מעשי למלך/מעשה הקרבנות/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
מעשה רקח
מעשי למלך
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


מעשי למלך TriangleArrow-Left.png מעשה הקרבנות TriangleArrow-Left.png ז

א[עריכה]

וזורק

ע"ג האישים וכו'. והנה לכאו' יש להקשות האי זריקה למה הא בקרבן בהמה קייל"ן דאברים בזריקה היינו מדרשא דמה דם בזריקה אף אברים בזריקה ולכן בעינן נמי אויר קרקע מפסיק וזה הא לא שייך כלל בעוף דדם אינו בזריקה וכן לא שייך זריקה באויר קרקע מפסיק דהא הוא עומד על המזבח וממצה הדם וגם מקטיר העולה וליכא אויר קרקע ולכן נראה דבאמת יכול לסדר ע"ג האישים ולא לזרוק רק כיון דבעולת בהמה זורק האברים זורק גם כאן אבל אין מצוה בדבר וכן העלה במנ"ח ס' קט"ו.

ג[עריכה]

שלשה

מקומות וכו' אם אירע פסול וכו' עד שלא הגיע זמנן לצאת וכו'. עיילח"מ מה דהוקשה ע"ז מפי"ט דפסה"מ ולי קשה עוד דהנה בגמ' פשוט מדקתני נפסלו מאי לאו פסול לינה ודחי לא פסול יוצא ופסול טומאה ויש להבין מה צריך לומר פסול יוצא דבעי להלן וראיתי אח"כ שהקשה כן בטה"ק ואמנם לק"מ דא"כ ליתני נטמאו בפירוש ע"כ דכולל כל שאר פסולין ומעתה כיון דלר"ש באמת לא נפסל ביוצא א"כ הא דקתני נפסלו ע"כ יוצא ונטמאו דאי נטמא לחוד ליתני נטמא וא"כ לרבינו דפסק בפ"א כרי"ו א"כ איפשט גם בעיא דלינה פוסלת ולמה בפי"ט כתב דלינה ספק אי פוסל. והנה בלח"מ ביאר דע"כ האיבעיא קאי לרי"ו ולכאו' יש להביא ראיה לזה דהרי בגמרא דחי לא נפסלו נטמאו ויוצא וא"כ יקשה איך מוקי כר"ל דלא כרי"ו וע"כ דגם לרי"ו י"ל דפסול יוצא ואולם אין מכאן הוכחה דהנה בטה"ק כתב ליישב קו' הנ"ל דדחי לא פסול טומאה ויוצא היינו עכ"ח למ"ד הותרה בציבור דל"ש פסול טומאה ולכן צריך פסול יוצא וא"כ כיון דלא קיימ"ל כמ"ד הותרה לא איכפת לי' אי אתיא כר"ל ולדידן דטומאה דחי' אף לרי"ו לא איפשט בעיא דלינה די"ל מאי נפסלו נטמאו ולא סבירא לן מה שכתבתי תחילה לינקוט נטמאו והנה לפי"ז מיושב קו' דידי דבעיא דלינה לא תלוי בדרי"ו דאף לרי"ו דסובר יוצא כשר אפ"ה לא נפשט בעיא דלינה די"ל בנטמא דו"ק אלא דנשאר עדיין קושיית לח"מ וכס"מ ותי' הלח"מ דחוק.
ולי נראה דדברי רבינו נכונים דהנה כבר הקשה בלח"מ דכאן מוכח אימורים פסול לכ"ע ביוצא ולעיל בפ"א סובר אימורים כשר בק"ק ונראה דהנה רש"י דף פ"ט כתב דלמאי דמסיק דפליגי באימורים א"כ הא דקאמר דהטעם יוצא כשר אין כלל מפני שסופו לצאת ולפ"ז א"כ לא תליא כלל בסופו לצאת וכאשר אבאר דהנה שם קאמר אי פליגי גם באימורים דתלי בפלוגתא דר"א ור"ע ודי דפליגי באינהו אבראי אבל אהדוקינהו לכ"ע לא נפסל ומעתה גמרא דכאן סובר דתלוי בסופו לצאת ע"כ סובר באימורים פסול והיינו כר"א והנה לדידי' שפיר קאמר דבעיא שייך רק אליבא דרי"ו וע"ז שפיר דחי לא נטמאו ופסול לינה והיינו כמש"כ טה"ק דקאי רק למ"ד טומאה הותרה והיינו דבפסחים דע"ח משמע דר"א סובר טומאה הותרה בציבור וא"כ דסבור דפליגי רק בבשר ותלוי בסופו לצאת שפיר מדמי להך דק"ק אבל למסקנא דפליגי באימורים ג"כ א"כ אין הטעם משום שסופו לצאת דהרי באימורים ג"כ כשר רק סובר דלא פסול בק"ק פסול יוצא אפי' באימורים אבל בפרים נשרפין דפשיטא דנפסל אימורים ביוצא א"כ שפיר יש ספק גם לדידן אי בשר נשרפין כמו אימורים או לא והיינו דכתב בפי"ט באימורים דזה עיקר הספק לדידן אם יפסול משום דיש לדמותו לאימורים ודו"ק היטב.
ויש להוסיף עוד יותר דרק לס"ד דלא פליגי באימורים א"כ סובר דלר"ש הטעם אף דלא הגיע זמנן משום דסופו לצאת ולכן אין פוסל דהיינו דסבור עתה אם הבשר בחוץ פשיטא דאין זריקה מועיל ורק בהדרי לפנים אי נפסל ביוצא אבל למסקנא דפליגי באימורים וסבירא לן ג"כ כר"ע דאפי' הם מבחוץ זורקין א"כ א"צ הטעם משום דסופו לצאת דלזה רק צריך אי הם בחוץ אין זורקין ורק באהדרי דלא יפסול ביוצא ע"כ מטעם דסופו לצאת אבל למסקנא א"צ לזה וא"כ בפרים נשרפים בודאי אם הם בחוץ אין זורקין ולפי"ז אף בהדרי' אין להכשיר מטעם סופו לצאת דו"ק.
וכן לדעתי מוכח מדף ק"ה דמסיק מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי וזה אפי' אחר זריקה מכ"ש במחוסר זמן דכיון דלפני זמנו מחוסר מעשה הו' א"ר להכשיר מטעם סופו לצאת.
אך קצת יש לעיין דכתב רבינו זורק ואח"כ חולק אימורים א"כ כאן דקודם זריקה א"כ אימורים נפסלו ג"כ ובאימורים לא בעיא כלל וצ"ל דאיירא בעבר והפריד האימורים לבדנה קודם זריקה ויצא הבשר לבד:

ד[עריכה]

והמקום

השני וכו' והמקום השלישי הוא חוץ לירושלים והוא הנקרא בית הדשן. בספר כפתור ופרח כתב בית הדשן הוא לצפון ירושלים והוא תל קטן ונמוך הרבה:

ה[עריכה]

ושריפת

כל הנשרפין כשרים בזר ובלילה וכו'. הנה הכ"מ לא הראה מקומו ונראה דיצא לו כן מירושלמי יומא ספ"ו תני ר' זרי' זר ששרף מטמא בגדים לא צריכא וכו' מה שיהי' כשרים בלילה קו"ח מה אם הקטיר אימורים שאין כשרים בזר כשרים בלילה אלו שכן כשרים בזר אינו דין שיהי' כשרים בלילה:

ושריפת

כל הנשרפין כשר בזר ובלילה וכו'. מבואר דדעת רבינו דשריפת כל הקדשים נשרפין בלילה וכמו שהארכתי במק"א רק נותר נשרפין ביום והא דכתב רבינו כאן לן הבשר או האימורים וזה הו' נותר ואיך כתב אח"כ דכשר בלילה זה ל"ק דשריפת נותר כתיב בבשר באכילת אדם ולא באכילת מזבח א"כ האימורים מכל הקרבנות דהוא אכילת מזבח הוא בכלל פסהמ"ק דהלכתא גמירי לה א"כ שריפתן כשרה אף בלילה הכלל היוצא דוקא בשר נותר מ"ע המפורש בתורה צריך להיות ביום אבל כל פסהמ"ק וכן אימורי קדשים אפי' ניתותרו כשר בלילה וכן העלה במנ"ח.
ולענין קדשים נפסלו מספק תעובר צורה ונשרף בודאי משום נותר ואח"כ כ' ויראה לי דא"ט עובר צורה עיי' רבינו פי"ט מה' פסהמ"ק וכתב הרי"ק דכל הקדשים מס' אין נשרפין משום בזיון קדשים ע"כ טעון עבור צורה אבל כאן דנשרפין רק חילוק במקום דכמצותן נשרפין חוץ לעיר אין ביזוי אם נשרפין בעזרה עכ"ל ובמ"ח תמה ל"ל הא"ט הא בלא"ה מאי מהני עבור צורה דאיבעיא בגמ' אי לינה מועלת א"כ אף לאחר עבור צורה עדיין ספק ונשרף בעזרה מס' אך יש לומר דעתה הוא ס' פסול ולאחר עבור צורה יהי' שני ס' לשרוף א' שמא נפסל מחמת הפסול ואפי' אם הי' כשר שמא לינה פוסלת א"כ הוא שני סברות לשרוף בעזרה והי' הסברא להמתין ע"כ נתן רבינו טעם זה דלשריפה קאי.
הנה דבר זה דנשרף בפנים או בחוץ הוא פלוגתא בשקלים ב"ש וב"ה ור"ע ורבינו פסק כר"ע נגד ב"ה ובת"ח תמה על רבינו למה פסק כר"ע וכן בפנ"י במשנה דר"ח סגן הכהנים הקשה ג"כ כנ"ל ובתורת חסד כלל ה' הביא ירושלמי שהלכה כר"ע נגד ב"ה.
בירושלמי ספ"ה דתרומות אמר ר"א בשם רי"ו אם באת הלכה תחת ידך ואי אתה יודע אם לתלות אם לשרוף לעולם הו' רץ אחר השריפה יותר מן התלי' שאין לך חביב בתורה יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים והן בשריפה ר' יוסי בעי דנין דבר שאין מצותו לכך לדבר שמצותו לכך ונראה דטעמו דרי"ו הוא דסובר דשריפת קדשים טמאים אין משום תקלה אלא דמצוה מצד עצמה הוא ולכן כיון דתלי' הוא הו' ספק אי חייב במצות שריפה ובמ"ע אזלינן לחומרא דחייב לשורפה ושפיר יליף משריפת פרים וא"ש.
הנה תוס' פסחים דף מ"ט ד"ה ושורפו הקשו אי הו' דאורייתא שריפתו במקומו ונראה דרק באירע פסול במקום אכילתו אז אמרינן מקום אכילתו שם שריפתו אבל ביצא מדאורייתא שריפה במקומו בעינן רק דרבנן החמירו דכל שלא עבר צופים דשרפו בפנים.

וכל

הנשרפין חוץ לעזרה כל העצים כשרים וכו'. וכ' במנ"ח הנה במש"כ כל הנשרפין חוץ לעזרה היינו פרים ושעירים הנשרפין והנה בקדשים הנשרפין כגון פה"מ הן בעזרה כגון קדק"ד והן חוץ לעזרה כגון קק"ל אינו מבואר בר"מ כלל הדין ולפמש"כ דעצים ממעט סיד ורמץ וכאן כתיב באש תשרף א"כ כשר לשרוף אפי' בסיד ורמץ וזה כונתו שכ' חוץ לעזרה וכו' היינו פרים הנשרפין נוהג ד"ז אבל פהמ"ק נשרף אפי' בסיד ורמץ והא דכ' באש תשרפו איתמעט אבר מעיקרו וכן לפי המבואר בש"ס שם דבאש ישרף לרבות אפי' סיד א"כ כשר ג"כ סיד וגפסיס ולזה כ' חוץ לעזרה היינו פהנ"ש דאי פהמ"ק כשרים ג"כ בסיד ורמץ ועפ"ד מהק"פ סוף ה"כ כ' לפיכך אם רצו לשורפו בקש ובגבבא נראה דוקא בקש ובגבבא ובאמת סיד וגפסיס תולדות האור ג"כ כשר אך אין ראי' משם דאיירא לענין דשורפין מעצמו ולא נחית לדינים אלו עכ"פ ק"ל דלמה בה' פהמ"ק לא כ' זה דתולדת האור כגון סיד ג"כ כשר ואבר מעיקרו פסול גם בפט"ו מסנהדרין לא ביאר גבי שריפת ב"כ פסול אבר מעיקרו אך אפשר כיון דכ' אבר מתיכין אותו נשמע ממילא אבל כאן דמ"ע דנשרפין הו"ל לכתוב דצריך עכ"פ תולדות האור את"ד:

שורפין

אפי' בקש. והוא מת"כ דיליף מדכתיב עצים לרבות כל עצים אפי' בקש ובה"ג הרש"ש שבת דף ס"ו הקשה התינח לר"י דס"ל עץ שאכל אדה"ר חטה הו' הרי דנקרא עץ לכן קש ג"כ בכלל עצים ואמאי פסק רבינו דקש הו' בכלל עצים עייש"ה.

להוציא

את הסיד. ובלח"מ הקשה דבפסחים דף ע"ה איתא דממעט מדכתיב באש ולא משום דכתיב עצים דא"כ מאי פריך משריפת ב"כ דשם לא כתיב עצים ועוד דבהלכות ק"פ כתב רבינו דל"ה צלי אש ובס' עיני אברהם כתב ליישב דבספר קרבן אהרן דף צ"ח הקשה הו' לי' זה כלל ופרט וכלל דושרף אותו כלל עצים פרט ואש הדר וכלל א"כ דרשינן דומיא דפרט מה פרט גידולי קרקע אף כל גידולי קרקע וסיד לא הו' גידולי קרקע והראב"ד כתב לפרש הא דאמרינן באש ולא בסיד הכונה רק ולא בעצים אשר ע"ג הסיד כשהוא שורף וידלקו דבעינן עצים ואש דבכלל עצים הכל בכלל ואפי' קש וגבבא עיי"ש ולפי"ז יש לומר דרבינו סובר דבאמת הכי פירושו אחר דכתב כללא בתרא באש כלל מוכרחין אנו לומר דפרט על העצים איצטריך למעט סיד וכן כל דבר שאין ג"ק אבל אי לא הו' כתיב כללא בתרא הו' דרשו דושרף לאו כללא הוא אלא פרט משום דגמרינן שריפה חוץ מפנים מה שריפת פנים בעצים כשרים הראוים ע"ג המערכה אף שריפת חוץ בעצים כשרים הראוים ע"ג המערכה אבל שאר עצים שאין ראוים ע"ג המערכה לא לפיכך כ' כל העצים כשרים והו' קרא דעל העצים כלל לפי"ז ושרף הו' כלל לרבות כל מינים הנשרפים אפי' סיד א"כ על העצים הו' פרט ולא אתי אלא לאפוקי דלא למילף שריפת חוץ מפנים ואינו אלא למצוה באמת א"כ דרשינן לי' בכלל ופרט וכלל ובעינן דומיא דפרט ג"ק למעט סיד ולכן נקט רבינו לפי אמיתתן של דברים דעכ"פ מדכתיב בעצים פרט נלמד למעט סיד ורמץ ולרבות קש וגבבא דהם ג"ק ומשו"ה כתב משום שנאמר אש מרבינן קש וגבבא ומדכתב עצים ממעטינן סיד ורמץ את"ד.

ושריפת

כל הנשרפין וכו' ולמה נאמר עצים על האש להוציא הסיד והרמץ. והקשה בלח"מ דזה נגד גמרא מפורשת פסחים דף ע"ה דממעט מדכתב אש לבסוף ונראה ליישב דהנה שם מרבה ממכוה סיד ורמץ והקשה מרש"א נילף מזה פרים הנשרפים ויש לומר דרבינו ג"כ קשה לי' קו' מרש"א דנילף ממכוה וניחא לי' יען דכתיב עצים לכן ממעט סיד ורמץ אלא דקשה לפי דברי רבינו דשם אמרינן לגבי עצים דאיסורא אעצים קפדי רחמנא והא ליתנהו ולפי"ז גם שלהבת וגחלים נתמעט דמבואר בתוס' דשלהבת עדיף מגחלים וכן קייל"ן גחלים אפי' לחשות מותרת משום דאעצים דאיסורא קפיד רחמנא א"כ לפי"ז נאמר דלפרים הנשרפים נתמעט גם מגחלים כיון דכתיב עצים ונראה דהא דמיעוט עצים היינו דלא נלמד ממכוה אבל אש דכתיב בגופי' וגחלים אש נינהו ל"ש למעט מדכתיב עצים.

ו[עריכה]

חטאת

העוף וכו' ואם הבדיל פסול וכו'. הנה רבינו בסהמ"צ שורש ח' כ' דאע"ג דגבי עולת העוף כ' ושסע בכנפיו ולא יבדיל הכונה שא"צ להבדיל התם שאני כיון דבעולת בהמה בעינן נתוח לנתחיו איצטריך קרא לאשמעינן דבעוה"ע א"צ להבדיל משא"כ בחטאת העוף דל"ל דהו' שלילה דא"צ להבדיל פשיטא דמעולת העוף ליכא למילף דכ' והקריבו לחלק ולכן ס"ל דלא יבדיל היינו לאו ולא כראב"ש דס"ל דהוי רק שלילה ואזיל לשיטתי' דס"ל דהאי כמשפט דכ' בעוה"ע פי' כמשפט חטאת העוף והשו' אותם הכתוב:
והנה דעת רבינו כאן דבחטאת העוף רשאי למלוק ב' סימנים ואין איסור אלא אם מבדיל גם העור ובחולין דף כ"א מבואר בברייתא דבחטאת עוף אינו מולק אלא סימן אחד ובלח"מ הקשה כמה קו' ובמהר"ם שיק כ' לפרש דכונת רבינו לחלק בין אי מולק ב' סימנים ביחד שהם מונחין זא"ז או כשמולק זה אח"ז דאם מולק סימן אחד ואח"כ רוצה למלוק גם השני ועוף קאזיל חיותי' בסי' א' א"כ הוי כמתה ואין כאן מליקה ואפ"ה מולק רק להבדיל והתורה הא אמרה ולא יבדיל ונהי דאינו לוקה ע"ז דהו' רק מקצת הבדלה אבל עכ"פ הוי כח"ש אבל אם מחזיק ב' הסימנים בהדדי ומולק בב"א דקנפיק חיותי' בשניהם כהא"ג לא מיקרי הבדלה אלא מולק כהא"ג רשאי למלוק אפי' ב' סימנים וזה כונת רבינו דכ' מולק ב' סימנים היינו בב"א או בסימן א' היינו בזא"ז ול"ק מברייתא דחולין דשם מיירי בסתמא בזאח"ז עכ"ל:

חטאת

העוף הי' מולק אותה וכו'. והנה בזבחים דף ס"ג איתא דכל מקום היתה כשרה למליקה א"כ דברי רבינו נגד שמעתין וע"ק מ"ש ואם היזה בכ"מ כשרה והוא שנתן למטה מדם הנפש דהא אמרינן בהאי סוגיא על האי ברייתא דקתני היזה דמה בכ"מ כשרה מאי קאמר ופירש"י דהא ליכא למימר דהיזה ואח"כ היזה למטה קא מיכשרי דהא היזה דמה קתני כל דמה משמע דלא קתני היזה מדמה ומשני דלא תנינין היזה אלא מיצה משמע אבל הזאה צריך כולה למטה שזה שאמרו ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה היינו כל ההזאה ואיך כתב רבינו דההזאה במעט למטה סגי והוא היפוך הסוגיא ובלח"מ עמד בזה ובס' ח"נ כתב דהדין דין אמת מה שפסק רבינו שאם היזה בכל מקום שיש תיקון שיחזיר ויתן למטה מעט מדם הנפש והא דאמרינן בהאי סוגי' דלא תנינין היזה אלא מיצה משום דלא אפשר לאוקמה האי ברייתא הכי דהיינו אם היזה בכ"מ כשרה ובלבד שיחזור ויתן מדמה למטה דהא קתני היזה דמה דמשמע כל דמה כפירש"י ולכן מביא הברייתא דקתני מיצה אבל אה"נ דאם נשאר מדמה יש תיקון שיחזור ויתן למטה גם לקושיא א' נ"ל דגם רבינו נמי מחלק בין מליקה להזאה דבהזאה קרן דרומית מעכבת והוא בכלל מש"כ רבינו והוא שיתן למטה מעט דהיינו נמי שיתן בקרן דרומית מערבית והא דהצריך לכתחלה מליקה בקרן מערבית דרומית במקום הזאתה הוא כדי שלא יחסור דם הנפש והא דלא אוקי הכי וזה הי' מקומה למליקתה לכתחלה משום דא"כ הזאתה דהוא עיקר דמעכבת דילפי' מהקישא דמנחה לא תני מתניתין וא"ש.

עד

שיחתוך הסימנים או רוב אחד מהן וכו'. עיי' לח"מ שתמה דבחטאת עוף אין מבדיל ב' סימנים רק סי' אחד והעלה דג' חילוקים דלת"ק דסובר אוחז בגוף ומזה הכונה דמבדיל כל הסימנים גם בחטאת עוף דבעולה מבדיל גם העור ובשר ולי נראה דלא קשה מידי דמשנה ארוכה במס' זבחים דף ס"ד עולת העוף הי' מולק את ראשה ממול ערפה והבדיל ומוצה ונטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח וספגו במלח וזרקו על גבי האישים בא לו לגוף והסיר את המוראה סופגו במלח וזרקו ע"ג האישים הנה מבואר כדברי רבינו דבעולה מבדיל אף העור ראש בפ"ע וגוף בפ"ע ומזה מיעט קרא בחטאת דאין מבדיל מן הגוף אלא הסימנים וטעמא דאוקמינן קרא דלא מיעט גם הסימנים דלא כת"ק ור"ש דסברי דמיעט קרא בחטאת רק בסימן אחד נראה דהנה דעת רבינו בפ"א משחיטה דמדאו' בעינן שנים בעוף דהביא לימוד דיש שחיטה לעוף דכתיב אשר יצוד ציד חי' ועוף ושפך דמו ששפיכת דם עוף כחי' בשחיטה וכ' הכ"מ דלכן לא הביא דרשא דבר קפרא דאיתקש לבהמה ולדגים דסי' אחד בעי כבהמה ובסי' א' סגי כדגים להורות דלא כבר קפרא דלבר קפרא אף לכתחילה בסי' אחד דאיתקש כדגים אבל להך לימוד בעי לכתחלה שנים כחי' רק בדיעבד אתא הלכתא דבעוף סגי בסי' אחד והקשה בירי"ש א"כ אמאי לא יבדיל בחטאת עוף רק בסי' אחד דהא מדאורייתא לכתחלה בעי שנים ולא מיקרי הבדלה ואני תמה מה קו' הא לדעת רבינו באמת הבדלה בח"ע לכתחלה בב' סימנים וא"כ י"ל דבאמת הא"ט דרבינו סובר דמבדיל בב' סימנים לא כת"ק ור"ש משום דסובר כיון דבעי בעוף לכתחלה ב' סימנים וכן מבדיל בב' סימנים ובעולה מבדיל אף העור ובשר כסתם משנה:
ובמש"כ ניחא דרבינו לא כתב דבחטאת מבדיל רוב בשר משום דרק למ"ד דמבדיל סימן אחד א"כ אוקמינן מיעוט אסימן לכן אמרינן דצריך להבדיל רוב בשר אבל כאן דקיימ"ל דמבדיל ב' סימנים אוקי לא יבדיל אבשר ועור וא"ש:
ונראה עוד ראי' לדברי רבינו מסוכה מ"ב אמר ר"ה אומר הי' ר' יוסי אכל עולת עוף שנמצא בין אגפים פטור דטעה בדבר מצה ותמוה לי מה טעות הוא הא אפשר להכיר זה מבדיל בב' סימנים וזה בסי' אחד וא"ל כראב"ש דמנ"ל דיסבור כרא"ש וראיתי אח"ז בכ"ת שהקשה כן ותי' דאחר הזאה לכ"ע מבדיל גם ח"ע ופלא הא לפי' התוס' לת"ק אף אחר הזאה אין מבדיל רק לראב"ש וא"ל לרש"י דלאביי ורבא פליגי ג"כ דוקא קודם הזאה אבל אחר הזאה מבדיל גם בח"ע אם רוצה דהא רש"י פי' שם שנמצא בין חטאת עוף המפרכסים וקודם שמת אסור להבדיל אך אחר הזאה משום דהו' שהי' לשיטת רש"י חולין דף ל' גבי בעיא דר"פ כמבואר בש"ע סי' כ"ג ועפ"ח ובמליקה ג"כ שייך שהי' למסקנא דזבחים שם:
ואמנם כ"ז לפירש"י אבל לרבינו מפרש באמת דפליגי קודם הזאה ואחר הזאה שאין להבדיל לכ"ע א"ש ואך אכתי קשה הא עכ"פ אפשר להכיר אם הבדלה נעשית בסי' השני ע"י מליקה בציפורן או נעשה אחר ההזאה בסכין או בד"א ע"י תלוש עכ"פ ניכר שאין נעשה ע"י מליקה בציפורן כעולת עוף אבל לדעת רבינו דמבדיל ב' סימנים בח"ע שפיר אין ניכר בין ע"ע לח"ע ודו"ק:

ז[עריכה]

ומצוי

דם חטאת עוף מעכב וכו'. עיי' לח"מ שהקשה א"כ למה מועלין בלא מיצה ונראה ליישב דרק אי שיריים מעכבין אזי אמרינן במעילה דיצא מידי מעילה אבל רבינו פסק דשיריים אין מעכבין ואפ"ה מיצוי מעכב וכפירש"י לחד תנא כדאיתא בזבחים דף נ"ב א"כ לכן אף דמעכב אפ"ה כבר יצא מידי מעילה והסברא כך דהנה אי שיריים מעכבין א"כ הא דכ' עיכוב במיצוי חטאת עוף היינו ע"כ שלא נגמר כפרה ולא יצא מידי מעילה ולא נקבע בפיגול דהנה הא דשיריים מעכבין כ' בפמ"א שהכונה כמו אימורים אי איתנהו מעכבו אכילת בשר ואי ליתנהו אין מעכבין אבל מידי מעילה יצא כמו קודם הקטרת אימורים ומ"ד שיריים אין מעכבין האימורים אין מעכבין רק באיתנהו אבל ממעילה יצא כן למ"ד שיריים מעכבין כן הם שיריים וא"כ הא דכתיב חטאת הוא לעיכוב בחטאת עוף ע"כ מעכב לגמרי ואפי' מידי מעילה לא יצאו אבל כיון דשיריים אין מעכבין אפי' באיתנהו מותר בשר באכילה א"כ י"ל הא דכתיב עיכובא בחטאת עוף לעיכוב היינו באיתנהו וזה שכ' רבינו דמעכב היינו באיתנהו ולכן יצא מידי מעילה.
אלא דלכאו' יקשה א"כ הא דפריך בגמרא ר"ש אדר"ש דדריש הנשאר ימצה או לא הנשאר לא ימצה מאי קו' דילמא הא דר"ש סובר מיצוי מעכב היינו מעכב אי איתנהו אבל אי ליתנהו אין מעכב ולכן דריש הנשאר ימצה אי לא נשאר לא ימצה וכבר הקשה כן בפמ"א וע"כ לתרץ כמוש"כ בטה"ק אי דריש והנשאר ימצא אי לא נשאר לא ימצה א"כ סובר הא דכתיב הוא לא קאי אוהנשאר א"כ שוב אין לנו קרא לעיכוב כלל אף באיתנהו ושפיר קשה מרי"ש ארי"ש וא"כ נסתר דברינו ג"כ כיון דאי ליתנהו אין מעכב ומהא"ט יצא מידי מעילה א"כ לא דריש דעיכובא דהוא קאי אוהנשאר א"כ אף באיתנהו למה מעכב ושוב קשה אמאי פסק רבינו דמעכב באיתנהו.
אך י"ל דהדבר ניחא דרק מדרי"ש דדריש הנשאר ימצה אי לא נשאר לא ימצה הוא דפריך שפיר כאשר אבאר דהנה תוס' זבחים דנ"ג הביא דעת הר"ש מפינטבא דבשיריים דעולה א"צ כלל להקפיד שישאר שיריים רק בחטאת יש ע"כ שיריים יען שאין בזריקה אלא באצבע ומעתה אומר סברת רי"ש דדריש והנשאר ימצה אי לא נשאר לא ימצה משמעותי' כך דא"צ להזות בכהא"ג שישאר דם למיצוי וא"כ עכ"ח סובר רי"ש דאין מצוה כלל וא"כ שפיר פריך דהנה למ"ד שיריים מעכבין כל זמן דאיתנהו א"כ סובר דצריך שיקפיד הזורק שישאר דם אשיריים ומ"ד אין מעכבין סובר כסברת הר"ש דאין צריך להקפיד שישאר דם לשיריים אף בחטאת נהי דעכ"פ נשאר אפ"ה כיון דדריש מקרא ישפך ולא וישפך ושני בדיבורי' מוכח שאין קפידא גם הי' אפשר שלא ישאר לשיריים דאף אי יש שיריים אין מעכב האכילה אפי' בדאיתנהו ואפ"ה סובר מיצוי מעכב וע"ז שפיר הקשה מדרי"ש דדריש והנשאר ימצא משמע שא"צ להקפיד שישאר דם לשיריים וא"כ עכ"ח סובר דאין מעכב אפי' האכילה אפי' בדאיתנהו דאי איתנהו מעכב ומצוה למצות אמאי א"צ הכהן להקפיד שישאר דם למיצוי ואמנם רבינו לא פסק כרי"ש דדריש והנשאר ימצה אי לא נשאר לא ימצה וסובר דהוא קאי אוהנשאר ג"כ דצריך שיקפיד שישאר דם להזות וממילא אי איתנהו מעכב אכילה אבל ליתנהו אין מעכב אף דכתיב הוא ורק במעילה קאמר יען דהוא קאי אוהנשאר מעכב לגמרי משום דהי' סובר אף בשיריים מעכב עכ"פ אכילה בדאיתנהו ולכן עכ"ח הוא דח"ע לרבות דמעכב אף בדליתנהו אבל לרבינו בשיריים אין מעכב י"ל שפיר כמש"כ ודו"ק.
[אולם קשה לי דע"כ א"א לפרש כפמ"א מעכב רק אכילה דהא מבואר בגמ' פלוגתא דרי"ש הוא דאין מכפרין אבל באין לכפר ולר"ע אין באין לכפר הרי הא דמעכבין היינו דבאין לכפר רק שאין מעכב כפרה ולכן נראה כמש"כ לעיל דכיפר ולא כיפר קמי' שמיא ועוד דמוכח כן לעיל דף ל"ט הא שיריים חציין למטה ותי' לא מעכבין ויקשה אפי' אי מעכבין אכילה כיון שכיפר כבר לכן כשר חציין למטה אבל בדבר שלא נגמר כפרה ל"מ למטה אך הא י"ל לפמש"כ במק"א דכפרה ידע דמכפר מדשמואל לכפרה נתתיו ולא פריך אימא נתן למטה אלא להתיר אכילה ודחי ל"מ חציין למטה ושפיר פריך בשיריים מצינו חציין למטה להתיר באכילה אבל קמייתא קשיא אך רש"י פירש בדף ל"ט אין מעכבין כפרה משמע כמש"כ דפליגי אי מעכב כפרה ועוד ק"ל לפמ"א מד' כ"ו מי איכא זריקה דלא מכפרה ושריא בשר באכילה וזה שייך אשיריים איך אמרינן דבשר כיפר איך אפשר שיתיר באכילה ודו"ק].
ולכן י"ל בדרך אחר דהנה לעיל בדף ז' דריש בסמיכה כיפר גברא ולא כיפר קמא שמיא וכן במתנות הראש כתיב ונתן ג"כ כיפר גברא ולא כיפר קמי' שמיא ודחי בגמ' דכיפר לגמרי וכתב שם בטה"ק יען דכתיב והנותר משמע שא"צ לכפר אף קמי' שמיא עיי"ש א"כ י"ל למ"ד שיריים מעכב אין הכונה מעכב אכילה אלא דנהי דכיפר גברא לא כיפר קמי' שמיא כפרה גמורה אבל למ"ד אין מעכב הכונה אף כיפר קמי' שמיא וכן משמע בד' ל"ט דריש מקרא אחד ואם עשה לסמיכה ושיריים שירי מצוה עייש"ה והיינו דאפי' קמי' שמיא ואפ"ה סובר במיצוי מעכב הכונה קמי' שמיא וע"ז הקשה הא דריש והנשאר שא"צ להקפיד שישאר ע"כ כיפר אפי' קמי' שמיא וקשיא דרי"ש אדרי"ש אבל רבינו פסק מעכב הכונה לא כיפר קמי' שמיא ולא דריש והנשאר אי נשאר ימצה לומר דכיפר אפי' קמי' שמיא אבל עיכוב ג"כ ל"ל ולכן יצא מידי מעילה ודו"ק.
עוד י"ל הנה בהאי מיצוי מעכב י"ל הסברא כך דשיריים מעכבין היינו דמעכב האכילה אפי' בדליתנהו אבל כיפר ולמ"ד אין מעכב אף אכילה אין מעכב אבל מיצוי מעכב אכילה [וראי' ברורה בפסחים דע"ז טרח וכתב לה קרא ויקשה אמאי לא משני דשיריים מעכבין רק בדאיתנהו אבל ליתנהו אין מעכבין א"כ ליכא בדם קו"ח ולכן כתיב והבשר תאכל ועכ"ח אי מעכבי מעכב לגמרי ודו"ק] אפי' בדליתנהו רק כפרה אין מעכב וממילא גם מעילה ליכא כמו דדריש שמואל לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר וכתבו תוס' דלקמן דרשינן ולא למעילה הכונה דלכך אמרו בגמ' ולא לדבר אחר ולא אמרו ולא לאכילה משום דאי דרשינן ולא לד"א יש למעט תרתי מעילה והיתר אכילה דבאכילה אסור אבל בהנאה שרי מה"ת כן י"ל במיצוי מעכב האכילה אבל מעילה ליכא דאה"נ פקע כיון דכבר נתכפר ושפיר פריך מדרי"ש דדרי"ש והנשאר ימצה דמשמע אי לא נשאר אין מעכב אפי' האכילה כמו באימורים ובאמת מיצוי עדיף מאימורים דמעכב אכילה אפי' בדליתנהו והא דבמעילה אמרינן דמועלין היינו למ"ד שיריים מעכבין א"כ העיכוב דכתיב בח"ע לגמרי אף לכפרה מעכב ואפי' מעילה אה"נ ג"כ לא פקע אבל רבינו דפסק דאין מועלין יען דפסק שיריים אין מעכבין כלל א"כ מיעוט דח"ע לומר דמעכב אכילה אבל לא לכפרה ולכן ליכא מעילה:

ח[עריכה]

כיצד

אוחז חטאת העוף בשעת מליקה וכו' וזו מעבודות קשות שבמקדש וכו'. ובס' תורת העולה כ' ע"ז וזהו אמרם עבודות קשות במקדש כאלו אומרים בעולם מאחר שעולם הוא המקדש והמקדש הוא העולם וכמש"כ בעל עיקרים וז"ל לענין השכר ועונש באשר הי' האדם בחייו רודף אחר התאוה והדברים הגשמים ותפרד נפשו מעשות רצון השם יתעלה ותרגיל מעשה כפי טבע הגוף שהוא הפך טבעה הנה כשתפרוד מן הגוף תוסיף לאותן הדברים שהורגלה ותטה עליהן והנה אין לה כלום להשיגן ומצד טבעה תטה להדבק בצורות עליונות הנבדלים מחומר ותשתוקק עליהן ואין לה התחלות ולימוד והרגל בזה כי א"א להשיג התענוג ההוא מי שלא הורגל בכך בחייו וע"כ הנפש תשתוקק לשני הצדדים כאחד ובזה יש לה צער מכאוב מכל צער שבעולם שיש לה שני תאות המתנגדות זה לזו וא"א להשיג לה אחד מהן עכ"ל:

זו

מעבודות קשות שבמקדש. וכתב בלח"מ כאן דקדק רבינו לכתוב כלשון הגמרא אבל בפ"ד יוהכ"פ כתב זו הוא עבודה קשה וקשה דגם שם הי' לו לומר עבודת קשות ובס' ע"א כתב משום דגבי חטאת העוף אם שינה ואחז בכ"מ כשרה רק לכתחלה צריך לאוחזה כמוש"כ רבינו ע"כ כתב מעבודת קשות אבל בעיוהכ"פ בחזרת הקטורת לחופניו אם שינה ולא עביד הכי אלא נתן מהכף על האש פסול וצריך להביא קטורת אחר לפי שכל עבודת יוהכ"פ כתיב בהם חוקה וכל חוקה לעיכובא לזה כתב זו הוא עבודה קשה כיון דאם שינה פסול את"ד.

ט[עריכה]

וכל

מקום מן המזבח כשר וכו' ואם הזה בכל מקום כשרה והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש. ובלח"מ הקשה דפ' קדק"ד מסיק דלא תנינן הזה משמע דהזאה צריך עכ"פ כולה למטה ונראה ליישב דהא דפריך מברייתא הזה דמה היינו דמשמע שכבר הזה כל הדם ולא נשאר שיתן למטה כלום אבל לא קשיא לי' דנימא דבעי כל הדם בהזאה דהא קרא כתיב והזה מדמה ולכן שפיר כתב רבינו דאם נתן למטה כשרה ולכן אפי' הזה מתחילה למעלה כשרה רק שצריך שיתן למטה מה שנשאר מהזאה דלמעלה:

וכל

מקום מן המזבח כשר וכו' והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש. עיין לח"מ שתמה דבגמרא פריך על הברייתא מאי קאמר ומשני אם מיצה כשר אבל הזאה בודאי בעינן דוקא למטה דצריך כל דמה כפירש"י ולדעתי נראה פשוט דהנה תוס' הקשו למ"ד מיצוי מעכב וכתבו דאתיא כמ"ד אין מעכב ומעתה רבינו דפסק בפרקין דמיצוי מעכב א"כ א"א לתרץ אם מיצה דגם מיצה מעכב ולכן סובר רבינו דלעולם הגי' אם הוזה כשר אלא דמפרש דעכ"פ בעי ליתן מעט מדם הנפש למטה וזה ברור ויש לתרץ דברי רבינו עוד דבטה"ק תמה מאי פריך הגמ' מאי קאמר דילמא הכנה הוזה בכ"מ אפי' לא הוזה בקרן מזרחית דרומית אפ"ה כשר בדיעבד דכיון דלא ילפינן רק מהגשה והגשה אין מעכב א"כ גם זה אין מעכב כמש"כ תוס' ריש זבחים לענין שינוי שלא לשם אישים ותי' עפ"י תוס' ריש קנין דכיון דילפינן מהגשה דזה לאו הזאה הוה שוב עדיין בפסול עייש"ה ולקושיתו כוונתי ב"ה מעצמי ולפ"ז היה אפשר דרבינו מפרש כן וגורס לעולם אם הוזה בכ"מ והכונה בכ"מ אפי' בקרן דרומית מזרחית ואף דתירץ של טה"ק נכון היינו רק דקאי בשיטת רש"י דבעינן כל דמו אבל כיון דלרבינו ל"ב כ"ד א"כ שפיר קאמר אם הוזה בכ"מ כשרה רק שיתן למטה מעט מדם הנפש ודו"ק אלא דאי הכונה ברבינו כן הו"ל בלבד שיתן למטה מעט בקרן דרומית מזרחית ואולי י"ל דרבינו ל"ל סברת הטה"ק וסובר דבאמת אין מעכב כלל קרן מערבית והכונה רק בכ"מ כשר אף בקרן מזרחית ובלבד שיתן עכ"פ למטה מעט אף זה שנתן למטה הוא קרן מזרחית וא"כ אשמעינן רבינו תרי רבותא אם הוזה למעלה אף שהוא קרן מזרחית אם רק נתן למטה בקרן מזרחית כשר ודו"ק.
ויש להוכיח כפירוש הזה בדברי רבינו שכתב וז"ל כל מקום במזבח כשר למליקה ובלבד שיזה דמו למטה מאמצע המזבח ואם הוזה בכ"מ כשר והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש והנה ודאי הא דכשר למליקה בכ"מ הכונה אף בקרן מזרחית דרומית כדקתני במשנה ואף אם ניתן למעלה אפי' בקרן מזרחית דכיון דכשר למעלה בקרן מערבית כשר ג"כ למעלן בקרן מזרחית וא"כ הא דקאמר בכ"מ כשר למליקה הכונה אפי' למעלן של קרן מזרחית וא"כ ע"ז קאמר ובלבד שיתן למטה וע"ז אמר ואם נתן כשר והוא שיתן למטה והכונה אף נתן למטה של קרן מזרחית דרומית ודו"ק היטב.
אלא דאכתי יקשה א"כ הול"ל ובלבד שיתן למטה בקרן מערבית דרומית דהרי לכתחלה בודאי צריך שיתן בקרן מערבית והאי בלבד הכונה לכתחלה לכן נראה התי' הראשון שכתבתי הוא נכון קאי האי בכ"מ לעולם רק אלמעלה והיינו בקרן מערבית דרומית שהרי רבינו כתב בפרקין דמולק בקרן דרומית מערבית וע"ז קאמר כאן דבכ"מ כשרה והיינו אף למעלן ובלבד שיתן למטן והיינו אקרן דאיירא בי' אקרן מזרחית דרומית והנה יצא לנו מזה דהאי בכ"מ כשר קאי אלמעלן ואקרן מערבית אבל בקרן מזרחית לא דאין נעשה בכ"מ בכל קרן שירצה ואולם זה יפלא מאוד איך כתב רבינו דנעשית בקרן מערבית כיון דגמרא מסיק דנעשה בכ"מ אלא זה המקום לענין הזאה והנה כבר עמד בזה בטהרת הקודש והעלה דכונת רבינו דמפרש יען דמקומה שם לענין הזאה גם המליקה שם כדי שלא יפול הדם לארץ כמוש"כ תוס' כהא"ג מנחות דף ב' לענין נעשית למעלן [וכן ראיתי בס' יקר לקח טוב על מס' קנין שכתב לפרש כן דברי גמרא] והנה לדברינו הדרה קו' לדוכתי' דלדברינו מוכח דלרבינו לכתחלה בעי בודאי קרן מערבית דאל"כ האי בכ"מ כשרה דקאמר משמע אף קרן מזרחית א"כ איך מדייק מה דקאמר ובלבד שיתן למטה וע"כ האי בכ"מ כשרה משמע רק אלמעלן אבל לא אקרן מזרחית ג"כ דשם אין כשר לכתחלה ולדברי הטה"ק רק יען דהזאה נעשה שם לכן גם מליקה שם אבל לא דלכתחלה בעינן קרן מערבית דהרי זה שכתבו תוס' במנחות דיש לעשות למטן כדי שלא יפול למטה היינו רק הס"ד הו' כך אבל למסקנא אין נעשית כלל אפי' לכתחלה למטן כדמוכח מלשון התוס' מנחות וא"כ אף אי לענין קרן מזרחית הדרך לעשות כן אבל לא דמדינא כן דאין לומר דבקרן מערבית מדינא כן לכתחלה כדי שלא יפול הדם לארץ א"כ עדיין קו' במקומה עומדת בהך דמנחות דמעשה חטאת מוכיחין דכונתו לשם חטאת בעושה בקרן מזרחית א"כ לזה יש לומר חדא דבמשנה דמשני לשם עולה איירי רק ממעלה ומלמטן ועוד דהרי גם עולה כשר בקרן מערבית כשיש הרבה כהנים כדאיתא בזבחים דף ס"ג אלא דבלא"ה האמת יורה דרכו כטה"ק דאף לכתחלה מצוה ליכא וא"כ קשה שוב כדברינו דמרבינו מוכח לכתחלה בעי קרן מערבית.
ובס' ע"א כ' דקשיא לי' לרבינו אמאי לא משני תנא תנא והדר מפרש דברישא קתני הוזה דמה דמה כל דמה משמע כמו שפירש"י הדר תני ובלבד שיתן למטה מחוט הסיקרא מדם הנפש לאשמעינן הא דקתני ברישא הוזה דמה לא כל דמה אלא לאשמעינן דאע"ג דהוזה רוב דמה בכ"מ במזבח כיון שהוזה מקצת דמה מחוט הסיקרא ולמטה כשרה ואתיא ברייתא כמ"ד מיצוי מעכב והכי הלכתא אעכ"ח משום דברייתא בלא"ה אתיא כמ"ד מיצוי לא מעכב משום דקתני בהך ברייתא באמצעיתא הוזה ולא מיצה כשרה וכיון דאמצעיתא עכ"ח לא אתיא אלא כמ"ד מיצוי אינו מעכב אוקמא לכולה ברייתא אליבא דהך תנא ורק דא"כ יקשה ממעילה אמאי לא פריך מהך ברייתא במעילה פ' חטאת עוף דף ח' אדרב אב"א דאמר תני מיצה כמו שהקשו תוס' שם ועוד קשיא אי איתא דאמצעיתא דהך ברייתא כתנא דבר"י דמיצוי אין מעכב מאי האי דקתני הוזה ולא מיצה כשרה ל"ל הוזה כלל ולא הול"ל למתני אלא לא מיצה כשרה ואנא ידענא דבהוזה איירא ומזה הוכיח רבינו דסוגיא דמעילה פליגא משום דבזבחים מפרש להך ברייתא תנא תנא והדר מפרש והא דקתני באמצעיתא הוזה ולא מיצה כשרה הכי פירושו אם הוזה למטה מחוט הסיקרא אעפ"י שלא מיצה למטה מחוט הסיקרא כשרה אבל אם לא מיצה כלל פסולה ולפ"ז אתיא כולה ברייתא אליבא דאידך תנא דאמר מיצוי מעכב ובאו דברי רבינו על נכון דפסק כסוגיא דמעילה:
אפי' הזה רק מקצת דם הנפש יצא והקשו עליו דבגמרא משמע דכל דם הנפש בעינן וכ' במרמ"ש דבשלמא בקרבן בהמה דמקבל הדם במזרק שפיר יכול לקבל כל דם נפש אבל בעוף שמולק ובאותו רגע שחותך הסימנים נשפך דם הנפש ומקלח לחוץ וע"כ הכונה דם הנפש מה דאפשר לקבל דלא נתנה תורה למה"ש וא"כ לפעמים כשירצה להזות אין כאן דם הנפש לזה קמל"ן קרא דאם הזה מקצת דם הנפש כשר אבל אם אין דם נפש כלל פסול.

יא[עריכה]

כל

העולין למזבח עולים דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל וכו'. בענין כל פניות שאתה פונה אינה אלא דרך ימין לעיל בפ"ה כתבתי בזה אציג כאן מש"כ בחידושי על שבת חנוכה, הנה בש"ע או"ח סי' תרע"ו מבוא' דפונה משמאל לימין משום כל פינות שאתה פונה ואמנם הלבוש הביא ראי' מזבחים דעלה בכבש ופנה לסובב ובא לו מזרחית דרומית הרי דצריך להתחיל לפנות לימין וא"כ ה"נ צריך להתחיל בימין אף שפונה אח"כ לשמאל ועוד הקשה הטו"ז הא אין מעבירין עהמ"צ ונר הימין לפניו איך יפנה לשמאל ואני אומר ליישב דהנה בלבוש הביא ראי' מכתיבת ס"ת מימין לשמאל ותי' בחס"ו בתחילת הספר וגם סיום הספר בימין דצריך לסיים באמצע השורה אבל אי יתחיל בכתיבה בשמאל א"כ יהא גם סיום בשמאל ע"כ מתחילין בימין לפנות לסיים בימין ולפי"ז אני אומר דה"נ בנר"ח אין לנו לחשוב ליל הב' רק צריכין לחשוב תחילה בליל א' כשצריך להדליק אי ידליק הימין או השמאל הנה מטעם כל פינות אנו צריכין להדליק הימין וממילא יהיו הסיום ג"כ בימין ע"כ אף דבליל ב' הו' הפנאה משמאל לימין וזה ע"כ כמו כתיבת ס"ת דהתחלה בימין והסיום בימין אף דבכל שורה בפ"ע הו' מימין לשמאל ה"נ אזלינן בתר תחילה וסוף וממילא ליל ב' הפנאה משמאל לימין והו' שפיר דומיא דעלה בכבש דהסיום בימים ג"כ ומעתה מיושב קו' הב' [הנה בחס"ו תי' דמוכח דהפנאה לימין עדיף מאין מעבירין עהמ"צ מדלא קאמר טעמי' דרע"ק משום דפתחא בדרום ע"כ צריך לחזור למערבית דרומית וע"כ דהפנאה לימין עדיף ולכן צריך לטעם דביד ל"ב הפנאה לימין ולי נראה דמהא ליכא הוכחה דהרי כאן כבר עבר על המ"צ קרן מערבית דרומית אלא דהחיוב לחזור עליו כמש"כ הטו"א במגילה ע"כ עדיף הפנאה לימין אבל היכא דמצוה לפניו ממש אכתי יש לומר דעדיף אין מעבירין מהפנאה לימין] איך מעבירין על המצות דכיון דהתחלה בליל א' ע"כ בימין מהא"ט גופי' דאין להעביר על המצות ממילא לילות אחרים ע"כ צריך לפנות משמאל לימין ולפי"ז מיושב דברי המחבר שתחילה כתב שצריך להדליק נר היותר ימיני ואח"כ כתב דמוסיפין משמאל לימין והיינו כמוש"כ כיון דבליל א' ע"כ מדליק הימין ע"כ ליל שני מוסיף משמאל לימין:
ואמנם בפ"ח הביא להקשות מיומא דף נ"ח דמסיק דלכו"ע בהקפה ביד ל"ב כל פינות וכאן הרי הקפה ביד והנה בח"ס תי' אדרבא משם ראי' לנידון דידן דמ"ד דהקפה ביד ל"ב כל פינות הוא מטעם דסובר דוקא הפקה ברגל דמתחיל ממזרחית צפונית ומסיים מזרחית דרומית הו' מימין לימין אבל בהקפה ביד אי יתחיל בימין יהא סיום בשמאל ע"כ מתחילין אדרבא ממזרחית דרומית לר"ע דקיי"ל כוותי' ומקיף משמאל לימין נמצא אדרבא ראי' לנ"ח דהו' הקפה ביד דצריך לפנות משמאל לימין כמו שפסק בש"ע וריוה"ג דפליג רק משום הקפה ברגל עיי"ש והנה לפמש"כ דכאן הו' התחלה בימין וסיום בימין כדי דלא יקשה מזבחים א"כ שוב קשיא לכאו' מיומא דשם מוכח בהקפה ביד לא בעי התחלה מימין ומתחילין משמאל לימין א"כ ה"נ אין להקפיד להתחיל בימין ויכול להתחיל בשמאל כדי דבליל ב' יתחיל בימין ויקיף לשמאל [אך אכתי י"ל דעכ"פ שם הסיום בימין אבל כאן הסיום בליל ח' יהא ג"כ בשמאל וזה בודאי ל"א]:
ונראה ליישב דהנה מש"כ החס"ו דקיימל"ן כר"ע בהקפה ביד פונה משמאל לימין יפלא דהרי רבינו פ"ד מעיהכ"פ כתב דעומד בדרום בין מזבח למנורה ונותן מזרחית צפ' חוץ מאחרונה שלפניו נותן מלמעלה למטה מוכח דסובר דעומד במקומו ונותן לא מקיף ברגל והאי הולך קאי על הנתינה דאל"כ כולם הו' לפניו וגם למה עומד בין מזבח ומנורה כמוש"כ הלח"מ א"כ מוכח אף במקיף ביד נותן מזרחית צפונית ומתחיל בימין ומסיים בשמאל אך הדבר נכון דהנה באמת יש לתמוה על רבינו חדא דאיך פסק דנותן ביד ג"כ דרך ימין בעינן הא בגמרא מבואר דהקפה ביד ל"ב להתחיל דרך ימין אלא מתחיל בשמאל ומסיים בשמאל וריוה"ג רק פליג משום דהקפה ברגל כדמסיק בגמרא אלא מחוורתא ועוד יותר יש לתמוה דרבינו כתב דעומד בין מנורה למזבח בדרום קאי א"כ סובר פתחא בדרום קאי א"כ למה נותן במזרחית צפונית ואין נותן מזרחית דרומית ואף דסובר דבעינן דרך ימין הא יכול ליתן אח"כ צפונית מזרחית ויהא ג"כ דרך ימין ועיי' לח"מ שהרגיש בזה ונדחק טובא בפ"ה מה' אלו:
ונראה ליישב דהנה בתוי"ש הקשו לפירש"י דלריוה"ג פתחא בצפון הא ריוה"ג היינו ת"ק דמשנה ולעיל סתם התנא פתחא בדרום קאי ועוד אי פתחא בצפון א"כ מדינא בההוא עביד ברישא ולא צריך לטעם דכל פינות ותי' דבאמת לריוה"ג ג"כ פתחא בדרום אלא דסובר ריוה"ג דנותן מזרחית צפונית משום כל פינות [והנה לדעת רבינו לא יצדק זה לכאו' דהא עומד בין מנורה למזבח ויכול ליתן מזרחית צפונית ויהא ג"כ דרך ימין דלא כצל"ח] ועוד הקשו דהאי כל פינות דרך ימין למזבח מיותר ונראה דכל זה הי' קשה לרבינו ג"כ ע"כ סובר רבינו כך דלעולם פתחא בדרום קאי ועומד בין מנורה למזבח במקצוע מזרחית דרומית ושם לא יכול ליתן אח"כ מזרחית צפונית דא"כ יהא מסיים בשמאל כיון דאיירא בעומד במקומו יהא מערבית דרומית שמאל שלו ע"כ יתן תחילה בימין שלו מזרחית צפונית ויפנה לימין שלו ליתן בסוף במזרחית דרומית והיינו שפיר דרך ימין למזרח כיון שנותן לפניו באחרונה דביד בעינן ג"כ דרך ימין [דהנה לרבינו דמפרש חוץ מזו האחרונה שנותן לפניו א"כ מזרחית דרומית הוא לפניו א"כ לא הו' לא שמאל ולא ימין שפיר הו' גם ביד דרך ימין למזבח וכסברת הלבוש גופי' שכן טבע האדם לפנות מימין לשמאל וכאן ג"כ פונה מימין לשמאל וסופו לבוא לפניו שהוא ימין ג"כ דנהי דלא הו' ימין ממש עכ"פ לא שייך דמסיים בשמאל רק לפרש"י דנותן לפניו תחילה הו' הסוף שמאל] דהרי החילוק בין דרך רגל להקפה ביד הוא כמוש"כ בחס"ו יען דאין מסיים בימין ולפמש"כ בעומד במקומו למ"ד פתחא בדרום שפיר הו' מסיים בימין והא דאמרו בגמרא אלא מחוורתא בהקפה ברגל פליגי נראה דיפורש הכי דהנה ממנ"פ אי ריוה"ג לאו היינו ת"ק א"כ מצי סובר פתחא בצפון קאי ואז לא הו' הקפה ביד דומיא דרגל ולא ילפינן יד מרגל וע"כ אמרת דסובר פתחא בדרום קאי כת"ק דמשנה א"כ הרי לדידי' שוב ע"כ הקפה ברגל א"כ לא צריכת לחדש פלוגתא אי ילפינן יד מרגל אלא אמרינן בהאי גופי' פליגי ר"י סובר הקפה ברגל ור"ע סובר הקפה ביד ע"כ מתחיל בשמאל ומסיים בימין [דהרי מדלא קאמר טעם דר"י משום דפתחא בצפון ע"כ נותן בצפון משום אין מעבירין עהמ"צ כקו' תוי"ש ע"כ דסובר היינו ת"ק דמשנה דסובר לעיל פתחא בדרום אפ"ה נותן בצפון תחילה משום דיהא כל פינות לימין א"כ ע"כ סובר ברגל כיון דהוא ת"ק דר"א במשנה ולא מצית אמרת דסובר ילפינן יד מרגל ובעינן כל פינות גם ביד דומיא דרגל ומתחיל בצפון אף שעומד בדרום כדי שיהא כל פינות לימין דע"כ ת"ק דר"א ברגל איירא ואי סברת לאו היינו ת"ק א"כ אין צריך לומר דילפינן יד מרגל רק דפתחא בצפון ע"כ נותן בצפון ודו"ק] ע"כ נותן מזרחית דרומית והיינו כיון דפתחא בדרומית [דאי יתן מזרחית צפונית א"כ מעביר על המצות כיון דפתחא בדרום קאי וע"כ נותן מזרחית דרומית ויתחיל בימין כיון שעומד בין מזבח ומנורה הו' זה ימין שלו ואח"כ מערבית דרומית כיון דאין מעבירין על המצות צריך ליתן אף דמסיים בשמאל דסובר ר"ע דלהתחיל בימין עדיף מלסיים בימין כיון דאם יתן מזרחית צפונית ע"כ יעבור עהמ"צ מזרחית דרומית שהוא עומד אצלו] ע"כ דנותן מזרחית דרומית אז הי' התחלה לפניו וסובב הולך לשמאל למערבית דרומית ומסיים בימין אבל להלכה דרבינו פסק במקומו עומד ומחטא כר"א ואפ"ה נותן מזרחית צפונית אף שעומד בין מנורה למזבח משום דאז יהא מתחיל בימין ומסיים בימין ושפיר ילפינן יד מרגל דהיכא דהו' סיום ג"כ בימין שפיר ילפינן יד מרגל ורק אי פתחא בצפון קאי אז אי אמרינן במקומו עומד ומחטא לא ילפינן יד מרגל כיון דלא יהא הסיום בימין כסברת החס"ו:
ולפי"ז ניחא להלכה בנ"ח דיש התחלה בימין בליל א' וסיום בימין בליל ח' שפיר בעינן כל פינות לא יהא אלא דרך ימין וניחא ג"כ קו' הטו"ז דאמעהמ"צ דהרי לפמש"כ מעבירין עהמ"צ קרן מזרחית דרומית כדי להתחיל בימין ולסיים בימין ודו"ק היטב:
ובמש"כ נראה לפרש דברי הירושלמי אשר ז"ל ויתחיל בקרן מזרחית דר' ומשני אין זה ימנית ויתחיל מקרן צפונית מערבית אר"א ויצא ממזבח כולי' ויתחיל בקרן מערבית דרומית שלא יתן אחוריו לקודש ואין סופו ליתן אחוריו לקודש חוזר הי' לאחוריו ויעמוד בדרום ויתחיל מקרן מזרחית צפ' כדאמר ר' אילא ימנית אין זה ימנית ועלח"מ פ"ה ממעה"ק שתמה טובא ונראה לפרש דירושלמי סובר דתנא דמשנה סובר פתחא בדרום קאי כת"ק דלעיל כשיטת תוי"ש והולך לדרום ובא לקרן מז' צפ' וע"כ הקשה למה אין נותן מז' דר' עד שהוצרך לילך לקרן מז' צפ' ומשני אין זה ימנית היינו דסובר דצריך להתחיל בימין ואח"כ יתן מז' דר' תחילה נמצא מתחיל בשמאל וע"ז פריך א"כ דצריך לילך להתחיל בצפון יען דיהא דרך ימנית א"כ למה צריך לילך לדרומית נהי דסתמא בדרום קאי כיון דבלא"ה צריך להרבות בהילוך עד מז' צפ' טוב שילך כשיצא מפתחא דדרום מיד לצפ' ויתן בקרן מע' צפ' ויהא ג"כ מתחיל בימין [גם י"ל פשוט לפמש"כ הצל"ח דבאמת כאן דמזה ז' על הכפורת שמסתמא באמצע הכפורת כנגד בין הבדים מזה א"כ אף אי פתחא קרוב הוא לצפון א"כ ילך אל צפון] וע"ז משני ויצא ממזבח כולי' הכונה אם תאמר דילך לצפון ע"כ יהא צריך לילך ג"כ עד קרן מז' צפ' א"כ ג"כ מרבה בהילוך מפתחא דדרום עד קרן מז' צפ' ע"כ הולך לדרום ובא עד קרן מז' צפ' ושוב פריך ויתחיל מקרן מע' דר' ואח"כ מז' דר' א"כ הו' ג"כ דרך ימין דכשהולך מכפורת למזבח ופניו למזבח הו' דרך ימין בדרום ומשני שלא יתן אחוריו לקודש אם ילך לדרום ופניו למזרח כדי שיהא דרום ימינו א"כ נותן אחוריו לקודש וע"ז פריך ואין סופו ליתן אחוריו לקודש כהולך מצפון לדרום דרך מערבית ומשני חוזר אחוריו לקודש והכונה כיון שמתחיל בצפון בימין כשמגיע לדרום הופך פניו למערב ואף דל"ה ימין הנה לירושלמי אין קפידא רק שיתחיל בימין אף שיסיים בשמאל דבירושלמי לא אמרו כלישנא דגמ' בבלי דרך ימין למזרח אלא דבעינן ימנית שיתחיל בימין ואף שיסיים בשמאל אין קפידא שפיר פונה אחוריו למזרח משא"כ אי יתחיל בדר' מז' כיון שאחוריו למזרח א"כ מתחיל בשמאל:
והא דלא קאמר דבעינן ויצא אל המזבח כולי' יש לפרש דרק אם יתן תחילה בצפ' מע' ואח"כ מער' דרומית א"כ נותן ב' נתינות טרם שיצא מן המזבח כולי' אבל כשנותן מער' דר' תחילה משום נתינה זו אחת אין קפידא או דסובר הירושלמי דשולחנות כולו בדרומית קאי דהיינו דמונחת צפון ודרום כדאי' בדף נ"ב ועצל"ח א"כ נמצא מזבח כולי' בדרום קאי א"כ שפיר הו' כנגד הכפרת ממש שנתן שם תחילה הזאות על הכפורת א"כ ליכא ויצא על המזבח אלא אם יצא כולו אבל אם יתחיל בקרן דר' מ"ע דרומית שאין כנגד הכפורת א"כ אי יצא כל רוחב המזבח עד קרן מ"ע דרומית שפיר מקרי ויצא כולו מן המזבח כיון שעבר מכנגד הכפורת:
ואח"כ פריך יעמוד במקומו ויתן מז' צפ' הכונה דירושלמי סובר עתה דמ"ד דמקיף ברגל אין משום דבעינן דוקא הקפה ברגל דזה מפרש הברייתא בירושלמי אח"כ אבל עתה הי' סובר דרק כדי ליתן דרך ימין ע"כ עושה הקפה ברגל וכמו דמוכרחין אנו לפרש הגמ' בבלי דקאמר ואי בעית אימא סביב דומיא דמזבח חיצון ויקשה מאי חדשות קאמר הא כבר קאמר דפליגי אי בעינן הקפה ברגל וביאר בצל"ח דלס"ד הפלוגתא בהא גופי' ע"כ עושה הקפה ברגל כדי דיעשה הקפה דרך ימין משא"כ אי יעמוד במקומו ויתן מז' דר' אין כאן הקפה דרך ימין ואח"כ קאמר ואי בעית אימא סביב כמזבח החיצון דבעינן דוקא הקפה ברגל ה"נ יפורש לירושלמי כדמקשה יעמוד במקומו ויתן מז' צפ' ויהא ג"כ דרך ימין ולמה צריך לילך לצפון לעשות הקפה ברגל ומשני אין זה ימנית הכונה כשעומד בדרום אין מקרי ימנית דרק כשעושה הקפה ברגל והולך בקרן מז' צפ' הו' זה ימין ממש אבל כשעומד בדרום אין זה קרן מז' צפ' ימין דידי' ממש ול"ה מתחיל בימין ולפי מש"כ הח"ס דביד אדרבא הקפה בעינן משמאל לימין י"ל דהכי קאמר אין זה ימנית דביד אדרבא צריך להקיף משמאל לימין כדי לסיים בימין אלא שלהלן בארתי דמירושלמי דקאמר דחוזר לאחוריו משמע דלא כח"ס:
והנה כ"ז שיטת הירושלמי אליבא דת"ק אמנם לפי גמ' דידן מיקרי זה ימין דהרי לפי ירושלמי לר"א דעומד במקומו מחטא הוא עומד במז' צפ' כדאיתא להלן דלכן כשנותן על טהרו של מזבח לר"א נותן במז' צפ' והיינו משום דאי יעמוד בדרום ויתן קרן מז' צפונית לא יהא מתחיל בימין אבל לפי גמ' דידן דמבואר למ"ד פתחא בדרום אז נותן על טהרו של מזבח בדרום מקום שהוא גומר וכיון דמשנתינו סובר פתחא בדרום אפ"ה עומד במקומו ומחטא לר"א ונותן במז' צפ' וגומר במז' דר' ושם נותן על טהרות של מזבח א"כ מוכח לפי גמ' דידן מקרי זה מתחיל בימין או משום דגמ' דידן סברי דעיקר קפידא שיהא ההקפה דרך ימין למזבח וכשהתחיל במז' צפ' אף שעומד במז' דר' שפיר יש כאן הקפה דרך ימין למזרח א"כ לפי"ז לפי גמ' דידן לר"א באמת עושה כן על דרך שהקשה הירושלמי דיעמוד בדרום ויתן מז' צפ' וכן פסק רבינו שפיר כר"א כיון דריוה"ג לא פליג עלי' בעיקר הדין אלא דסובר הקפה ברגל אבל כשעושה הקפה ביד ומתחיל בקרן מז' צפ' וגומר במז' דר' כשהוא עומד לפני' מיקרי שפיר פונה דרך ימין למזרח דמתחיל במז' ומסיים במזרח:
והנה מירושלמי הזה יש לתמוה טובא על הגאון בח"ס זצ"ל שכ' דלכן כשעושה הקפה ברגל הו' מתחיל בימין ומסיים בימין הא איתא בירושלמי דהופך פניו למערב א"כ כשעושה הקפה ברגל לא הו' מתחיל בימין ומסיים בימין א"כ עיקר קפידא דיתחיל בימין א"כ אף בהקפה ביד מקרי דרך ימין והנה ליישב דברי ח"ס י"ל הא דמחזיר אחוריו למזרח היינו רק כשמגיע למערבית אבל אח"כ כשבא לדרום הופך פניו למזרח דל"ה כנגד הקודש ממש והא דאין נותן במע' דר' והופך פניו למזרח ויהא ג"כ דרך ימין היינו דלהתחיל ליתן ויהא אחוריו לקודש ע"ז יש לחוש יותר אמנם פשיטא דמילתא משמע כמש"כ דהופך פניו גם כשבא לדרום א"כ מתחיל בימין ומסיים בשמאל:
ובזה איכא ראי' לדברי הלבוש דהרי מירושלמי מוכח דמתחיל בימין ומסיים בשמאל ועיקר קפידא לפגוע בימין תחילה אף שכ' דאפשר לפרש דהא דדחי אין זה ימנית הכונה דל"ה ימנית כיון דאין מסיים בימין ע"כ הקפה ברגל עדיפא הנה כבר כתבתי דעיקר הפירוש לירושלמי דמתחיל בימין ומסיים בשמאל וא"כ מירושלמי יש ראי' ללבוש אך מאחר דהוכחנו דמג' דידן מוכח דלא כירושלמי אלא דבעינן הקפה מימין כדי לסיים בימין א"כ ע"כ דלא כלבוש ואולם לפמש"כ לעיל דאנו צריכין לילך בתר התחלת הדלקה בחנוכה ליל א' דאנו מתחילין באמת בימין משא"כ לדעת הלבוש צריכין להתחיל ליל א' בשמאל א"כ אדרבא מירושלמי דמבואר דעיקר קפידא להתחיל בימין א"כ הוכחה ברורה דלא כלבוש ודו"ק ובזה ניחא מה דיקשה לכאורה על המחבר כיון דסובר כאן דפונה משמאל לימין א"כ בסי' תרנ"א דפסק בלולב דפונה לדרום הול"ל דפונה לצפון ומשם לימין לדרום אבל לפמ"ש ניחא דכאן ג"כ ההתחלה בליל א' מימין א"כ גם בלולב פונה לדרום לימין וא"ש:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.