מראה הפנים/כתובות/א/ז

מראה הפנים כתובות א ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היא אומרת מוכת עץ אני וכו' נאמנת. לענין כתובה ולענין איסורא תליא בפלוגתא דהפוסקים דלדעת הרמב"ם ז"ל אינה נאמנת כל היכא דליכא אלא חדא ספיקא כמו שאינה נאמנת בטענת משארסתני דאין הולכין לאיסור אחר מה שמתרצת עצמה בדיבורה בשום טענה ואפי' הוא ברי וטעמא הואיל ושוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא אבל לדעת רוב הפוסקים אפילו לענין איסורא נאמנת דאלים ברי שלה כמ"ש בהלכה דלעיל הכל באר היטב כל חד וחד לפי שיטתי ועיין שם במרא' ד"ה תמן. ודע דלדעת הרמב"ם שאמרנו דאינה נאמנת לענין איסור ומשום דאין כאן אלא ספק אחד כתב הה"מ ע"ז שם וכבר שאלו למה אמרו שאין כאן אלא ספק אחד והלא שמא מוכת עץ היא ויש כאן ב' ספיקות ותירצו דמוכת עץ דבר שאינו מצוי הוא ואין חוששין לו עכ"ל ומשמע מדבריו שם דאפילו היא טוענת מוכת עץ אני אפ"ה אמרינן לגבי איסורא כן דכשאין אנו מאמינין לדבריה וחוששין שמא דרוסת איש היא תו לא מחשבינין לספק דמוכת עץ לספיקא ולומר באשת כהן ספק דרוסת איש ספק מוכת עץ ואת"ל אינה מ"ע ספק תחתיו ספק לא תחתיו א"נ באשת ישראל וקיבל אביה קידושין פחותה מבת ג' את"ל אינה מ"ע ספק באונס ספק ברצון וטעמא דמוכת עץ לא שכיחא ואינו נכנס בסוג הספיקות כלל ואפי' בטוענת וכן מוכרח מדבריו ז"ל שהרי מתחלה כתב לדעת המפרשים דאין מחלקין בין ממון לאיסור כשהיא מודה וטוענת שנאנסה וכו' או שטוענת מוכת עץ אני וכו' וע"ז כתב וזה נראה דעת רבינו וכו'. וכבר שאלו וכו' ע"ש והתוס' בסוף ד"ה ואב"א תירצו על קושיא זו דאם איתא דמוכת עץ היא הויא טוענת דאין גנאי בכך כמו בביאת אונס ומדלא טענה אין להסתפק בכך ע"כ ולפי דבריהם יש חילוק בין טוענת מוכת עץ אני ובין אינה טוענת אלא דמוכרח שם דלא הוצרכו לדחוק בכך אלא אם אמרינן מוכת עץ שכיחא כדאמר באלו נערות דף ל"ו כולהו נמי מיחבט חביטן והיינו לסומכוס משום ר"מ דאמר התם סומא אין להטענת בתולים אבל לת"ק דאמר יש לה טענת בתולים ע"כ דס"ל דחבטה לא שכיחא כדמוכח התם וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות אישות דיש לה טענת בתולים וע"כ מוכת עץ לא שכיחא כלל וא"כ לא הוי אלא חדא ספיקא (ועיין בתוס' סוף ד"ה אי למיתב שתירצו שם דהיינו דוקא לר"ג מוכת עץ שכיחא אבל לרבי יהושע שמעינן דלית ליה טעמא דחבטה וכו' ולפ"ז לא הוי שייך הכא לתרץ כן דהא אליבא דר"ג קיימינן הכא ולא היא דאיכא למימר בהא פסק כת"ק דר"מ דהתם ועיין לעיל הלכה ב' ד"ה שמא) ובהכי ניחא דברי הר"ב שכתב בפירושו בד"ה נאמנת ומ"מ אם אשת כהן היא וכו' מפקינן לה מיניה והתי"ט כתב שם עליו דדבריו בפסק זה דחין וכו' וע"ש ומתוך מה שכתבתי יתבאר לך דלק"מ עליו ופסק זה שריר וקיים דדבריו בזה המה נמשכים אחר דברי הרמב"ם ז"ל בפסקו וכדעתו בחיבורו וכן בפירוש המשנה ול"ד אשת כהן והה"ד אשת ישראל במקום דליכא אלא חדא ספיקא ומהטעמים שנתבארו. ודע דאף שכתבנו שאין חילוק בין טוענת לשאינה טוענת להאי מ"ד דמ"ע לא שכיח' וכן אין חילוק לענין איסור בין טוענת משאירסתני ובין טוענת מ"ע אני ולדעת הרמב"ם ז"ל לעולם אסורה מ"מ מצינו חילוק לענין מיגו בזה לענין ממונא דבטוענת מוכת עץ אני מעיקראי וכתובתי מנה למאי דקי"ל כרבנן כמבואר לעיל דאז נאמנת במיגו אי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך וכתובתה מאתים דבהא לא שייך לומר לא שכיחא כיון דהשתא נמי טוענת מ"ע אני (וזה החילוק שיש בין האי מיגו ובין אם טוענת משארסתני כמבואר לעיל וכן בין מיגו ובין שתי ספיקות דבזה לעולם אמרינן מ"ע ל"ש אפילו כשהיא טוענת דהתם אם לא נאמין לדבריה אין חוששין כלל לספק דמ"ע דל"ש אבל הכא מחזיקין אנו לטענתה במיגו דאי בעיא וכו' באותה טענה גופה אבל במכחשת ואומרת בתולה הייתי אינה נאמנת דליכא מיגו דמ"ע לא שכיחא ועוד דלא אמרינן מיגו להוציא כדכתב הרא"ש ז"ל והמרדכי כתב משום דהוי מיגו במקום חזקה דאין אדם טורח וכו' ובריש ב"ב דף ה' בעיא דלא איפשיטא היא וצריך לחלק בין טענת שמא לטענת ברי כדלקמן וכן באומרת משארסתני ליכא מיגו דמ"ע דלא שכיח' ואינה נאמנת לענין ממון אלא משום טעמא דאיכא חזקה דגופה דמסייע לה ונ"מ במקום דליכא חזקה דגופה שמסייע לה כגון באשת ישראל וקיבל אביה קידושין פחותה וכו' למאי שכתביו לעיל בשם הרא"ש ז"ל דאין כאן חזקה המסייע לטענתה ע"ש) ומצינו לפ"ז חומר באשת ישראל מבאשת כהן לענין כתובה ואם דלענין איסור שתיהן שוות במקום דליכא אלא חדא ספיקא מ"מ לענין כתובה באשת כהן נאמנת לומר משארסתני נאנסתי וגובה כתובתה דאלים ברי שלה נגד טענתו שמא עד וכו' דהא איכא חזקה דגופה דמסייע לה וכן נאמנת לומר מוכת עץ אני מעיקרא במיגו דתחתיך ובאשת ישראל במקום שהיא אסורה א"כ לענין כתובה נמי אינה נאמנת לומר נאנסתי דהא ליכא מיגו וליכא חזקה דגופה המסייע לה כמבואר וכן לא שייכא כאן להאמינה בטענת מוכת עץ במיגו ולדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל לא אלים ברי שלה אלא במקום דאיכא חזקה או בדאיכא מיגו כמ"ש לעיל צריך לחלק בין איסורא לממונא מדסתם בפי"א מהלכות אישות בזה ולא חילק בין אשת ישראל לאשת כהן. ועיין בהגה' מיימוני' פרק ט"ו מהלכות טוען שכתב במקום דאיכא טענת ברי אמרינן מיגו להוציא ועיין בב"ח חה"מ סימן פ"ב וכן צריך לחלק לענין מיגו במקום חזקה שכתבתי לעיל דבטענת ברי אמרינן מיגו במקום חזקה:

אלא היא אומרת מוכת עץ אני וכתובתה מאתים. כך היא הגירסא בדפוס ויניצא' ועיקר ובדפוס קראקא הגיר' וכתובתה מנה וזה טעות המגיה שרצה להשוות המחלוקת דהאי תלמודא עם מחלוקת אמוראי בבבלי דף י"ג בהאי אוקמתא דמתני' וכן פי' שדה יהושע ותפס לעיקר הגהה זו ונדחק שם בדברים הרבה ומחמת כן דילג מלפרש האי דרבי הונא בשם ר"ז דלקמן והמעיין יראה ויבין דע"כ אי אפשר להשוות שיטות הש"ס הכא ולא דמו להדדי כי אוכלא לדנא דהרי בבבלי עיקר פלוגתת האמוראים אי מוקמינן מתני' כרבי מאיר ובין הכיר בה ובין לא הכיר כתובתה מאתים ומכח זה ע"כ להאי מ"ד דס"ל לתנא דמתני' כנסה בחזקת וכו' יש לה מנה והילכך לא מוקי מתני' כרבנן כמבואר ולאידך מ"ד מוקי המתני' כרבנן ובין הכיר ובין לא הכיר כתובתה מנה אבל הכא ע"כ עיקר פלוגתייהו דאמוראי אליבא דר"מ אי מודה בלא הכיר או לא מודה וכולהו אוקמתא אליבא דר"מ ורבי ירמיה ורבי הונא פליגי בשם ר"ז בטענתייהו במילתא אחריתא כדפרישית. ולענין דינא ליכא פלוגתא בין האי תלמודא להבבלי דהא קי"ל כרבנן וכמבואר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף