מעשה רקח/שמיטה/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
| הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
א[עריכה]
מצות עשה [וכו'] שנאמר בחריש ובקציר תשבות. לא ידעתי למה הזכיר רבינו פסוק זה אי לאשמועינן דגם עבודת האילן נאסרה דמקרא דושבתה הארץ לא משמע אלא עבודת הארץ גופה א"כ ס"ל דפסוק זה לענין שביעית אתמר ופסק כר' עקיבא בר"ה דף ט' דאסר החרישה אפילו בתוספת שביעית מכח פסוק זה ודלא כרבי ישמעאל דס"ל דלענין שבת קאי וכיון שכן איך פסק לקמיה דאינו לוקה מן התורה אלא על הד' דמשמע דחרישה שריא וכן מתבאר עוד ממ"ש בהל' י' שכולן מדבריהם חוץ מהשני אבות ושני תולדות ולא אסר החרישה אלא מדבריהם כמ"ש בהל' ד' וי"ג והיינו כרבא דס"ל דכולהו מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כדאיתא במועד קטן דף ג' והיותר קשה דממ"ש בפ"ג מתבאר להדיא דהחרישה אסורה מה"ת עיי"ש. וראיתי להפר"ח ז"ל שכתב דס"ל לרבינו דמלקות ליכא אבל איסורא מה"ת איכא ונסתייע מדברי הר"ש ז"ל והתוס' ז"ל בע"ז דף נ' ד"ה ומשקין וכו' עיי"ש. ומדברי התוס' שם איני רואה הכרח שהרי לא כתבו כן אלא כלפי דברי רש"י ז"ל אמנם בר"ה דף ט' ד"ה שהרי כבר וכו' נתבאר להדיא דאפילו לרבא דס"ל דדוקא שני אבות ושני תולדות הוא דאסר רחמנא מ"מ חרישה כתובה בהדיא ואיך שיהיה משמע דחרישה שאסרה תורה היא בהחלט דומיא דאינך ורבינו כתב כאן דהויא מדבריהם כנזכר וא"כ אף לפי דרך הפר"ח ז"ל קשיא לכך נראה כמ"ש הרדב"ז ז"ל דשלשה מיני חרישה יש לדעת רבינו חדא מדבריהם ושתים מה"ת לחפות את הזרעים ולגדול האילנות הוו מה"ת ולצורך הקרקע הוי מדבריהם עיי"ש סי' קצ"ו ע"כ ובהכי ניחא כל מ"ש רבינו בדינים האמורים אף שהרב לא הזכירם עיין עליו:
ד[עריכה]
כיצד החופר או החורש לצורך הקרקע וכו'. משמע דשלא לצורך הקרקע כלל כגון לצוד את האישות ואת העכברים שרי להדיא ולאפוקי ממ"ש התוס' יו"ט ז"ל פ"ק דמועד קטן וז"ל ודקדקתי בהלכות שמיטה להרמב"ם ולא מצאתי שהעתיק משנה זו וזו הוראה דלא גרסינן ובשביעית ע"כ. ואחרי המחילה אינו מוכרח כלל כאמור:
ה[עריכה]
אין נוטעין אפילו אילן סרק וכו'. כתב מרן ז"ל ירושלמי פ"ד רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטעין משמע דרבנן אסרי ע"כ וקשה דא"כ אמאי סתם לן תנא במתני' פ"ק דאחד אילן סרק ואחד אילן מאכל אין חורשין בערב שביעית דמשמע דכ"ש הנטיעה גופה בשביעית ולמה לא הזכירה המשנה דרשב"ג חולק ובתוספתא פ"ב מצאתי רשב"ג אומר מותר אדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג ע"כ דמשמע דאם אינו לסייג אלא לגופו של אילן גם רשב"ג מודה דאסור ולפ"ז יתיישב הכל:
ולא יסוך את הנטיעות וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכן הוציאו ואולי הוא מהתוספתא פ"א דקתני הפגין הכל שוין שאין סכין אותן וכו' וראיתי להפר"ח ז"ל שחלק על דברי רבינו וכתב עליו שאינו מחוור מההיא דע"ז דף נ' דמסיק דאוקומי אילנא שרי ואברויי אילנא אסור ה"נ הו"ל אוקומי אילנא ושרי גם היה לו לבאר דסכין שמן לגיזום דהוי אוקומי אילנא ע"כ וטפי הו"ל להקשות על רבינו דפליג מדידיה אדידיה שהרי לקמן בהל' ז' פסק אם להברות את האילן אסור ואם לסתום את הפצימין מותר ע"כ. אכן הדבר מבואר שאין כאן קושיא ודברי רבינו מחוורין כשמלה חדשה דההיא דאוקומי אילנא דשרי היינו משום שנגזם האילן דהיינו שחתכו או נחתכה ענף ממנו וכדי שלא ימות התירו לסוכו וכמ"ש רש"י שם ד"ה אבל סכין וכו' כיוצא בו מאחר שכבר אירע הקלקול התירו לתקנו כדי שלא יאבד כולו משא"כ בדבר שלעתיד דהיינו לסוך הנטיעות כדי שלא יאכלום העופות פשיטא ודאי דאסור והרי אמרו שם סכין את הפגין וכו' עד ר"ה עד ר"ה אין בשביעית לא ופסקו רבינו כאן הרי דלחוש לעתיד לא התירו אף דאין כאן אלא אוקומי אילנא ודין סכין לגיזום כבר הוא נלמד ממ"ש רבינו דהקשקוש דהיינו החפירה בקרקע כדי לסתום את הפצימין שריא וכ"ש וק"ו לסיכה בעלמא כדי שלא ימות האילן כולו ודו"ק כי נכון הוא:
ו[עריכה]
ואין בודקין את הזרעים בעציץ וכו'. הכי איתא בירושלמי פ"ד ומדלא חילקו משמע דבין נקוב בין שאינו נקוב קאמר וראיתי בשו"ת נחפה בכסף סי' ה' שהבין בפשיטות דדוקא בעציץ שאינו נקוב קאמר דאי בנקוב היכי שרי במלא גללים הא כיון דהוי נקוב יונק מן הקרקע ואסור וכו' עיי"ש. ואין זה הכרח כלל דיניקה מן הקרקע לא נאסרה ולאו עבודת קרקע היא ואדרבה סתם עציץ נקוב הוא כדי שיצאו ממנו המים המיותרים כנוהג שבעולם אלא דמשום היכר וזכרון לשביעית לא רצו להתיר במלא עפר והצריכו שינוי:
ושורין את הזרעים וכו'. ופ"ח דשבת הל' ב' פסק דהשורה חטין ושעורין במים חייב משום זורע ע"כ והכא התירו מפני שאינו עבודה בארץ תדע דלקמן הל' י"ג אסר החורש בשביעית כדי שיהא יפה לזריעה למוצאי שביעית ומאי שנא משריית זרעים אלא ודאי כמ"ש ועיין מ"ש בחיבורי חלק ראשון שם בס"ד:
יא[עריכה]
משרבו האנסים וכו'. רש"י ז"ל דף כ"ו פי' דבזמן הזה דרבנן קאמר וכ"כ התוס' ובתירוץ שני כתבו דמשום פיקוח נפש שרי ורבינו סתם הדברים ויותר משמע שכוונתו בזה"ז דוקא דאל"כ הו"ל למימר דמשום פיקוח נפש הוא שהתירו וכן נראה מתוך דברי מרן ז"ל במ"ש שאע"פ שלא יהיה האנס מלך או עבד המלך וכו':
יב[עריכה]
הנוטע בשביעית וכו' מפני שישראל חשודין וכו'. כתב מרן ז"ל שם בירושלמי ע"כ וקצת קשה דלמה לא ציין מגמרא דידן בגיטין דף נ"ד שהיא כלשון הירושלמי. וי"ל משום דבגמרא דידן מתניא בדר' מאיר וידוע דהלכה כר' יהודה לגבי ר"מ לכך ציין מהירושלמי דמתני בלשון רבנן דידוע דהלכתא הכי מדסתם לן תנא הכי אלא שעיקר הטעם שכתב רבינו מפני שישראל חשודין לא היה צריך לו דהא בכל מקוום פוסק רבינו כר' יהודה ובדאורייתא קנסינן שוגג אטו מזיד אם לא שנאמר דחדא ועוד קאמר וכן מצאתי להפר"ח יו"ד סימן צ"ט ס"ק י"ב ועיין עוד להלחם יהודה ז"ל:
יג[עריכה]
החורש וכו'. עיין מ"ש בהל' ו':
טו[עריכה]
הטומן לפת וצנונות וכו'. משנה פ"א דכלאים ומפרש בירושלמי דדוקא אגודה קאמר דמוכח דאינו רוצה בהשרשתן וכיון שכן רבינו היה לו לכתוב דבעי ג"כ אגודה דוקא וכבר כתבתי בפ"ב דכלאים הל' י"א דרבינו מפרש הירושלמי לענין כלאים דוקא עיי"ש:
טז[עריכה]
בראשונה וכו'. ראיתי להפר"ח והרב ידי אליהו ז"ל שנרגשו למה השמיט רבינו מ"ש בירושלמי ששלשה תקנות עשו דאחר שהתקינו שלא ילקט אלא שלא בטובה וחשדו מלקטין בטובה ואומרים שלא בטובה לקטנו ואז התקינו עוד שיהיו מביאין מן הקרוב ומן המצוי ע"כ. ודבריהם תמוהין ולא ידענא מאי אידון בה שהרי שם רבי יונה הוא דקאמר הכי התם ורבי זעירא פליג עליה וקאמר ראשונה ראשונה מתקיימת ע"כ. וכוונתו מבוארת דס"ל דתקנה שלישית לא נתקיימה וכן פירש שם מהרי"א ליב ז"ל דאינה משנה אע"ג שהיא בתוספתא מתני' לא ס"ל הכי דלא תנינן אלא שתי תקנות ע"כ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |