מראה הפנים/סנהדרין/ז/ט

מראה הפנים סנהדרין ז ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משל. למה הדבר דומה. ר"ש ב"א אומר לשנים שהיו יושבין וכו'. ובכריתות דף ז' ע"ב גרסינן את ה' הוא מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחבירו גירפתה הקערה וחיסרתיה קסבר מגדף מברך את השם הוא ר"א בן עזריה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה את הקערה ולא חיסרתה קסבר מגדף היינו עובד ע"ז ופירש רש"י ז"ל כגון משורר ומזמר לע"ז דלאו מילחא רבה היא כולי האי וכן פירש עוד בפירקין דף ס"ד ע"ב והרמב"ם ז"ל אין דעתו כן וכמה שכבר הזכרתי בהלכה דלעיל ובפ"ה הלכה ו' ד"ה מה המגדף שכתב בהדיא בפ' ט"ו מסנהדרין הלכה ו' ובעובד ע"ז נאמר את ה' הוא מגדף והתם בעובד ע"ז דחייב סקילה מישתעי ולא במזמר לע"ז ונראה דדבריו הם לפי תניא אידך דגרס התם ר' אלעזר בן עזריה אומר בעובד ע"ז הכתוב מדבר וחכ"א לא בא הכתוב אלא ליתן כרת למברך את השם ובהא פליגי דלתניא אידך סובר ר"א בן עזריה דבעובד ע"ז ממש מישתעי בדבר שחייב עליו מיתה והוי כמגדף דאינו משייר אחריו כלום כדהכא והא דלא פסק כחכמים משום דחכמים דמתני' דכריתות כר"א בן עזריה סברי וכגירסת רש"י ז"ל שם דאמרי ליה רבנן לר"ע מי סברת מגדף דקרא היינו מברך את השם מגדף היינו עובד ע"ז והא דקתני במתני' וחכ"א אף המגדף וכו' הכי קאמרי אף המגדף דידך המברך את השם שאתה קורא אותו מגדף. ע"כ. ובהכי ניחא נמי גם לר' יוחנן האי פירושא דאף המגדף דאלו לפירושא דלעיל שם בגמרא דאמרו ליה רבנן לר"ע מאי שנא דלא שנית ידעוני דלית ביה מעשה מגדף נמי לית ביה מעשה האי לא אזלא אלא אליבא דר"ל דקאמר התם לעיל וכן בפרקין דף ס"ה ע"א דטעמא דלא נקע התנא ידעוני בכריתות משום דלית ביה מעשה דאלו לר' יוחנן דקאמר דטעמא משום דאוב וידעוני שניהם בלאו אחד נאמרו א"כ קשה מאי אף דקאמרי חכמים וכמו שהקשה רש"י ז"ל שם תימא לי ולר' יוחנן וכו' מאי אף דקתני במתני' ע"ש וצ"ל דרבי יוחנן ס"ל פירושא דאף במתני' כהאי ברייתא דלקמן וכדהוזכר לעיל לפי גירסת רש"י ז"ל. ובעיקר פלוגתא דר' יוחנן ור"ל בהאי טעמא דלא תני ידעוני בכריתות לא פסק הרמב"ם ז"ל כוותיה דר' יוחנן שהרי בפ"א משגגות הל' ב' מנה לבעל אוב ולבעל ידעוני לשתים ולענין חילוק חטאות ג"כ כמ"ש שם בריש פ"ד אפילו עשה המ"ג אלו ששנינו בהעלם אחד חייב מ"ג חטאות וזהו דלא כר' יוחנן ונראה דהיינו טעמיה משום דר' יוחנן לא קאמר הכי אלא אליבא דר"ע כדקאמר התם מאן תנא כריתות ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה וס"ל דטעמא דבלאו א' נאמרו אליבא דר"ע הוא דאמרי' הכי אבל חכמים פליגי עליה בהא כמו דפליגי בענין מעשה דס"ל דלענין קרבן בעינן מעשה וידעוני דמנה הוא ז"ל בחייבי חטאות היינו בגוונא דאית בי' מעשה כמו שדקדק וכתב שם בעל ידעוני במעשה וכמה שרמז הוא ז"ל בפ"ו מהל' עובדי כוכבים דתרי גווני ידעוני איכא שכתב שם בהל' ב' כיצד מעשה ידעוני מניח עצם עוף ששמה ידוע בפיו ומקטיר ועושה מעשים אחרים וכו' והראשון לית ביה מעשה וכמו שמפורש לקמן בהלכה דאוב וידעוני כדפי' רש"י ז"ל שם ומקטיר וכו' אית ביה מעשה. ודע דמ"ש חייב מ"ג חטאות צ"ל דלאו דוקא נקט מ"ג דהא חשיב שם האשה שמביאה עליה את הבהמה ולא משכחת לה כולהו בחד וכעין דמקשה הש"ס בכריתות דף ג' ע"א תנא במאי קא חשיב אי בגברי דל האשה נרבעת ואי בנשי דל מינהון הבא על הזכר ועל הבהמה אלא דר"ל כל החטאות שאתה מוצא שיתחייב בו האדם העושה אותן מתחייב אפי' בהעלם אחד:

מטי תנה לקדשים. כדפרישית בפנים וכעין דפריך לה בפ' השוחט והמעלה דף ק"ו ע"ח דדריש מלא יזבחו אזהרה לשוחט קדשים בחוץ האי מיבעי ליה לכדר"א דאמר מנין לזובח בהמה למרקוליס וכו' כדר' שמואל דהכא והתם קאמר קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד והאי מילתא לא משמע ליה להאי ש"ס הכא:

זיבח לה טלה בעל מום חייב. בבבלי ע"ז דף נ"א ע"א קאמר ר' יוחנן מנין לזובח בהמה בעלת מום לע"ז שהוא פטור שנא' זובח לאלהים יחרם וכו' לא אסרה תורה אלא כעין פנים ומסיק התם דבמחוסר אבר קאמר אבל בדוקין שבעין חייב וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ג מעכו"ם הל' ד' דוקא במחוסר אבר פטור וא"כ מצינן לאוקמי להא דר' יוחנן דהכא בדוקין שבעין ואע"ג דדריש מכל לה' אלהיכם לא תעשון כן ומחוסר אבר נמי במשמע מ"מ סמכי' נמי אקרא דזובח וכו' ולא מרבינן מלא תעשון אלא מה דאסור נמי לדידן לעבודת פנים והיינו דוקין שבעין:

לאיזה דבר נאמר השתחויה וכו' שאינן מעשה. ויש לפרש נמי דה"ק המגפף והמנשק שאינן מעשה מנין כלומר מאחר דהשתחויה בעצמה לגופה איצטריך א"כ מנין לנו עוד לרבות את אלו וכן נראה מסוף ההלכה דמנין אדלעיל קאי והיינו הך דפרישית בפנים ולפ"ז ל"ג לאומר אלי וכו' אלא והאומר וציונא דמתני' היא ועיין לקמן דיבור המתחיל מה בין המעלה והמוריד קומתו:

הייתי אומר מה שבימים יהו אסורין וכו'. מבואר בפנים ואתיא כמסקנת הש"ס פ' אלו טרפות דף ס"ז ע"א דמיעט בורות שיחין ומערות להיתירא וכו' ורש"י ז"ל פי' שם בהא דמסיק מרבה חריצין ונעיציץ לאיסורא נעיצין רחבין כגון אותן שעושין לביברי דגים ומהכא משמע דמדמי גיגיות וביברים להדדי ובגיגיות לכ"ע להיתירא הוא ואפשר דלמאי דכתבו התוס' שם דלמאן דדריש לעיל כללי ופרטי מרבה מתאכלו להיתירא אפילו חריצין ונעיצין שאינן עצורין בכלים כיון דאינן נובעים א"כ סוגיא דהכא ניחא דאזלא כמאן דדריש כללי ופרטי:

מחלוקת רבי וחכמים. נראה דר"ע וחכמים גרסינן דמצינו בהדיא דפליגי בכריתות אי בעינן מעשה בקרבן או לא וכדאמר ר"ל בבלי פרקין ד' ס"ה ע"א מאן תנא השתחויה ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה:

מה בין המעלה והמוריד קומתו וכו'. למאי דפרישית בפנים אתייא הא דר' יוחנן כדמסיק איהו בפרקין שם דאע"ג דעקימת שפתיו לא הוי מעשה לרבנן כפיפת קומתו הוי מעשה והא דקאמר לעיל השתחויה אין בה מעשה אליבא דר"ל אתיא וכן נראה דהאי דלעיל מקצתה מסוגיא דריש פ"ו דנזיר היא והתם כולא סוגיא אליבא דר"ל היא וכבר בארתי שם דהך סוגיא דנזיר לא ס"ל ג"כ חילוק עבודות בע"ז בהעלם אחת ובבבלי מסיק דיש חילוק עבודות בע"ז ודלא כר' אמי ושם מבואר דכל חד לשיטתיה אזיל וע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף