מפתחי חכמת אמת/מב
|
< הקודם · הבא > |
כל עשר הספירות דרך כלל, מתחלקות לג' בחינות הנקראות ג' קוין, ויש הפרש גדול ביניהם. כי הקו הימין נקרא קו החסד, וקו השמאל קו הגבורה, וקו האמצעי קו הרחמים - קו התפארת, וענין חסד, גבורה, ורחמים, כבר נתבאר לעיל. ומתחלקות באופן וציור הזה:
| קו החסד | קו הרחמים | קו הגבורה |
| כתר | ||
| חכמה חסד |
בינה גבורה | |
| תפארת | ||
| נצח | הוד | |
| יסוד מלכות |
||
| (חח"נ) | (כתי"ם) | (בנ"ה) |
החכמה. הנה "החייט" כתב שחכמה היא גבורה, ותמהו עליו כל המקובלים[א], דהרי מבואר כי חח"נ הן קו הימין שהוא חסד, והאר"י ז"ל הכריע כי מה שכתב החייט שחכמה היא גבורה, כוונתו על בחי' חכמה סתימאה דאריך אנפין, כי שם אין מעשה התחתונים תופסין מקום כלל, ועלי' רמז הכתוב: "אם צדקת מה תתן לו, ורבו פשעיך מה תעשה לו", ולכן נצרכות שם הגבורות, לצמצם ההשפעה שלא להשפיע למקומות שאינם ראוים. והגבורות הן בהשכל, היינו לשקול בדעתו ולהשפיע דוקא למי שראוי לזה.
המלכות. הגם שספירת המלכות היא מקו האמצעי קו הרחמים[ב], בכל זאת מבואר בדברי המקובלים הלשון: "מלכות נוטה קצת לקו השמאל" — כמו שציינתי ג"כ בהציור, והיינו שבמלכות ישנן ג"כ בחי' גבורות וצמצומים[ג]. ונרמזת בהכתוב (משלי ל"א) "אשה יראת כו'", שתיבת "אשה" רומזת על ספירת המלכות שהיא נוקבא, ועלי' קאי תיבת יראת, ולרמז בא שספירת המלכות היא בבחי' יראה, ויראה וגבורה אחת הן[ד].
שלשה הקוין הללו הם כנגד ג' אבות: אברהם יצחק ויעקב, כי ידוע שאברהם הוא איש החסד, ולכן קו הימין—קו החסד, נרמז באברהם, וקו השמאל להיותו גבורה, נרמז ביצחק שהוא גבורה, "פחד יצחק", וקו האמצעי להיותו בחינת רחמים נרמז כיעקב, שהוא איש הרחמים והתפארת.
גם ג' הקוין האלו הם בבחינת: מים, רוח, אש, כי ידוע, שהמים הם בחי' חסד, ואש בחינת גבורה, ורוח בחי' ממוצעת "רחמים", שזה ענין ג' הקוין כנ"ל.
- ↑ ועיין ב"פרדס" להרמ"ק ז"ל.
- ↑ הנה כמה ספרי המקובלים אין מזכירים בקו האמצעי רק: כתר, תפארת, ויסוד, ולא מלכות. וראיתי ב"מאמר החכמה" להרמח"ל זצ"ל וז"ל: כתר תפארת ויסוד, קו הרחמים, ונקרא אמצע, ומסיים: ומלכות כלל כלם.
- ↑ והגם שמלכות נוטה לקו השמאל והיא דין, בכ"ז אינה רק דיני רפיא היינו שדינה רפה. ועיין ס' "עסיס רמונים" קיצור הפרדס להרמ"ק זצ"ל. שער ח' סוף פרק כ"ד.
- ↑ ואגב אציג שמות המלכות, שהם הרבה: כנסת ישראל, אמא תתאה, מטרנותא, חקל תפוחין קדישין בלשון הזוהר הקדוש, ושכינה בלשון הגמרא. "תניא" אגה"ק פרק ח'. ועיין בספר "שערי אורה", סוף שער א', בענין שמות המלכות.