מפתח/קידושין/סד/א
נאמן לנדרים. ה"ה דנאמן לצרפו לעשרה בבהיכנ"ס, והיאך הדין לענין וחליצה. ריטב"א ד"ה כ' התוס' בשם ר"י בר שמואל. ובעיקר הענין לענין חליצה, עי' יבמות ל"ט: דקרוב נאמן לומר דהחולץ אחיו של מת, ועי' ריטב"א ד"ה כ' התוס'. ועי' מהרי"ט ד"ה ומה. ועי' שלט"ג ע"ח: אות י"ז ד"ה ובספר בשם ספר התרומה הל' חליצה סי' קל"ג דאין נאמן לחליצה ונחלק ע"ז.
הטעם דהוצרך לומר דהא פשיטא דע"א נאמן באיסורין. רשב"א ס"ג: ד"ה בני.
אי הטעם שנאמן הוא משום ע"א או משום יכיר או דנאמנותו כעין חיה. עי' בתוד"ה נאמן. רשב"א ס"ג: ד"ה בני. ריטב"א ד"ה והא. תורא"ש ד"ה נאמן. ועי' שלט"ג ע"ח: אות י"ז ד"ה ובספר. ועי' קוב"ש ב"ב אות תי"ג. ועי' קוה"ע סי' ל"ה. ועי' ב"ח בהגהות על הר"ן בד"ה תניא.
ולחרמים ולהקדשות. הטעם שנאמן אף דאין ע"א נאמן היכא דאיכא הוצאת ממון, הכא משום חומר גבוה, כיון סתם אב יודע שנות בניו. ריטב"א ד"ה והא. ועי' תורא"ש ד"ה נאמן.
ילה"ק מהכא דנאמן לחרמים, להר"ן [לק' ס"ו. בשם רמב"ן] דהטעם דאין ע"א לומר במעות דהם מע"ש [סנהדרין ל.] משום דבמע"ש איכא הוצאת ממון. קר"א יבמות פ"ז: ד"ה ואחרי. ועי' קוה"ע סי' ל"ה.
אבל לא למכות ולעונשין. ביאור ההו"א דיהא נאמן לעונשין. ר"ן ד"ה תניא. ועי' ב"ח בהגהות על הר"ן.
אף דנשים נאמנות לומר על קטנה שאינה בת י"ב לענין מיאון, מ"מ האם אין נאמנת, ומקור לזה מהכא דאין האב נאמן לענין עונש. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' תקס"ט עיי"ש היטב.
קושיא מהכא להרמב"ם [סנהדרין פט"ז ה"ו] דע"א נאמן בעדות גרושה וזונה עיי"ש. פנ"י ס"ג: ד"ה איבעיא להו, וקו"א אות צ"א. מקנה ס"ג: ד"ה גמ' ר"א אמר. ש"ש ש"ו פי"ב. חת"ס חי' סוגיות [לונדון תשכ"א] סי' י"ח. פרדס רימונים דף מ"ז מ"ח. יד המלך איסו"ב פ"א הכ"ב [ועע"ש עדות פ"ג ה"ה]. שו"מ תניינא ח"א סי' ט"ו, נ', פ"ד. בית אפרים אה"ע סי' מ"ט, וסי' נ"ט. ד"ח [אוירבך] יו"ד סי' כ"ז. אמרי בינה ח"ב דיני עדות סי' ג' ד"ה גם. פני האריה החי סס"י מ"ו. דברי אמת שו"ת סי' ו', וקונט' ששי בענין לאוין ע"ד ב'. חמד"ש אה"ע סי' נ"ו אות ה', ולעיל ס"ג. ד"ה שם גמ'. משיב דבר ח"ד סי' י"ד ד"ה מעתה. שער"י ש"ו פ"א ד"ה ולולי, וחי' הגרש"ש גיטין סי' וא' שם. עמודי אור סי' צ"ח אות ב' בהגה. חי' רמ"ש ס"ג: מכתבי תורה סי' קפ"ט. צ"צ [החדש] אה"ע ח"ב סי' ר"ו אות ה'. חי' העילוי ממיצ'ט סי' פ"ה בדין ע"א נאמן באיסורין אות ג'. מלבושי יו"ט ח"ב יו"ד סי' ו' ד"ה ע"כ. אחיעזר ח"א סי' ו' אות ו', וסי' י"ד אות ד' ד"ה ולפי. דברי יחזקאל סי' כ"א אות ד' ו'. קר"א יבמות פ"ז. מרחשת ח"ב סי' י"ד אות א' סקי"ח. חזו"א אה"ע סי' כ' סקט"ז סקי"ט, וסי' נ"ט סקי"ח. חזון יחזקאל קידושין פ"ד ה"ט ד"ה והא שכתב. אבי עזרי סנהדרין פט"ז ה"ו, וגירושין פ"ז ה"ח ד"ה והנה הרמב"ם. עי' רע"א סנהדרין שם.
קדשתיה וגרשתיה וכו' נאמן. נאמן משום דכתיב בקרא "את בתי נתתי לאיש הזה", דכשאמר נתתי אסרה לכל העולם, וכשאמר לאיש הזה, התירה לשאר העולם. תור"י הזקן ד"ה הימניה.
פי' אחר, מדנאמן לומר לאיש הזה אף דהוי מפסולי כהונה, וא"כ ה"ה לענין גירושין שפוסלה מן הכהונה עי"ז. רמ"ה.
פי' אחר, דנאמן משום דהפ"ש הוא הפה שהתיר, פלוגתא אי בעי' דוקא בתוכ"ד. ריטב"א ד"ה והא [יעו"ש דדוקא בתוכ"ד]. וכן בר"ן ד"ה אינו. ועי' ב"י אה"ע סי' ל"ז בשם שו"ת הרשב"א דל"ב בתוכ"ד.
פי' אחר, דנאמן לאוסרה לכהונה משום גרושה, משום מיגו דמצי לומר קדשתי דאסורה לכל העולם משום א"א. טיב קידושין סי' ל"ז סקנ"ג. ועי' בית שמואל סי' ל"ז סקנ"א [דהוא משום מיגו וע"כ דוקא בתוכ"ד נאמן, ובעיקר הענין אי אמרי' מיגו למפרע, עי' תוס' כתובות פ"ה. ד"ה אית, ועי' תוס' ב"ב ל.].
פי' אחר, דנאמן משום דמתחילה היתה אסורה לכל העולם, וכשאומר גירשתיה, מתירה לכל העולם חוץ מהכהנים, דאף אם לא יהא נאמן תהא אסורה להם. מקנה ד"ה והנה. ועי' ברכ"ש כתובות סי' ל"ד משה"ק.
והרי היא גדולה. משמע דידוע בלא דבריו דהיא גדולה, והטעם משום דאל"ה היה נאמן משום הפ"ש, וי"ח, טעמם. מקנה קו"א סי' ל"ז סקכ"ו, וע"ע בדבריו לק' ס"ה: ד"ה בתוד"ה נטמאו. אולם בערוך השולחן אה"ע סי' ל"ז ס"ע פליג עליו. ועי' או"ש אישות פ"ט ה"י.
והרי היא גדולה אינו נאמן. ק' מהכא דאין נאמן מדין ע"א, להרמב"ם [סנהדרין פט"ז ה"ו] דע"א נאמן לומר דגרושה היא, ואם בא עליה אח"כ לוקה עפי"ז. שער המלך שם.
י"ל דהכא מיירי במכחישתו. שער המלך שם. ועי' ש"ש ש"ו פט"ו [יעו"ש להק' דהא הכא מיירי אף בקטנה]. וע"ע חזו"א אה"ע סי' כ' אות י"ח באופ"א קצת.
י"ל דהכא דמיירי על בתו שהחזקנוה ככשרה לכל ישראל ע"כ אין נאמן משא"כ בציור הרמב"ם. שער"י ש"ו פי"ג.
י"ל דאם זה שמעידין עליו אינו נמצא בפני העד, אינו נאמן העד. זכר יצחק ח"א סי' ע"ב. וכעי"ז באמרי בינה עדות סי' ג' ד"ה והנה.
י"ל דדוקא באיסור שבויה דהוא מדרבנן הצריכו ב' עדים בכדי לאוסרה. זכר יצחק שם.
י"ל דבעדות שבויה דאי"ז ודאי שנטמאה, לא סגי' בע"א כיון דאף לדבריו שמא לא נטמאה. אבנ"ז אה"ע סי' ר"ט אות י'.
עוד ישוב בזה. שערי חיים גיטין סי' ח' אות ד.'
נשבית וכו' בין שהיא גדולה וכו'. ילה"ק להריטב"א [ס"ח: ד"ה גיר'] שפי' להסוברים דגוי ועבד שבאו על ב"י הולד כשר, דאיסור שבויה היינו לכה"ג, וא"כ תיפו"ל משום דגדולה ולא משום שנשבית. שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג ח"א עיי"ש. ועי' יד דוד ד"ה נשבית בשם שער המלך.
ק' להרמב"ם [סנהדרין פט"ז ה"ו] דע"א נאמן בעדות גרושה וזונה עיי"ש. ש"ש ש"ו פט"ו ד"ה אמנם. שעה"מ סנהדרין שם. או"ש שם. שער"י ש"ו פ"ג. אמרי בינה ח"ב דיני עדות סי' ג'. אבנ"ז אה"ע ח"ב סי' ר"ט אות ז'. עי' קה"י כתובות סוס"י י"א.
והרי בידו להשיאה חלל. משמע דחלל פוסל מן הכהונה, וק' להראב"ד [איסו"ב פי"ח ה"א] דחלל הבא על ב"י פסולה רק מן התרומה ולא מן הכהונה, מו"מ בזה. מל"מ שם בשם מוהר"א ששון. ועי' ברד"ה רבי דוסתאי. ור"ן ד"ה בשבויה.
בידו להשיאה לממזר. המקור דיכול לקדשה קידושי איסור לממזר, דאת בתי נתתי לאיש וגו' מיירי לגבי מוצי"ש רע, והך קרא מיירי נמי באשה שאינה ראויה לו, עיי"ש. פנ"י ד"ה ולא.
ק' היאך יכול לקדש את בתו לממזר, הא כתיב אל תחלל את בתך להזנותה. שער המלך איסו"ב פי"ח הכ"ד בשם מהריב"ל.
אי לאשה יש איסור לינשא לפסול, או דרק על הפסול יש איסור לינשא לאשה, ואי חלוק בזה פסולי כהונה ממזר דנפסלת וע"כ אסור לה נמי. שער המלך שם בשם מהריב"ל דאין לה איסור, ונחלק עליו דרק בפסולי כהונה אין. ועי' אבנ"מ סי' ז' סק"ג ד"ה ונראה.
י"א דבעלמא יש איסור, ורק כשהאב משיאה אין לה איסור. אבנ"מ שם.
אלא אי לאפוקי וכו' להשיאה לח"ע. צ"ע דהכא ובכתובות כ"ט: מספק"ל אי לר"י יש ממזר מח"ע, ובכתובות כ"ט: וביבמות מ"ט. פשיט"ל דלר"י איכא ממזר מח"ע. ערול"נ יבמות שם.
רישא רחמנא הימניה. ד' הגמ' כאן חלוקין ממש"כ התוס' ישנים [כתובות כ"ב. ד"ה מנין] דל"ח בידו דשמא לא ימצא מי שרוצה לקדשה, דהכא דוקא שאומר על אדם מסויים ושמא הוא לא ירצה לקדשה, משא"כ התם. פנ"י כתובות שם ברד"ה שנאמן. ובעיקר ד' התוס' ישנים, עי' פנ"י קידושין ס"ד. ד"ה ומסתברא, וכתובות שם ברד"ה שנאמן [יעו"ש לחלק דיש אופנים שהקידושין הם כן בידו]. ועי' רע"א כתובות שם ד"ה גם.
אם בתחילה אמר בפני ב"ד שלא קידשה אין נאמן לחזור בו, ואף דבידו לקדשה, דאנ"ס דמשקר כשאומר נגד דבריו הראשונים. שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג ד"ה תשובה, הו' בגליוני הש"ס ד"ה רישא.
בשבוייה לא הימניה. כלו' לא הימניה בביאה לאחד מן הפסולים, דשבוייה אין איסורה מדאו' [תוס' כתובות ל"ו: ד"ה ואלו]. פנ"י ד"ה בנישואין.
בשבוייה לא הימניה. ק' אמאי אין נאמן מיגו דיאמר דקידשה בביאה לפסול לה. רמב"ן ד"ה הא. ריטב"א ד"ה נשבית. ר"ן ד"ה בשבויה. ועי' ברש"י ד"ה כרבי דוסתאי.
י"ל דאה"נ דאין נאמן לומר שקידשה בביאה לפסול לה, ורק שקידשה ועי"ז חל עליה פסול נאמן. רמב"ן ד"ה הא. וע"ע ר"ן מה שתי' קצת באופ"א. ועי' חי' ר' מאיר שמחה [יעו"ש לבאר דבריו דנאמן רק במה שאינה יודעת משא"כ בביאה לפסול]. ועי' חזו"א אה"ע סי' מ"ט אות י"ג שביאר באופ"א.
י"ל דל"מ מיגו לאב כמו דל"מ לעדים, שהתורה האמינתו כב' עדים. ריטב"א כאן, וע"ע בדבריו לעיל מ"ג: ד"ה ואיכא, ובכתובות י"ח: ד"ה אמר רמב"ח ושם כ"ב. ד"ה מנין. ועי' פנ"י ד"ה קדשתי [להק' דבעדים הטעם דל"מ משום דאין אחד יודע מה שבלב חבירו, תוס' לעיל מ"ג: ד"ה והשתא, ובכתובות י"ח:]. ובעיקר הטעם שהאב נאמן אי הוא משום דהאמינתו תורה כב' עדים או משום שאחד"א ועוד טעמים ומו"מ בכ"ז, עי' משנ"ת לעיל ס"ג: ד"ה קדשתי. ועי' רש"י ד"ה כרבי דוסתאי.
י"ל דאי"ז מיגו שאין רוצה לומר דקידשה לפסול שהוא איסור. שער המלך איסו"ב פכ"ח הי"ד בשם מהרי"ט [ויעו"ש לחלק בין מש"כ דבידו להשיאה לממזר למיגו דשמא בידו עדיף טפי, וכ"מ בר"ן בר"ן ד"ה ולענין].
י"ל דאי"ז מיגו משום שיכולה להכחישו. רע"א ד"ה והרי [עפי"ד המרדכי דאין ע"א נאמן כשכשנגדו מכחישו]. ועי' רש"י ד"ה כרבי דוסתאי.
י"ל דאין רוצה להפסיד זכויות האב בבתו משקידשה, א"נ אין נאמן במיגו נגד מנהג המדינה שאין מקדשין בנותיהן קטנות. מקנה ד"ה במתני'. ועי' רש"י ד"ה כרבי דוסתאי.
אי הוי נגד חזקת הגוף שלא נבעלה, ואין נאמן בזה. מקנה ד"ה במתני'.
ק' אמאי אין נאמן במיגו שיאמר קדשיה וגרשתיה דפסולה לכהונה. עי' רש"י ד"ה כרבי דוסתאי. ר"ן ד"ה בשבויה. ועי' ריטב"א [הו' לעיל]. ועי' מקנה ד"ה במתני' [הו' לעיל] דלפי"ד לק"מ. וכן עי' רע"א ד"ה והרי [הו' לעיל]. ועי' ברד"ה כרבי דוסתאי.
בשעת מיתתו. לאו בשעת מיתתו, אלא דאורחא דמילתא לומר כדברים אלו בשעת מיתה, הוכחה לזה. רשב"ם ב"ב קל"ד: ד"ה בשעת. ועי' פנ"י ד"ה מי. ויש מוכיחים מד' הרשב"ם הנ"ל, דס"ל דאף בשעת מיתתו נאמן אף דאין בידו לגרשה, ודלא כהתוס' בסוגיין ד"ה רבי. וכ"כ במחצית השקל ב"ב שם. חת"ס ב"ב עמ' נ"ז ד"ה ובזה יובנו. ועי' תוס' רעק"א קידושין אות ל"ט, הו' בחי' רע"א ב"ב שם.
י"א דדוקא נקט בשעת מיתתו. אור חדש קידושין ס"ד: ד"ה משנה. ועי' פנ"י ס"ד. ד"ה משנה. יד יצחק [גליק] ח"א סי' נ"ח. ועי' שו"ת מהריב"ל ח"א כלל ב' סי' י'.
צ"ב לשי' זו, מב"ב שם, דמק' אמתני' דהאומר זה בני נאמן, דכבר שנו זה כאן. פנ"י ד"ה מי.
ילה"ק עפימש"כ התוס' [בע"ב ד"ה רבי] דבשעת מיתה אין לו מיגו דשמא אין לו כח לגרש. תוס' רע"א פ"ג מ"ח ד"ה בשעת עיי"ש.
יש לי בנים נאמן. אי נאמן גם לגבי כהונה, כיון דהטעם שנאמן משום מיגו דבידו לגרשה, שאז אסורה לכהונה, [ב"ב קל"ד: ועי' בע"ב], פלוגתא בזה. רמב"ן ב"ב קל"ד: ד"ה מפני [יעו"ש דמותרת לכהן, עיי"ש הטעם]. הגהות הרי"ף ב"ב שם שלט"ג אות א' יעו"ש בשם מז"ה דאסורה לכהן. מל"מ יבום פ"ג ה"א. ועי' תוס' ב"ב שם ד"ה הואיל. ועי' קצוה"ח סי' קמ"ו סקי"א בדעת הרשב"ם. ועי' קוב"ש ח"ב סי' ג' אות י"ג בדעת הרשב"ם.
הטעם [להסוברים דאסורה לכהן] דליכא הכא משום מיגו לחצי טענה. מל"מ שם. ועי' רמב"ן שם.
היאך הדין במוציא ש"ר ונושא אנוסתו שאין יכול לגרשם, אי נאמן. מל"מ שם. ועי' ברית אברהם סי' ק"ט [לגבי חדר"ג]. ועי' פת"ש אה"ע סי' קנ"ו סקט"ז.
יש לי אחים אינו נאמן. וכ"ש שלא בשעת מיתתו, ביאור בזה. שו"ת הרדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים פ"ז.
אם יצא קול שיש לו אחים, ובאו עדים ששמעו כן ממנו בחייו, פטורה משום דאין הבעל נאמן. שו"ת הרדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רל"ד עיי"ש.
אמאי אין נאמן לאביי לק' ס"ו. דע"א נאמן בדשב"ע ואפי' קרוב. פני אריה ד"ה ויש, ויעו"ש לשי' התוס' שם דנאמן רק כשכנגדו שותק, ודלא כהרשב"א שם.
אלמא נאמן להתיר וכו' דלא כר"נ וכו'. כלו' דלמתני' נאמן להתיר אף שהיא בחזקת זקוקה ליבום כיון דאין סותר מה שהוחזק באחים, אבל ר' נתן אין נאמן כלל להוציאה מחזקתה אפי' להיתר. רמב"ן במלחמות. רשב"א ד"ה נימא [עיי"ש היטב]. ועי' להלן די"מ דאדרבה לר"נ נאמן אף לאסור.
הטעם לפי' זה לחלק בין להתיר אף שהיא בחזקת זקוקה, ללאוסרה שאין נאמן. רמב"ן שם. רשב"א.
י"מ דר"ל דמתני' דלא כר' נתן, דלדידיה הבעל נאמן להוציאה מחזקתה בין להתירה ובין לאוסרה. מהר"י בירב בע"ב ד"ה ברייתא, בשם ראב"ד. וע"ע מרומי שדה ד"ה אלמא.
בשי' רבי יש להסתפק אי אין נאמן לאסור משום שכבר התיר, או דבכל גוונא אין נאמן, ונקט חזרה משום דר"נ, ומשו"ה אין להוכיח דמתני' דלא כרבי נמי. ריטב"א ד"ה תנן.
בשעת קידושין יש לו בנים. אי מיירי שאומר לה [בכדי לרצותה] או שאומר לאחרים. עי' רש"י ד"ה בשעת קידושין [יעו"ש כהצד הא']. וכן ר"ן ד"ה גרסי'. אולם עי' רמב"ן במלחמות ד"ה אלא דמיירי כשאומר לאחרים.
הוכחה דאף באומר לאחר הקידושין שאינו בכדי לרצותה אין נאמן, מב"ב קל"ד: דהאומר זה בני אין נאמן רק משום מיגו כיון שהוא נגד חזקת איסור. מקנה ברד"ה בשעת קידושין. ועי' ברד"ה בשעת קידושין משנ"ת.
בשעת מיתה אין לי בנים. לשי' הר"ן [שו"ת סמ"ז] דהמעיד חוץ לב"ד יכול לחזור ולומר מבודה הייתי, צ"ל שאמר בשעת קידושין דיש לו בנים כיון שהוחזקה בהיתר לשוק, הרי"ז כמי שנחקרה עדותו בב"ד. פני אריה ד"ה בשעת [ויעו"ש לבאר עפי"ז הטעם דל"מ אמתלא, כמו באמרה א"א אני דמהני אמתלא, כתובות כ"ב.].
נאמן להתיר ואין נאמן לאסור. ואשמעי' דלהתיר נאמן משום דבידו לגרשה ולאסור אין נאמן לחזור מדיבורו הראשון, ואין לומר דבשעת קידושין אומר לה כדי לרצותה ובשעת מיתה אומר האמת. ר"ן ד"ה גרסי'. ועי' רמב"ן במלחמות ד"ה אלא. ועי' ברש"י ד"ה בשעת קידושין. ועי' מקנה ברד"ה בשעת.
ר"נ אומר אף נאמן לאסור. אי לר"נ נאמן לאסור, או דאדרבה אף להתיר אין נאמן, [ביאור הלשון "אף נאמן לאסור" לפי' זה]. רמב"ן במלחמות [יעו"ש כהצד הב']. רשב"א ד"ה נימא. ועי' מהר"י בירב בע"ב ד"ה ברייתא בשם ראב"ד דפליג. ועי' מרומי שדה ד"ה אלמא. ועי' ריטב"א ד"ה תנן.
דבשעת מיתה קא הדר ביה. ק' דילמא לא חזר בו, אלא דאחר דבריו הראשונים נולדו לו בנים או שמתו. תורא"ש ד"ה כיון.
י"ל דמיירי כשאומר בפירוש שחוזר בו, א"נ אם שתק עד שעת מיתתו ודאי כוונתו לסתור דבריו הראשונים. תורא"ש שם.
מתני' דלא הוחזק לן באחי ולא וכו' בבני. ק' א"כ מאי קמ"ל פשיטא. ריטב"א ב"ב קל"ד: פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ט. ועי' זית רענן [ר"י מקוטנא] אה"ע ה"ג סי' ה'.
מו"מ מנלי' הא. הרי בשמים ח"ג סי' ה'.
מו"מ בקו' הראשונים בשינוי הלשון מב"ב. שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ג'. כוכב מיעקב סי' ל"ט. ועי' חת"ס עמ' נ"ט ד"ה והשתא.
בגדר הך חזקה. שו"ת הרא"ש כלל נ"ב סי' ה'. שו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"ב. נובי"ת אה"ע סי' קמ"ד, קמ"ה. ב"מ אה"ע סי' קנ"ו ס"ו. ישוע"י שם סו"ס קנ"ז מנכדו. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' י"א אות א', וסי' י"ב, וסי' ט"ו אות כ"א, וסי' ט"ז אות ד', וסי' י"ז, וסי' כ', וסי' ע"ה אות ה'. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ט. שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' מ"א ד"ה והיינו, וח"ב סי' ע"ב ע"ח. מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' י"ג. זית רענן [ר"י מקוטנא] אה"ע ה"ג סי' ב'. מקור מים חיים ח"א סי' י"ח ס"ו. חזו"א אה"ע סי' קט"ז סק"ה. ועי' מאירי ב"ב שם. שו"ת הרא"ש כלל פ"ו סי' ט'. שו"ת ריב"ש סי' מ"ו. שיטמ"ק המלא שם. פרישה סי' רע"ט ס"א. סמ"ע שם סק"א. תורת אמת [ששון] סי' צ"ב. בית אפרים אה"ע ח"ד י"ב ב'. מהר"ם שיק בע"ב ד"ה איברא. דברות משה ב"ב סי' ד' ד"ה והנה.
בלא מוחזק לן באחין, אי מיקרי חזקת היתר. ב"ש סי' קנ"ז סק"ז. ב"מ שם ס"ו. נובי"ת אה"ע סי' קמ"ג. ועי' פרשת מרדכי אה"ע סי' ס"א. מקור מים חיים בפתיחה להל' שחיטה אות א'. וע"ע להלן.
ובסיפא החידוש דאין נאמן נגד החזקת היתר לשוק, וברישא אף בלא נאמנותו מותרת, א"נ חדית דנאמן אף אם יתברר שיש לו אחים, כיון דדיבורו שיש לו אחים אינו נגד חזקה. ריטב"א. ובעיקר הענין אי במוחזק לן באחי נאמן לומר שיש לו בנים, עי' משנ"ת בתוס' בע"ב ד"ה רבי.
מוכח מהריטב"א, דלאחר מיתת בעלה היא בחזקת מותרת לשוק. שו"ת בית אפרים אה"ע ח"ב סי' נ"ט.
יש חולקין וס"ל דאין לה חזקת היתר. שו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"ב. ש"ש ש"ה פ"ה, ועיי"ש בפ"ב. ובעיקר שיטתם, עי' מהרי"ט שם דהטעם כיון דהיא אסורה לשוק משום א"א ומחזיקין מאיסור לאיסור, ועי' ש"ש שם בפ"ב שהק' דאין מחזיקין מאיסור לאיסור רק כשיש ספק אם לא פקע האיסור הראשון, ויעו"ש באר באופ"א דכיון שנולד הספק בזמן האיסור ל"ח חזקת היתר. וע"ע נובי"ת אה"ע סי' קמ"ד משה"ק למהרי"ט. וכן בישוע"י אה"ע סי' קנ"ז סק"ג. וע"ע ד"ח [אוירבך] יבום דמוכח מד' הרשב"ם בב"ב קל"ד: דהרשב"ם והרשב"א פליגי בזה, ועי' להלן.
יל"פ באופ"א, דבסיפא אין היתרה משום חזקת היתר, אלא משום ספק ספיקא, א' שמא יש לו בנים ב' שמא אין לו אחים. רשב"ם ב"ב קל"ד: ד"ה ומשני. ועי' חזו"א אה"ע סי' קט"ז אות ד'.
ביאור הס"ס. ישוע"י אה"ע סו"ס קנ"ז תשו' א' מבנו, ותשו' מנכדו. בי"צ יו"ד שער הספיקות סי' י"ז. מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' י"ג. יד יצחק [גליק] ח"א סי' נ"ח. אבנ"ז אה"ע סי' ר"ט. מהר"ם שיק בע"ב ד"ה וצ"ל. חזו"א אה"ע סי' קט"ז סק"ד. ועי' פנ"י בע"ב ד"ה מיהו.
ק' ע"ז, דהא הוי ס"ס בתרי גופי. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' י"ז אות ד' ה', וסי' י"ח אות ג', וסי' כ' אות ה'. זית רענן [ר"י מקוטנא] אה"ע ה"ג סי' ה' אות ה'.
הא דל"ה ס"ס משם אחד. תורת חסד [לובלין] ח"ב אה"ע סי' כ"ג אות י"ג.
משמע דבספק אחד אסורה מה"ת. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ט. ועי' חזו"א שם. ועי' מקור מים חיים ח"ב ס"ג אות ז'.
ק' א"כ אמאי באין לי אחים אינו נאמן, הא כוונתו בזה נמי דאין לי בנים. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' י"ב אות ג' ד'. זית רענן [ר"י מקוטנא] אה"ע ה"ג סי' ה' אות ג'.
י"ל דמותרת מטעם חזקת פנויה קודם שנשאת. שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' מ"א ד"ה והיינו.
ק' אמאי לא נימא דמותרת משום דאחין מיעוטא וסמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' ט"ו אות ז' ט'.
מוכח דבידוע דאין לו אחים אינה בחזקת היתר [ודלא כהרשב"א הנ"ל]. ד"ח [אוירבך] יבום סי' ג'. ועי' חזו"א שם.
מוכח דאם רק לא הוחזק בבנים ל"ה חזקה. ישוע"י אה"ע סו"ס קנ"ז מנכדו. ועי' מקור מים חיים ח"ב סי' ג' אות ז'.
אי ע"א נאמן כנגד הך ס"ס. שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ב. מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' י"ג. ועי' להלן בשם רא"ש.
אי אשה נאמנת בכה"ג דאית לה ס"ס. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' ט"ז אות ד', וסי' י"ז אות ב'.
נ"מ בפלוגתת הרשב"ם והריטב"א היכא דידוע שאין לו בנים, והספק רק אם יש לו אחים. חזו"א שם, ויעו"ש בדעת הרשב"א ד"ה נימא כהרשב"ם, וכן בדעת הרא"ש שהביא ב"י אה"ע סי' קנ"ז.
ק' להרשב"ם דדילמא מותרת מטעם חזקת היתר. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ט. זית רענן [ר"י מקוטנא] אה"ע ה"ג סי' ה' אות ז'. ועי' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"ב. ובית אפרים אה"ע ח"ד ז' ב', י"ב א'.
בספק אם יש לו אחים, אין ע"א נאמן לאוסרה, משום נגד חזקה שלא הוליד. רא"ש שם. ועי' להלן בד"ה יש לי אחים. וע"ע משנ"ת ברש"י בבא"ד דאהני דיבור לחזקה.
אמאי לא יהא משום ע"א לומר שיש לו בנים, דע"א נאמן לגבי יבמה לשוק לומר שנולד לו בן במד"ה. רמב"ן ב"ב קל"ד: ד"ה מפני. ועי' פנ"י ברד"ה דלא בא"ד, יעו"ש דהכא מיירי דהוי נגד חזקה, וע"ע פנ"י בקו"א אות צ"ו. ועי' מ"מ יבום פ"ג ה"ה. תורת אמת [ששון] סי' כ"ה כ"ו. אור חדש ד"ה משנה. ועי' מהר"ם שיק ד"ה ובאמת. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ח. בית מאיר אה"ע סי' קנ"ו ס"ו. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' ט"ו אות ג' ט"ו, וסי' י"ח אות ה', וסי' כ' אות ג'. חת"ס ב"ב עמ' נ"ט ד"ה והשתא, ובשו"ת אה"ע ח"ב סי' ע"ב. ישוע"י אה"ע סו"ס קנ"ז מנכדו. אמרי אש אה"ע סי' צ', צ"ו. שו"ת בית דוד סי' י"ז. מקור מים חיים סי' ג' אות ד'. מרומי שדה ב"ב קל"ד:, העמק שאלה ח"א שאי' מ' אות ז'. מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' י"ג. יד יצחק [גליק] ח"א סי' נ"ח. אמרי יושר ח"ב סי' ס"א אות א'. הרי בשמים ח"ג סי' נ"ג. מרחשת ח"ב סי' י"ד ענף א' אות ח'. חזו"א אה"ע סי' קט"ז סק"ז. ועי' שו"ת הרא"ש כלל נ"ב סי' ה'. שו"ת ריב"ש סי' מ"ו, קפ"ב. בגדי כהונה אה"ע סי' ל"ב.
מו"מ בתי' הגמ' בב"ב שם, אמתני' דהתם דנאמן לומר זה בני לפוטרה מן הייבום אף בהוחזק ליה באחי, ומ"ש בסיפא דזה אחי אינו נאמן. ר"י קרקושא [שי הקדמונים ב"ב שם].
ביאור במה ששינה הלש' שם, נאמן ליה וגבי הכא כ' לן. אבן העוזר שם. חוסן ישועות שם.
הא דאמרי' התם מיגו במקום חזקה. ר"י קרקושא [שי' הקדמונים שם]. מאירי בע"ב ד"ה המשנה. ריטב"א בע"ב ד"ה רבי, וב"ב שם. ר"ן כ"ח. מדפה"ר. ועי' רא"ש סי' י"א. נימו"י ב"ב שם. ב"ש סי' קנ"ו סק"י. תורת אמת [ששון] סי' כ"ה כ"ו. שעה"מ יבום פ"ג ה"ה. יד המלך שם ה"א. חת"ס עמ' ס"א ד"ה ובזה יתיישב. מקור מים חיים ח"ב סי' ג' אות א' ה'. שו"ת מהרי"ל דיסקין תורת האהל לדף קל"ד. חוט המשולש [הגרא"י] סי' ד' אות י"ב י"ג. חי' רמ"ש יבמות פ"ח. ד"ה משום. חי' הגרנ"ט סי' קע"ט אות א'. ועי' חוו"ד סי' קכ"ז סק"א, ובהשמטות. בגדי כהונה אה"ע סי' י"ח. מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' י"ג. יד יצחק [גליק] ח"א סי' נ"ח. או"ש שכירות פ"ח ה"ו.
הא דלא משני בב"ב שם, דאשמעי' דבאומר אין לי אחין נאמן, אפי' בהוחזק באחין בהך מיגו. מקנה. יד יצחק [גליק] ח"א סי' נ"ח.
הא לא משני שם, דנאמן לומר יש לי בנים, אף בהוחזק בלא בנים. פרשת דרכים אה"ע סי' ס"א.
ק' מנלי' דמתני' שם, מיירי בתרתי לאיסורא בהוחזק באחין ובהוחזק בלא בנים. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ט.
אי ע"א נאמן בזה. נובי"ת אה"ע סי' קמ"ה. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' י"א אות א', וסי' י"ב אות א', וסי' י"ז אות ב' ג', וסי' י"ח אות ב', וסי' י"ט אות א', וסי' כ' אות ג'. בגדי כהונה אה"ע סי' ל"ב. ועי' חוט המשולש [הגרא"י] סי' ד' אות ב'.
באומר בכה"ג אין לי אחים, אי נאמן. רא"ש סי' י"א. יש"ש סי' י"ד. ב"י אה"ע סי' קנ"ז ד"ה היה מוחזק, שו"ע שם סי' קנ"ו ס"ז. באה"ג שם אות פ'. ב"ש שם סק"ט. בי' הגר"א שם סקי"ח סקי"ט. אהלי יעקב [למהריק"ש] סי' מ"ח. תורת אמת [ששון] סי' כ"ה כ"ו. ושב הכהן סי' כ"ח. בגדי כהונה אה"ע סי' ל"ב. אור חדש בע"ב ד"ה ובזה. חת"ס ד"ה והנה בגדר. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ט. מרחשת ח"ב סי' י"ד ענף א' אות י"ג בהגהה. ועי' באר מים חיים סי' ס"ה ד"ה וכתב ה"ה. יד יצחק [גליק] ח"א סי' נ"ח.
באומת מת אחי אי נאמן. אהלי יעקב [למהריק"ש] סי' מ"ח. תורת אמת [ששון] סי' כ"ה כ"ו. בגדי כהונה אה"ע סי' ל"ב. ועי' מלחמות כ"ח. מדפה"ר.
כשאינו לפנינו ואית לי' חזקת חיים, אי מיקרי חזקה או עדים. שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ס"ז. ד"ח [צאנז] ח"א אה"ע סי' צ"ז, וח"ב אה"ע סי' קע"א.
בהוחזק באחין ולא בבנים, אי נאמן לומר יש לי בנים. שו"ת הרשב"א ח"א סי' רנ"ב. שו"ת מהריב"ל ח"א כלל ב' סי' י'. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ט, וסי' ס"א. ועי' ב"ש סי' קנ"ו סק"י. באר מים חיים סי' ס"ה ד"ה וכתב ה"ה.
יש לי אחים אינו נאמן לאו כל וכו'. פלוגתא אי בבא ממד"ה ואין ידוע אם יש לו אחים, אי ע"א נאמן לומר שיש לו אחים משום דל"ה נגד חזקת היתר לשוק, או דלאו כל כמיני'. שו"ת מהר"ם גלאנטי ח"א סי' י"ז יעו"ש דמותרת לשוק. ועי' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"ב דפליג. וע"ע לעיל בד"ה מתני' דלא הוחזק, פלוגתא על המהרי"ט.
יש שכ' לחלק בין אם בא ממד"ה דמה שאין ידוע אם יש לו אחים אינו חזקה, וא"כ אסורה, לבין בא ממדינה זו, דמה שאין ידוע אם יש לו אחים, הוי חזקה. מהרי"ט צהלון סי' כ"ז. בית דוד אה"ע סי' צ"ח.
יש חולקין וס"ל דאין לחלק בין אם בא ממדינה זו למדינה אחרת, ובכל גווני אין ע"א נאמן לאוסרה. בית אפרים אה"ע סי' נ"ט. שו"מ תליתאה ח"ג סי' קכ"ז. ועי' שבעה עיניים [לר"ש קלוגר] מש"כ.
רד"ה רישא בידו בעודנה קטנה וכו'. בגדר דין בידו, אי משום מיגו, או דהוי כבעלים, ושאר גדרים בזה. רא"ש גיטין פ"ה סי' י"א וסי' י"ח יעו"ש דהוי כבעלים. ועי' ש"ש ש"ו פ"ו. שער"י ש"ו פ"ד. שי' הגרש"ר גיטין ב: אות ל"ג. ועי' מהרי"ק שורש ע"ב [יעו"ש דבידו מגרע החזקת איסור]. ועי' משאת המלך סי' קע"ג. ועי' חזו"א סי' נ"ט. ועי' שו"ת רע"א סי' קכ"ה ד"ה תו. בגדי כהונה אה"ע סי' י"ז. מקור מים חיים ח"ב סי' ג' אות ב'. פני שלמה ב"ב ל"ב: ד"ה ונלע"ד. זית רענן [ר"י מקוטנא] ח"א אה"ע ה"ג סי' ב' אות ט'. חי' רמ"ש יבמות פ"ח. ד"ה משום. ושב הכהן סי' כ"ח ד"ה ולפי"ז. שו"ת בית דוד סי' י"ז ד"ה וממסקנא. זכר יצחק [השלם] סי' י"ב ד"ה ואם תשאל, וסי' ס"ו ד"ה אמנם. חי' ר' ראובן גיטין סי' ב' [יעו"ש ביאו"ד המהרי"ק]. חזו"א אה"ע סי' ק' סקי"ז. ועי' ש"ש ש"ו פ"א ופ"ג ופ"ד [ויעו"ש דבידו נאמן משום דבידו למנוע מלהשתמש בחפץ]. וכ"כ בשי' הגרש"ר גיטין ב: אות ל"ג. וע"ע ברש"י גיטין נ"ד: ד"ה נאמן [דס"ל דבידו משום מיגו וכדהכא]. ועי' ס' העיטור ח"א ל"ו ג'. מחנ"א עדות סי' ג'. שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' ר"מ. שו"ת או"ש ח"ב סי' ל"ג. זרע אברהם ח"ב סי' נ"ח אות א'. שער"י ש"ו פ"ד, ופי"ב ד"ה אמנם.
הוכחה דאינו משום מיגו, מד' הראשונים, דאם היה בידו פעם אחת, נאמן, ומיגו למפרע ל"א. ש"ש ש"ו פ"א. ועי' רש"י גיטין נ"ד: ד"ה נאמן וקידושין ס"ד. ד"ה רישא. ובעיקר הדברים כ"מ בתוס' לק' ס"ה: ד"ה נטמאו דנאמן בהיה בידו פעם אחת. וכ"מ בתוס' בגיטין שם. ואשר"י שם. ובטושו"ע יו"ד סי' קכ"ז ס"א. ובעיקר הענין אי בידו נאמן גם כשאין בידו עכשיו, מו"מ בזה, עי' פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ט. שו"ת בית דוד סי' י"ז.
ביאור בסתירה בד' הרא"ש [שם] שכ' דבידו משום בעלים, ושם [באות ד'] כ' דבעלים נאמן משום בידו. שער"י ש"ו פ"ד [יעו"ש לבאר דלאסור מהני משום דבידו למנוע מלהשתמש, משא"כ להתיר]. וכ"כ בשי' הגרש"ר גיטין אות ב: אות ל"ג.
עוד בענין בידו אי נאמן למפרע, ושער הגדרים בזה, עי' משנ"ת לק' ס"ה: בתוד"ה ונטמאו.
רד"ה כרבי דוסתאי וכו' וא"ת הרי וכו' בקידושין וגירושין וכו'. י"ל דנאמנות האב חידוש הוא, ודיו שנאמן בהך טענה ולא נאמר ע"ז מיגו. ר"ן ד"ה בשבויה בתי' א'. ועי' ריטב"א ד"ה נשבית. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה בשבוייה לא הימניה.
עוד ישוב בזה. פנ"י ד"ה קדשתי.
בא"ד התם מכהונה פסיל לה וכו'. תוספת ביאור בזה. ר"ן ד"ה בשבוייה.
רד"ה דלא וכו' לא באחי וכו'. י"א דמיירי דאיכא עדים שיש לו אח, וע"כ מותרת רק משום אמירת יש לו בנים. רא"ש. ועי' תוס' לק' בע"ב ד"ה רבי, דפליגי ע"ז.
בא"ד דאהני דיבור לחזקה. ק' דבלא"ה אינו נאמן דהא אפי' הבעל לא היה נאמן לומר דיש לו אחים. מהרש"א ברד"ה דלא, ובב"ב קל"ד: ברשב"ם ד"ה ומשני [על הרשב"ם שפי' כרש"י]. פנ"י ברד"ה דלא. שו"ת חת"ס אה"ע סי' מ"א ד"ה והנה. יד דוד ברד"ה דלא. חוסן ישועות ב"ב קל"ד: ד"ה הא. ועי' רש"ש ברד"ה דלא. וכה"ק בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"א. פנ"י כאן, ובקו"א אות צ"ו. ועי' ר"ן כ"ז: מדפה"ר. חת"ס כאן ד"ה ולפע"ד, ובב"ב שם ד"ה ולפענ"ד, ובשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' מ"א צ"ו וח"ב סי' ע"ב. אבן העוזר ב"ב שם. בית אפרים אה"ע ח"ד ט' ד'. ב"מ אה"ע סי' קנ"ו ס"ו. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' י"ב אות ט', וסי' ט"ו אות כ"א, וסי' כ' אות א'. ושב הכהן סי' כ"ח ד"ה גם. מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' י"ג. פרשת מרדכי אה"ע סי' נ"ט. יד יצחק [גליק] ח"א סי' נ"ח, וסי' רי"ג. חוט המשולש [הגרא"י] סי' ד' אות ג'. שו"ת בית דוד סי' ט"ז. שי' מקדש דוד ב"ב שי' ט"ו אות ד'. ועי' ר"א אב"ד [שי' הקדמונים ב"ב קל"ד:].
בלא אמר יש לי בנים אי האחר נאמן. ב"ש אה"ע סי' קנ"ז סק"ז. ב"מ שם ס"ו. שו"ת בית דוד סי' ט"ז.
ק' אמאי לא פי' דאי אתי ע"א דעלמא אינו נאמן. שו"ת חמד"ש אה"ע סי' י"ב אות י'. שו"ת חת"ס ח"ב סי' ע"ב.
ק' הא בלא"ה אינו נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו כביבמות קי"ח: זית רענן [ר"י מקוטנא] אה"ע ה"ג סי' ה'. שו"ת בית דוד סי' ט"ז.
עוד מו"מ בפי' רש"י. מהרש"א שם.
ק' מנלן דאין האח נאמן דילמא נאמן אלא דהבעל נאמן דיש לו בנים ומשו"ה זקוקה. מהרש"א שם. ועי' פנ"י.
י"א דמיירי שבא האח עם עדים, וע"כ מותרת רק משום דאומר שיש לו בנים. רא"ש, וזה דלא כתוס' בע"ב ד"ה רבי, דבכה"ג לא היה נאמן שיש לו בנים. אמנם עי' רש"ש ברד"ה דלא, לחלק בין אומר שיש לו בנים קודם שבאו עדים על האח, דאז נאמן.
אי נאמן לומר שיש לו בנים, היכא דמוחזק לן באחים. עי' תוס' בע"ב ד"ה רבי. ועי' מהרש"א. ועי' לעיל.
אי מהני דיבורא בבאו עדים אח"כ. רא"ש סי' י"א. קרבן נתנאל שם אות ש'. טור אה"ע סי' קנ"ו. ב"י שם ד"ה האומר. ב"ח שם. ועי' ב"מ שם סי' קנ"ז ס"ו. שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' מ"א. שו"ת מהרי"ל דיסקין קו"א סי' ה' אות ז'. ועי' בגדי כהונה אה"ע סי' ל"ב. מקור מים חיים ח"א פתיחה להל' שחיטה.
בהוחזק בלא אחים ובא ע"א ואמר דיש לו. שו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"ב. ב"ש סי' קנ"ז סק"ז. ישוע"י שם סק"ג, ובתשובה מנהמ"ח. שו"ת בית דוד סי' ט"ו. ועי' פנ"י קידושין קו"א אות צ"ו. שו"ת רע"א סי' צ"ב. זית רענן [ר"י מקוטנא] אה"ע ה"ג סי' ה'.
מו"מ בד' הרשב"ם בב"ב שם, שכ' דאהני דיבוריה לאחזוקי לחזקה, אי גרסי' בדבריו לאחזוקי או לאזוקי. מהרש"ל ב"ב שם. מהרש"א שם. חת"ס כאן ד"ה דלא עד, ושם עמ' נ"ב ד"ה ולפע"ד. ועי' שו"ת צמח צדק [החדש] אה"ע ח"ב סי' ש"ט ד"ה יש.
רד"ה בשעת וכו' ותתרצה לו. פי' כן, משום דאל"כ כיון דבשעת קידושין היא עדיין בחזקת היתר, היה נאמן בלא מיגו, אבל באומר לאחר הקידושין נאמן רק משום מיגו, אף שאין אומר כן בשביל לרצותה. מקנה. ועי' בגמ' בד"ה נאמן להתיר משנ"ת
בא"ד ומיהו כשקידשה לא אמר על מנת. לשי' הרמב"ם [אישות פ"ח ה"ו] דהמקדש ואמר סבור הייתי שהיא כהנת וכו' הרי"ז מקודשת מפני שלא הטעתו, הכא שהטעה הוי קידושי טעות. שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' פ"ב. ועי' תשב"ץ ח"א סי' ק"ל.
תוד"ה נאמן וכו' דע"א נאמן באיסורין. י"א דנאמן משום יכיר. שלט"ג לק' ע"ח: אות י"ז ד"ה ובספר. ועי' מהרש"א ד"ה נאמן.
להתוס' דנאמן משום ע"א, א"כ אין נאמן לחליצה משום דהוי דשב"ע, ולהשלט"ג דנאמן משום יכיר נאמן אף בדשב"ע, ולשטתו מוכח דאין נאמן ביכיר לענין עונשין, משא"כ להתוס'. קוב"ש ב"ב אות תי"ג. ועי' קוה"ע סי' ל"ה. ובעיקר הענין אי נאמן לגבי חליצה, עי' יבמות ל"ט: דקרוב נאמן שהחולץ הוא אחיו של מת, ועי' בזה ריטב"א ד"ה כ' התוס'. ועי' מהרי"ט ד"ה ומה. ועי' שלט"ג ע"ח: אות י"ז ד"ה ובספר בשם ספר התרומה הל' חליצה סי' קל"ג דאין נאמן לחליצה ונחלק ע"ז.
בא"ד אלא בדבר שבידו. אי באין מכחיש את העד נאמן אפי' כשאינו בידו, או לא. מהרש"א ד"ה נאמן. ועי' תוס' לק' ס"ה: ד"ה אמר לו, וד"ה נטמאו.
י"ל דהאב נאמן יותר מע"א מדין יכיר, וע"כ נאמן גם כשאין בידו. שלט"ג לק' ע"ח: אות י"ז ד"ה ובספר. ועי' מהרש"א ד"ה נאמן. ועי' קוב"ש ב"ב אות תי"ג, ועי' קוה"ע סי' ל"ה. ועי' הגהות הב"ח על הר"ן ד"ה תניא.
י"ל דכיון שנעשה מאיליו גדול, יש לנו להאמינו בקל. תורא"ש ד"ה נאמן.
עוי"ל דנאמן משום דהוי כעין נאמנות חיה, כיון שיש לו אחריות לתת לב על שנות בניו. תורא"ש ד"ה נאמן.
בא"ד דסופו ליגדל עשאוהו כדבר שבידו. ביאור, משום דטעמא דבידו, הוא משום דבכה"ג האיתחזק איסורא הוי חזקה העשויה להשתנות שאינה חזקה. חוו"ד יו"ד סי' קכ"ז סוף סק"א. ועי' הגהות אמרי ברוך משה"ק.
אי חזקה העשויה להשתנות, מדאו' הוי חזקה. הגהות אמרי ברוך שם. ש"ש ש"ג פי"ג. ועי' פנ"י ד"ה ובהכי.
יש מוכיחים לאידך גיסא, דחזקת קטן אינה כחזקה העשויה להשתנות, דאל"כ ל"ה חזקה כלל ולא רק בידו, וכן יש להוכיח מקושייתם. ש"ש ש"ג פי"ג.
אי עשאוהו כדבר שבידו, מהני מה"ת או מדרבנן. ש"ש ש"ו פי"ט ד"ה ולענ"ד נראה [יעו"ש להוכיח מהרמב"ן גיטין ב: ד"ה ע"א דהוא מה"ת]. ועי' פנ"י ד"ה ובהכי.