מפתחי חכמת אמת/לו
|
< הקודם · הבא > |
הגם שביארנו, שכל עיקר הולדת המדות בנפש האדם הוא מהמוחין, ושבאופן וציור הזה עד"מ הוא בספירות העליונות דאצילות, היינו ז' התחתונות כמו שנאצלו מתחלה, אצילותן היא בלתי הארת מוחין כלל מבחינת חכמה ובינה. עד"מ ממדות שבאדם המתחלקות לשתי מדרגות, כי בחי' "מדות טבעיות" הנולדות מבטן אמו, כמו טבע הרחמנות או האכזריות, או מדת הקמצנות או הפזרנות כו', כל אלו אינן מתהוות מן השכל והטעם כלל, רק ממילא הן באות מצד טבע תולדותם ואין השכל מאיר בהן כלל.
אך הנה יש עוד בחינת מדות ונקראות "מדות שכליות", דהיינו שנולדות רק מן השכל וההתבוננות, כמו כאשר יתבונן באיזה דבר שהוא טוב ע"פ איזה טעם ושכל, אזי תולד בלבו התפעלות בלב, וההתפעלות תהי' רק לפי ערך אופן השכל והטעם בלבד, כנ"ל, ולא באופן אחר כידוע, וגם מיד שיתבטל הטעם והשכל תתבטל ההתפעלות.
והנמשל מב' מיני מדות אלו, למעלה במדות דאצילות הנקראות זעיר אנפין, הוא, שאצילותן מתחלה הוא בלתי הארת המוחין - דוגמת המדות הטבעיות שבנפש האדם - רק קצת הארת השכל שיש גם במדות הטבעיות, הוא בהן ג"כ, ונקראות: "מוחין דיניקה", היינו שהמוחין אינן עיקר התהוות המדות, ורק דהמדות יונקין מהמוחין, אבל בחינת "מוחין דגדלות" בז"א הוא, כאשר עיקר התהוות המדות דאצילות נמשך רק מבחינת המוחין דאבא ואמא, שמלובשים במוחין דזעיר אנפין, ע"ד דמיון התפעלות הלב מצד הטעם[א], ולקמן בס"ד (בסי' נ"ב) בענין עיבור הז"א נבאר יותר.
- ↑ סידור, להרב זצ"ל, שער התפילין.