מפתח/נדה/סא/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש

מראי מקומות
מפתח
שינון הדף בר"ת


מפתח TriangleArrow-Left.png נדה TriangleArrow-Left.png סא TriangleArrow-Left.png א

סא.

שהיו ישנות במטה וכו'.[עריכה]

דוקא ישנות שיתכן דדחקו זו את זו, משא"כ בישבו על ספסל ערות, אם תאמר ברי לי שלא הגעתי למקום שנמצא בו הכתם, טהורה. ראב"ד בבעה"נ שער הכתמים פ"ב סק"ח, והו' ברשב"א ס"א. ד"ה הא דקתני. במאירי ס: ד"ה שלש. ועי' תוה"ב להרשב"א ב"ז ש"ד, דף כ"א:

ק' היאך נאמנת והא לא רמי עלה, וכמבואר בחו"מ ע"ט סי"א גבי הלוויתך בצד עמוד פלוני, והלה אומר מעולם לא עמדתי שם, והכחישוהו עדים, לא הוחזק כפרן, דלא רמי עלי'. ט"ז סימן ק"צ סק"מ

י"ל דכיון דהוי סמוך לישיבתן נאמנת, משא"כ בעבר זמן רב. ט"ז שם.

יש שחילקו דעמידה בצד עמוד שאין לה משמעות לענין החוב טועה, משא"כ הכא דטומאתה תלויה בזה ואף לאחר זמן רב. נקודות הכסף בט"ז שם. ועי' תורת השלמים שם סקנ"ז, להוכיח משו"ע או"ח סימן תמ"ז ס"ח, דאף במקום שאיסור תלוי בדבריו, אינו נאמן היכא דלא רמי עליה.

י"ל באופ"א, דבכתמים הקילו. תורת השלמים שם סקנ"ז.

אבל אם עברו וכו' בדקה אחת וכו' היא טהורה ושתים טמאות.[עריכה]

ק' להראב"ד דדוקא במיטה מהני בדיקת א', משא"כ בחלוק שלובשות בזאח"ז, שעבר זמן מלבישת הראשונה. לחו"ש סימן ק"צ שמלה סקנ"ט, ד"ה ובמה. ועיקר ד' הראב"ד הם, בבעה"נ שער הכתמים סימן ט' י', והו' ברשב"א לעיל ס: ד"ה שלש. רא"ה בבדה"ב י"ט: ר"ן ד"ה ג'. וע"ע משנ"ת לעיל שם בד"ה והוא שבדקה עצמה.

יש לחלק דבמיטה הואיל והיא עדיין באותה מיטה יש לה עסק בה, מהני בדיקתה, משא"כ בחלוק שפשטתו. לחו"ש שם, [ויעויין שם דאינו מובן כ"כ].

א"ר אמי במשולבות.[עריכה]

ק' אף אינן צמודות, כיון שישנות ניחוש שנתהפכו לכאן ולכאן, ואמאי בתחת הפנימית, החיצונית טהורה, וי"ל דהקילו בכתמים דרבנן. רשב"א ד"ה וקשיא, ועי' בתוה"ב ב"ז ש"ד דף כ"א:

ק' אמאי ל"ח דהסדין זז ממקום למקום, וכמבואר לעיל נ"ז: לענין בגד של לילה, דטמא משום דחוזר, וצ"ל דנמצא הכתם על מיטה עצמה. רשב"א ד"ה וקשיא, וכ"מ בתוה"ב שם. רא"ש סימן ד' בשם הראב"ד.

מו"מ אי דווקא בסדין העליון, או אף בסדין התחתון. עי' רא"ש שם בשם ראב"ד, [דבסדין התחתון רק מי שנמצא הסדין תחתיה טמאה, שאין דרכו להתהפך]. וכ"כ בשו"ע סימן ק"צ ס"נ. ועי' ש"ך שם סקס"ז. ועי' פרישה שם אות פ', דעינינו הרואות דהתחתון נמי מתהפך, ומשו"ה פליג. וכ"כ במהרש"ל בהגהות הטור שם. וב"ח שם סקמ"ה. ש"ך שם סקס"ז, ט"ז שם סקל"ז.

אימר לא בדקו כל צרכו.[עריכה]

אין להק', מהברייתא לרבנן דמתני' דבודק עד הסלע או קרקע בתולה, דהא לימים מצאה מכתשת מלאה עצמות, די"ל שטעו ול"ה סלע או קרקע בתולה, ביאור בזה. ערוך לנר ד"ה תניא.

ולא חש.[עריכה]

מוכח דאין להאמין ללה"ר אף אם שנים מעידים ע"כ, ורק לחוש לדבריהם. ח"ח בבאר מים חיים ח"א כלל ז' סק"ו.

מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.[עריכה]

לפי' שיש לחוש ללה"ר במקום שיכול לבוא היזק לעצמו או לאחרים. רא"ש סימן ה'. ועי' מעדני יו"ט שם סק"ו.

מוכח דלמנוע היזק יכול לספר לה"ר אף ששמע מאחרים ואינו יודע מעצמו. ח"ח רכילות כלל ט', באר מים חיים סק"ט ד"ה והנה.

אטמרינכו וכו' האי לישנא בישא וכו'.[עריכה]

ובלא"ה אדם מחוייב להכניס עצמו לספק סכנה להציל חבירו מודאי סכנה. ב"י חו"מ סימן תכ"ו, ד"ה ומ"ש, כס"מ הל' רוצח פ"א הי"ד, בשם ירושלמי. ועי' העמק שאלה שלח שאילתא קכ"ט סק"ד, [דכוונתו לירושלמי תרומות פ"ח ה"ד, דר"ל הכניס עצמו לסכנה להציל רב איסי, עיי"ש, ועייש"ע בילקוט מפרשים דף פ"ה. בשם הע' הר"ח העליר].

י"א דמשום שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו הלכה זו, אף הפוסקים לא הביאוה להלכה. סמ"ע חו"מ תכ"ו סק"ב. וכ"פ במ"ב סימן שכ"ט סקי"ט. ועי' פת"ש חו"מ שם סק"ב בשם אגודת אזוב דהכל לפי הענין וצריך שקול הדברים היטב, ועי' במ"ב שם. ועי' ערוה"ש חו"מ סימן תכ"ו ס"ד.

הוכחה מפי' השאילתות [הו' בתוד"ה אטמרינכו] דר"ט נמנע מהצלתם משום סכנה מהמלך, ומוכח דאין להכניס עצמו לספק סכנה. אגודת אזוב דרוש הראשון לחו' אלול, ג: שו"ת יד אליהו [לובלין] סימן מ"ג ועי' פת"ש חו"מ סימן תכ"ו סק"ב, [דמשו"ה השמיטו הפוסקים די"ז, דמסוגיין מוכח כן]. אולם עי' חי' מהר"י שפירא בתוד"ה אטמרינכו, לדחות דר"ט לא הי' בטוח שיכול להצילם.

יש שהוכיחו איפכא, דמהשאילתות, מוכח דלולי שהי' ברור לר"ט שהם לא רצחו, היה מטמינם, וע"כ דצריך להכניס עצמו לסכנה, ויש לדחות דשמא ר"ט נהג מידת חסידות. העמק שאלה, שלח שאילתא קכ"ט, סק"ד, בסופו, [דשמא הוא כשאר עבירות דלהתוס' ע"ז כ"ו: שרי למסור נפשו ע"ז ממידת חסידות].

י"א דדי"ז, תלוי בפלוגתא דתנאי, וקיי"ל דאין לו להכניס עצמו בסכנה. העמק שאלה דברים שאילתא קמז סק"ז.

יש מוכיחים מד' הרמב"ם [רוצח פ"ז ה"ח] שכ' דרוצח בשוגג אין לו לצאת מעיר מקלט להציל נפש. או"ש שם. ועי' כלי חמדה ר"פ פנחס אות א', [לדחות]. ועי' שו"ת יד אליהו שם.

זילו אתון טמרו וכו'.[עריכה]

מוכח דמותר להשיא עצה לרוצח שלא נידון בב"ד, להציל נפשו, דע"כ השיא להם עצה, דאל"ה פשיטא שהיו מחביאין עצמם. שו"ת חוו"י סימן קמ"ו. ובעיקר הענין, אי מותר להציל רוצח שלא נידון בב"ד, עי' משנ"ת ברד"ה מיחש.

רד"ה אבל וכו' עלייה.[עריכה]

וכ"ה הנוסח בס' והזהיר פר' מצורע. אולם עי' ב"ח אות א', לגרו' דרך עליה, כלו' שהנשים הפנימיות עלו דרך החיצונה. ועי' מלאכ"ש פ"ט מ"ה, מה שהאריך בזה.

רד"ה לבתולה קרקע בתולה.[עריכה]

שמעולם לא זזה ממקומה. רש"י פסחים י. ד"ה כל.

רד"ה א"ר וכו' תכופות ודבוקות יחד וכו'.[עריכה]

הוכחה לפי' זה, מלש' הגמ'. ערוך לנר בתוד"ה אמר. ועי' מהרש"א בתוס' שם, דלרש"י הי' גיר' "רישא במשולבות". ועי' חכמ"ב בתוד"ה אמר, [דלא מסתבר דהתוס' למדו דהי' לרש"י גיר' אחר'].

עוד מו"מ בד' רש"י, עי' משנ"ת בתוד"ה אמר.

רד"ה מיחש וכו' ושמא הרגתם ואסור להציל אתכם.[עריכה]

תימה דכי בשביל קול בעלמא שיצא על האדם שחטא, יהא אסור להציל נפשו. רא"ש סימן ה'.

יל"פ דהמלך התרה שלא להציל הרוצחים, ור"ט חייש דשמא באמת הרגו, ויתחייב בראשו למלך. רא"ש שם בשם שאילתות, וישב שאילתא כ"ח, שלח שאילתה קכ"ט, והו' בתוד"ה אטמרינכו, [ועיי"ש בשאילתות דמבו' באופ"א הטעם, ממה שביאר התוס' הרא"ש, ועי' העמק שאלה שם, שעמד בזה, ועי' משנ"ת בתוס' שם].

י"מ ברש"י כהשאילתות, דאה"נ דמחמת קול לא היה נמנע, ורק הכא משום שעל הצד שרצחו יבא היזק לאחרים. ח"ח לה"ר כלל ו', באר מים חיים סקכ"ח ד"ה ואין לברר. וע"ע להלן בשם ערוך לנר בתוד"ה אטמרינכו, מש"כ.

עויל"פ דר"ט ידע שיכולין להציל עצמם ומשו"ה לא היה צריך להכניס עצמו להצילם מספק, דקדוק לזה מלש' הגמ'. ח"ח שם.

יל"פ ברש"י, דמן הדין היה ראוי דר"ט ימסרם למלכות להורגם, ורק משום איסור לה"ר נמנע, אך מ"מ חשש. חת"ס ד"ה זילו.

ק' ע"ז, דאיך ימסרם למלכות, הא ר"ט ס"ל [מכות ז.] דאילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. חת"ס שם.

מוכח מרש"י דאסור להציל רוצח אף שלא נידון בפני ב"ד, ואף שהרודפים הם עכו"ם, [ואפי' בזה"ז]. ועי' מהרש"ל בתוד"ה אטמרינכו, דאף מפי' השאילתות אין להוכיח להיפך, דדוקא הכא שהיה ספק, היה מצילם, ועוד דאית להו חזקת כשרות. וכ"כ בשו"ת חות יאיר סימן קמ"ו. שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ט'. אולם עי' שו"ת בית יעקב [צויזמיר] דמתוס' מוכח דפליגי.

י"א דאף אין כוונת רש"י דאסור להצילו, ורק שהיה אסור מטעם המלך, וכהשאילתות. ערוך לנר בתוס' שם. ועי' לעיל בשם הח"ח.

עוד מו"מ בפירש"י, עי' משנ"ת בתוד"ה אטמרינכו.

טעם האיסור להציל רוצח. עי' שו"ת חוות יאיר סימן קמ"ו, [יעויין שם עפימש"כ בס' חסידים סימן תרפ"ג, לסמוך די"ז, על הקרא במשלי כח יז אדם עשק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו]. וכ"כ בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ט'.

עוי"ל דדב"ז נכלל בדין "ובערת הרע מקרבך". חוו"י שם.

עוד ביאור בזה. חוו"י שם.

הוכחה ממש"א להם ר"ט זילו וכו' שיעץ להם היאך לינצל, דאל"ה פשיטא שילכו לשמור עצמם. חוו"י שם. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה זילו וכו'.

תוד"ה אמר וכו' ובפיר"ח כ' דמשלחפי שלחופי וכו'.[עריכה]

דשורש תיבת "שלחף" היינו שלילת הצמצום, ראיות לזה. רש"ש לעיל כ"ו. ברד"ה ומשלחיף.

י"א דלא מסתבר לחלק בין תכופות לשאינן, ומשולבות היינו ששכבו בזמן אחד, ובסיפא מיירי ששכבו בב"א, וברישא בזאח"ז, ובמשנה הראשונה, מיירי בדין בדקה א' ומצאה טמאה, ובראשונות ל"ש בדיקת משום דהוא שיעור וסת, ומשו"ה מפרש דין בדקה אחרונה ומצאה טמאה, ובמשנה זו מיירי בדין בדקו ב' ומצאו טהורות. ביאור הגר"א ד"ה שלש, ובאליה רבה מ"ד.

תוד"ה אטמרינכו וכו' וכו' ובשאילתות וכו' חייבתם ראשי למלך.[עריכה]

והו"ד ברא"ש סימן ה'. ועי' מאירי ד"ה לשון, [שהביא גם פירש"י וגם פי' השאילתות].

בשאילתות [וישב שאילתה כ"ח, שלח שאילתה קכ"ט] מבו' דר"ט חשש שמא באמת הרגו ולא יצליח להטמינם כראוי ויגרם לו צער עבור זה, ביאור במש"ה התוס' והרא"ש דבריו באופ"א. העמק שאלה שם, [יעויין שם דהתוס' שינו פי' השאילתות דמשום צער היה לו להצילם, ורק משום סכנ"פ נמנע].

אי התוס' פליגי אמה דמוכח מרש"י דאסור להציל רוצח אף שלא נידון בפני ב"ד, ואף שהרודפים הם עכו"ם, [ואפי' בזה"ז]. ועי' מהרש"ל בתוס', [דאף מפי' השאילתות אין להוכיח להיפך מפירש"י, דדוקא הכא שהיה ספק, היה מצילם לולי הסכנה, ועוד דאית להו חזקת כשרות, ועי' ח"ח כלל ו' באר מים חיים סקכ"ה ד"ה והמהרש"ל דהעיקר כהתי' הב' דהוא משום חזקת כשרות]. וכ"כ בשו"ת חות יאיר סימן קמ"ו. שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ט'. אולם עי' שו"ת בית יעקב [צויזמיר] דמתוס' מוכח דפליגי. וע"ע משנ"ת ברד"ה מיחש.

פי' אחר בד' השאילתות. העמק שאלה שלח שאילתא קכ"ט סק"ד.

מו"מ אי שרי לקבל לה"ר כספק השקול או רק לחוש. ח"ח שם במ"ח שם, ובהל' לה"ר כלל ו' ס"י, [להוכיח מד' המהרש"ל דשרי רק לחוש].

בא"ד וחייבתם ראשי למלך.[עריכה]

וע"כ אסור להצילם, משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", וחייו קודמים לחיי חבירו. ערוך לנר בתוס'.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף