מפתח/קידושין/סח/ב

מפתח קידושין סח ב

ולדה כמותה. אי ולד מעוכבת ג"ש כמותה, מו"מ בזה. אמרי משה סי' כ"ו סק"י בשם ירושלמי גיטין פ"ד ה"ד דנחלקו בזה, ועיי"ש משה"ק לפי"ז לשי' התוס'.

דא"ק האשה וילדיה וכו'. בעבד הבא על השפחה אי"צ קרא דאין מתייחס אחר אביו, דעבד אין לו חייס כחמור, כמבו' ביבמות ס"ב. רשב"א ד"ה ולדה. ועי' קה"י סי' מ"ח ד"ה ואיכא.

אף דלק' ס"ט. מבו' דולד במעי שפחה כבמעי בהמה והולד אין מתייחס לאב, וכן הא דיבמות כ"ג. דולד שפחה אין מתייחס לאב [ועי' להלן], צ"ל דהוא אחר הקרא דהאשה וילדיה. רשב"א שם.

אי ולד שפחה מתייחס אחריה. טו"א חגיגה ב. יעו"ש דמתייחס. אולם במנ"ח מצ' א' סקי"ט ד"ה ועי', פליג. ועי' קה"י סי' מ"ח ד"ה וכש"כ. ועי' אמרי משה סי' כ"ז. ועי' בתוד"ה ולדה.

הוכחה דאין מתייחס, מהרמב"ם איסו"ב פי"ד הי"ז דעבד מותר לישא אמו, וכן מהל' אבל פי"ב הי"ג דאין לעבד קרובים להתאבל עליהם. מנ"ח שם. ובעיקר ד' הרמב"ם דעבד מותר לישא וכו', אי מיירי אף כשילדתו בעבדותה, עי' מנ"ח שם. אמרי משה סי' כ"ב אות כ"ב. צ"פ שם. בי"צ אה"ע ח"א סי' פ"ד אות ז'. ועי' לקוטי הלכות סנהדרין נ"ח עין משפט אות ב'.

קו' מהרמב"ם איסו"ב פי"ד הי"א דעבד שנשתחרר כקטן שנולד וקרובו בעבדותו שוב אינו קרובו, וצ"ב דהא אין לעבד קרובים וכנ"ל. מנ"ח שם. ישוע"ד אה"ע סי' ט' ד"ה אמנם, ויעו"ש בשם הגרי"ז דס"ד דאחר שנשתחרר שוב מתייחס אחר אמו, וע"ע בכ' הגרי"ז בכורות מ"ו. ד"ה כ' הר"מ. ובעיקר הענין אי החסרון בחייס של עבד הוא מה שהאב עבד הוא מה שהולד עבד, ונ"מ בהנ"ל, עי' קה"י סי' מ"ח ד"ה ואיכא דמש' דלא כהגרי"ז.

להאומרים דולד שפחה מתייחס אחריה, צ"ל דהא דיבמות כ"ג. דשפחה אין לה חייס, היינו שאין מתייחסת אחר אביה, אבל ולדה כמותה. קה"י שם. וע"ע רשב"א ד"ה ולדה הו' לעיל, דלפי"ד לק"מ. וע"ע רשב"א לעיל ס"ב: ד"ה ומהא.

למסקנא דיליף מכי דתהיין, קרא דהאשה דוילדיה וכו' מיותר, ולסוגיא ביבמות כ"ב. אי"ז מיותר. תוס' שם ד"ה מאן. ועי' רמב"ן שם כ"ג. ד"ה מאן תנא. ועי' להלן משנת"ב.

נכרית מנלן. הטעם דלא יליף בק"ו משפחה דשייכא במצוות, מו"מ בזה. פנ"י ד"ה אשת עכו"ם.

ביאור במה דמוכח בסוגיין דל"ש ללמוד עבד מעכו"ם והביאור דעבד יש בו מקצת יהדות, וכן להיפך ומשום דעבד גריע דדומה לחמור, דהוא דין מיוחד שחל מחמת שם עבד שבו. חי' הגר"ח איסו"ב פי"ג הי"ב ד"ה והנראה עיי"ש היטב. וע"ע פנ"י שם.

לפי"ז נמצא ב' דינים בעבד שאינו יהודי גמור [וכלש' הר"מ שם] וב' שם עבד שחלים דינים מיוחדין משו"כ, ביאור לפי"ז בד' הרמב"ם. חי' הגר"ח שם.

נכרית מנלן א"ק וכו'. ק' דתיפו"ל דאינן בני מצוות וקידושין היא אחת מן המצוות. קר"א יבמות כ"ג. ד"ה ולא. ובעיקר הגדר בקידושין אי הוי מצ' או רק הכשר מצ', עי' משנ"ת לעיל ס"ד: משנ"ת ברד"ה משתי נשים.

י"ל דקידושין הוי קנין אישות וזה שייך גם במי שאינו מחוייב במצות, [ולר' יהודה דסומא פטור מן המצוות גם אין יכול לקדש כיון שפטור מכהת"כ]. קר"א שם. ובעיקר הגדר בקנין האישות של קידושין, עי' משנ"ת לעיל ס"ז: בד"ה אשת נמי.

ק' לרב אסי [יבמות ט"ז:] דישראל הבא על הנכרית הולד ישראל ממזר [עיי"ש ברש"י שם ד"ה מעשרת]. תוס' שם ד"ה עכו"ם.

י"ל דר"א ס"ל כר"ע דעכו"ם הבא על ב"י הולד ממזר, אבל לדידן דכשר דהולד כמותה ה"ה דולד נכרית כמותה, ביאור בזה. תוס' שם. תורא"ש שם ד"ה גוי. ועי' ביאור בזה, אבנ"מ סי' ד' סקי"ג. קר"א יבמות שם. ועי' חי' הגר"נ יבמות אות רפ"ב.

דא"ק כי יסיר וכו'. ביבמות כ"ב: מבו' דלרבנן דפליגי אר"י בר"י דיליף מקרא דבת אשת אביך, ילפי מכי יסיר כר"ש, ופליגא אסוגיא דהכא, דיליף לק' מכי תהיין. תוס' שם ד"ה מאן. ועי' רמב"ן שם כ"ג. ד"ה מאן תנא. ועי' להלן משנת"ב.

אי שייך למילף מכי יסיר גם לולד שפחה. עי' תוס' ביבמות שם דל"ש. ועי' רי"ף יבמות מ"ה. דשייך. ועי' עצמו"י ד"ה ובפיסקא משה"ק ע"ז.

נימא וכו' הולד ממזר וכו'. כלו' דכיון דישראל הוא, א"כ נימא דהוא ממזר. תוס' יבמות כ"ג. ד"ה קסבר. תורא"ש ד"ה ה"ג.

י"ג נימא קסבר וכו' הולד כשר, וכה"ג ביבמות כ"ג. [ועי' להלן הגיר' בדחיית הגמ']. ריטב"א ד"ה גירסת. וכ"ג רש"י יבמות כ"ג. ד"ה לימא [ודלא כד' כאן, וכן דלא כתוס' יבמות שם]. ולגירסן, ההוו"א והמסקנא פליגי בהפלוגתא [ביבמות מ"ה.] אי עכו"ם הבא על ב"י, הולד ממזר או לא עיי"ש.

ק' להגיר' דנימא דכשר, דיתכן יותר דאם ישראל הוא שיהי' ממזר, דזה ל"ש בגוי. תוס' יבמות שם. ועי' רמב"ן ד"ה והא, דסמיך אהא דיבמות מ"ה: דמכשירו רבינא לקהל.

יש לבאר גיר' זו, דכיון דרבינא חידש דכשבא על ב"י הולד קרוי בנך ולא בנו, וע"כ הוא כשר, ביאור בזה. רש"י בכורות מ"ז. ד"ה ולא וד"ה אלא. ועי' ריטב"א ד"ה גירסת. ועי' חי' הגר"נ יבמות אות רפ"ז, ויעו"ש באות רפ"ד.

אי הטעם דמ"ד דהולד כשר, הוא משום שאין מתייחס אחר האב, מו"מ בזה ולפי"ז. רה"ג הו' ברשב"א יבמות מ"ה. ד"ה הכין. ועי' חי' הגר"נ שם. ועי' תוס' יבמות ט"ז: ד"ה עכו"ם, תורא"ש ד"ה גוי. ועי' קר"א שם.

אי גירסן דהולד ל"ה ממזר ומשום דאין בו תפיסת קידושין [יבמות מ"ה:], הוא כשי' רה"ג דאינו מתייחס אחר האב, או דכיון שאין תופס בו קידושין לכל העולם, א"כ אי"ז משום חומר ערוה. עי' רשב"א יבמות מ"ה. ד"ה הכין. ריטב"א שם ד"ה גיר'. ועי' חי' הגר"נ יבמות אות רפ"ט. וע"ע ברד"ה לימא משנ"ת.

עוד מו"מ בגיר' השניה דש"מ הולד כשר. חי' הגרש"ר סוס"י י"ב. חי' הגר"נ שם.

עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד ממזר. נחלקו הראשונים, אי הפלוגתא בבכורות מ"ז. אי מזהמין ולד עכו"ם מב"י, אי למ"ד מזהמין היינו דהוי ממזר וכמ"ד ביבמות דהוי ממזר, או דלמ"ד מזהמין היינו דהוי כשר משום דהוי גוי ולמ"ד אין מזהמין הוי ממזר. רש"י שם ד"ה ולא וד"ה אלא, יעו"ש כהצד הא', ועי' חי' הגר"נ יבמות אות רפ"ו ד"ה וכן. אולם בתוס' שם ד"ה ולא פליגי. וע"ע שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג דכ"מ מתוס' בהרבה מקומות. וכן עי' פסקי תוס' אות קמ"ב. וכן ע"ע תוס' לק' ע"ה: ד"ה ור"י. ועי' מהרש"א יבמות ט"ז: וכן ע"ע תוס' יבמות ט"ז: ד"ה אמוראי וד"ה עכו"ם, ועי' תוס' יבמות מ"ה: ד"ה כיון, דמש' לא כן. ובעיקר הענין, אי להסוברים דהולד כשר, היינו דהוא מתייחס אחר האב והוי כעכו"ם וצריך גירות או דהוי ישראל כשר, מו"מ בזה. תוס' יבמות ט"ז: ד"ה אמוראי ובקידושין ע"ה: ד"ה ור' ישמעאל. תוס' ישנים. פסקי תוס' קידושין שם אות קמ"ב. מהרש"א שם ובקידושין שם. מהרש"ל לעיל ט"ז: [יעו"ש שביאר בדעת התוס', דאם הולד מתנהג כעכו"ם כמעט שאין עליו דיני ישראל ודווקא אם מתגייר הוא כשר, ועי' במהרש"א יבמות ט"ז: שתמה על דבריו, ועי' להלן מה שהובא בשם האמרי משה]. ועי' רש"י קידושין ע"ו. ד"ה ופרכינן איסורא, ושם ס"ח: ד"ה לימא, ועה"ת ויקרא כ"ד י'. ועי' שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג. ועי' רמב"ן עה"ת שם. ועי' או"ש. אמרי משה סי' כ"ז סק"י – י"ב. ועי' שו"ע אה"ע סי' ד' ס"ה. רמב"ם איסו"ב פט"ו ה"ד. והנה יש מחלקין, דעבד שבא על ב"י לכו"ע אינו עבד ואי"צ גירות משום דל"ש לרבו זכות בו כיון שנולד מב"י, משא"כ בעכו"ם הבא על ב"י. או"ש בדעת רש"י שם. ועי' אמרי משה סי' כ"ז סקי"ב, משה"ק ע"ז, וע"ע להלן בזה. סתירה בד' רש"י בזה. מהרש"א קידושין שם, ועי' ברש"י בקידושין ע"ו. ודף ס"ח:, ועי' או"ש [הנ"ל]. ועי' אמרי משה שם. והנה ק' להסוברים דצריך גירות, אמאי מחייבי' [בכורות מ"ו.] ולד כהנת מעכו"ם בבכורה. שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג. קר"א יבמות ט"ז: ועי' אמרי משה סי' כ"ז אות א' – ג'. ואחיעזר סי' ב' סק"ו, וע"ע להלן בזה. וכ' האחרונים דלהסוברים דצריך גירות, אין כוונתם שהוא כעכו"ם גמור, אלא שיש בו צד עכו"ם. אמרי משה שם. אחיעזר שם. ועי' מהרש"ל [יבמות ט"ז:, הו' לעיל]. קשה להסוברים דצריך גירות, אמאי בעי למילף מאלמנה דפסול לכהונה, תיפו"ל דהויא גיורת. אמרי משה שם. ביאור אמאי להסוברים דבעי גירות, הולד מתייחס אחר אמו ול"ח כקטן שנולד. אחיעזר שם, עפי"ד רש"י בסנהדרין נ"ח. ד"ה שהורתו.

ק' להסוברים דצריך גירות, אמאי מחייבי' [בכורות מ"ו.] ולד כהנת מעכו"ם בבכורה. שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג. קר"א יבמות ט"ז: ועי' אמרי משה סי' כ"ז אות א' – ג'. ואחיעזר סי' ב' סק"ו.

י"ל דאחר שנתגייר פקוע יחוסו לאביו, ומי שאין מתייחס לאביו חוזר ומתייחס לאמו, מו"מ בזה. שו"ת חמד"ש אה"ע ס"ב בשם ר"י מליסא.

י"ל דאף להסוברים דבעי גירות, אינו גוי אלא ישראל, ורק שיש לו פסול עכו"ם לקהל משום הלך אחר הפגום [ועי' תוס' יבמות ט"ז: דאין מטמא דם נידותה, וצ"ב]. זכר יצחק סי' ו' ד"ה והנראה. ועי' חי' הגרש"ר יבמות סי' י"ב סק"ה ד"ה והמוכרח, לדקדק כן מהלש' מזהמין, ועע"ש מש"כ, וכן עע"ש מה שציין לנועם ירושלמי ב"ב ריש פ"ג. ובעיקר הנידון בטעם דמילתא דהוי גוי אי הוא משום הלך אחר הפגום, עי' להלן.

י"ל דאף אם הוא גוי, מ"מ ההוא מהאומה הישראלית, אלא שאין לו קדושת ישראל לחיוב מצוות. חי' הגרנ"ט יבמות סי' י"א. ועי' אמרי משה שם. קר"א שם ט"ז: אחיעזר שם.

אי ולד של גוי מב"י, דוחה מילתו שבת. שו"ת רע"א ח"ו ס"ב לדקדק משו"ע יו"ד סי' ס"ו סי"ב דאין דוחה, ויעו"ש ביאור בזה. וע"ע בהגהותיו לשו"ע שם.

אי להסוברים דהוי גוי, טעמא דמילתא משום דמתייחס אחר האב בין בישראל בין באומות, או דהוא מדין הלך אחר הפגום. שו"ת חמד"ש שם בשם הר"י מליסא דהוא מדין הלך אחר הזכר. ועי' קר"א יבמות ט"ז: בתוד"ה עכו"ם כהצד הב'. ועי' חי' ר' ראובן יבמות סי' כ"ב. ועי' זכר יצחק סי' ו', הו' לעיל.

נ"מ בנידון זה, לגבי ולד של עבד, דמדין הלך אחר האב ל"ש דעבד אין לו חייס. חי' הגר"ר שם. ועי' שו"ת הרב מליסא שם, באמת לחלק בין ולד של גוי לשל עבד. אולם עי' אמרי משה סי' כ"ז סקי"א להוכיח מתוס' יבמות ט"ז: ד"ה בשלמא, לא כן. ועיי"ש בשו"ת הרב מליסא וכן או"ש איסו"ב פט"ו ה"ג בד' רש"י לחלק בין גוי לשל עבד. ועי' חזו"א סי' ו' סק"ד שי' ג', דלשי' תוס' אינו עבד אלא גוי. וכ"כ בחי' הגר"ר שם, ויעו"ש להוכיח זה. ועי' אבנ"ז אה"ע סי' ט"ז בהגהה.

ק' להתוס' בבכורות שם, דאין עכו"ם נעשה ממזר, מלק' ס"ט. דר"א אומר הרי"ז עבד ממזר, ישוב בזה. אבנ"מ סי' ד' סקי"ג ד"ה ואחר. קר"א יבמות ט"ו: ד"ה או אפשר. ועי' אמר"מ סי' כ"ז סקט"ז. קוה"ע סי' מ"ד סק"ד. ועי' משנת"ב להלן ס"ט. בד"ה ר"א אומר.

נהי דכשר ל"ה ממזר ל"ה, פסול מיקרי. אי הגיר' יבמות כ"ג. היא נהי דממזר ל"ה, כשר נמי ל"ה, ישראל פסול, ודלא כהגיר' הכא, או דגר' שם כדהכא. ריטב"א ד"ה גיר' [יעו"ש כהצד הב'].

פסול מיקרי. מק"ו מאלמנה לכה"ג, דאין איסורו שוה בכל ובנה פגום [עי' יבמות מ"ה.]. ריטב"א ד"ה גירסת ועע"ש. תורא"ש יבמות כ"ג. ד"ה לימא. ובעיקר הענין להלכה דקיי"ל דעכו"ם שבא על ב"י הולד כשר, דנו הראשונים אי כשר לישראל קאמר ולכהונה פגום או אפי' כשר לכהונה [וי"א דפגום מדרבנן לכהונה]. ועי' בזה רי"ף יבמות שם, שתי הדעות. ועי' נימו"י שם בדעת רש"י שם דכשר לגמרי. ועי' מהר"ן [הו' בחידושי אנשי שם שם]. ועי' שו"ת שרידי אש ח"א סי' ע"א [בביאור הנימו"י, דפגום מדרבנן, ובעיקר הנידון אי פגום מדרבנן, עי' להלן]. ועי' רמב"ם איסו"ב פט"ו ה"ג. ועי' רמב"ן שם בע"א ובספר הזכות ובחי' בכורות מ"ו., רשב"א שם. ריטב"א שם. רא"ש שם. מאירי שם. נימו"י שם. שו"ת רמ"א סי' ס"ט. מל"מ שם. [ועי' מ"מ שם]. ערול"נ בע"א. בית שמואל אה"ע סי' ד' סק"ד. חת"ס שו"ת אה"ע סי' קכ"ה. ברכי יוסף אה"ע סי' ז'. ועי' חלקת מחוקק אה"ע סי' ז' סקל"ט, ושם סקכ"ו. ועי' שו"ת מהרש"ל סי' י"ח. ועי' ביאור הגר"א אה"ע סי' ז' אות נ"ד. וע"ע מל"מ איסו"ב פי"ז ה"ז. ועי' שער המלך שם פט"ו ה"ג. והנה קשה להסוברים דהולד כשר לכהונה, דהא בגמ' ביבמות שם עביד ק"ו מאלמנה, ולא מיפריך. ריטב"א ד"ה ומורי ושם ד"ה ור"נ. רא"ש שם. ועי' ערול"נ שם בע"א. ובעיקר מה דעבדי' ק"ו, הנה יש שכתבו דהאי ק"ו אסמכתא ופגומה רק מדרבנן כיון דק"ו פריכא, ועי' בזה, יש"ש יבמות סי' ל"ח ובתשו' סי' י"ז. וכעי"ז בבית מאיר אה"ע סי' ד' ה'. וכעי"ז בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קכ"ד. וע"ע שו"ת רע"א מהדו"ק סי' צ"א ד"ה וביותר. שו"ת חת"ס ח"ד אה"ע ב' סי' קכ"ה ד"ה ובזה. ועי' בית שמואל סי' ו' סקל"א. י"ל הק"ו מאלמנה, דאינו ממזר כיון דאפקריה רחמנא לזרעו של העכו"ם והולד נגרר אחר האם, וע"כ כשר לכהונה. ריטב"א בד"ה ומורי וכ"כ הריטב"א שם. ועי' מנ"ח מצ' א' אות י"ג. י"ל דהסוברים דאינו פגום לכהונה ס"ל דגוי אינו פוסל את האשה בביאתו וא"כ הק"ו מאלמנה פריכא. ריטב"א ד"ה ומורי, ויעו"ש לדחות, וכ"מ בתוס' יבמות שם ד"ה יצאו, [ועי' להלן בענין אי גוי פוסל בביאתו]. אי הנידון אם הולד כשר לכהונה או רק לישראל, תלוי בפלוגתת ר"ל ורב זכאי עם ר' יוחנן [יבמות ע"ז.] אי גר עמוני בתו פסולה לכהונה. עי' ערול"נ שם בע"א. ועי' תוס' שם ד"ה ר"ל. ועי' בית שמואל אה"ע סי' ד' סק"ד. מו"מ בדעת הרמב"ם [עי' איסו"ב פי"ג ה"ח ופט"ו ה"ג] בזה. מל"מ שם. ביאור הגר"א שם. ועי' מ"מ שם. י"א דספק הוא אם הולד כשר לכהונה, ולכתחילה לא ישיאו בתו לכהונה, ואם נישאת אין מוציאין והולד ספק חלל. רמב"ן שם בע"א ובספר הזכות ובחי' בכורות מ"ו., ועי' מל"מ איסו"ב פי"ז ה"ז שהקשה דהא הוי סד"א לחומרא, ועי' שער המלך שם פט"ו ה"ג מה שיישב עפי"ד המהריב"ל ח"ד סי' ט'.

להסוברים דפגום לכהונה, אי רק הבת פסולה לינשא לכהן, או דגם הבן פסול את אשתו ובתו לכהונה כחלל. עי' רשב"א וריטב"א יבמות מ"ה. לדקדק בד' רש"י שם ד"ה שבנה, דשיטתו דאם הולד זכר אינו נפסל. וכ"ה שיטת הרי"ף. [הו' ברא"ש שם סי' ל']. וכ"פ היש"ש יבמות סי' ל"ח, ובתשו' סי' י"ז. ובביאור הגר"א סי' ז' אות נ"ז ויעו"ש דכ"מ מלש' השו"ע שם סעי' י"ז. [ויעו"ש בריטב"א בשם הרמב"ן שנחלק ע"ז]. ועי' מאירי שם סוף מ"ד: יש מוכיחין מרש"י יבמות מ"ד: ד"ה שהולד פגום, דאם ילדה בן, בת הבן כשירה לכהונה. שו"ת אבנ"ז אה"ע סי' ט"ז. קשה לרש"י דכיון דילפי' מק"ו מאלמנה לכה"ג, נפסול בת הבן וכמו באלמנה לכה"ג שבנה חלל ובתו פסולה. שו"ת אבנ"ז שם. קוה"ע סי' מ"ד אות ז'. יש לחלק דפסול כהונה שייך בזכר וע"כ בת הבן ג"כ פסולה, משא"כ בפסול זונה דזה ל"ש בזכר כלל. קוה"ע שם. ועי' שיעורי ר' דוד שם בגדר פסול חללות. ועי' חי' הגרש"ר שם סי' י' אות ה'. י"א דאה"נ דגם לרש"י בת הבן פסולה, כיון דילפי' מק"ו מאלמנה לכה"ג שבת בנה פסולה. רמב"ן שם ד"ה וכולהו. והו' ברשב"א שם [ויעו"ש שנחלק על הרמב"ן, דא"א לפרש כן ברש"י, עיי"ש במו"מ בזה], ריטב"א שם ד"ה והא, ומאירי שם ד"ה וגוי. רא"ה [הו' בריטב"א קידושין ס"ח:]. מהרש"א שם ד"ה א"ל. תשו' משכנות יעקב אה"ע סי' ב'. ועי' בשו"ת אבנ"ז שם, [יעו"ש דדעת הרמב"ן היא דעת יחיד, ושכ"כ בעצי ארזים]. אי לדעת הרמב"ן [הנ"ל] פוסל גם אשתו בביאתו, [או"ד אין חללים אלא מפסולי כהונה]. שו"ת חת"ס ח"ד אה"ע ב' סי' קכ"ה ד"ה ועתה נחזה. ועי' ביאור הגר"א אה"ע סי' ז' סקנ"ו.

אי גוי פוסל את האשה בביאתו. ריטב"א ד"ה ומורי שנחלק עם רבו, ויעו"ש להוכיח דבהרבה מקומות פסלי' שבויה מספק שמא נבעלה לגוי. ועי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' ק"ג. ועי' רש"י יבמות מ"ה. רמב"ם איסו"ב פי"ח ה"ב. טושו"ע אה"ע סי' ד' סי"ט, וסי' ו' ס"ח. תוס' יבמות שם ד"ה יצאו.

הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא. ק' דא"כ לר"ש כי יסיר קאי כל כל העמים, ולמסקנת רבא ביבמות ע"ו. לא תתחתן בם [שהוא תחילת הקרא דכי יסיר] קאי אגירותן, ונמצא דכל האומות אסורין כשנתגיירו. רמב"ן ד"ה כי. רשב"א ד"ה אמר. ריטב"א ד"ה אמר. ועי' תורא"ש.

יש לחלק הקרא לב', דלא תתחתן קאי אז' עממין בגירותן, וכי יסיר אשאר עממין בגיותן. רשב"א שם. וכ"ה בתוס' יבמות ע"ו. ד"ה בהיותן בשם ר"ת דלא תתחתן קאי אגירותן בלבד, וכו', ועי' בתוד"ה אמר. וכ"ה בטור סי' ט"ז.

י"ל דלא תתחתן היינו בין בגיותן בין בגירותן, והריבוי מכי יסיר קאי אשאר עממין בגיותן. רמב"ן. ריטב"א. וע"ע משנ"ת בתוד"ה אמר.

אי קרא דלא תתחתן קאי רק אגירותן, או גם אגיותן, או רק אגיותן, אי הסוגיא דהכא פליגא בזה על רבא ביבמות שם. רמב"ן שם יעו"ש דעל שניהם. רשב"א שם אגירותם. ריטב"א שם וע"ע בדבריו לק' ע"ח. ד"ה ומודה רבא. תוס' שם. ועי' בתוד"ה אמר. ועי' רמב"ם איסו"ב פי"ב ה"א דקאי אגיותן, [הו' להלן]. טור סי' ט"ז. ועי' כס"מ. ועי' שו"ע סי' ט"ז ס"א כהרמב"ם. ועי' רמ"א די"ח. ועי' בי"ש שם. ועי' אבנ"מ שם סק"ב. ועי' חזו"א סי' ד' סק"י. וע"ע להלן.

אלא לרבנן מ"ט וכו'. מש' דלרבנן ליכא קרא לשאר אומות, וילה"ק להרמב"ם [איסו"ב פי"ב ה"א] כל האומות נאסרו מה"ת, ולוקה ע"ז שנאמר לא תתחתן בם. טור סי' ט"ז. ועי' כס"מ שם [דהר"מ פ' כר"ש]. ועי' לח"מ מלוה פ"ג ה"א להוכיח דהר"מ פ' כרבנן, ויעו"ש ליישב דהר"מ פי' סוגיין כהר"ן, [הו' ברד"ה דדריש, ועי' שער המלך שם משה"ק ע"ז]. ובישוב קו' הלח"מ, עי' לב שמח ח"א עמ' 85. קנאת סופרים שם עמ' 84. שעה"מ איסו"ב שם. ספרי דבי רב פ' תצא פל"ח ד"ה ולא תחבול. ריח שדה בחי' לע"ז דף י"ב ע"ג. מעשה רקח איסו"ב שם. ב"מ סי' ט"ז ס"א. נל"ש שם. קר"א יבמות כ"ג. ד"ה הניחא. מהר"ם שיק אה"ע סי' קנ"ה, ועל מצוות מצ' צ"ד, ותקצ"א.

עו"ק לשי' הר"מ הנ"ל, דקרא דלא תתחתן מיירי בגירותן למסקנת רבא ביבמות [ע"ו.]. טור שם. ועי' כס"מ [דלהר"מ מוכח מסוגיין דלא כרבא שם]. ובעיקר הענין אי קרא דלא תתחתן קאי גם אגיותן או לא, עי' משנ"ת לעיל, בד"ה הניחא לר"ש דדריש וכו', פלוגתא בזה.

עוד בישוב שי' הרמב"ם. עצמו"י ד"ה ובפסקא. קר"א יבמות כ"ג. ד"ה הניחא. מרכה"מ ח"ב פט"ז ה"ב. שי"ק יבמות פי"א ה"א. ב"מ אה"ע רס"י ט"ז. אבנ"מ שם.

ראיה לשי' הר"מ דכל האומות באיסור זה. קר"א יבמות שם ד"ה ואיידי.

י"א דכל האומות אסורין מבתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. רשב"א ד"ה אמר. תוס' יבמות ע"ו. ד"ה בהיותן בשם ר"ת. טור סי' ט"ז. ועי' בי"ש סט"ז סק"א.

אי להר"מ הנ"ל, איסור לא תתחתן הוא בביאה, ואי בעי' שיהיה דרך אישות. עי' בי"ש סי' ט"ז סק"א יעו"ש לדקדק הלש' תתחתן דדוקא דרך חיתון. וכ"כ בב"ח שם ד"ה ומ"ש דרק. דרישה שם. מעשה רקח שם ה"ב ד"ה ואם

מו"מ בדעת הרמב"ן דאפי' דרך זנות חייב. קוה"ע יבמות אות תט"ו. וכ"כ הריטב"א לק' ע"ח. ד"ה ומודה רבא [יעו"ש להוכיח זה משיטתו דס"ל דקאי אגיותן וא"כ ע"כ דל"ש דרך חתנות]. וע"ע רמב"ן יבמות ע"ח. ד"ה מיהו [יעו"ש דדוקא דרך אישות]. וכ"כ בי"ש שם בדעת הטור [הנ"ל]. וכ"כ באבנ"מ שם סק"א דכ"ה שי' היראים. וכן בסמ"ג מל"ת קי"ב.

קו' מע"ז ל"ו: דמפורש דהאיסור בגיותן הוא רק בדרך אישות, ישוב בזה. אבנ"מ סי' ט"ז סק"ב. ועי' חזו"א סי' ד' סק"י ליישב.

מו"מ במה שהוצרכה תורה להתיר יפ"ת בזנות, עי' משנ"ת בזה להלן בד"ה א"ק ואח"כ תבוא וכו'.

אי בגירותן האיסור הוא רק בבא עליה דרך אישות או לא. פנ"י כתובות כ"ט. ד"ה נחזור [יעו"ש כצד הא']. אולם בחזו"א סי' ד' סק"י פליג.

הוכחה מכתובות כ"ט. דהאונס נתינה עובר בלאו. חזו"א שם.

קו' להסוברים דלוקה מה"ת הבא על הגויה, מכתובות י"א. דהגדילו יכולין למחות. או"ש שם ה"י.

אם חייב בגוי שאינו עובד ע"ז. כלי חמדה ח"ד דף קמ"ו.

בשאר אומות נמי איכא איסור מה"ת, כיון דקנאין פוגעין בו, וראיה מלעיל כ"ג. אחיעזר ח"ג סי' כ"ח. חזו"א אה"ע סי' ד' סק"י. מהר"ם שי"ק אה"ע סי' ל"ז.

מו"מ בפלוגתת הראשונים אי איכא דין קנאים פוגעין בו בגוי הבא על בת ישראל. ר"ן סנהדרין ע"ד: דליכא. וכ"מ ברמב"ן סנהדרין שם, וע"ע בדבריו ביבמות מ"ה. אולם בהגהמ"ר יבמות פ"ד סי' ק"ח פליג, יעו"ש לענין נפלה ליבום לפני מומר. מעשה רקח איסו"ב פי"ב ה"ד. שושנת העמקים כלל כ"א עמ' ע'. נובי"ת אה"ע סי' ק"נ. חת"ס אה"ע סי' פ"ב. חזו"א אה"ע נשים סי' ד' סק"י. כלי חמדה ח"ה עמ' קס"ב. ועי' קוה"ע סי' ל"ו סק"ה. ועי' שלט"ג על ההגהמ"ר שם. וע"ע תרוה"ד סי' רכ"ג. ועי' אבנ"מ סי' ז' סקי"ג, וסי' ט"ז סוף סק"א. ועי' דברי יחזקאל סי' מ"ג סק"ד. אחיעזר ח"ג סי' כ"ח. קר"א יבמות כ"ג. ד"ה ואיידי. ועי' לח"מ שם בשם הרא"מ.

א"ק ואח"כ תבוא אליה וכו'. פי' וע"כ קאי אשאר אומות, דבז' עממין יש איסור לא תחיה כל נשמה. מסוהש"ס ברד"ה ואחרי. ובעיקר הענין אי פר' יפ"ת קאי רק אשאר אומות או גם על ז' עממין, עי' אבנ"מ סט"ז סוף סק"א בשם יראים [כהצד' הא']. אולם ברש"י עה"ת דברים כ"א א' פליג. ועי' אחיעזר ח"ג סי' כ"ח. חזו"א נשים סי' ד' סק"י.

אמאי בעי קרא להתיר יפ"ת בביאה דרך זנות [להסוברים דאיסור נכרית הוא רק דרך אישות, עי' לעיל]. אבנ"מ סט"ז סוף סק"א. ועי' אחיעזר ח"ג סי' כ"ח. ועי' חזו"א סי' ד' סק"י ד"ה והנה. וע"ע קר"א יבמות כ"ג. ד"ה ואיידי.

א"ק ואח"כ וכו' מכלל דמעיקרא לא תפסי בה קידושין. אפשר ללמוד זה גם מקרא דעם החמור, דגוי הוא כחמור, ביאור בזה. ריטב"א ד"ה נכרית. ועי' שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג משה"ק דגוי יש לו יחס ובעבד לא משום דהוי עם הדומה לחמור. ובעיקר הענין אי גוי הוא דומה לחמור, עי' חי' הגר"ח איסו"ב פי"ג הי"ב ד"ה והנראה.

מכלל דמעיקרא לא תפסי בה קידושין. ובגוי המקור דליכא קידושין, דממעט בסנהדרין נ"ב: מ"אשת רעהו" אשת נכרי, דהיינו שאין לו אישות. רש"י סנהדרין נ"ב: ד"ה לאשת, וביבמות ס"ח: ד"ה עבד. ועי' רמב"ן יבמות מ"ה. ד"ה והא, ההכרח דלא מיירי בנכרי שנשא נכרית, ומנלי' בישראלית. ועי' קר"א יבמות כ"ג ד"ה ולא.

המקור דאין תופס לנכרי בישראלית. רש"י שם. רמב"ן שם. ועי' קר"א שם.

אי לנכרי בנכרית יש אישות. רמב"ם איסו"ב פי"ב הי"ט יעו"ש דיש. ועיי"ש באו"ש ד"ה והנראה. ועי' אמרי משה סי' כ"ו סק"ו. ועי' קובץ ביאורים גיטין אות כ"ט. ועי' רש"י [הנ"ל דמוכיח מאשת רעהו, והתם ממעט גם גוי, ועי' ברמב"ן שם].

מנלן א"ק כי תהיין וכו'. סוגיין פליגא אסוגיא דיבמות כ"ב: דמפרש דלרבנן המקור לזה מכי יסיר כר"ש, ולר' יוסי בר"י יש מקור אחר מקרא דבת אשת אביך. תוס' שם ד"ה מאן. ועי' רמב"ן יבמות כ"ג. ד"ה מאן תנא.

נ"מ בין הסוגיות, דלסוגיין אפשר למילף גם שפחה, ולפי"ז הקרא דהאשה וילדיה מיותר [עי' בתחילת העמ'], ולמאן דיליף מכי יסיר, ל"ש למילף מהתם לשפחה. תוס' שם. ועי' עצמו"י ד"ה ובפיסקא שהביא מהרי"ף יבמות מ"ה. דיליף מכי יסיר דולד שפחה כמותה, והק' ע"ז. וע"ע נ"מ בין הסוגיות באבנ"מ סי' ד' סקי"ג, ויעו"ש עוד דהסוגיא בסנהדרין כ"א. ס"ל כהסוגיא ביבמות.

הטעם דביבמות לא פירש כדהכא מכי תהיין, דס"ל כר"פ בע"א, ביאור בזה. רמב"ן שם.

דלא קרינא בי' כי תהיין ל"ק בי' וילדו. רק אם אין תופס קידושין לכל העולם כעכו"ם ועבד, אין ולד מתייחס אחר אביו, הוכחה לזה ממזר דיורש את אביו [יבמות כ"ג. ושם]. רמב"ן ד"ה כל. רשב"א ד"ה כל. ריטב"א ד"ה כל.

מקור דבחיי"כ מתייחס אחר אביו, מיבמות מ"ה. רמב"ן שם.

הטעם דולד עכו"ם מב"י אין מתייחס אחר אביו, משום דאין תופס קידושין לאביו. ריטב"א יבמות מ"ה: ד"ה גירסת. תוס' גיטין מ"ג. ד"ה אי. רא"ש גיטין פ"ד סי' ל"ז. מאירי לעיל ס"ו: ד"ה אמר.

ק' ע"ז דקיי"ל ביבמות ס"ב. דולד נכרי מנכרית חשיב בנו לענין פו"ר, וכן לעיל י"ז. מבו' דיורש את אביו דב"ת. קובץ ביאורים גיטין אות כ"ט.

עו"ק מלעיל ס"ז: דבאומות הלך אחר הזכר. אמרי משה סי' כ"ו סק"ו.

י"ל דבגויים על גויים ל"א כלל זה דאי לא תפסי קידושין אין הולד מתייחס אחר אביו. אמר"מ שם. או"ש איסו"ב פי"ב הי"ט ד"ה והנראה.

י"א דלגויים על גויים יש אישות. כ"מ ברמב"ם איסו"ב פי"ב הי"ט. ועי' באחרונים הנ"ל. ועי' רש"י סנהדרין נ"ב: ד"ה לאשת, ויבמות ס"ח: ד"ה עבד. ועי' רמב"ן יבמות מ"ה. ד"ה והא. ועי' קר"א יבמות כ"ג. ד"ה ולא. ועי' משנ"ת לעיל בד"ה מכלל דמעיקרא לא תפסי.

מו"מ ביפ"ת דלדעת בעל הטורים עה"ת אינה גירות גמורה, ותופס בה רק קידושי ביאה, אי הולד אין מתייחס אחר האב, או דחשיב דתופס בה קידושין. אבנ"מ סי' ד' סקי"ג. ובעיקר הענין אי בת מיפ"ת אחר גירות אסורה באחיה מאביה, עי' רש"י לעיל כ"ב. תוס' שם. רשב"א שם ד"ה והבאתה. ועי' בהע' סמ"ג עשין סי' קכ"ב בהע' ג'. ועי' רמב"ן עה"ת פר' כי תצא. וע"ע דברי יחזקאל סי' מ"ג סק"ב.

אי יפ"ת הוי גירות גמורה, מו"מ בזה, ומו"מ בגדרי גירות זו. בעל הטורים שם. רמב"ן שם. אבנ"מ שם. דברי יחזקאל שם.

לסוגיא ביבמות דלא יליף מכי תהיין [עי' לעיל בד"ה א"ק כי תהיין] ליכא לכלל זה דכל שלא תופס בו קידושין אין הולד מתייחס אחריו. אבנ"מ סי' ד' סקי"ג, יעו"ש היטב.

אלא האשה וילדיה וכו' ל"ל. וזה פשיטא דהולד שייך לאדון, דמסברא ידעי' זה כיון דהוי כולד במעי בהמה, כמבו' בב"ק מ"ט. חמרתא מעברתא. אמר"מ סי' כ"ו סק"ו [ויעו"ש דכ"ז רק אחר קרא דכי תהיין עיי"ש הטעם]. וע"ע קה"י סי' מ"ח כעי"ז. ועי' תוס' ד"ה ולדה, מבו' דהטעם דהוי עבד משום הולך אחר הפגום, ודלא כהמבו' באמר"מ.

ק' היאך יליף דלולד יהי' דיני עבד, הא מכי תהיין רק שייף למילף דהוי עכו"ם דאין לו ממי לקבל היהדות. מקנה. ועי' לעיל בשם האמר"מ וקה"י.

רד"ה האשה וכו' בשפחה כנענית שייחדה לע"ע וכו'. ביאור היאך יליף זה. פנ"י ד"ה דאמר.

רד"ה כי וכו' ובתו לא תקח וכו'. יל"פ דא"א לומר דכי יסיר, קאי על בתו לא תקח לבנך והחשש דתסיר אותו, דא"כ הול"ל כי תסיר את בנך וכו'. רש"י יבמות י"ז. ד"ה אמר, כ"ג. ד"ה כי. רמב"ן ד"ה בנך. ריטב"א ד"ה נכרית, ויעו"ש מה שהוסיף.

לכך לא אמרה תורה כי תסיר, על ישראל שנושא גויה, דלא איכפ"ל שנולד גוי מתחילה, ואיכפ"ל רק מה שבלידה עצמה מוציא הבן מכלל ישראל. רמב"ן ד"ה ואמר. ר"ן כ"ט: ד"ה כי. וע"ע תוד"ה בנך בשם ר"ת דלא איכפ"ל בולד כלל.

הטעם שאין חושש שיסיר את הבן והבת וחושש רק לולד, משום דגדולים אין ניסרים כ"כ. רמב"ן ד"ה ואמר בא"נ. וכעי"ז ריטב"א ד"ה נכרית. ועי' בתוד"ה בנך בשם ר"ת דהחשש הוא על הבן.

בא"ד מש' דבן הנולד לעכו"ם וכו'. יש לבאר דבני בנים כבנים, ומשו"ה הבן נולד קרוי בן הסבא. ריטב"א ד"ה נכרית. ועי' שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג משה"ק.

ק' אמאי לא יליף מהכא, ביבמות ס"ב: דבני בנים כבנים. שער המלך שם.

רד"ה לימא וכו' אבל יש לו קידושין על אחרת וכו'. לא דייקא, דכ"ש הוא דיהא ממזר. רמב"ן יבמות שם. ועי' רשב"א שם. ריטב"א שם.

יש ליישב הגירסא, דקאמר דמאן דלא תפסי ביה קידושין כלל, אלמא דאי"ז מחומרא של ערוה, וע"כ אין הולד ממזר. רשב"א שם. ועי' להלן, מה שהו' נידון אי חרש ושוטה שבאו על א"א הולד ממזר או לא.

יש גורסין [בגמ' שם], מה אשת אב שזרעו מיוחס אחריו הולד ממזר אף כל מיוחס אחריו וכו' לאפוקי האי שאין זרעו מיוחס אחריו והולד כשר. רמב"ן שם בשם רה"ג, ויעו"ש דהאי גירסא בריר טעמיה. ועי' ריטב"א שם.

להך גירסא י"ל, דאף דגם בעכו"ם זרעו מיוחס אחריו, [כמבו' לק' ס"ב. דכתיב מראדך בלאדן בן בלאדן] מ"מ כשבא על ב"י, אין זרעו מיוחס אחריו. רשב"א שם.

יש לדחוק ולפרש הגירסא דידן כגירסת רה"ג, דמי שאין לו קידושין כלל אין זרעו מיוחס אחריו. רמב"ן שם. ועי' ריטב"א שם.

בא"ד דלי"ל קידושין כלל. קשה להרמב"ם [אישות פ"ד ה"ז] שכ' דחצי עבד חב"ח שקידש הוי קידושי ספק, ובאיסו"ב [פט"ו ה"ה] כ' דח"ע וחב"ח שבא על א"א, אותו הולד אין לו תקנה, [דהוי חצי ממזר, ומשמע דהוי ודאי חצי ממזר, ולא רק ספק]. מנ"ח מצ' קצ"ב אות א', ויעו"ש דכן קשה גם להשו"ע, עי' אה"ע סי' מ"ד סי"א, ושם סי' ד' סי"ז. ועי' אבנ"מ סי' מ"ד סק"ג, מה שיישב בזה. וע"ע קה"י גיטין סי' ל"ב.

חרש ושוטה שבאו על א"א, אי הוי הולד ממזר כיון שמעיקר יש להם קידושין, או"ד ל"ה ממזר משום דלית להו קידושין כלל. פמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות ז'. ועי' אבנ"מ סי' מ"ד סק"ג. ועי' לעיל, מה שהובא מהרשב"א דתלי בחומרא דערוה.

רד"ה דדריש וכו' טעמא דחיתון וכו' ולא איצטריך קרא וכו'. י"מ באופ"א, דלר"ש דרשי' טעמא דקרא דכי יסיר שזהו טעם האיסור של חיתון, וא"כ כל אומות בכלל משום שכולם מסירים. ר"ן ד"ה דדריש. ועי' שער המלך איסו"ב פי"ב ה"א הטעם דל"פ הר"ן כרש"י.

ק' לפי' זה, דבב"מ קט"ו. מבו' דלכו"ע דרשי' טעמא דקרא כשהכתוב פירש הטעם. שער המלך שם [ויעו"ש ליישב דסוגיין ס"ל כהוו"א דהתם, ויעו"ש בשם הלח"מ מלוה ולוה פ"ג ה"א בדעת הרמב"ם כן, ויעו"ש בלח"מ מש"כ].

הטעם דרש"י ל"פ כהר"ן. שער המלך שם. אבנ"מ סי' ט"ז סק"א ד"ה ונר' דהתם, יעו"ש באורך דרש"י לשיטתו, בד"ה כי יסיר דהחשש הוא על הולד.

בא"ד ולא איצטריך קרא. ק' דלעיל יליף מהך קרא, דולד מעכו"ם וב"י הוי ישראל. עצמו"י ד"ה כי יסיר. ועי' פנ"י ד"ה בנך מישראלית. ועי' שער המלך איסו"ב פי"ב ה"א.

תוד"ה ולדה וכו' והיכי נוכל להכשיר וכו'. ק' מע"ע שרבו מוסר לו שפחה כנענית דליכא עבירה, ואפ"ה הולד עבד. פנ"י. ועי' מקנה בתוד"ה וולדה.

בא"ד ויש עבירה וכו' אחר הפגום וכו'. י"ל דגויות ועבדות אינו פגום אלא מין אחר, הוכחות נוספות לזה. חי' ר' ראובן יבמות סי' כ"ב.

ק' דהא קיי"ל עבד הבא על ב"י הולד כשר, ול"א הולך אחר הפגום, ומוכח דכלל זה הוא רק בשניהם ישראלים. מקנה. חזו"א אה"ע סי' ו' סק"ה. ועי' קה"י סי' מ"ח לת'.

אי ולד שפחה מתייחס אחריה. טו"א חגיגה ב. יעו"ש דמתייחס. מנ"ח מצ' א' סקי"ט ד"ה ועי' יעו"ש דפליג. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה דא"ק האשה וילדיה וכו'.

בא"ד שלא יהא בנו לשום דבר וכו'. צ"ב דאי בלא קרא הו"א דעבד הוא ואפ"ה מתייחס אחר אביו א"כ דילמא באמת מתייחס אחר אביו אף אחר הקרא, ול"ש לומר דס"ד דיהיה לו רק פסלות של עבד בלא שיהי' עבד. חזו"א סי' ו' סק"ה עיי"ש היטב. וכן עי' היטב בקה"י סי' מ"ח.

י"ל דבלא הקרא נמי ידעי' דעבד הוא, ומצי למילף מהקרא, משום דאי מתייחס אחר אביו, א"כ בבנות יהיה מעשה ידים לאב, עוד ביאור בזה. קה"י שם.

אי שייך פסלות של עבדות בלא שיהיה עבד. אמרי משה סי' כ"ז. או"ש איסו"ב פט"ו ה"ג ד"ה ונראה. ועי' חזו"א סי' ו' סק"ה. ועי' קה"י סי' מ"ח.

אי דין הולך אחר הפגום מהני לדיני ממונות כגון ולד שפחה. עי' חזו"א סי' ו' סק"ה דמהני. ועי' קה"י סי' מ"ח דפליג.

היאך ס"ד דיהיה עבד גמור, ואפ"ה יתייחס אחר אביו, דביבמות ס"ב. מבו' דעבד אין לו חייס, וצ"ל דהחסרון הוא באב אם הוא עבד משא"כ הכא. קה"י שם יעו"ש מה שיישב עוד עפי"ז. ועי' רשב"א ד"ה ולדה [דולד עבד אי"צ קרא דאין מתייחס אחר אביו]. ועי' יבמות כ"ג. ובעיקר הענין אי החסרון בחייס של עבד הוא מה שהאב עבד או מה שהולד עבד, עי' ישוע"ד אה"ע ס"ט ד"ה אמנם בשם הגרי"ז. וכן כ' הגרי"ז בכורות מ"ו. ד"ה כ' הר"מ.

ק' דבירושלמי גיטין פ"ד ה"ד מש' דלמ"ד דולד מעוכבת ג"ש אינו כמותה, הוא כשר לגמרי ול"א דהולך אחר הפגום. אמרי משה סי' כ"ו סק"י.

תוד"ה אמר וכו' מיהו קשה וכו'. עו"ק דאף אי קרא מיירי בין בגירותן בין בגיותן, א"כ ל"ש לומר דקרא קאמר דלא יהא תורת חיתון, דזה ל"ש בגירותן. ריטב"א סוד"ה נכרית. ובעיקר קו' התוס', כה"ק ברמב"ן ד"ה ה"ג. רשב"א ד"ה ויש.

י"א דל"ג א"ק לא תתחתן וכו' ולדה כמותה וכו', אלא גרסי' מיד אר"י אמר רשב"י וכו', דרשב"י יליף מכי יסיר דולד כמותה ומזה ילפי' בגויה קידושין. רמב"ן ד"ה ה"ג. רשב"א ד"ה ויש יעו"ש מה שהוסיף, ומשה"ק ע"ז, ובישוב דבריו עי' ר"ן ד"ה כי.

י"ג כהרמב"ן, ופירשו באופ"א, דמעם הדומה לחמור ילפי' דלא תפסי קידושין בעכו"ם. ריטב"א ד"ה נכרית. ועי' שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג משה"ק דגוי יש לו יחס ובעבד לא משום דהוי עם הדומה לחמור. ועי' חי' הגר"ח איסו"ב פי"ג הי"ב ד"ה והנראה.

י"מ לגיר' זו באופ"א, דאי"צ קרא דלא תופס קידושין בעכו"ם דלאו בני מצות נינהו. קר"א יבמות כ"ג. ד"ה והא. ועי' משנ"ת בגמ' בשמו.

בא"ד לכך פר"ת וכו'. תוספת ביאור בזה. רשב"א ד"ה אמר. ועי' תוס' יבמות ע"ו. ד"ה בהיותן דמש' שהי' להם דמש' כרש"י.

בא"ד דכה"ג אמר לעיל גבי לא יקח וכו'. י"ל דהתם מיירי על המקדש משא"כ הכא דמיירי אבל אבי הבן שלא יקח נכרית לבנו, דל"ש לומר דהתורה באה לאסור לו שהרי אינו עובר באיסור. תורא"ש ד"ה אמר.

תוד"ה בנך וכו' וא"ת וכו' ומה בא רבינא לחדש וכו'. י"ל דרבינא פירש ד' רשב"י, דלא נפרשם כר"ת. פנ"י ד"ה בנך. וכ"נ ברמב"ן ד"ה ואמר, ועע"ש.

י"ל דלמסקנא ילפי' נכרית שנישאת לישראל מקרא אחרינא, ורבינא חידש דאעפ"כ ילפי' מכי יסיר וכו'. רש"ש ד"ה בנך.

עוד ישוב בזה. חי' הגר"נ יבמות אות רפ"ד ושם.

בא"ד לכך פר"ת וכו' מדלא כתיב גבי בתך וכו'. יל"פ באופ"א, דמאותו טעם שבנך מנכרית הוי גוי, ומשום דאין מתייחס אחר האב, וא"כ ה"ה עכו"ם שבא על ב"י. פנ"י ד"ה לכך, יעו"ש מה שהוסיף.

בא"ד ומדלא חש הכתוב על בן הבן וכו'. עי' משנ"ת ברד"ה כי, בשם רמב"ן ד"ה ואמר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף