מפתח/קידושין/סד/ב

מפתח קידושין סד ב

דאמרי' מ"ל לשקר. הטעם ששינה בב"ב קל"ד: ופירשו דנאמן משום דבידו לגרשה. ריטב"א ד"ה מתניתא.

י"ל משום דבשעת קידושין אין בידו לגרשה, דאנן סהדי שאין דעתו לזה וגם אין יכול לכתוב שיחול קודם מיתתו דלא מקדים פורענות לנפשי' ועוד דיהי' גט ישן. ריטב"א שם. וע"ע בתוד"ה רבי.

י"ל דכיון שאומר בשעת קידושין, אמרי' מ"ל לשקר, דיכול לומר שאין לו בנים ולהתנות עמה שאם ימות בלא לגרשה קודם יתבטלו הקידושין למפרע משא"כ בב"ב. מקנה ד"ה והנה.

אמאי חשיב זה מיגו, ומ"ש ממה דאין בעל נאמן לומר לגבי מכאן ולהבא גירשתי את אשתי, אף דבידו לגרשה [ב"ב קל"ד:]. ריטב"א. ר"ן.

י"ל דהתם אינו נאמן משום דאיכא ריעותא שלא יצא קול שנתגרשה, אבל אפשר שיש לו בנים שאין אנו יודעים. ריטב"א.

י"ל דכיון שאין נאמן לגבי למפרע, א"כ מכאן ולהבא הוי חצי טענה, ול"א מיגו לחצי טענה. ר"ן. ועי' נתיה"מ קיצור כללי מיגו אות י"א. ועי' קוב"ש כתובות אות ס"ט בד' תוס' שם כ"ה: ד"ה שבידו, דבידו עדיף ממיגו ומהני לחצי טענה. ועי' תומים כלל מיגו אות ל"א.

ילה"ק לשי' לשי' הב"י חו"מ סי' רע"ח דנאמן על מי שלא הוחזק כבנו שהוא בנו מדין יכיר, אמאי הכא בעי למה לי לשקר. שו"ת רע"א סי' ק"י ד"ה אולם. ועי' או"ש יבום פ"ג ה"א ליישב דאין נאמן כשחב לאחרים דהיינו אחיו. ועי' קוב"ש ב"ב אות תר"ו. ובעיקר ד' הב"י, עי' מו"מ בהפלוגתא בזה, ש"ש ש"ב פ"כ. שו"ת רע"א סי' ק"י קכ"ח. שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ס"ז. זכרון שמואל סי' פ"א. ועי' שו"ת הרא"ש כלל פ"ב סי' א'. שו"ע סי' רע"ז סי"ב. קצוה"ח שם סק"ב. ביאור הגר"א שם סק"ו, וסי' רע"ט סק"א. נתיה"מ סי' רפ"א סק"ג. שאילת דוד קונ' דרישת ציון וירושלים מאמר ב' ד"ה מזה. אור גדול סי' ב'.

אי נאמן לומר מדין יכיר שיש לו בן בלא שיאמר מיהו הבן. קוב"ש שם. וע"ע שו"ת הראנ"ח ח"ב סי' ל"ו, הו' בבאר היטב אה"ע סי' קנ"ו סקי"א. גבעת פנחס סי' י"ח ד"ה ולפימ"ש וסי' ל"ט מ'.

בביאור הטעם אמאי אין נאמן משום ע"א, עי' משנ"ת בע"א בד"ה מתני' דלא הוחזק לן.

ק' דבידו לגרשה הוא בידו עכשיו, אבל יש לי בנים אינו בידו עכשיו. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ט. ועי' שו"ת בית דוד סי' י"ז.

ק' דהא בלא"ה נאמן, משום דאינו עוקר החזקה. חק"ל אה"ע סי' כ"ז ד"ה ומפרשת. ועי' חלקת יואב אה"ע סי' ל"ו.

נימא דנאמן דאין אדם חוטא ולא לו. אור חדש ד"ה ובזה. כוכב מיעקב סי' ל"ט. ועי' בגדי כהונה אה"ע סי' ט"ז, י"ז. וע"ע משנ"ת ברד"ה רבי, וד"ה ורבי נתן.

הא דאינו נאמן מדין יכיר. שו"ת הרא"ש כלל פ"ב סי' א'. שו"ת מהר"י באסאן סי' י"ז. ש"ש ש"ב פ"כ. שו"ת רע"א סי' ק"י. אמרי א"ש אה"ע סי' צ'. דברי נחמיה סי' פ"ב. חלקת יואב אה"ע סי' ל"ו ד"ה צריך. או"ש יבום פ"ג ה"א. אבי עזרי שם ה"ד ד"ה והנראה, ותליתאה איסו"ב פט"ו הט"ו. אור גדול סי' ב'. אמרי משה סי' י"א אות ה'. חי' הגרש"ש כתובות סי' כ"ח. קוב"ש אות תנ"ו, קוה"ע סי' מ"א אות ד'. שיעורי מקדש דוד ב"ב שי' י"ד. חי' ר' שלמה יבמות סי' י"א. חזו"א אה"ע סי' נ"ט סק"ל. זכרון שמואל סי' פ"א. ועי' תשובות חדשות לרע"א אה"ע סי' ו' ד"ה מ"ש. בגדי כהונה אה"ע סי' ל"ב. ד"ח [אוירבך] נחלות סי' ד' ד"ה וראיתי.

אי דוקא בדאיכא מצוה לפוטרה מיבום, אמרי' הא דבידו לגרשה. שאג"א בהוספות סי' א'.

רבי סבר מ"ל לשקר וכו'. הטעם שהשמיט הרי"ף תי' אביי. בעה"מ כ"ז: מדפה"ר. רמב"ן במלחמות. ועי' כתוב שם להראב"ד. ועי' ריטב"א.

המקדש את בתו סתם. אי הוי כמקדש ב' אחיות, דהוו קידושין שאין מסורין לביאה. ב"י אה"ע סי' ל"ז. ועי' ב"ח שם. דרכי משה שם סקי"ג. דרישה שם סק"ל. בית שמואל שם סק"מ. וכן בשו"ת מהריט"ץ סי' צ"א. ט"ז שם. ועי' מקנה בקו"א שם. וכן בפנ"י לעיל נ"ב., וכן בתפארת יעקב סל"ז סקל"ו. ועי' ב"ח שם. וכן באוצה"פ אה"ע סי' ל"ז סקע"ז אות ב' בשם משחא דרבותא חלק החידושים סי' מ"א דף קט"ז עמ' ג'. וע"ע ערך שי הו' באוצה"פ שם. ועי' שו"ת מהרי"ל סי' קנ"א. ועי' להלן מה שהו' בשם או"ז ושאילתות דנאמן המקדש לומר על אחת שקידשה, ומוכח דאי"ז כב' אחיות, ועי' באחרונים הנ"ל שם משכ"ב. וע"ע שער"י ש"ג פכ"ב ד"ה אמנם, ושי' הגרש"ר לעיל נ"א. אות תל"ו. הובאו להלן בד"ה כולן אסורות.

אי חלוק ממקדש אחת מב' אחיות, משום דהכא תלה בדעת האב, משא"כ התם. ב"י אה"ע סי' ל"ז. ועי' ב"ח שם. דרכי משה שם סקי"ג. דרישה שם סק"ל. בית שמואל שם סק"מ. וכן בשו"ת מהריט"ץ סי' צ"א. ט"ז שם. ועי' מקנה בקו"א שם. וכן בפנ"י לעיל נ"ב., וכן בתפארת יעקב סל"ז סקל"ו. ועי' ב"ח שם. וכן באוצה"פ אה"ע סי' ל"ז סקע"ז אות ב' בשם משחא דרבותא חלק החידושים סי' מ"א דף קט"ז עמ' ג'. וע"ע ערך שי הו' באוצה"פ שם.

אין הבוגרות בכלל. ואף אם יאמר דנתכוין לבוגרת אין נאמן כנגד אומדנא דרבנן. או"ז ח"א סי' תרי"א [ומשמע דעל אחת מן הקטנות נאמן, וכ"מ בטור אה"ע סי' ל"ז, בשם שאילתות, ועי' פלוגתא בזה, להלן בד"ה כולן אסורות]. ועי' מאירי.לעיל נ"ב: ועי' ב"י אה"ע סי' ל"ז. ועי' ב"ח שם. דרכי משה שם סקי"ג. דרישה שם סק"ל. ועי' פסקי הלכות ליד דוד ח"ב דף ר"ה עמ' א'.

מי שיש לו שתי כיתי בנות וכו'. ביאור ד' הרמב"ם [אישות פ"ט ה"ט] וטור [סל"ז] דכל הבנות האלו ברשותו. ב"י שם ד"ה ומ"ש רבינו וכולן. תפארת ישראל פ"ג מ"ט. ועי' מקנה ד"ה אמר אביי.

קדשתי את בתי הגדולה. עי' בגמ' לעיל נ"א: ב' דרכים בפי' המשנה.

כולן אסורות. הטעם דליכא הכא משום ביטול ברוב, וכן משום הלך אחר הרוב. מקנה. שער"י ש"ג פכ"ב ד"ה אמנם. שי' הגרש"ר לעיל נ"א. אות תל"ו.

הוכחה מנדרים ס"א: דאין לומר דאסורות מדרבנן משום שהאב פשע, וכמש"כ התוס' [נזיר י"ב. ד"ה אסור] לגבי שלח לקדש לו אשה דאסור בכל הנשים בעולם דאסור מדרבנן. מקנה.

י"ל דבדבר שמלכתחילה נולד האיסור בתערובת אין ביטול ברוב [עפי"ד מרדכי חולין אות תשל"ז]. מקנה. ועי' שי' הגרש"ר שם שהק' דאכתי נימא כל דפריש מרובא פריש. ובעיקר הך יסוד, עי' הביאור, בשער"י ש"ג פכ"ב ד"ה אמנם. והנה כיסוד המרדכי כ"כ בשיטמ"ק ב"ק ס"ט. בשם רבינו ישעיה. וכ"מ בס' איסור והיתר סי' ז' אות ג'. ועי' ר"ן נדרים נ"ח. הו' ברע"א יו"ד סי' ק"ב שכ' דהר"ן פליג על המרדכי, ועי' להלן בשי' החולקים. וע"ע מרדכי שבת פ"ק סי' רנ"ט. ועע"ש במרדכי בשם ר' משולם, ראיות ליסוד זה, מיבמות ק"ה. לגבי דם שאין מבטל צחצוחי רוק, וכן ש"ז שאין מבטל צחצוחי זיבה, הוכחה מדמק' בתוס' לגבי פרוטת הקדש שנפלה לאחרות דליבטיל ברוב, ולא מק' מהאומר פרוטה מהכיס הקדש. עי' רי"ט אלגאזי הו' במשאת המלך סי' כ"ט וע"ע משאת המלך סי' שצ"ה, וע"ע גט מקושר למהריט"א דף ע"ג ע"ג. ועי' רמב"ם פ"א ממו"מ הי"ד. ועי' כס"מ שם. קו' על יסוד זה, ק' מנדה כ"ו. דר"ש מטהר שליא בבית. מרדכי שם. ועי' מל"מ פ"א ממו"מ ה"י. ועי' משאת המלך סי' כ"ט, ועי' בדבריו בסי' שצ"ה. וע"ע רמב"ם פכ"ה מטו"מ ה"י. ק' מבכורות כ"ב. דחררת דם אין מטמאה משום ביטול [עיי"ש תוס', ורש"י פליג]. רי"ט אלגאזי [הו' במשאת המלך שם], וע"ע משאת המלך סי' שצ"ה. וע"ע רמב"ם אבוה"ט פ"א הט"ז והי"ז. ק' מחמץ שנתבטל קודם הפסח, דאיסור חמץ נולד בתערובת. רי"ט אלגאזי שם. ועי' משאת המלך שם. ק' מירושלמי חלה פ"ג ה"א מעשר טבל שנתערב בחולין דאמר ראב"ע יקרא שם תרו"מ ועולה באחד וק', אף שנתערב קודם חלות איסור תרומה. רי"ט אלגאזי שם. ועי' משאת המלך שם. עו"ק מנותן יין לחבית מלאה ענבים ומתבקעין ועושין בשבת דמותרין משום דקמא קמא בטיל. רי"ט אלגאזי שם. ועי' משאת המלך שם. עו"ק ממרדכי סופ"ק דשבת סי' רנ"ט לגבי גיגית מלאה ענבים, דמהני ביטול בנולד בתערובת אף בדישל"מ. ועי' שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ס' ד"ה גם. עו"ק מתוס' קידושין כ"ו: לגבי ר"ג וזקנים דתיקן שבטלה ברוב, ושם הוי נולד בתערובת. רי"ט אלגאזי שם. ועי' משאת המלך שם. עו"ק מתוס' ב"ק ס"ט. ד"ה כל הנלקט, לגבי מה שגודל בכל המתלקט דבטל ברוב אף דנולד באיסור נטע רבעי. רי"ט אלגאזי שם. ועי' משאת המלך שם. ק' מחולין קט"ז. [עיי"ש רש"י] מחיצת הכרם שנפרצה דהוסיף כלאי הכרם בטל ברוב. נוב"י מהדו"ת חיו"ד סנ"ה. רי"ט אלגאזי שם. ועי' שער"י ש"ג פכ"ב. ועי' משאת המלך שם. ועי' שיעורי ר' דוד ב"ב ב: אות ס"ג. עו"ק מבכורות כ"ב. דלקח ציר מע"ה דמשיקו במים וטהור משום ביטול. משאת המלך שם. עו"ק מנדרים נ"ז לגבי גידולין של תרומה שרבו על עיקרו דאסור ובפחות מכאן בטל ברוב. משאת המלך שם. עו"ק מירושלמי תרומות פ"ד ה"א ובכמה מקומות לגבי תיקן רוב הכרי, דהמיעוט בטל מה"ת. שו"ת מנח"ש שם. ק' מש"כ במקו"ח סי' תמ"ח סק"ג דין ביטול ברוב לגבי מחיר כלב, אף דנולד בתערובת, עיי"ש. וכה"ק במשאת המלך שם. אי ד' המרדכי אמורים גם בביטול יבש ביבש. עי' משאת המלך שם. ושו"ת מנח"ש שם. אי ד' המרדכי אמורים גם היכי דהדבר המתבטל היה בעין קודם שנתערב אלא שלא חל ע"ז האיסור, ועי' פלוגתא בזה, רע"א יו"ד סי' ק"ב דבטל אף בדישל"מ. וכ"מ באיסור והיתר שם. וכן בשבולי הלקט המובא בב"י ובמג"א סי' שי"ח סקל"א. אולם במקו"ח סי' תמ"ז פליג. וע"ע תוס' מעילה כ"א: וע"ע פלתי סי' ק"ב. עוד מו"מ וראיות ביסוד זה. עי' רמ"א או"ח סי' שי"ח ס"ב [לגבי פירות שגדלו ובשבת דאסורין לבריא דאין בטלין ברוב, ועי' בזה מג"א שם]. וע"ע שו"ע סי' ש"כ ס"ב, ויו"ד סי' ק"ב ס"ד בהגה"ה. וע"ע רע"א יו"ד סי' ק"ה סק"ד, וסי' ק"ב סקל"ג, וע"ע בדבריו ביו"ד סוס"י ט"ז בשם חו"י. וע"ע ביאור הגר"א סי' ק"ב סקט"ז. ועי' מחצית השקל שם. וע"ע הגהות חת"ס או"ח סי' ש"י סק"ח. ועי' שו"ת להורות נתן ח"ח סי' ס"ד. וע"ע מג"א סי' שי"ח סקל"א בשם שבולי הלקט. ועי' הגהות ר"ב פרנקל שם. וע"ע רע"א יו"ד סי' ק"ב ס"ד. ועי' חי' ברוך טעם בביצה ב., ועי' שו"ת אבנ"ז או"ח סי' של"ט ד"ה מכל. וע"ע שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' ע' וסי' ע"א. ועי' שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ס' ד"ה גם. והנה ע"ע תוס' נזיר י"ב ד"ה אסור. ועי' קהילת יעקב למהריט"א מע' ס' אות רל"ג ד"ף ע"ט ע"ד. ועי' חיים ומלך הל' מקוואות פ"ד. י"ח על המרדכי, ועי' נפש חיה דיני ברירה סי"ד. עונג יו"ט או"ח סי' ל"ג בסוף ההג"ה, ושם בסי' ל"ד. ועי' חקר הלכה ערך דישל"מ או"ח. ועי' שו"ת בית יצחק חיו"ד ח"א סי' ק"ג אות ח'. והנה יש חולקין על המרדכי, ועי' ר"ן נדרים נ"ח. הו' ברע"א יו"ד סי' ק"ב שכ' דהר"ן פליג על המרדכי. ועי' שד"ח מע' הב' סי' ל"ט אות ו' בשם מוהרש"ם דהאו"ז הל' חליצה תרע"א פליג על המרדכי. וכ"כ הפמ"ג יו"ד סי' שפ"ד סקי"ב בדעת הרמב"ם. וכ"מ בשיטמ"ק ב"מ נ"ג., וע"ע מנ"ח מצ' ג'. ועי' ירושלמי תרומות פ"ד ה"א. ועי' שו"ת מנח"ש שם בזה [ויעו"ש דיש מהגדולים שכ' דהמרדכי יחידאי].

י"ל דל"ש הכא רוב, משום דאי"ז ספק מי מהן מקודשת, אלא דחל בכל אחת מהן קידושי ספק [ועי' שי' הגרש"ר שם דפליג ע"ז]. שער"י ש"ג פכ"ב ד"ה אמנם. ועי' לעיל ד"ה המקדש את בתו סתם, משנ"ת אי הכא הוי כמקדש אחת מב' אחיות.

י"ל דל"א דין רוב רק כשהמיעוט גורם לרוב ליאסר ואז מנגד להרוב, משא"כ הכא דעל כ"א בפנ"ע יש ספק ואין המיעוט מנגד לרוב. שער"י ש"ג פכ"ג ד"ה אמנם.

כולן אסורות וכו' ד' ר"מ. ואף אומר שזו היא שקידש, אין נאמן. תויו"ט פ"ג מ"ט. ועי' הגהות רע"א סי' ל"ז הי"ז. ותורע"א פ"ג מ"ט בשם הר"ן גיטין ס"ד. כן. וכ"מ בירושלמי פ"ג ה"ז, ויבמות פ"ב הי"א. אמנם יש מהאחרונים שביארו באופ"א בד' בירושלמי, ועי' בזה פני משה שם. קרבן העדה שם. מהרי"ט לעיל ס"ג: בית הלוי ח"ב סי' ל"ז אותיות ח' ט' י'. ועי' עצי ארזים אה"ע סי' ל"ז סקנ"ו. ועי' אמרות טהורות דף ס"ג. הו' באוצה"פ סי' ל"ז סקצ"ח אות ג'. ועי' ישועות מלכו סי' נ'. ועי' בית שמואל אה"ע סי' ל"ז סקמ"ה. ועי' פסקי הלכות ליד דוד ח"ב דף נ"ב., ועי' לעיל ס"ג: משנת"ב בכל הנ"ל.

הטעם דלא דמי להא דלעיל [ס"ג:] דנאמן לומר אני הוא שקידשתי, דהתם היא בחזקת מקודשת, משא"כ הכא דכל הבנות בכלל הספק, וא"כ מוציאן מאיסור להיתר, ואין דשב"ע פחות מב' אע"פ שבא לברר. תויו"ט שם. ועי' תהלה לדוד הל' קידושין סי' כ"ב אות ה', ז'. ועי' בית הלוי ח"ב סי' ל"ז אותיות ח' ט' י'. ועי' אוצה"פ סי' ל"ז סקצ"ח אות ג' בשם משה ידבר סי' י"ד. ובעיקר הענין אי ע"א נאמן בדשב"ע היכא דלא איתחזק איסורא, עי' ^{[השלם מקור]}

עוד חילוק בין הירושלמי להא דלעיל ס"ג: דאחר נאמן. פני משה שם. שיירי קרבן שם. מהרי"ט על הרי"ף לעיל ס"ג:, ועי' משנ"ת לעיל ס"ג: שם משנת"ב.

הטעם דאין נאמן משום דהוי כמקדש אחת מב' אחיות, דחייל בהו קידושי ספק. ב"י אה"ע סי' ל"ז. ובגדר קידושי ב' אחיות, עי' שער"י ש"ג פכ"ב ד"ה אמנם. ושי' הגרש"ר לעיל נ"א. אות תל"ו.

הטעם דאין נאמן דאפי' מוכח שכן הוא האמת, אין מחשבתו מבטלת דיבורו, דכיון ששינה מלשון העולם מוכח דכוונתו על שניהם. עצי ארזים סי' ל"ז סק"נ בדעת הלבוש, ושכ"מ ביראים סי' ז' [והו' בב"י סי' ל"ז ד"ה מי שיש לו] וכן בשו"ת הרא"ש. ועי' ערוה"ש סי' ל"ז סנ"ב. ועי' מאירי לעיל נ"ב: מה שהביא מהרא"ם.

י"ח וס"ל דנאמן. כ"מ באו"ז ח"א סי' תרי"א. וכ"כ הטור אה"ע סי' ל"ז בשם שאילתות [ועי' עמק שאלה שאילתא נ"ט אות ז']. ועי' ב"י אה"ע סי' ל"ז. ועי' ב"ח שם. דרכי משה שם סקי"ג. דרישה שם סק"ל. ועי' מאירי לעיל נ"ב: ועי' פסקי הלכות ליד דוד ח"ב דף ר"ה עמ' א'. ועי' לעיל בד"ה אין הבוגרות בכלל. וכן עי' להלן בד"ה ר"י אומר כולן מותרות.

בישוב קו' הב"י [שם] דאיך נאמן, הא כמקדש אחת מב' אחיות, דקיי"ל קאביי דשניהם צריכות גט, ומו"מ בזה. דרכי משה שם סקי"ג [יעו"ש לחלק מב' אחיות, דהכא מיירי כשתלה בדעת האב]. וכ"כ בבית שמואל שם סק"מ. וכן בשו"ת מהריט"ץ סי' צ"א. וט"ז שם [יעו"ש מה שהוסיף]. ועי' מקנה בקו"א שם. וכן בפנ"י לעיל נ"ב., וכן בתפארת יעקב סל"ז סקל"ו. ועי' ב"ח שם [יעו"ש דאפי' בסתם אמדי' דתלה בדעת האב]. וכן באוצה"פ אה"ע סי' ל"ז סקע"ז אות ב' בשם משחא דרבותא חלק החידושים סי' מ"א דף קט"ז עמ' ג'. [ועי' מקנה שם מה שכ' דמד' התוס' לעיל נ"ב. ד"ה והלכתא, משמע לא כן]. ועי' דרישה שם סק"ז [יעו"ש דבב' אחיות נמי אם האב לפנינו נאמן]. וע"ע ערך שי הו' באוצה"פ שם. ועי' שו"ת מהרי"ל סי' קנ"א. ועי' לעיל בד"ה המקדש את בתו סתם משנ"ת.

הטעם דלא' חיישי' שמא האב כיון לאחת והמקדש כיון לאחרת. ערך שי שם.

מקור לד' השאילתות ממתני'. פר"ח ליקוטים על אה"ע בסוף או"ח.

היאך הדין באחת משדותי, אי אחר נאמן או לא. רשב"א ס"ג: ד"ה ירושלמי בשם הירושלמי פ"ג ה"ז. וכן הו' בר"ן ס"ג: ד"ה ואמרו. ועי' מהרי"ט על הרי"ף על הרי"ף דף מ"ב. ד"ה ואמרו. ועי' קרבן העדה שם. ועי' הגהות מיימוניות אישות פ"ט אות ד' יעו"ש מש"כ בשם ריב"א. ועי' רמ"א חו"מ סי' רכ"ב ס"ד. ועי' ביאור הגר"א שם סק"ה. ועי' עוד לעיל ס"ג: ד"ה ובא אחר ואמר וכו' משנת"ב.

מש"כ הרמב"ם [אישות פ"ט ה"ט] דהספק היה בשעת קידושין, אין כוונתו לאפוקי דאם נתעורר הספק אח"כ, נאמן המקדש שקידש פלונית, ביאור לפי"ז בדבריו. תויו"ט שם. רש"ש ד"ה בתויו"ט.

מו"מ בפלוגתת הרמב"ן והר"ן [גיטין ס"ד.] לגבי האומר לשלוחו צא וקדש לי ומת השליח דאסור בכל הנשים שבעולם, ונחלקו אי נאמנות הקרובות לומר שלא נתקדשו, מו"מ בזה אי הוי עדות רק לברר, או דהוי דשב"ע דל"מ פחות מב'. שו"ת בית הלוי ח"ב סי' ל"ז אותיות ח' ט' י'.

ר"י אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות. אם אמר האב שכיון על קטנה שבגדולות או גדולה שקטנות נאמן. פסקי הלכות ליד דוד ח"ב דף ר"ה עמ' א' עיי"ש. ועי' לעיל בד"ה ד"ה כולן אסורות.

אם אמר על אמצעית שבכת שניה, הרי"ז ספק אם נאמן או לא, ביאור בזה. פסקי הלכות שם.

היאך הדין אם אומרים האב והמקדש שכיוונו לבתו בוגרת שנתנה לו רשות. פסקי הלכות שם.

עוד ספיקות ואופנים נוספים בזה. פסקי הלכות שם עיי"ש היטב.

י"א דאם אמר שכיון לאחרת אינו כלום, והגדולה שבגדולות מקודשת לו, לפי שאין מחשבה הניכרת מבטלת דבור. מאירי לעיל נ"ב: ויעו"ש מש"כ בשם הרא"ם. ועי' לעיל מה שהו' בשם עצי ארזים בד"ה כולן אסורות.

פשיטא בוגרות מאי עבידתייהו. ילה"ק עמש"כ המהרי"ט [על הרי"ף ה:] דלא עבדי' ידים מוכיחות לעשות קידושין, רק כשיש ודאי קידושין לברר מי המקדש וכו', וה"נ שמא נתכוין לבוגרות ואינם קידושין. אבנ"צ סי' כ"ז סק"י.

יש לבאר דהמהרי"ט כ"כ רק היכא דחסר בלשון שאין לשון קידושין, דאין נעשה ע"י ידים מוכיחות, אבל הכא אין חסר בלשון כלל. חי' ר' שלמה סי' א' עיי"ש. וכעי"ז בחזו"א אה"ע סי' ל"ז סקי"ג.

הב"ע דשויתי' שליח. ילה"ק להרשב"א [שו"ת ח"ז סי' רי"ד בשם מורו, והעיטור חולק, הו' בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ג', והו' בטור סל"ה ס"ג] דאין האב נעשה שליח לקדש בתו בוגרת, גזירה שמא יאמרו דמהני בלא שליחות. שו"ת מהר"ם די בוטון סי' נ"ט. ב"ח אה"ע סוס"י ל"ו. חלקת מחוקק שם סק"י. בית שמואל שם סק"ו. שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ט. שו"ת מהריב"ל ח"א סי"ח מבנו. שער המלך אישות פ"ט הי"א. הגהות רע"א שם. ט"ז שם סק"ג. ועי' מטה יוסף ח"א סי' ג' דף כ"ח עמ' ד'.

י"ל דבדיעבד מהני השליחות. ב"ח אה"ע סוס"י ל"ו. חלקת מחוקק שם סק"י. בית שמואל שם סק"ו. וכ"מ בשו"ת מהרשד"ם סי' ס"ו. ועי' ב"י סי' קמ"א בשם שו"ת הרשב"א דספק בוגרת מהני שליחות האב.

י"ל דדינא דהרשב"א הוא רק ברוצה לקבל מדין זכיה. ט"ז שם.

י"ל דגזירה זו היא רק כנעשה האב שליח הולכה לבעל, אבל שליח קבלה לא, הוכחה לזה, טעם לזה. שו"ת הרדב"ז שם. וכ"מ באוצה"פ סל"ו סקכ"ג אות ב' בשם ס' בני משה להגר"מ שלטון ליקוטים דף ז' עמ' ד'. וכ"מ בבני אהובה אישות פ"ט ה"ו.

י"ל דאה"נ דזהו כוונת הגמ', דאם כיון לקבל בשליחות, אינה מקודשת. הגהות הרע"א שם בשם מהר"ם די בוטון שם. ועי' שער המלך שם [להק' דהא בדיעבד חל, כמבו' ברשב"א שם]. ועי' אור חדש.

י"ל דגזירה זו ל"ה בזמן הגמ'. יד אהרן על הטור סל"ו אות ה'.

מו"מ אי האב נעשה שליח לקבל קידושין לבתו, או לא משום גזירה, פלוגתא בזה, מו"מ בפרטי הגזירה. שו"ת הרשב"א ח"ז סי' רי"ד בשם מורו דאין יוכל ליעשות שליח, והעיטור חולק. שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ג'. ר"ן כ"א: ד"ה גרסי'. מ"מ אישות פ"ט ה"ו. טור סל"ה ס"ג. שו"ע סי' ל"ו ב' דעות. שו"ת רשב"ש סי' תקכ"ג. ועי' שו"ת מהר"ם די בוטון סי' נ"ט. ב"ח אה"ע סוס"י ל"ו. חלקת מחוקק שם סק"י. בית שמואל שם סק"ו. שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ט. שו"ת מהריב"ל ח"א סי"ח מבנו. שער המלך אישות פ"ט הי"א. הגהות רע"א שם. ט"ז שם סק"ג. ועי' מטה יוסף ח"א סי' ג' דף כ"ח עמ' ד'.

לא שביק איניש וכו'. אי דין זה הוא אמת דדעתו על הקטנה אף בשויתיה שליח, אף להלכה, דקיי"ל קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין, ואי"צ ללתי' זה. ר"ן נ"א: [יעו"ש כהצד הא']. וכן מ"מ אישות פ"ט ה"ז. אולם בתויו"ט בדעת הרא"ש פליג. ועי' קרבן נתנאל. ושער המלך אישות פ"ט הי"א.

מי לא עסקי' דא"ל קידושיי לך. אי קיי"ל הכי. עי' טושו"ע סל"ז סט"ו. ועי' מים חיים על הרמב"ם אישות פ"ט ה"ח. ועי' ישא ברכה על רי"ו נכ"ב ח"ה דף ר"א עמ' א'. ועי' ידוד בפסקי הלכות ח"ב דף ר"ד עמ' א'.

אפ"ה לא שביק איניש מצוה וכו'. מוכח דליכא איסור להקדים נישואי קטנה לגדולה. אגר"מ אה"ע ח"ב סי' א'.

דוקא אם עשאתו שליח ולא אמרה קבל קידושין מפלוני, אבל אמרה מפלוני אף הבוגרת בכלל הקידושין, מו"מ בזה. טור אה"ע סי' ל"ז בשם הרמ"ה. ועי' ב"ח ד"ה ומ"ש [שביאר משום דחזקה שליח עושה שליחותו ועוד דבקטנה יש איסור, עי' להלן]. ועי' מקנה נ"א: ועי' שו"ת הגרע"א ח"ב סי' ס"ט. טיב קידושין ל"ז מ"ד. מקנה קו"א סל"ז. ועי' חלקת מחוקק שם סקל"ד. ועי' מחצית השקל שם.

בכל בנותיו בוגרות ואחת עשאתו שליח, היא מקודשת והשאר מותרות. ערוה"ש סי' ל"ז סנ"ט.

היאך הדין אי כשאחת עשאתו שליח לקבל מפלוני והשאר לקבל סתם, אי מסתמא קידש לה. טיב קידושין שם סקמ"ד ד"ה והנה. ועי' מקנה קו"א סי' ל"ז סט"ו. ועי' בית שמואל שם סקל"ט.

אם גדולה שבגדולות עשאתו שליח לקבל קידושין מפלוני היא לבדה מקודשת. חלקת מחוקק סל"ז. ועי' בית שמואל שם סקמ"ב. ועי' ב"ח סל"ז סי"ז בשם ב"י, ועי' מקנה קו"א שם. אבנ"מ שם סקי"ט. תפארת יעקב שם סקמ"ב.

היאך הדין בב' כיתי בנות, וקידש הגדולה, ואחת בוגרת שעשאתו שליח. עי' טור סל"ז. ב"י סל"ז סי"ז ד"ה ומ"ש מי שיש. ועי' מאירי לעיל נ"ב: ועי' פרישה שם סקל"ג. ועי' ב"ח שם. חלקת מחוקק שם. בית שמואל שם סקמ"ב. נחלת צבי שם סקכ"ב. תפארת יעקב שם סקמ"א. ועי' עצי ארזים שם סקנ"א.

מצוה דרמיא עליה וכו'. ק' דהא אסור לאדם לקדש בתו קטנה [לעיל מ"א.]. ריטב"א נ"א: ד"ה לא שביק. ועי' ב"ח אה"ע סי' ל"ז ד"ה ומ"ש ומ"מ, [יעו"ש דלפי מש"כ הפוסקים דעד שתגדל היינו עד שתגדל בשכלה ותאמר בפלוני אני רוצה, י"ל דמיירי כשאומרת בפלוני אני רוצה]. וכ"כ בדרישה שם סק"ב. ערול"נ יבמות ס"ב: בדעת הרמב"ם. ובעיקר הענין אי עד שתגדל היינו עד שתגדל בשכלה וכו', עי' ב"ח אה"ע סי' ל"ז ד"ה ומ"ש ומ"מ. קרבן נתנאל לעיל מ"א. אות ב'. המקנה מ"א. ד"ה מסייע לי' לרב. וכ"מ בריטב"א נ"א: ד"ה ת"ש בתי' א'. דרישה שם סק"ב. ערול"נ יבמות ס"ב: בדעת הרמב"ם. ועי' העמק שאלה שאילתא סי' נ"ט. שאילת יעב"ץ ח"א סי' י"ד. ועי' ערול"נ יבמות שם ד"ה סמוך. ועי' רמב"ם אישות פ"ב הי"ט. ואיסו"ב פכ"א הכ"ה. ועי' הג"א כתובות נ"ז: [עיי"ש בסי' י']. וע"ע בתוס' בכתובות נ"ז: ד"ה בגרה [דמש' שם דדוקא עד שתגדל, וע"ע להלן דיש סוברים דדוקא נערה]. ועי' שיטמ"ק שם ובנזיר י"ב., וכן עי' ריטב"א נ"א: ועי' ב"ח אה"ע סי' ל"ז. ועי' רש"י כתובות שם ד"ה אבל פוסקין.

י"ל דמ"מ ודאי כוונתו לקטנה כיון דבוגרת אין מוטלת עליו כלל. פנ"י לעיל נ"א: ד"ה הא קטנות. ערוה"ש סל"ז סמ"ו סמ"ז. מקנה לעיל נ"א:

י"ל דמיירי בנערה שהיא ברשותו לקדשה. ריטב"א לעיל נ"א: ד"ה לא שביק. ועי' רע"א שם. ועי' רש"ש ד"ה לא שביק.

י"א דדוקא אם נעשית נערה ותאמר בפלוני אני רוצה, אבל קטנה לא ואפי' אם אומרת בפלוני אני רוצה. שלנ"ל מ"א. ריב"ש סי' קצ"ג. וע"ע תפארת יעקב אה"ע סי' ל"ז סקי"ג. טיב קידושין שם סקי"ב. תפארת ישראל פ"ב אות ב'. ועי' לעיל מה שהו' מההג"א בכתובות נ"ז: [עיי"ש בסי' י']. וע"ע בתוס' בכתובות נ"ז: ד"ה בגרה [דמש' שם דדוקא עד שתגדל].

האיסור לקדש קטנה, הוא דוקא בלא דעתה. ב"ח אה"ע סי' ל"ז. ועי' המקנה מ"א. ד"ה מסייע לי' לרב. ועי' רש"י כתובות נ"ז: ד"ה אבל פוסקין. ועי' בית מאיר אה"ע סקי"א.

ועביד מצוה דלא רמיא עליה. אי מצוה לאב להשיא בתו בוגרת. עי' שו"ע אה"ע סי' נ"ח ס"א ורמ"א סי' ע"א ס"א ס"ב. ועי' ב"ח שם. ועי' מהרי"ק סי' קמ"ח. ועי' רמ"א סי' קי"ג ס"ז. ועי' בית דוד ח"ב סי' ע"ה.

וצריכא דאי קמייתא בהך קאמר ר"מ וכו'. הטעם דלא אמר דצריכה דלא נימא דרק ברישא קאמר ר"י משום ד"לא יעשה כן במקומינו" [עי' ר"ת לעיל נ"ב.] אבל בסיפא מודה ר"מ. מקנה ד"ה בגמ' וצריכא. ובעיקר הענין, הנה עי' ר"ת הו' בתוס' לעיל נ"ב. ד"ה והלכתא, דאומר בתך לעולם דעתו על הגדולה משום "לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה וגו', ועי' ב"ח אה"ע סי' ל"ז סקט"ו. בית שמואל שם סי' ל"ח. מקנה קו"א סי' ל"ז סט"ו. פנ"י ד"ה המקדש.

בהא קאמר ר"י אבל וכו' לר"מ צריכא. ק' להטור [סל"ז] דאחר שפ' כר"י ברישא, אמאי הוצרך להביא הסיפא דהלכה כר"י. ב"ח שם סקי"ח. ועי' מקנה ד"ה בגמ' וצריכא, ועי' מקנה בקו"א שם סי"ז. ועי' ברד"ה כולן מותרות משנ"ת.

מחית נפשי' לספיקא. ואף למ"ד ספק נדרים להקל, היינו באופן שדעתו שיתברר הדבר, משא"כ דיתכן שכיון לאמצעית ואי"ז עתיד להתברר. קר"א נדרים י"ט: עיי"ש. ועי' פרשת נדרים נדרים ס"א:

ור"י סבר לא מחית איניש לספיקא. צ"ב דהא לעיל [נ"א:] מוקי [בפי' א'] למתני' באופן דהוכרו ואח"כ נתערבו [עיי"ש ברש"י]. פנ"י לעיל נ"א: ד"ה נתערבו. מקנה ד"ה אמר אביי, וע"ע בד"ה למימרא דר"י. ועי' ערוה"ש סי' ל"ז סנ"ה סנ"ו.

הביאור לדרך זו הוא, דאין מכניס עצמו לספק ע"י אמירה שמא תשתכח ויתעורר ספק, וע"כ כוונתו לגדולה שבגדולות. פנ"י שם. ועי' רש"י לעיל נ"א: ד"ה דלא מחית.

י"ל דלהך אוקמיתא דמיירי בהוכרו ונתערבו, לר"י ההיתר משום רוב, ולא משום דלא מחית נפשי' לספיקא. מקנה ד"ה למימרא דר"י.

בתאומות דע"כ נכנס לספק, כולן צריכות גט. מקנה קו"א אה"ע סי' ל"ז סי"ז. ועי' טור שם סל"ז סי"ח. וכן ב"ח שם.

אף למ"ד ספק נדרים להחמיר, התם משום דאל"כ יתבטלו דבריו, משא"כ הכא דאפשר לקיים דבריו בגדולה שבגדולות. קר"א נדרים י"ט:

אי חלוק ספק אחד דמכניס עצמו לספק מכמה ספיקות, וכמו בפסח [בגמ' להלן]. פרשת נדרים נדרים ס"א: ועי' קר"א נדרים י"ט: ועי' להלן.

והאיפכא שמעי' להו. דוקא באופן שהודאי קל מהספק וכדהכא דבספק כולן אסורות, לא מחית נפשי', אבל כשהספק והודאי שוים בחומרא ל"א כן, והכא מק' מדר"מ שמתיר כאן וא"כ כ"ש בפסח. רשב"א נדרים י"ט: ד"ה סיפא ר"א. ועי' קר"א נדרים י"ט:, חי' הגרנ"ט נדרים סי' נ"ה. ועי' פרשת נדרים שם ס"א: ועי' נדרי זריזין נדרים ס"א:

מהו ספק החמור מודאי, דאמרי' בי' דמחית נפשיה לספיקא. חי' הגרנ"ט נדרים סנ"ה.

ק' דדילמא בנודר בפסח דדעתו לאסור עצמו מחית נפשי' לספק, משא"כ הכא דדעתו לקידושין. נדרי זירזין נדרים ס"א:

אף דר"מ סובר דספק נדרים להחמיר [נדרים ס"א:], היינו דאל"כ יתבטלו דבריו משא"כ הכא דמתקיים בגדולה שבגדולות. קר"א נדרים י"ט:

אף דר"מ סובר ספק נדרים להחמיר, היינו בספק אחד, אבל בכמה ספיקות וכמו בפסח, ס"ל דאין מכניס עצמו לספק. פרשת נדרים שם ס"א:

עד פני פסח ר"מ אומר וכו' ר"י וכו'. ק' כיון דפלוגתתם אי מחית לספק, מ"ש עד הפסח דלכו"ע עד שיגיע, הא כ"ש עד פני פסח. רשב"א נדרים ס"א: ד"ה אמר רב חנינא [ויעו"ש מ"ש בשם ירושלמי, ועי' להלן בד"ה ר"מ אומר]. ועי' קרבן נתנאל נדרים פ"ח אות ו'. ועי' פרשת נדרים שם.

י"ל דאי"ז כ"ש, דעד פני פסח משמע יותר עד סופו משום שהוסיף תיבת פני ומשמע שרוצה לאסור יותר. פרשת נדרים שם. וכ"מ ברד"ה עד שיהא.

אי משמעות הלשון עד פני פסח, משמע עד לפני יום אחרון. קרבן נתנאל נדרים פ"ח אות ו'. ועי' פרשת נדרים שם.

ר"מ אומר עד שיגיע ר"י אומר עד שיצא. ביאור, ר"מ ור"י פליגי, אי כוונתו לתחילת פסח, או עד שעה מסוימת בפסח, ושמא הוא רגע אחרון. ר"ן נדרים ס"א. ד"ה עד פני. תוס' שם ד"ה ר"י.

פי' אחר, דאיכא ג' ספיקות, אי נתכוין עד תחילת פסח, או עד לפני ימים אחרונים של פסח, או עד שיתפנה פסח, אי לפי' זה בעי' דוקא ג' ספיקות להסברא דלא מחית לספק. רא"ש שם ד"ה עד. מפרש שם ד"ה עד שיהא. ועי' נדרי זריזין שם.

בירושלמי [נדרים פ"ח ה"ב] מפרש דלכו"ע בפסח עצמו מותר, ופליגי בימים שקודם פסח, אי עד תחילת זמן זה, או בסופו דהיינו ממש קודם תחילת פסח. הו' ברשב"א נדרים ס"א: ד"ה אמר ר"ח [ויעו"ש מש"כ, ועי' לעיל ד"ה עד פני פסח משנ"ת בשמו].

ביאור הספק לשיטת ר"י. קרבן נתנאל נדרים פ"ח אות ו'. ועי' פרשת נדרים נדרים ס"א: ועי' רד"ה עד שיהא. ועי' לעיל בד"ה עד פני פסח.

אר"ח בר אבדימי מוחלפת השיטה. לפי"ז אפש"ל דלר"מ נמי לא מחית נפשי' לספיקא, וטעמי' משום דחייש למיעוט המכניסין עצמן לספק. תפארת ציון נדרים ס"א:

אמצעית בשמה קרי לה. י"ג "שמה אית לה". רמב"ן ד"ה מחלוקת. מאירי.

כשיש כמה אמצעיות האב קורא לכל אחת בשמה. רמב"ן ד"ה מחלוקת. ריטב"א ד"ה א"ל.

רד"ה רבי וכו' כאילו באו עדים וכו' ועקר לחזקה וכו'. ק' דבב"ב ה: נסתפק אי מיגו מהני נגד חזקה, הרי דל"ח כעדים. רשב"א ד"ה ברייתא. ריטב"א ד"ה רבי. ר"ן ד"ה ולענין. כתוב שם להראב"ד כ"ז: מדפה"ר.

י"ל דהם מיירי במיגו שיכול לטעון טענה אחרת, אבל הוא מיגו דבידו לגרשה ועדיף טפי. ר"ן שם. ועי' קצוה"ח סי' צ"ט סק"ג משה"ק. ועי' שו"ע חו"מ סי' צ"ט ס"א.

י"ל דאין כל החזקות שוות, ועוד שמצטרפת הסברא דאין אדם חוטא ולא לו, ועוד שסתם אשה בחזקת היתר עומדת לשוק עד שתיאסר בזיקת יבם לפנינו. ריטב"א שם. ועי' בית אפרים אה"ע ח"ב סי' נ"ט דאפי' הוחזק באחים חשיבא בחזקת היתר. ובעיקר היסוד דאין כל החזקות שוות, ע"ע תוס' כתובות ט: ד"ה לא. רשב"א שם סוף י"ח: ובשו"ת ח"ג סי' קל"ד ש"ע. רבינו קרשקש שם. נמו"י ב"ב קנ"ה. ע"ב: מדפה"ר. ש"ך סי' פ"ב כללי מיגו אות י'. תומים שם אות ס"ב. גופי הלכות סי' שפ"ד. בית יהודה כרך א' חו"מ סי' ט' ד"ה אע"ג. או"ש עדות פי"ב ה"ב. ד"ה וכיון. ועי' פני שלמה ב"ב ו. ד"ה בגמ' ת"ש. דרכי דוד ב"ב שם. וע"ע ברד"ה ורבי נתן.

רד"ה ורבי נתן וכו' ולא אתיא חזקה וכו' ועקרה חזקה קמייתא וכו'. עוד בענין אימתי מהני מיגו במקום חזקה ואימתי לא. רמ"א סו"ס ע"ט. בי' הגר"א שם. סמ"ע סי' נ"ח סקי"ח. ש"ך שם סקכ"ט, וסי' ס"ב סק"ו ד"ה וכ' בבעה"ת, וד"ה ובדין השלישי, וסי' ס"ה סקל"ב, וסי' קנ"ו סק"י, וסי' קנ"ח סק"ט. בית נאמן חדר כ"א אות ט'.

בא"ד דאין אדם חוטא ולא לו. י"מ דכשלא איתכחש דיבורו הראשון, אמרי' אוקי חזקה דמ""ל לשקר להדי חזקה קמייתא, ונשארת האשה בחזקת היתר, וכשאיתכחש ל"א כן, משום דאיתרעי החזקת היתר. ריטב"א ד"ה רבי.

עוד ביאור בשיטת רש"י. פנ"י ברד"ה ורבי נתן.

רד"ה המקדש וכו' בתי מקודשת לך ולא פי' איזו מהם. ק' דלעיל [נ"א: ד"ה המקדש] פירש"י באומר המתקדש, אחת מבנותיך מקודשת לי, ומשמע דבתך סתם היינו הגדולה, [והטעם משום לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה וכו']. מהר"י בירב. שער המלך אישות פ"ט הי"א. פנ"י ד"ה המקדש, ולעיל נ"א: ברד"ה המקדש. ובעיקר הנידון בבתך סתם, עי' להלן.

י"ל דכשהאב אומר בתי מקודשת לך אי"ז בוגרת כלל, ורק כשהמקדש אומר כן. מהר"י בירב. ועי' שער המלך שם משה"ק ע"ז.

עוד ישוב בזה. שער המלך אישות פ"ט הי"א. פנ"י ד"ה המקדש, ולעיל נ"א: ברד"ה המקדש. מקנה קו"א סי' ל"ז סט"ו.

אי בתך סתם משמע הגדולה. תוס' נ"ב ד"ה והלכתא [בשם ר"ת דהיינו הגדולה]. ועי' ב"ח אה"ע סי' ל"ז סקט"ו. בית שמואל שם סי' ל"ח. מקנה קו"א סי' ל"ז סט"ו. פנ"י ד"ה המקדש.

אי איכא חילוק בזה בין גוונא דאחת בוגרת ואחת קטנה ומשום דלא שביק איניש מצוה דרמיא עליה, לגוונא דכולם קטנות או בוגרות או לא, פלוגתא בזה. ב"ח אה"ע סי' ל"ז סקט"ו. בית שמואל שם סי' ל"ח. מקנה קו"א סי' ל"ז סט"ו. פנ"י ד"ה המקדש. וע"ע שער המלך אישות פ"ט הי"א. וכן ע"ע בפנ"י ד"ה המקדש, ולעיל נ"א: ברד"ה המקדש.

רד"ה משתי נשים שנשא השניה לאחר מיתת הראשונה. נקט כן, לבאר באופן שאין ספק דכל הבנות מהראשונה יותר גדולות מבנות השניה. רש"ש ברד"ה בשתי.

י"א דסגי דהגדולה שבכת ראשונה תהא גדולה מהגדולה שבכת שניה, וכן הקטנה שבכת ראשונה תהא גדולה מקטנה שבכת שניה. ערוה"ש סי' ל"ז סנ"ד.

רד"ה כולן וכו' שכל אחת קרויה גדולה אצל קטנה הימנה. ואף אמצעיות שבכיתות נאסרות. רא"ש נדרים ס"א: ד"ה כולן.

ק' דלק' משמע [מד' אביי ורבא] דאמצעיות שבכת השניה מותרות. רשב"א ד"ה אמר אביי. ועי' מקנה ד"ה שם בגמ' אמר.

היראים [הו' ברשב"א שם] נשמר מקו' זו, דמשו"ה פ' דאין הלכה כאביי ורבא, אלא כר"ח בר אבדימי דלק', עיי"ש. רשב"א שם. ועי' מקנה ד"ה שם בגמ' אמר.

רד"ה כולן מותרות דלא מחית איניש וכו'. צ"ב טעם זה, להפי' הב' בגמ' לעיל [נ"א:] דבתחילה היה ידוע מי קידש ואח"כ נתעורר ספק. מקנה ד"ה אמר אביי. פנ"י לעיל נ"א: ד"ה נתערבו. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה ור"י סבר לא מחית.

רד"ה ואפ"ה וכו' דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים. גדר המצווה היא לסייע לבעל לקיים מצוותו, ביאור לפי"ז בד' רש"י. מרומי שדה. ועי' פור"י לעיל מ"א. ד"ה מצוה. ועי' אבנ"ז או"ח סי' תקכ"ג אות ד'.

אי האשה מקיימת מצוה כשמתקדשת, הטעם בזה, ומו"מ בזה. עי' ר"ן ט"ז: מדפה"ר [דרק מסייעת לאיש לקיים פו"ר] ובשו"ת סי' ל"ב. מקנה קידושין מ"א. ד"ה מצוה [יעו"ש דמקיימת מצוה זו]. [ועי' סה"מ להרמב"ם סוף מ"ע רי"ג]. ועי' פנ"י מ"א. ד"ה גמ' [יעו"ש דהיא רק מסייעת לאיש, ויעו"ש לגבי מצוה בה יותר מבשלוחה, וכן במרומי שדה שם, וכ"כ הר"ן, ועי' חי' אנשי שם שם, ועי' דרכי דוד, מעשה חייא, ברכי יוסף אה"ע סי' א' אות ט"ז ד"ה וחזר, וע"ע אבנ"ז אה"ע סי' ע"ט סק"ט]. ועי' יש"ש פ"ב סי' א'. ועי' חינוך מצ' תקנ"ב [יעו"ש שלא כתב ונוהגת בזכרים ונקבות כדרכו]. ועי' חלקת מחוקק אה"ע סי' א' ס"ב. בי"ש שם. ועי' חידושי אנשי שם [שהק' להר"ן]. ועי' קרבן נתנאל סי' א'. ועי' תוס' ב"ב י"ג. ד"ה שנאמר, ובתוס' גיטין מ"א: ועי' רע"א בשו"ע סי' א'. עי' פור"י לעיל מ"א. ד"ה מצוה. ועי' מעשה חייא שם [מש"כ בדעת הר"ן]. ראיה דליכא מצוה לאשה, מתוספתא [יבמות פ"ח ה"ב] דמותר לאשה לשתות כוס של עקרין. ברכי יוסף אה"ע סי' א' אות ט"ז [ועי' יבמות ס"ה: דאיתא פלוגתא דלת"ק אשה אינה מצווה על פו"ר ולריב"ב היא מצווה, ואמרי' שם דאין הלכה כריב"ב, ועי' מהר"י בירב [הו' לעיל]. אי להסוברין דהיא מסייעת לאיש בפו"ר, אי משו"כ תוכל לתבוע להתגרש מבעל שאינו יכול להוליד, וא"כ יקשה דבכתובות ס"ד. ויבמות ס"ה: אמרי' טעם אחר. חי' אנשי שם על הר"ן [הנ"ל]. ועי' דרכי דוד. מעשה חייא. ועי' ברכי יוסף אה"ע סי' א' אות ט"ז. [ובעיקר הנידון אי אשה מצווה בשבת כמבו' בתוס' בב"ב שם, עי' מו"מ בזה, מהר"ם גיטין מ"א: ד"ה בא"ד לפי. חת"ס שם ד"ה שנאמר. גרש ירחים שם אות ש"מ. מג"א סי' קנ"ג סק"ט. ב"ש אה"ע סי' א' סק"ב. ט"ז שם. חי' רעק"א שם, הו' בחי' רע"א [השלם] ב"ב י"ג. ב"מ שם. ערוה"ש שם ס"ד. עצי ארזים שם סי' ה' סקי"ט. כרם שלמה שם ד' ד'. ס' יהושע פסקים וכתבים אות ר'. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' נ"ה אות ו'. שו"ת כת"ס אה"ע סי' א'. שו"מ מהדו"ג ח"ב סי' מ"ח, ומהדו"ד ח"ג סי' ק"ח. בי"צ או"ח סי' צ' אות י"ג, ואה"ע סי' ה' אות י"ג, וסי' צ"א אות ו'. קר"א יבמות ס"ו: ד"ה ולא. סדר משנה הל' ס"ת פ"י ה"ב ד"ה וכבר. עמק הנצי"ב פ' נשא ע"ח ד'. נפש חיה אה"ע אה"ע סי' מ"ב ד"ה והנה. שו"ת מהרש"ם ח"ט סי' צ"ח אות י"א. מנחת סולת ח"א סי' מ' א' אות ו' ד"ה והנה. כלי חמדה בראשית פ"ו פ"א].

תוד"ה רבי וכו' שהרי דעתו לקיימה וכו' בשעת קידושין וכו'. ויתנה שאם יבטל הגט יתבטלו הקידושין למפרע, ואז אין לחוש שיבטל דחש לבעילת זנות. מקנה בתוד"ה רבי.

בא"ד כ"ז שירצה וכו'. ק' דבגיטין מ"ז: קאמר לגבי ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות דאין ברירה, ואי מיירי שכ' שעה אחת קודם מיתתו, ק' ממש"כ בגיטין כ"ה: ד"ה לכי, דכה"ג תלי בברירה. גהש"ס.

בא"ד אע"ג דאסור לגרש בגט ישן וכו' דדיעבד וכו'. עי' משנ"ת בגמ' בד"ה דאמרי' בשם ריטב"א.

ק' דבגיטין כ"ו: כ' התוס' [ד"ה לכשאכנסנה] דרק ביחוד כשר בדיעבד אבל בודאי נישואין פסול לגמרי. גהש"ס.

ישוב עפי"ד הרמב"ן [גיטין כ"ו: ד"ה ויש עוד לת'] לחלק בין גט ישן מאירוסין דל"ה גט כלל, לגט ישן מן הנישואין. פנ"י. עין יצחק.

בא"ד א"נ י"ל דאי מוחזק לן באחי לא יהא נאמן וכו' יש לי בנים. אך אם אמר קודם שבאו עדים שיש לו אחים, שיש לו בנים נאמן, דכבר האמינו להעמידה בחזקת היתר. רש"ש בע"א ברד"ה דלא. ועי' לעיל בע"א משנ"ת ברד"ה דלא בשם הרא"ש.

דקדוק מד' הרשב"ם [ב"ב קל"ד: ד"ה הכא] דיש לחלק בין הוחזק באחי בלא עדים דנאמן [לתי' הגמ' שם] לאיכא עדים דאז אינו נאמן לומר יש לי בנים. טור אה"ע סי' קנ"ו ס"כ. ב"י שם ד"ה ומ"ש. ב"ח שם. שו"ע שם ס"ו. ביאור הגר"א שם סקכ"ד. שעה"מ יבום פ"ג ה"ה. פחד יצחק כ"ב א' ערך אב עמ' י"א. חת"ס בע"א, ד"ה ולכאו'. ד"ח [צאנז] ח"א סי' צ"ז. בית אברהם [אס"ז] ב"ב שם. ועי' ושב הכהן סי' כ"ח ד"ה גם. בגדי כהונה אה"ע סי' ל"ב. ישוע"י אה"ע סו"ס קנ"ז מנכדו. באר משה אה"ע סי' י"ד ד"ה והנה בעיקר.

בטעם הדבר. ב"י אה"ע סי' קנ"ו ס"כ ד"ה ומ"ש. ב"ש שם סקי"א. שעה"מ יבום פ"ג ה"ה. תומים סי' פ"ב כללי המיגו אות כ"ט. אבן העוזר [ב"ב שם]. נובי"ק אה"ע סי' נ"ד ד"ה וסברא זו. גבעת פנחס סי' מ"ב ד"ה הנה לכאו'. בגדי כהונה אה"ע סי' י"ז, וסי' י"ח, וסי' ל"ב. שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ס"ז ד"ה ודעת הב"ח. ד"ח [צאנז] ח"ב אה"ע סי' קע"א. ד"ח [אוירבך] יבום סי' ב' ד"ה כתב. שו"ת מהרי"ל דיסקין תורת האהל לדף קל"ד. חוסן ישועות ב"ב שם. מקור מים חיים ח"ב סי' ג' אות א'. אור גדול סי' ט'. הרי בשמים ח"ג סי' ה'. חי' רמ"ש ד"ה ודע. ועי' שו"ת חמד"ש אה"ע סי' ט"ו אות ח'. חזו"א אה"ע סי' קט"ז סק"ח.

ראיה לשי' זו. שיטמ"ק ב"ב שם בשם תורא"ש. אבן העוזר שם ד"ה אזיל. שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' צ"ז ד"ה הנה.

בד' הב"ש סי' קנ"ו סקי"א דלית מאן דפליג בזה. ושב הכהן סי' כ"ח ד"ה לכן. שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' נ'. נובי"ק אה"ע סי' נ"ד ד"ה וסברא זו. ב"מ אה"ע סי' קנ"ו ס"ו ד"ה וי"א. שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' צ"ו ד"ה ב'. בגדי כהונה אה"ע סי' י"ז. מקור מים חיים ח"ב סי' ג' אות ג'. אמרי א"ש אה"ע סי' צ'. שו"ת בית דוד סי' ט"ו, ט"ז.

ק' [להרשב"ם] הא חזקה הוי כעדים. ד"ח [צאנז] ח"א אה"ע סי' צ"ג.

עו"ק מ"ש עדים מחזקה, הא בשניהם אינו סותר להדיא החזקה. ושב הכהן סי' כ"ח ד"ה ואם. תומים סי' פ"ב כללי המיגו אות כ"ט. ד"ח [אוירבך] יבום סי' ב' ד"ה ועיקר. קוב"ש אות תנ"ט. חזו"א אה"ע סי' קט"ז סק"ח. ועי' תורי"ד ב"ב שם. או"ש יבום פ"ג ה"א, וחי' רמ"ש ד"ה ודע.

בגדר הך חזקה. ב"מ אה"ע סי' קנ"ו ס"ו ד"ה וי"א.

אי דוקא נגד עדים או אפי' נגד חזקה גמורה. בגדי כהונה אה"ע סי' ל"ב. ועי' פרשת מרדכי אה"ע סי' ס"א. שו"ת חת"ס אה"ע סי' ס"ז ד"ה ולכאו'.

לשי' הרשב"ם דהנאמנות מדין מיגו, אבל להרא"ש דהנאמנות מדין יכיר נאמן אף נגד עדים. אמרי א"ש אה"ע סי' צ'. אור גדול סי' ב'. ובעיקר הנידון אי יכיר נאמן נגד עדים, עי' מל"מ נחלות פ"ב הי"ד פלוגתא בזה בין מהרשד"ם למהריב"ל.

ק' [להרשב"ם הנ"ל] מ"ש מגירשתי את אשתי דנאמן [שם], אף דהוי חזקה גמורה כעדים. ושב הכהן סי' כ"ח ד"ה ולפענ"ד. תומים סי' פ"ב כללי המיגו אות כ"ט. גהש"ס לרע"א ב"ב שם, ובשו"ת סוף ח"ג בחי'. ב"מ אה"ע סי' קנ"ו אה"ע ס"ו ד"ה וי"א. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' ט"ן אות ח'. שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ס"ז ד"ה אמנם. פרשת מרדכי אה"ע סי' ס"ב. ד"ח [צאנז] ח"א אה"ע סי' צ"ז, וח"ב אה"ע סי' קע"א. ד"ח [אוירבך] יבום סי' ב' ד"ה אב"ה. זית רענן [ר"י מקוטנא] אה"ע ה"ג סי' ב' אות ט'. שו"ת מהרי"ל דיסקין תורת האהל לדף קל"ד: מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' י"ג. בית שלמה אה"ע סי' ט"ז אות כ"א. באר משה סי' י"ד ד"ה והנה. מקור מים חיים ח"ב סי' ג' אות ב'. שו"ת בית דוד סי' י"ז ד"ה ולפי"ז. אור גדול סי' ט' ענף ב', ובהג"ה אות ב'. מילי דנזיקין [אס"ז שם]. מרחשת ח"ב סי' י"ד ענף א' אות ט'. קוב"ש אות תנ"ט. חזו"א אה"ע סי' קט"ז סק"ח. ועי' בגדי כהונה אה"ע סי' ל"ב.

ק' אמאי הוצרך [שם] גבי גירשתי דאינו נאמן משום דלי"ל קלא, תיפו"ל דהוחזקה ע"י עדים. בית אברהם [אס"ז שם].

ק' אמאי ל"מ טעמו דבידו אפי' נגד עדים. מרחשת ח"ב סי' י"ד ענף א' אות ט'. ובעיקר הגדר בדין בידו, ובפרטי הדינים בזה (אי נאמן נגד עדים), עי' לק' משנ"ת ברד"ה רישא בידו.

ק' דברשב"ם ב"ב קל"ה. ד"ה ועוד, מש' דנאמן אף נגד חזקה גמורה. ישוע"י אה"ע סו"ס קנ"ז מנכדו. ד"ח [אוירבך] יבום סי' ב' ד"ה אך קשה, ועיי"ש בסי' ה'. מקור מים חיים ח"ב סי' ג'. הרי בשמים ח"ג סי' ה'. ועי' שעה"מ יבום פ"ג ה"ה.

ק' אמאי בירושה נאמן במיגו נגד הוחזק בעדים. ד"ח [אוירבך] יבום סי' ב' ד"ה אך קשה.

ק' דהא סתמא תנן [שם] זה בני נאמן. חזו"א אה"ע סי' קט"ז סק"ח.

ק' אמאי אינו נאמן נגד עדים, הא איכא חזקה דאיתתא דייקא ומינסבא. הרי בשמים ח"ג סי' ה'.

בבאו עדים אח"כ דיש לו אחים אי עקרי דיבורו. טור אה"ע סי' קנ"ו. ב"י שם ד"ה האומר. ב"ש שם סקי"ב. ישוע"י סק"ה. שו"ת חת"ס סי' ט"ו ד"ה ומ"ש. שו"ת בית דוד סי' ט"ו, וסי' י"ז. שו"ת מהרי"ל דיסקין קו"א סי' ה' אות ז'.

היאך הדין בע"א. ב"ש אה"ע סי' קנ"ז סק"ז. חזו"א אה"ע סי' קט"ז סק"ט.

אי נאמן לומר בזה מת אחי. ושב הכהן סי' כ"ח ד"ה היוצא. בגדי כהונה אה"ע סי' ל"ב.

דוקא באומר יש לי בנים אינו נאמן, אבל בזה בני נאמן. שו"ת הראנ"ח ח"ב סי' ל"ו, הו' בבאר היטב אה"ע סי' קנ"ו סקי"א. גבעת פנחס סי' י"ח ד"ה ולפימ"ש וסי' ל"ט מ'. ועי' קוב"ש ב"ב אות תר"ו.

בגרושה דאסורה לכהן נמן אפי' נגד עדים. מרחשת ח"ב סי' י"ד ענף א' סקי"ד.

הא דלא מעמידין אותה בחזקת היתר שהיה לה קודם הנישואין. הרי בשמים ח"ג סי' ה'. וע"ע משנ"ת ברד"ה רבי.

מוכח דבידוע שאין לו בנים אי לא מוחזק לן דאין לו אחים אסורה. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' ט"ו אות ה', וסי' י"ז אות א' ב', וסי' י"ח אות א', וסי' כ' אות ב' ג'. זית רענן [ר"י מקוטנא] ח"א אה"ע ה"ג סי' ה'. מקור מים חיים ח"ב סי' ג' אות א'. הרי בשמים ח"ג סי' ה'. ועי' מלא"ש מ"ו. וב"ש אה"ע סי' קנ"ז סק"ז. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ח.

בבי' שי' הר"מ בזה. ב"י אה"ע סי' קנ"ו ס"כ ד"ה ומ"ש. ב"ח שם. ב"מ שם ס"ו ד"ה וי"א. ועי' בי' הגר"א שם סקכ"ז סקכ"ח. ישוע"י שם סי' קנ"ז סק"ג. אהלי יעקב [למהריק"ש] סי' מ"ח. תורת אמת [ששון] סי' כ"ו. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ח. ועי' ראב"ד יבום פ"ג ה"ה. מ"מ שם.

בי' שי' הרשב"א ד"ה נימא [הו' לעיל]. ב"מ אה"ע סי' קנ"ו ס"ו ד"ה וי"א. ישוע"י שם סי' קנ"ז סק"ג. ד"ח [אוירבך] יבום סי' ב'. זית רענן [ר"י מקוטנא] ח"א אה"ע ה"ג סי ה'. אור גדול סי' ט' ד"ה אמנם. ועי' תורי"ד ב"ב שם. רא"ש סי' י"א. שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' צ"ו ד"ה ב', וח"ב סי' ס"ז ד"ה מכל זה. מרחשת ח"ב סי' י"ד ענף א' אות ט' י"ד.

בי' שי' רש"י בזה. שעה"מ יבום פ"ג ה"ה. ושב הכהן סי' כ"ח ד"ה ואין. זית רענן [ר"י מקוטנא] ח"א אה"ע ה"ג סי' ב' אות ט'. מקור מים חיים ח"ב סי' ג' אות ג'. ועי' תורת אמת [ששון] סי' כ"ו.

אי התוס' פליגי על הרשב"ם, וכמאן קיי"ל. ב"מ אה"ע סי' קנ"ו ס"ו ד"ה וי"א. ועי' משנ"ת לעיל בשם הב"מ ומו"מ בדבריו.

בא"ד דבשעת מיתה ל"ש וכו' אין לו כח. ק' דבב"ב קל"ה. קאמר לגבי שכי"מ דנאמן משום דבידו לגרשה. גהש"ס.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף