מראה הפנים/כתובות/ה/ג

מראה הפנים כתובות ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הבגר בשעה. כדפרישית וכן הוא מסקנת הבבלי וכדעת הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות אישות הלכה י"ז:

חיבתו עלי מן הראשון. דהא דתנן לאלמנה שלשים יום לאלמנה מן הנשואין דוקא אבל נתאלמנה מן האירוסין נותנין לה י"ב חדש דהא בתולה היא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל שם וכן המארס את הבעולה נותנין לה שלשים יום מיום התביעה ע"כ ולמעט אלמנה מן האירוסין כדכתב הה"מ שם:

הוא אלמון והיא בתולה כו' בחור והיא אלמנה כו' הרא"ש ז"ל הביא האי דהכא וכן פסק הטור סי' נ"ו ארוסה שתבעה הבעל נותנין לה י"ב חדש אפילו אם ניסת לאלמון וכשם שנותנין לה זמן כך נותרין לבחור י"ב חדש אפי' נושא אלמנה. אבל הרמב"ם ז"ל שם הלכה י"ח כתב וכמה נותנים לו כמה שנותנים לה אם י"ב חדש י"ב חדש ואם ל' יום ל' יום ע"כ וכתב הר"ן ז"ל וז"ל ודאמרינן כך נותנין לאיש היינו לומר דלבחור י"ב חדש אפי' נישא אלמנה ולאלמון שלשים יום אפי' נשא בתולה כל זמן שהיא מוכנת וכן נראה מן הירושלמי אבל הרמב"ם כתב כו' וכדבריו נ"ל דאפי' הוא בחור אם נושא אלמנה אין נותנין לו אלא שלשים יום מדאקשינן רגמרא דף נ"ז לרב הונא דאמר בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה שלשים יום כאלמנה והתנן בוגרת ששהתה י"ב חדש הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר ואם איתא דלבחור אפילו נשא אלמנה נותנין לו י"ב חדש אם נשא בוגרת נמי הכי דיניה ואי הכי מאי קושיא לישני ליה דכי בעי י"ב חדש משום דידיה אלא ודאי משמע דאיהו בתרה גריר ועוד מדתניא לקמן המארס את הבתול' בין שתבעה הבעל והיא מעכבת ובין שתבעה היא והבעל מעכב נותנין לה י"ב חדש ומדלא מפליג בין תבעה היא והבעל מעכב בין בחור לאלמון ש"מ דאפי' אלמון שנשא בתולה נותנין לה י"ב חדש עכ"ל ואיכא למידק בדבריו מ"ש דבאלמון שנשא בתולה נראה מן הירושלמי דאין נותנין אלא שלשים יום והא לא משמע הכא כן דקאמר יכולה היא לומר כו' ונותנין י"ב חדש וכן מוכח מהבבלי וכדהביא הוא ז"ל ראיה מהברייתא ובזה כ"ע מודים בה ומ"ש להביא ראיה לדברי הרמב"ם בבחור שנשא אלמנה מדמקשי ממתניתין דנדרים לפענ"ד אינה ראיה מוכרחת כ"כ דלא מצי למשני דכי קתני התם י"ב חדש משום דידיה הוא דהא קתני נמי התם ואלמנה שלשים יום ואם בשהוא בחור מיירי לאלמנה נמי נותנין י"ב חדש דהא ודאי ליכא לאוקמי בוגרת שנשאת לבחור ואלמנה לאלמון דמאי פסיקא ליה אלא ע"כ דה"ק יש בוגרת שזמנה י"ב חדש כגון שנשאת לבחור וא"כ אפילו אלמנה נמי משכחת לה ומשום הכי לא מצי למשני כן. והנראה לע"ר דה"ט דהרמב"ם ז"ל דבגמרא משני אהא דמקשי לרב הונא מבוגרת ששהתה י"ב חדש אימא בוגרת וששהתה שנים עשר חדש ולבתר הכי מסיק להא דרב הונא בתיובתא מהא דקתני בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה י"ב חדש כו' וכתבו התוס' תימא דהכא קאי בתיובתא ובפרק נערה המאורסה אתיא סוגיא סתמא דהש"ס כוותיה דקאמר התם בוגרת בשלשים יום סגי אימא בוגרת וששהתה והיינו כרב הונא ונראה לפרש דה"ק בוגרת בשלשים יום סגי והיכי קתני במתני' בוגרת ששהתה י"ב חדש דמשמע דבוגרת לא סגי לה בשום ענין בלא י"ב חדש והא בשלשים יום סגי וכגון שקדשה לאחר ששהתה י"ב חדש בבגרות ומשני תני בוגרת וששהתה והשתא קתני סתם בוגרת בהדי נערה ששהתה י"ב חדש ובהדי אלמנה ששהתה שלשים יום משום דיש בוגרת דדינה כנערה בי"ב חדש כגון בגרה יום אחד ונתקדשה ויש בוגרת שדינה כאלמנה כגון עמדה י"ב חדש בימי בגרותה ונתקדשה והשתא אתיא דלא כרב הונא עכ"ל כוונת דבריהם משום דקשיא להו למאי דמשני תני בוגרת כו' למה ליה למיתני בוגרת כלל ליתני בתולה ששהתה כו' אלא ודאי לאשמעינן דבוגרת חלוקה בדינה היא וכמסקנא דהכא והשתא מוכרח הוא דאלמנה לעולם אין זמנה יותר משלשים יום דאם איתא דאם נשאת לבחור נותנין לה י"ב חדש אמאי פסיקא ליה טפי בבוגרת דחלוקה בדינה היא ומש"ה קחשיב לה נמי בהדי אלמנה לאשמעינן דלפעמים דינה כאלמנה והא' אלמנה גופה ומנין דמשכחת לה דנותנין לה י"ב חדש (וע"כ עיקר הרבותא דתנא לאשמעינן דיש בוגרת דדינה כאלמנה דאלת"ה אכתי קשה ליתני בתולה ובוגרת נמי בכלל היא כדקתני בתולה נשאת ליום הד' ובוגרת בכלל לשיטת הבבלי דיש לה טענת דמים ועי' בהגהת אשר"י ריש פ"ב דמכלתין בשם המרדכי והתם לשיטתא דהאי תלמודא הוא דאין לבוגרת שום טענת בתולים כמו שביארתי הכל בפ"ק ועיין מ"ש שם הלכה ו' במראה ד"ה תמן שניהן מודים) אלא ע"כ אפילו באלמנה שנשאת לבחור אין נותנין לה אלא שלשים יום:

הגיע זמן כו'. מה שהגהתי בפנים הוא כפשטא דמתני' וגי' התוס' בדף נ"ח ד"ה הגיע הזמן ולא נישאו או שמתו בעליהן אוכלת משלו ואוכלות בתרומה כלומר שהיבם מאכילן בתרומה בלא ביאה דומיא דהגעת הזמן וע"ש שהוכיחו דהא דאמרינן אין היבם מאכיל בתרומה דוקא בשלא אכלה בחיי הבעל אבל היכא דאכלה בחיי הבעל אוכלת נמי בזיקת היבם לפי משנה הראשונה דהך דרשה דדריש בגמרא קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין אחיו אסמכתא בעלמא הוא ומדאורייתא מיכל אכלה אלא דלמשנה אחרונה אין הארוסה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה ולא היבמה עד שתיבעל כדתני בתוספתא ועיין ביבמות דף י"ח ע"א במראה ד"ה וישלמו מה שכתבתי שם וכן מפורש בהדיא בהאי תלמודא בפרק אף על פי והיינו לפי גירסת התוספות כאן ועיין שם:

אם היתה עיכובה מחמתו ניזונת משלו. משמע מהכא דמחלקינן באונס בין אם הוא מחמתו כגון שחלה או אירע לו איזה אונס ניזונת משלו וברישא דהעיכוב מכח תקנת חכמים הוא אינה ניזונת משלו. אבל בבבלי ריש מכלתין מדמי להו להדדי דקאמר הגיע הזמן באחד בשבת מתוך שאינו יכול לכנוס אינו מעלה לה מזונות לפיכך חלה הוא כו' אינו מעלה לה מזונות וכדקאי מסקנא התם דבכל אונסא לא אכלה וכתבו התוס' שם ד"ה לפיכך דדוקא כשחלה קודם שהגיע הזמן אבל חלה לאחר שהגיע הזמן מעלה לה מזונות וכן כתב המרדכי וכן הוא בהגהת אשר"י שם וראייתם מדאמרינן הכא לקמן ביבם אם חלה אחר שעמד בדין מעלה לה מזונות. ומדברי הרמב"ם ז"ל שם הלכה י"ט אינו נראה כן שכתב וכן אם חלה הוא או היא או שפרסה נדה כשהגיע הזמן אינו מעלה לה מזונות ומשמע דכשהגיע הזמן אכולהו קאי כדמסיק שם הטעם שהרי אינה ראויה להנשא עד שתטהר או עד שתבריא וכן הוא אינו יכול לישא אשה עד שיבריא וצ"ע דהא בפי"ח מהלכות אישות הלכה ט"ז פסק ביבם כההיא דהכא שאם חלה אחר שתבעתו היבמה ועמד בב"ד ניזונת משל יבם ושמא דהוא ז"ל מחלק בין אם חלה מיד כשהגיע הזמן ובין יבם שחלה אחר שעמד בדין דהיה לו לכנסה לאלתר קודם שאירע לו אונס וכ"כ התו' ביבמות פ' החולץ דף מ"א ד"ה עמד בדין וברח וצ"ל דהא דכתבו בריש כתובות קודם הגעת הזמן לאו דוקא אלא מיד כשהגיע הזמן:

נותנין לה כפליים בחולין. בבבלי דף נ"ח מפרש דטירחא איכא בינייהו דרשב"ג סבר לא מטרחינן לה למכור בשווייה אלא נותנין לה תרומה הרבה כדי שתתננה בזול ותמצא לוקחין הרבה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף