מעשה רקח/שמיטה/ד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
ד[עריכה]
שאין אדם יודע וכו'. בנוסח אחר כתב יד שאין אדם זורע בזיי"ן:
ז[עריכה]
וכן שאר פירות וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ומשמע לרבינו שדין שאר פירות כדין ירק לת"ק ע"כ נ"ב גם רבי לא התיר אלא ירק אבל שאר פירות מודה דאסור:
יא[עריכה]
האורז וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל פ"ק דנדה טעות סופר הוא וצ"ל פ"ק דראש השנה ומ"ש עוד ומשמע לרבינו וכו' דבר פשוט דהא מתני' גם לשביעית היא:
יב[עריכה]
והאתרוג אפילו היה כפול וכו'. מרן הקדוש הגיה בסוף לשון רבינו וכו' והרואה יראה דתחילת הלשון אין לו מובן ומצאתי בנוסח אחר כתב יד שכתוב בה ונעשה ככר בשביעית חייב במעשרות כפירות ששית ואפילו היה ככר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא וכו' והיא גירסא נכונה והכרחית אלא שראיתי להרב שמות בארץ דף ל"ח שעמד הרבה על דברי רבינו ועשה סתירות ממ"ש כאן למ"ש בהל' מעשר שני פ"א והרואה יראה ולבבו יבין שאין שום סתירה בדברי רבינו כי כל הישר הולך דס"ל דבאתרוג אזלינן אחר לקיטתו גבי שביעית וגבי מעשר אלא דמכח הספק אזלינן נמי אחר גמר הפרי ולהחמיר ואף דרבינו לא הזכיר אלא מששית לשביעית הדבר ברור דהוא הדין משביעית לשמינית דזיל בתר טעמא. אך מה שהקשה שם על רבינו פ"א דמע"ש דלא חשש להחמיר משניה לשלישית וכו' להפריש מעשר שני ומעשר עני מלבד מה שכתבתי אני הצעיר שם עוד נראה דאשתמיטיתיה להרב ז"ל דברי התוס' בר"ה דף ט"ו בההיא דר"ע דנהג בו שני עישורין כתבו ז"ל דלאו דוקא דהא קי"ל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין וכו' וכיון שכן לא הוה מצי רבינו לחייב שם שני מעשרות וא"ת ע"י פדיון כמ"ש התוס' שם אין זה דרך לתקן דבר זה לכל העולם ור"ע החמיר על עצמו טפי:
יח[עריכה]
ואם היו רכים אסור לקיימן משום ספיחים. הלשון מגומגם דספיחין עצמן אין איסור בקיומן וכבר כתב מרן ז"ל שהכוונה שאסרו לקיימן מפני מראית העין וכו'. ומ"ש בספרי רבינו
אלא גוזל בעלין בנוסח אחר כתב יד אלא גוזז בזיי"ן וכן עיקר:
כד[עריכה]
ויש לו להביא וכו' ואם הביא יתר מזה מותר. מרן ז"ל ציין משנה פ"ה ושם נאמר היוצר מוכר חמש כדי שמן וט"ו כדי יין שכן דרכו להביא מן ההפקר ואם הביא יותר מכאן מותר וכו' ע"כ ומבואר יוצא שרבינו הוציא דין זה כולו ממשנה זו דכיון דהותר ליוצר למכור סך זה שמע מינה שהותר להביאם לתוך ביתו ומדסיים ואם הביא יותר מכאן מותר ש"מ דאם הביא יותר מסך הנ"ל בדיעבד מותר וא"כ שני דינים אשמועינן מתני' חד ליוצר וחד לזולתו דהיינו סיפא דאם הביא וכו' אלא שראיתי להתוס' יו"ט ז"ל שם דנראה שהבין דהך סיפא להיוצר נמי קאי ותמה על רבינו שהשמיט בבא זו בפ"ח מהל' שמטה הל' ה' ואחרי המחילה הראויה אשתמיטיתיה לשון זה של רבינו שמתוכו יתבאר שדעת אחרת איתו בביאור משנה זו וק"ל:
כה[עריכה]
ונוהגת בין בפני הבית וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דרבינו מפרש הא דרבי בפ' השולח דף ל"ו בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע לאו אשמיטת קרקעות דשביעית וכו' ע"כ. המל"מ ז"ל תמה על זה דבמועד קטן דף ג' אמרינן וחרישה בשביעית מי שרי אמר אביי בשביעית בזמן הזה ורבי היא וכו' הרי סוגיית הגמרא מוכחת בהדיא דאליבא דרבי חרישה דשביעית בזה"ז אינה כי אם מדרבנן וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתה דרבינו מזכה שטרא לבי תרי וכו' ע"כ והיא תמיהא עצומה ומבוארת וכבר נתעורר עליה הרב גידולי תרומה דף ר"ד עיין עליו. וכדי שלא להניחה חלק נראה לענ"ד דדברי אביי גופיה סתרי אהדדי שהרי מדדימה יובל לשמיטת כספים בפ' השולח משמע דשביעית גופה כדקיימא קיימא שהיא מדאורייתא וכמו שהקשה ומי איכא מידי וכו' ואיך אמר בהיפך במ"ק ע"כ נראה לו לרבינו ע"פ דברי מרן ז"ל לתפוס בהא דפ' השולח ודחה ההיא דמ"ק שהרי מוכח דסתם תלמודא גופיה ס"ל דשביעית לעולם היא דאורייתא ודרשא דרבי לא אתיא אלא למעוטי שמיטת כספים והרווחנו עוד דלא לאפושי פלוגתא בין רבי ורבנן דשביעית גופה מודה רבי שהיא דאורייתא ודו"ק:
כט[עריכה]
כותי שקנה וכו' שלא גזרו על הספיחין וכו'. מדיהיב האי טעמא משמע דס"ל דמה שזרע הגוי הו"ל כעלו מאליהן ונקראו ספיחין כל עוד שלא זרען ישראל ונראה דנפק"ל מההיא דפרק חלק דף צ"א בדקו ולא מצאו תשובה מיד ברחו והניחו שדותיהם כשהן זרועות וכרמיהן כשהם נטועות ואותה שנה שביעית היתה (וסמכו ישראל עליהן) ע"כ ועוד ראיות אחרות שהביא מרן ז"ל עיין עליו.
ובשו"ת מהריט"ץ ז"ל סי' מ"ז נשאל אם מותר לישראל לתת לגוי שוורים וחטים לחרוש ולזרוע בשביעית בקרקעו של גוי והשיב להתיר בכמה ראיות ומדברי רבינו אף שלא הזכיר דין זה עיין עליו. ובס' צרור החיים ז"ל דף ק"ה ראיתי שתמה עליו בהיתר זה ומטי לה משם המבי"ט ז"ל ועם כי אין בידי כעת הס' הזה מתוך דבריו נראה שבא לחלוק גם על מרן ז"ל כמבואר ועיקר ראייתו מההיא דפ"ק דבכורות דף י"א א"ר חנינא הלוקח טבלים ממורחים מן הגוי מעשרן והם שלו דמרחינהו מאי אילימא דמרחינהו גוי דגנך אמר רחמנא ולא דגן גוי אלא דמרחינהו ישראל ברשות גוי מעשרן דאין קנין לגוי בא"י להפקיע מיד מעשרות והן שלו דא"ל קאתינא מכח גברא דלא מצית אשתעית דינא בהדיה ע"כ והתם בקרקע גוי עסקינן וכיון דלענין מעשר אין קנין ה"נ לענין שביעית וכו' ע"כ.
ולענ"ד גם מהא לא איריא מכמה טעמי חדא דמתוך הסוגיא משמע דהך טעמא דאין קנין לרווחא דמילתא נקט לה ולאו דוקא תדע דכי פריך אילימא דמרחינהו גוי דגנך אמר רחמנא וכו' ואי טעמא דאין קנין סברא אלימתא היא אף דכתיב דגנך בעי עשורי כיון שאין קניינו קנין להפקיע מצות מעשר אלא ודאי דלרווחא דמילתא נקט האי טעמא ולאו דוקא וכן נראה מתוך דברי התוס' שם שכתבו דניחא ליה לשנויי דהכא ככו"ע וכו' ותו דהרי התוס' עצמן שם ד"ה דמרחינהו ישראל וכו' כתבו דהכוונה דמרחינהו ישראל מרשות גוי אחר שלקחן ישראל וכו' ע"כ והן הן דברי מרן ז"ל פ"א דתרומות הל' י"א עיי"ש וכן נראין אמיתותן של דברים אחרי מחילה הראויה מהמבי"ט ובנו זלה"ה שהזכיר הרב שם וצדקו דברי מהריט"ץ ז"ל ועיין עוד בשו"ת נחפה בכסף ז"ל יו"ד סי' ד' שהאריך בזה וגם הוא הסכים לפסק מהריט"ץ ז"ל והשי"ת יזכנו לבנין הבית ולקיים כל המצות כמשפטן כן יהי רצון אמן.
ומ"ש מרן ז"ל על דברי הרב כפתור ופרח ז"ל דלא דק דבהדיא כתב רבינו פ"ט ופ"ו דשמיטת קרקע בזמן שאין היובל נוהג אינו אלא מדבריהם ע"כ הוא תמוה כמבואר למעיין בדברי הרב כפתור ופרח והיותר תמוה דהוא היפך דברי רבינו בהל' כ"ד וכ"ה וכמ"ש מרן גופיה שם וגם ברפ"ט כתב מרן ז"ל להדיא דשמיטת קרקע אף בזמן הזה נוהגת מן התורה ע"כ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |