פני משה/כלאים/ו/ב

פני משה כלאים ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' עריס שהוא יוצא מן המדרגה. שהיו הגפנים נטועים בתל גבוה כמין מדרגה והעריס יוצא ומתפשט על השדה מישור:

ראב"י אומר. אם כשהוא עומד בארץ יכול הוא לבצור את הענבים התלויין בעריס רואין כל המקום שתחת הערים כאילו הוא מקום עקרי הגפנים ואוסר ד"א כהשדה לכל רוח משפת הערים ולחוץ:

ואם לאו. שאינו יכול לבצור הענבים עד שיעלה במדרגה או בסולם אין אוסר אלא שכנגדו שהוא תחת העריס בלבד וחוצה לו מותר לזרוע ואפי' הוא בתוך ד"א של עקרי הגפנים של העריס הואיל ועומדים על המדרגה וכן הלכה:

אף הנוטע. שורה אחת של גפנים בארץ ושורה אחת במדרגה אם גבוה המדרגה מן הארץ י"ט אין מצטרפת עם השורה התחתונה להיות נחשב כרם ולא איירי הכא בעריס אלא בכרם בעלמא דצריך שיהא בו שתי שורות לדון אותו כדין כרם:

ואם לאו. הרי זו מצטרפת עמה שיהא נחשב כרם והלכה כר' אליעזר:

גמ' ר' שמואל בר נחמן וכו' בשם ר' ליעזר בר' יעקב גרסי' והכי גריס לה לקמן בסוף פ"ק דשביעית וקחשיב להו הכא להני מילתייא דקאמר ראב"י וכולן גזירת חכמים הן מפני מראית העין ואיידי דקאמר לקמן דאף דינא דמתני' מפני מראית העין הוא והלכך מני להו הכא אהדדי:

הגומם את כרמו פחות מטפח. שקוצץ את כל הגפנים עד פחות מטפח גבוה מן הארץ ושלא יגדלו עוד יותר כ"א מצמצם הוא שלא יהו גבוהין טפח:

חייב בערלה. כל שנותיה מפני מראית העין לפי שנראית כנטיעה בת שנתה והרואה שאוכלין פירותיה יאמר פירות ערלה מותרין הן:

עד שיגום מעם הארץ. לפי שכשקוצץ אותן עד סמוך לארץ ניכר הוא שאינן נטיעות ילדות אלא שקוצצן כדי שיתגדלו ויתעבו ביותר:

העושה כרי מן הלקט שכחה פאה. עני שכינס הרבה ועשה מהן כרי בגורן בשדה:

חייב בתרומה גדולה. וה"ה במעשרות אלא דתרומה היא הראשונה וחיובה להפרישה בגורן הלכך נקטה:

מפני מראית העין. שהרואה אומר שגדל בשדהו:

המת מטמא ד"א בר"ה. כלומר אפי' הוא מונח בר"ה ואינו מאהיל עליו גזרו חכמים שמטמא כל הנכנס בארבע אמותיו:

מפני כבודו. כלומר מפני המטפלין עמו לכבודו ולפעמים מתקרבין אצלו עד שפושטין את ידן ומאהילין עליו ולאו אדעתייהו ולפיכך גזרו שיהא מטמא עד ד"א כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות להתקרב אליו:

הדא אחריתא. כלומר האחרונה בלבד הוא דקאמר לה משום ב"ש אבל הני תרתי מילי קמייתא כ"ע מודים בהו ורבי יוסי בר בון אמר דהא דאמר לבסוף משום ב"ש בהדיא אכולהון קאי ואף על תרתי מילי קמייתא:

א"ר יונה אוף הדא דתנינן. מתני' לדר"א בן יעקב נמי מפני מראית העין הוא דגזרו:

דלא כן. דאם לא כן אלא מדינא הוא דהוי כעריס גמור א"כ מה בין העומד בארץ ובוצר את הענבים ומה בין העומד במדרגה ואמאי אם צריך לעמוד במדרג' כשבוצרו אין אוסר העריס הזה אלא כנגדו אלא ודאי דמדינא לאו עריס גמור הוא שיהא אוסר ד"א בשדה הואיל והגפנים במדרגה הן עומדין והעריס יוצא חוץ להמדרגה כ"א כשעומד בארץ ובוצר את כולו חששו חכמים מפני מראית העין לפי שנראה כאלו הגפנים במקום העריס הן:

גבוהה. אהא דר"א בסיפא דמתני' קאי דקאמר אף הנוטע אחת בארץ וכו' אם גבוה עשרה טפחים וכו' ושואל הש"ס מה גבוה ועל איזה מהן קאמר גבוה י"ט:

שורה גבוה מדרגה. כלומר אם על השורה שבמדרגה קאמר או על מדרגה עצמה קאמר וכדמפרש ואזיל מה נפקא מינה בין הני לישני:

אין תימר גבוה שורה שופע המדרגה כלמטן. כלומר אם תפרש דגבוה שורה שבמדרגה קאמר שאם היא נטועה בראש המדרגה והיא גבוה י"ט מן השור' שבארץ ואז הוא שאינה מצטרפת עמה א"כ ש"מ ששופע המדרגה כלמטן הוא דחשבינן לה וכלומר שאם כל המדרגה אינה גבוה יותר מעשרה טפחים אם נטע בשיפוע שבה כלמטה היא נחשבת ומצטרפת עם השורה שבארץ שהרי אנן בעינן שהשורה עצמה שבמדרגה תהא נטועה גבוה י"ט ובכל השיפוע שבמדרגה כאילו נטועה בארץ היא אצל השורה התחתונה והוי כרם:

אין תימר גבוה המדרגה. אבל אם תפרש דעל המדרגה בלחוד קאי שאם היא גבוה י"ט:

שיפוע המדרגה מלמעלן. כצ"ל. ויש לפרש גם לפי גירסת הספר וכלומר דלפי הך פירושא א"כ כל השפוע של המדרגה נחשב כלמטלה ואפי' אם השורה נטועה בשיפועה נמי אין מצטרפת עם השורה שבארץ דכשהמדרגה היא גבוה י"ט שוב אין מצטרפת השורה שבה בכל מקום שהיא נטועה ואפי' בשיפוע המדרגה ותיבעי האיך מפרשינן להא דר"א:

והתני שתי שורות במדרגה. כלומר דפשיט לה מברייתא דתני דשתי שורות שבמדרגה ג"כ אינן מצטרפות עם השורה שבארץ ולענין להיות לו דין כרם גדול כדאמרינן לעיל ריש פ"ד דכרם גדול וזהו שיש בו ג' שורות יש לו דין קרחת הכרם ומחול הכרם אבל כרם שיש בו שתי שורות בלבד וזהו נקרא כרם קטן אין לו לא דין קרחת הכרם ולא מחול הכרם והיינו דקתני בברייתא דשתי שורות שבמדרגה אינן מצטרפין עם השלישית שבארץ:

אית לך מימר גבוה שורה לא גבוה מדרגה. בתמיה וכלומר וכי יש לך לפרש כאן דעל השורה קאי הא גבי שתי שורות על כרחך אי אפשר לפרש בענין אחר כ"א דעל המדרגה קפדינן ולא על השורות שהרי אחת היא למטה מחברתה העליונה ממנה וא"כ היה צריך שהתתתונה שבמדרגה תהא נטועה גבוה י"ט והעליונה ממנה יותר גבוה והא ודאי ליתא דכל שגבוהה עשרה טפחים אמרינן שאינה מצטרפת עם אותה שבארץ ולא צריך יותר מי"ט אלא ודאי על המדרגה בלחוד הוא דאמרינן דאם היא גבוה עשרה טפחים כל שנטועה בה אינה מצטרפת עם השורה שבארץ וה"ה לשתי שורות דמתני':

א"ר מנא. כלומר דמפרש וטעמא מאי לפי שכל אותן עשרה טפחים שבמדרגה עשו אותן כמקום בפני עצמו לפיכך כל מקום שנטועה בה ואפי' בשיפוע' נטוע' כלמעלה נחשב' ואין מצטרפת עם אותה שבארץ:

תמן תנינן. בשבת בפרק הזורק:

כזורק באויר. דהוי מקום פטור:

למטה מי"ט. דהוי ר"ה כזורק בארץ וחייב:

במורד לוכסן. משום דקשיא ליה והא לא נח ואמאי חייב לפיכך מוקי לה דסיפא לאו שזרקה בכותל מיירי אלא במקום הגבוה כגון תל העומד בר"ה והוא מקום מדרון משופע באלכסון ומתלקט ומגביה עד עשרה טפחים מתוך ד"א וזרק לשם ונח במקום המדרון הזה:

ואין סופה לירד. כלומר ואכתי לא ניחא דכי אין סופה לירד מה שזרק לשם דהלא מתגלגל הוא למטה ולא הוי הנחה במקום המשופע:

תיפתר. כלומר לעולם בכותל ממש שנו ודקשיא לך הא לא נח תיפתר בדבילה שמינה והיא ניטוחה ונדבקת בכותל:

ר' חגיי הקשה לפני ר' יוסי וכי לית הדא אמרה דשיפוע המדרגה כלמטה נחשבת היא דהא פרכינן אאוקימתא דרב חסדא דאוקי שנחה בשפוע התל וכי אין סופה לירד אלמא דלא חשישינן לה כאילו נחה ע"ג התל והיא המדרגה וקשיא להא דפשטינן לעיל דשיפוע המדרגה כלמעלה נחשבת:

אמר ליה שאני תמן. בהא דלעיל גבי שורה הנטועה בשיפוע המדרגה שהזרעים נהנין מן המדרגה כלומר כל מה שנזרע או נטוע בה נהנין ויונקין ונחין שם ולפיכך נמי בשורה הנטועה בשפוע כאילו נטועה למעלה מחשבינן לה וכל המדרגה היא כמקום בפני עצמו ואינה מצטרפת עם השורה שבארץ אבל הכא שזרק ונח בשיפוע המדרגה לא הויא הנחה לפי שדרך בנ"א להיות שפין בה שע"י מהלך רגליהן נישוף אותו הדבר הנזרק והוא נופל למטה:

אילו אמר בשהיה שם חור. כלומר ודאי אילו הוי מוקי רב חסדא בשהיה שם חור וזרק ונח בחור שבמדרגה וא"כ היא נחה בחור כשם שהזרעין נחין ונהנין במדרגה יאות הוה דדמיא ממש לדינא דהכא ושפיר הוא דחייב שם אבל השתא דאוקי שנחה במקום המדרון סתמא והלכך פרכינן עליה דלא דמיא להא דלעיל:

שתי גינות זו ע"ג זו. תוספתא היא בפ"ג שקרקע עליונה גבוה עשרה מקרקע התחתונה כגון במדרגה:

זורע את העליונה. שאין שם כרם עד שהוא מגיע לאויר עשרה של התחתונה ובתוספתא גריס עד שמגיע לעיקר התחתונה והיינו הך דכל למטה מאויר עשרה כעיקר התחתונה דמיא:

לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן. דמיא דהא אסור לזרוע בשפוע בתוך העשרה באויר התחתונה וקשיא להא דאמרינן לעיל דשיפוע המדרגה כלמעלן דמי:

א"ל. שאני הכא דטעמא דאסרו לזרוע בשיפוע מלמטה מעשרה משום שהזרעים שבשפוע נוטין העלין שלהן לאויר הכרם של התחתונה שאויר שלה שולטת עד עשרה אבל לענין צירוף כהאי דינא דלעיל כל שהוא בשיפוע המדרגה כמלמעלן דמיא:

העליונה. וסיפא דהתוספתא היא ואם העליונה היא שעשויה כרם ובתחתונה אין בה כרם זורע את התחתונה ואת שיפוע המדרגה דאין כאן זרעין נוטין ודאמרינן שיפוע המדרגה כלמעלן לענין צירוף הוא כדלעיל:

עד שמגיע לעיקר הגפנים. דהואיל והכרם למעלה הוא איכא הכירא וא"צ כאן הרחקה כדי עבודה:

לית כאן. סמי מכאן לעיקר הגפנים דסמוך לעיקרי הגפנים ודאי אסור לזרוע משום מראית העין אלא למטה מג"ט מהן הוא דמותר לזרוע ולא יותר בסמוך:

כהדא דתני. בתוספתא פ"ד והובא לעיל בכמה מקומות:

שרשי פאה. והוא צוה"פ סמוך לכרם שמותר לזרוע שם בלא הרחקה דהויא כמחיצה המפסקת ואם שרשי זרעים שבה יוצאין חוץ להפאה ונכנסין לתוך ד"א שבכרם אם הן למטה מג"ט בקרקע או מהכרם הרי אלו מותרין אבל כל שהוא פחות מג"ט לכרם ככרם דמיא והלכך כאן נמי צריך להרחיק הזרעים למטה מג"ט מעיקרי הגפנים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף