מראה הפנים/כלאים/ו/ב

מראה הפנים כלאים ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הרי זה אוסר ארבע אמות בשדה. כתב הר"ב ודוקא לכתחילה הוא דאסור לזרוע אבל אינו מקדש אלא ששה טפחים מידי דהוה אמותר פסקי ערים דלקמן בפ"ז והן דברי הר"ש אבל אין כן דעת הרמב"ם שלא הביא בחיבורו כ"א להני דחשיב במתני' דפ"ז אלו אוסרין ולא מקדשין מותר חורבן הכרם וכו' ולאלו ביאר כל או"א במקומו ולא יותר וכן הוא בדין דלא דמיא לפסקי עריס לכל הפירושים שנאמרו בו דהכא חשיב עריס ממש אם עומד בארן ובוצר את כולו ובערים ממש אוסר ומקדש לדעתו ז"ל כמו שכתב להדיא בריש פ"ז בדין עריס בהלכה ב' וצריך להרחיק מן הערים ד"א ואחר כך יזרע כדרך שמרחיק מן הכרם אלמא כדין כרם גמור הוא ומקדש בתוך ד"א וזהו גם כן שלא כדעת הר"ש ונמשך אחריו הר"ב שכתב בפ"ז גבי פסקי עריס דלרבותא קתני וכ"ש בעריס אחד וזהו כדעת ר"ל דלקמן בסוף הלכה ה' אבל הרמב"ם פסק כר' יוחנן דהלכתא כוותיה דקאמר התם עריס עצמו אסור ומקדש וכן משמע מלישנא דמתני' בדין עריס דמדריגה דכאן דקתני ה"ז אוסר ולא קתני לא יביא זרע לשם כדנקט בכל הני דאוסרין ולא מקדשין דוק ותשכת וכך מוכח נמי מלישנא דמתני' דלקמן במקצת אפיפיריות דקתני לא יביא זרע אל תחת המותר ואם הביא לא קידש ואם הלך החדש אסור אלמא דלישנא דאסור סתמא אסור ומקדש הוא ואפילו מה שנזרע כבר צריך הוא לעקור הזרע וכדר' יוחנן ג"כ בזה כדאמר בהדיא בפ' דלקמן בהלכה ג' ע"ש ד"ה בינתיים מהו וכו' ותמצא שכן הוא ומוכרח כדפרישית שם וה"ה בדינא דמתני' נמי כן:

הגומם את כרמו פחות מטפח. הך מילתא דראב"י מייתי לה לקמן סוף פ"ק דשביעית וגריס התם דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ וכלומר דחכמים פליגי וס"ל דאם גומם אותו עד הארץ לגמרי אז הוא חייב בערלה מה שיתגדל אח"כ כאילו נטעו מחדש אבל כל זמן שנשאר אפילו פחות מטפח פטור דלא חיישי למראית העין והאי גירסא אתייא כר' יוסי בר' בון דהכא דתרתי קמייתי נמי כב"ש אתייא ובבבלי פ' משוח מלחמה (דף מג ע"ב) גריס ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה והיינו הך כדפירש"י ז"ל שם שהיא שפל קומה ולא תגביה לעולם עד טפח והכא נמי שאינו מניח את הגפנים עד שיגביהו טפח וכן חשיב התם לכל מילי דראב"י כדחשיב הכא וכולהו הלכתא נינהו למאי דמסיק התם דאף ב"ה מודו דמת בר"ה תופס ד"א לטומאה כדדייק שם ממתני' דאהלות מדקתני חצר הקבר ד"ט לב"ה העומד בתוכה טהור משום דמסיימא מחיצתא אבל בעלמא תפיס והא ודאי פליגא אדר' מנא ואדר' יוסי בר' בון דגרסי הכא דמשום ב"ש קאמר לה ומיהו בהני תרתי קמייתי יש לחלק אליבא דר' יוסי בר' בון כדמחלק התם גבי ילדה פחותה מטפח דהני מילי בשתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב אבל כוליה כרמא קלא אית ליה וא"כ הכא בכוליה כרם מיירי והלכך מוקי לה כב"ש ודלא כהלכתא וכן בכרי דלקט שכחה ופאה קאמר התם לא אמרן אלא בשדה אבל בעיר קלא אית ליה למילתיה ואם כן איכא למימר דהכא בעיר מיירי ומוקי לה כב"ש מלבד בהדא אחריתא דקאמר בהדיא ברה"ר וד"ה מודים בהא כדלעיל:

מה גבוה שורה גבוה מדריגה. כדפרישי' דבעיא היא אם שורה במקום גבוהה עשרה בעינן או במדרגה עשרה קאמר ואף שהשורה בשיפוע היא נטועה והמסקנא דמדריגה עשאה היא דקאמר ומדטרח הש"ס ושקיל וטרי אליבא דר"א ולהעמיד הדין דכל המדרגה במקום בפני עצמו הוא לעיין צירוף למד הרמב"ם ז"ל דדברי ר"א להלכה הן כמו שפסק בפ"ז בהלכה ו' ובמדריגה גבוהה עשרה טפחים עיי"ש:

אילן אמר בשהיה שם חור וכו'. משמע מהכא דבנחה בחור נמי ניחא ובבבלי פרק הזורק (דף ק) לא משני לה אלא לשינויא דר' יוחנן בדבילה שמינה שנינו ובחור ולמעלה מעשרה פלוגתא דר"מ ורבנן היא שם ולרבנן פטור ויש לפרש כאן בחור ארבעה והואיל בתוך עשרה היא כ"ע מודים בה וכדמשמע מהאי תלמודא בפ"ק שם ועוד יש לחלק בין למעלה מי' ובין למטה מי' כדאיירי הכא ועיין בתוספות דפ"ק שם (דף ז) ד"ה והלכה ונחה ואין להאריך כאן:

שתי גגות זו ע"ג זו. כהאי תוספתא פסק הרמב"ם בפ"ו בהלכה ה' וכמסקנא דהכא דלמטה מג"ט לעיקרי הגפנים דוקא בהסיפא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף