מפתח/נדה/נז/ב

מפתח נדה נז ב

הרואה כתם.

טעם תקנת כתמים. רש"י לקמן נ"ח. ד"ה מדרבנן. תוס' שם ד"ה מודה.

הטעם שנקט הרואה, ולא נמצא. נזר הקודש ד"ה הרואה. יין מישרים. משמרת הטהרה בסוף ח"א, [קארפ, יעויין שם לדקדק דדוקא ראתה על הבשר, אבל קינחה ועתה הוא על הבגד, דינו ככתם בבגד].

אי הגזירה משום דחיישי' שמא תרגיש ולא תשים ליבה, או דגזרו טומאה על שראתה דם, ונ"מ בברור לה שלא הרגישה. רש"י לקמן נ"ח. ד"ה מדרבנן [יעויין שם כצד הא']. אולם בתוס' שם ד"ה מודה פליגי. ובעיקר הענין אי זהו דעת רש"י, עי' תוס' שם, ועי' לחם ושמלה שמלה, סימן ק"צ סק"א ד"ה עיין. פרדס רמונים פתחי נדה ד"ה עתה נבא, עמ' ל"ז.

אי הטעם שאינה טמאה מדאו', הוא משום גזה"כ דבעי' הרגשה, או משום דאז אין ברור שהדם בה מגופה, ונ"מ בברור לה שהוא מגופה, פלוגתא בזה. שו"ת מהר"ם לובלין סימן ב'. פרדס רמונים בפתיחה כוללת בענין אם ראיה ללא הרגשה מטמאה מה"ת אות א' עמ' כ"ה, [יעויין שם להוכיח דהוא גזה"כ דבעי' הרגשה, וכן מסקנת המהר"ם לובלין שם, ויעויין שם במהר"ם להוכיח כן מהרמב"ם מהר"ם והגמי"י איסו"ב פ"ד אות כ']. וכ"ה בשו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ז אות ב'. ועי' רמב"ם איסו"ב פ"ט ה"א [יעויין שם הלש' אינה טמאה עד שתרגיש וכו']. וכ"ה ברמב"ן הל' נדה פ"ד ה"א. ולעיל נ"ב: ובמשמרת הבית [להרשב"א] ב"ז ש"ד, ט"ו:, ולקמן נ"ח. ד"ה אלא. וכ"ה בכלבו סימן פ"ה. וכ"ה בפסקי הריא"ז, הו' בשיטמ"ק עמ' תתקנ"ז, ועי' פסקי ריא"ז פ"ח ה"ט. בינת אדם שער בית הנשים סימן ז' סק"ט. ושו"ת חת"ס יו"ד סימן קע"א, ד"ה עוד. פרי דעה טורי כסף סימן ק"צ סק"א. שו"מ קמא ח"א סימן קנ"ג. וכ"כ בנזר הקודש ד"ה הרואה, [ויעויין שם להוכיח מהרמב"ם הנ"ל]. וכ"מ בחוו"ד סימן ק"צ סק"ח, [עי' בשמו להלן נ"ח. ד"ה כ"ד שאינו מק"ט]. אולם בסדרי טהרה סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ועוד, ד"ה וראיה, פליג, [ויעויין שם להוכיח מד' רש"י ותוס' דל"ב הרגשה, וכהצד הב', אך יעויין שם דאי"ז בשיטת שמואל אלא בשי' רב אשי לקמן נ"ח. דלדעת רש"י ותוס' ר"א פליג על שמואל, ועייש"ע בד"ה ועפי"ז. וכ"כ בערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה שמואל, בדעת רש"י, וכן בשב יעקב סימן ל"ו ד"ה אמנם כן, נודע ביהודה מהדו"ק סימן נ"ה ד"ה והנראה, בפי' א'. שערי דעה סימן קפ"ג סק"א, וכן מש' בשו"ת הרמ"א סימן צ"ז. אולם עי' בינת אדם שם דפליג. ועי' חכמ"ב לקמן נ"ח. ד"ה מודה שמואל דמד' הרמ"א בשו"ע רס"י ק"צ, מוכח דכונתו בתשו' מדרבנן. ועי' חת"ס ד"ה אמר, וע"ע שו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ז, לדחות ד' הסד"ט. וע"ע להלן בהחילוק בין שיטת רב אשי לשי' רב ירמיה מדפתי, וע"ע משנ"ת להלן נ"ח. ברד"ה רב, וכן ע"ע להלן נ"ח. בתוד"ה כרבי, די"מ דהר"ן והתוס' נחלקו בדעת ר"א, אי כשהדם ודאי מגופה טמא מה"ת אף בלא הרגשה]. עי' רש"י לעיל נ"ב: ד"ה מהו דתימא. תוס' לעיל ו. ד"ה ואינה. ועי' בס' האשכול הל' נדה סימן מ"ב [דמש' כהסד"ט] וכן בתורי"ד ד"ה אמר שמואל, ובשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן קי"ב בשם הר' עובדיה. וכן דקדקו בערוך לנר ו. [בדעת התוס' שם ד"ה ואינה], וכן דקדק במהרש"ם ו. בשם עצי לבונה סימן קצ"ד, ובמים חיים אספ"ז ו. עמ' קצ"ז. פתח הבית סימן קפ"ז ד"ה ועתה. וכן האריך בסד"ט שם ד"ה וטרם. וכ"כ בתפארת צבי יו"ד סימן כ"ד ד"ה אך. וכ"כ בסדרי טהרה שם ד"ה וטרם אכלה. וע"ע חת"ס ד"ה תרתי, לעיל כ"ב. ד"ה אמנם. ועי' מרומי שדה ד"ה והנה להלן, [יעויין שם לדקדק מרש"י בחולין נ"ה. ד"ה חוץ, כהצד הב', וכן משמ' מרש"י בב"ק ל"ח:, [וכ"מ ברש"י לקמן ס"ב: ד"ה א"ל הנח, וכן דקדק בסד"ט שם, וע"ע בסד"ט שם לדקדק מרש"י לעיל נ"ב:]. וכן מש' בתורי"ד ד"ה אמר שמואל, ד"ה ת"ש, וד"ה ובמגעות, [ועי' מה שצויין שם], ובשו"ת מהר"ח או"ז סימן קי"ב. וע"ע בשו"ת הרמ"א סימן צ"ז. וע"ע שו"ת מעיל צדקה סימן כ' ד"ה והיותר, סימן כ"ז ד"ה והנה. עי' סד"ט סימן ק"צ סקס"א. וע"ע מים חיים אספ"ז ו. ד"ה ואינה. מהרש"ם ו. בשם עצי לבונה סימן קצ"ד. ועי' ערוך לנר ו. וע"ע מגיני אברהם אספ"ז עמ' י"ג. וע"ע יין מישרים. וע"ע להלן בד"ה בבשרה. ועי' להלן נ"מ בנידון זה. וע"ע להלן נ"ח: בד"ה ותולה בכ"ד, אי בכתם שהוא ודאי מגופה, גזרו חכמים.

הוכחה מתוס' נ"ז: ד"ה הרואה ונ"ח. ד"ה מודה, דהוא משום גזה"כ, [ורק דלא קיי"ל כשמואל]. סד"ט שם ד"ה לכן, וד"ה וכ"ז, ד"ה גם, וד"ה כוונת. שו"ע הרב קו"א סימן קפ"ג סק"ב, ד"ה וזה. ועי' או"ז סימן שנ"א.

עוד מו"מ והוכחה בזה מתוס' לקמן ס"ב: ד"ה הנח. סד"ט שם ד"ה ועוד נ"ל. ועי' מה שצויין בתוס' שם.

הוכחה ממש"כ הראשונים דדם בדיקה טמאה מדאו', משום דאמרי' דטעתה בהרגשת עד, משמע הלא"ה לא, ואף דוודאי מגופה. יין מישרים. ובעיקר הענין, כ"כ הרשב"א במשמרת הבית י"ח ב', דבדיקת עד טמאה מדאו' דתלי' דטעתה בהרגשת עד, וכ"מ משו"ת נטע שעשועים סימן כ"א, [אך יעויין שם דכשאומרת ברי לי שלא הרגשתי, אין טמאה מדאו']. וכ"כ לחו"ש קפ"ג סק"ב, וסימן ק"צ שמלה סק"ב כהנטע שעשועים, ושכ"ד הרמב"ן. וכ"מ משו"ת תפארת צבי סימן ל'. וכ"מ משו"ת הרי בשמים מהדו"ת סימן קכ"א ד"ה והנה עפ"י. וכ"מ בשו"ת שערי צדק יו"ד סימן קכ"ח. ובשו"ת לבושי מרדכי קמא יו"ד ס"ס קכ"א. ועי' שו"ת הר צבי יו"ד סימן קנ"ב. ועי' בסד"ט סימן קפ"ג סק"ב דהוי ספקא דאו'. וכ"מ בכרו"פ בתפא"י רס"י קפ"ג, ובשו"ע הגר"ז סימן קפ"ג, בקו"א סוסק"ב, ד"ה הנה. וכ"מ בשו"ת רע"א ד"ה עכ"פ. וע"ע שו"ת צ"צ סימן צ"ח אות ו'. ובשו"ת שערי ציון ח"א סימן כ"ו. וע"ע פלתי קפ"ג סק"ב, סד"ט שם. חוו"ד סימן ק"צ סק"א. חת"ס שם ס"א. וע"ע חכמ"א כלל קי"ג סימן ח'. בינ"א אות ה'. ועייש"ע בשו"ת הגרע"א מהדו"ק סימן ס"ב, [מה שדן בראיית הכרו"פ מההגמ"י]. וע"ע שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ב סימן ס"א, [שכ' כדעת הנטע שעשועים הנ"ל]. וכ"כ בשו"ת גבעת שאול סימן ס"ז.

י"א דהטעם שאינה טמאה מה"ת בלא הרגשה, משום דאין דרך ראייה בכך. חת"ס ד"ה תרתי, לעיל כ"ב. ד"ה אמנם. צלעות הבית [שו"ת לבית מאיר] סימן י"ג. ובפרדס רימונים [פתחי נדה, ד"ה עתה נבאר בראתה שלא הרגשה, אות ה' עמ' כ"ח]. ובשו"ת צ"צ יו"ד סימן קכ"ט אות ה'. וע"ע בפרד"ר בסוף פתחי נדה, ובקובץ תשובות ח"א סימן פ"ד, מש"כ לפי"ז. וע"ע מהר"ם שיק סימן קפ"ד אות א'.

י"א דהטעם משום שלא טימאה תורה אשה שלא תדע שהיא טמאה. שו"ת שב יעקב סימן ל"ו, ד"ה אמנם כנ"ל. שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סימן ט"ו אות ג'. שו"ת חתן סופר סימן נ"ג. ועי' משחת אהרן ד"ה תרתי מה שהקשה ע"ד.

מו"מ בשי' רש"י [לקמן נ"ח. ד"ה רב] אי לדעת רב אשי בשי' שמואל, הרגשה היינו רק משום בירור. סדרי טהרה סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ועוד, [יעויין שם בדעת רש"י ותוס', דהוא משום בירור]. וכ"כ בערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה שמואל, בדעת רש"י. וכן בשב יעקב סימן ל"ו ד"ה אמנם כן, נודע ביהודה מהדו"ק סימן נ"ה ד"ה והנראה, בפי' א'. שערי דעה סימן קפ"ג סק"א, וכן מש' בשו"ת הרמ"א סימן צ"ז. אולם בבינת אדם שער בית הנשים סימן ז' סק"ט כ' דהוא משום גזה"כ. ועי' חכמ"ב לקמן נ"ח. ד"ה מודה שמואל דמד' הרמ"א בשו"ע רס"י ק"צ, מוכח דכונתו בתשו' מדרבנן. ועי' מי נדה שם.

י"א [בדעת רש"י שם] דרב אשי מודה דבעי' הרגשה לשמואל, ורק דס"ל דלא יליף זה מקרא, אלא מסברא או מהלמ"מ. חת"ס ד"ה אמר.

דקדוק מישובי הגמ' "אימא הרגשת שמש" "הרגשת עד" וכו', דבעי' דוקא הרגשה. שו"ת מהר"ם לובלין שם. ועי' סד"ט שם ד"ה וכבר עמדי, [יעויין שם לדחות דאם הרגישה אכתי מסתבר יותר לתלות הדם במקורה]. והנה הוכחה זו תלי' אי תלי' במ"ר לקולא, ובעיקר הענין הנה נחלקו האחרונים בזה, ועי' משנת"ב בד"ה לעולם דארגשה.

הוכחה נוספת דהוא משום גזה"כ, מדלא מוקים בגמ' הברייתות בגוונא שלא הרגישה, ושאם עמדה או נמצא משוך, טמאה משום דברור מגופה. שו"ת מהר"ם לובלין שם.

הוכחה נוספת, מדמק' בגמ' לשמואל מכמה מקומות, ולר"ע [לקמן נ"ח:] לא מקשי', והיינו משום דלשמואל ס"ל דבעי' הרגשה מגזה"כ, משא"כ לר"ע דבכל אותם מקומות יש ראיה דהוא מגופה. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ולפי דברינו. ועי' להלן בד"ה בבשרה, משנת"ב.

כן משמע מהא דשמואל לעיל מ"ג. לענין טומאת ש"ז, דג"כ בעינן הרגשה, ופשיט שם בעיא דרבא גבי יצתה שלא בהרגשה, דהרגשה גזה"כ. שו"ת צ"צ [שניאורסון] יו"ד סימן צ"ז.

הוכחה דהוא משום גזה"כ, מהר"ן [ד"ה תרתי] שכ' לגבי רואה דם בחתיכה [לעיל כ"א:], דהיינו משום הרגשה. פרדס רימונים [פתחי נדה ד"ה עתה נבאר, בראתה בלא הרגשה סק"א]. ובעיקר דברי הר"ן, כ"כ רשב"א ד"ה תרתי, בשם י"מ. תוס' חכמי אנגליה ד"ה מיבעי. ועי' חכמ"ב ד"ה א"כ. ועי' חת"ס ד"ה תרתי. ועי' להלן בד"ה תרתי שמעת מינה, משנת"ב.

נ"מ בהנידון אי ההרגשה משום גזה"כ או משום בירור, באופן שהרגישה, אך יש להסתפק ולתלות דהוי הרגשת מ"ר, דאי משום גזה"כ טמאה, ואי משום בירור טהורה. שו"ת מהר"ם לובלין שם. ובעיקר הענין אי תולין במ"ר להקל, עי' משנ"ת בד"ה לעולם דארגשה.

עוד נ"מ בזה, במצאה דם ע"י עד שקינחה, אי טמאה מדאו'. עי' חוו"ד סימן קפ"ג חידושים סק"ב, ובסימן ק"צ סק"א דטמאה מדרבנן, אולם להסד"ט שם טמאה מה"ת. ובעיקר הענין דע"י קינוח לא תלי' דטעתה בהרגשת העד, כ"כ החוו"ד שם, וכ"כ בסד"ט סימן קפ"ג סק"ב, והכרו"פ בתפא"י, סימן קפ"ג סק"א. ובעיקר הנידון אי בדיקת עד, חשוב יודעת בבירור שהדם יצא מגופה, עי' להלן.

י"א דמש"כ בתוד"ה הרואה, לחלק בכתמים בין זמן מרובה לזמן מועט, היינו רק אי הרגשה משום גזה"כ, אבל אי משום בירור, הא גם בזמן מרובה לא נתברר שהדם מגופה. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה וכל זה, וד"ה לכן.

להצד דהוא משום גזה"כ, נמצא דחלוק לבעלה דכשודאי מגופה טהורה, ולטהרות טמאה, וכדקיי"ל [לעיל מ"א:] מקור מקומו טמא. סד"ט שם ד"ה ונ"ל, ועיי"ש בד"ה אך ד' הטור. ובעיקר הענין, אי תלי' בהפלוגתא אי מקור מקומו טמא, הנה עי' סד"ט שם, ובשו"ת חת"ס סימן קמ"ד, ולקמן נ"ח: דדם בלא הרגשה טמא רק למ"ד מקור מקומו טמא, אמנם בשו"ת רע"א סימן ס"ב, פליג. אמנם עי' בתשו' רע"א סימן פ"א, כהסד"ט והחת"ס. ועי' שו"ע הגר"ז סימן קפ"ג, לצדד כהגרע"א דלא תלי' בהך פלוגת', ועייש"ע מו"מ בזה. וע"ע משנ"ת לעיל נ"ז: סוד"ה עד שתרגיש. מו"מ במאי דמשמ' מלש' הטור והשו"ע רס"י ק"צ דלענין טהרות וקדשים אינה טמאה עד שתרגיש, וק' דהא קיי"ל דמקור מקומו טמא, סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה אך דברי הטור, ועיי"ש דהב"ח שם ס"א ד"ה דבר, הרגיש בזה. ועי' מרחשת סימן ל"ה אות ז' [דלהטור קיי"ל דמקור מקומו טהור], ועייש"ע באות ח'. וע"ע פרדס רמונים שם מ"ז סק"א. מו"מ במה שהזכירו הטושו"ע דלקדשים וטהרות נמי טהורה, אף דליכא בזה נ"מ בזה"ז, סד"ט שם. וע"ע פרד"ר שם.

נ"מ בנידון זה, לענין קינוח אי טמאה מה"ת, [אבל בבדיקה בכל אופן טמאה, דתלי' בהרגשת עד, חוו"ד סימן קפ"ג חידושים סק"ב, וק"צ ביאורים סק"א]. חוו"ד שם [יעויין שם דע"י קינוח טמאה מדרבנן, אמנם להסד"ט יוצא דטמאה מה"ת]. ובעיקר הענין המבו' בחוו"ד, דע"י קינוח לא תלי' בהרגשת עד, כ"כ בסד"ט קפ"ג סק"ב, כרו"פ בתפא"י סימן קפ"ג סק"א.

אי בדיקת עד, חשוב יודעת בבירור שהדם יצא מגופה. שו"ת מהר"ם לובלין סימן ב' [יעויין שם דחשיב]. אולם בסד"ט סס"י ק"צ סס"ק צ"ג בד"ה ודע שלולי שכתבו, פליג. ועי' שו"ת צ"צ סימן צ"ז אות א'. וע"ע להלן בד"ה בדקה קרקע עולם, לענין בדקה קרקע עולם, אי חשיב ודאי מגופה.

בענין הרגשה בזה"ז. עי' להלן בד"ה בבשרה עד שתרגיש, משנת"ב.

בענין הרגשה בראתה דם בעת השינה. עי' להלן בסוד"ה בבשרה עד שתרגיש, משנת"ב.

כל טומאת כתם הוי טומאת ספק, דשמא הדם אתי מעלייה, [ולפיכך אין שורפין עליהם תרומה וקדשים אלא תולין], מו"מ ופלוגתא בזה. רמב"ם איסו"ב פ"ט ה"ב. ועי' כס"מ מה שהקשה לפי"ז. ועי' להלן בד"ה מטמאה. ובעיקר הענין, כ"מ בס' האשכול סימן מ"ב, [לגבי תליית כתם בכתם]. וכ"מ ברש"י לעיל י"ד. ד"ה משום כתם. ריטב"א שם ד"ה טמאה משום. ב"י סימן ק"צ סל"ד(ג). חוו"ד סימן ק"צ סק"כ. וכ"פ הראשונים לקמן ס. דאין תולין כתם בכתם. אולם התוספות הרא"ש שם ד"ה והא, [יעויין שם דטמאה ודאי, וצ"ע דבתוס' ותוספות הרא"ש לעיל י: ד"ה לבתולה, כ' דהוי ספק]. וכ"כ האו"ז סימן שנ"א. וכ"מ בתוס' לקמן ס"ב. ד"ה הטבילו, [ויל"ע בדעתם]. וכ"כ הגרע"א לעיל י"ד. סד"ט סימן ק"צ סק"ב. ופרי דעה שפתי לוי סימן קצ"ב סק"ב.

עוד מו"מ בטומאת כתם אי הוי ספק. עי' תוס' לעיל ו. ד"ה ואינה. וע"ע רש"י לעיל נ"ב.: ד"ה מהו. ורשב"א שם ד"ה מהו.

אי מצרפים את הכתם לספק נוסף, ואי תלי' בנידון הנ"ל, אי טומאת כתמים הוי ודאי או ספק. עי' תוס' לקמן ס"ב. ד"ה הטבילו. ועי' משנ"ת לעיל.

צ"ע מה שהוצרך הר"מ לומר דטומאה זו בספק, הא בלא"ה אין שורפין ע"ז תרומה וקדשים, משום דהוי דרבנן. שו"ת שב יעקב סימן מ"א. ועי' סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה והנה ראיתי, [יעויין שם דאי הוי טומאת ודאי היו שורפין אף דהוא מדרבנן]. ועי' כס"מ מש"כ לענין ס"ס.

מו"מ במש"כ הרמב"ם שם, דאע"פ דמי שבדקה ומצאה דם טמאה מה"ת משום דחזקת דם בהרגשה, אם לא בדקה ומצאה כתם טהורה, שמא בא מן החדר, ומדברי סופרים גזרו בה. שו"ת שב יעקב ח"א סימן מ"א, [הו' בסד"ט סקצ"ג ד"ה והנה, ד"ה נחזור]. שו"ת בנין עולם סימן ל"ז. זכרון יוסף [סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה וראיתי]. ובעיקר הנידון בזה והמו"מ בשי' הרמב"ם, עי' משנ"ת בד"ה בבשרה עד שתרגיש.

הטעם שהוצרך הרמב"ם לומר דשמא מן החדר, ולא פירש משום דהוי שלא בהרגשה, ול"ש לתלות בהרגשה דהא לא בדקה, ועוד דשמא אתי מבחוץ. שו"ת שב יעקב שם, [ויעויין שם לבאר דהרמב"ם פי' כן, דהוק' לו דזו שראתה כתם ולא בדקה היא בסד"א שמא הרגישה, ולהכי פי' דהוי ס"ס, וכעי"ז כ' בזכרון יוסף שם]. ובעיקר ד' הרמב"ם, עי' משנ"ת בד"ה בבשרה עד שתרגיש. ובעיקר הענין אי אמרי' חזקה דם בהרגשה היכא דספק אם אתי מבחוץ, עי' ערוך לנר לקמן נ"ח. ברד"ה מדרבנן, ועיי"ש ברש"י מה שצויין בזה.

טעמים אחרים לד' הרמב"ם. סד"ט שם.

קשה להרמב"ם אמאי גזרו חכמים בכתמים שאינם ודאי מגופה, הא הוי ס"ס, ספק אי מגופה, וספק אי מעלייה או מן המקור. כס"מ איסו"ב פ"ט ה"א. ועי' משנ"ת להלן בד"ה מטמאה.

הרואה כתם.

אי איכא כתמים בזה"ז, פלוגתא ומו"מ בזה. האשכול סימן ל' [יעויין שם דאין]. ועי' נחל אשכול אות ז'. ועי' שו"מ תליתאה ח"ג סימן קס"ג דפליג. וכ"מ בשו"ת לחם שמלה ח"ב סימן כ"ד אות ד'. ועי' נובי"ת קמא יו"ד סימן נ"ב, ובסימן קנ"ו ד"ה והנה. וע"ע להלן נ"ח. בתוד"ה כרבי, משנת"ב.

הטעם דאין [להסוברים כן], משום דכל טומאת האשה הוא משום טומאת הבגד, ובזה"ז הא ליכא טומאת ערב בבגד. נחל אשכול שם. ועי' בשו"ת לחם שמלה. ובעיקר הענין, מהו טעם גזירת כתמים, עי' להלן נ"ח. בתוד"ה כרבי, משנת"ב. ועי' להלן בסמוך.

טעם גזירת כתמים. עי' תוס' לקמן נ"ח. ד"ה כרבי. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה אבל מדברי. חוו"ד סימן ק"צ סק"ח. ר"ן ד"ה מודה. ברשב"א נ"ז: ד"ה אמר שמואל. מאירי ד"ה זה שביארנו. וכעי"ז בנודע ביהודה קמא יו"ד סימן נ"ב. ועי' שו"ת ברית אברהם יו"ד סימן נ"ה אות ב'. מקור מים חיים סימן ק"צ ס"י. ועי' שו"ת דברי חיים ח"ב סימן פ'. ועי' תהלה לדוד יו"ד סימן ס"ב. פרי דעה בפתיחה, שער הרביעי. פרי דעה סימן ק"צ שפתי דעת סקט"ז. שו"ת רע"א סימן ס"ב. ועי' חי' מהר"י שפירא, בתוד"ה כרבי, ועי' חת"ס נ"ח. ד"ה כל, ובשו"ת יו"ד סימן קפ"ב. ועי' שיירי טהרה סימן ק"צ תשו' ט'. שו"ת בית שערים יו"ד סימן רס"א ד"ה אמנם, ועייש"ע בד"ה ועוד נ"ל דקשי'.

הטעם שלא יקלו בנדה דאו'. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה אבל מדברי [בדעת התוס' נ"ח. ד"ה כרבי]. וכעי"ז בנודע ביהודה, [הו' בחוו"ד דלהלן, וע"ע להלן בשם הנודע ביהודה]. ועי' חוו"ד סימן ק"צ סק"ח.

הטעם בכדי שלא יבואו לטהר בגד שנגע בו דם ונטמא טומאת ערב. ר"ן ד"ה מודה. וכעי"ז ברשב"א ד"ה אמר שמואל בשם מורו [רבינו יונה]. מאירי שם. וכעי"ז בנודע ביהודה קמא יו"ד סימן נ"ב [ועי' להלן פלוגתא בדעת הנודע ביהודה]. ועי' שו"ת ברית אברהם שם, ומקור מים חיים שם. ועי' שו"ת דברי חיים שם. ועי' להלן בשמו. ועי' תהלה לדוד שם מה שהקשה.

הטעם שגזרו משום דהבגד טמא ומשום דמקור מקומו טמא, וטומאת הבגד הוי סד"א דלחומרא. נודע ביהודה שם. ועי' חוו"ד סימן ק"צ סק"ח. חת"ס נ"ח. ד"ה כל. ועי' פרי דעה סימן ק"צ שפתי דעת סקט"ז.

י"מ דטעם חומרת כתמים אף דהוא ס"ס שמא מבחוץ ושמא מן הצדדים, כיון דב' הצדדין הם משם אחד. שו"ת ברית אברהם שם. ועי' שו"ת באר יצחק אה"ע סימן ו' ענף ט' ד"ה ועוד. ובעיקר הנידון דכל כתם הוי ס"ס, כה"ק בכס"מ איסו"ב פ"ט ה"ב. ועי' משנת"ב בד"ה מטמאה. ובעיקר הענין אי אמרי' ס"ס כשב' הספיקות הם משם אחד, עי' תוס' כתובות ט. ד"ה ואב"א דמבו' דלא אמרי' כן, ועי' ש"ך סימן ק"י סי"א. ועי' כנפי יונה סימן ק"י, דכ"מ בשו"ת הרשב"א ח"א סימן אלף רי"ו. וע"ע מ"מ איסו"ב פ"ג ה"ב, ועיי"ש בכס"מ סוטה פ"ב ה"ד. ועי' להלן נ"ט: ד"ה אבל בס"ס לא מטמא.

י"ל דטעם כתמים היינו משום דמטמאי' הבגד והכל יודעים דהדם בא מגופה, גזרי' עלי' טומאה אטו רואה בהרגשה, משא"כ כשהבגד טהור. שו"ת בית שערים יו"ד סימן רס"א ד"ה אמנם, ועייש"ע בד"ה ועוד נ"ל דקשי', מש"כ באופ"א.

עוד מו"מ בכל הנ"ל. עי' להלן נ"ח. בתוד"ה כרבי.

אי הכתם עצמו טמא משום מקור מקומו טמא. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ונ"ל דד' רש"י, [יעויין שם דליכא]. וכן נובי"ת סימן קי"ח. ובשו"ת חת"ס סימן קמ"ה.

הטעם לזה, משום דמקור מקומו טמא הוא מהלמ"מ וקיי"ל דספיקו להקל. נודע ביהודה שם.

דבר זה נלמד מדרשת ר"ע לקמן נ: דם ולא כתם, למעוטי מטומאת טהרות משום מקור מקומו טמא. חת"ס שם.

הרואה כתם וכו' מטמאה.

אי בכתמים קובעת וסת, פלוגתא בזה. ראב"ד בבעה"נ, שער הכתמים פ"ג הכ"ט. ועי' לבוש סימן ק"צ סנ"ד. סד"ט סימן ק"צ סקע"ד ד"ה אלא שיש.

בכתמים אינה קובעת וסת. ראב"ד בבעה"נ, שער הכתמים פ"ג הכ"ט. ועי' לבוש סימן ק"צ סנ"ד.

הטעם לזה דשמא הכתם הגיע זמן רב קודם מציאתו. לבוש שם [ולפי"ז בעד הבדוק קובע וסת, ועי' להלן פלוגתא לגבי ראתה ודאי מגופה, ולפי"ז מתבאר טעם אחר]. וכ"כ בפרדס רימונים שם שפתי חכם סקע"ד ד"ה והרי. ועי' שו"ע הרב סימן ק"צ סקכ"ב דפליג [הו' להלן].

יש מדקדקין ברמב"ם [איסו"ב פ"ט ה"ג], דראיית כתם עושה קלקול וסת, והוי דין ספק. סד"ט סימן ק"צ סקע"ד ד"ה אלא שיש. אולם עי' פתחי נדה בחכמ"ב נ"ב: ד"ה הרואה בדעת הרמב"ם באופ"א.

אי בראתה ודאי מגופה בלא הרגשה, קובעת וסת, פלוגתא בזה. שו"ת רע"א קמא סימן פ"א ד"ה אף [יעויין שם דחוששת לוסתה]. אולם בשו"ע סימן ק"צ סקכ"ב פליג. ועי' בשם הלבוש ופרדס רימונים, דלפי"ד ע"כ קובעת וסת. ועי' חזון איש יו"ד סימן פ' סקט"ז. ועי' להלן.

[לענין הלכה] אין בכתמים משום וסת. שו"ע סימן ק"צ סנ"ד. ועי' פרישה שם סקצ"א, [דאפי' בראתה ב"פ, ובפעם הג' כתם, ל"ק וסת]. ועי' פרדס שמחה שם סקקמ"ז אות ב', דאפי' בוסה"ג.

דין וסת בראייה בלא הרגשה. עי' שו"ע הרב סימן ק"צ ס"ק קכ"ב, דדינו ככתם, והו' בדרכ"ת שם ס"ק רס"ה, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סימן כ"א. וכ"מ בתורת השלמים שם סקנ"ח. וכ"פ בצ"צ פסקי דינים ח"א סימן ק"צ סעי' נ"ד. ובשו"ת מהר"י הלוי [איטינגא] סימן ע"ב. ובסוגה בשושנים סימן י' סוסקט"ז. וכן בשו"ת נאות יעקב סימן כ"ט, [אך יעויין שם מה שהקשה]. ועי' חזון איש סימן פ' סקט"ז, [שצידד כן, אך כ' דאפשר דכיון שמדרבנן טמאה הרי זה ראיה גמורה לכ"ד, ויש בה משום וסת, וצ"ע]. אולם בשו"ת רע"א מהדו"ק סימן פ"א ד"ה אף דמלישנא, פליג וס"ל דקובעת וסת. וכן דקדק בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סימן מ"ו אות ב', מד' הט"ז שם סקמ"א. וכן דייק בשו"ת דברי יציב סימן ע"ו, ובשאילת משה ש"ב פ"ד, מד' הלבוש, ויעויין שם בשאילת משה לדקדק מלש' השו"ע כן. ועי' בדי השלחן שם ס"ק תק"ג, ציונים ס"ק תשכ"ח, דמסיק להחמיר. ועי' שו"ת קנה בושם ח"א סימן פ"ה, שנוטה להחמיר. ועי' בשו"ת שבה"ל ח"ב סימן פ"ו, שדחאו. ועי' בשו"ת באר משה ח"ג סימן קי"ח, [יעויין שם דבזה"ז שהרבה נשים רואות בלא הרגשה, קובעות וסת]. וכעי"ז בקובץ תשובות ח"א סימן פ"ד, וע"ע בזה בשו"ת ציץ אליעזר שם. ובעיקר הענין לגבי נשים בזה"ז שרואות בלא הרגשה, עי' משנ"ת להלן בד"ה בבשרה עד שתרגיש.

כתמי עד הבדוק ה"ה כראיות לכ"ד, ואף לענין וסת. שו"ע שם. ועי' שו"ת חת"ס סימן קס"ו, [דאפי' בפ"א]. וכ"כ ברפדס רימונים בפתיחה לסימן ק"צ ח"א אות א'. אולם עי' שו"ת בית שלמה ח"ב סימן ז' בהגה מבהמ"ח אות ב', דלא שמענו מי שחש לזה, וצ"ע. ועי' שו"ת ערוגת הבושם ח"ב סימן קס"ז, [יעויין שם שדין כתמים אלו כוסת שע"י אונס כמו קפצה וראתה]. ועי' בהגהות שבה"ל שתמה ע"ז. ועי' שו"ת הרי בשמים מהדו"ק סימן צ"ח. ועי' פתחא זוטא שם סקק"ב. ועי' שו"ת נטע שעשועים סימן כ"א, ותפארת צבי [הא"ו] סימן ל'. ועי' טהרת ישראל שם סקרמ"ה. ובשו"ת מנחת יצחק ח"ד סימן קי"ח אות ג'. בדי הלשחן שם ס"ק תקי"ג. ובשו"ת שבה"ל ח"ב סימן פ"ט ובח"ו סימן רנ"ב וסימן קל"ב אות ב', ובשיעורי שבה"ל שם סל"ה על הט"ז סקכ"ד ד"ה ומאי. ועי' שערי טהרה ח"א סימן ע"א אות ח' בשם הרב מטשעבין והגרצ"פ פרנק. ועי' דעת כהן מראה כהן שם סקכ"ט, ובשאילת משה ח"א שיעור ג' פ"ה אות ד'. וע"ע שו"ת אגרות משה ח"ב סימן ס"ח. סוגה בשושנים סימן י' סי"ב. קנה בשם ביאורי שו"ע שם סקע"ב. ועי' חוט שני שם סקמ"ד אות א', פרדס שמחה שם ס"ק קנ"ב. משמרת הטרה פ"ז סק"ג. ועי' אוצרות הטהרה פט"ו במקורות והערות סוף אות ל'.

דין רואה מחמת תשמיש במציאת כתמים. עי' שו"ת פנים מאירות ח"ב סימן קכ"ז, הו' בסד"ט סק"ג. ועי' שו"ת הר המור סימן י"ח, [דכתם מיד לאחר תשמיש, חשיב רמ"ת]. וכ"כ בשו"ת בית שלמה ח"ב סימן ז'. וכן בלבנון נטע סימן קפ"ז סק"א ד"ה עוד כ' הש"ך, בד' הש"ך שם סק"א. וכ"כ בבדי השלחן שם ביאורים ד"ה דם. אולם בשו"ת נפש חיה סימן נ"ט פליג. וכ"נ במלבושי טהרה שם ס"ז. ובפרדס רמונים שם ש"ח סק"ד.

ראיית כתם בתוך מעל"ע קודם ראיית דם. עי' נדה נ"ג: וברש"י שם ד"ה ראתה, וד"ה תולה. ועי' מאירי שם. ועי' ערוך לנר שם, ובחידוד הלכות שם. ועי' תוספות הרא"ש שם מש"כ בשם רבינו מאיר. ועי' שו"ת שבה"ל ח"ג סימן קי"ח, ובח"י סימן קמ"ג. ועי' בשו"ת דברי יציב סימן ע"ו. ועי' בשו"ת אג"מ יו"ד ח"ג סימן מ"א.

הרואה כתם עד אימת טמאה למפרע, אי טמאה כ"ד שעות למפרע. רמב"ם איסו"ב פ"ט ה"ג. נחל איתן שם. אור הישר שם. שו"ת חיים שאל ח"א סימן י"ד, וסימן ט"ו. יוסף דעת בסוגיין. ועי' ערוך לנר בסוגיין. ועי' ויקח אברהם איסו"ב שם. ועי' רמב"ם הל' מטמאי מו"מ פ"ג ה"ז. ועי' שו"ת פנים מאירות ח"ב סימן ק"מ.

כנגד בית התורפה.

מבית ערוה ולמטה, [ולש' יוני הוא, ובלעז נמי לדבר שאינו הגון קורין תורפי]. הערוך ערך תרף ב'.

לעג וקלס [תהילים מ"ד] מתרגמינן ממקונתא ותרפותא. ביאור חדש מספיק, על הרמב"ם איסו"ב פ"ט ה"ח.

וכן על עקבה ועל ראש גודלה ועל שוקה ועל פרסותיה מבפנים, וגם מקום חבק, ביאור בזה. האשכול רצב"א הל' נדה.

מטמאה.

קשה אמאי גזרו חכמים בכתמים שאינם ודאי מגופה, הא הוי ס"ס, ספק אי מגופה, וספק אי מעלייה או מן המקור. כס"מ איסו"ב פ"ט ה"ב. ט"ז סימן ק"צ סק"ב, [קו' זו היא לפימש"כ הר"מ דכתם טומאתו ספק עיי"ש]. ועי' פרי דעה סימן ק"צ טורי כסף סק"ב. ועי' כרו"פ בתפא"י סימן ק"צ סק"ב. וע"ע רמב"ם שם [יעויין שם דכל טומאת כתם הוא טומאת ספק, שמא הוא מחדר]. ועי' שו"ת ברית אברהם יו"ד סימן נ"ח אות ג'.

י"ל דהחמירו חכמים באיסור נדה אף בס"ס. כס"מ שם.

י"ל דכיון דאין במה לתלות שלא עברה בשוק של טבחים, החמירו חכמים. כס"מ שם. ועי' כרו"פ שם. ועי' חת"ס נ"ח. ד"ה והנראה. ועי' סד"ט סימן ק"צ סק"ב ד"ה ובספר, [לדחות ד' הנודע ביהודה]. וע"ע חוו"ד סימן ק"צ סקי"ד. ועי' לחו"ש סימן ק"צ שמלה סק"ג. ועי' נובי"ק סימן נ"ב. ועי' פרי דעה סימן ק"צ טורי כסף סק"ב, ובטורי זהב סק"ב.

י"ל דעיקר תקנת כתמים הוי לאסור את הספק, ומשו"ה ל"מ ס"ס. שיירי טהרה סימן ק"צ תשו' י"א. בית אל סימן ק"צ סט"ז. ועי' יוסף דעת סימן ק"צ סק"א. ועי' חכמ"ב. וע"ע מי נדה לקמן ס. ד"ה והנה ספק. וע"ע פרי דעה סימן ק"צ ט"כ סק"ב. וע"ע להלן בשמו. וע"ע יין מישרים. ובעיקר הענין, דטומאת כתמים על הספק נתקנה, כ"מ ברש"י לעיל י"ד. ד"ה משום כתם, וברמב"ם איסו"ב פ"ט ה"ב. ובעיקר תי' זה, עי' מי נדה שם ד"ה אך הנה הרב המגיד, דמצינו כעי"ז לגבי בדיקת חמץ דל"א בזה ס"ס, משום דעל הספק נתקן, כמבואר במ"מ וכס"מ חמץ ומצה פ"ב ה"י.

י"ל דכיון שב' הספיקות הם משם אחד, שאין חילוק אם הדם מבחוץ או מן הצדדים ותרווייהו טהור, החמירו חכמים, מו"מ לפי"ז. שו"ת ברית אברהם שם. ועי' ש"ך יו"ד סימן ק"י סקס"ו אות י"א. ועי' שו"ת באר יצחק אה"ע סימן ו' ענף ט' ד"ה ועוד. ועי' משנ"ת נ"ט: ד"ה אבל בס"ס לא מטמא.

אין לומר דכיון שרוב דמים מן המקור [לעיל י"ז:] ל"ח ס"ס, דיש לצרף המיעוט לס"ס. כס"מ שם. וכ"ה בסד"ט סימן קפ"ז סקט"ו מהתוס' לעיל י"ח. ד"ה שליא. וכן נקט הש"ך סימן ק"י כללי ס"ס, אות ל"ג. אמנם עי' תוס' כתובות ט. ד"ה ואי, שאין המיעוט כעי"ז מצטרף לס"ס, וכ"נ בט"ז סימן ק"צ סק"ב, ובשו"ת שב יעקב סימן מ"א ד"ה ובאמת, פתחי נדה. וע"ע חדרי דעה סימן ק"צ טורי כסף סק"ב מש"כ בדעת הט"ז, וע"ע תורת השלמים שם סק"א. ובעיקר הענין, אי מצטרף מיעוט לס"ס, עי' משנ"ת לקמן נ"ט: ד"ה כיון דאר"ש, וברד"ה ת"ש מדקתני.

י"א דכיון שרוב דמים מן המקור [דחייבין עליו על ביא"מ לעיל י"ז:], הצד שהדם אתי מהעליה אינו צד כלל. ט"ז סימן ק"צ סק"ב. שו"ת שב יעקב שם. ועי' מנחת יעקב בתורת השלמים שם סק"א מה שהקשה דהא רוב נשים רואות בהרגשה, והו' בחת"ס ד"ה והנראה לי, ובשו"ת שם. וכ"ה בכרו"פ שם. וע"ע חכמ"ב ד"ה וראיתי, מה שיישב. מו"מ אי אמרי' חזקתו מן המקור רק מן הלול ולפנים, או גם בנמצא בחוץ, נובי"ק יו"ד סימן נ"ה ד"ה והנה ראיתי, [ויעויין שם בשם בית מאיר כצד א'].

י"ל דהכל ספק אחד אם הדם מהמקור וטמא או ממק"א וטהור. כרו"פ בתפא"י סימן ק"צ סק"ב, [ולכאו' אי נימא דטעם הרגשה אינו משום בירור, אין ליישב כן]. ועי' להלן בשם השו"מ תליתאה ח"ג סימן קס"ג. ובעיקר הענין אי איכא סברא זו, דהכל ספק א' או לא, עי' משנ"ת בנודע ביהודה קמא סימן מ"א. רמ"א סימן קפ"ז ס"ה. ועי' ש"ך שם סקכ"ב ועי' פרדס רימונים סימן קפ"ז שפתי חכם סקכ"ב. שו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן קמ"ח, סימן קנ"ה. בית אפרים יו"ד סימן נ'. חזון איש יו"ד סימן פ"א ד"ה בנו"ב. וע"ע משנ"ת להלן נ"ח: ד"ה אם יש בה מכה.

י"ל דהוי ס"ס שאינו מתהפך. כרו"פ שם. ובעיקר הענין, עי' כנסת הגדולה בהגהות הב"י יו"ד סימן מ"ט, ובשלחן גבוה כללים סימן פ"ח דדעת השו"ע דאי"צ ס"ס המהתפך. עוד מו"מ אי בעינן ס"ס המתהפך. עי' ש"ך יו"ד סימן ק"י, דיני ס"ס כלל י"ג, בשם האגור, דבעי', וע"ע בדבריו בסימן שע"א סק"א בשם הרוקח. ועי' שו"ת ריב"ש סימן קצ"ב בשם תוס' [דבעי' ס"ס המתהפך, ועי' בכנפי יונה סימן ק"י דהוא בתוס' ישנים כתובות ט:]. וכ"ה בס' האגור בשם התוס'. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ח"א סימן קס"ה. ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן צ"ז, ובשו"ת משאת בנימין סימן ק"נ. ועי' בס' דברי אמת בתשו' סוס"י ו', [יעויין שם דהתוס' שהביא הריב"ש הוא בב"ב נ"ה: ד"ה ר"א, בשם רשב"ם, ועיי"ש רמב"ן]. ועי' שיטמ"ק כתובות מ"ז, [דלהתוס' ל"ב ס"ס המתהפך], שו"ת קול אליהו שם, וע"ע בדבריו בח"ב יו"ד סימן ג'. ועי' פר"ח כללי ס"ס אות י"ג. הליכות עולם ש"ה כלל ג'. ועי' גופי הלכות פט"ו כללי אות ס' כלל תל"ב. ועי' פנ"י כתובות ט. [להוכיח מתוס' שם דל"ב ס"ס המתהפך] וכ"ה בכנה"ג, ובגופי הלכות שם, ובפר"ח, צוינו להלן, וכן בשיטמ"ק כתובות ט. ופתח עינים [להחיד"א] כתובות שם. וכ"כ בשו"ת ר"ב אשכנזי סימן ג'. וע"ע ס' יעיר אזן מע' ס' אות ז'. וע"ע ארעא דישראל מע' ס' אות י"ב. וכ"מ בריטב"א קידושין ע"ג. וע"ע שו"ת כפי אהרן ח"ב יו"ד סימן ג' דף י"ז ע"ד. ראשון לציון דף קט"ז ע"ג. וע"ע תורת חטאת [להרמ"א] כלל כ' דין ג'. וע"ע ב"י יו"ד סימן פ"ג בשם סמ"ק. וע"ע זבחי צדק כללי ס"ס ס"ק קי"ט. ועי' שיעורי הגר"ד כתובות ט. סימן ל"ה אות תקכ"א, יעויין שם בשם בית הלוי ח"ג סימן י"ז סק"ב, וכן יעויין שם הוכחה מהרי"ף דבעי' ס"ס המתהפך. ועי' כנה"ג אה"ע סימן ס"ח אות כ"א, וביו"ד סימן מ"ט הגהות ב"י אות ד', [יעויין שם דרוב גדולי האחרונים (הב"י והרמ"א והלבוש ולחם חמודות ודמשק אליעזר, ס"ל להקל בס"ס שאינו מתהפך]. ועי' שו"ת תורת אמת סימן א' דף ח ע"א. ועי' שו"ת בית אברהם עמ' קמ"ד. ועי' שו"ת מהרי"ט יו"ד סימן ב'. וע"ע יקהיל שלמה. ועי' שו"ת מהרש"ך ח"א סימן ז', וח"ד סימן מ"ה. ועי' שלחן גבוה בכללים שבראש הספר אות פ"ח. ועי' שו"ת זרע אמת ח"ב יו"ד סימן י'. ועי' שו"ת זרע אברהם [יצחקי] אה"ע סימן ד' דף י"ט. סע"ד. שו"ת הלק"ט ח"ב סימן רע"ח. שו"ת בני יעקב ששון, דף רי"ג. בס' הל' יו"ט [למהריט"א] פ"ב דף ל"א ע"ג. שו"ת חיים ביד סימן ו' דף י"ט. שו"ת אהל יוסף ס"ס ט"ו. שו"ת וע"ע חקרי לב יו"ד ח"א רס"י קכ"ו דקצ"ט ע"ב, [יעויין שם בשם מהרימ"ט ופר"ח דל"ב המתהפך]. ועי' בית יצחק שער הספיקות סימן ס', וסימן י"ט וסימן כ. ועי' זרע אמת ח"ב ובהשמטות אחר קיצור הל' טרפיות. פני יצחק אבולעפייא ח"א יו"ד סימן ז' דף כ"ז ע"ד. ס' סדר אליהו רבה ש"א דך ט"ל ע"ב. שו"ת יהודה יעלה קובו יו"ד סימן י"ג אה"ע סימן ג'. מהרי"ח בס' רב ברכות דף ק"ה. שו"ת בעי חיי יו"ד סימן ז'. ועי' שו"ת שער אפרים סימן י"א. ועי' ברכי יוסף סימן קפ"ו סק"ד. וע"ע שו"ת קול אליהו ח"א או"ח סימן ו'. ועי' שו"ת רע"א סוס"י כ"ה, ובחי' סוף ברכות, ע"ד תר"י ברכות כ, וע"ע בחידושיו לשו"ע או"ח סימן קפ"ו. וע"ע שו"ת לבושי מרדכי יו"ד מהדו"ק סימן ק"כ. וע"ע ימי שלמה הל' חמץ ומצה פ"ה. וע"ע שו"ת דברי חיים יו"ד ח"א סימן ל"ו. וע"ע נחלת שבעה תשו' סימן מ"ט. וע"ע שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סימן ש"ב. וע"ע שו"ת באר דוד סימן י"ט, [בשם מהרי"ט ופר"ח ושו"ת מהרשד"ם סימן מ"ה דאי"צ מתהפך]. כרו"פ יו"ד סימן ק"י בקונטרס בית הספק דף ל"ז:, דגמ"ר כללי ס"ס אות ט"ו. וע"ע בס' ילקוט הגרשוני מע' ס"ס דף ג ע"ד. וע"ע תורת חכם דף מ"ג: וע"ע שו"ת בית שערים יו"ד סימן מ"ו ד"ה ולכך נ"ל. וע"ע שו"ת גינת ורדים אה"ע כלל ג' ס"ד. שו"ת מהרח"ש סימן ד'. וע"ע שו"ת בן אברהם סימן י"ג דף ט ע"ג. שו"ת הסבא קדישא יו"ד סימן ט"ז עמ' מ"ב ד"ה אשר. וע"ע שו"ת מלאכת שלמה [קמחי] יו"ד ס"ס ז'. חי' מהר"ץ חיות נדה ט"ז. וע"ע שו"ת שו"מ ח"א סימן צ"ז. וע"ע תפארת יצחק עמ' פ"ו. וע"ע שו"ת מהריב"ל סימן י"ב וי"ד. ועייש"ע בכנפי יונה סימן ק"י. ועי' תשו' מהר"ם בוטין סימן נ"ב. ובעיקר הענין אי בעי' ס"ס המתהפך, עי' משנ"ת לקמן נ"ט: ד"ה אבל בס"ס לא מטמא.

מו"מ אי הוי ס"ס, או לא. כרו"פ שם. חכמ"ב ד"ה הרואה [יעויין שם דהוי ס"ס, משום דנ"מ אי מעלייה או מהמקור, דדם נדה מכשיר לטומאה]. וע"ע נודע ביהודה סימן נ"ה ד"ה ומה [יעויין שם טעם אחר דהוי ס"ס].

קשה אמאי גזרו בכתמים, הא כיון שלא הרגישה טהורה מה"ת, וכיון דשמא אי"ז מגופה, א"כ הוי ספק דרבנן שדינו לקולא. נובי"ק יו"ד סימן נ"ב. ועי' פרי דעה סימן ק"צ טורי כסף סק"ב, וכן יעויין שם בטורי זהב סק"ב, [יעויין שם דמצינו דוכתי שהחמירו, ועי' ט"ז יו"ד סימן צ"ח סק"ה]. [ועי' לעיל בד"ה הרואה כתם, דשמא הגזה"כ היינו משום דאין ברור דהדם הוא מגופה, וא"ש]. והנה קו' זו מש' דאם לא הרגישה ל"ה סד"א שמא הרגישה ולאו אדעתה, וכ"נ בערוך לנר לקמן נ"ח. ברד"ה מדרבנן. ודלא כמשנ"א פ"ט מ"ג. ופרדס רימונים [פתחי נדה, החקירה השניה עמ' ל"ז]. וע"ע משנ"ת בזה לקמן נ"ח. ברד"ה מדרבנן. ובעיקר הענין אי בכל כתמים יש מקום לדון משום סד"ר לקולא, עי' רשב"א לקמן נ"ט: ד"ה תולה, תוה"ב ב"ז ש"ד. ועי' תוד"ה באנו. ועי' תורת השלמים סימן ק"צ סק"ב. ערה"ש יו"ד סימן ק"צ ס"ק קי"א. וע"ע מי נדה לקמן ס. ד"ה והנה ספק. וע"ע משנ"ת בזה להלן נ"ט: ד"ה הרי זו תולה בה.

י"ל דכיון שהדם טמא מה"ת לטמא טהרות, דמקור מקומו טמא [כמבואר לעיל ט"ז.] אף כשיצא בלא הרגשה, ואחר דלטהרות הוא לחומרא, החמירו רבנן גם לבעלה, מו"מ בתי' זה. נודע ביהודה שם. וכ"מ בר"ן ד"ה מודה [כסברא זו, ויל"ע בזה]. וילה"ק לתי' זה, דלרבי דס"ל מקור מקומו טהור, לא יהיה דין כתמים. חוו"ד סימן ק"צ סק"ח. חת"ס לקמן נ"ח. ד"ה כל. ובעיקר ד' הנודע ביהודה, עי' משנ"ת להלן נ"ח. בתוד"ה כרבי.

י"ל דאין להסתפק אם הדם ממנה, דהא לא עברה בשוק של טבחים. חוו"ד סימן ק"צ סק"ח.

מו"מ אי חשיב ספק ספיקא, או דהכל ספק אחד אי טמאה או לא, ומ"ל אי משום דל"ה הרגשה, או משום דאי"ז מגופה. שו"מ תליתאה ח"ג סימן קס"ג, [ויעויין שם מש"כ דבזמן שאיכא טהרות, כן הוי ס"ס, ועי' ש"ך יו"ד סימן ק"י סקס"ו אות י"א, ועי' שו"ת בית שערים יו"ד סימן רס"א ד"ה אמנם].

י"ל להסוברים דגזירת כתמים הוא רק לטהרות, דכלפי טהרות יש רק ספק אחד, דכל דם מגופה טמא, משום דמקור מקומו טמא. מרחשת ח"א סימן ל"ה סק"ח.

אי גזירת כתמים היתה לבעלה ולחולין או רק לטהרות, פלוגתא בזה. ס' האשכול סימן ל' [יעויין שם דרק לטהרות, וכמו בטומאת מעל"ע, ויעויין שם דכ"ד הרי"ף והשאילתות ובה"ג, וכ"מ בשו"מ קמא ח"ב סימן ק"ה, וע"ע בתליתאה ח"ג סימן קס"ג, ועי' להלן], והו' ברמב"ן לעיל י"ט: ד"ה ושוב ראינו, ובראב"ד בפתיחה לבעה"נ, מאירי נ"ח: ד"ה ממה. ובר"ן לקמן נ"ח: ד"ה לדברי. אולם הראב"ד שם פליג [ויעויין שם דהוחזקו בנות ישראל לנהוג איסור בכתמים]. וכ"מ ברמב"ן לעיל ג. ד"ה והאיכא, ובחי' הר"א שם ד"ה ואקשי'. ובמאירי שם. ובר"ן בדף ג. שם. וכן בתוספות הרא"ש כאן ד"ה רוב, וברשב"א ד"ה אם. וברשב"ץ. ורע"א לעיל ו. ד"ה לא.

הטעם דטמאה רק לטהרות [להרב אב"ד], דכל כתם הוי ס"ס, אבל לטהרות הוי ספק אחד, דכל דם מגופה טמא, משום דמקור מקומו טמא. מרחשת ח"א סימן ל"ה סק"ח.

ק' מלקמן נ"ח: "אין לך אשה שטהורה לבעלה שאין לך סדין שאין בו כמה טיפי דמים". הראשונים הנ"ל, ויעויין שם דמשו"כ נחלקו על הרב אב"ד. [ועי' להלן דבזמן שנהגו לטהרות נהגו לבעלה, ולפי"ז מיושב].

יש להוכיח ממה שהרי"ף השמיט דינא דשמואל, דס"ל דגזירת כתמים הוי רק לטהרות. ס' האשכול שם. ערוך לנר לקמן נ"ח: ד"ה שטהורה. שו"מ קמא ח"ב סימן ק"ה.

ישוב קושיות הראשונים על שי' הרב אב"ד. נחל אשכול שם אות ה'.

לדעת הרב אב"ד בזמן שנהגו בטהרות החמירו נמי בכתמים אף לבעלה. כ"מ בס' האשכול שם. וכן בערוך לנר שם. ובחת"ס לקמן נ"ח. ד"ה והנה, ובשו"ת יו"ד סימן ק"נ. וע"ע שו"מ קמא ח"ב סימן ק"ה, בשם אביו.

י"מ הטעם דבזמן שנהגו בטהרות נהגו גם לבעלה, דכל טעם כתמים אף דהוא ס"ס, משום דלא עברה בשש"ט, והא דלא חיישי' שמא עברה ושכחה, משום דכשעוסקת בטהרות ומוטל עלי' ליתן לבה ל"ח, משא"כ בזה"ז. חת"ס שם. ובעיקר הענין אי כתם הוי ס"ס, עי' משנ"ת בד"ה מטמאה באורך בזה. ובעיקר ד' החת"ס, ע"ע משנ"ת לקמן נ"ח. בתוד"ה כרבי.

י"מ דגזרו לבעלה משום טהרות, דלא ליהוי כחוכא ואיטלולא. חת"ס לקמן נ"ח: ד"ה והנה הרב.

מו"מ בטעם השמטת הרי"ף דין כתמים. האשכול שם.

דקדוק מלקמן נ"ח. דאמר ראב"י הוריתי בעיר רומי וכו' דכתמים נוהג לבעלה ולא רק לטהרות. שמן המשחה [בן שמעון] כרך ב', הל' כתמים ד"ה תניא אר"א. אך עי' חסד"ד על התוספתא פ"ז ה"א לדחות, [ויעויין שם דיש מקום בא"י ששמו רומי]. וכ"כ בכפתור ופרח פי"א, וכ"כ בבן יהוידע ע"ז י:

מטמאה.

לפי שכתמים הם מתקנ"ח, הקילו רבנן בכתם שנמצא שלא כנגד בית התורפה. רשב"א ד"ה ונמצא פסק. ועי' לקמן נ"ח: קולא לענין עברה בשוק של טבחים, ועי' לחו"ש ק"צ סקכ"ג. ושם לענין דבעי' שיעור גריס בכתם, וכן עי' לעיל ה. ועי' חת"ס יו"ד סימן קפ"ב.

אפי' בנמצא כנגד בית התורפה, אם יש לה מכה תולין בה [כדלקמן נ"ח:], וכן אם יש מכה בבנה או בבעלה, תולין בהם. ראב"ן סימן שכ"א, וע"ע לקמן נ"ח: משנת"ב.

על עקבה.

שמא נגעה באו"מ בישיבתה, והיינו כדרך הישמעאלים שמשימין רגליהם תחת עגבותיהם. פרישה יו"ד ריש סימן ק"צ. ט"ז שם סק"י.

עקבה, היינו אחורי הרגל, שמכוון כנגד האצבעות. משנ"א.

עקבה היינו שול"א מקום הדריסה. פרש"י רפי"ב דיבמות. תויו"ט מס' כלאים. ועי' משנ"א להק' דאינו כנגד בית התורפה, ועי' פרישה יו"ד רס"י ק"צ, הו' לעיל.

עוד מו"מ בכל הנ"ל. ערוה"ש שם. פרי דעה שם.

על שוקה וכו'.

מן הארכובה ולמעלה קרי ירכי'. רשב"ם, הו' באו"ז ח"א סימן שמ"ט. וכ"מ בפמ"ג או"ח סימן ע"ה מש"ז סק"א, לענין קרי"ש, וכמש"כ רש"י ויקרא ז' ל"ב, לענין שוק הניתן לכהן. וכ"פ הרמב"ם הל' מעה"ק פ"ט ה"י, ועי' פמ"ג שם, הו"ד במ"ב שם סק"ב. וכ"כ הרמב"ם כלי המקדש פ"ח הי"ח, לענין מכנסי כוהנים, ועי' בליקוטי הערות על שו"ת חת"ס בקובץ מוריה י"ז גליון א-ד' עמ' ק"י והלאה.

גדר שוק. עי' או"ז ח"א סימן שמ"ט. פמ"ג או"ח סימן ע"ה מש"ז סק"א, לענין קרי"ש, ורש"י ויקרא ז' ל"ב, לענין שוק הניתן לכהן. ורמב"ם הל' מעה"ק פ"ט ה"י, ועי' פמ"ג שם, הו"ד במ"ב שם סק"ב. ורמב"ם כלי המקדש פ"ח הי"ח, לענין מכנסי כוהנים, ועי' בליקוטי הערות על שו"ת חת"ס בקובץ מוריה י"ז גליון א-ד' עמ' ק"י והלאה. ועי' חזון איש או"ח סימן ט"ז אות ח', ועי' תוס' מנחות ל"ז. ד"ה קיבורת. ועי' שו"ת שבה"ל ח"א סימן א', וע"ע ח"ה סימן ע"ח, ח"י סימן י"ד. ועי' מנחת שלמה ח"ג סימן ק"ג אות ט"ו.

על שוקה ועל פרסותיה וכו'.

דהם המקומות הנדבקים זה בזה בעת שתעמוד ותדבק רגל ברגל ושוק בשוק. רמב"ם איסו"ב פ"ט ה"ח. שו"ע ק"צ ס"א. ועי' ביאור הגר"א שם. ועי' רע"ב.

וכן אם נמצא על ידיה, אפילו על קשרי אצבעותיה, שהידים עסקניות הן. שו"ע שם. מו"מ באומרת ברי שלא נגעתי, אי טמאה, סד"ט שם. פת"ש שם סקכ"ג.

וכן אם נמצא על ראש גודל רגליה, ועל רגליה ממש. ב"י שם בשם רשב"א. שו"ע שם. ועי' ט"ז שם סקי"א.

פלוגתא אי בגב הרגל לצד חוץ ובנמצא אשאר ראשי ד' אצבעותיה, אי טהורה או לא. ב"י שם בשם רשב"א. שו"ע שם. ב"ח שם. ש"ך שם. ט"ז שם. ועי' פרישה שם.

פרסותיה.

כל דפוס הרגל קרוי פרסה, ואין הכוונה לכף הרגל התחתונה, דאין הדם יכול להגיע לשם. תוס' חכמי אנגליה בשם רשב"ם. או"ז ח"א סימן שמ"ט בשמו.

מבפנים.

כשאדם עומד ומחבר רגליו ושוקיו זו בזו, כל מה שמחובר מהם זו עם זו קרוי לפנים. רע"ב.

על חלוקה.

אי דוקא על חלוקה ולא גזרו על כתמים שנמצאו בבגדי בעלה. עי' פנים מאירות ח"ב סימן קכ"ז, [דלא גזרו], והו' לדינא, בסד"ט סימן קפ"ז סק"ג, ובסימן ק"צ סקס"א, בסופו. וכן עי' פרדס רמונים סימן קפ"ז סק"ד. וכ"ה בטהרת ישראל בשם תשו' אריה דבי עלאי סימן ט'. מהרש"ם ח"א סימן קס"ג, ובשו"ת תליתאי ח"א סימן שע"ט. אולם עי' עמודי אור סימן נ"ט, שנחלק בזה. וכן בלחו"ש סימן ק"צ סקי"ד. ועי' שו"ת בית שערים סימן רנ"א, והו"ד בפת"ש סימן קפ"ז. ועי' בית מאיר סימן ק"צ סל"א. ועי' שו"ת הר המור [בנעט] סימן י"ח. ועי' בית שלמה ח"ב סימן י' בהג"ה מבני, להחמיר בזה. ועי' אמרי יושר ח"א סימן קפ"ד בשם הד"ח [כהפנמ"א], וכ"ה במהרש"ם שם, ולבושי מרדכי ח"א סימן קי"ז. אולם עי' דרכ"ת סימן קפ"ז סקט"ו [לפקפק בשמועה זו מהד"ח]. ועי' שו"ת עמק שאלה סימן כ"ז. ועי' לבושי עז סק"צ סי"ט סק"ה, [דאין לחוש להני כתמים]. ועי' שו"ת בית יצחק ח"ב סימן כ"א. ועי' בדי השולחן שם סק"ט. וע"ע חכמ"א כלל קי"ג ס"ד [להקל]. וכ"כ בשו"ת שו"מ תנינא ח"א סימן ל"ג, תליתא ח"א סימן שע"ט. פרדס רמונים סימן קפ"ז ש"ח סק"ד. שו"ת בית שלמה ח"ב סימן י'. שו"ת שאילת יעקב סימן קי"ח, ויעויין שם דכן הורה חמיו המהר"ם שיק, וכ"ה בטהרת ישראל סק"צ ס"ב ועי' שעירו שבה"ל שם סק"ה, דאם נראה כדם ממש יש להחמיר בזה, ועי' פרדס שמחה שם סק"ג להחמיר. ועי' רמב"ם איסו"ב פ"ט ה"ב.

מו"מ בהמבו' בתוספתא פ"ו ה"ב "נמצא על חמיה וכו' ה"ז טמאה" וכו'. עי' עמודי אור שם, [יעויין שם להק' על הפנמ"א מהתם]. וכה"ק בלחו"ש שם. וכה"ק הרב השואל בשו"ת בית שערים שם. ועי' בית שלמה שם, ומהרש"ם שם, ועי' בהגהות הגר"א על התוספתא שם, לגרו' בתוספתא, ולפי"ז א"ש. ועי' מצפה שמואל שם.

מן החגור וכו'.

מ"ש לגבי נמצא בבשרה דנקט הלש' כנגד בית התורפה טמאה וכו', ולגבי נמצא בחלוק לא נקט הלש' דכ"מ שכנגד בית התורפה טמא. סד"ט סימן ק"צ סקפ"ח. ועי' ש"ך סימן ק"צ סקכ"א. וע"ע ראב"ד בבעה"נ שער הכתמים פ"ב ה"ב.

קשה דהא איכא מקומות מתחת לחגור, שהם מעל בית התורפה. סד"ט שם.

חגור הוא גדר שנתנו חכמים שיעור בדבר, ביאור בזה. סד"ט שם.

הטעם דלגבי נמצא על חלוקה נקט הלש' מהחגור ולמטה, ולגבי נמצא על גופה תחת בית התורפה. חת"ס נ"ח. ד"ה ארוכה.

אי מתחת לחגור הוא מעל בית התורפה, ואינו מגיע לב"ה אלא ע"י שחייה, או דהוא כנגד ב"ה ממש. חת"ס שם, [יעויין שם כצד א']. וכ"כ בתויו"ט פ"ח מ"א ד"ה ראתה [בדעת הרשב"א], וכ"ה באחרונים בשם שה"ג. אולם בש"ך שם פליג. וכ"כ בסד"ט בדעת רש"י נ"ז: ד"ה מן. וכ"מ בראב"ד שם.

מו"מ בד' הרשב"א בתוה"ב ש"ד ב"ז י"ז: אי לעולם מן החגור למטה הוא כנגד בית התורפה, אי דמן החגור למטה כששוחה הוא מגיע כנגד בית התורפה [וכהראב"ד, הו' ברד"ה מן החגור]. סד"ט שם [יעויין שם כהצד הא', ולפי"ז מקום שהוא מעל בית התורפה חשיב כמעל החגור, ואזיל לשיטתו לעיל]. אולם בתויו"ט ד"ה ראתה פליג. וכ"כ בשלט"ג שבועות ב: אות א'.

מו"מ בכתם שיש בו ספק אם היה מעל החגור או תחתיו ונתכבס. שו"ת נחלת אבות סימן י'.

כתם שיש לתלות להקל ולהחמיר, אי תלי' להקל או להחמיר. עי' תוס' לקמן נ"ח. ד"ה ומי. רשב"א שם ד"ה ומי. תוספות הרא"ש שם ד"ה על. ר"ן שם ד"ה ומי. ועי' שו"ת הרמ"א סימן צ"ז. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ועוד ממעשה. ט"ז שם סקמ"א. שו"ת נחלת אבות סימן י'. ועי' משנ"ת בציונים על התוס' שם.

מן החגור ולמטה ואפי' מן הצדדים, כיון שהחלוק זז ממקומו. ראב"ד בבעה"נ שער הכתמים ב-ד. תוה"ב להרשב"א ב"ז ש"ד. ר"ן. ראב"ן. מאירי. טור. שו"ע סימן ק"צ סי"ב.

ה"ה מקום החגור עצמו כלמטה, דפעמים בשעת שחייה מגיע החגור כנגד ב"ה, מו"מ אי הרשב"א פליג ע"ז. ראב"ד שער הכתמים ג-ב. ועי' סד"ט סימן ק"צ סקפ"ח בדעת הרשב"א. ועי' לעיל.

מן החגור ולמעלה וכו'.

אי כתם מעל החגור טהור אף בלא תליה או דצריך תליה. חוו"ד סימן ק"צ סקי"א. ועי' הגהות רע"א שם סקי"ז. ועי' ראב"ד בבעה"נ שער הכתמים סימן ב' ד"ה עתה נבאר. ועי' להלן. ועי' פרדס רימונים בפתיחה לסימן ק"צ אות ג' עמ' קנ"ח, לדקדק מהראשונים, דכתם עליון צריך תלייה, [עיי"ש כן בד' התוס' לקמן נ"ט. ד"ה היו, רא"ש סימן ז', ראב"ד בבעה"נ הל' כתמים, סימן ג', רשב"א בתוה"ב ש"ז ב"ד, ויעויין שם דהן אמנם דהראשונים נחלקו באופן התלייה, ויתבאר להלן].

אי הטעם שמעל החגור טהורה היינו משום תלייה, מו"מ בגדר התלייה, אי תלי' שעברה בשש"ט ולאו אדעתה, או דתלי' במאכולת, ואף דבתחתון לא תלי' ביותר מכגריס ועוד למעלה תלי'. ראב"ד שער הכתמים סימן ב' ד"ה עתה נבאר, [יעויין שם דהוא משום דתלי' בשש"ט ובמאכולת]. ובעיקר הנידון, עי' מה שהו' לעיל בשם החוו"ד והרע"א. וע"ע להלן.

הטעם דכתם העליון טהור, אי הוא משום תלייה בשש"ט ולאו אדעתה, או משום שהרגה כמה מאכולות ולאו אדעתה או שנתעסקה בכתמים ולאו אדעתה, ונ"מ בזה אי יכולה לתלות תחתון בעליון, ישוב לפי"ז טעם השמטת הראשונים דין זה להלכה. עי' פרדס רמונים שם, דלדעת התוס' לקמן נ"ט. ד"ה היו, והרא"ש שם, התלייה היא בשש"ט. ולדעת הראב"ד והרשב"א התלייה היא במאכולות ובעיסוק בכתמים.

פלוגתא בדין נזדקרה, [בודאי או בספק] אי טמאה או דתלי' בעברה בשש"ט. רשב"א שם, [בצד א', כ' דטמאה]. והראב"ד שער הכתמים ב-ה, כ' דתלי' בשש"ט.

מן החגור ולמעלה טהורה.

ואף באין יודעת אם נזדקרה אם לאו, דל"ח לזה. רשב"א ד"ה והא הא' והב' ובד"ה ואב"א מחגור ולמעלה. מאירי ד"ה ועכשו. ועי' להלן בד"ה כגון דאזדקרה משנ"ת פלוגתא בזה.

ומתכסה בו בלילה וכו' טמאה.

והמבו' לקמן ס"א. גבי ג' שהיו ישנות במיטה, ונמצא כתם דלאו בכל גווני טמאה, היינו שנמצא על המיטה עצמה ולא על הסדין. רשב"א שם ד"ה וקשיא. רא"ש פ"ט ס"ד בשם ראב"ד.

מו"מ אי דווקא בסדין העליון, או אף בסדין התחתון. עי' רא"ש שם בשם ראב"ד, [דבסדין התחתון רק מי שנמצא הסדין תחתיה טמאה, שאין דרכו להתהפך]. וכ"כ בשו"ע סימן ק"צ ס"נ. ועי' ש"ך שם סקס"ז. ועי' פרישה שם אות פ', דעינינו הרואות דהתחתון נמי מתהפך, ומשו"ה פליג. וכ"כ במהרש"ל בהגהות הטור שם. וב"ח שם סקמ"ה. ש"ך שם סקס"ז, ט"ז שם סקל"ז.

וכן בפוליוס.

פלוגתא אי הכוונה לכיסוי הראש, או לאזור. עי' תוה"ב הארוך והקצר להרשב"א ב"ז ש"ד דף י"ז: [דהיינו כיסוי הראש]. וכ"מ בערוך ערך פליון. וכ"מ באו"ז ח"א סימן שנ"א. וכ"מ בראב"ד שער הכתמים, [אמנם יעויין שם גיר' אחר', דהוא סדין שמתכסה בו]. אולם הרמב"ם איסו"ב פ"ט הי"א, ובפיה"מ פי' דהכוונה לאזור. והובאו בב"י סימן ק"צ סקי"ד. וע"ע רע"ב פ"ח מ"א, וע"ע תויו"ט שם מה שהאריך בזה. וע"ע תפארת ישראל שם, וע"ע בדבריו במס' כלים פכ"ט מ"א אות ד'. וע"ע משנ"א נדה פ"ח מ"א. והנה עי' רש"י ד"ה וכן, דהיינו מעפורת שמתכסה בו, ועי' רש"י שבת ט: ד"ה מעפורת, ועירובין פ"ד: ד"ה בכומתא, דהיינו סודר, והיינו סודר שעוטפים בו הראש. כמבואר ברש"י שבת ק"כ. ד"ה מעפורת. וכ"מ במאירי ד"ה ועכשיו, דהיינו מעפורת שמכסה בו הראש, בפי' א'.

בדקה קרקע עולם וכו'.

ק' אמאי לא נקט אשה שיודעת שיצא ממנה דם שלא בהרגשה, דטהורה. בית מאיר סימן קפ"ח עמ' ס"א. ועי' להלן בד"ה עד שתרגיש משנת"ב.

אי בדקה קרקע עולם, חשיב דהוי ודאי מגופה, פלוגתא בזה. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה אלא הכי. חוו"ד סימן ק"צ סק"ח. שו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ז אות ד'.

שנאמר בבשרה.

ה"ה זבה דטהורה, דקרא איירי נמי בזבה. רמב"ם איסו"ב פ"ט ה"א. ועי' סד"ט סימן ק"צ סק"א. ועי' לעיל מ"א:

בבשרה עד שתרגיש בבשרה.

אי הך דרשא ודרשת ר"ע [לקמן נ"ח:] "דם" ולא כתם, היינו ענין אחד שאינה טמאה עד שתרגיש, או דר"ע קאי על ספק אם הדם מגופה או מבחוץ, ושמואל קאי על ודאי מגופה ולא הרגישה דטהורה. עי' רשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד ט"ו: [יעויין שם כצד א'], וכן באו"ז הל' נדה סימן שנ"א. ובתויו"ט פ"ח מ"ב [כ"כ בדעתו בפרדס רימונים פתיחה כוללת י"ג: אמנם בסד"ט סימן ק"צ סקצ"ג הביא בדעתו באופ"א, ויעויין שם עוד בפרדס רימונים בדין ראיה בלא הרגשה אות י"א], וכ"כ בשו"ת שב יעקב סימן ל"ו בתשובה השנית ממהר"ג, [ויעויין שם לדקדק כן בד' הב"י סימן ק"צ ד"ה דבר כהצד הא', וכן בדעת הלבוש שם ס"א, וביאור הגר"א שם סק"א]. וכ"נ בערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה שמואל. אולם בסדרי טהרה סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ולכן נר' לענ"ד, פליג ונקט כהצד הב', ועיי"ש בד"ה ולפי דברינו. וכ"נ בצלעות הבית סימן י"ב. חוו"ד סימן קצ"ו סק"ג. בינת אדם שער בית הנשים כלל ז' סק"ט. וכ"נ בערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה שמואל בדעת כמה ראשונים. וכן בדברי חיים יו"ד ח"א סימן ל"ז. ערוגת הבושם על המשניות פ"ח מ"ג. מי נדה שם. חת"ס לקמן נ"ח: ד"ה דם, ובשו"ת יו"ד סימן קמ"ד ד"ה ואמנם.

יש לדקדק דבד' ר"ע נקט הלש' "כתם" ובד' שמואל "דם", והיינו דכתם אינו ברור מהיכן הוא משא"כ דם דודאי מגופה ורק דהוי בלי הרגשה, ועל שניהם גזרו רבנן. בינת אדם שם. ובעיקר הענין, כ' האחרונים חילוקי דינים בין הגזירות, א' דכשאינו ברור אם הוא מגופה, ב' אם נמצא אל דבר שאינו מקבל טומאה, טהורה, נובי"ק יו"ד סימן נ"ב. חוו"ד סימן ק"צ סק"ח עיי"ש. ג' אם ודאי מגופה אין תולין במכה, שו"ת רע"א ח"א סימן פ"א. ד' אם אינו ודאי מגופה אינה קובעת וסת, שו"ת רע"א שם. כשודאי מגופה אי גזרו גם בקטנות משום כתמים, פלוגתא בזה, חוו"ד סימן ק"צ סק"ד [יעויין שם שגזרו]. אולם בש"ך סימן ק"צ סק"ג פליג.

לפי"ז [דר"ע קאי על ספק מגופה ושמואל על ודאי], נמצא דלשמואל הוא גזה"כ דבעי' הרגשה, ולר"ע הוא משום בירור. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ולפי"ד. שו"ת צ"צ [שניאורסון], יו"ד סימן קמ"ב. ועי' לעיל בד"ה הרואה כתם, בהטעם דהרואה כתם אינה טמאה מדאו'.

קשה לשמואל, דהא ר"ע כבר דרש זה [לקמן נ"ח:] מהקרא [ויקרא ט"ו י"ט] דם יהיה וגו' דם ולא כתם. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ולפי דברינו. חת"ס לקמן נ"ח: ד"ה דם, ובשו"ת יו"ד סימן קמ"ד ד"ה ואמנם. נובי"ק יו"ד סימן נ"ה. מי נדה לקמן נ"ח: ד"ה ראה. בינת אדם כלל ז' אות ט'. ועי' או"ז ח"א הל' נדה רשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד ט"ו: תויו"ט פ"ח מ"ב. וע"ע ערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה שמואל. ומאירי ד"ה זה. מלאכ"ש מ"ג בשם ה"ר יהוסף.

קשה אמאי מק' לשמואל, ואין מקשה לר"ע, [ועי' בתי' להלן שחלקם מיישבים גם קו' זו]. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ולפי דברינו.

י"ל דשמואל פי' ד' ר"ע, דהטעם שכתם אין מטמא, משום דבעי' הרגשה. או"ז ח"א הל' נדה. רשב"א בתוה"ב ש"ז ב"ד ט"ו: תויו"ט פ"ח מ"ב. וע"ע ערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה שמואל. ומאירי ד"ה זה. מלאכ"ש מ"ג בשם ה"ר יהוסף. ועי' לעיל.

עכצ"ל דשמואל פי' ד' ר"ע, דבלא"ה אינו מובן דר"ע, דהא כתם נמי דם הוא, עוד מו"מ וישוב לפי"ז. ערוך לנר שם. ועי' או"ז שם.

י"ל דר"ע דריש מ"דם יהיה זובה בבשרה" ולא כתם, ודריש נמי מבשרה. מאירי שם. מלאכ"ש שם.

י"ל דנפ"מ בראתה בלא הרגשה בתוך ז"נ, דסותרת מנינה, דילפותת שמואל מ"בבשרה", היינו רק לענין טומאתה, משא"כ בכתם דאין סותר ז"נ, ד"דם" אמר רחמנא ולא כתם. חוו"ד סימן קצ"ו סק"ג. [ועי' לעיל בשם החוו"ד דר"ע קאי על ספק מגופה ושמואל על ודאי]. ובעיקר הענין אי ראתה בלא הרגשה בתוך ז"נ סותרת מנינה, עי' משנ"ת להלן בסוף ד"ה עד שתרגיש.

י"ל דבראתה דם אע"פ שטהורה לבעלה דם עצמו טמא, דמקור מקומו טמא, משא"כ בכתם שהוא ספק מגופה דטהור משום דם ולא כתם. חת"ס לקמן נ"ח: ד"ה דם, ובשו"ת יו"ד סימן קמ"ד ד"ה ואמנם.

י"ל דנ"מ באופן שברור שהדם מגופה ושלא בהרגשה, דלשמואל טהורה ולר"ע טמאה, [והיינו עפ"י מה שהו' לעיל בשם הסד"ט דשמואל ור"ע פליגי בזה]. סד"ט שם. שו"ת צ"צ [שניאורסון], יו"ד סימן קמ"ב.

י"ל [וכמשנ"ת לעיל, דר"ע קאי על ספק מגופה, ושמואל על ודאי מגופה] דמדרשת שמואל ילפינן דודאי מגופה בלא הרגשה טהור, ומר"ע ילפינן דם ולא כתם, וזה לא שמעי' משמואל, ביאור בזה. בינת אדם כלל ז' סק"ט. דברי חיים יו"ד ח"א סימן ל"ז. ערוגת הבושם על המשניות פ"ח מ"ג. מי נדה שם.

לפי"ז מצאה כתם ולא הרגישה, אי"ז ספק, אלא טהורה מה"ת, ודאמרי' לקמן גבי אשה שרוב ימיה בטומאה, דילמא ארגשה ולאו אדעתה, היינו מדרבנן. יין מישרים, [וכן מש"כ בתוד"ה אמר שמואל לגבי כתמים על חלוקה].

י"ל אליבא דרב אשי [לקמן נ"ח.] דשמואל לא מיירי לענין הרגשה, אלא לענין מציאת כתם על דבר שאינו מקבל טומאה, ול"ש כלל לד' ר"ע. נובי"ק יו"ד סימן נ"ה [והוא עפי"ד רש"י לקמן נ"ח. ד"ה רב]. וע"ע משנ"ת לקמן ברש"י שם.

י"ל דלר"ע בהרגשת זיבת דבר לח טמאה, ורק כתם לא, ולשמואל בעי' הרגשת פתיחת פי המקור. שו"ת צ"צ [שניאורסון], יו"ד סימן קמ"ב. אמנם עי' בית מאיר סימן קפ"ח ס"ד ד"ה תשובת, שהוכיח מד' שמואל דהרגשת זיבת דל"ח, חשיב הרגשה. וע"ע נודע ביהודה שם ד"ה ומעתה נוכל. ועי' להלן בד"ה עד שתרגיש, משנת"ב.

י"א דלרב אשי לקמן נ"ח. שמואל מודה לדרשת ר"ע, ביאור ומו"מ בזה. נובי"ק סימן נ"ה ד"ה והנראה. חת"ס ד"ה אינו בשמו. מעדני יו"ט פ"ט סק"מ. חכמ"ב ברד"ה ר"א. וע"ע משנ"ת לקמן נ"ח. בד"ה רב אשי, וברד"ה רב.

מדרשת ר"ע ילפינן דאין הכתם טמא משום מקור מקומו טמא, ונ"מ לטהרות. שו"ת חת"ס סימן קמ"ה, ובעיקר הענין אי כתם טמא משום מקור מקומו, עי' משנ"ת לעיל בד"ה הרואה כתם.

ק' אמה שטיהר ר"ע לקמן נ"ח: אשה משום שהיתה לה מכה שיכולה להיגלע, דאכתי ליהוי סד"א ולחומרא. תויו"ט פ"ח מ"ג. ועי' חכמ"ב לקמן ס"ב: בתוד"ה הנח. ובעיקר הקו', עי' מה שהקשה בכס"מ איסו"ב פ"ט ה"א דכל כתם הוי ס"ס, והו' בד"ה מטמאה, עיי"ש משנת"ב. וע"ע להלן נ"ח: ד"ה וטיהרה ר"ע.

י"ל דמדרשת שמואל "עד שתרגיש בבשרה", ילפינן דבלא הרגשה טהורה, אף דשמא לאו אדעתה. תויו"ט שם. ועי' משנ"א שם. וכעי"ז בסד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ולענ"ד. ועי' שו"ת ברית יעקב יו"ד סימן נ"ח ד"ה ומה שהקשה.

מפי' זה מוכח דר"ע סמיך על דרשת שמואל. יין מישרים.

קשה מנל' למעט דבלא הרגשה טהור, דילמא אתי למעט דאינה טמאה ודאי, ול"א בזה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. מי נדה ד"ה אמר שמואל, הג', [ויעויין שם דמזה מוכח דהרגשת זיבת דבר לח חשיב הרגשה, וא"כ ההרגשה אינה מבררת מהיכן הדם. ועי' להלן בד"ה עד שתרגיש, משנת"ב].

קשה אי בעי' הרגשה, אמאי בנמצא על שלה אותיום, חייבין בקרבן, ואי משום חזקת דם בהרגשה, הא איכא חזקת טהרה של האשה. נובי"ק יו"ד סימן נ"ה ד"ה ובזה. ועי' חוו"ד סימן ק"צ סק"א. ועי' חידוד הלכות בסו"פ. ועי' ערוך לנר ד"ה ואימא הרגשת. ועי' לחו"ש סימן קפ"ג סק"א ד"ה ולפע"ד, [יעויין שם דשמואל לשיטתו דוסתות דאו'], וע"ע בדבריו בסימן ק"צ סק"א, ועי' בד"ה אמר שמואל. ובעיקר הקו', עי' משנ"ת להלן בד"ה לא לעולם דארגישה. וע"ע משנ"ת בד"ה לאחר זמן טמאים.

ביאור במש"כ הרמב"ם [איסו"ב פ"ט ה"א] דאשה שראתה דם יוצא ממקורה, כגון שבדקה ומצאה דם, טמאה מה"ת, דחזקה שהדם בא בהרגשה. חוו"ד סימן ק"צ סק"א, כ"ז ועוד [ויעויין שם דדוקא ראתה דם, אבל כתם רחוק לומר שטעתה ולא שמה לבה להרגשה, וטהורה מה"ת, ועי' להלן]. וכ"ה בבינת אדם שער בית הנשים, כלל ז' סק"ח. שו"ע הרב סימן קפ"ג קו"א סק"ב ד"ה והנה. ערוה"ש סימן קפ"ג סנ"ד. פרדס רימונים פתיחה לסימן ק"צ ש"ה. ובעיקר הענין אי קיי"ל כהרמב"ם, וביאור מקורו, עי' שו"ת צ"צ [שניאורסון] יו"ד סימן צ"ז. ובעיקר הענין דחזקת דם בא בהרגשה, כ"מ בתוספות הרא"ש ד"ה הרואה. וכ"פ בפרדס רמונים בפתחי נדה, טעם המ"ד וסתות דרבנן. וכ"כ בערוה"ש יו"ד סימן קפ"ד. ועי' שו"ת כתר כהונה סימן מ"ח. ועי' שיעורי שבה"ל סימן ק"צ סק"ב ד"ה ולדינא.

י"ח וס"ל דאם בדקה ומצאה דם ולא הרגישה אינה טמאה אלא מדרבנן. שו"ת מהר"ם לובלין סימן ב'. שו"ת גבעת שאול סימן ס"ז. ועי' כרו"פ בתפא"י, סימן קפ"ג סק"א, [יעויין שם בזה פלוגתא בין השב יעקב להגאון ר' גבריאל].

לשי' הרמב"ם נמי בכתם אינה טמאה אלא מדרבנן, משום דרחוק לומר שטעתה ולא שמה לבה להרגשה. חוו"ד סימן ק"צ סק"א, כ"ז ועוד. בינת אדם שער בית הנשים, כלל ז' סק"ח. שו"ע הרב סימן קפ"ג קו"א סק"ב ד"ה והנה. ערוה"ש סימן קפ"ג סנ"ד. פרדס רימונים פתיחה לסימן ק"צ ש"ה.

בכתם ל"א דחזקת דם בא בהרגשה, משום דהוי ס"ס, שמא אינו מגופה, ושמא אינו מן המקור. שו"ת שב יעקב ח"א סימן מ"א. [הו' בסד"ט סקצ"ג ד"ה והנה, ד"ה נחזור]. שו"ת בנין עולם סימן ל"ז. זכרון יוסף [סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה וראיתי]. ועי' בינ"א שם.

וכן אם מצאה בעד, אך לא הכניסתו לעומק אלא קינחה מבחוץ, אינה טמאה אלא מדרבנן, ואין לתלות בהרגשת עד, מו"מ בזה. סד"ט סימן קפ"ג סק"ב ד"ה וזה. חוו"ד סימן ק"צ סוסק"א. חת"ס סימן קפ"ג ס"א. כרו"פ בתפא"י, סימן קפ"ג סק"א [ויעויין שם לדקדק כן מלש' הרמב"ם, דדוקא מצאה בפרוזדור, ועי' בדקדוק זה, בסד"ט שם, ובבינ"א דלהלן]. וע"ע בינ"א שער בית הנשים סימן ז' אות ח'. אולם עי' נובי"ת סימן ק', דבקינוח הוי כעד וליכא בזה קולות כתמים.

שיעור עומק הבדיקה הנ"ל לחוש להרגשה, הוא בהכניסה עד מקום שהשמש דש, דהיינו פי המקור, [ועי' רמב"ם איסו"ב פ"ה ה"ב]. סד"ט סימן קפ"ג סק"ב. חת"ס שם ס"א, [ויעויין שם דאין אנו בקיאין בזה]. אמנם עי' ערוה"ש סימן קפ"ג סנ"ה, דלפי"ד יש להחמיר.

קינוח מיד אחד בדיקה, בתוך שיעור וסת. עי' חוו"ד סימן ק"צ סק"א, דטמאה מה"ת. אולם עי' הגהת מהרי"ל על שו"ע הרב סימן קפ"ג סק"ג, דפליג.

י"א דלשי' הרמב"ם אם אפשר לתלות בדבר אחר, כגון שנתעסקה סמוך לעד בכתמים, תולין בהם, וטמאה רק מדרבנן, ביאור בזה. ט"ז יו"ד סימן ק"צ סקכ"ג בשם ב"י. שו"ע הרב סימן קפ"ג סק"ג, ובקונט"א סק"ב. ועי' סד"ט סימן קפ"ג סק"ב [יעויין שם לבאר משום דבכה"ג הוי רק ס"ס, אי מגופה ואי בהרגשה, ויעויין שם דאף שרוב דמים מן המקור, ובכה"ג לא ס"ס, כמבואר בש"ך סימן ק"י דיני ס"ס, סקל"ג, ובסימן נ"ג סקי"ד, מ"מ במקום שיש ספק השקול עם מיעוט, זה מצטרף לס"ס, כנרא' להוכיח מתוס' לעיל י"ח. ד"ה שליא, וכ"מ בש"ך שם, ובעיקר הענין, עי' תוס' כתובות ט. ד"ה ואי, שאין המיעוט כעי"ז מצטרף לס"ס, וכ"נ בט"ז סימן ק"צ סק"ב, ובשו"ת שב יעקב סימן מ"א ד"ה ובאמת, וע"ע חדרי דעה סימן ק"צ טורי כסף סק"ב מש"כ בדעת הט"ז, וע"ע תורת השלמים שם סק"א, ועי' לעיל ד"ה מטמאה בשם הכס"מ, ובעיקר הענין אי ספק השקול מצטרף עם מיעוט, עי' משנ"ת לקמן נ"ט: ברד"ה ת"ש מדקתני, ויעויין שם מה שהו' מהאחרונים דלדעת הרמב"ם דס"ל דסד"א לקולא מה"ת, מהני זה להיצטרף לס"ס]. ועי' מהר"ם בנעט כת"י בסד"ט שם [לבאר באופ"א, דכיון דאינו חשש רחוק תלי' בזה, וכן ביאר בסד"ט שם בשם הב"י, וכן ביאר בפרי דעה פתיחה, בשער השלישי בדעת הט"ז]. ועי' חוו"ד סימן ק"צ סקכ"ז [שביאר שבכ"מ שאפשר לתלות הדם מעלמא, אינה טמאה מדאו'].

מוכח מהרמב"ם דס"ל דבדיקת עד הוי דאו' מדין ודאי. שו"ע הרב סימן קפ"ג ובקונט"א סק"ב. וע"ע ערוה"ש שם סנ"ה. בינ"א שער בית הנשים כלל ז' אות ח'.

מו"מ אי בדיקת עד הוי דאו' מדין ודאי או מדין ספק, פלוגתא בזה, נ"מ בזה אי מצטרף לס"ס. פלתי סימן קפ"ג סק"א, [יעויין שם דהוא מדין ספק]. וכ"כ בסד"ט שם סק"ב, ובסימן ק"צ סקס"ז. חי' חת"ס דינים העולים אות ד'. אולם בחוו"ד סימן ק"צ סק"א, פליג. וכ"כ בשו"ת רע"א סימן ס"ב. ועי' שו"ע הרב שם, [יעויין שם דהוי פלוגתת הרמב"ם הנ"ל, והתוס' ג. ד"ה מרגשת, דלדעתם רוב דמים בהרגשה ומ"מ מיעוט דאינן בהרגשה, עיי"ש]. וע"ע ערוה"ש שם. וע"ע משנ"ת לקמן נ"ח: ד"ה ותולה בכ"ד.

אי לדעת הרמב"ם דחזקת דם בא בהרגשה, מה שלא הרגישה הוי רגל"ד דאי"ז מגופה, מו"מ ונ"מ בזה. שו"ע הרב שם.

עוד מו"מ בד' הרמב"ם דחזקת דם שבא בהרגשה, דהוא לפי שרוב דמי המקור בהרגשה הן באין. סד"ט יו"ד סימן ק"צ סקצ"ג, ד"ה וראיתי. חידוד הלכות נדה נ"ח: נובי"ק יו"ד סימן נ"ה. פרדס רמונים בפתחי נדה דף כ"א., ערוך לנר נדה נ"ז: ד"ה ואימא. שערי יושר ש"ד פ"ג ד"ה וכן. ועי' תפא"י בקו"א סימן קפ"ג סק"ב. מהר"ם שיק יו"ד סימן קפ"ד, שפ"ב, ועל מצות מ' ר"ח. ועי' שו"ע הרב יו"ד סימן קפ"ג קו"א ב'.

הרמב"ם מיירי ברואה כשאר ראיות ולא במוצאת קרטין. סד"ט יו"ד סימן קפ"ג סק"ב ד"ה האחרונים.

בדין הרגשה בזה"ז, שהנשים אינן מרגישות כלל, אי טמאה מה"ת כיון דכך היא דרך ראייתה. [עי' דרכ"ת קפ"ג סק"ו, בשם הרמב"ן ר"פ המפלת שהוגד לו מפי נשים זקנות דאין מרגישות בזה"ז, ועי' שו"ת שבות יעקב ס"מ דמ"מ מרגישות זיבד"ל], עי' שו"ת שבות יעקב סימן מ', [יעויין שם דאינה טמאה מה"ת, ויעויין שם נמי דלא ס"ל הרגשת זיבד"ל]. ועי' פרדס רמונים סוף פתחי נדה, וקובץ תשובות ח"א סימן פ"ד, [דטמאה מה"ת דכך היא דרך ראייתה], וכ"כ במהר"ם שיק סימן קפ"ד אות א', וע"ע להלן בשמו. וע"ע שיעורי שבה"ל סק"צ סק"ב ד"ה ולדינא. וע"ע שו"ת כתר כהונה סימן מ"ח, [דהמוצאת דם באו"מ טמאה מה"ת, אף בלא הרגשה, עפי"ד הרמב"ם איסו"ב פ"ט ה"א, דחזקת דם שבא בהרגשה, ויעויין שם לדקדק כן מד' הרשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ג]. וכ"כ בהגהת מהרי"ל על שו"ע הרב סימן קפ"ג סק"ג ד"ה והיינו. ועי' קנה בושם בירורי השיטות סימן ב', וכן בשו"ת ח"א סימן ע"ו, ע"ז, ויעויין שם דכ"ה ד' השו"ע הרב במהדו"ב. ועי' ערוה"ש סימן קפ"ג סעי' ס"א ס"ב, [יעויין שם דרק אינן מבינות מהי הרגשה, ועיי"ש לבאר מהי הרגשה], וע"ע כעי"ז בשו"ת חת"ס סימן קמ"ה, וכ"כ בשו"ת אגרו"מ ח"ד סימן י"ז אות י"ב. וכעי"ז בחוט שני סימן קפ"ג סק"ד. ועי' שו"ת מהר"ם שיק סימן קפ"ד אות א', [יעויין שם דכל שינוי חשיב הרגשה, ולפי"ז רוב הנשים בזה"ז מרגישות]. ועי' תפארת צבי סימן ק"צ סקי"ד, [יעויין שם דכל מה דבעי' הרגשה היינו משום דבלא"ה מוכח דאינו מגופה, משא"כ בזה"ז]. ובעיקר מש"כ בפרד"ר ובקובץ תשובות דטעם הרגשה היינו משום דכך הוא דרך ראייתה, כ"מ בחת"ס ד"ה תרתי, ולעיל כ"ב. ד"ה אמנם. בצלעות הבית [שו"ת לבית מאיר] סימן י"ג. ובפרדס רימונים [פתחי נדה, ד"ה עתה נבאר בראתה שלא הרגשה, אות ה' עמ' כ"ח]. ובשו"ת צ"צ יו"ד סימן קכ"ט אות ה'. אמנם עי' שו"ת שב יעקב סימן ל"ו, ד"ה אמנם כנ"ל, שכ' דהטעם משום שלא טימאה תורה אשה שלא תדע שהיא טמאה, והיינו לשיטתו. וכ"כ שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סימן ט"ו אות ג'. שו"ת חתן סופר סימן נ"ג. ועי' משחת אהרן ד"ה תרתי מה שהקשה ע"ד. וע"ע שו"ת באר משה ח"ג סימן קי"ח, וע"ע משנ"ת בד"ה עד שתרגיש. וע"ע בד"ה הרואה כתם וכו' מטמאה, בענין נשים בזה"ז שרואות בלא הרגשה, לענין קביעות וסת.

מו"מ והוכחה מקטנה דטמאה נדה [כמבואר לעיל מ"ג: וברמב"ם איסו"ב פ"ד ה"א] אע"פ שאינה בת הרגשה, והיינו משום דדרכה בכך. קובץ תשובות שם. וכ"מ בצפנת פענח שם.

חשש הרגשה בראתה דם בעת שישנה. עי' שו"ת מהר"ם לובלין סימן ב', [יעויין שם דהוי סד"א שמא הרגישה]. וכ"ד הלבוש סק"צ סמ"ח, [ועי' להלן בדעתו]. ועי' שו"ת רע"א מהדו"ק סימן נ"ו, ועי' לבנון נטע סק"צ סק"ו. ועי' תורת השלמים שם סק"נ. אולם עי' תורת השלמים שם, ובסק"כ, שנחלקו, דאילו היתה מרגשת היתה מתעוררת, וכדלעיל ג., וכ"כ בסד"ט שם סקל"ו, סקפ"ט, חדרי דעה שם ד"ה ועי' מנ"י, או"ש איסו"ב פ"ט הל"ב ד"ה והנה לרש"י. ועי' שו"ת שבה"ל ח"ג סימן קי"ט אות ז', [יעויין שם דשמא הלבוש ומהר"ם לובלין מיירו בנשים בזה"ז, שאינן מרגישות ואינן מתעורות], וכ"כ בשו"ת דברי יציב סימן ע"ו.

מו"מ בד' הלבוש שם, אי כוונתו דהמוצאת כתם בשעת השינה אינה תולה כתמה בדב"א דהוי סד"א, או דכוונתו רק באופן שלבשו ב' נשים חלוק, א' ערה וא' ישנה, דתלי' בישנה. עי' שו"ת רע"א שם, [כהצד הב', וכ' שם דודאי מודה הלבוש דישנה אגב צערה מיתערא, וכדלעיל ג.], וכ"כ בלבנון נטע שם, אולם עי' תורת השלמים כהצד' א', ויעויין שם לדקדק מסט"ו.

יש שכתבו צד נוסף, דכיון דבפועל לא הרגישה מחמת השינה, טהורה. חדרי דעה שם. והנה נידון זה תלי' אי הרגשה היינו מחמת גזה"כ או משום בירור, ועי' משנ"ת לעיל בזה בד"ה הרואה כתם.

מו"מ בכתמי לילה בזה"ז. שו"ת דברי יציב שם, ועייש"ע בח"ט סימן קע"ו אות א'. שו"ת שבה"ל שם. וע"ע שאילת משה ש"ג פ"ב.

שמואל אמר וכו'.

אי קיי"ל כשמואל. רמב"ם רפ"ט מהא"ב [יעויין שם דמשמ' שם דקיי"ל כשמואל]. וכן במ"מ שם. וברמב"ן בהל' נדה ריש פ"ד. רשב"א בתה"א והקצר ריש שער ד'. רז"ה בשער הכתמים ס"ב. הגהמי"י פ"ד מהא"ב. חי' הר"ן כאן ד"ה תרתי ש"מ, ולקמן נ"ח. ד"ה שמואל דאמר כר' נחמיה. רשב"ץ דף נ"ז. וכ"כ בפי' בד"ה במגעות. וכ"ד הרי"ו נכ"ו ח"ב. וכן הסמ"ג לאוין קי"א. וכ"פ בטושו"ע סימן קפ"ג, ורס"י ק"צ. וכ"ד פסקי מהרא"י סימן מ"ז. אולם בשו"ת שב"י סימן ל"ו דף מ"ו. ד"ה והנה נחזור, וד"ה אמנם כן, פליג, [ויעויין שם דלא מצא בפוסקים דבעי' הרגשה] ושם בסימן מ"א יעויין שם בשם הג"מ גבריאל, ובשם הג"מ ליב ממענץ. ועי' שו"ת צ"צ [שניאורסון] יו"ד סימן צ"ז. ועי' ערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה אינו.

טעם השמטת הרי"ף והרא"ש, דברי שמואל. האשכול סימן ל'. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ועוד כתבתי. ערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה אינו, ועיי"ש בנ"ח: ד"ה שטהורה. שו"ת שב יעקב ח"א סימן ל"ו. לחו"ש סימן קפ"ג שמלה סק"א ד"ה ולפע"ד. שו"ת שו"מ קמא ח"ב סימן ק"ה. ועי' להלן.

הטעם משום דס"ל דדיני כתמים נאמרו רק לענין טהרות, ולא לבעלה. האשכול שם, [ויעויין שם דעכ"פ בזמן שנהגו בטהרות, חשו לבעלה אטו טהרות]. ערוך לנר לקמן נ"ח: ד"ה שטהורה. שו"ת שו"מ קמא ח"ב סימן ק"ה.

י"א דהרא"ש השמיט משום דס"ל דרב אשי [נ"ח:] פליג על דין הרגשה, ופ' כוותיה. סד"ט שם, [אך מודה רב אשי, דבעי' עכ"פ בירור דהדם יהיה מגופה, דלא פליג על ר"ע לקמן נ"ח:]. ובעיקר הענין אי רב אשי פליג על דין הרגשה, עיי"ש בסד"ט דכ"מ ברש"י ותוס', בכמה מקומות. וכ"כ בערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה שמואל, בדעת רש"י. וכן בשב יעקב סימן ל"ו ד"ה אמנם כן, נודע ביהודה מהדו"ק סימן נ"ה ד"ה והנראה, בפי' א'. שערי דעה סימן קפ"ג סק"א, וכן מש' בשו"ת הרמ"א סימן צ"ז. אולם בבינת אדם שער בית הנשים סימן ז' סק"ט כ' דהוא משום גזה"כ [לד' ר"א]. וכן עי' חת"ס ד"ה אמר, לדר"א בעי' הרגשה, מהלמ"מ. ועי' חכמ"ב לקמן נ"ח. ד"ה מודה שמואל דמד' הרמ"א בשו"ע רס"י ק"צ, מוכח דכונתו בתשו' מדרבנן. ועי' מי נדה שם. ובעיקר הענין, עי' משנ"ת לעיל בד"ה הרואה.

הטעם שהשמיט משום דסמך עמש"כ בסימן ו' ד' ר"ע דדריש דם ולא כתם. שב יעקב שם. ובעיקר הענין, אי שמואל פירש ד' ר"ע, כ"כ בתוה"ב להרשב"א ב"ז ש"ד. ואו"ז הל' נדה סימן שנ"א. ובתויו"ט פ"ח מ"ב [כ"כ בדעתו בפרדס רימונים פתיחה כוללת י"ג: אמנם בסד"ט סימן ק"צ סקצ"ג הביא בדעתו באופ"א, ויעויין שם עוד בפרדס רימונים בדין ראיה בלא הרגשה אות י"א], וכ"כ בשו"ת שב יעקב שם בתשובה השנית ממהר"ג, [ויעויין שם לדקדק כן בד' הב"י סימן ק"צ ד"ה דבר, וכן בדעת הלבוש שם ס"א, וביאור הגר"א שם סק"א]. אולם בסדרי טהרה סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה ולכן נר' לענ"ד, פליג ונקט דר"ע קאי על ספק אם הדם מגופה או מבחוץ, ושמואל קאי על ודאי מגופה ולא הרגישה דטהורה, ועיי"ש בד"ה ולפי דברינו. וכ"נ בצלעות הבית סימן י"ב. חוו"ד סימן קצ"ו סק"ג. בינת אדם שער בית הנשים כלל ז' סק"ט. וכ"נ בערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה שמואל בדעת כמה ראשונים. וכן בדברי חיים יו"ד ח"א סימן ל"ז. ערוגת הבושם על המשניות פ"ח מ"ג. מי נדה שם. חת"ס לקמן נ"ח: ד"ה דם, ובשו"ת יו"ד סימן קמ"ד ד"ה ואמנם.

הטעם משום דס"ל דע"כ מה"ת טמאה בלא הרגשה, דאל"ה אמאי בנמצא על שלה אותיום חייבין בקרבן, [ואין לומר משום חזקת דם בהרגשה, דכנגד זה איכא חזקת טהרה של האשה]. לחו"ש שם עפי"ד נובי"ק יו"ד סימן נ"ה ד"ה ובזה, [ויעויין שם דשמואל דוקא משום דאזיל לשיטתו דוסתות דאו', משא"כ לדידן].

הטעם משום דליכא נפ"מ בזה, דהא טמאה מדרבנן. ערוך לנר לקמן נ"ח. ד"ה אינו. וכעי"ז בשב יעקב שם, [ועיי"ש שמצא נפ"מ אין הוי מדאו'].

עוד ישוב בזה. משחת אהרן ד"ה ר"א.

מו"מ בדעת הרי"ף שהשמיט ד' שמואל, אי לא פסק כוותיה. עי' ערוך לנר שם [דע"כ לא פליג הרי"ף על שמואל]. ועי' לעיל מה שהו' מהלחו"ש, ושאר אחרונים.

הטעם שהביא הטור ד' שמואל, אף דאין בזה נפ"מ בזה"ז. שב יעקב שם בשם מוהר"ג.

עד שתרגיש.

גדר הרגשה. רש"י ד"ה דארגישה. רמב"ם איסו"ב פ"ה הי"ז. תוס' לעיל ג. ד"ה מרגשת. תרוה"ד סימן רמ"ו. שו"ע יו"ד סימן ק"צ ס"א. ב"ח סימן ק"צ ס"א. חת"ס יו"ד סימן קס"ז. שו"ת חת"ס יו"ד סימן ק"נ. חכמת אדם סימן קי"ג ס"א. חוו"ד סימן ק"צ סק"א. נודע ביהודה מהדו"ק יו"ד סימן נ"ה. נודע ביהודה יו"ד סימן קי"ח קי"ט בהגהה מהר"ש לנדא. בית מאיר סימן קפ"ח ס"ד ד"ה תשובת. שו"ת פנ"י יו"ד סימן א'. שו"ת שבו"י סימן ל"ט. שו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ז. סד"ט ריש סימן ק"צ. שו"ת מהרשש"ך סימן מ'. שו"ת ראש הברזל ג-ב.

גדר הרגשה, שמרגשת צער. רש"י ד"ה דארגישה. מאירי ד"ה האשה, [יעויין שם צער או עקיצה].

גדר הרגשה, שנעשה שינוי בגופה, כגון שמרגשת שנזדעזע גופה, ביאור תיבת הרגשה לפי"ז, ועוד מו"מ בזה. רמב"ם איסו"ב פ"ה הי"ז. ועי' חוו"ד סימן ק"צ וסימן קפ"ז סקי"א. וכן דקדק בשו"ת משיבת נפש יו"ד סימן ל' ברד"ה דארגישה. ועי' ביאור תיבת הרגשה, בערוה"ש סימן קפ"ג סנ"ח. ועי' תהילים ב' א', ושם נ"ה ט"ו. ועי' שבת ק"ה: ועי' להלן בד"ה ה"ד אי דארגישה, פלוגתת אחרונים, אי נזדעזע גופה חשיב הרגשה, לענין דינו של התרוה"ד בלא מצאה כלום. ובעיקר שי' הרמב"ם, כן הוכיחו בחוו"ד סימן ק"צ סק"א וסימן קפ"ז סקי"א, סד"ט סימן ק"צ סק"א, פת"ש סק"א. אמנם עי' חזקת טהרה [דרך ישרה סק"ב] דאין כוו' הרמב"ם דהזעזוע הוא ההרגש, עיי"ש היטב.

הרגשה, היינו שהרגישה פתיחת המקור להוציא דם. תוס' לעיל ג. ד"ה מרגשת. תרוה"ד סימן רמ"ו. שו"ע יו"ד סימן ק"צ ס"א. חת"ס יו"ד סימן קס"ז [יעויין שם דהשו"ע פ' זה עפי"ד התוס' הנ"ל, ועי' להלן]. וכ"נ הב"ח סימן ק"צ ס"א בדעת התרוה"ד שם. שו"ת פנ"י, הו' באחרונים.

יש מדקדקין מהתוס' [הנ"ל] דההרגשה היינו יציאת הדם מן המקור, ולא פתיחת פי המקור. שו"ת צמח צדק יו"ד סימן צ"ז. ועי' חוו"ד סימן ק"צ סק"א שכ"כ מדעת עצמו. שו"ת פני יהושע יו"ד סימן ט'. שו"ת אבנ"ז יו"ד סימן רכ"ג. שו"ת אמרי אש יו"ד סימן ס"ב. שו"ת ערוגת הבושם יו"ד סימן קל"ט. וכן עי' נודע ביהודה יו"ד סימן קי"ח קי"ט בהגהה מבן המחבר מהר"ש לנדא לדקדק מלש' השו"ע, ותרוה"ד שם, והו' בפרי דעה בפתיחה סוף שער ו'. ועי' שו"ת דברי חיים יו"ד סימן ל"ז. שו"ת בית שלמה ח"ב יו"ד סימן ט"ז.

דקדוק מלש' השו"ע [הנ"ל] ותרוה"ד שכ' להוציא דם, דבעי' הרגשת פתיחת פי המקור עם זיבת דבר לח, פלוגתא בזה. נודע ביהודה יו"ד סימן קי"ח קי"ט בהגהה מהר"ש לנדא, [יעויין שם שדקדק כן]. אולם עי' ב"ח סימן ק"צ ס"א, דפליג.

י"א דגם הרגשת זיבת דבר לח בפרוזדור חשיב הרגשה, פלוגתא בזה. נודע ביהודה מהדו"ק יו"ד סימן נ"ה ד"ה ומעתה נוכל, וכן בסימן נ"ב. בית מאיר סימן קפ"ח ס"ד ד"ה תשובת [יעויין שם הביאור בזה]. שו"ת מהרשש"ך ד"ס סע"ג. מי נדה ד"ה אמר שמואל, הג'. שו"ת ראש הברזל ג-ב. ועי' חוו"ד סימן ק"צ סק"א לדחות זה [ויעויין שם דדוקא אם תרגיש זיבת דבר לח במקורה טמאה מה"ת]. וכן עי' חת"ס יו"ד סימן קס"ז לדחות זה, [ויעויין שם דאם לא מצאה כלום, מודה הנודע ביהודה דל"ח הרגשה, משא"כ בהרגשת פתיחת המקור ולא מצאה כלום, דטמאה נמי, וכ"כ בשו"ת נודע בשערים תנינא יו"ד סימן י"ג, ובמהר"ם שיק יו"ד סימן קע"ד וקע"ז, וכ"ה בערוך לנר, ובערוה"ש סימן קפ"ג סקס"ג ואילך, ובשו"ת בנין עולם יו"ד ס"ס ל"ו], וכן ע"ע בחת"ס יו"ד סימן קמ"ה וסימן קנ"ג בשם רבו ר' נתן אדלר דזיבד"ל ל"ח הרגשה. וע"ע שו"ת ויען יוסף סימן צ"א וסימן ק"ס. ועי' תשו' דברי חיים ח"א יו"ד סימן ל"ז [כהחוו"ד]. ועי' שו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ז אות י"א, [דהנודע ביהודה מודה דבעי' שתרגיש זיבת הדם מלמעלה, אלא שאינה מבחינה אי הוא מן המקור]. וע"ע שו"ת אבנ"ז יו"ד סימן רכ"ג, [ליישב הנודע ביהודה קצת כעין ד' החוו"ד, ויעויין שם כן גם בשם שו"ת הרי"ם]. ועי' להלן.

י"א דסגי בהרגשת זיבד"ל, אך דוקא בהרגישה שזב מן המקור לבית החיצון. חוו"ד שם. שו"ת חי' הרי"ם יו"ד סימן י"א. וכן בשו"ת אבנ"ז יו"ד סימן רכ"ג, ובשו"ת יהודה יעלה סימן קצ"ד. ועי' שו"ת צ"צ סימן צ"ז אות י"א, [דאפשר שהנודע ביהודה מודה לזה]. ועי' פרדס רמונים בפתחי נדה חקירה ה' אות א', מש"כ לפי"ז. ועי' שו"ת אגרות משה ח"ד סימן י"ז אות ז'. ועי' לעיל מה שהו' מעוד אחרונים הסוברים כן. וע"ע שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סימן ט"ו אות ג'. ועי' שו"ת דברי חיים יו"ד ח"א סימן ל"ז. ועי' שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן קפ"ד. וע"ע בשו"ת הר המור [גדולת מרדכי] סימן כ"א ד"ה שנית. ועי' שו"ת ויען יוסף יורה דעה סימן צא.

עוד בענין אי הרגשת זיבת דבר לח חשיב הרגשה. שו"ת פנ"י יו"ד סימן א'. שו"ת שבו"י סימן ל"ט. שו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ז. סד"ט ריש סימן ק"צ. שו"ת מהרשש"ך סימן מ'. ועי' שו"ת שבו"י סימן ל"ט [דס"ל דזיבת דל"ח ל"ה הרגשה].

הוכחה דזיבת דבר לח חשיב הרגשה, מדדריש בגמ' מתיבת "בבשרה" דמטמאה בפנים כבחוץ, ונמצא דגם המקום שבחוץ הוא בכלל "בשרה". נודע ביהודה שם.

הוכחה נוספת, מדלא מק' לשמואל מהא דלעיל י"ז: דם הנמצא בפרוזדור חזקתו מן המקור, וק' דממ"נ אי הרגישה בפתיחת המקור אי"צ להחזקה, ואי לא מה יהני החזקה, ועכצ"ל שהרגישה זיבת דל"ח, מו"מ בזה. נודע ביהודה שם. ולכאו' הוכחה זו תלי' בהנידון אי טעם הרגשה משום גזה"כ או משום שמא אין הדם מגופה, ועי' בזה לעיל ד"ה הרואה. וע"ע חוו"ד סימן ק"צ ביאורים סק"א לדחות. וכן עיי"ש בנודע ביהודה בד"ה והנה גוף. וע"ע לעיל בד"ה בבשרה, מה שהו' שי' הרמב"ם דכל דם חזקתו שבא בהרגשה.

הוכחה נוספת, מלש' הגמ', בדקה בקרקע עולם וישבה עליו וכו', ולא נקט אשה היודעת שיצא הימנה דם שלא בהרגשה טהורה, וע"כ משום דמרגשת זיבת דבר לח. בית מאיר שם.

הוכחה מלעיל ג. חוו"ד שם.

הוכחות נוספות. מי נדה ד"ה אמר שמואל, הג', ד"ה ש"מ תרתי. חת"ס ד"ה תרתי, ועי' לחו"ש שמלה סימן ק"צ סק"א. [ועי' להלן בד"ה תרתי שמעת, משנת"ב]. ועי' לעיל בד"ה בבשרה, משנת"ב.

הוכחה דזיבת דל"ח ל"ה הרגשה, מדאמרי' ואימור מ"ר הוא, והא ע"כ הרגישה שזב ממנה, מו"מ בזה. שבו"י שם. ועי' שו"ת צ"צ שם אות ו'.

י"א דבעי' הרגשת זיבת דבר לח מתוך המקור לפרוזדור. חוו"ד הנ"ל. ועי' שו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ז אות ה' [יעויין שם מש"כ בדעת השו"ע הרב סימן קפ"ג סק"ג, וכן בקו"א סימן קפ"ג, דבעי' שתרגיש ביציאתו מהמקור לפרוזדור, ומשמע דלא בעינן הרגש וזעזוע הגוף ושכן מוכח ברמב"ם רפ"ט ופ"ה הי"ז, ובתרוה"ד והו' בב"י ושו"ע סימן ק"צ]. ועי' להלן.

ביאור לשיטות אלו [דלהרגשה סגי רק הרגשת זיבה], במה דאמרי' לעיל ג. ישנה נמי אגב צערא מיתערא. שו"ת צ"צ שם אות ה'.

י"א דהרגשת זיבת דבר לח תליא בפלוגתת שמואל ור"ע. שו"ת צ"צ [שניאורסון], יו"ד סימן קמ"ב. ועי' לעיל בד"ה בבשרה, משנת"ב.

י"א דהרגשת זיבת דבר לח פליגי בזה תנאי לעיל כ"א: לגבי רואה דם בחתיכה, [ולשיטה זו, להמ"ד דהרגשה היינו זיבת דבר לח, הרגשת פתיחת פי המקור ל"ה הרגשה]. שו"ע הרב קו"א סימן קפ"ג סק"ב ד"ה וגם ובהגהה שם. פרדס רימונים [פתחי נדה ד"ה עתה נבא לבאר החקירה השני הסק"ד]. ועי' להלן בד"ה תרתי שמעת מינה.

מו"מ במה דמבו' לעיל ג. דאיכא צער בהרגשה [אגב צערא מתערה], והא בהרגשת זיבת דל"ח ליכא צער. שו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ז אות ה'. ועי' ערוך לנר ד"ה ת"ש האשה שהיא, וברד"ה דארגישה. שו"ע הרב סימן קפ"ג סק"ג. וע"ע ברד"ה דארגישה. ועי' שו"ת מהרי"ו סימן כ"ה.

י"א דהרגשה היינו שמרגשת איך שהדם יוצא מהמקור לפרוזדור כגון שמצטערת ביציאתו. שו"ת פנ"י יו"ד סימן א', הו' בסד"ט ריש סימן ק"צ, ועי' שו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ז אות ה' [שכ"ד הפנ"י, וכן מוכרח דעת מהרי"ו סימן כ"ה, עוד יעויין שם בקיצור אות ה' שנסתפק בזה, אי בעי' צער כלל].

עוד מצינו שיטה נוספת, דכשמוצאת דם בפרוזדור אע"פ שלא הרגישה כלום טמאה, ול"ב הרגשה בבשרה. מהר"ח או"ז סימן קי"ב בשם ר' עובדיה. ובעיקר הענין, עי' לעיל בד"ה הרואה כתם, נידון אי כתמים אינם מדאו' משום ספק שמא אינו מגופה.

דקדוק מד' הראשונים דאי"צ דוקא הרגשת פתיחת פי המקור, ואין נ"מ איזו הרגשה היא מרגישה, אלא כל שהיא מרגישה איזו הרגשה שתהיה בשעה שיוצא הדם, טמאה מה"ת. בינת אדם סימן ז', [יעויין שם לדקדק כן, מרש"י ג. ד"ה מרגשת, תוס' שם, רמב"ם איסו"ב פ"ט ה"א, רמב"ן בהל' נדה פ"ד ה"א, רשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד].

יש שכתבו דאין כאן כמה מיני הרגשות שונות [עקיצה וצער וזעזוע הגוף] והכל דבר אחד, דהרגשת פתיחת פי המקור, היא כעין הרגשת עקיצה, ויש נשים דהפתיחה שלהם נעשית בקושי עד שמרגישות זעזוע הגוף. ערוה"ש קפ"ג נ"ז ס"ו, וכעי"ז בשו"ת חת"ס סימן קמ"ה. וכ"כ בשו"ת אגרו"מ ח"ד סימן י"ז אות י"ב. וכעי"ז בחוט שני סימן קפ"ג סק"ד. וע"ע משנ"ת בד"ה בבשרה עד שתרגיש.

גדרי הרגשות מקרי הגוף. שו"ע קפ"ט סי"ט.

יש נשים המפהקות או מתעטשות או יארעו להם השאר מקרי הגוף קודם ראיית הדם או בשעת הראייה, והוא הנקרא וסת הגוף, פלוגתא בזה. רמב"ם איסו"ב פ"ח ה"ב [יעויין שם דהוי וסת הגוף]. וכ"ה בשו"ע שם. אולם בקרית ספר מטמאי מו"מ פליג. וכ"מ בנובי"ק סימן נ"ה.

מו"מ בגדר הרגשה זו [לשיטת הרמב"ם], אי הוי בכלל זעזוע הגוף וטמאה מה"ת. דברי חמודות אות י"א הב' [דטמאה מה"ת, והוי בכלל זעזוע הגוף]. וכ"כ בסד"ט שם סקכ"ז., ובסימן ק"צ סק"א, ויעויין שם כן בשם המ"מ, [אמנם עי' הגהות מהר"מ בנעט דלא מצא זה במ"מ, ואולי צ"ל מעדני מלך, לבעל הדברי חמודות]. ובשו"ת הר המור [גדולת מרדכי] סימן כ"א סוד"ה רביעית. שו"ת מהר"ם שיק סימן קע"ז, קפ"ד. אמנם עי' פרדס רימונים שם מ"ז סקל"ח שנסתפק בזה.

יש שכתבו דמקרים אלו, הוו כהרגשה מה"ת, דוקא אם קבעה וסת, אבל בלא קביעות וסת אי"ז הרגשה. שו"ת הר המור [גדולת מרדכי] סימן כ"א סוד"ה רביעית. שו"ת מהר"ם שיק סימן קע"ז, קפ"ד.

ראתה בתוך ז"נ נקיים בלא הרגשה אי סותרת מנינה, מו"מ בזה. סד"ט סימן קצ"ד סק"ד, [יעויין שם דלדעת הרמב"ם דדם קושי עולה, ה"ה ראתה בלא הרגשה, ולהחולקים אינו עולה, אבל מ"מ לא נתבאר בדבריו דסותרת, רק דאין עולה]. ועי' חי' רא"ל ח"ב סימן ס"ח. ועי' חוו"ד סימן קצ"ו סק"ג [יעויין שם דסותרת]. ועי' שו"ת אבנ"מ סכ"ג [להשיג על החוו"ד]. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סימן קע"ז [להשיג על החוו"ד]. ועי' חזון איש סימן קכ"א כ"ג. ועי' בית אפרים סוס"י מ"ח דלא כהחוו"ד, וכן בשו"ת ברית אברהם סימן מ"ב, ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן קפ"ב, וכן הסיק במנח"ש מהדו"ת סימן ע' אות כ"ג, כ"ה. ועי' או"ש איסו"ב פ"ז ה"ח. מנחת שלמה ח"ב סע"ב ענף ג'.

הוכחה מהפוסקים דס"ל דחיוב בדיקה דז"נ הוא מדאו', וע"כ דאינו עולה. סד"ט שם, [עיי"ש מו"מ בזה].

מו"מ אי ראייה בלא הרגשה שווה לדם קושי לענין זה. סד"ט שם. ועי' חזון איש שם, [לחלק דדם קושי ראייה היא אלא שהתורה טיהרתה, משא"כ בלא הרגשה דהוא מתנאי הראייה]. וע"ע או"ש שם.

עוד מו"מ אי ראיה בלא הרגשה עולה לז"נ. עי' ישוע"י סימן קצ"א. גאון צבי יעקב סי נ' בסופו, [יעויין שם לחלק דדם קושי סו"ס מטמא בימי נדה, משא"כ בהרגשה]. וכ"כ בנודע בשערים מהדו"ת יו"ד סי"ג. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד קע"ז. מהרש"ם ח"ג קפ"ב. או"ש איסו"ב פ"ז ה"ב. מרחשת סימן ל"ה. ועי' ריטב"א לעיל מ"א: ד"ה לדברי, ובמגיה שם.

דם בלי הרגשה אי טמא לכו"ע, או דתלוי בהפלוגתא [לעיל מ"א:] אי מקור מקומו טמא. עי' סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג, ובשו"ת חת"ס סימן קמ"ד, ולקמן נ"ח: דדם בלא הרגשה טמא רק למ"ד מקור מקומו טמא, אמנם בשו"ת רע"א סימן ס"ב, פליג. אמנם עי' בתשו' רע"א סימן פ"א, כהסד"ט והחת"ס. ועי' שו"ע הגר"ז סימן קפ"ג, לצדד כהגרע"א דלא תלי' בהך פלוגת', ועייש"ע מו"מ בזה.

מו"מ בהא דלעיל כ"ב. דדם שיצא בחתיכה טהור, למ"ד מקור מקומו טהור, ואף דזה נלמד מקרא דבבשרה, [ועי' להלן בד"ה תרתי, מש"ה מהר"ן דתרווייהו חד טעמא]. שו"ע הגר"ז שם, ובקו"א קפ"ג אות ב'.

דם מגופה בלא הרגשה טמאה מדרבנן אף בפחות מכגריס, ויש מקילין בזה לדון קולות כתמים. עי' שו"ע סימן קפ"ג ס"א. ועי' ש"ך שם. ועי' תורת השלמים שם, [יעויין שם בדעת השו"ע דטהורה בפחות מכגריס]. וכ"כ בסד"ט סימן ק"צ סקס"א בשם המעיל צדקה סימן כ', וכן באורח מישור רס"י ק"צ. אולם עי' סד"ט שם, וכן בכרו"פ דטמא בפחות מכגריס, דאין לתלות במאכולת. וכ"נ למעשה, בחכמ"א כלל קי"ג ס"י, ובשו"ע הגר"ז רס"י ק"צ, ובערוה"ש סימן קפ"ד סנ"ד נ"ה. ועי' אגרות משה יו"ד ח"א סימן מ"ו, שנקט כהמעיל צדקה. וע"ע מנחת ייצחק ח"ו סימן פ"ג. ובעיקר הענין, הנה יש לדון בכל כתם דל"ש לתלות במאכולת אי טמאה בפחות מכגריס, ועי' משנת"ב להלן נ"ח: בד"ה אע"פ שלא הרגה.

תרתי שמעת מינה.

ק' דהא לעיל כ"א: דריש מינה ר"ז דראתה בשפופרת טהורה, והיאך דריש ג' דרשות. רשב"א ד"ה תרתי. ר"ן ד"ה תרתי. תוספות הרא"ש כ"א: ד"ה מאי בבשרה.

י"ל דמהה"א דבבשרה ילפינן דלא בשפופרת, ומתוספת הב' ילפינן דמטמאה בפנים כבחוץ, וממילת בשר, ילפינן הרגשה. תוספות הרא"ש שם.

י"ל דטעם דם היוצא משפיר וחתיכה משום דאין בו הרגשה, וכן רואה בשפופרת טהורה משום דאין מרגשת בבשרה. ר"ן שם. רשב"א בשם י"מ. תוס' חכמי אנגליה ד"ה מיבעי. מי נדה ע"ב. אספ"ז עמ' קכ"א [בפי' א']. ועי' חכמ"ב ד"ה א"כ. ועי' חת"ס ד"ה תרתי, [יעויין שם להוכיח מפי' זה דזיבת דבר לח חשיב הרגשה, דהא פתיחת פי המקור איכא נמי בשפיר וחתיכה, וכ"כ במי נדה ד"ה ש"מ תרתי, ועי' לחו"ש שמלה סימן ק"צ סק"א לדחותם. ובעיקר הענין, עי' לעיל בד"ה עד שתרגיש, משנת"ב, וע"ע בשו"ת חת"ס יו"ד סימן קמ"ח וסימן קע"א בביאור ד' הר"ן]. ועי' פרדס רימונים [פתחי נדה ד"ה עתה נבאר, בראתה בלא הרגשה סק"א, יעויין שם דמוכח בר"ן דהרגשה הוא גזה"כ, ובעיקר הענין, עי' משנת"ב לעיל בד"ה הרואה כתם].

קשה לפי' זה, מלעיל כ"א: דמשמע דטעם חתיכה, משום דאין רגילה לראות דם בחתיכה, ישוב בזה. רשב"א שם. ועי' בישוב קו זו, שו"ע הרב קו"א סימן קפ"ג סק"ב ד"ה וגם ובהגהה שם. פרדס רימונים [פתחי נדה ד"ה עתה נבא לבאר החקירה השני הסק"ד]. ועי' חת"ס ד"ה תרתי. וע"ע מי נדה ד"ה ש"מ תרתי. ועי' לחו"ש שמלה סימן ק"צ סק"א. וע"ע בסד"ט ד"ה תרתי, ובסד"ט סימן קפ"ח סק"ד ד"ה והנה אף, וסימן ק"צ סק"א., ועי' ערוך לנר ד"ה תרתי ש"מ.

י"ל דדרשת הרגשה, ודרשת שפיר וחתיכה, הוו דרשות שקולות, ולהכי ילפינן לתרוייהו. רשב"א בשם [מורו] רבינו יונה.

י"ל דרואה בשפיר וחתיכה ודין הרגשה, תרוייהו מחד טעמא, דאין דרך אשה לראות כך. חת"ס ד"ה תרתי. צלעות הבית [שו"ת לבית מאיר סימן י"ג]. פרדס רימונים בפתיחה לסימן קפ"ט ח"א אות ה', [ובפתחי נדה חקירה א' אות ה', וחקירה ב' אות ד']. צ"צ [שניאורסון] יו"ד סימן קכ"ט אות ה'. ועי' שו"ע הגר"ז יו"ד סימן קפ"ח ס"ח ט' מש"כ בדעת הרא"ש פ"ג ס"ב. ועי' ס' ברית אברהם סימן ל"ט סק"א, הו"ד במנחת שלמה תנינא סימן ע"ב סקי"ד. ועי' קנה בשם בירורי השיטות סימן א' סק"ב. ובעיקר הענין אי טעמא דהרגשה, היינו דבלא"ה אין אשה לראות, עי' משנ"ת בזה לעיל בד"ה הרואה כתם.

אי טעם רואה דם בשפופרת, משום דאין דרכה לראות בכך, או משום דרואה מחמת דבר אחר טהורה. רא"ש שם. שו"ע הרב שם. ברית אברהם שם. מנחת שלמה שם. קנה בשם שם.

הוכחה מביאור הרא"ש לגבי רואה בשפופרת, דהרואה מחמת דבר אחר, טהורה. שו"ע הרב שם.

הוכחה ממה דחיישי' דהדור מ"ר למקור ואייתו דם עמהם, דרואה מחמת דב"א טמאה. ברית אברהם שם. ועי' קנה בשם שם, ליישב, עפי"ד אבנ"ז בשו"ת סימן רל"א. ובעיקר הביאור במה בחשש דהדור מ"ר למקור, עי' משנ"ת לקמן נ"ט: ד"ה מ"ר הדור למקור, וכן ע"ע להלן בד"ה הדור מ"ר למקור.

י"ל דמדדריש דמטמאת בפנים כבחוץ, ע"כ דבעי' הרגשה, דלא מסתבר שיש לה דם בפנים, ואין יודעת הימנו, ותהא טמאה. שב יעקב סימן ל"ו, דף מ"ו: ד"ה אמנם כנ"ל. ועי' משחת אהרן ד"ה תרתי מה שהקשה ע"ז.

פירוש נוסף. אוצר חיים אספ"ז עמ' כ"ז.

אי הטעם דרואה בשפיר וחתיכה טהורה, משום דליכא הרגשה, או משום גזה"כ. ר"ן שם. רשב"א שם תוס' חכמי אנגליה שם. ועי' חכמ"ב ד"ה א"כ. ועי' חת"ס ד"ה תרתי. ועי' חדוד הלכות ד"ה תרתי, ובסד"ט סימן קפ"ח סק"ד ד"ה והנה אף, וסימן ק"צ סק"א. ועי' ערוך לנר ד"ה תרתי ש"מ.

ק' להר"ן, אמאי רואה בשפיר וחתיכה, אינה טמאה מדרבנן, וכמסקנת הגמ' הכא. סד"ט שם. חדוד הלכות שם. ועי' ערוך לנר ד"ה תרתי ש"מ. ובעיקר הענין, אי רואה בשפיר וחתיכה טהורה גם מדרבנן, עי' שו"ע יו"ד סימן קפ"ח ס"ג [יעויין שם דטהורה].

י"ל דלא גזרו, רק כשיצא דרך גופה ממש, ולא ע"י חתיכה ושפופרת, שאין הדרך לראות כן. פתחי נדה בחכמ"ב, ד"ה א"כ. ערוך לנר ד"ה תרתי. מהר"ם בענט [כת"י בסד"ט].

אי להר"ן מדרבנן טמאה בחתיכה כדין כתם, או דכיון דלא שכיחא לא גזרו בו רבנן, פלוגתא בזה. עי' חדוד הלכות, [דטמאה משום כתם]. וכ"כ במי נדה כ"ב. אספ"ז עמ' קכ"ב. אולם בחת"ס יו"ד סימן קע"א ד"ה עוד פליג. וכן בערוך לנר ד"ה תרתי. חכמ"ב שם. ובחכמ"א [בינת אדם כלל קי"ג ז-ז ד"ה וראיתי. בית מאיר סימן קפ"ח ד' ד"ה תשובת.

אי הרואה דם בתוך הרבה זיבה של ליחה לבנה, טהורה, משום דתלי' ההרגשה בזיבה הטהורה שהיא הרוב, וכמו בשפיר וחתיכה, פלוגתא בזה. בית יעקב סימן קס"ז ד"ה ועוד [יעויין שם דטהורה]. וכ"כ בשו"ת שב יעקב ח"א סימן מ'. אולם בסד"ט שם פליג [יעויין שם לדחותם, ואזיל לשיטתו שהק' על הר"ן, עי' לעיל]. וכן בשו"ע הרב קו"א סימן קפ"ג סק"ב בהגהה הג' [יעויין שם לדחותם אף אי קיי"ל כהר"ן]. ועי' ערוך לנר שם.

ת"ש האשה שהיא עושה צרכיה.

ק' אמאי אין מקשה ממתני' דלעיל דהרואה כתם טמאה. עי' משנת"ב בתוד"ה הרואה.

ביאור קו' הגמ'. מי נדה ד"ה אמר, הב'. ועי' משנ"ת בתוד"ה הרואה, בבא"ד ואומר הר"י, וכן עי' בבא"ד ואימור.

אמאי מקשה שלא כסדרן, דתחילה הו"ל להק' ממתני' דנמצא על שלו. ערוך לנר ד"ה ת"ש, וד"ה ועוד.

ק' אדמקשי מר"מ ליסייעיה מר"י. תוספות הרא"ש.

י"ל דר"י פליג משום דאין דרך דם המקור לצאת עם מ"ר, אבל עומדת ויושבת בלא מ"ר טמאה. תוספות הרא"ש שם.

י"ל דר"י מטמא משום כתם, כמבואר בתוס' לעיל י"ד: ד"ה ור"י. חכמ"ב.

עוד ישוב בזה. חכמ"ב שם.

ה"ד אי דארגישה וכו'.

הרגישה ולא מצאה כלום טמאה, דודאי היה שם טיפת דם ונימוקה, אבל מצאה מראות טהורים, טהורה, פלוגתא בזה. שו"ת תרוה"ד סימן רמ"ו. אולם בדרכי משה סימן קפ"ח סק"ב פליג דדוקא בנמצא דם, ויעויין שם מה שהקשה להתרוה"ד. וכה"ק בשו"ת הרדב"ז ח"א סימן קמ"ט. ועי' שו"ע סימן ק"צ ס"א, [שהו' ד' התרוה"ד בשם יש מי שאומר]. ועי' תורת השלמים שם סק"ב. בס' מסגרת השלחן. שלחן גבוה שם סק"ה. ועי' סד"ט שם סק"ג. ובשו"ת מחזה אברהם [למהר"א די בוטון] סימן ה' דכ"ג ע"ג. ועי' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ה'. ועי' נימוקי רי"ב סימן ק"צ ס"א. ועי' עדות ביהוסף, באספ"ז כאן. ועי' להלן לענין מצאה מראות טהורין וכתם. ובעיקר ד' התרוה"ד, עי' נודע ביהודה יו"ד סימן קי"ח קי"ט בהגהה מהר"ש לנדא, וב"ח סימן ק"צ ס"א, שנחלקו אי לדעתו בעי' פתיחת המקור יחד עם זיבת דבר לח, ויעויין שם דנחלקו כן גם בדעת השו"ע סימן ק"צ. ועי' לעיל בד"ה עד שתרגיש, משנת"ב. ובעיקר מה דמבו' בד' התרוה"ד דתלי' במראות טהורין לקולא וכמו דתלי' בהרגשת עד, עי' משנ"ת בזה בד"ה לעולם דארגשה.

הוכחה מסוגיין דהרגישה ולא מצאה כלום, טמאה, דאמרי' לגבי הרגשה לאח"ז דחייבת בקרבן, וא"כ כמו למ"ד וסתות דאו' [לעיל ט"ז.] דהדין שם דאם לא מצאה כלום טמאה. תרוה"ד שם. ועי' להלן עוד מו"מ בהוכחתו.

אי להחולקים על התרוה"ד, מ"מ אם הרגישה ולא בדקה טמאה, פלוגתא בזה. עי' דרכי משה שם דטהורה, וכ"מ בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ה', ונודע ביהודה סימן קי"ח. אולם עי' סד"ט סימן קצ"ד סק"ד דטמאה. וכ"מ ברע"א לעיל י"ב. וכ"מ בשו"ת הרדב"ז שם, [ויעויין שם שכ' לפרש דכוונת התרוה"ד שאם מצאה לאח"ז דם תלי' זה בהרגשה, אבל בלא מצאה כלל, מודה]. ועי' שו"ת תפארת צבי ח"ב סימן א' אות ב-ג.

להסוברים דזיבת דבר לח חשיב הרגשה, מ"מ אם לא מצאה כלום טהורה [גם לדעת התרוה"ד], ודוקא בהרגישה פתיחת פי המקור או נזדעזע גופה. שו"ת חת"ס יו"ד סימן ק"נ. וכ"כ בסד"ט סימן ק"צ סק"ג, סוד"ה בשו"ת אמ"ו בעל שב"י. שו"ת צ"צ יו"ד סימן קל"ג אות ו'. שו"ת נודע בשערים תנינא יו"ד סימן י"ג. וכ"כ בדרכי תשובה סימן ק"צ סקי"ד בשם תפארת צבי. ובשו"ת ויאמר משה יו"ד סימן כ'. עדות ביהוסף באספ"ז עמ' 184. אולם עי' שו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב י' ל"ו דפליג, ויעויין שם מה שהוכיח מלעיל כ: וכן עי' מלבושי טהרה סימן ק"צ ס"ב, להחמיר בזה. וע"ע שו"ת דברי חיים ח"ב סימן ס"ו. וע"ע שו"ת מהרש"ם ח"א סימן קפ"ח. שו"ת תשורת שי סימן תנ"ז. שו"ת בנין דוד סימן נ"ז. וע"ע שו"ת בית יצחק [שמעלקיס] יו"ד ח"ב סימן ט"ו אות ה'.

אי נזדעזע גופה, חשיב הרגשה לענין דינו של התרוה"ד. שו"ת חת"ס שם [יעויין שם דהוי]. אולם עי' חכמת אדם סימן קי"ג ס"א פליג. וכ"מ בשו"ת ויאמר משה יו"ד סימן כ'.

במקום ספק אם נפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום, ודאי יש להקל משום ס"ס. שו"ת בית יצחק [שמעלקיס] יו"ד ח"ב סימן ט"ו אות ה'. שו"ת תשובה מאהבה ח"ג סימן שס"ג. וע"ע חדרי דעה סימן ק"צ.

נשים מסולקות לענין דינו של התרוה"ד. תורת השלמים סימן ק"צ סק"ב, [יעויין שם דטהורות, וכמו למ"ד וסתות דאו']. ועי' סד"ט שם סק"ג, [יעויין שם לחלק מהתם, אך הסכים לענין דינא]. וכ"כ בהגהות רע"א ליו"ד רס"י לחלק, ויעויין שם כן בשם תפארת למשה ד"ה בט"ז סק"ג. וכ"מ בנובי"ת סימן ק"כ. וכ"מ בנמוקי רי"ב. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סימן קס"ח, שהביא הרב השואל, ד' התורת השלמים, והביא דבס' בית לחם יהודה בסוה"ס, ובסד"ט פליגי עליה, והחת"ס עצמו ג"כ פליג עליה. [ועי' לעיל בשם הסד"ט לא כן]. וע"ע שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ה', כהתורת השלמים. וכן עי' מסגרת השלחן שם. ועי' מלבושי טהרה שם, להחמיר בזה. ועי' שו"ע הרב שם סק"ב. לחו"ש שם לחם סק"ח. ועי' חכמ"א כלל קי"ג ס"ב, פת"ש שם סק"ז, פרי דעה פתיחה סוף שער השישי, ערוה"ש שם סי"ג. ועי' שו"ת בית שלמה יו"ד סימן ל"ו. ועי' שיעורי שבה"ל שם סקי"ד, ובשו"ת ח"י סימן קצ"ד. ועי' חזון איש יו"ד רס"י פ"ט, [שהביא פלוגתת המנח"י והסד"ט, נגד הרע"א בשם תפל"מ ונודע ביהודה וחת"ס, וכ' דנר' דל"פ דהסד"ט מיירי באשה הרגילה בפליטה מרחמה בשעת עיבורה והנקה, והמחמירים באינה רגילה לכך].

י"א דלהחולקים על התרוה"ד, אם הרגישה ובדקה ומצאה דם על עד שאינו בדוק, טמאה. שו"ת פנים מאירות ח"ג סימן י"ג.

אי אף לד' התרוה"ד אינה טמאה אלא מספק. נובי"ת יו"ד סימן קי"ח, [יעויין שם דלהתרוה"ד נמי הוא מספק]. וכ"כ בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה ח"ב סימן ס"ד. אולם בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סימן שס"ג פליג. ועי' שו"ת בית שערים יו"ד סימן רנ"ה. שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן קע"ז אות ב'. ועי' יין מישרים [דמה שדקדק בתשובה מאהבה מלש' התרוה"ד דהוא בתורת ודאי, י"ל דתלי' בפלוגתת הראב"ד והרז"ה אי רוב דמים שבאשה טמאים]. וע"ע שו"ת דברי חיים ח"א סימן ל"ד. ועי' שו"ת ר"י די טראני סימן י"ב וסימן ק"ט.

אי דין זה [דהתרוה"ד] מיירי גם בבדקה עצמה מיד תוך שיעור וסת, פלוגתא בזה. חוו"ד סימן ק"צ [יעויין שם דטמאה]. וכן בנודע ביהודה. אולם בכרו"פ פליג. ועי' שו"ת צ"צ סימן קל"ג. ועי' בלש' השו"ע סימן קפ"ח "מיד", וכן בתרוה"ד. וע"ע להלן משנת"ב.

ביאור הוכחת התרוה"ד, דלמ"ד וסתות דאו' אפי' במצאה דם אי"ז בתורת ודאי [כמבואר ברש"י לעיל ט"ו. ד"ה דאו'], ובהרגשה במצאה דם הוא בתורתו ודאי, וא"כ ק"ו דכשלא מצאה טמאה וכדהתם, מו"מ לפי"ז בבדקה ולא מצאה בתוך שיעור וסת להרגשה, דבוסתות כה"ג טהורה. חוו"ד סימן ק"צ ביאורים סק"ג, [ויעויין שם לדקדק מהתרוה"ד ושו"ע דאפי' בדקה מיד טמאה, ועיי"ש הביאור בזה, וע"ע שו"ת חת"ס יו"ד סימן קס"ו ד"ה והנה בש"ע, ביאור בזה באופ"א, ועי' להלן].

ראייתו [דהתרוה"ד], מהמבו' בשבועות י"ח. דחזקת דם בהרגשה עדיף מאורח זמנו בא. חת"ס ד"ה ה"ד.

ראייתו, מדפשיטא לגמ' דבהרגישה טמאה וחייבת בקרבן, אף בנמצא דם לאח"ז, אף שאין דרכו להתעכב בבית החיצון, וא"כ הוי ספק השקול, וע"כ דאיכא ב' חזקות, א' דהרגשה יש לה דם, וחזקת הדם שבא בהרגשה. פרי דעה בפתיחה, שער השישי. ובעיקר הענין אי חזקת אין דרך דם להתעכב הוי כחזקת דם שבא בהרגשה, עי' חוו"ד סימן ק"צ סק"א דאף עדיף מינה.

ראייתו, מדמקשי' אי דארגישה לאח"ז אמאי פטורין, וילה"ק דשמא כשבדקה אחר תשמיש ראתה הדם וטעתה בהרגשת עד, וע"כ דבהרגשה לבד טמאה. פרי דעה, ובעיקר הענין, עי' להלן בד"ה לעולם דארגשה, משנ"ת אי תלי' בהרגשת עד לקולא [ועי' חידושי הפלאה סימן ק"צ ס"א שעמד בזה. ועייש"ע מש"כ בעיקר הענין דאין שייך לפרש דהטעם שטהורה במצאה לאח"ז, משום דתלי' בהרגשה, דע"כ מיירי בקינוח מבחוץ (כמבואר לעיל י"ד:), ובקינוח ליכא תלי' בהרגשת עד, ובעיקר הענין אי בקינוח ליכא תליה בהרגשה, כ"כ בסד"ט סימן קפ"ג סק"ב, וחוו"ד סימן ק"צ ביאורים סק"א, סימן קפ"ג חידושים סק"ב, וכן כרו"פ בתפא"י סימן קפ"ג סק"א].

ראייה להתרוה"ד, דאי בהרגשה מטמאי' משום מציאת דם, א"כ לאח"ז נמי אית לן למיתלי בהרגשה. חידושי הפלאה סימן ק"צ סא, ועייש"ע.

הוכחה לשי' התרוה"ד, מדלא תי' לשמואל על מתני' דהרואה כתם כנגד וכו' דמיירי בהרגישה, והיינו משום דבכה"ג שהרגישה אף בנמצא שלא כנגד בית התורפה טמא. נובי"ת יו"ד סימן קי"ח ד"ה ואמנם, ועייש"ע בד"ה אבל. פתחי נדה [בחכמ"ב] ד"ה ועוד, [ויעויין שם לדחות]. ועי' משנת"ב להלן בד"ה ועוד תנן הרואה. וע"ע סד"ט סימן ק"צ סק"ג ד"ה ועתה.

הוכחה נוספת, מדלא תי' על הברייתא של נמצא על בשרה ספק טהור וכו' דמיירי בהרגישה, וכנ"ל [בשאר ברייתות]. סד"ט סימן ק"צ סק"ג ד"ה ועתה. ועי' נודע ביהודה שם ד"ה אבל, לדחות. וכן בחכמ"ב ד"ה קתני. ועי' משנ"ת בזה בד"ה להלן

הוכחה נוספת, מדאמרי' אם רוב ימיה טמאים טמאה ואע"ג דלא ארגשה, ואמאי ל"א דארגשה ולא מצאה כלום, וע"כ דבכה"ג אפי' ברוב ימיה טהורין טמאה. ערוך לנר ד"ה אם רוב, [ויעויין שם דזה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' ד"ה ובמגעות, אי מיירי במצאה כתם]. וכ"כ בחכמ"ב ד"ה לאו, וע"ע בדבריו ברד"ה ובמגעות בא"ד.

אי לדעת התרוה"ד בבדקה עצמה בתוך שיעור וסת הסמוך להרגשה ולא מצאה, טהורה, וכמו דאמרי' לגבי וסתות. חוו"ד שם [יעויין שם להוכיח דטמאה]. ובנובי"ת יו"ד סימן קי"ט. וכ"מ בפת"ש סימן ק"צ סק"ז. אולם בכרו"פ [בתפא"י סימן ק"צ סק"ג] פליג. ועי' שו"ת חת"ס שם [יעויין שם דנסתפק בזה].

הוכחה כהתרוה"ד, מד' ר"ח לעיל י"ב. [הו' ברמב"ן ובר"ן שם] גבי לבו נוקפו. נודע ביהודה שם קי"ח. סד"ט שם סק"ג. אולם עי' שו"ת אמרי בינה ח"א בסוה"ס סימן ו', [להוכיח משם דלא כהתרוה"ד], וכ"ה בשו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סימן ל"ד. ועי' שו"ת חתן סופר סימן נ"ו. וע"ע מי נדה לעיל שם.

מו"מ מלעיל כ"א: א"א לפתיחת הקבר בלא דם. שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ה'.

הוכחה דלא כהתרוה"ד, מלש' הרמב"ם [איסו"ב פ"ט ה"א] דאין האשה טמאה עד שתרגיש ותראה דם, ומשמ' דבעי' תרווייהו. שו"ת רדב"ז ח"א סימן קמ"ט.

קשה להתרוה"ד, איך שייך לטעות בהרגשת מ"ר, דלהתרוה"ד דנטמאת בהרגשה לבד, הו"ל לבדוק בכל פעם שמרגשת [דאל"ה טמאה], ביאור בזה. נובי"ת יו"ד סימן קי"ח ד"ה ועוד נלע"ד, ויעויין שם בהגה"ה מבהמ"ח, ובהגה"ה שם סימן קי"ט [יעויין שם דלהתרוה"ד בעי' פתיחת המקור יחד עם זיבת דבר לח, ולפי"ז נתיישב קו' הנודע ביהודה, אמנם עי' ב"ח סימן ק"צ ס"א שנחלק ע"ז].

עוד ילה"ק לשיטתו, להמבו' בתוד"ה הרואה, לגבי כתם שנמצא לזמן מרובה, דיש לחוש שמא הרגישה ושכחה, ולהתרוה"ד איך שייך שתשכח, דהא בהרגשה לבד טמאה כמו בדם ממש. נודע ביהודה שם. ובעיקר הענין, אי כוונת תוס' בכתם שנמצא לזמן מרובה, משום דחיישי' ששכחה ההרגשה, עי' משנ"ת בזה בתוד"ה הרואה, בבא"ד שיש זמן מרובה.

עוד ק' לשיטתו, משמואל לעיל ט"ז. דאשה שי"ל וסת, טמאה אף במצאה טהורה, וק' דממ"נ אם ארגשה בלא"ה טמאה, ואי לא, אין לתלות שהרגישה ולא שמה ליבה בזמן מועט, [כמבואר בתוד"ה הרואה]. שו"ת שב יעקב סימן ל"ו. ועי' סד"ט סימן ק"צ ד"ה ולא ידענא. וע"ע כרו"פ בתפא"י סימן ק"צ סק"ג. וע"ע משנ"ת בתוד"ה הרואה בבא"ד שיש זמן מרובה.

מו"מ בד' השו"ע שם שהביא דם התרוה"ד בשם יש מי שאומר, אי ס"ל כוותי' או לא. תורת השלמים שם סק"ב. מסגרת השלחן שם. שלחן גבוה שם סק"ה. סד"ט שם סק"ג. שו"ת מחזה אברהם סימן ה' דכ"ג ע"ג:. שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ה'. שו"ת פנים מאירות ח"ג סימן י"ג. בית הלל רס"י ק"צ. ברכי יוסף בשם מהר"ר דוד קורינלדי. שו"ת תשובה מאהבה ח"ג תשו' שס"ג. זכרונות אליהו מער' ה' אות י'.

בדקה עצמה בתוך שיעור וסת ולא מצאה כלום, טהורה, [אף להתרוה"ד], וכמו למ"ד וסתות דאו' דמהני בדיקה בכה"ג, מו"מ בזה. נמוקי רי"ב סימן ק"צ ס"א. פלתי שם סק"ג, [כ"כ בדעתו, בחת"ס דלהלן, ובפת"ש שם סק"ה, אולם עי' שו"ת כנף רננה דלהלן, שביאר דבריו דדוקא בבדקה עצמה בשעת הרגשה ממש], ועי' חוו"ד שם סק"ג [דבתחילה ר"ל כן, אך דחה עיי"ש]. וכ"מ בסד"ט שם סק"ד, כהחוו"ד, [כ"כ בערוה"ש שם ס"ו, אולם עי' פת"ש שם סוסק"ו שדייק מדבריו דפליג על החוו"ד]. וכן בערוה"ש שם ס"ו. וכ"ה בנובי"ת סימן קי"ט. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סימן קס"ח שנסתפק בזה. ועי' שו"ת שב יעקב סימן ל"ז ד"ה ועוד דלא דמי, בשם הג"ר גבריאל, [יעויין שם דל"ש שתבדוק בתוך ש"ו, אולם עיי"ש בחוו"ד שדחאו]. ועי' שו"ת כנף רננה יו"ד ח"א סימן נ"ח. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"א סימן פ'. ועי' בדי השולחן ביאורים ד"ה שהיא.

מו"מ בהנ"ל, דשמא דוקא בוסת ששופעת הרבה אין לחוש שנתקנח בתוך שיעור וסת. שו"ת חת"ס שם.

מו"מ וביאור הפלוגתא בזה. יין מישרים. אוצר הלכה עמ' שנ"ח, בהע' אות קי"ד.

אף לדעת האוסרים בנידון הנ"ל, אם הניחה העד עד הבוקר, טהורה, דתלי' דהיה מראה טהור ונתייבש. נודע ביהודה שם. ועי' ערוה"ש שם סי"ג [שחוכך בזה להחמיר].

י"א דאפי' הרגישה ובדקה עצמה אחר שעה טהורה, דתלי' במראה טהור ונתייבש, והתרוה"ד מיירי בבדקה בסמוך להרגשה. תפארת צבי סימן קפ"ג סוד"ה ובזה מתורץ. אולם עיי"ש בנודע ביהודה שכ' לא כן.

עוד מו"מ בד' התרוה"ד, לגבי נידון הנ"ל, ועוד פרטים בזה. עי' שו"ת תפארת צבי סימן א' אות ו'. שו"ת טוטו"ד תליתאה ח"ב סימן ס"ח אות ז'. שו"ת צ"צ סימן קל"ג אות ב' ואות ד'. ועי' שו"ת רע"א מכת"י [גשטטנר] סימן ס"ד, ובהוצ' המאור ח"ד סימן נ"ג. ועי' שיעורי שבה"ל שם סקי"א, וסקי"ב, ובשו"ת ח"ב סימן פ"ח, ובשיעוריו שם. ועי' פתחא זוטא שם סק"ה. שיירי טהרה סימן ק"צ תשו' י"ט.

הוחזקה לראות מראות טהורים, והרגישה זיבת דל"ח ולא בדקה טהורה, פלוגתא בזה. חכמ"א כלל קי"ג, ס"ג. שו"ת דברי חיים ח"א סימן ל"ד. וכ"ה בשו"ת צ"צ סוס"י קל"ב, ובשו"ת טוטו"ד תליתאה ח"ב סימן ס"ד, ערוה"ש שם ס"ט, שו"ת דברי מלכיאל ח"ו סימן י"ד, ובשו"ת מהרש"ם ח"א סימן קפ"ח, חזון איש סימן פ"ט סק"א, ובשו"ת שערי צדק סימן קל"ח, הו"ד בתפחא זוטא סק"ג, אולם עי' שו"ת בית שלמה ח"ב סימן ל"ו דפליג בזה. וכ"ה בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סימן ט"ו. ועי' שו"ת תפארת צבי סימן א' אות י"א, [דבדיעבד טהורה], וכ"מ בערוה"ש שם. [והנה החכמ"א כ"כ אף לשיטתו דזיבד"ל חשיב הרגשה אפי' לענין דינו של התרוה"ד, ועי' ערוה"ש בשמו, דה"ה הרגשה שנזדעזעו אבריה, וכ"מ בשו"ת דברי חיים וש"א, אולם עי' שו"ת מהרש"ם ח"א סימן קמ"ו, ותשורת שי ח"א סימן תנ"ז, (הו' להלן) דאין להקל אלא בזיבד"ל, אמנם בסימן קפ"ח מש' דלא חילק]. ויש שכתבו דאפי' אי"צ בדיקה לכתחילה, וכ"כ בשו"ת טוטו"ד שם, ובשו"ת מהרש"ם ח"א סימן קפ"ח בהשמטות בשם שו"ת ברכת משה סימן ט"ו, וכ"נ בפרדס שמחה שם סק"ה. ועי' חוט שני שם סק"ד דינים העולים אות ד', וע"ע להלן מש"כ בשם החזון איש.

מו"מ אי תלי' בפלוגתת הראב"ד בבעה"נ שער הוסתות והרז"ה בהשגות שם אות י', אי רוב דמים שבאשה טמאים. שו"ת בית שלמה שם.

מו"מ בנידון הנ"ל [גבי הוחזקה מראות טהורים] אי מהני גם לימי ז"נ. עי' שו"ת דברי חיים סימן ל"ד, דטהורה, וכדתלי' במכה. וכ"כ בשו"ת צ"צ סימן קל"ג אות ז'. וכ"מ בשו"ת טוטו"ד תליתאה ח"ב סימן נ"ז. וכ"ה בחוט שני שם סק"ד ד"ה ואמר לי, בשם החזון איש, [דאפי' אי"צ בדיקה לכתחילה]. אולם עי' שו"ת שערי צדק סימן קל"ח, דדוקא באירע כן בז"נ ג' פעמים, [ויעויין שם מה שהוכיח משו"ת דברי חיים ח"ב סימן ס"ו]. וכ"כ בשו"ת אגרות משה ח"ד סימן י"ז אות ט'. וכ"כ בשיעורי שבה"ל שם סקי"א.

מו"מ אי יש להחמיר בג' ימים הראשונים של ז"נ. שיעורי שבה"ל שם.

אי ביום הוסת מהני החזקה של מראות טהורין. עי' שו"ת אג"מ שם, [יעויין שם דל"מ]. וכ"נ בחזון איש סימן פ"ט סק"א.

עוד מו"מ ופרטים בהנ"ל. אג"מ שם. שיעורי שבה"ל שם.

הדור מ"ר למקור ואייתי דם.

ביאור, שכשנעצרים המ"ר והשלפוחית מתמלאת, יכולים המ"ר לעבור למקור דרך נקב שביניהם, וכשיצאו המ"ר יצא דם עמהם דרך מקום יציאת המ"ר. שו"ת מהר"ח או"ז סימן ח' ד"ה ואודות האשה. שו"ת נובי"ק יו"ד סימן מ"ח. שו"ת אבנ"ז סימן רל"א. וצ"ב מלעיל מ"א: דאין האשה טמאה עד שיצא הדם מדווה דרך ערוותה, וצ"ל דזה מיקרי דרך ערוותה.

ק' לדרך זו, דא"כ אמאי שרי ר' יוסי ביושבת דלעולם ניחוש לזה ואין לדבר סוף. שו"ת מהר"י ווייל סימן כ"ה. ועי' נודע ביהודה שם, [להק' ע"ד, דהא ל"ש שיעברו המ"ר מהשלפוחית למקור].

ביאור אחר, דחיישי' שיצאו המ"ר לבית החיצון וחזרו לאחוריהם לתוך המקור, וחזרו ויצאו עם דם מהמקור. אבנ"ז שם, בשם שו"ע הגר"ז. וכ"מ בשו"ת חת"ס יו"ד סימן קמ"ח ד"ה תו.

ביאור אחר, דהחשש שכשחזרו המ"ר למקור התעורר הדם שבמקור ויצא כדרדכו, באופן שהמ"ר יצאו כדרכם ממקום יציאת מ"ר, והדם מהמקור. אבנ"ז שם.

ביאור אחר, דהחשש שמא הדם יצא כדרכו מן המקור ועמד בפתחו, והמ"ר חזרו לשם ושטפו את הדם, ויצאו עמו. כ"מ בחוו"ד סימן ק"צ סקכ"ד, [ויעויין שם לבאר עפי"ז מה דמשווה בגמ' לעיל י"ד: בדיקה בעד שאינו בדוק לדין עושה צרכיה, והיינו דהמ"ר הם כעד שאינו בדוק וכו', עיי"ש].

אי מוכח מהכא דרואה דם מחמת דבר אחר טהורה, [ולכאו' להביאור דהמ"ר רק עוררו הדם, אין להוכיח, קנה בשם שם]. ס' ברית אברהם סימן ל"ט סק"א, הו"ד במנחת שלמה תנינא סימן ע"ב סקי"ד. ועי' שו"ע הרב יו"ד סימן קפ"ח ס"ח ט'. ועי' קנה בשם שם.

מו"מ אי רואה מחמת דבר אחר טמאה או לא, הוכחה מפי' הרא"ש [פ"ג ס"ב] גבי ראתה בשפופרת, דרואה מחמת דב"א טהורה. שו"ע הרב שם. אך עי' ברית אברהם שם, [להוכיח מהא דהדור מ"ר למקור, דטמאה]. ועי' קנה בשם שם.

אי טעם רואה דם בשפופרת, משום דאין דרכה לראות בכך, או משום דרואה מחמת דבר אחר טהורה. רא"ש שם. שו"ע הרב שם. ברית אברהם שם. מנחת שלמה שם. קנה בשם שם. וע"ע חת"ס ד"ה תרתי. צלעות הבית [שו"ת לבית מאיר סימן י"ג]. פרדס רימונים בפתיחה לסימן קפ"ט ח"א אות ה'. צ"צ [שניאורסון] יו"ד סימן קכ"ט אות ה'.

ה"ד אי דארגישה עגול וכו'.

אי מוכח מהכא דכתם שנמצא יחד עם מראות טהורים שודאי מגופה, אין תולין הכתם בחטטין. שו"ת הרמ"א סימן צ"ז, עיי"ש היטב. ועי' ט"ז סימן ק"צ סקמ"א. ועי' חוו"ד סימן ק"צ סקל"ז. ועי' סד"ט שם סקצ"ג ד"ה ואם. ועי' שו"ת גבעת שאול סימן ס"ז בשם הר"ר מרדכי סגל. וע"ע פרדס רימונים סימן ק"צ מקשה זהב סקמ"א, עמ' רנ"ז. ועי' נקודות הכסף שם. ועי' סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה כבר, [דמעשים בכל יום לטהר, וכהט"ז ודלא כהרמ"א]. ועי' להלן נ"ט. ד"ה אמר רבא נמצא עליה מין אחד. ועי' להלן נ"ח: ד"ה אמר לה שמא מכה.

הכרח דלשמואל [בהוו"א] בלא הרגישה טהורה, אף כשודאי בא מגופה, ומשו"ה מקשה לשמואל. שו"ת הרמ"א שם. ובעיקר הענין אי הרגשה הוא משום בירור או משום גזה"כ עי' משנ"ת לעיל בד"ה הרואה כתם.

כתם שנמצא יחד עם מראות טהורים שודאי באו מגופה, אי תולין הכתם בחטטין, או דטמא דתלי' שהוא מגופה. שו"ת הרמ"א שם [יעויין שם דטמאה]. ועי' ט"ז שם דפליג. וכ"נ הש"ך שם בנקה"כ סקי"ב, ובסד"ט סקצ"ג ד"ה ועוד יש, חוו"ד סימן ק"צ סקל"ז, ועייש"ע. וכ"כ בלחו"ש בסוה"ס. מי נדה בקו"א מהדו"ק. ועי' סד"ט שם סקצ"ג ד"ה ואם.

מו"מ בד' הרמ"א, אי כוונתו להחמיר דוקא באופן שהם סמוכים זה לזה. ט"ז שם, [יעויין שם שנסתפק בזה]. ועי' סד"ט שם סקצ"ג ד"ה כבר עמד, להקל. ועי' בלחו"ש שם בסוף הסימן ד"ה הנה הרגיש, להחמיר.

מו"מ בד' הט"ז אי מיקל דוקא ביש לה מכה. מי נדה בקו"א מהדו"ק ד"ה כתב הט"ז.

הוכחה מהרמ"א [הנ"ל] דכתם שיש בו ב' צדדי תלייה לחומרא ולקולא, תלי' לחומרא, ויש חולקין בזה. ט"ז שם, עיי"ש היטב, [ויעויין שם שהק' דא"כ אשה שראתה מראה טהור, יהיו כל כתמיה טמאים, ולא מצינו בפוסקים שחילקו כן, ויעויין שם עוד הוכחות דתלי' לקולא].

י"א דהט"ז מיירי כשלא הרגישה, אבל בהרגישה ומצאה מראות טהורין עם הכתם, טמאה, הוכחה לזה מדלא תי' בהרגישה ומצאה מראות טהורין ועגול, מו"מ בזה. חוו"ד שם, ובחי' שם סקכ"ט. אולם עי' סד"ט שם לדחות ההוכחה. וע"ע פרדס רימונים שם מ"ז סק"ג, [דלהט"ז ה"ה בהרגישה]. ועי' שו"ת גבעת שאול סימן ס"ז. ועי' קנה בשם ביאורי ט"ז סק"נ, [דדוקא בהרגשת פתיחת פי המקור, שאינה מצויה אלא במראה טמא].

הרגישה ומצאה מראות טהורין וכתם אי טהורה או לא, פלוגתא בזה. חוו"ד שם [יעויין שם דטמאה]. וכ"נ בשו"ת חת"ס יו"ד סימן ק"נ. לחו"ש סוס"י ק"צ ד"ה ובכל זאת. אולם עי' סד"ט שם לדחות הוכחתו. וכן עי' דברי חיים [בחוו"ד שם, ובשו"ת יו"ד ח"ב סימן ס"ו, ח"א סימן ל"ז ד"ה וכן כתב] דטהורה [ויעויין שם להוכיח כן מדתלי' לקולא בהרגשת עד, ובעיקר ההוכחה י"ל דתלי' בהפלוגתא אי תלי' במ"ר לקולא או לחומרא, וכ"כ בשו"ת ויען יוסף יו"ד סימן קל"ב אות ב', ועי' משנת"ב בד"ה לעולם דארגשה]. ועי' שו"ת גבעת שאול סימן ס"ז, [וכן יעויין שם מש"כ לדחות הוכחת הד"ח]. ועי' להלן.

הוכחה דתלי' להקל וטהורה, מהמבו' בש"ך קפ"ז סקכ"ד דתלי' במכה [ביש לה מכה], אף כשהרגישה, ויש מחלקים בין תליה במכה שאין מראות טהורין, משא"כ בנידון דידן. שו"ת גבעת שאול שם [ויעויין שם בשם הר"ר מרדכי סגל לחלק כנ"ל].

הטעם דבהרגישה ומצאה כתם יחד עם מראות טהורין, טמאה [להסוברים כן], משום דלא עבדי' ב' תליות להקל, ביאור בזה. שו"ת גבעת שאול שם.

אם אין ברור שהמראה הטהור מגופה, אע"פ שאין לנו במה לתלות מראה זה, יש להקל בזה לכו"ע. רמ"א שם, כ"כ במעי"צ סימן כ' בדעתו, והו"ד בסד"ט שם סקצ"ג ד"ה בשו"ת, ומחה"ש על הש"ך סקל"ב. אולם עי' ט"ז שם שלא הבי' קולא זו, ועי' לחו"ש שם ד"ה ודע כי, דלדעת הט"ז יש להחמיר בזה. וכ"כ בפרדס רימונים שם ד"ה ובעיקר הדין. ועי' שערי דעה שם סקי"ז.

מו"מ בהרגישה ומצאה כתם פחות מכגריס יחד עם מראות טהורים. עי' שו"ת חת"ס יו"ד סימן קס"ז וקס"ח דטמאה דהרגשה דאו'. אולם בנודע בשערים מה"ת סימן י"ג פליג, עיי"ש. ועי' נובי"ת יו"ד סימן קי"ט. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ו סימן צ"ט. וע"ע בס' בת עיני יו"ד סימן קפ"ז.

עגול וכו' משוך וכו'.

אי עגול טהור משום דמוכח מצורתו דאינו מגופה, או"ד משוך טמא, משום דמוכח דהוא מגופה, נ"מ בזה. בינת אדם שער בית הנשים כלל ז' סקי"ב. רע"א לקמן נ"ח: ד"ה אולם [יעויין שם נ"מ באבד העד שהיה בו כתם פחות מגריס, ואין ידוע אם היה משוך או עגול]. ועי' להלן.

אי סתמא דמילתא טהור, ובמשוך טמא משום דאיכא הוכחה לטומאה, או איפכא, [ונידון זה הוא נידון הנ"ל]. בינת אדם שם. רע"א שם.

דקדוק לזה, מלש' הגמ' "משוך ודאי מגופה עגול טהור", וחזי' דהוצרך ליתן טעם דמשוך טמא. בינת אדם שם.

הוכחה מרד"ה עגול, דסתם דם הנמצא על עד, חזקתו לטומאה, מו"מ בזה. בינת אדם שם. אמנם עי' סד"ט סימן ק"צ סקס"ז ד"ה והן אמת [לדחות דרש"י מיירי דוקא בהרגישה, ועי' בזה להלן]. וכ"מ בשו"ע הרב קו"א סימן קפ"ג הע' ב' ד"ה ועיין [יעויין שם להוכיח כן מרד"ה דארגישה]. וכ"כ בשו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ו ד"ה תשובה. [אמנם יעויין שם בשו"ע הרב, להוכיח מרש"י לעיל ג. ד"ה מרגשת, דמיירי בלא הרגישה].

ברשב"א [תוה"ב הקצר ב"ז ש"ד י"ח. שכ' עגול טהורה חזקה אם דם קינוח היה, היה משוך] מוכח דבלא הרגישה נמי, סתם חזקתו טמא, אא"כ יש הוכחה שטהור, מו"מ בזה. בינת אדם שם. אולם עי' רשב"א לעיל י"ד: ד"ה והתימה הגדול, ובתוה"ב הארוך ב"ז ש"ד י"ט. משמע דמשוך טמא דרגל"ד שבא מגופה, ומשמע איפכא.

הוכחה מהר"ן [ד"ה עד, וכעי"ז ברשב"א לעיל י"ד: ד"ה והתימה הגדול, ובתוה"ב הארוך ב"ז ש"ד י"ט.] שכ' דבעגול תלי' במאכולת, ומשוך מוכחא מילתא דמגופה. בינת אדם שם. סד"ט שם. ועי' לעיל מה שהו' מהרשב"א.

ביאור פלוגתתם, דפליגי בחזקה דמעיקרא שנתחדש בה ריעותא, ול"ש לתלותה בדב"א. בינת אדם שער רוב וחזקה סימן י"ח. ובעיקר הענין, אי בחזקה דמעיקרא שנתחדש בה ריעותא, ול"ש לתלותה בדב"א, אי אזלי' בתר החזקה, הנה נחלקו הראשונים לגבי נמצאת רגל העוף שבורה אחר שחיטה, ואין ידוע אם קודם שחיטה, דלדעת הרשב"א חולין י: ד"ה ולענין כל, דל"א בתר החזקה, וכ"כ הפר"ח יו"ד סימן כ"ט סק"א בשם סמ"ג עשין ס"ג, ומרדכי חולין פ"ד רמז תרמ"ח, וכ"כ בבינת אדם בדעת רש"י, ואזיל לשיטתו שדקדק מרד"ה עגול, [עי' לעיל], (אמנם עי' ש"ש ש"ה פ"ט מש"כ בטעם הרשב"א באופ"א, וכן בשו"ת תורת יקותיאל סימן כ"ה סק"ד, ועי' חזון איש אה"ע סימן פ"א סק"ד). אולם הר"ן לעיל כ"א. ד"ה אלא, פליג. [ועי' לעיל מה שהו' סתירה ברשב"א בדעתו בסוגיין].

אי בכתם שיש בו ספק שקול, תלי' בשוק ש"ט או לא, [ויל"ע אי תלי בנידון הנ"ל]. עי' בתוד"ה על [לגבי גילתה בשרה]. ועי' תוספות הרא"ש לעיל י"ד. ד"ה ולעת, [ועי' מש"ה בשמו בד"ה על בשרה]. וע"ע משנ"ת בציונים לקמן נ"ח. בתוד"ה ומי.

לעולם דארגשה, ואימור הרגשת מ"ר הואי.

יל"פ דבשעת הטלת המ"ר הרגישה, וביושבת שאין דרך דם לצאת, תלינן דההרגשה הויא של המ"ר והדם דם מכה, ולקולא, עוד יל"פ באופ"א, שאומרת שלא הרגישה כלל, ובעומדת שדרך המ"ר להביא עמהם את הדם, תלינן דסבורה שהיא הרגשת מ"ר, ולחומרא. שב יעקב ח"א סימן ל"ו, והו"ד בכרו"פ בתפא"י סימן קפ"ג סק"א, [יעויין שם שנחלק בזה השב יעקב עם הגאון ר' גבריאל]. מחצית השקל שם סק"ב. ובסד"ט שם סק"ב, [ויעויין שם שכ' דנעלם מהאחרונים מש"כ הרשב"א במה"ב ש"ז פ"ז, דאם ודאי יצא הדם מגופה, אמרי' דארגשה וסברה דזו הרגשת עד], והו' בשו"ת צ"צ יו"ד ריש סימן צ"ז. ובשו"ת משיבת נפש סימן ל'. ובבינת אדם כלל ז' אות ח'. פרי דעה בפתיחה, שער החמישי [יעויין שם שכ' כן מדעת עצמו, ועייש"ע]. ועי' שו"ת ויען יוסף יו"ד סימן קל"ה אות ב'. ועי' שו"ע הרב קו"א סימן קפ"ג סק"ב, [שנק' כצד א']. וכן בפרי דעה טורי כסף סימן ק"צ סק"כ. ובמגיני אברהם אספ"ז עמ' י"ג בשם האחרונים. וכן בתרוה"ד סימן רמ"ו, וכדהביא הלקט יושר בשמו. ועי' סד"ט סימן ק"צ סקס"ז ד"ה ואי"ז, וד"ה אך אחר.

להפי' הראשון [הנ"ל] אם אומרת שלא הרגישה כלל, טהורה. בינת אדם שער בית הנשים כלל ז' אות ח'.

הוכחה כהפי' הא' דהתלייה היא לקולא, ממש"כ ברד"ה דארגישה עיי"ש, ויש מהראשונים שחלקו בזה. שו"ע הרב קו"א סימן קפ"ג ד"ה ועיין. שו"ת נטע שעשועים סימן כ"א ד"ה והנה עתה. שו"ת צ"צ מהדו"ק יו"ד סימן צ"ט. שו"ת ויען יוסף יו"ד סימן קל"ה סק"ב. וכעי"ז בשו"ת משיבת נפש יו"ד סימן ל'. ועי' משנ"ת ברש"י שם. [וכן מוכח ממש"כ בתרוה"ד סימן רמ"ו להוכיח מסוגיין דהרגישה פתיחת המקור ובדקה ולא מצאה כלום, דטמאה, ודוקא ביושבת או כשנמצא עגול תלי' לקולא, אמנם ע"ע בתרוה"ד סימן מ"ז שכ' דבלא הרגישה תלי' בעד ושמש לחומרא, ועי' להלן בשם הבינת אדם ושו"ע הרב, דתלי' גם לקולא וגם לחומרא]. ובעיקר הענין, כן מבואר ברש"י לעיל ג. ד"ה אשה. וברמב"ם איסו"ב פ"ה הי"ז. אמנם בתוד"ה אימור, מבואר דהתליה במ"ר היינו לחומרא. וכ"מ בתוד"ה הרואה. וכ"מ ברשב"א לעיל ג. ד"ה ואי. וע"ע סד"ט סימן ק"צ סק"א ד"ה אך.

ילה"ק סתירה בדעת הרמב"ם דבאיסו"ב פ"ט ה"א כ' דראתה דם שלא בהרגשה טמאה, דחזקת דם שבא בהרגשה, ותלי' במ"ר לחומרא, ושם בפ"ה הי"ז פסק דהרגישה וישבה טהורה, דתלי' במ"ר. שו"ע הרב בקו"א סימן קפ"ג סק"ב ד"ה ועיין. בינת אדם כלל ז' אות ח'. ועי' כרו"פ בתפא"י סימן קפ"ג סק"א. ובעיקר הענין דחזקת דם בא בהרגשה, כ"מ בתוספות הרא"ש ד"ה הרואה. וכ"פ בפרדס רמונים בפתחי נדה, טעם המ"ד וסתות דרבנן. וכ"כ בערוה"ש יו"ד סימן קפ"ד. ובעיקר הנידון אימת אמרי' דחזקת דם בא בהרגשה, עי' משנ"ת בד"ה בבשרה עד שתרגיש, ולקמן נ"ח. ברד"ה מדרבנן.

י"ל דבין הרגישה ובין לא הרגישה, יש לתלות דטועה וספק הוא, ובעומדת תלי' במ"ר לחומרא משום דדרך הדם לבוא כשעומדת, וביושבת תלי' במ"ר לקולא משום שאין דרך הדם לבא ביושבת. שו"ע הרב שם. בינת אדם שם. ועי' כרו"פ שם.

יש להוכיח מהרמב"ם באיסו"ב פ"ט ה"א [שכ' דחזקת דם בהרגשה, ותלי' במ"ר לחומרא] דגם להסוברים דתלי' במ"ר לקולא, מודים דיש לתלות לחומרא. כרו"פ שם.

הוכחה לזה, מדמבו' בסמוך, דמצאו דם אותיום חייבים בקרבן, ולאח"ז פטורין משום דתלי' בשמש, ומ"מ באותיום חייבים, אף דאפשר לתלות בשמש. סד"ט סימן ק"צ סק"א ד"ה וכבר. ומשמע מזה דגם באומרת ברי לי שלא הרגשתי דתלי' בשמש. אמנם עי' שו"ת נטע שעשועים סימן כ"א דפליג. וכן עי' לחו"ש שמלה סימן קפ"ג סק"ב, וסימן ק"צ סק"ב ד"ה הנה האחרונים, שביאר כן בד' הרמב"ן. ועי' להלן בד"ה אתיום, משנת"ב.

נ"מ בנידון הנ"ל, אי בדיקת עד בלא הרגשה היא דאורייתא. עי' באחרונים הנ"ל.

אי בדיקת עד בלא הרגשה היא דאורייתא. עי' תרוה"ד פסקים מ"ז. כרו"פ שם. סד"ט סימן קפ"ג סק"ב, ועי' בדבריו בסימן ק"צ סק"א ד"ה וכבר, וסק"ב, סק"ג, ד"ה אך, וסקס"ז ד"ה אך. שו"ת נטע שעשועים סימן כ"א. חוו"ד סימן ק"צ סק"א, וסקכ"ז. שו"ת רע"א קמא סימן ס"ב. חכמ"א בבינת אדם כלל קי"ג ז-ח. נובי"ק יו"ד סימן נ"ה ד"ה אבל. שו"ע הרב סימן קפ"ג סק"ג, וקו"א ב'. פרדס רימונים בפתחי נדה דף י"ח. ערוה"ש סימן קפ"ג נ"ה. ועי' רשב"א במשה"ב ב"ז ש"ד. ועי' שו"ת שערי ציון ח"א כ"ו-א-ג ואילך.

מו"מ בדעת התוס', אי טמאה מדאו', ואי טמאה בתורת ודאי או בספק. כרו"פ שם. סד"ט סימן ק"צ סק"ג ד"ה אך, ושם סקס"ז ד"ה אך. שו"ע הרב קפ"ג סק"ג, ובקו"א סק"ב. ועי' תוס' לעיל ג. ד"ה מרגשת. ועי' להלן.

י"א דאם ברור לה שלא הרגישה בשעת בדיקת העד, אינה טמאה אלא מדרבנן. שו"ת נטע שעשועים סימן כ"א, [יעויין שם להוכיח כן, מתשו' מהר"ם לובלין סימן א', ומשו"ת פני יהושע סימן א']. והו' בלחו"ש סימן קפ"ג סק"ב, ובסימן ק"צ לחם סק"ב, והוסיף שכ"כ בשו"ת תפארת צבי סימן ל', וכ"ה בשו"ת צ"צ סימן צ"ח בשם כמה פוסקים, וכ"ה בשו"ת הרי בשמים מהדו"ת סימן קכ"א ד"ה והנה עפ"י.

אי בדיקת עד בלא הרגשה טמאה ודאי או ספק. עי' פלתי קפ"ג סק"א דהוי ספק דאו'. וכ"כ בסד"ט שם סק"ב, ובסימן ק"צ סקס"ז. ובחת"ס שם דינים העולים אות ד'. אולם עי' חוו"ד סימן ק"צ סק"א, דהוי טומאת ודאי. וכ"מ בשו"ת רע"א קמא סימן ס"ב. וכ"מ בינ"א כלל ז' אות ח'. ועי' שו"ע הרב סימן קפ"ג, ובקו"א סק"ב, [יעויין שם דהוי פלוגתת הרמב"ם הנ"ל, והתוס' ג. ד"ה מרגשת, דלדעתם רוב דמים בהרגשה ומ"מ מיעוט דאינן בהרגשה, עיי"ש]. וע"ע ערוה"ש שם סנ"ה.

י"א דנחלקו בזה הרמב"ם [איסו"ב פ"ט ה"א] שכ' דחזקת דם בא בהרגשה, והתוס' לעיל ג. ד"ה מרגשת, עיי"ש. שו"ע הרב שם. וע"ע ערוה"ש שם סנ"ה.

עוד מו"מ בכ"ז. עי' משנ"ת להלן נ"ח: בד"ה ותולה בכ"ד.

ואימור הרגשת מ"ר הואי.

יש מוכיחין מהכא, דדין הרגשה הוא משום גזה"כ, דאי משום בירור, הא ליכא הכא בירור. שו"ת מהר"ם לובלין סימן ב'. ועי' סד"ט סימן קפ"ג סקצ"ג ד"ה וכבר עמדי, לדחות. ובעיקר הענין הנה הוכחה זו תלי' אי תולין במ"ר להקל, ובאמת נחלקו בזה האחרונים, ועי' משנת"ב בד"ה לעולם דארגשה. ובעיקר ההוכחה והנידון בזה, עי' לעיל נ"ז: ד"ה הרואה כתם, משנת"ב.

מו"מ איך שייך לטעות בהרגשת מ"ר לדעת התרוה"ד דבהרגשה לבד טמאה, וא"כ הו"ל לבדוק בכל הרגשה. נובי"ת יו"ד סימן קי"ח ד"ה ועוד נלע"ד, ויעויין שם בהגה"ה מבהמ"ח, ובהגה"ה שם סימן קי"ט. וע"ע משנ"ת בד"ה ה"ד אי דארגישה.

אי חיישי' להרגשת מ"ר, אע"פ שלא הטילה, עי' משנ"ת בתוד"ה אימור.

אי חיישי' להרגשת מ"ר, רק לגבי תרומה וקדשים אע"פ שלא הטילה, עי' משנ"ת בתוס' שם.

ואימור הרגשת עד הואי.

עי' משנ"ת לעיל בד"ה ואימור הרגשת מ"ר הואי.

דווקא בבדיקה תלי' בהרגשת עד, אבל בקינוח לא תלי' בהרגשת עד. חוו"ד סימן חידושים סק"ב, וסימן ק"צ ביאורים סק"א. סד"ט קפ"ג סק"ב, כרו"פ בתפא"י סימן קפ"ג סק"א. חידושי הפלאה סימן ק"צ ס"א.

מבו' דמצאה דם בבדיקה, תלי' שטעתה בהרגשת עד. וכ"פ הרמב"ם איסו"ב פ"ט ה"א.

הטעם משום דחזקת דם בא בהרגשה. כ"מ ברמב"ם שם. ובעיקר דבריו, עי' משנ"ת בד"ה לעולם דארגשה.

נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן.

ק' דהאיכא ספק מן הצדדים, [עי' רמ"א קפ"ז]. נודע ביהודה קמא. ועי' שו"ת מהרי"א [אסאד] יו"ד ח"א סימן קפ"ט.

אתיום טמאין וחייבין בקרבן.

ק' דדילמא הוי זה הרגשת השמש, וצ"ל דהרואה דם תלי' לחומרא, שהרגישה וסבורה דזו הרגשת שמש. סד"ט סימן ק"צ סק"א ד"ה וכבר. ובעיקר הענין אי התלי' במ"ר היא לחומרא או לקולא, עי' לעיל בד"ה לעולם דארגישה, משנת"ב.

אי באומרת ברי לי שלא הרגשתי, תלי' בשמש לחומרא, או לא, פלוגתא בזה. עי' סד"ט שם [דמבו' דתלי' לחומרא]. אולם עי' שו"ת נטע שעשועים סימן כ"א דפליג. וכן עי' לחו"ש שמלה סימן קפ"ג סק"ב, וסימן ק"צ סק"ב ד"ה הנה האחרונים, שביאר כן בד' הרמב"ן.

לאחר זמן טמאים ופטורין מן הקרבן.

ולעיל שם, מבו' דלמ"ד דל"ב חתיכה מב' חתיכות חייבין בקרבן, עיי"ש.

אמאי לא מוקמי' בחזקת טהרה, ונימא דנטמאה אח"כ. עי' ש"ש ש"א פי"ב ד"ה ולשיטת מוהרש"א, וש"ג פט"ז. סד"ט. חזון איש סוס"י צ'.

הטעם דאין לה חזקת טהרה, משום דבשיעור זמן מועט זה, איתרע חזקתה. ש"ש שם.

י"א דבשעת וסתה ליכא חז"ט. סד"ט.

י"ל דלענין אשם תלוי ל"מ חז"ט. חזון איש סוס"י צ'.

לאחר זמן טמאים מספק ופטורין מן הקרבן.

ק' להרמב"ם [איסו"ב פ"ט ה"א] דחזקת דם בא בהרגשה, וצ"ל דכנגד זה יש חזקת טהרה של האשה, וחזקת הגוף שלא ראתה. חוו"ד סימן ק"צ סק"א. וע"ע נובי"ק יו"ד סימן נ"ה ד"ה ובזה. ועי' חידוד הלכות בסו"פ. ועי' ערוך לנר ד"ה ואימא הרגשת. ועי' לחו"ש סימן קפ"ג סק"א ד"ה ולפע"ד. ובעיקר הענין, ע"ע לעיל משנ"ת בד"ה בבשרה עד שתרגיש בבשרה.

הטעם דאין החזקה פוטרתם מאשם תלוי, משום דרוב פעמים הדם בא מקודם, אין החזקה אלימא, [עפי"ד תוס' ס: ד"ה ואין]. חוו"ד שם.

קשה אי בעי' הרגשה, אמאי בנמצא על שלה אותיום, חייבין בקרבן, ואי משום חזקת דם בהרגשה, הא איכא חזקת טהרה של האשה. נובי"ק יו"ד סימן נ"ה ד"ה ובזה. ועי' חוו"ד סימן ק"צ סק"א. ועי' חידוד הלכות בסו"פ. ועי' ערוך לנר ד"ה ואימא הרגשת. ועי' לחו"ש סימן קפ"ג סק"א ד"ה ולפע"ד, [יעויין שם דשמואל לשיטתו דוסתות דאו'], וע"ע בדבריו בסימן ק"צ סק"א, ועי' בד"ה אמר שמואל. ובעיקר הקו', עי' משנ"ת להלן בד"ה לא לעולם דארגישה.

וקתני נמצא על שלה.

הטעם שלא הק' מנמצא על שלו. ערוך לנר ד"ה וקתני. רש"ש. שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סימן ה'. שו"ת שיבת ציון [לנדא] סימן ל"ז.

לא לעולם דארגישה ואימא הרגשת שמש הוה.

הטעם דתלי' שהרגישה וטעתה בהרגשת שמש, מדאו' [דהא נמצא אותיום וכו' חייבין בקרבן], משום דחזקת דם בא בהרגשה [עפי"ד רמב"ם איסו"ב פ"ט ה"א, ובעיקר דבריו, עי' לעיל בד"ה לעולם דארגשה]. ערוך לנר ד"ה ואימא. חידוד הלכות, נודע ביהודה סימן נ"ה ד"ה ואף, [הו' בערוך לנר שם]. חוו"ד סימן ק"צ סק"א [ויעויין שם דבנמצא לאח"ז פטורין משום דיש חזקה דמעיקרא שאומרת שלא הרגישה]. סד"ט סימן ק"צ סק"א ד"ה וכבר. חכמ"ב. ועי' לחו"ש סימן קפ"ג סק"א ד"ה ולפע"ד. ובעיקר הענין אי תלי' לחומרא בהרגשת שמש, עי' משנ"ת לעיל בד"ה לעולם דארגשה.

יל"פ באופ"א, דכיון דמקור מקומו טמא [לעיל מ"א:] א"כ טמאה טומאת ערב לענין ביא"מ וטהרות, ואחר שטמאה, שוב אין לה חזקת טהרה, ומשו"ה אמרי' דחזקת דמים שבאין בהרגשה. נובי"ק סימן נ"ה ד"ה אבל לפע"ד.

הטעם דחזקת דמים באין בהרגשה עדיף מחזקת טהרה של האשה. חוו"ד [הנ"ל]. נודע ביהודה [הנ"ל]. ועי' לחו"ש שם, [יעויין שם דשמואל לשיטתו דוסתות דאו'], וע"ע בדבריו בסימן ק"צ סק"א, ועי' בד"ה אמר שמואל.

ואימא הרגשת שמש הוה.

עי' משנ"ת לעיל בד"ה ואימור הרגשת מ"ר הואי.

קשה מנלן דטעתה בהרגשת שמש, דילמא היה עם הרגשת העד, וכיון דהוי ספק, אמאי חייבין בקרבן. שו"ת שיבת ציון [לנדא] סימן ל"ז, [ויעויין שם דלא משכחת בשיעור אותיום, בדיקת חורין וסדקין].

אי טעות בהרגשת שמש שכיחא, או דוקא הכא חיישי' כיון דראתה שלא בהרגשה, שהוא כנגד הרוב. עי' חוו"ד סימן קפ"ה חידושים סק"ז, וביאורים סימן ק"צ סק"א. עי' סד"ט סימן קפ"ד סק"כ ד"ה ובזה, ובסימן ק"צ סקמ"ד, וסקס"ז. פרדס רימונים סימן קפ"ז מ"ז סוס"ק ג'. ועי' שו"ת דברי חיים חיו"ד סימן ע"ח. ועי' להלן.

לפי"ז אף דקיי"ל וסתות דרבנן ובעבר הוסת טהורה, מ"מ בבדקה עצמה בשעת הוסת, ונאבד העד, יש להחמיר דדלמא ארגשה ולאו אדעתה. חוו"ד סימן קפ"ד ביאורים סקי"א. אולם עי' שו"ת פנים מאירות סימן קכ"ו [דס"ל להקל]. וכ"כ שו"ת שב יעקב סימן מ"ה. ובכרו"פ סימן קפ"ג. ועי' סד"ט סימן קפ"ג סק"ב, [לפקפק בדבריהם, ועייש"ע בד"ה ומיהו, ועייש"ע בסימן ק"צ סקמ"ד וס"ז, ובסימן קפ"ד סקי"ג, וע"ע בסימן ק"צ סוס"ק צ"ג]. וע"ע שו"ת נטע שעשועים סימן כ"א. וע"ע שו"ת בית שלמה ח"ב חיו"ד סימן כ"ז דף י"ד: ע"ג, [לדחות החוו"ד, מד' השו"ע סימן ק"צ סל"ה]. וכן ע"ע בפרי דעה בפתיחה להל' נדה שער ז'. וכן שו"ת מהר"ש [ענגיל] ח"ד סימן מ"ט [לדחות החוו"ד]. וכן בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סימן ע"ח. וע"ע פמ"ג יו"ד סימן נ"ג וסימן ע"ד [כיו"ב דנאבד העד הוי ס"ס]. וכן עי' בס' חקר הלכה מע' נדה סק"ב דף נ"ב ע"ד. וכן עי' שו"ת אבנ"ז יו"ד סימן ר"ל, [אך יעויין שם בשם פ"ת כהחוו"ד]. וע"ע בס' שאול יוסף דעת סי קפ"ט ס"ד, דף צ"ה: [לדחות החוו"ד והפ"ת]. וכן עי' בס' דעת תורה הל' נדה דף ה:, ועי' חדרי דעה סימן קפ"ד, דפ"א:, מו"מ אי בספק דאורייתא תלי' היכא דאפשר לתלות, [כיון דהוי ס"ס, ספק אי מגופה ספק בהרגשה], סד"ט שם ד"ה ומיהו. ועי' שו"ע סימן ק"צ סל"ה, לגבי עד שאינו בדוק. ועי' רמב"ן ורשב"א שהו' במ"מ איסו"ב פ"ד הי"ט. וע"ע ב"י סימן ק"צ, הו' בט"ז שם סקכ"ג.

[מו"מ אי להתירה בעי' הוכחה שלא הרגישה, או דלאוסרה בעי' הוכחה שהרגישה. חקר הלכה שם. ועי' חדרי דעה סימן קפ"ד, דפא:, ועי' רש"י לעיל ט"ו.].

מו"מ לפי"ז בהטילה מ"ר בשעת וסת ועבר הוסת ולא בדקה אי טמאה משום דאימא סברה דהרגשת מ"ר הוא, או"ד דאין דרך דם לבא עם מ"ר. עי' פ"ת סימן קפ"ד סקנ"א [כהצד' הא']. אולם עי' בתחילת שו"ת מהר"ם שיק דפליג. וכן בס' שאלת יעקב [פראגר] בפתיחת שו"ת מהר"ם מהר"ם שיק חיו"ד בסוף הפתיחה. וע"ע סד"ט סימן ק"ת סוס"ק צ"ג ד"ה נחזור לעניננו, הו' להלן. וע"ע שו"ת דברי חיים חיו"ד סימן ע"ח, [יעויין שם דכן נ' מד' הראב"ד והרמב"ן והרשב"א דאין להחמיר משום הרגשת מ"ר]. וע"ע חקר הלכה מע' נדה סק"ב דף נ"ד ע"ד.

כיו"ב אם מצאה כתם אחר תשמיש אסורה, דשמא הרגישה וכסבורה הרגשת שמש הוא, ושה"ה אם מצאה כתם בבגד צבעוני אחר תשמיש, דהוי סד"א לחומרא. פרדס רימונים בפתיחה דף י"ח. בשם הסד"ט סימן ק"צ סק"א, [ועיי"ש בפרדס רימונים, דהוא תמו' ולא אישתמיט שום פוסק לומר כן, ושכ"כ בסד"ט בסימן ק"צ סקצ"ג בד"ה נחזור לעניננו, דכתמים דרבנן אפי' לאחר תשמיש והטלת מ"ר, וע"ע סד"ט סימן קפ"ד סק"כ ד"ה ובזה, ועי' להלן]. ועי' חוו"ד סימן ק"צ סק"א, וסימן קפ"ג חידושים סק"ב, דאחר הטלת מ"ר ושמש טמאה מה"ת. וכ"כ בשערי טוהר שער ב' אות ג'. וכ"פ בשיעורי שבה"ל סק"צ ס"י סק"ג.

עוד מו"מ אי יש להחמיר משום ששמשה. שו"ת דברי חיים חיו"ד סימן ע"ח, [יעויין שם בשם הסד"ט דאין להחמיר, וכן יעויין שם דכן נ' מד' הראב"ד והרמב"ן והרשב"א לגבי הרגשת מ"ר].

אי אחר הטלת מ"ר, היכא דמיתלי בדב"א אי תלי' או לא. עי' חוו"ד סימן ק"צ סקכ"ז, דתלי'. וכ"כ בשערי טוהר ש"ב אות ג'. חת"ס לסימן קפ"ג, דינים העולים אות ה', לענין דם הנמצא בבדיקת עד. וכ"כ בשו"ת פנים מאירות ח"ב סימן קכ"ז. שו"ת שב יעקב ח"א סימן מ"ה. ועי' שו"ע הרב סימן קפ"ג סק"ג, [דזה תלי' בפלוגתת הרמב"ם איסו"ב פ"ט ה"א, והתוס' לעיל ג. ד"ה מרגשת, אי אמרי' חזקת דם בא בהרגשה, לענין טעות בהרגשת עד, עי' לעיל בד"ה בבשרה עד שתרגיש]. ועי' סד"ט סימן קפ"ג סק"ב, דנוטה להחמיר, ועייש"ע בסוף סקצ"ג ד"ה נחזור לעניננו, שחזר בו, וע"ע בדבריו, בסימן קפ"ז סק"ג. וע"ע שו"ת מהרש"ם ח"ג סימן ק"ל. ועי' פרי דעה פתיחה שער החמישי ד"ה ולכן נראה, [לחלק דאחר הטלת מ"ר, כיון דאין דרך דם לבוא עם מ"ר, ל"ח להרגשה, משא"כ אחר בדיקה או שמש]. וכ"כ בחזון איש סימן צ' סק"א, דאחר מ"ר, ל"ח להרגשה. וכ"מ בשו"ת אגרו"מ ח"ד סימן י"ז אות ט"ז. וכ"כ בלבושי עז סימן קפ"ג סק"ו, בשם הגריש"א. ועי' פרדס שמחה סק"צ סוף סק"ב. ועי' פרדס רמונים פתיחה כוללת חקירה שלישית ורביעית, מש"כ בזה באורך.

האומרת לבעלה בשעת תשמיש מרגשת אני, אי"צ לפרוש באבר מת, דטועה בהרגשת שמש, פלוגתא בזה. חוו"ד סימן קפ"ה חידושים סק"ז, וביאורים סימן ק"צ סק"א. אולם עי' סד"ט סימן קפ"ד סק"כ ד"ה ובזה, [דפליג, וס"ל דטעות בהרגשת שמש לא שכיחא, וכ"כ הסד"ט בסימן ק"צ סקמ"ד, וסקס"ז], וכ"כ בפרדס רימונים סימן קפ"ז מ"ז סוס"ק ג'. ועי' שו"ת משנה הלכות ח"ט סימן קע"ה.

מו"מ בזה מגמ' בשבועות י"ד: המשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי וכו', ועיי"ש ברש"י. שו"ת משנה הלכות שם. וע"ע מרדכי שם פרק ידיעות הטומאה, סימן תשנ"ד.

אם אמרה בבירור שמרגשת דם טמאה אף באמצע תשמיש. חוו"ד סימן קפ"ה חידושים אות ז'.

לאו אם רוב ימיה טמאין טמאה ואע"ג דלא ארגשה.

מו"מ אי מוכח מדלא אמרי' דמיירי בהרגישה [וכנ"ל בשאר ברייתות] כהתרוה"ד [סימן רמ"ו] דבהרגשה לבד טמאה, ואף ברוב ימיה טהורין. ערוך לנר ד"ה אם רוב, [ויעויין שם דזה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' ד"ה ובמגעות, אי מיירי במצאה כתם]. וכ"כ בחכמ"ב ד"ה לאו, וע"ע בדבריו ברד"ה ובמגעות בא"ד. ובעיקר ד' התרוה"ד, עי' משנ"ת לעיל ה"ד אי דארגישה.

על בשרה וכו' ספק טמא.

מקו"ד הרמב"ם [איסו"ב פ"ט ה"ו] דכתם הנמצא על בשרה אפי' כל שהוא טמאה (ולא תלי' במאכולת), הוא מהכא, [משא"כ בנמצא על חלוקה, דבעי' כגריס ועוד, כדלקמן נ"ח:]. מ"מ שם. ועי' ערוך לנר ד"ה דאי, [יעויין שם ביאור הטעם לזה, ועי' להלן]. ובעיקר הענין הנה הראשונים נחלקו ע"ז וס"ל דאין חילוק בין כתם הנמצא על חלוקה לנמצא על בשרה, וכ"כ בס' האשכול סימן מ"א. ראב"ד איסו"ב שם. רמב"ן בהל' נדה פ"ד הט"ז. רשב"א בתוה"ב ריש ש"ד. חי' הר"ן נ"ז: ד"ה על בשרה. או"ז סימן שמ"ט.

ראיה לד' הרמב"ם, מלקמן נ"ח. דמוקמי' הברייתא דעל בשרה ספק וכו' בנמצא כרצועה, מו"מ בזה. ש"ך סימן ק"צ סק"ט. ועי' שו"ת שב יעקב ח"א סימן מ"ג. תורת השלמים סימן ק"צ סק"ט. דגמ"ר שם בש"ך סק"י. כרו"פ בתפא"י, שם סק"ח. מחצית השקל שם בש"ך סק"י. סד"ט שם סקי"ב. חכמ"ב לקמן נ"ח. ד"ה לא. ועי' לקמן נ"ח. שם, משנת"ב.

מו"מ בדעת הרמב"ם דבגופה ל"ש מאכולת, אי הוא דין ודאי, או רק לחומרא, [ואי תלי' בנידון הנ"ל, אמנם כשנמצא למעלה פחות מכגריס ולמטה יותר, מחמרי' גם להרמב"ם, ולכאו' מוכח כהצד הב']. חוו"ד סימן ק"צ סקי"ב. תפארת למשה שם סי"ז. הגהות רע"א שם סי"ז. ועי' פרדס רימונים בפתיחה לסימן ק"צ עמ' ק"ס. וע"ע משנ"ת להלן בדף נ"ט. בתוד"ה היו, בבא"ד שאז אין אנו תולין.

עוד ראיות להרמב"ם. ביאור הגר"א סימן ק"צ אות ט"ז. או"ש ברמב"ם שם, [יעויין שם ב' הוכחות, חדא דמ"ש מאכולת משאר תליות, דלא תלי' להקל רק בנמצא על חלוקה, ועוד הוכיח מלעיל נ"ב: עיי"ש]. תפארת למשה בב"י רס"י ק"צ.

הטעם להחמיר בנמצא בבשרה, מו"מ בזה, נ"מ בין הדרכים. הגהמ"י שם אות א' בשם רבינו שמחה [יעויין שם משום דכל הגוף כבדוק אצל מאכולת, ועי' ב"י סימן ק"צ ס"ו (א) דרבינו שמחה פליג על המ"מ הנ"ל, דלהמ"מ הטעם משום דכל ספק בבשרה טמא, ועי' להלן]. ועי' ערוך לנר שם באופ"א [דנמצא על בשרה רגל"ד דהוא מגופה, וכעי"ז מבו' בחוו"ד סימן ק"צ סק"ו, אמנם עי' חוו"ד שם סקי"ב]. ועי' תפארת למשה בב"י רס"י ק"צ, [דכיון דהטעם להיתר בפחות מכגריס, הוא משום דאין לך כל מיטה ומיטה שאין בה כמה טיפי דמים כמבואר לקמן נ"ח: וזה ל"ש בבשרה, וזהו כד' רבינו שמחה]. מו"מ בתלייה אחרת שתהיה בבשרה, דתלי' בפלוגתת ההגמ"י והמ"מ, ועי' דרכי משה סימן ק"צ סק"ג [לגבי תלי' במכה, דתולין וכההגמ"י]. עוד מו"מ בהגיר' בהגמ"י במה שהבי' מרבינו שמחה, עי' ב"י ודרכי משה שם. ועי' תורת השלמים שם. ועי' בהגמ"י לפנינו גיר' אחרת. מו"מ אי טעם הרמב"ם משום דבגופה ל"ש מאכולת, עי' במפרשים, הנ"ל, ועי' חוו"ד סימן ק"צ סקכ"ב [להק' המפרשים כן, מלעיל י"ד. דמבו' דרק או"מ בדוק ממאכולת, ועוד דהחוש מכחיש זה, וכעי"ז בחכמ"ב ד"ה אמר, הב']. י"א דטעם הרמב"ם משום דבבשרה רגל"ד דאתי מגופה. ערוך לנר שם. חוו"ד שם.

ילה"ק להגהמ"י, אמאי קרי בגמ' לנמצא על בשרה ספק, הרי הוא ודאי טמא, כיון שהוא בדוק, מו"מ בזה. כרו"פ בתפא"י סימן ק"צ סק"ח. ועי' סד"ט שם סקל"ג ד"ה ואגב. וע"ע להלן מה שהו' מס' תורת השלמים.

עוד בענין כתם שנמצא על בשרה, אי טמא בכל שהוא, פלוגתא בזה. עי' רמב"ם [הנ"ל], וכ"מ ברש"י לעיל י"ט: ד"ה הרגה מאכולת, [ועי' חכמ"ב ד"ה בעי, מש"כ בדעת רש"י בזה]. אולם עי' ראב"ד שם דפליג. וכ"ד הרשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד ט"ו: וכן בהל' נדה להרמב"ן פ"ד ה"ג, [ועי' בדבריו שם בהט"ז]. ועי' שו"ע סימן ק"צ ס"ו [יעויין שם ב' השיטות, ועי' תורת השלמים שם סק"ט, ועי' להלן]. ועי' סד"ט שם, ועי' לחו"ש שמלה סימן ק"צ סקי"ג ד"ה בס"ט. עוד מו"מ בשי' הרמב"ן אי ס"ל כהראב"ד או כהרמב"ם, ומו"מ במש"כ בהלכותיו שם הט"ז דרק בנמצא על בשרה וחלוקה תלי' במאכולת, אבל לא בנמצא רק על בשרה, סד"ט שם. לחו"ש שם. מו"מ וביאור בד' הרשב"א הנ"ל, עי' שו"מ מהדו"ק ח"א סימן קנ"ג ד"ה ובזה נלפע"ד. ישועות יעקב סימן ק"צ סק"ג.

אם הרגה מאכולת, מודה הרמב"ם, דתלי' גם בנמצא בבשרה. רע"א סימן ק"צ סק"ה, בשם תפארת למשה בב"י, ד"ה שכ' הרשב"א.

ק' לדעת הרמב"ם, מלקמן נ"ח. דנסתפק בטיפין טיפין. ראב"ד איסו"ב פ"ט ה"ו. ס' האשכול סימן מ"א עמ' 101. ועי' מ"מ שם. ועי' להלן בד"ה טיפין טיפין משנת"ב.

ילה"ק להרמב"ם, מדתני במתני' דין כתם על בשרה וחלוקה יחד, ואתרוייהו אמרי' [לקמן נ"ח:] ותולה בכ"ד שהיא יכולה לתלות, ומש' נמי לענין מאכולת. ראב"ד שם.

ילה"ק להרמב"ם, מדמוכיח בגמ' דעל בשרה טמא, דאי מן השוק על לאשתכוחי על חלוקה, ומש' דבלא"ה הוי תלי' בשש"ט, וא"כ ה"ה בפחות מגריס במאכולת. ערוך לנר ד"ה דאי, בדעת הר"ן ד"ה על בשרה, [ויעויין שם בערוך לנר עוד בזה, אמנם יעוי' בלש' ר"ן דמש' באופ"א, ובעיקר הדברים, עי' מש"ה לעיל בשם הגהמ"י בדעת הרמב"ם דאין מצוי בגופה מאכולת כלל, ולפי"ז לק"מ, אמנם עי' להלן דלשי' הרמב"ם גם לא תלי' בנמצא בבשרה בשש"ט, ויל"ע בזה].

ילה"ק להרמב"ם, אמאי לא מוקמי' הברייתא, בכתם כל שהוא, דעל בשרה טמאה ובחלוקה טהורה. ספר האשכול [אוירבך] הל' נדה סימן מ"א עמ' 101. תורת השלמים שם. ערוה"ש שם סכ"ח. שו"ת שב יעקב ח"א סימן מ"ג. לחו"ש שם בהגהה. חת"ס ד"ה אב"א. סד"ט שם סקל"ג ד"ה ואגב. כרו"פ בתפא"י שם סק"ח. חכמ"ב ד"ה אמר, הב'. מי נדה ד"ה על חלוקה. ישועות יעקב שם סק"ו. תפארת למשה [בב"י] רס"י ק"צ. מלבושי טהרה שם סק"ה. ועי' נחל אשכול שם.

י"ל דבנמצא על בשרה שבדוקה אצל מאכולת [לרבינו שמחה הנ"ל], אי"ז ספק ול"ש לאוקים הברייתא בזה. תורת השלמים שם סק"ט. נחל אשכול שם אות ז'. ועי' לחו"ש שם. וחכמ"ב שם. וע"ע כרו"פ שם. וסד"ט שם. ועי' משנ"ת לעיל בענין הגיר' בהגמ"י. וכן ע"ע לעיל מה שהו' להק' להגהמ"י.

י"ל דמדנקט לשון כולל ספק טהור ספק טמא מש' כל הספיקות, ולאו דוקא בפחות מגריס. לחו"ש שם סקי"ג.

י"ל דלהוו"א אה"נ כתם בפחות מגריס בבשרה ג"כ היה טהור, וזה גופא נתחדש הכא, ביאור בזה. לחו"ש שם. ועי' בתוד"ה על, מה שהקשה, ומה שצויין שם. ועי' להלן בשם החת"ס באופ"א.

י"ל דלמקשן דס"ל דטמאה בלא הרגשה, ילה"ק היאך מקילי' בכתמים דהא הוי ספק אחד מה"ת, וצ"ל דס"ל דאין רוב דמים מן המקור, ומשו"ה לעולם איכא ס"ס, וא"כ ה"ה דעל בשרה בעי' גריס, כמו בחלוקה. חת"ס ד"ה אב"א.

י"ל דע"כ מיירי בגוונא דאיכא גריס, ההכרח לזה. חכמ"ב ד"ה אמר, הב' בשם מוהר"מ פישלס. ועי' מי נדה שם. ועי' בתוד"ה ובמגעות, ומה שצויין שם.

עוד ישובים בזה. חכמ"ב לקמן נ"ח. ד"ה עם. תפארת למשה שם.

דקדוק כהרמב"ם מלקמן נ"ח: ערוה"ש סימן ק"צ סכ"ט. ועי' להלן נ"ח: ד"ה עד כגריס, משנ"ת.

י"א דלדעת הרמב"ם בנמצא על בשרה וחלוקה טמאה בכל שהוא, דכיון שנמצא על גופה רגל"ד דטמאה, וראיה לזה מהרשב"א, מו"מ בזה. חוו"ד סימן ק"צ סק"ו. ועי' רע"א בחוו"ד שם [יעויין שם להק' דלהרשב"א עצמו בנמצא על בשרה וחלוקה טהורה, ועוד דברמב"ם שם הכ"ג איתא נמי דטהורה, ומש' שם דאף בלא עברה בשש"ט], וכה"ק בלחו"ש שמלה שם סקי"ד. ובחי' מהר"י שפירא לעיל י"ד. ד"ה תד"ה ולמחר, ובאו"ש שם ה"ו. ועי' רמב"ם שם הכ"ג. ובעיקר הענין, אי להרמב"ם טמאה בנמצא על בשרה וחלוקה, עי' משנ"ת בד"ה על בשרה.

עוד מו"מ בשי' הרמב"ם. ראב"ד שם. ערוך לנר ד"ה דאי. חוו"ד סימן ק"צ סק"ו. רע"א בחוו"ד שם. לחו"ש שמלה שם סקי"ד.

אי קיי"ל כהרמב"ם או כהראב"ד. עי' שו"ע שם. ועי' ב"ח שם סקי"ב ד"ה פסק [כהראב"ד]. אולם בש"ך שם סק"י פליג. ועי' תורת השלמים שם.

בכתם הנמצא מעל החגור, אפי' בבשרה טהורה, דאין דרך דם הבא מן המקור להמצא שם. רמב"ם שם. ועי' חוו"ד סימן ק"צ סקי"ב. הגהות רע"א שם סי"ז.

נמצא על בשרה, אינה תולה בשוק של טבחים. רמב"ם איסו"ב פ"ט ה"כ. ועי' לעיל בזה.

ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב וכו'.

מהכא נפיק לן, לענין אותו ואת בנו דאם אין ידוע איזה יום נשחטה האם, א"צ לחוש, דהלך אחר רוב ימיה. תבואת שור סע"ז סקט"ז. ועי' רש"י ותוס'.

מו"מ במי שהוא עתים חלים ועיתים שוטה, אי אזלי' בתר רוב ימיו, כמבואר הכא. שו"ת עין יצחק ח"ב אה"ע סימן ז' ענף ב' אות ו'. ועי' שו"ת ברית אברהם אה"ע סימן ע"ו.

הטעם דההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת אסור לו לעשות מלאכה, ואע"ג דרוב ימים מותר, הוי קבוע. מג"א שד"מ סק"א. ועי' שו"ת עין יצחק שם, [יעויין שם לחלק בין עתים חלים וכו' לשבת].

עוד מו"מ בכל הנ"ל. עי' שו"ת מהרש"ם ח"ח סימן קמ"ד.

ספק טמא וכו' ואע"ג דלא הרגישה.

מו"מ אי מוכח מדלא תי' דמיירי בהרגישה [וכנ"ל בשאר ברייתות] כהתרוה"ד [רמ"ו] דבהרגשה לבד טמאה, ומשו"ה אין לחלק בנמצא על חלוקה. סד"ט סימן ק"צ סק"ג ד"ה ועתה [יעויין שם להוכיח כן]. ועי' נודע ביהודה יו"ד סימן קי"ח ד"ה אבל, לדחות, דל"ש לאוקומי בהרגישה, דא"כ אי"ז ספק טמא וכו'. וכ"כ בחכמ"ב ד"ה קתני. וע"ע משחת אהרן אספ"ז עמ' ס"ח. ובעיקר ד' התרוה"ד, עי' משנ"ת לעיל ה"ד אי דארגישה.

אב"א מחגור ולמטה כגון שעברה בשש"ט על בשרה מגופה וכו'.

ואפי' נתעסקה באדום, אין תולה. ר"ן במתני'.

על בשרה מגופה וכו' על חלוקה וכו'.

פלוגתא בנמצא על בשרה וחלוקה, אי טמאה או טהורה, עוד מו"מ ושיטות בזה. רמב"ם איסו"ב פ"ט הכ"ג [יעויין שם דטהורה]. וכ"מ ברמב"ן הל' נדה פ"ד הי"ג, ט"ז. ורשב"א ד"ה איבעית, תוה"ב ב"ז ש"ד י"ח, [ועי' משמרת הבית שם להוכיח כן, וכ"פ השו"ע, עי' להלן]. וכן מאירי ד"ה תולה, וד"ה מזה. וכן בר"ן ד"ה על בשרה, בשם אחרים. רשב"ץ בשם איכא מ"ד. אולם הרא"ה בבדק הבית ב"ז ש"ד י"ז: פליג, וכ"ה הרשב"ץ בשמו. וכ"כ בר"ן ד"ה על בשרה, [ויעויין שם שהכריע בין השיטות, דהכל תלי' לפי רוב הדם שנתעסקה בו]. ועי' תוספות הרא"ש לעיל י"ד. ד"ה ולעת זקנותו, [דהוא ספיקא דדינא]. ועי' ראב"ד [הו' ברשב"א ד"ה אבל הראב"ד, דאם עברה בשוק של טבחים, אף בבשרה תלי' לקולא, ואינו בראב"ד לפנינו, ועי' להלן]. שו"ע סימן ק"צ סי"א. ועי' ערוה"ש סימן ק"צ סנ"ג [בדעת התוס' ד"ה על, דטמאה, ועי' להלן]. ועי' ערוך לנר ד"ה דאי.

יש מדקדקין מהמבו' בתוד"ה על, דאילו היתה מגלה את בשרה, הוי תלי' דאתי מבחוץ, אף דהוא ספק השקול, וא"כ ה"ה בנמצא על בשרה וחלוקה, דטהורה. ועי' ערוה"ש סימן ק"צ סנ"ג [דלהתוס' טמאה, וצ"ב]. ובעיקר הענין לגבי גילתה בשרה, עי' משנ"ת להלן.

י"א דאם עברה בשוק של טבחים, אף בנמצא על בשרה תלי' לקולא. ראב"ד שם. ועי' רשב"א שם. ובעיקר ד' הראב"ד, אי מיירי בכל גווני או דמיירי רק כשנמצא מן החגור ולמעלה בנזדקרה ועברה בשש"ט, עי' רשב"א שם. אולם עי' פרישה סימן ק"צ סקכ"ב [יעויין שם שכ' כהצד הב']. ועי' משנ"ת ברד"ה דאזדקרה.

היאך הדין בנמצא הדם על בשרה ועל צידו הפנימי של החלוק. עי' תוד"ה על. ועי' רשב"א ד"ה איבעית, וד"ה הרואה. ועי' שו"ע סימן ק"צ סי"ב [יעויין שם דטהורה]. ועי' משנ"ת בתוד"ה על.

מו"מ בגדר הרגל"ד, אי מה שנמצא בבשרה זהו הרגל"ד, או ממה שאינה נמצא על החלוק, ונ"מ בגילתה בשרה, [דלהצד הא', בכה"ג יש רגל"ד], וכן בנ"מ בנמצא על ידה. עי' תוד"ה על, [דטהורה, הו' לעיל]. ועי' בית שלמה ח"ב סימן י"ד בדעת הרשב"א, כהצד הב'. [ועי' בגמ' "דאי מעלמא אתאי על חלוקה" וכו', ומש' כהצד הב', ועי' בית שלמה שם לדחות]. ובעיקר הענין, עי' רע"א על השו"ע סימן ק"צ סק"ח. ועי' רשב"א בתוה"ב הקצר ב"ז ש"ד כ"א. טור סימן ק"צ סי"ט. ט"ז שם סקי"ד. חוו"ד שם סק"ו. ועי' להלן לגבי נמצא על ידה.

מו"מ כעי"ז בד' הסוברים [עי' רשב"א לעיל ועוד] דבנמצא על בשרה וחלוקה, טהורה. רע"א שם [עי' להלן]. חוו"ד סימן ק"צ סק"ו. ועי' בית שלמה [הנ"ל] בדעת הרשב"א.

אי בעברה בשוק על טבחים ונמצא על ידה, טהורה או לא, מו"מ בזה. עי' טור שם. ט"ז שם. רע"א שם [יעויין שם להוכיח דטמאה, ממש"כ הרשב"א בתוה"ב הקצר שם דנתעסקה בכתמים ומצאה דם על ידיה טהורה, ומש' דבעברה בשוק של טבחים טמאה, ועי' להלן]. וע"ע מו"מ אי בעברה בשש"ט, ונמצא על גופה, אי טהורה או לא, פרישה סימן ק"צ סק"ל [יעויין שם להשוות נתעסקה בכתמים, ונמצא על ידיה, לתולה בבנה ובעלה ונמצא על גופה ממש, וכ"מ בסד"ט שם סקמ"ג. לחו"ש שם סקכ"ו. חכמ"א סימן קי"ג סקט"ז, ולפי"ז אין לחלק בעברה בשש"ט בין נמצא על ידיה לנמצא על גופה, אולם עי' חוו"ד שם סקי"ג דפליג. אמנם עי' ט"ז שם סקי"ד [לגבי נתעסקה בכתמים, דדוקא בנמצא על ידיה, ולא בנמצא על גופה, ודלא כהפרישה שם שהשוום]. אך עי' פרי דעה [טורי כסף שם] בדעת הט"ז כהפרישה.

ילה"ק להרשב"א [בתוה"ב שם, הו' בט"ז שם מהטור בשמו], שכ' דנתעסקה בכתמים ומצאה דם על ידיה טהורה, ומש' דבעברה בשוק של טבחים טהורה, וק' דבידיה אין להוכיח דטמאה ממה שלא נמצא על חלוקה. רע"א שם, [אמנם להצד הא' לק"מ, ועי' מש"ה לעיל מהבית שלמה בדעת הרשב"א]. ובעיקר ד' הרשב"א, הנה דקדוק זה הוא לפימ"ש הט"ז בשמו, אמנם יעויין שם ברע"א גיר' אחרת, וכן עי' בפרישה שם סק"ל בד' הטור.

מו"מ בדעת הרמב"ם [איסו"ב פ"ט ה"ו] שכ' לגבי כתם פחות מגריס בבשרה דטמאה, היאך הדין בנמצא פחות מגריס בבשרה, וכן בחלוקה. חוו"ד שם. רע"א [בחוו"ד שם]. ערוך לנר. וע"ע משנ"ת בד' הרמב"ם, בד"ה על בשרה וכו' ספק טמא.

יש מוכיחין מהרשב"א [בסוגיין] דבנמצא על בשרה הטעם משום רגל"ד, ויש שדחו דהא הרשב"א ס"ל לטהר בנמצא על בשרה וחלוקה. חוו"ד שם [יעויין שם להוכיח] וכ"נ בערוך לנר. אולם הרע"א שם דחאו. ובעיקר הענין אי הרגל"ד הוא מה שנמצא על בשרה, או מה שלא נמצא בחלוקה, [דמש' דהחוו"ד והרע"א פליגי בזה], עי' משנ"ת לעיל.

דקדוק כשי' הרא"ה והר"ן [הנ"ל] ממש"כ על בשרה ספק טהור ספק טמא, טמא, ומש' כל ספק בבשרה, מו"מ בזה. רא"ה שם. ר"ן. ועי' רשב"א במה"ב שם לדחות.

הטעם לטמא בנמצא על בשרה וחלוקה [להני שיטות], משום דבספק שקול אין לתלות בשוק ש"ט, ורק כשיש הוכחה וכגון שנמצא רק על חלוקה. תוספות הרא"ש לעיל י"ד. ד"ה ולעת.

ספק השקול בכתמים, אי תלי' להקל או לא. עי' לעיל בשם ערוה"ש סימן ק"צ סנ"ג. וע"ע חוו"ד סימן ק"צ סקי"ד, [יעויין שם דלא תלי' להקל, כמבואר לקמן נ"ח: לגבי ספק עברה או נתעסקה].

אי בנמצא דם על גופה במקום מגולה, כגון על ידה או רגלה היחפה, פלוגתא בזה. ט"ז יו"ד סימן ק"צ סקי"ד. רע"א שם. שו"ת בית שלמה ח"ב סימן י"ד. שיירי טהרה סימן ק"צ תשובה ח' ומ"ו. חקר הלכה אות כ"ג.

על בשרה מגופה אתאי.

אמאי בל"ב גרס ודאי מגופה ובל"ק לא. סד"ט סימן ק"צ סקל"ג ד"ה ולפענ"ד. ועי' לחו"ש סימן ק"צ סקכ"א. ועי' משנ"ת להלן בד"ה ודאי מגופה.

אי גרסימן הכא "ודאי מגופה". עי' מ"מ איסו"ב פ"ט הי"ט [לגרו' ודאי, ועי' בתוד"ה על בשרה שגרסו כן, ועי' סד"ט דהתוס' קאי לל"ב].

על חלוקה מיבעי ליה אשתכוחי.

אי ר"ל גם על חלוקה מיבעי לי' אשתכוחי, או רק על חלוקה, [ונידון זה תלי אי בנמצא על בשרה וחלוקה טמאה או טהורה]. ערוך לנר ד"ה דאי. ובעיקר הנידון בנמצא על בשרה וחלוקה, עי' משנ"ת בד"ה על בשרה מגופה.

אי על חלוקה איבעי וכו', ר"ל דאם נמצא גם בבשרה וגם על חלוקה, יהיה ראיה לתלות בשש"ט, או דאז לא יהיה ראיה דמגופה אתי. ערוך לנר שם.

מו"מ לגבי תלייה בבנה ובעלה, כשנמצא בבשרה. עי' פרישה סימן ק"צ סק"ל. חוו"ד שם סקי"ג.

ואב"א מחגור ולמעלה.

אי הל"ב פליג על הל"ק, או לא, פלוגתא בזה, נ"מ בנמצא על בשרה לבד אי תולה במקום שיכולה. עי' רשב"א ד"ה ונמצא פסק הלכה, [דהל"ב מודה להל"ק, יעויין שם כן בשם הרמב"ם], וכ"כ בתוה"ב ב"ז ש"ד. וכ"כ האו"ז סימן ש"נ, ועי' סימן שנ"א. וכ"כ הרשב"ץ, והמאירי ד"ה מזה. וכ"פ הטור סימן ק"צ סי"א. אולם עיי"ש ברשב"א ומאירי בד' הראב"ד דהל"ב פליגא.

אי בל"ב מיירי בעברה בשש"ט, עי' משנ"ת ברד"ה דאזדקרה.

ודאי מגופה אתאי.

דקדוק אמאי בל"ב קאמר דהוי ודאי ובל"ק לא, אי מוכח מזה כהרשב"א דבל"ב מיירי דלא עברה בשש"ט. סד"ט סימן ק"צ סקל"ג ד"ה ולפענ"ד. ועי' מ"מ איסו"ב פ"ט הי"ט [לגרו' בל"ק ג"כ ודאי, ועי' בתוד"ה על בשרה שגרסו כן, ועי' סד"ט דהתוס' קאי לל"ב]. ועי' לחו"ש סימן ק"צ סקכ"א. ובעיקר הענין, אי בל"ב מיירי בלא עברה בשש"ט, עי' משנ"ת ברד"ה דאזדקרה.

כגון דאזקרה.

אי בסתמא חיישי' שנזדקרה, פלוגתא בזה. רמב"ם איסו"ב פ"ט הכ"א. [יעויין שם דבסתמא נמי, הו' ברשב"א ד"ה והא דאמרי' דאבשרה, ובר"ן ד"ה ואב"א]. רשב"א שם, [יעויין שם דדוקא כשיודעת]. וכ"כ הר"ן שם. וכ"כ הראב"ד שם. וכ"כ המאירי ד"ה ועכשו. ועי' ערוך לנר ד"ה כגון, [יעויין שם דלא מבו' היכא מש' כן בר"מ, ויעויין שם מש"ה מד' בהל' איסו"ב פ"ט הכ"א, ושהי' לר"ן גיר' אחרת בר"מ, ועי' כס"מ וב"י שם דנזדמן לראב"ד ורשב"א ברמב"ם נוסחא מוטעית].

ועוד תנן הרואה וכו' טמאה ואע"ג דלא הרגישה.

אי מדאין מתרץ דמיירי בהרגישה וכדלעיל, מוכח כהתרוה"ד [רמ"ו] דהרגישה ולא מצאה כלום טמאה, וא"כ אין לחלק במתני' בין נמצא כנגד בית התורפה לשלא כנגדו. נובי"ת יו"ד סימן קי"ח ד"ה ואמנם. פתחי נדה [בחכמ"ב] ד"ה ועוד, [יעויין שם לדחות דל"ש לאוקים בהרגישה, דא"כ הו"ל לחלק בלמטה מחגור עצמו, בין הרגישה ללא הרגישה]. ועי' משחת אהרן אספ"ז עמ' ס"ח. ובעיקר ד' התרוה"ד, עי' משנ"ת לעיל ה"ד אי דארגישה.

מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן.

עי' משנ"ת לקמן נ"ח. ד"ה מדרבנן.

רש"י

רד"ה כנגד וכו' דאיכא למימר דם מאו"מ וכו'.

מו"מ לגבי כתם שהוא ספק, אי מחמירין בו. כס"מ איסו"ב פ"ט ה"א ה"ב. ועי' משנ"א פ"ח מ"א ד"ה ושלא, [דאיכא למימר הוא לאו דוקא, אלא ודאי אמרי' הכי].

רד"ה צדדים וכו' כנגד העקב וכו'.

י"מ דעקב הוא כף הרגל הנוגע בקרקע כשעומדת, [ודלא כמש' מרש"י דהיינו אחורי הרגל למטה]. אליהו רבה פ"ח מ"א.

רד"ה מן החגור וכו' כנגד בית התורפה הוא.

י"מ דנמצא הכתם במקום החגור עצמו, דטמאה, והטעם משום דכששוחה מגיע החגור כנגד בית התורפה. ראב"ד בעה"נ פ"ב ה"ב. ועי' רע"ב פ"ח מ"א כפירש"י. וכ"כ בתויו"ט ד"ה ראתה בדעת הרשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד י"ז: וכ"מ בשלט"ג שבועות ב: אות א'. [הו' לעיל בד"ה מן החגור]. וכן עי' סד"ט ק"צ סקפ"ח בדעת הרשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד כ. דמקום החגור עצמו טהור. ובעיקר הענין אי זהו דעת רש"י והרע"ב, עי' ש"ך יו"ד סימן ק"צ ס"ק כ"א שכ"כ בדעתם. אולם עי' הגהות אמרי ברוך בחוו"ד, חידושים סקי"ט, דכוונת רש"י כהראב"ד. ועי' סד"ט סימן ק"צ סקפ"ח.

אי כוונת הראב"ד לאופן שע"י שחייה מועטת מכוון כנגד בית התורפה, או גם באופן דבעי' שחייה מרובה. סד"ט סימן ק"צ סקל"ה [יעויין שם שנסתפק בזה].

אי יש לחלק בין אופן שחוגרת חגור לאופן שאינה חוגרת. סד"ט שם. ועי' ערוה"ש סימן ק"צ סנ"ט מה שתמה ע"ד.

יש שהוסיפו דאפי' אם אינו מגיע אלא בשעה ששוחה ביותר טמאה. רמב"ן. רשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד. מאירי ד"ה ועכשו. טור סימן ק"צ סי"ג. שו"ע שם. וע"ע משנ"ת ברד"ה אם. וכן ע"ע משנ"ת בגמ' בד"ה מן החגור.

צ"ב למש"כ רש"י דחגור כנגד ב"ה, דא"כ אמאי לא נקט כנגד ב"ה וכמו בנמצא בבשרה. יין מישרים. משמרת הטהרה עמ' של"א, [ויעויין שם מו"מ אי מהתם מקור הראב"ד הנ"ל].

רד"ה אם וכו' שפעמים שפושטתן מזרועה ונופל כנגד מטה.

וכ"פ באו"ז סימן ל"ד בשם רשב"ם. ועי' סד"ט סימן ק"צ סקל"ד.

י"מ דאמרי' שחחה ונגעה שם. ראב"ד בבעה"נ שער הכתמים ב-ג.

יש שהוסיפו דאפי' אם אינו מגיע אלא בשעה ששוחה ביותר טמאה. רמב"ן. רשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ד. מאירי ד"ה ועכשו. טור סימן ק"צ סי"ג. שו"ע שם. וע"ע משנ"ת בגמ' בד"ה מן החגור.

ביאור פלוגתתם, דפליגי אי חיישי' לפשיטת בית היד, ונ"מ בדין בית יד של הבגד העליון. משנ"א. אולם עי' סד"ט שם, [דמש' דלא פליגי בזה, וכונת הראשונים דאחר פשיטת הבית יד אז יגיע לכנגד בית התורפה אם תשחה הרבה, ונ"מ באומרת ברי לי שלא פשטתי, וכ"כ הצ"צ פס"ד, והו' בבדי השולחן שם י"ג, ביאורים].

רד"ה עומדת טמאה דאיידי דדחיק לה עלמא וכו'.

והו"ד ד' רש"י בתוס' לקמן נ"ט: ד"ה האשה. וכ"פ בשו"ת הר"ן סימן מ"ט. ועי' מי נדה קו"א סימן קצ"א ד"ה והנה מדי, [מש"כ אי כן מבואר ברש"י לקמן נ"ט:].

לפי"ד זו, כשידוע לנו שלא היתה דחוקה לעשות צרכיה, אין להחמיר בעומדת, מו"מ אי י"ל דלא פלוג רבנן בעומדת. בדי השולחן יו"ד סימן קצ"א, ציונים סקי"ב. ועי' תוס' לקמן נ"ט: ד"ה דלמא, לגבי שותתת בלא שהיתה דחוקה, וכן ע"ע בזה, רא"ש לקמן נ"ט: סימן א'. מאירי שם ד"ה והמשנה.

הטעם דהוצרך רש"י לפרש משום דדחיק לה וכו', תיפו"ל דעומדת טמאה משום שהיא שותתת, כמבואר ברש"י לקמן נ"ט: ד"ה במזנקת, עיי"ש. עיי"ש ברש"י. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סימן קמ"ח ד"ה תו.

אי הדוחק של יציאת המים גורם או הדוחק של קודם הטלת המ"ר גורם, [ולכאו' נ"מ במזנקת, שהקילוח מגלה שלא היתה דחוקה]. עי' ר"ן שם, דמש' כצד א'. ועי' חזון איש יו"ד סימן צ' סק"א, שכ' "ועוצרת יציאתה", ומש' כצד ב'. ועי' רש"י לקמן נ"ט: ד"ה במזנקת, לגבי עומדת, דזינוק מהני לטהרה. ובעיקר הענין אי זינוק וקילוח מהני בעומדת, עי' משנ"ת להלן.

פי' אחר, דעומדת מחמת עמידתה יוצאים המ"ר בדוחק, ומתוך כך חוזרים למקור ומביאים דם. רא"ש פרק האשה, סימן א'. מאירי לקמן נ"ט: ד"ה והמשנה. לבוש יו"ד סימן קצ"א.

יש שביארו [בדעת הרא"ש], דלעולם יש לחוש דמ"ר חוזרים למקור, אלא שבמזנקת המ"ר יוצאים בגבורה ואינם יכולים ליכנס למקור, הערה לפי"ז בלש' הגמ' "עומדת דדחיק לה עלמא". חזון איש יו"ד סימן צ' סק"א.

עוד מו"מ בנידון רש"י והרא"ש. עי' חי' רע"א לקמן ס"ו:

אי עומדת ומקלחת מוכיח דלא היה המקום צר, או"ד דל"ה סימן, דמה שמקלח הוא משום שמשתנת בכח ובגבורה. לבוש שם, [יעויין שם דאיכא פלוגתא בזה]. ובעיקר הענין יל"ע אי הלבוש אזיל לשי' בביאור החילוק בין עומדת ליושבת. וע"ע מה שהו' בפירש"י לעיל.

פי' אחר, דכשנפתח שביל המ"ר נסגר שביל דם הנידות, אבל בעומדת נפתח שביל המ"ר רק מעט, ויש לחוש שמא נפתח גם המקור. משנ"א פ"א מ"א בדעת התוס' לקמן נ"ט: ד"ה האשה. וכ"כ בתוס' אנשי שם פ"ט מ"א. ובעיקר הענין, אי הטעם דבמ"ר אין חוששין לנידות, [עכ"פ ביושבת] משום דכשנפתח שביל המ"ר נסגר שביל הדם, עי' משנ"ת להלן נ"ט: בד"ה עושה צרכיה, ובתוד"ה האשה. ובעיקר פי' המשנ"א והתוס' אנשי שם, עיי"ש הכרחם לזה, ועי' ברא"ש פ"ט סימן א'. וע"ע להלן שם משנת"ב.

רד"ה דארגישה בשעת בדיקה ועגול להכי טהור וכו'.

מוכח דמיירי כשאומרת שהרגישה, ואעפ"כ תלי' להקל, דאל"ה הול"ל אמאי משוך טמא הא לא ארגשה. שו"ע הרב קו"א סימן קפ"ג ד"ה ועיין. שו"ת נטע שעשועים סימן כ"א ד"ה והנה עתה. שו"ת צ"צ מהדו"ק יו"ד סימן צ"ט. שו"ת ויען יוסף יו"ד סימן קל"ה סק"ב. וכעי"ז בשו"ת משיבת נפש יו"ד סימן ל'. וע"ע משנת"ב בגמ' בד"ה לעולם דארגשה.

מוכח דמיירי בהרגישה, ומשו"ה התלייה בעד להקל זהו דוקא כשנמצא עגול, [ומש' דסתם דם שנמצא על עד בלא הרגשה חזקתו טהור]. שו"ע הרב קו"א סימן קפ"ג הע' ב' ד"ה ועיין. בשו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ו ד"ה תשובה. וע"ע משנ"ת בגמ' בד"ה עגול וכו' משוך וכו'.

בא"ד להכי טהור לעולם.

אי גרסימן תיבת לעולם. עי' בכת"י ובדפו"י של"ג תיבה זו. ועי' ר"ש מדסוי ברש"י.

בא"ד שציערתה בדיקת העד.

מו"מ אי מוכח מהכא דאיכא צער בהרגשה, [ונ"מ בזיבד"ל]. שו"ת צ"צ יו"ד סימן צ"ז אות ה'. ועי' עדות ביהוסף אספ"ז עמ' ט"ו. וע"ע מאירי ד"ה ולענין ביאור. וע"ע שו"ת אבנ"מ סימן כ"ג. חכמ"א בינ"א קי"ג ז-י"ב. מים חיים אספ"ז עמ' ט"ז. ערוך לנר ברש"י. ערוה"ש קפ"ג-ס'. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה עד שתרגיש.

יל"פ דרש"י מיירי בהרגשה של צער, והיינו זעזוע בגופה, אבל בהרגשת פתיחת המקור, ל"ש טעות. שו"ת אבנ"מ שם. חכמ"א שם, והו' במים חיים שם. וכן הוכיח בערוך לנר מרש"ח דליכא הרגשה בלא צער. וכעי"ז בערוה"ש שם.

רד"ה ובמגעות וכו'.

צע"ק עמש"כ במג"א לבאר מש"כ בשו"ע או"ח שד"מ דההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת אסור לעשות מלאכה כלל, ובי' המג"א דאע"ג דרוב ימיה הם חול זה מיקרי קבוע. מנחת פתים שם.

רד"ה דאזקרה וכו' לאחוריה.

כגון ששכבה ופניה למעלה. רש"י לעיל י"ז: ד"ה אזדקרה, י"ד. ד"ה אפרקיד. וכעי"ז במאירי ד"ה ועכשיו, עיי"ש.

בא"ד ואע"ג דעברה בשוק וכו'.

הוכחה כשיטתו, מתוד"ה על. סד"ט סימן ק"צ סקל"ג.

מפירש"י משמע דאף לל"ב לא תלי' להקל, אא"כ עברה בשש"ט, מלבד דאיזדקרה. רש"ש. דברי חמודות אות ט'. סד"ט שם. וכ"כ הר"ן בשם יש מי שפירש, וכ"כ המאירי בשם י"א, וטור סימן ק"צ בשם י"א, וכ"כ בסד"ט שם י"ב, בדעת התוס'. וברש"ש. ובחי' מהר"י שפירא.

כן מוכח ברמב"ם איסו"ב פ"ט הי"ט. מ"מ שם.

יש חולקין, ופירשו דלל"ב מיירי בלא עברה בשוק ש"ט, ואעפ"כ תלי' להקל בנמצא רק על חלוקה, והטעם משום דאי מגופה אתי אמאי לא נמצא על בשרה כלום, [ולפי"ז בתחת לחגור בין על בשרה בין על חלוקה, טמאה, ולמעלה מהחגור בנזדקרה ונמצא רק על חלוק טהורה, דלאחר שנזדקרה לא יתכן שלא ימצא כלום על גופה]. רשב"א ד"ה ואיבעית, ד"ה והא, תוה"ב ב"ז ש"ד י"ח. [עיי"ש]. ועי' ש"ך סימן ק"צ סקכ"ו [דכ"ד הרמב"ן ומ"מ ורי"ו]. ראב"ד שער הכתמים ב-ה. מאירי ד"ה ועכשיו, בשם הרשב"א. ס' האשכול בהל' ד-י, ר"ן בשם אחרים, ברמב"ן בהל' נדה פ"ד ה"י. וכ"פ בשו"ע סימן ק"צ סקי"ב. ועי' ר"ן, וטור סימן ק"צ סקי"ב, שהביאו ב' הדעות. ועיי"ש ב"ח אות י"ז. ועי' שו"ע שם, שפ' כהרשב"א, ועי' ב"ח שם אות י"ח, [להק' דהרשב"א הוא יחידאה]. ועי' ש"ך סקכ"ו.

קו' לרש"י אמאי אין הגמ' מיישב באופן זה, ביאור הכרח לפי' הרשב"א, דקדוק מד' הגמ' דרק לל"ק מיירי בעברה בשוק ש"ט. ב"י סימן ק"צ ד"ה ומ"ש ואפי' עברה. ועי' סד"ט שם [מה שדקדק מהא שבל"ב הושמט תיבת "ודאי" והיינו משום דלא עברה בשוק ש"ט]. ועי' לחו"ש סימן ק"צ סקכ"א [ליישב לרש"י דקדוק הסד"ט]. ועי' מ"מ איסו"ב פ"ט הי"ט. ועי' בתוד"ה על בשרה. וע"ע משנ"ת בגמ' בד"ה ודאי מגופה.

לשי' הראב"ד [הו' ברשב"א ד"ה אבל הראב"ד] דבעברה בשש"ט תלי' לקולא אף בנמצא על בשרה, יל"פ פלוגתת הלישנות, דלל"ק מיירי בעברה בשש"ט, ומשו"ה בנמצא על בשרה אין תולין בו, ולל"ב לא מיירי בעברה בשש"ט, דאי עברה, תולין אפי' נמצא רק על בשרה. רשב"א ד"ה איבעית, ועי' בתוה"ב שם. ובעיקר ד' הראב"ד י"א דהראב"ד מיירי רק כשנמצא מן החגור ולמעלה בנזדקרה ועברה בשש"ט, ורק אז תולין לקולא, פרישה סימן ק"צ סקכ"ב. ועי' טור שם.

תוספות

תוד"ה הרואה וכו' תימה וכו' הא כמה משניות וכו'.

וכה"ק בתוספות הרא"ש ד"ה הרואה. רשב"א ד"ה אמר. ר"ן ד"ה מודה. וס' חכמי אנגליה.

בא"ד פרק בא סימן וכו'.

עי' לעיל נ"ב: הרואה כתם הרי זה מקולקלת וכו', ובדף נ"ו. כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע. וע"ע לעיל נ"ג: הרואה כתם מטמאה עצמה וקדשים, ות"ר כו' תולה כתמה בראייתה, ובנ"ו: כל הכתמים הבאין מרקם, ומתני' דכל הכתמים הנמצאים בכ"מ.

בא"ד ואומר הר"י דמדיני כתמים ליכא למיפרך וכו'.

וכ"כ בתוספות הרא"ש ד"ה הרואה. רשב"א ד"ה אמר. ר"ן ד"ה מודה. וס' חכמי אנגליה.

י"ל עוד, דזה ידעי' דלעולם יש לחוש שמא הרגישה ולאו אדעתה, וסבר דזהו שייך דוקא כשמצאה כתם דאיכא ריעותא, אבל כשמצאה על הקרקע דליכא ריעותא לא, ומשו"ה מק'. מי נדה ד"ה אמר, הב', [ועי' חולין י. סכין אתרעי בהמה לא איתרעי]. ועי' להלן בבא"ד ואימור הרגישה, משנ"ת עוד בזה.

בא"ד שיש זמן מרובה וכו' ולאו אדעתה וכו'.

חילוק זה בין זמן מרובה לזמן מועט, היינו רק אי הרגשה משום גזה"כ, אבל אי משום בירור, הא גם בזמן מרובה לא נתברר שהדם מגופה. סד"ט סימן ק"צ סקצ"ג ד"ה וכל זה. ובעיקר הענין, אי הרגשה היינו משום גזה"כ או משום בירור, עי' משנ"ת בגמ' בד"ה הרואה. ועי' להלן בבא"ד ואימור הרגישה, משנ"ת אי חשש זה הוא מדאו' או מדרבנן, ואם הוא מדרבנן, יל"ע בד' הסד"ט הנ"ל.

חילוק הנ"ל [בין זמן מרובה לזמן מועט], ל"ש לפירש"י לקמן נ"ח. ד"ה מדרבנן, דלמסקנא טעם הטומאה, מדרבנן דחיישי' דלא שמה ליבה להרגשה, וכ"ש להתוס' לקמן נ"ח. ד"ה מודה [עיי"ש], ביאור בזה. סד"ט סימן ק"צ ד"ה ולא ידענא [יעויין שם מה שיישב בזה, ועי' בגמ' בד"ה ה"ד אי דארגשה]. ועי' שו"ת שב יעקב סימן ל"ו. ועי' כרו"פ בתפא"י סימן ק"צ סק"ג.

הטעם שמטמאין בכתם שנמצא זמן מרובה. תוספות הרא"ש ד"ה הרואה. נובי"ת יו"ד סימן קי"ח ד"ה ועוד נלע"ד, ויעויין שם בהגה"ה מבהמ"ח, ובהגה"ה שם סימן קי"ט.

ק' מהכא, להתרוה"ד [רמ"ו] דהרגישה ולא מצאה כלום טמאה, דא"כ איך תשכח ההרגשה, הא בהרגשה לבד טמאה. נובי"ת יו"ד סימן קי"ח ד"ה ועוד נלע"ד, ויעויין שם בהגה"ה מבהמ"ח, ובהגה"ה שם סימן קי"ט. וע"ע משנת"ב בגמ' בד"ה ה"ד אי דארגשה.

ק' להתוס' מלעיל נ"ו. דמטמאי' כתם לח, שאינו מזמן מרובה. יין מישרים.

ק' לפימש"כ הרשב"א לעיל נ"ג: והרמב"ם איסו"ב דכתם אינו מטמא למפרע אלא מעל"ע, א"כ ל"ח ליותר מזה, והרי זה אינו זמן מרובה. יין מישרים.

אי מעל"ע הוי זמן מרובה. יין מישרים שם.

בא"ד ואימור הרגישה ולאו אדעתה.

החשש הוא שהרגישה בזמן לבישתה ואח"כ שכחה, [ולפי"ז הוא חשש דאו']. תוספות הרא"ש ד"ה הרואה. רשב"א שם. ר"ן שם. נודע ביהודה מהדו"ת יו"ד סימן קי"ח ד"ה עוד נלע"ד. וכ"מ במשנ"א פ"ח מ"ג. סד"ט סימן ק"צ סק"ד ד"ה ודע בדעת רש"י לעיל נ"ב: ד"ה מהו דתימא.

י"א דהוא חשש דרבנן, ול"ח דהרגישה ושכחה, אלא שלא שמה ליבה. מרומי שדה ד"ה ובמגעות. ועי' רש"י לקמן נ"ח. ד"ה מדרבנן [יעויין שם דמשמע כן]. ועי' סד"ט סימן ק"צ סק"ג ד"ה ודע, [להוכיח מרש"י דהוא חשש דאו'].

אי הגמ' סבר דשמואל טיהר גם מדרבנן, ומשו"ה הק' מהא דמצינו שטמאה מדרבנן. עי' רשב"א ד"ה אמר שמואל. ור"ן ד"ה מודה שמואל, שפי' כן. וכ"מ מפשטות בתוס' כאן. ועי' סד"ט שם, מה שהוכיח מרש"י.

ק' לתי' זה, דבגמ' מבו' דראתה אחר הטלת מ"ר, חיישי' דטעתה בהרגשת מ"ר, ואמאי לא חיישי' בכל אשה דהדם יצא מאתמול, והעמידוהו כותלי בית הרחם [עי' לעיל ג.], וכיון שהטילה מ"ר בינתיים, נתלה בהם. חוו"ד סימן ק"צ ביאורים סק"א.

ישובים נוספים לקו' התוס' והראשונים. חוו"ד סימן ק"צ ביאורים סק"א. מי נדה ד"ה אמר, הב'. ועי' לעיל בבא"ד ואומר הר"י.

בא"ד וי"ל דמש' דזמן מועט היה שם וכו'.

ישוב כעי"ז. תוספות הרא"ש ד"ה הרואה. ועי' להלן.

בא"ד א"נ כיון דרוב ימיה טמאים יש לחוש.

ק' דמ"ש לחלק בין אשה שרוב ימיה רואה בהרגשה, לרואה פעם בחודש בהרגשה, דתרוייהו רואות רוב פעמים בהרגשה. תוספות הרא"ש ד"ה הרואה, [ומבו' בדבריו דחזקה רוב דמים באים בהרגשה, וכמש"כ הרמב"ם איסו"ב פ"ט ה"א].

תוד"ה אימור וכו' וא"ת אמאי לא נקט הרגשת מ"ר וכו' והל"ל כסבורה וכו'.

מבואר בדבריהם דהתלייה במ"ר היינו לחומרא, ודלא כרש"י בד"ה דארגישה. וכ"מ בתוד"ה הרואה. וכ"מ ברשב"א לעיל ג. ד"ה ואי. וע"ע סד"ט סימן ק"צ סק"א ד"ה אך. ועי' להלן בבא"ד כדאמר.

י"ל דעדיף לי' למינקט הרגשת מ"ר, משום דהגמ' הוצרכה לתרץ דאימור הרגשת מ"ר הוא, וא"כ גם הכא וכו', ועוד דהו"ל לאשמעי' רבותא דאע"פ שלא הטילה חיישי' להרגשת מ"ר. חכמ"ב. ועי' חזון איש סימן ק"צ סק"א ד"ה והנה וסוד"ה ג' א'. וע"ע סד"ט סימן קפ"ג סק"ב סוד"ה אמנם. ועי' להלן בבא"ד ואע"פ שלא הטילה.

ק' אמאי לא הק' זה על תי' הגמ' לעיל אימור הרגשת עד הואי. סד"ט סימן ק"צ סק"ג ד"ה ובזה ניחא. ועי' מהרש"א. וע"ע מעיל שמואל אספ"ז עמ' ל'.

צ"ל דהרגשת מ"ר נאמרה לקולא, [עי' לעיל ו.] ואין מקור לאומרה לחומרא, ומשו"ה בברייתא דאמרי' אם משוך טמא, ל"ק דנימא הרמ"ר לחומרא, ורק לגבי קרבן שייך בכדי להקל. סד"ט שם. אמנם עי' מהרש"א דתי' התוס' מיישב נמי לגבי הרגשת עד.

בא"ד ואע"פ שלא הטילה.

הוכחה דלמסקנא ל"ח להרגשת מ"ר אם לא הטילה. חזון איש סימן ק"צ סק"א ד"ה והנה וסוד"ה ג' א'. אמנם עי' חכמ"ב דלא מש' כן.

דוקא לגבי תרומה וקדשים החמירו לחוש להרמ"ר גם כשלא הטילה. סד"ט סימן קפ"ג סק"ב סוד"ה אמנם.

בא"ד כדאמר בריש מכילתין כסבורה הרגשת מ"ר הוא.

קשה איך מוכיח מבית הלל שתלו במ"ר לחומרא, דאפשר לתלות במ"ר כשאומרת שהרגישה אף לקולא. סד"ט סימן ק"צ סק"א ד"ה אך. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה לעולם דארגשה.

קשה לשמואל אמאי הרואה בלא הרגשה טהורה, ניחוש דארגשה ותולה במ"ר. חוו"ד סימן ק"צ סק"א ד"ה ולפענ"ד, [ויעויין שם ליישב דמוקמי' האשה בחזקת טהרה, ודוקא בזו שמכאן ולהבא בודאי טמאה תלי' במ"ר לחומרא עיי"ש].

בא"ד והל"ל כסבורה.

יש מגיהין והלל כסבורה וכו', וזהו מד' הגמ' לעיל ג. ערוך לנר. רש"ש. מי נדה אספ"ז עמ' ל"ג. הגהות בן אריה.

בא"ד וי"ל דהכא וכו'.

תי' זה מיישב נמי הגמ' גבי הרגשת עד. מהרש"א. ועי' סד"ט סימן ק"צ סק"ג ד"ה ובזה ניחא. וע"ע מעיל שמואל אספ"ז עמ' ל'. וע"ע לעיל מה שצויין בתחילת דיבור זה.

עוד מו"מ בתי' התוס'. עי' הערת מהרש"א. חכמ"ב ד"ה לא.

תוד"ה ובמגעות וכו' וכ"ש הכא דאין כאן אלא כתם.

יש להגיה "אין כאן אפילו כתם". רש"ש. חכמ"ב, [ועיי"ש שביטל דעתו מפני המהרש"א]. מתן בסתר אספ"ז עמ' כ"ט. ועי' מהרש"א, ותוה"ר. וכן עי' רשב"א ד"ה אם רוב. ועי' חכמ"ב.

בא"ד ואין לחלק בין ברואה תדיר וכו'.

תמוה ד' התוס', דודאי יש לחלק בזה. ערוך לנר בתוד"ה ובמגעות. חסדי דוד פ"ג ה"י.

אף אי נימא דאין לחלק בזה, מ"מ יל"פ הברייתא כר"מ לעיל י"ב: דס"ל אשה שאי"ל וסת חוששין לה מכאן ולהבא שמא תראה, ודוקא בשאין רגילה, אבל ברגילה לראות חיישי' אף לשעבר. ערוך לנר שם.

לדעת רש"י מוכרח חילוק זה כמש' לשונו, והטעם שרואה תדיר הוציאה עצמה מחזקת טהרה דכל הנשים, ואזלי' בה בתר הרוב. חסדי דוד תוספתא פ"ג ה"י.

בא"ד ונראה דקאי וכו'.

י"מ באופ"א, דבמגעות והסיטות הלך אחר הרוב, היינו רק לטהרות, אבל לא לבעלה, והיינו אף ברגילה לראות ומצאה כתם, אם עברה בשוק של טבחים. רשב"א ד"ה אם רוב. תוספות הרא"ש ד"ה רוב ימיה. חי' הרשב"ץ ד"ה במגעות.

יש לדקדק כן, מדלא אמרו אלא במגעות והסיטות וכו', דדוקא לענין טהרות. רשב"א שם בשם מורו. וכה"ק להתוס' ברש"ש.

י"א דרש"י ותוס' מודים לזה, וס"ל דמותרת לבעלה, ומשום דלהוו"א ולמסקנא אסורה רק מדרבנן אף מכאן ולהבא, ולענין טהרות טמאה משום דמקור מקומו טמא, ובזה אזלי' בתר רוב, מו"מ בזה. מרומי שדה ד"ה ובמגעות, [ועיי"ש מש"כ במה דל"ש מק"ט לענין היסט]. וכ"ה במקור מים חיים יו"ד סימן ק"צ סי"א ממה שהשמיטו בטושו"ע ד' התוס', [והיינו משום דזהו רק לענין טהרות, ויעויין שם דזה דוחק]. ועי' ערוך לנר.

יל"פ דבמגעות הלך אחר הרוב, מיירי כשנמצא כתם על כלי שנגעה בו, ואף דסתם אשה טהורה בכה"ג, זו טמאה משום שרגילה. תורי"ד ד"ה ובמגעות, [ואזיל לשיטתו בד"ה אמר שמואל, וד"ה ת"ש, דס"ל דהרגשה הוא משום בירור, ומשו"ה הכא טמאה, ובעיקר הענין אי הרגשה הוא משום גזה"כ או בירור, עי' משנ"ת לעיל בד"ה הרואה כתם].

תמיה שלא הביאו דין זה [דהתוס'] הב"י והאחרונים, ואפשר דמפרשי רק לענין טומאה כדקאמר במגעות וכו'. מקור מים חיים סימן ק"צ סקי"א. וכ"מ בתוספות הרא"ש.

בא"ד דאם אחרי מציאת הכתם וכו'.

אי יש להגיה "קודם מציאת הכתם". כ"כ מהר"ם. אולם עי' ערוך לנר, [ליישב גירסן].

בא"ד דאם אחרי מציאת הכתם רוב ימיה טמאין טמאה.

ודוקא כגריס אבל בפחות אף ברוב ימיה טמאין אין פה שיעור לטמאות, טעם לזה, מו"מ לפי"ז. חכמ"ב ד"ה אמר, הב' בשם מוהר"מ פישלס. ועי' מי נדה שם.

ק' לפי' זה, אמאי נקט בברייתא מגעות והסיטות, הא לבעלה נמי הו"ל לטמאות. רשב"א ד"ה אם רוב בשם מורו. רש"ש. ועי' לעיל.

תוד"ה על וכו' וא"ת מ"ש וכו' גבי לבשה שלשה חלוקות וכו'.

י"מ דקו' זו גופא נכללת בקו' המקשן בגמ'. לחו"ש סימן ק"צ שמלה סקי"ג.

בא"ד וי"ל וכו' אבל אין דרך לגלות בשרה.

וכ"פ הר"ן לקמן ס"ח:

מש' דבלא"ה היו תולין דאתי מאבראי, ואף דהוי ספק השקול, מו"מ לפי"ז. ועי' ערוה"ש סימן ק"צ סנ"ג. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה על בשרה.

ק' דהא איכא למימר דניתז מלמטה כנגד בשרה ולא נגע בבגדיה. רשב"א ד"ה ואיבעית. מאירי ד"ה מזה.

י"ל באופ"א, דודאי דם יכול לבא מבחוץ על גופה, ואעפ"כ תלי' להחמיר דרגל"ד שבא מגופה, משא"כ בנמצא על חלוקה התחתון. רשב"א ד"ה ואיבעית, ועיי"ש בד"ה הרואה, [ונ"מ דלפי' התוס', בנמצא על בשרה והצד הפנימי של חלוקה, טמאה דל"ש לבוא מבחוץ, ולהרשב"א טהורה, משום דליכא רגל"ד, וכ"פ השו"ע סימן ק"צ סי"ב].

הוכחה ליסוד הרשב"א, מטיפין טיפין דעל חלוקה אין מצטרפין ובבשרה מצטרפין, [לקמן נ"ח.]. רשב"א שם.

תוד"ה קתני וכו' וי"ל דהתם דרוב וכו'.

ד' התוס' הכא מכוונים כנגד ב' תרוציהם לעיל בד"ה הרואה. רש"ש.

צ"ע מה חזרו וכפלו דבריהם הכא. יין מישרים.

אי מוכח מהתוס' דמה שלא הרגישה הוי הוכחה שלא ראתה. עי' חזון איש רס"י פ', ושם בסק"ז. וע"ע משנ"ת להלן ס"ד. בד"ה דלא קיימא בימי נדתה וכו'. וע"ע בס' שאילת משה א' שיעור ב' פ"א, ובשיעור ט"ז.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף