מראה הפנים/סנהדרין/ז/ח

מראה הפנים סנהדרין ז ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וברבי ישמעאל וכו' אם על הדיינים הוא מוזהר לכ"ש על הכינוים וכו'. למאי דיליף הכא הוי קשה דהא אפילו למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין אלא דכבר כתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות סי' קצ"ה והביאו הכ"מ בריש פ"ז מהל' ממרים דבכל מקום שהעונש מפורש אין לחוש על האזהרה אם היא מן הדין. או מן הלאו שבכללות. והה"מ בריש פ"ב מהל' מ"א כתב עוד כלל אחר בעניו אזהרה מן הדין דכל היכא שיש איסור המפורש בתורה בלאו הבא מכלל עשה אפשר ללאו שלו לבא מק"ו. אבל בבבלי גבי המקלל אביו ואמו בדף ס"ו ע"א מייתי לה פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל סבר אלהים חול ור"ע סבר אלהים קודש ומסיק התם דלכ"ע ילפינן מכאן אזהרה למברך את השם מדכתיב לא תקלל ולא כתיב לא תקל ש"מ תרתי:

אית תניי תני על הכינויים באזהרה וכרת וכו'. אם המגדף הוא בכרת תליא בפלוגתא דפליגי בברייתא בכריתות דף ז' ע"ב אם מגדף דקרא דכתיב את ה' הוא מגדף ונכרתה בעובד ע"ז הכתוב מדבר או ליתן כרת למברך את השם וכן פליגי הכא בריש הלכ' דלקמן ומשמע שם בכריתות דאפי' למ"ד בע"ז הכתוב מדבר נפקא לן כרת למברך את השם דגמר חטאו מחטאו ישא דכתיב גבי פסח ע"ש וכפי גי' רש"י ז"ל וכן. משמע בפ' מי שהיה טמא דף צ"ג ע"ב אבל נראה שאין דעת הרמב"ם ז"ל כן שלא כתב בפ"ב מהל' עכו"ם הל' ז' אלא על שם המיוחד בסקילה ועל הכינוים באזהרה כדעת חכמים בבבלי פרקין. דף נ"ו ע"א ולא הזכיר כרת לא שם ולא במקום אחר וכדעתו ז"ל דמגדף דקרא בעובד ע"ז כדכתב שם לעיל ובפ' ט"ו דסנהדרין והזכרתי לעיל פ"ה הלכה ו' ד"ה מה המגדף ע"ש. ואם זה היה ברור דדעתו ז"ל דמגדף אינו צריך התראה כמו שרצה הכ"מ בהל' עכו"ם שם בהל' ט' לפרש דבריו א"כ מוכרח הוא שאין המגדף בכרת שהרי למ"ד מגדף במיתה וכרת ע"כ צריך לומר מיתה היכא דאתרו ביה וכרת היכא דלא אתרו ביה כמו בכל מקום דאית ביה מיתה וכרת וכדאמרינן התם בפרקין דף ס' ע"ב גבי זובח לעכו"ם הייתי אומר בזובח קדשים בחוץ הכתוב מדבר ופריך בר כרת הוא ס"ד אמינא כי אתרו ביה קטלא כי לא אתרו ביה כרת ע"כ וכן אנו צריכין לפרש למ"ד הכא על שם המיוחד במיתה וכרת. אלא דעדיין הדבר בספק לדעתו ז"ל אם מגדף בעי התראה או לאו ולא הוזכר בדבריו בפירוש אלא גבי עדים זוממין שאין צריכין התראה כמ"ש בפ' י"ח מהל' עדות הל' ד'. ולדברי התוס' בפרקין בשמעתין ד"ה איש כי יקלל וכו' ובדיבור דלקמן משמע דמפרשי בפשיטות לסוגיא דמי שהיה דהא דכ"ע ס"ל מגדף בכרת למברך לכינוי הוא דלית ביה מיתה אבל כרת איכא ונראה דגם דעת הרמב"ם ז"ל לפרש סוגיא הנזכרת כן והשתא מגדף על הכינוי אית ביה כרת וכל מקום שתמצא מגדף בכרת בכה"ג הוי אבל על שם המיוחד דאית ביה מיתה לית ביה כרת וכהאי אית תניי דהכא ושוב אין לנו הכרת דמגדף בעי התראה. ועיין במה שמשיג הראב"ד ז"ל בפ' עשרים מהל' עדות הל' ד'. ולדברי הרמב"ם אפשר דאה"נ שא"צ התראה:

ואמרין ליה גדף וכו'. הרמב"ם ז"ל שם בהל' ח' סתם דבריו וכתב כלשון המשנה אמור מה ששמעת בפירוש. ומה שכתב התוי"ט בזה דקושית הש"ס דהכא ל"ק אין דבריו מוכרחים וכי היאך נלמד ממחיקת השם בסוטה שא"א כלל בענין אחר אבל הכא אפשר כדמפרש האי ש"ס ולכאורה יש להכריח כן מדאמרינן אחד השומע מפי השומע וכו' כדלקמן וכן התם בדף ס' ע"א ונלמד ממתני' ואי אמרת דבפירוש ממש קאמר העד א"כ לאו שומע מפי שומע הוא אלא שהן שומעין בפירוש לברכת השם אלא דיש לדחות דהרי אין העד מתכוין לברכת השם. שוב מצאתי בחידושי הר"ן ז"ל שכתב לדחות כן:

מיכן לדיינין שקבלו עדותן עומדין שדינן דין. הריב"ש בתשובה סי' רס"ו הביא להא ולמד מכאן דמה שאמרו הדיינין בישיבה והעדים בעמיד' דוקא לכתחילה אמרו וכן הא דאמרו בפ"ב דזבחים מה ליושב שכן פסיל לעדות לכתחילה הוא דפסול והביאו מקצתו הב"י סי' כ"ח וכן פסק בש"ע שם וכן התוס' בזבחים שם הביאו לזה וכצ"ל שם בדבריהם ומשמע מהתם דכי היכא דאין עיכובא בישיבת הדיינים אע"פ שיש להם לישב מן התורה ה"נ אין עיכובא בעמידת העדים וכו' ע"ש דכתב ומשמע התם ולא הוזכר הכא כלל מענין עמידת העדים. ובפ' מי שאחזו גרסינן בהאי תלמודא סוף הלכ' א' אדם מעיד עדותו מיושב וכתבתי שם דהאי פליגא אבבלי דפוסל לכתחילה ובחידושי הרשב"א ז"ל פ"ד דשבועות מצאתי שהיתה לו גירסא אתרת שם דגריס אמר ר"ל מעידין מיושב ופירש דאקורדיקוס התם דלעיל קאי ובקורדייקוס הוי דיעבד וא"כ היינו כשיטת הבבלי:

מיכן לעד שהעיד עדותו השני אומר אף אני כמוהו. הכי אמר ר"ל התם בפרקין שם ש"מ אף אני כמוהו כשר בד"מ ובד"ל ומעלה הוא דעביד רבנן וכו'. ודעת הפוסקים לפרש הא דקאמר ומעלה עבדי רבנן אד"מ נמי קאי הביאם הב"י שם אלא מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' עשרים מהל' עדות הלכה ד' משמע שאף בד"נ אם אמר אף אני כמוהו דנין ע"פ עדותו ומעלה לכתחילה הוא דעבוד ע"ש:

מאן דאמר ישראל היה אין קורעין. זהו כרב יהודה אמר שמואל שם דא"ת רבשקה ישראל מומר היה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהל' עכו"ם שם ומבוארים דבריו שם בכ"מ בשם תשובת מהרי"ק אלא במ"ש הכ"מ שלמד שקורעין על כינוים מהא דר"ל דהכא איכא למידק דא"כ היה לו ז"ל לכתוב אף בזמן הזה ואם נאמר דר"ל מחמיר על נפשו היה שהרי אין קורעין על קללת העכו"ם א"כ לענין כינוים נמי נימא הכי ואי ר"ל דהכא מדינא עבד ולא מצד חומרא וכדמשמע מדפשיט הכא מהאי עובדא א"כ ס"ל דאפי' על קללת העכו"ם קורעין וכמ"ד רבשקה עכו"ם היה וא"כ היינו דר' חיים בתרווייהו ומ"ט לא פסק בזה כוותיה ונראה דבכינוים הוא דפסק כר' חייה וכן לענין זמן הזה וכר' יוחנן דהכא אלא בקללת העכו"ם סמך עצמו על מ"ד הכא רבשקה ישראל הוה וכשמואל דהתם וכדברי מהרי"ק ז"ל בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף