אור שמח/מעשה הקרבנות/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
מעשה רקח
מעשי למלך
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png מעשה הקרבנות TriangleArrow-Left.png ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

שלשה מקומות לשריפה כו' כגון שנטמאו או שיצאו חוץ לעזרה כו' או שלן הבשר כו'.

קשה לי דבגמרא אמר ת"ש דתני לוי שאירע בהן פסול ביציאתן מ"ל פסול יציאה כגון שיצאו לפני זריקה שעדיין לא הגיע זמנן לצאת (רש"י) ורבינו פסק כשיצאו חוץ לעזרה עד שלא הגיע זמנן לצאת דנשרפין בעזרה. אולם דברי רבינו מפורשים לקמן פי"ט מפסולי המוקדשין דזה בעיא דלא איפשטא בגמרא ומספק אזלינן לחומרא ופסולין מספק ותו אין מוציאין אותן חוץ למחנה לאפושי ספק טומאה למתעסקין להוציא אותן אחרי זריקה דשמא נפסלו ותו צריך לשורפן בעזרה שמא לא נפסלו ונשרפין בהכשר והיציאה לא פעלה בהן מאומה, ורבינו חידש שם דאין צריך לשריפה שלהן עיבור צורה משום דלשורפן הן עומדין אבל בעי לשורפן בעזרה כיון שלא יצאו, וזה ברור ומדוקדק בלשון רבינו שם לכך פוסלין אותן להחמיר וישרפו בעזרה ודוק:

ובהא דבעי בפרק טבול יום תמן אם מהני לינה בבשר פרים הנשרפין דלאו בני אכילה נינהו. נראה לנו ליישב דברי רש"י התמוהים בפרק שתי הלחם (דף צ"ה) דמקשה כיון דאפייתן בפנים תנור מקדש ותו איך אין דוחות השבת הא איפסלו בלינה ואמר רב אשי מאי קושיא דילמא מבפנים במקום זריזין, ולא בעזרה ממש אלא בחוץ יאפוהו כהנים זריזים שלא יחמיץ עכ"ל רש"י. שרבים ראו כן תמהו הא שתי הלחם באות חמץ. ולפ"ז א"ש, דרב אשי סבר דלינה לא פסלה בבשר פרים נשרפים דלאו לאכילה קיימי לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח. ונתבונן דרב יוסף סבר דשתי הלחם הבאין בפני עצמן לשריפה עומדות ונשרפות ביום טוב כמו שעיר ופר הנשרפין ביוה"כ דכיון דמצותן בכך יעו"ש (דף מ"ו), וא"כ אם עומדות לשריפה הרי אין פוסלת בהן לינה דהוי מצותן בשריפה כמו פר ושעיר יוהכ"פ דלאו לאכילה קיימי ותו כי לנו למחר כשרים לדין שתי הלחם הבאות בפני עצמן למצותן לתנופה ולהתיר מנחות, ותו כי באו אחרי זה עם כבשים והוזקקו לכבשים על ידי תנופה ושחיטה והכבשים מתירין אותן לאכילה נאמר דהא נפסלו בלינה זה מוזר, כיון דבעת שחלה עליהן לינה לא חלה עליהן פסול לינה לפוסלן ולדחותן ממצוותן, [אם לא דאם נאמר יש ברירה והוברר מעיקרא שלאכילה היו עומדין והוברר למפרע שנפסלו מלאכול ע"י לינה] ובפרט ביו"ט של עצרת בשבת אם נאמר דחלה עליהן פסול לינה תו לא מצי כבשים לבוא בלא לחם דאין לאפות אותם בשבת ותו הרי באין שתי הלחם בפני עצמן ותו לא נפסלו בלינה דכיון דעומדין לשריפה וראויין להניף ולהתיר ותו ראויין להביאן עם כבשים והכבשים יתירו אותם לאכילה היא הפכא והיא מתהפכא, ועיין בירושלמי ריש פרק כל הגט שמחשבה להיעשות כלי לא חלה לר' שמעון כ"ז שאינו מבורר יעו"ש, ולכן בשתי הלחם תנן בפ"ק דמעילה קרמו בתנור הוכשרו ליפסול בטבו"י ובמחו"כ ולא תנן בלינה משום דלינה לא חלה עלייהו למיפסלא מטעם שפירשנו, וכל קושייתו הוא מלחם הפנים דלאכילה קיימי ולפסול בהו לינה אם תנור מקדש, וע"ז משני שפיר דאינן נאפות בפנים ובמקום זריזין אבל שתי הלחם הלא כשלא חל עצרת בשבת ודאי דנאפות בתנור פנים לרשב"ג דאפייתן דוחה יו"ט ואפ"ה לא תנא בה לינה משום דלא שייך בהו פסול לינה כמוש"ב. ובלחם הפנים תמיד הן נאפות בחוץ בתנור חול משום דלא ליפסול בלינה ודוק:

והנה הגמרא לא מפרק מידי על הך קושיא. ופירשו רבותינו בתוס' דתברא היא. אמנם יתכן כך דבאמת אמרו בפ"ג דיומא כלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן אפילו לפסול יעו"ש דרבא מסיק כן, א"כ שפיר נאפות בפנים ואין תנור מקדשן דאינו מקדש שלא בזמנו, אבל כבר פירשו בתוס' (דף נ"א) דכיון דאפייתן אינו דוחה שבת תו הוי לאפייה דילהו היום זמנו אף דאין זמן סדורן או תנופתן כיון דבעו היום ליאפות בכלי שרת, אבל א"כ יש לאמר כמו דמשני בפ"ק דשבועות (דף י"א) לינה קאמרת הואיל וצורתה בכל השנה כולה ופירשו תוס' שעיקר מצותה בכך לעשותה כולה מתחלת השנה כו' יעו"ש, וכיון דנעשית שתהא למחר תמיד בכל שנה ותמיד מצותה בכך לעשותה לצורך מחר תו לא נפסלת בלינה אף אם תנור יהא מקדש לה, וא"כ איך תאמר דתדחה שבת משום דאם נאמר דלא תדחה שבת ותיאפה מאתמול תהא פסולה בלינה, דאם נאמר דלא דוחה שבת ומוכרחת להיאפות מבערב תו לא פסלה בה לינה דעיקר מצותה להיאפות לצורך מחר וכמו קטרת, כן יתכן בזה. והא דאמר רבא בפרק התכלת (דף נ"א) דחביתין דוחה שבת דרחמנא אמר על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסול בלינה, או דפליג על הך סברא שגם בשבועות אינה מוסכמת דאידך מייתי מזה דקטורת במכתשת לא מקדשא רק קדושת דמים יעו"ש, או דשאני חביתין דמצותה כל ימות החול להתקדש ולעשות במחבת ביום הקטרתו ולכן גם שבת לא שאני ושתי הלחם אינן דוחות יום טוב ג"כ, ובפרט לפי מה דאיתא במדרש ביום השבת יערכנו עריכתו בשבת ואין אפייתו דוחה שבת דעיקר מצותו להיעשות לצורך מחר לא פסלה לינה, ובילקוט איתא שהוראתו של דואג היה לאפותו בשבת עיי"ש. ומיושב לפ"ז פסק רבינו שפסק כהך משנה סתמא. והא דאמר סוף פרק ר' ישמעאל לרבי דאפייתו דוחה שבת מה"ט דמיפסל בלינה, או דאזלא כמ"ד דפליג על הך סברא או דרבי סבר דדוחה יום טוב וא"כ כל השנים מצותן להיאפות בתנור ולהתקדש ביום הקטרתו לכן כשחל בשבת ג"כ לא שאני ודוק היטב בכ"ז:

ה[עריכה]

ושריפת כל הנשרפין כו'.

נ"ב ירושלמי יומא פ"ו ה"ו יעו"ש:

ולמה נאמר עצים להוציא [את] הסיד כו'.

בתו"כ ובפרק כיצד צולין (דף ע"ה) מפיק לה מבאש ולא סיד כו' וע"ז רמי מי אמרינן דכל מידי מיקרי אש יעו"ש ולדברי רבינו דמעצים דריש לק"מ וצ"ע. ונראה דגמרא דילן ותו"כ אזלא למאן דאמר דדרשינן בכללי ופרטי וא"כ עצים פרטא ובאש כללא הוי מרבי כל מידי כמו פרט וכלל, ועל כרחך דזה לא מיקרי אש, אבל רבינו אזיל למאן דדריש רבויי ומיעוטי והוי כמו מיעוט וריבוי ואמר ריש פרק שלשה מינין דמיעוט וריבוי לא נתעקר המיעוט לגמרי רק ממעט דבר אחד וסיד וגופסיס הוי דבר אחד וזה מיעוט ודוק. אך עדיין אמאי לא נאמר ושרף כלל עצים פרט באש חזר וכלל וצ"ע:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.