מראה הפנים/כתובות/ה/ב

מראה הפנים כתובות ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא אמר רבי יודה אלא בסוף אבל בתחילה אף ר"י מודה. בבבלי דף נ"ו גרסינן תניא ר"מ אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים כו' ה"ז בעילת זנות רבי יוסי אומר רשאי ר' יהודה אומר רצה כותב לבתולה שטר על מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה כו' ופירש רש"י ז"ל דר' יוסי ור' יודה פליגי אי בתנאי בעל פה מהני או לא דר' יוסי סבר רשאי ואפי' על פה נמי תנאו קיים ואתא ר' יודה נמי למימר רשאי כר' יוסי מיהו על פה תנאו בטל כדאמר לעיל חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל אם באת למחול תכתוב שובר ע"כ ולפיכך פירש הוא ז"ל במאי דאמרי' התם לקמי' כי אתא רב דימי אמר ר' שמעון בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא מחלוקת בתחילה אבל לבסוף ד"ה אינה מוחלת דעל מחלוקת ר' יוסי ור' יודה קאי דהא דאמר ר' יהודה בע"פ לאו תנאה הוא ור' יוסי סבר תנאה קיים בתחילה משום דאכתי לא זכתה בכתובתה וכיון שכן יכולה להפקיע זכותה באמירה בעלמא אבל לבסוף שכבר זכתה בכתובתה ד"ה אינה מוחלת באמירה בעלמא אא"כ כתבה שובר התקבלתי. ובאידך כי אתא רבין אמר מחלוקת לבסוף אבל בתחילה ד"ה מוחלת באמירה בעלמא וכדמפרש התם ר' אבהו מאי סוף סוף חופה כו' ולא פליג עם ר' יוחנן דאמר התם בין בזו בין בזו מחלוקת כו' ע"כ לפי גי' רש"י ז"ל ופירושו. והרא"ה ז"ל בחידושיו תמה על פירושו דלא אשכחן בשום דוכתא דשני לן בין דברים שבעל פה לדברים שבכתב ופלוגתא דר' יוסי ור' יהודה ודאי לאו בהכי הוא ותו קשיא לן בהא דרבין היכי קאמר דלכתחילה ד"ה מוחלת והא אמרי' לעיל דלר' יהודה בתנאה לא דקסבר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ואע"פ שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים הכא בדרבנן תנאו בטל אלמא דלכ"ע בתחילה חמיר לן מבסוף ומינה נמי לענין מחילה דאית לן למימר דכל לכתחילה חמיר מבסוף והיכי לימא הכא דלכתחילה דברי הכל כו'. ולפיכך פירש הוא ז"ל פלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי ורבי יהודה בברייתא הכי דלא שאני לן בין אמירה לכתיבה אלא דפליגי בתנאי ומחילה דרבי יודה סבר בתנאי ודאי לא והיינו מתחילה להתנות עמה לפחות מכתובתה תנאו בטל אבל במחילה והיינו אחר שזכתה בכתובתה מציא מחלה ולא הוי בעילתה בעילת זנות ורבי יוסי סבר רשאי דאפילו בתנאה מתחילה יכולה למחול ור"מ סבר בין בתנאי מתחילה בין במחילה אח"כ לא והא דקאמר התם לעיל אליבא דר"מ כל הפוחת כו' ואפילו בתנאה כלומר דרבותא קמ"ל בהא דקאמר כל הפוחת ולא קאמר כל העושה כן בעילתו בעילת זנות אלא לאשמעינן אפילו היכא דודאי אית לה כתובה הראויה לה לבתולה ר' ולאלמנה מנה אלא דטועה איהי וסברה דלית לה הוי בעילתו בעילת זנות דלא סמכה דעתה והא היכי דמי דאית לה ותיטעי איהי וסברה דלית לה ודאי בתנאה הוא כגון שכנסה מתחילה על מנת שלא תהא כתובתה כראוי והוי תנאו בטל דהא ר"מ אפילו בעלמא אית ליה המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכ"ש הכא דאפילו רבי יהודה מודה כדלעיל ובודאי אית לה מדינא אלא דאיהי טועה וסברה דלית לה ולא סמכה דעתה ואפילו בכה"ג הוי בעילתו בעילת זנות ומכ"ש בפוחת ממש. והשתא מפרשינן להא דרב דימי ורבין הכי וגרסי' בדרבין מחלוקת לבסוף אבל לכתחילה ד"ה אינה מוחל' וכן נראה מתוך הירושלמי ומתוך תשובה לרב האיי גאון ז"ל נראה נמי שאין גיר' הספרים נכונה וה"פ דרב דימי ה"ק מחלוקת לכתחילה כלומר בתחילת חופה וכדפריש התם ר' אבהו ועל מחלוקת דר"מ ור' יודה במתניתין קאי דר"מ סבר לעולם הוי בעילתו בעילת זנות אפילו בתנאה דאית לה אלא דלא סמכא דעתה וכ"ש בפוחת ממש ור' יהודה סבר דיכולה למחול ולאו בתנאה דאלו בתנאה אפילו רבי יודה מודה דתנאו בטל ואית לה אלא שכבר כתב לה כתובה של מאתים זוז וזכתה בה ואח"כ מחלה לו בתחילת חופה ובהא הוא דקאמר ר' יהודה דיכולה למחול ולא הוי בעילתו בעילת זנות ור"מ נמי לא פליג דיכולה היא למחול אלא דסבר דבעילתו בעילת זנות היא אבל בסוף ד"ה אינה מוחלת כלומר בסוף אחר שבעל כדפריש ר' אבהו דמודה בה ר' יהודה לר"מ דאילו מחלה הוי בעילתו בעילת זנות מה שביעל מכאן ואילך וטעמא דבשלמא קודם בעילה אם בא לפחות לה סמכה דעתה במה שיש לה מן הכתובה ומדעתה מחלה אבל אחר הבעילה חוששת שמא אין המקח ערב עליו דסברה מאי האי דקמאי דהשתא בא לפחות מכתובתי ולא אמר מעיקרא מידי ושמא נתן עיניו בגירושין ולא סמכה דעתה על מה שיש לה מן כתובתה ובהא מודה ר"י דבעילתו מכאן ואילך בעילת זנות ור' יוחנן דקאמר בין בזו בין בזו מחלוקת היינו בין בתחילת חופה וסוף חופה כדפריש ר' אבהו ופליגי ר"מ ור"י במחילה אם הוי בעילת זנות אבל לא בתנאה כדלעיל אבל מודה רבי יוחנן לריב"ל אחר שבעל דמודה רבי יהודה דאינה יכולה למחול ואם מחלה בעילתו בעילת זנות מכאן ולהבא ורבין אמר מחלוקת לבסוף אחר חופה דבהא פליגי ר"מ ור' יהודה דר"מ סבר אם מחלה בעילתו בעילת זנות ור"י סבר יכולה למחול שכבר זכתה ולא הוי בעילתו בעילת זנות אבל בתחילה ד"ה אינה מוחלת כלומר בתחילת חופה דעדיין לא זכתה בכתובה עד אחר החופה וכיון שכן אלו מוחלת קודם החופה אע"פ שכתב לה כתובה חשיב להו כתנאה ובתנאה כ"ע אית להו תנאו בטל ורבי יוחנן אמר בין בזו בין בזו מחלוקת כלומר תחילת ביאה וסוף ביאה דבהא פליגי דר"מ סבר אלו מחלה בעילתו בעילת זנות ור' יהודה סבר דמחלה ולא הויא בעילתו בעילת זנות ודכ"ע ודאי יכולה היא למחול בין בתחילת ביאה בין בסוף ביאה כיון דכבר זכתה אחר החופה בכתובתה ומודה רבי יוחנן לריב"ל דבתחילת חופה אינה יכולה למחול דאז לא הוי אלא תנאה כיון דעדיין לא זכתה כדלעיל והכי איתא בירושלמי בהדיא אמתני' דליכא פלוגתא אלא דר"מ ור' יהודה בלחוד ע"כ מדברי הרא"ה ז"ל שהאריך הדבר והעתקתי תוכן דבריו להבין שיטת הבבלי ושיטתא דהכא כפי מה שפירשתי בפנים דאתייא כדברי רבין כמבואר. והרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות אישות הלכה ה' סתם דבריו וכתב התנה עמה לפחות מעיקר כתובה או שכתב לה כתובה מאתים כו' וכתבה לו שנתקבלה ממנו כך וכך והיא לא נתקבלה תנאו בטל שכל הפוחת כו' הרי בעילתו בעילת זנות ע"כ ומדלא חילק כלום בין בתחלה ובין בסוף נראה דגריס נמי כגי' הרא"ה ז"ל אליבא דרבין דבתרא הוא ופסק כמותו בכ"מ ומתחילה ד"ה אינה מוחלת כהאי דאמר הכא ומטעמא דפרישית וכיון דפסק כר"מ תו ליכא לחלק מידי ולעולם אינה מוחלת והילכך כתב התנה עמה כו' והיינו בתחילה או שכתב לה כו' והיינו בסוף ואע"ג דמציא מחלה לד"ה כדלעיל בעילתו בעילת זנות מיהת הויא. ובהא דפסק כר"מ כתב הה"מ ז"ל דכיון דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו אע"ג דר"מ אמר דטעמא דתנאו בטל משום דכתובה דאורייתא כדאיתא בגמרא ואנן קי"ל כתובה דרבנן מ"מ הלכתא כוותיה ולא מטעמיה אלא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה עכ"ל ואפילו הוי קי"ל כתובה דאורייתא מ"מ לאו מטעמיה דר"מ הוי דהא אנן קי"ל אפילו במתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים בדבר שבממון כדכתב הרמב"ם פ"ו מהלכות אישות הלכה ט' אלא דהאמת כתב וכולה טעמא דמילתא משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה:

אשה יש לה כתובה ופילגש אין לה כתובה. ולא קידושין וכדאמרי' בבבלי פ"ב דסנהדרין דף כ"א נשים בכתובה וקידושין פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מלכים ולא כדכתב הה"מ ז"ל בפ"א מהלכות אישות וכבר השיג עליו הכ"מ שם ובעיקר הקושיא שהקש' הראב"ד ז"ל על מ"ש הרמב"ם שם דלוקה על המיוחדת לו בלא קידושי' משום לאו דלא תהיה קדשה עיין מה שאכתוב מזה בסוף פ"ג דקידושין בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף