מפתח/יבמות/לה/ב
הכונס וכו' בזמן שהולד של קיימא וכו'. היאך הדין בהניח כמה יבמים ולא שהה הולד ל' יום שהוא ספק נפל, אי צריכה לחזור על כל האחין לחליצה. שו"ת מהרשד"ם אה"ע סימן קנ"ח. חכם צבי סימן ק"ח. [וע"ע להלן ד"ה ור"ל, מה שהובא מהמאירי לגבי ילדה וחלצה בתוך ל' יום ללידתה, אמנם המאירי מיירי לגבי חליצה לאחר הלידה].
ונמצאת מעוברת. בזמן שהיא מעוברת ואכתי הוא ספק, אי"צ לגרשה רק מפרישין אותו הימנה. רמב"ם יבום פ"א הכ"ב. ועי' ביאור הגר"א סימן קס"ד אות י"ג. ופסלה מן הכהונה. ואפילו בדיעבד תצא. ריטב"א. נימוקי יוסף. בית שמואל סימן קס"ד סק"ה – ו'. ועי' בית מאיר שם מה שהקשה. ועי' ישרש יעקב. ומראה הפנים. ונהור שרגא. ועי' לח"מ פ"א מיבו"ח ה"כ. שו"מ מהדו' ו' ח"ג סימן ס"ה.
היאך הדין במת בתוך ל' שצריכה חליצה, אי הוי ספק חלוצה ומותרת לכהן בדיעבד כשאר ספק חלוצה. תוס' שבת קל"ו: [יעויין שם דמותרת בדיעבד]. תוספות הרא"ש לעיל כ"ד. ד"ה וספק חלוצה, [יעויין שם בשם הרמ"ה דהיכא שהצריכוהו רבנן מספק, חליצה, אסור כודאי]. ועי' אחיעזר אה"ע סימן ה' [בסופו ד"ה ובעיקר הדין]. ועי' ריטב"א. ועי' בס' נתיבות לשבת [לבעל ההפלאה].
יוציא. אי יוציא בגט או דכיון דהיא ערוה ולא תפסי קידושין לא יוציא בגט. תוס' לקמן ל"ו: ד"ה ולא קתני. מאירי. רמב"ם יבום וחליצה פ"א הכ"ב.
ק' אמאי לא תני פסלה מן הכהונה, כיון שנבעלה לחייבי כריתות. שו"ת הרשב"א ח"ד סימן שכ"ז.
אם אין הולד של קיימא יקיים. קשה אמאי יקיים כיון דעבר על תקנ"ח שלא יכנוס בתוך ג', ומ"ש מנשא מעוברת חבירו דיוציא (לקמן ל"ו:). ראב"ד גירושין פי"א הכ"ד. ועי' כס"מ שם. ומשנה למלך שם. ולח"מ שם. ועי' נודע ביהודה קמא אה"ע סימן י"ח ד"ה ואמנם מהרי"ו. ועי' אבנ"מ סימן י"ג סק"ה. ועי' מחנה לוי. ועי' שיעורי ר' שמואל אות שס"ו. ועי' רמב"ן לקמן ל"ז., רשב"א לקמן ל"ז., מאירי שם. ריטב"א שם [יעויין שם לחלק דהא במתני' נתכוין למצוה]. נימוקי יוסף. קר"א ל"ו:, ועי' ראמ"ה. וע"ע בית מאיר סימן י"ג סקי"ב. ועי' לקמן ל"ו: ד"ה וחכ"א יוציא.
אי בכלו סימניו חשיב בן קיימא או דאכתי הוא ספק נפל. ריטב"א כאן ולקמן פ: ד"ה ומ"מ.
אם כלו סימניו ואין ידוע אם כלו חדשיו חולצת ואינה מתייבמת. שו"ע סימן קס"ד ס"ד.
דוקא בהפילה אבל נולד מת חיישינן ואינה מתייבמת. רבינו פרץ [הגהות סמ"ק סימן רפ"ו ס"א, הו' בטור סימן קנ"ו]. רמ"א אה"ע סימן קנ"ו [בשם טור בשם הרי"ף]. ס"ד. ועי' בית יוסף שם. ובית שמואל שם. ושו"ת מהריב"ל סימן מ"ד. ח"ג. ועי' מהרשד"ם אה"ע סימן קנ"ח. [עי' להלן]. ושו"ת תורת חיים [למהרח"ש] ח"ד סימן מ"א. ועי' ים של שלמה סימן ב'. קר"א. ועי' חכמת שלמה שם. ושיעורי ר' דוד אות ר"ו. ועי' שו"ת מהרשד"ם אה"ע סימן ר"ח.
[יש חולקין] [ד]אם נולד מת חולצת או מתייבמת. רמב"ם הל' ייבום פ"א ה"ה [עי' ב"י שם]. סמ"ג עשין נ"א קל"ה ע"ד. רשב"א [כמו שהוכיח במהריב"ל ח"ג סימן מ"ד]. רבינו ירוחם נתיב כ"ה ח"ב פט"ז ע"ג. ועי' שו"ת תורת חיים שם.
נולד מת וכלו חדשיו והיה לו חיות מעט במעי אמו ששמעו אותו צועק הרי זה פוטר מן היבום. ים של שלמה סימן ג'. ש"ג י"א. מדפה"ר. ועי' קר"א שהק' דהא אין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם. ועי' ריטב"א דמד' משמע דצריך לחיות יום א' עכ"פ.
אם נולד חי ומת מיד לאחר מכן הרי זה נחשב ולד בן קיימא אבל מד"ס חולצת עד שיודע בודאי שכלו חדשיו. שו"ע סימן קנ"ו ס"ד.
שיטת הרמ"ה דאם כנסה ומת הולד תוך ל' יום אין מוציאין מן היבם. טור סימן קס"ד. וקשה דהא הוי ספק דאו'. ועי' ב"ח שם. דרישה שם. מהרי"ט סימן י"ח. בית שמואל שם סק"י. משכנות יעקב סימן מ"ג. ועי' ערוך לנר.
קשה עמש"כ הב"י [בשם רבינו ירוחם] דהחולץ למעוברת והפילה או חולצת או מתייבמת, ואם הוי חליצה לגבי כהונה ודאי הוי חליצה לאוסרה על האחין. קר"א.
יקיים. דכיון שלא הוכר עוברה לא קנסוהו. נימוקי יוסף. ועי' קר"א [מה שהקשה על הנימוקי יוסף]. ועי' ישועת דוד אה"ע סו"ס ה'. וע"ע מאירי [מש"כ דלר"ל הבא על המעוברת הרי הוא כמאמר וצריכה גט]. ועי' מאירי לקמן ל"ז. בשם ראב"ד [דאף אם הוכר עוברה לא יוציא, ודלא כהריטב"א, ועי' להלן]. וע"ע לקמן ל"ז. ד"ה כיון דלא אפשר.
אם כשכנסה כבר הוכר עוברה, קונסין אותו להוציאה. ריטב"א. נימוקי יוסף. ועי' מאירי כאן ולקמן ל"ז. בשם ראב"ד. רמ"א סימן קס"ד ס"ד. ועי' רמב"ם הל' יבום פ"א הכ"ב. וביאור הגר"א סימן קס"ד אות י"ג. ועי' ב"ח שם.
אי פלוגתת הראשונים הנ"ל [לגבי הוכר עוברה בזמן שכנס] דוקא אם עדיין לא הפילה או דאפילו אם הפילה כבר ס"ל דיוציא. ים של שלמה סימן ב'. בית מאיר שם. בית שמואל שם.
היאך הדין בלא שהה הולד ל' יום, אי מוציאין אותה ממנו מספק. טור סימן קס"ד [יעויין שם בשם הרמ"ה דאין מוציאין, והקשה הטור על שיטתו דהא סד"א לחומרא]. ועי' ב"י שם. ועי' בית אהרון סימן ל"ג אות ו'. ועי' מחנה לוי.
וחייבין באשם תלוי. אי קיי"ל כמתני' דחייבין באשם תלוי או דרק באיקבע איסורא חייבים אדם תלוי משא"כ הכא. רמב"ם שגגות פי"ח ה"ב. תויו"ט. ועי' רע"ב.
ל"א דחייבין חטאת משום דרוב נשים לט' ילדן, דכיון שלא הוכר עוברה בתוך ג"ח איתרע הך רוב. מאירי [וכמבואר לקמן ל"ז.].
אינה צריכה חליצה מן האחין. לאו דוקא מן האחין אלא אפי' ממנו, ואי"צ לחזר על האחין. רמב"ן. רשב"א. ועי' בתוד"ה צריכה [דיתכן דאחין של מת קאמר].
ר"ל אמר צריכה חליצה מן האחין. גם לדעת ר"ל יש עכ"פ זיקה. רשב"א ל"ו. ועי' קוה"ע סימן ל"ח אות ג'. ועי' להלן משנ"ת בקושיית התוס' דליחייב קרבן לר"ל.
ור"ל וכו' מעוברת ל"ש וכו'. טעמיה דר"ל משום דשמא בתחילה היה הולד גמור ואח"כ נתעורר הגורם להפיל. ריטב"א בשם מהר"ם. נימוקי יוסף. ועי' מאירי בשם גדולי הדורות [יעויין שם דמבו' דטעמי' דר"ל משום ספק]. ועי' משנה למלך גירושין פ"ו ה"ה ד"ה ודע. וקר"א. ובית מאיר בצלעות הבית סימן א'. שו"ת בית אפרים אה"ע סימן ו' ד"ה איברא. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ב. ושערי יושר ש"ז פי"ח ד"ה אמנם וד"ה וכן. ועי' ברכת שמואל סימן א'. ועי' חי' הגרנ"ט סימן ט"ו. ומשנת ר' אהרן סימן כ'. ושיעורי הגרש"ר אות ש"ס. ועי' בתוד"ה תגלי [שביארו טעמיה דר"ל בדרך אחרת, אמנם בשערי יושר הנ"ל ובשי' הגרש"ר שם וכן בקר"א בפי' השני כתבו דהתוס' והנימוקי יוסף הכל פירוש אחד, ודלא כהמשנה למלך והבית מאיר והבית אפרים הנ"ל שכתבו דהתוס' פי' באופ"א, ועי' בריטב"א עצמו שכתבו דהתוס' נחלקו על המהר"ם]. וע"ע קצוה"ח סימן רע"ו סק"א [שביאר בדעת הנימוקי יוסף דר"י ור"ל נחלקו בחזקה הבאה מכח רוב, דלר"י אזלי' בתר החזקה וע"כ הוי חליצה, ור"ל לא אזלי' וכיון דאיכא רוב נשים יולדות ע"כ ל"ח חליצה]. וע"ע תוד"ה תגלי ורמב"ן ורשב"א שהקשו אמאי לר"ל פטור מקרבן, ומבואר דאי"ז משום ספק.
קשה [להמפרשים דטעמי' דר"ל משום דשמא העובר ראוי לילד ואח"כ נתעורר הגורם להפיל] דהרי עובר אינו פוטר ואכתי יש זיקה, ואי פקע הזיקה א"כ נאסרה ושוב איך מותר. חי' הגרנ"ט סימן ט"ו. קובץ שיעורים סימן ל"ח אות ג – ה.
עוד קשה דיהיה באשם תלוי דשמא באותו הזמן היתה מעוברת בולד בן קיימא. ישרש יעקב.
טעמי' דר"ל משום דרוב נשים ילדן ולד מעליא ורוב כודאי. מי נפתוח.
אי לר"ל ודאי ל"ה חליצה [משום הצד ולד], או דהוי ספק חליצה [משום דל"א תגלי מילתא למפרע]. תוד"ה תגלי. רמב"ן רשב"א. ריטב"א בשם מהר"ם. נימוקי יוסף. ועי' מאירי בשם גדולי הדורות. משנה למלך גירושין פ"ו ה"ה ד"ה ודע. קרא. בית מאיר בצלעות הבית סימן א'. קצוה"ח סימן רע"ו סק"א. שו"ת בית אפרים אה"ע סימן ו' ד"ה איברא. ערוך לנר. מי נפתוח. ישרש יעקב. חי' הגרש"ש סימן ל"ב. שערי יושר ש"ז פי"ח ד"ה אמנם וד"ה וכן. ברכת שמואל סימן א'. חי' הגרנ"ט סימן ט"ו. קובץ שיעורים סימן ל"ח אות ג – ה. משנת ר' אהרן סימן כ'. שיעורי ר' שמואל אות ש"ס.
היאך הדין בילדה וחלצה בתוך ל' יום, אי דינה כחליצת מעוברת כיון שהוא ספק נפל או דר"ל ס"ל כן דוקא במעוברת. מאירי בשם גדולי הדורות. ערוך לנר. משנת ר' אהרן סימן כ' אות ה'. ועי' שו"ת מהרשד"ם אה"ע סימן קנ"ח. ובשו"ת חכם צבי סימן ק"ח. ועיין בית מאיר צלעות הבית סימן א'. וישוע"י אה"ע סימן ק"ע. ושו"ת מצפה אריה ח"א סימן כ"א. ועי' שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סוס"י קכ"ט.
ל"ש חליצה. ומ"מ אסור לייבמה אח"כ דמדרבנן חשיב חליצה, דהא נפסלת לכהונה. חשק שלמה. וכ"מ בים של שלמה סוף סימן א' [ויעויין שם שהוסיף דה"ה לביאת מעוברת, דמדרבנן שמה ביאה, וכ' דכ"מ באו"ז ל"א סימן תרל"ז, ועיי"ש בסימן תרל"ב, וכ"כ הרמ"ה, וע"ע ריטב"א בשם מהר"ם דטעמיה דר"ל משום ספק, ולפי"ז ודאי נכונים ד' החשק שלמה].
טעמים להלכה זו. מכתבי תורה מ' ק', ק"ב. צ"פ יבו"ח פ"א ה"כ. המאיר לעולם ח"א סימן ט' ד"ה ומתחלה.
איבעית אימא קרא איב"א סברא. היאך הדין בחלץ לה אחר הלידה בתוך ל' יום ומת הולד בתוך ל', אי מהני החליצה. ערוך לנר. ועי' טור סימן קס"ד ס"ו [יעויין שם שהביא ד' הרמ"ה גבי נתייבמה בתוך ל' יום].
נפ"מ בין שני האיבעית אימא. קר"א. ועי' מרומי שדה.
תרי האיבע"א חד תירוצא נינהו, דהסברא אינה פשוטה והוצרכו לילף מקרא. ערוך לנר.
ובן אין לו עיין עליו. אי הך קרא הוי דרשא גמורה או דהוי רק אסמכתא בעלמא. רמב"ן מ"א: [יעויין שם דהוי דרשא גמורה]. רשב"א שם. ריטב"א שם. תוספות הרא"ש שם. מאירי [יעויין שם שכתב דהוא רק אסמכתא בעלמא]. ועי' שערי יושר ש"ז פי"ח ד"ה וכן. וברכת שמואל סימן א' אות א'. וקוה"ע סימן ל"ח אות ג'. וחזון איש אה"ע סימן ק"כ. ושיעורי הגרש"ר אות שע"ז.
אי מהכא ילפינן דהחליצה ל"ה חליצה, או דהטעם דאינה חליצה משום דכל שאינו עולה לייבום א"ע לחליצה. תוס' מ"א: ד"ה קרא. [ועי' כאן בתוד"ה ור"ל]. רמב"ן מ"א: ד"ה תחלוץ, רשב"א שם ד"ה הא תינח. ריטב"א שם ד"ה אלא. תוספות הרא"ש ל"ה: ד"ה ור"ל, ודף מ"א: ד"ה אלא. רא"ש בפסקים פ"א סימן א'. ועי' שערי יושר ש"ז פי"ח ד"ה וכן. וברכת שמואל סימן א' אות א'. וקוה"ע סימן ל"ח אות ג'. חי' הגרנ"ט סימן ט"ו. וחזון איש אה"ע סימן ק"כ. ומשנת ר"א סימן כ' אות ד'. ושיעורי הגרש"ר אות שע"ו.
תגלי מילתא למפרע ל"א. אי תלי אי יש ברירה או אין ברירה. חשק שלמה. [ולפי ביאור התוס' בסוגיין לכאו' ל"ש כלל לענין ברירה, ויל"ע בזה].
קשה אמאי ל"א כל שאין אני קורא בה בשעת נפילה וכו' ואסורה לעולם. מי נפתוח [ויעויין שם שישב עפי"ד התוס' לעיל ב. דהטעם דנאסרה משום דאי"ז דרכי נועם, אבל הכא דאף הולד ש"ק מ"מ אינו פוטר שיולד וא"כ הרי זה דרכי נועם]. ועי' רשב"א [שהוכיח מהא דליכא הכא נאסרה דאינה כאש"ח שלא במקום מצוה]. וע"ע תוד"ה תגלי, לגבי תי' אמאי פטור מקרבן. וכן עי' רמב"ן. וע"ע ריטב"א בשם מהר"ם, ונימוקי יוסף [דטעמי' דר"ל משום ספק, וא"כ שפיר ליכא הכא נאסרה דהוא רק ספק, וכמו לר"י].
אי היתה לנו ידיעה שהוא בר קיימא אי פוטר. רמב"ן [יעויין שם דדריש מקרא דאין ולד פוטר עד שיצא לאויר העלם, וא"כ גם אם יש ידיעה]. ועי' ריטב"א [שכתב דאף אי קים לן דכלו לו חדשיו עכ"פ צריך שיחיה יום אחד]. ועי' רשב"א לקמן קי"ט. ד"ה הא דאמרינן. ועי' רבינו פרץ [הבהגהות סמ"ק סימן רפ"ו ס"א]. ורמ"א אה"ע סימן קנ"ו ס"ד. ושו"ת מהרשד"ם. ושו"ת תורת חיים [למהרח"ש] ח"ד סימן מ"א. ועי' ים של שלמה סימן ב'. קר"א. שיעורי ר' דוד אות ר"ו. ועי' חידושי ר' נחום אות רצ"ט.
היאך הדין אם היתה לנו ידיעה שלא היה ראוי להתקיים באותה שעה. עי' תוד"ה ור"ל. ריטב"א. נימוקי יוסף.
אמאי פסלה מן הכהונה. אמאי לא הקשה אמאי אסור בקרובותיה והיא בקרוביו. רמב"ן [יעויין שם די"ל דס"ל כמ"ד יש זיקה כיון שאין חליצתה כשירה]. רשב"א. ריטב"א. אהל דוד [יעויין שם דכיון דטעמי' דר"ל משום ספק [וכפירוש הריטב"א בשם מהר"ם והנימוקי יוסף, ודלא כהתוס', עי' לעיל], א"כ י"ל דשמא ס"ל כר"ע או כרב (בירושלמי פ"א ה"א) דאחות חלוצתו אסורה מהתורה, וא"כ סד"א לחומרא משא"כ לכהונה שהוא ספק דרבנן]. מהרש"א. קיקיון דיונה. בית פנחס. ועי' קר"א. ועי' בית מאיר בצלעות הבית סימן א'. ועי' זרע יצחק. ועי' תוד"ה נמצאת.
קשה [להמפרשים טעמי' דר"ל משום ספק שמא בשעת חליצה היה בן קיימא] דשמא אסורה לכהונה משום ספק חלוצה. ריטב"א.
מדרבנן ולחומרא. אי הוי איסור גמור, ואי בדיעבד יוציא, [ואם יש לדקדק הלשון "ולחומרא" מורה דאי"ז איסור ממש]. ריטב"א. דברות משה סימן כ"ט ענף א'.
הטעם דבולד של קיימא לא פסולה ולחומרא, משום דאיכא ולד דמוכח, משא"כ כשאין ולד של קיימא דחיישי' דלמא איכא דהוי בחליצה ול"ה בלידה ובהכרזה ואתו למישרי חלוצה לכהן. רשב"א. ריטב"א.
י"מ באופן מחודש, דמדרבנן ולחומרא, היינו דמדאו' לר"ל הוי חליצה ורק מדרבנן לא, וקרא אסמכתא בעלמא. מאירי [ויעויין שם דלכאו' סותר עצמו, שהק' אמאי לר"ל אין חייב קרבן]. אלא לדידך אינה צריכה חליצה מן האחין וכו'. קשה דלמא מתני' מיירי בחולץ בתוך ג' חדשים, דאז מודה ר"י דצריכה חליצה אחרת [עי' במה שהובא בתוד"ה נמצאת]. קיקיון דיונה. רע"א.
כי הוי ולד בן קיימא מיפטרא צרתה. קשה מנדה (מ"ג:) דאיתא שם, תינוק בן יומו פוטר מן היבום, ומשמע דעובר לא. קר"א. ועי' רשב"א בקו"א קי"ט. וע"ע שו"ת תורת חיים [למהרח"ש] ח"ד סימן מ"א. ועי' שערי יושר ש"ז פי"ח. ועי' חי' ר' נחום אות רצ"ט. ועי' לקמן ל"ו. ד"ה והולד אינו פוטר.
אמר אביי בביאה כו"ע ל"פ דלא פטרה וכו' כי פליגי בחליצה. ביאור החילוק בין חליצה לייבום. מהר"ם. חזון איש סימן ק"כ. נהור שרגא. דברות משה סימן כ"ט ענף א' ד"ה עו"ק מה. שיעורי ר' שמואל אות שע"ו. ועי' תוד"ה כי פליגי.
קשה איך שייך לחלק בין חליצה לייבום, הא תרוייהו נפקי מסברא ומקרא. ריטב"א. ועי' תוספות הרא"ש.
אי לאביי ס"ל דלדעת ר"י ביאה ל"מ מדאורייתא או דרק מדרבנן לא קונה. ריטב"א. תוספות הרא"ש. מהר"ם [יעויין שם שכתב בדעת התוס' דרק מדרבנן ל"ק]. חזון איש סימן ק"כ [יעויין שם שביאר התוס' דמדאורייתא ל"ק]. נהור שרגא. ועי' מבין שמועה.
יש לפרש דר"י פליג על ר"ל אי אמרי' הכא כל שא"ע לייבום א"ע לחליצה. תוספות הרא"ש. וע"ע ריטב"א לקמן מ"א: דר"י [לגבי חליצה בתוך ג"ח] ס"ל דכיון דא"ע לייבום משום ספק, הדרשא דכל שא"ע לייבום א"ע לחליצה דקאמר ר"י, היא אסמכתא בעלמא. ועי' ערוך לנר. ובעיקר הדברים אי טעמי' דר"ל דחליצת מעוברת ל"ש חליצה, אי נפיק לי' מקרא או דהוא משום כל שא"ע לייבום וכו', עי' לעיל משנת"ב.
א"ל רבא ממ"נ וכו' דכל העולה ליבום וכו'. ואביי סבר דכיון דהובררה לו לבסוף עולה ליבום קרינא ביה. ריטב"א. ועי' ערוך לנר לקמן ל"ו.
רד"ה כשר ממ"נ. צ"ב דהא יתכן שתתעבר מב' בנ"א, דבתוך ג' ימים עד שלא נסרח הזרע משכח"ל, וכמבואר בירושלמי כאן [והו' בתוס' סוטה מ"ב: ד"ה מאה]. ערוך לנר.
הבבלי והירושלמי נחלקו אי משכח"ל דתתעבר מב' בנ"א, מו"מ בזה. ערוך לנר. וע"ע קר"א לקמן ל"ז.
רד"ה דלא סגי בלא"ה וכו' למיפטרא בגט וכו'. צריכה להמתין ג' חדשים כבכל גט. לחם רב סימן מ"ג.
בא"ד ובחליצה נמי וכו'. קשה דתפטר בחליצה הואיל וביאת המעוברת ל"ש יבום. צ"פ בהשמטות יבו"ח ה"א. ועי' קר"א. ועי' להלן משנ"ת בביאור ד' רש"י.
אי גט וחליצה יחד כן מהנו למיפטרא או דבעינן דוקא ביאה. מהרש"א [דמהני]. לח"מ הל' יבום פ"א הכ"ב. קר"א [יעויין שם דבעי' דוקא ביאה]. בית מאיר סימן קס"ד. ביאור הגר"א אה"ע סימן קס"ד סי"ז. ועי' רמ"א שם סק"ה.
בא"ד הואיל ומ"מ בא עליה. דכיון שבא עליה הוי חליצה גרועה ואינה מועלת להפקיע זיקה. בית מאיר סימן קס"ד ס"ה. ועי' קר"א.
י"מ דל"מ חליצה משום דמוציא לעז על ביאה הראשונה שהיא באש"א שלא במקום מצוה. רשב"א. ועי' שאילת דוד [יעויין שם שפי טעם אחר, דהוא גזירה שמא יאמרו כנוסה יוצאת בחליצה].
תוד"ה החולץ ליבמתו וכו' הא דלא נקט החולץ למעוברת. עוד בהך קושיא. רמב"ן רשב"א.
עוד יישובים להך קושיא. נימוקי יוסף. ועי' קול סופר [על המשניות]. ועי' מי באר.
בא"ד דאפ"ה לא פסלה מן הכהונה. ואע"ג דתיצטרך הכרזה [עי' לקמן ל"ו.] סמכי' אהכרזה כיון דאיכא ולד דמוכח, משא"כ כשליכא ולד דמוכח אז לא סמכי'. ריטב"א [וע"ע בדבריו לקמן ל"ו.]. רשב"א. ועי' מאירי במתני' ולקמן ל"ו. דאי"צ כלל הכרזה. ועי' משמרות כהונה כאן, ובאה"ע סימן ק"ע.
בא"ד דאע"פ שהוכר עוברה כיון שהפילה חליצה מעלייתא היא. תוספת ביאור בזה. רמב"ן [יעויין שם דהרבותא דלא חיישי' דלמא איכא דהוי בחליצה ולא בהכרזה, ויל"ע אי כוונת התוס' כן, או אם הוא החסרון הוא בעצם החליצה]. רשב"א. ריטב"א. ר"א מן ההר.
בא"ד מזיד הוא ולא מיחייב קרבן דלא שב מידיעתו הוא. אי הוי מזיד גמור וחייב כרת או דאינו מזיד גמור רק שפטור מקרבן כיון שהוא קרוב למזיד, או משום שאינו שב מידיעתו. ריטב"א. מאירי. ערוך לנר. ועי' רמב"ן ורשב"א [כאן, ולקמן קי"ט. לענין רוב נשים ילדן ולד מעליא]. ועי' ערוך לנר.
קשה דהכא אי"ז משום דאינו שב מידיעתו, אלא משום דהוא מזיד. ערוך לנר. ועי' תוס' כריתות י"ז. ד"ה ספק.
אי העובר עבירה בספק במקום רוב חשיב מזיד. עי' ריטב"א. ומאירי [כאן, ובכתובות ט"ו. וסנהד' ע"ט.]. וערוך לנר. רמב"ן. רשב"א. ועי' רא"ם פ' משפטים פכ"א. וע"ע לענין העובר על הספק אפי' באופן דליכא רוב, אי חשיב מזיד, הגהות מלא הרועים, התראת ספק ח' – י'. משנת חכמים. חי' הגרש"ש סימן ל"ט. שערי יושר ש"א פ"ג.
תוד"ה ונמצאת וכו' דאי לאחר ג' אמאי חייב קרבן וכו'. קשה דמ"ש מלקמן (פ"ז:) דנשאת עפ"י עדים שמת בעלה ואח"כ בא דחייבת בקרבן דהיה לה להמתין. נודע ביהודה יו"ד תניינא סימן צ"ו [יעויין שם מה שחילק בין רוב שאז סומך עה"ת שאמרה לסמוך על הרוב, לעדים]. ועי' שיעורי הגרש"ר אות שנ"ו. ושיעורי ר' דוד [פוברסקי] אות קפ"ד.
לאחר ג' חדשים פטור משום דאנוס הוא מאחר שעשה עפ"י תקנ"ח. תוס' ישנים. ועי' להלן.
קשה דהא קרוב למזיד הוא דהו"ל להמתין. מאירי. ועי' לעיל.
אי הסומך על רוב [כהך דהכא דרוב נשים עוברן ניכר לשליש] והיה יכול לברר [או להמתין] אף דאינו מחוייב חשיב אנוס. רמב"ם שגגות פ"ב ה"ח, פ"ה ה"ו. קר"א. משנה למלך שם פ"ה ה"ו. קרבן העדה ריש פירקין. ועי' שיעורי ר' דוד [פוברסקי] אות קפ"ג.
עוד מו"מ בסומך על רוב חשיב אנוס. דברי שאול יוסף דעת הל' בכור בהמה טהורה שי' ש"י ס"א סוד"ה והנה בהא. ברית יעקב אה"ע סימן צ"ו. חלקת יואב קונט' בדיני אונס ענף א' וח"ב סימן צ"ב. חבלים בנעימים ח"א סוגיא ד' אות ו'. חי' הגרז"ר בענגיס ח"א סימן נ"ט אות ו'. אהבת אברהם סימן י"ב אות ג'. וע"ע שיירי טהרה סימן קפ"ה תשובה ב' ד"ה ובנדון, ועיי"ש סימן קפ"ז תשובה סימן ט"ז ד"ה והנה. וחיי אריה סימן נ"ו. וע"ע חמד"ש יו"ד סימן א' אות כ"ג. שערי שמחה תניינא סימן כ"א ד"ה ובזה. עמק שאלה יו"ד סימן כ"ה. מלבושי יו"ט אה"ע סימן ה' ד"ה אך. דברי חיים [צאנז] ח"ב יו"ד סימן ס"ח. וע"ע שבילי דוד יו"ד סימן קפ"ה אות ד'.
קרוב לאונס אי פטור מחטאת. בית האוצר כלל כ"ח. ועי' בנין עולם או"ח סימן י"ט אות ד.
בא"ד מאי הו"ל למיעבד אנוס הוא כדאמרי' בשבועות. בלא"ה הוו מצו למימר דהוי טועה בדבר מצוה. קר"א. ועי' שערי שמחה תניינא סימן כ"א ד"ה ובזה (קט"ו-א). ושו"ת שערי צדק יו"ד סימן קל"א סוד"ה והנה מה.
אע"פ שהמתעסק בעריות חייב. שואל ומשיב תליתאה ח"ב סימן נ"ה.
איכא למימר דמיירי בחולץ לאחר ג"ח ופחות מג' ימים, דעד ג' ימים אפשר שלא נקלט הזרע, ואף דאי"צ לחשוש לזה [עי' תוס' לקמן ל"ז. ומ"ב.] מ"מ שוגג מקרי ולא אנוס. ערוך לנר.
בא"ד ואר"י דנהי דלאו חליצה היא וכו'. כוונתם דאפילו לר"י דביאת וחליצת מעוברת מהני מ"מ תוך ג"ח מדרבנן ל"מ. מהר"ם. ועי' רע"א. ועי' ערוך לנר.
בא"ד כיון דמדאורייתא הויא חליצה. אם האיסור לחלוץ בתוך ג' חדשים הוא מדאורייתא או מדרבנן. עי' ירושלמי ריש פירקין [ויעויין שם דהוא פלוגתא]. ולקמן מ"א: דריש לה ר' יוסי מקרא דכל שא"ע לייבום אינו עולה לחליצה, ועי' ריטב"א [דלר' יוחנן הוא אסמכתא בעלמא, כיון דא"ע לייבום רק משום ספק]. ועי' ערוך לנר [דכל שא"ע לייבום וכו' הוא מדאורייתא, ולשיטתו צ"ל דהתוס' יסברו דסד"א לקולא מה"ת, עי' פר"ח יו"ד סימן ק"י].
קשה [להך תי' דסבר דמדרבנן אינה חליצה כלל] דא"כ איך פריך ר"י לר"ל דליתני אין הולד ש"ק אצ"ח מן האחין, הא מודה ר"י בתוך ג"ח דצ"ח. רע"א. קר"א. מהר"ם.
בא"ד צריכה להמתין ג' חדשים משמע דלא בעיא חליצה. אי צריכה עוד חליצה אחרת, או דאפילו צריכה חליצה מכל האחין כיון דהוי חליצה פסולה. עי' ירושלמי [הובא בהגהות הגר"א אות א']. רי"ף. רמב"ם הל' ייבום פ"א. רא"ש. ועי' טור ריש סימן קס"ד [יעויין שם דפטורה לגמרי]. שו"ע סימן קס"ד ס"א. ועי' רמ"א שם בשם מרדכי בסוף גיטין סימן תע"ב, [יעויין שם דצריכה חליצה מכל האחין]. ועי' משנה למלך שם הי"ט. ועי' שו"ע שם. וט"ז שם סק"ה. ובית שמואל שם [שהביא ד' הרמ"א ולא נחלק]. ועי' רע"א. ועי' פת"ש שם [ויעויין שם מה שהביא בשם שו"ת זכרון יוסף אה"ע סימן י"ג]. ועי' שו"ת פרי השדה ח"ג. ושו"ת מהרי"א הלוי ח"א סימן קמ"א. ושו"ת בית יצחק [לבוב] אה"ע סימן קט"ו. ושו"ת הרי בשמים ח"ט סימן קט"ו. ושו"ת עצי הלבנון סימן קכ"ז. ושו"ת ציץ אליעזר חלק כ"א סימן מ"ט.
תוד"ה צריכה וכו' ל"ד מן האחין וכו'. אי דוקא מן האחין [דהורעה זיקתו והוי כאילו נתן גט], או דסגי אפילו ממנו, או דאפי' בעינן חליצה מכולם [כיון דהוי חליצה פסולה]. רמב"ם הל' ייבום פ"א ה"כ. ראב"ד שם. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. רא"ש סימן א'. [ועי' קרבן נתנאל אות א']. נימוקי יוסף [בשם הגאונים והרמב"ם]. טור סימן קס"ד. הגהות מיימוניות שם. ריא"ז. [הו' בשה"ג ריש פירקין]. משנה למלך שם. ועי' מרדכי סוף גיטין. ועי' ערוך לנר. ועי' ים של שלמה.
טעמייהו דהתוס' דל"ד מן האחין, משום דס"ל דהאיסור ליבמה הוא איסורא בעלמא ולא קלשא זיקתו, ואזלי לשיטתייהו לעיל כ"ו: ד"ה וחליצה [יעויין שם בשם הר"י]. דברות משה סימן כ"ט ענף א'.
אחין דנקט לאו דוקא אלא דהכי עדיף טפי משום דאיהו כבר חלץ לה חד זימנא. נימוקי יוסף בשם הגאונים. ועי' ים של שלמה סימן א' שדחה זה.
אי קיי"ל (לעיל כ"ו:) כרב דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין או דהלכה כשמואל דאי"צ לחזור על כל האחין. רי"ף ז:, רמב"ן [לעיל כ"ז. ועי' ברי"ו שהובא להלן]. רמ"ה. רשב"א לעיל כ"ז. [יעויין שם שביאר הכא כרב צריכה לחזור על האחין, וסותר למה שפסק כשמואל, הו' ברי"ו עי' להלן, ובשו"ת מהרשד"ם אה"ע סימן קנ"ח]. ריטב"א שם. רא"ש פ"ג סימן ב'. ר"א מן ההר שם. מאירי שם. נימוקי יוסף ז:, רי"ו נתיב כ"ה ח"א. ריב"ש. קרבן נתנאל אות א'. ערוך לנר. ועי' רמב"ם יבום פ"ה הי"ב.
תוד"ה והא וכו' כיון דהפילה לבסוף. וה"ה אם לא נקלט הזרע בשעת מיתה קרינן ביה "ובן אין לו" וזקוקה לייבום. נודע ביהודה אה"ע סימן ס"ט ד"ה אבל. ועי' חידושי הגרש"ש סימן ל"ג [שהקשה ע"ז]. וע"ע בשיעורי ר' שמואל אות ת"ה. ועי' שו"ת רע"א סימן צ' וקר"א לקמן ל"ז. ובישרש יעקב שם וחכמת מנוח [דנתיישב קושייתם עפי"ד הנודע ביהודה]. וע"ע לקמן ל"ז. ד"ה וי"ל דכ"כ לא משתהא.
תוד"ה ור"ל וכו' וי"ל דאמרי' נמי עיין עליו. ישוב לפי"ז, ל"ל לקמן ס"ז: קרא דכנעוריה למידרש דעובר פוסל לר"ל תיפו"ל מדכתיב וזרע אין לה, עיין עליו. ערוך לנר.
בא"ד כל זמן שעומדת בספק. ביאור שיטתם. דברות משה סימן כ"ט ענף א' ד"ה עו"ק מש"כ התוס'.
תוד"ה תגלי מילתא וכו' אע"ג וכו' אחת משתי אחיות וכו' כיון דאם יבוא אליהו וכו'. י"ל דהתם אליהו לאו דוקא וגם אם יבואו עדים ויאמרו איזו קידש הויא בת יבום. תוס' רא"ש.
בא"ד ל"ד דהכא אי"ז ספק ראוי להתברר עכשיו. אם הוחזקה ג' פעמים בנפלים, אפי' לר"ל הוי כמו שנתברר לנו עתה וחליצתה חליצה. רש"ש.
בא"ד אי"ז ספק ראוי להתברר עכשיו שא"א לידע העתידות. אי כ"ה הדין דוקא לגבי יבום וחליצה או גם לשאר עניינים כגון גירושין. משנה למלך גירושין פ"ו ה"ה [יעויין שם דגם במקדש אשה מעכשיו ולאחר ל', ל"א תגלי מילתא למפרע]. אבנ"מ סימן מ' סק"ט. קר"א. ועי' ברכת שמואל סימן ט"ז אות א'. ושיעורי הגרש"ר אות שס"ה.
בא"ד וא"ת וכו' אמאי פטור מן הקרבן וכו'. עוד בהך קושיא. רמב"ן. רשב"א. ועי' קר"א. ועי' ברכת שמואל. ועי' קוה"ע סימן ל"ח אות ג'.
אי כיון דביאת מעוברת ל"ש ביאה חייבין בקרבן או פטורין. רמב"ן [יעויין שם דיש טועין ומחייבין]. רשב"א.
בא"ד ואר"י וכו' דאמר לקמן דתגדלנו. מו"מ בדבריהם. שו"ת מהרש"ם ח"ו סימן קנ"ג. שו"ת מנחת אלעזר ח"א סימן כ"א.
קשה דלא דמי דהתם [גבי קטן הבא על הגדולה] הוא בהיתר אבל הכא הוא באיסור. קר"א. דברות משה סימן כ"ט ענף א' ד"ה עו"ק מה שתירצו עיי"ש.
יש ליישב באופ"א, דכיון שסופו לבא לכלל היתר, אין חיוב קרבן בינתיים. מאירי [ויתכן דכוונתו דא"כ ל"ח כאש"א שלא במקום מצוה, וזהו כתי' התוס'].
יש חולקין וסוברין דקטן שבא על הגדולה מקיים מצות ייבום, ואי"צ ביאה הראויה להקמת שם. תוס' לעיל כ. ד"ה יבא. רש"י קידושין י"ט., וכן מש' בתוספות הרא"ש לעיל כ., והתוס' כאן אזלי לשיטתם, לקמן נ"ז: וס"ח., וקידושין שם. ועי' קוה"ע סימן כ' אות ז'.
תוד"ה רצה יוציא וכו' ולא קתני רצו וכו'. קשה דהא ל"ש לומר רצו יוציאו לב"ש, דהא ס"ל (גיטין צ.) דאסור לאדם לגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר. ערוך לנר.
תוד"ה הרי זו וכו' כ"ש היא שלא תינשא וכו'. ק' דפשיטא דלא תינשא דהא אפי' אי הוי ב"ק, אסורה משום מעוברת חבירו. ערוך לנר.
תוד"ה כי פליגי בחליצה, ובביאה מודה שלא יבוא לידי איסור. אי לדעת התוס' לר"י ביאה ל"מ מדאורייתא או מדרבנן. מהר"ם. חזון איש סימן ק"כ. נהור שרגא. מבין שמועה.