט רבינו כסתם מתני' ועוד דבירושלמי פ"ד דתרומות נקט לה בשם ר' יהודה כסתם מתני'. ולאו מהאי טעמא הוה שביק הרמב"ם גי' התוספתא והבבלי בשני מקומות ותפיס לפי גי' דהכא אלא דהיינו טעמא דלמ"ד אליבא דר' יהושע אפי' אם יש שם ג' מאות פומין לא תעלה ומשום דדבר שדרכו לימנות הוא כדקאמר הכא וזהו שלא אליבא דהלכתא דהאי אתיא לר"מ דפ"ג דערלה כדקאמר הדא מסייעא למ"ד דברי ר"מ וכו' והרמב"ם פוסק כר"ע דערלה כדכתב בפי"ו מהלכ' מ"א ולפיכך תפס כהאי מ"ד אליבא דר' יהושע דהוי אליבא דהלכתא בדין מתני' דערלה:

וצריך שיהא בכל אחת שני ליטרין וכל שהוא. וכ"כ הרמב"ם שם בהלכה ז'. ודע דמה שכתוב בריש הלכה וכן אם דרסה ע"פ הכוורת או ע"פ העיגול ואין ידוע איזה הוא. זה אדלעיל קאי שכתב בדורס ע"פ הכד אם היו שם מאה כד תעלה וע"ז כתב וכן אם דרסה ע"פ הכוורת או ע"פ העיגול ואין ידוע איזהו דג"כ הדין אם יש שם מאה כוורת או מאה עיגולין תעלה. דרסה ע"פ העיגול וכו' זהו בבא אחרת וכרב פפא בריש ביצה וכדגריס בתוספתא דבזה לד"ה תעלה. וא"צ למ"ש הכ"מ כאן עיי"ש. ושני ליטרין וכל שהוא דקאמר הכא אע"ג דמצטרפין העיגולין להשלים המאה ליטרין ויש כאן אחד ומאה אפ"ה מכיון שכל עיגול ועיגול ניכר בפ"ע הוא הלכך בעינן שיהא בכל עיגול בפ"ע כדי לבטל הספק תרומה ברוב מן הדין ואז מצטרפין להעלותה באחד ומאה למה שהחמירו החכמים גם בספק דכה"ג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף