מפתחי חכמת אמת/לד
|
< הקודם · הבא > |
כבר ביארנו כי הספירות חג"ת נהי"מ נקראות שבע מדות, ובאמת שורש כל ז' מדות אלו הם רק השלשה: חסד, גבורה, תפארת, וד' ספירות שלאחריהן נהי"מ, אינן רק ענפים מהן, כמו שנבאר לקמן בס"ד (בסי' מ"ב) בענין "ג' קוין". והחילוק בין חסד, לגבורה שהיא דין, ובין תפארת שהיא רחמים, הוא: כי מדת החסד הוא להשפיע בלי גבול, אפי' למי שאינו הגון ואינו כדאי לזה, ומדת הגבורה שהיא דין, הוא לצמצם מלהשפיע כ"כ, ורק למי שראוי ע"פ דין, או שלא להשפיע כלל[א], ומדת הרחמים הוא לרחם על מי ששייך לשון רחמנות, אע"פ שאינו ראוי ע"פ דין, והיא מדה ממוצעת בין גבורה, בחי' דינים וצמצומים בהשפעה, לחסד שהיא להשפיע לכל, גם למי שלא שייך לשון רחמנות עליו כלל.
ולפי שהיא מדה ממוצעת - וכלולה משתיהן[ב] - נקראת תפארת, כמו בגדי תפארת עד"מ, שהוא בגד צבוע בגוונים הרבה מעורבים, בדרך שהוא תפארת ונוי, משא"כ בגד הצבוע בגוון אחד, לא שייך בו לשון תפארת, וזהו ענין ג' מדות מקוריות חג"ת. וענין ד' המדות שלאחריהן נהי"ם, יובן ג"כ מנפש האדם עד"מ, דהנה לאחר שהאדם כבר נתחכם בבחינת חכמה, וכבר מבין בבחינת בינה, והתקשר עצמו בההשכלה הזאת בבחי' דעת שצריך להשפיע בבחינת חסד, או גבורה או תפארת, ואחר כ"ז בבוא ההשפעה לידי מעשה, דהיינו בשעת ההשפעה עצמה ממש, צריך להתיעץ איך להשפיע בדרך שיוכל המקבל לקבל ההשפעה, כגון שרוצה להשפיע דבר חכמה ללמדה לבנו, אם יאמרנה לו כולה כמו שהוא בשכלו לא יוכל הבן להבין ולקבל, רק שצריך לסדר לו בסדר וענין אחר, דבר דיבור על אופניו מעט מעט. ובחינת עצה זו נקראת "נצח והוד" שנרמזות בדברי המקובלים לשתי הכליות - שהכליות יועצות כו' - וגם בכלל בחינת נצח הוא, לנצח ולעמוד נגד כל מונע ההשפעה והלימוד מבנו מבית ומחוץ, מבית היינו, להתחזק נגד מדת הגבורה והצמצום שבאב עצמו שהיא מעוררת דינים ברצונו על בנו, לומר שאינו ראוי לכך עדיין, גם להתגבר נגד מונעי ההשפעה מבחוץ.
ובחינת יסוד היא עד"מ ההתקשרות, שמקשר האב שכלו בשכל בנו, בשעת למודו עמו באהבה ורצון, שרוצה שיבין בנו. ובלעדי זה גם אם הי' הבן שומע דיבורים אלו עצמם מפי אביו - שמדבר בעדו ולומד לעצמו - לא הי' מבין כל כך, כמו עכשיו שאביו מקשר שכלו אליו, ומדבר עמו פא"פ באהבה וחשק, שחושק מאד שיבין בנו. וכל מה שהחשק והתענוג גדול, כך ההשפעה והלימוד גדול, שהבן יוכל לקבל יותר והאב משפיע יותר, כי ע"י החשק והתענוג מתרבה ומתגדל שכלו בהרחבת הדעת להשפיע וללמד לבנו[ג]. וכאופן וציור הזה עד"מ הוא בספירות העליונות בהשפעתן למה שלמטה מהן.
ובחינת מלכות היא היא המקבלת ההשפעה מכל המדות הללו, כדי להשפיע בעולם ובספירות התחתונות מהן, וזהו הענין שביארנו בריש הספר בענין "אין סוף, ומלכות שבאין סוף", שכל השפעה הנשפעת ממשפיע למקבל הוא רק מהמלכות שבמשפיע, כלומר שבגילוי מעולם לעולם אינה באה רק ממדת המלכות כמובן ליו"ח[ד].
- ↑ "תניא" אגרת הקדש פרק ט"ו.
- ↑ ב"תניא" שער היחוה"א פרק ה' וז"ל: ותפארתו הכלולה מחסדו וגבורתו. ובדברי המקובלים מבואר כמה פעמים הלשון "תפארת כוללת כל הגוונים" והכוונה כמו שמבואר בפנים שהיא כלולה מחסד וגבורה, וזהו הביאור בפתח אליהו: ואלין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן, חד אריך וחד קציר וחד בינוני. והפי' הוא אריך קאי על מדת החסד שהיא בחי' גדלות ואריכות להשפיע בלי גבול, וחד קציר הכוונה על גבורה שהיא בחי' צמצום, וחד בינוני קאי על על תפארת שכלולה משתיהן.
- ↑ עיין ב"תניא" אגרת הקדש פרק ט"ו במתק לשונו שם באריכות ובביאור, כי כל זאת לקחתי משם, וכתבתי בקצרה הנצרך ביותר בלשונו ממש, ובתוספות דברים בכדי שיובן יותר לקורא הבינוני. וסדרתי באופן טוב בבחינת נצח והוד המובא בפנים.
- ↑ ומשום זה מבואר ב"פתח אליהו": "מלכות פה, תורה שבעל פה קרינן לה", דכמו שהתורה שבעל פה שהיא התלמוד, מפרש ומגלה את הסודות הצפונים והגנוזים בתורה שבכתב, ומצד זה נקראת תורה שבעל פה, כי התלמוד הוא הפה והמליץ לתורה שבכתב, כמו"כ ספירת המלכות מגלה הענינים הנעלמים בספירות הקודמות לה שהיא סוף המדרגות, ומצד זה נקראת "פה" שמורה על גילוי. ובליקוט מספר "שפע טל".