קרבן העדה/סנהדרין/ז/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' עד שיפרש את השם. שיזכור את השם אבל אם לא הוציא השם מפיו אלא שמע שם יוצא מפי אחר יברכו פטור ואינו חייב עד שיברך השם בשם דכתיב ונוקב שם השם כו' בנקבו שם יומת להכי אהדרה לומר עד שיקוב השם בשם:

בכל יום. כל זמן שהיו נושאים ונותנים בבדיקות עדים:

דנין אותו בכינוי. כל אדם שמהפך דבר ומדבר כמי שמקלל ותולה באחר הרי כינוי בלשון חכמים ובלשון מקרא לא ידעתי אכנה:

יכה יוסי את יוסי. נקט הכי דארבע אותיות איכא בשם בן ד' אותיות דאינו חייב אלא בשם בן ד' אותיות והשם המברך בו לא בעינן שם המיוחד אלא סגי באחד מן השמות שאינן נמחקים בו כמו אלהים לכך נקט יוסי שעולה פ"ו כמנין אלהים:

נגמר הדין. ובאים ב"ד לומר חייב הוא לא היו יכולים להרגו על פי עדות זו ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:

אלא מוציאים את כל אדם בחוץ. דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:

וקורעין. בגדיהם:

ולא מאחין. עולמות תפירה אלכסנדרית שאין הקריעה ניכרת אבל שאר תפירות מותר:

אף אני. שמעתי כמוהו ואינו צריך להזכיר ברכת השם בשם:

והשלישי אומר. אתיא כמ"ד מה שנים עדות אחת אף שלשה עדות אחת:

גמ' ופריך וכר"י. דאמר אלהים לא תקלל חול הוא ולאזהרת דיין אתא אזהרת מברך את השם מנ"ל אבל ר"ע דאמר אלהים זה קדש ניחא:

ומשני אם כו'. ר"י יליף אזהרה למברך את השם בק"ו מדיין אם על הדיינים כו':

אם על הכינוים הוא עונש כרת. דכתיב כי קלל אלהיו ונשא חטאו והיינו כרת אלהיו הוא כינוי:

ועל שם דמיוחד במיתה. דכתיב וניקב שם ה' מות יומת והיינו שם המיוחד:

ואיש איש כי יקלל אלהיו. נמי קאי על שם המיוחד:

ואת אומרת. ממתני'. שמעינן אע"ג שלא שמעו הב"ד שקילל את השם עד בסוף אפ"ה דנוהו ש"מ שדנין אדם מספק כלומר בדרך אם כן וכשיתברר הדבר אזלינן אחר הבירור:

היך עבידא. היכי דמי יצא קול פלוני הרג את הנפש ב"ד נושאין ונותנין בדבר וכשיבואו עדיו גומרין הדבר:

ותפשין אדם בשוק ומבזין ליה. בתמיה וכי על קול בעלמא מבזין את האדם:

אלא. כן היא כלומר אי דמיא מתני' להא דמיא אמרו פלוני הרג את הנפש והרי יש עדים שהרג את הנפש יהא תפוש עד שיבואו העדים דומיא דמתני' כיון דידעינן שלבסוף יגידו עדותן כראוי דנין:

ואמרין ליה גדף. אמתני' דתנן אמור מה ששמעת בפירוש פריך וכי אומרים לעדים גדף בתמיה:

ומשני אלא אותו השם שאמרתי לפניכם. מזכיר שם בן ד' אותיות ואומר שם זה הזכיר המגדף ואותו קילל ובו קילל כלומר יכה יוסי את יוסי ולא שגידף בפירוש:

ופריך ואין העדים צדיכים לקרוע. דתנן והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין משמע שאין העדים קורעין וקשיא ליה למה:

ומשני שכבר קרעו בשעה ששמעו. הקללה מהמגדף ולכך אין צריכין לקרוע עכשיו:

מיכן. מדתנן במתני' והדיינים עומדים על רגליהם וקורעין משמע ששומעין העדות בעמידה מכאן דיינים שקיבלו עדות מעומד הוי קבלה ודנין על פיו:

את שמע מינה שית. שמעינן מהך מתני' ששה דברים כדמסיק:

את שמע מינה כהא דארשב"י. שדנין מספק:

ואת שמע מינה כהא דארשב"ל. שאם קיבלו עדות מעומד הוי קבלה:

ואת ש"מ שומע. קללת השם מפי אדם ששמע חייב לקרוע שהרי הדיינים לא שמעו הקללה מהמקלל אפ"ה צריכין לקרוע הואיל ושמעו הקללה מפי העדים ששמעו:

השני אומר אף אני כמוהו. וא"צ לפרש העדות:

ואת ש"מ. קריעה של קללת השם היא מן הקרעים שאין מתאחין ובמ"ק פ"ג (הלכה ו') קחשיב עשרה קרעים שאין מתאחין:

ואת ש"מ. שא"צ לשמוע הקללה מפורש אלא כיון שאמרו תחלה השם המפורש אע"פ שלא פירשו בקללה אלא אמרו יכה יוסי את יוסי חייבין לקרוע:

על שעבר עבירה פלונית. הרי שאומרים פלוני בירך את השם ואפ"ה אין הציבור צריך לקרוע שאין סברא לומר שכל העם קרעו א"נ ה"ל למיתני הכי בהדיא:

ומשני שמענו כו'. אף דשמעינן ממתני' דהכא שהשומע מפי השומע והיינו דיינים מפי העדים חייבין לקרוע:

שמעינן שומע מפי שומע ושומע מפי שומע. והיינו השומע מפי הדיינים צריך לקרוע בתמיה הא ודאי לא שמעינן ממתני' וזה המכריז הוא השומע השלישי הלכך אין לקרוע:

מהו. מנ"ל שצריך לקרוע על קללת השם א"נ מיבעיא ליה אי חייב לקרוע על קללת השם אפילו לא בירך שם בשם:

נישמעינה מן הדא. תא שמע:

מ"ד ישראל. מומר היה:

הנה ה' אלהי כל בשר. ולא קאמר אלהי ישראל ש"מ שאלהי כל האומות הוא שהכל מודים לי וזה פורק עולו ובירכו חייבין לקרוע:

משרבו הגדפנים. המגדפים פסקו מלקרוע שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים:

באיסרטא ברחוב:

והוה. הכותי מגדף בכינוי דלא גמירי שם המיוחד ור"ל קרע בגדו חזר הכותי וגידף וקרע ר"ל:

נחת. ירד ר"ל מן החמור והכה את הכותי באגרוף על לבו ואמר להכותי ישנו לאמך בגדים רבים די סיפוקי לקרען בשבילך:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף