גליוני הש"ס/יבמות/לה/ב
גליוני הש"ס 
יבמות לה ב
תוד"ה תיגלי כ' אע"ג דלקמן כו'. נ"ב עיין נימוקי יוסף דטעמא דר"ל דאפשר דבשעת חליצה ראוי' הית' ליליד אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר שתפיל ולכן לא אמרי' בכה"ג אגמ"ל ומצאתי כסברא זאת גם לעניין בריר' בס' חידושי גור אריה למהר"ל מפראג ז"ל בעירובין ל"ז ב' שכ' ליישב קישית תוס' שם ד"ה אלא מעתה וז"ל ויראה דאין שייך בזה ברירה כלל דלא דמי לכל הנך דצ"ל הוברר שכך הי' מתחלה אבל בגשמים שירדו היום א"כ הי' אתמול ראוי שירדו גשמים רק שהאדם לא ידע ולא דמי להך דמי שאחזו ה"ז גיטך אם מתי כו' דהתם אפשר שאתמול לא הי' ראוי שימות ורוח בילבל אותו וכיוצא וכן להיפוך אבל גשמים אם היום ירדו איגלאי מילתא שמאתמול היו ראוים לירד וא"צ לזה ברירה כלל ואין לומר אפשר שע"י שום דבר נשתנו אלא אמרי' עולם כמנהגו נוהג וה"ז כאילו אמר ה"ז גיטך אם אבי חי במקום פלוני והוא לא ידע ואין שייך בזה ברירה כלל עכ"ל:
שם כ' שא"א לידע העתידות כו'. נ"ב הכוונה דאפי' אליהו יודע אין זו ידיעה אנושית טבעיית רק אלקית ולא אמרי' בכה"ג אם יבא אליהו כו' דאליהו דנקטי' רק סימנא בעלמא הוא והכוונה רק דאין מתבטל הראויות מפני הספק שלנו וחסרון ידיעתנו וזהו רק בדבר שבכח אנושיי לדעתו ומשא"כ בספיקא דעתיד ועיין תוס' מנחות ס"ד א' ד"ה ואפי' ותוס' ע"ז ט"ו ב' ד"ה רהיט עש"ה ועיין שו"ת מהרי"ל סי' ע' מש"ש וכי משום שאליהו איננו פה יהא חשיב ראוי אטו אם הנפקד איננו פה כו' עש"ה ועיין מהרי"ק שורש נ"ב דכ' דשאלה אנדר הוי רק ספק מצוה כיון דהוא רק מחשש שמא יכשל בנדרו ואילו יבא אליהו ויאמר שלא יכשל זה בנדרו לא הי' מצוה בשאלה עש"ה וצ"ע דאלעתיד הא לא אמרי' סברא דאם יבא אליהו כו' וכ"ש במידי דבחיר' ומסברא הפשוטה אפי' לא יכשל מ"מ הוא מצוה להסיר אפשריות ההכשלה כיון דההכשלה אפשרית לפניו וכמו יחוד דפשוט דהוא איסור וודאי מפני קירוב כשלון הביאה ואינו נחשב ספק איסור וכל איסורים סייגיים כאלה דפשוט דחשיבי וודאי איסור וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |