מעשה רקח/שגגות/ט
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ג[עריכה]
בן תשע שנים וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ומרן ז"ל נראה שהבין דהשגתו הוא מפני שהיה גורס בדברי רבינו הוא לוקה דמשמע דקאי להקטן וזה נראה מתוך מה שהקשה מרן ז"ל דעוד היה לו להקשות שאפילו בגדול אין האיש לוקה אלא האשה ע"כ והוא דבר רחוק מאד שהבין הראב"ד ז"ל כן בדברי רבינו והדבר נראה פשוט שלא נתכוון הראב"ד ז"ל אלא להשיג במ"ש רבינו שהקטן יתחייב קרבן דאף דקי"ל שהאיש נתלה באשה היינו דוקא בגדול אבל בקטן מהיכא תיתי שיתחייב על ידה וכן נראה ממ"ש פ"ג דאיסורי ביאה הל' י"ז שהשיג להדיא דקטן לאו בר קרבן הוא ואף שמהתורת כהנים שהביאו התוס' שם והזכירו מרן ז"ל משמע חיובא גם לקטן צ"ל דהראב"ד ס"ל דפליגא אמתני' ומכילתין וכמ"ש הרב לח"מ ז"ל ועוד הקשה ז"ל דלדעת רבינו דמחייב לקטן מעתה כי פריך בגמרא אמתני' דקתני דבשאר עריות קטן פטור פריך בגמרא והכא חייב קטן ודחיק לתרוצי דלפטורא דגדול קאמר אמאי לא משני כפשטא דבקטן בן תשע קאמר דחייב עיי"ש והדבר ברור דעיקר קושיא זו קיימא על הברייתא דתו"כ כמבואר.
אכן לענ"ד נראה דג' תירוצים יש לקושיא זו חדא משום הנך חלוקות דקתני מתני' אחד ער ואחד ישן דער נמי פטור ואם חידושא דמתני' לחיובא היינו צריכים לומר דישן נמי חייב וזה לא מסתבר ותירוץ זו הזכירו הרב לח"מ ז"ל ועוד נראה דדחיקא ליה מילתא לאוקומי מתני' בבן תשע שנים ואילך כיון דמתני' סתמא קא תני ותו דידוע דכחא דהתירא עדיף דהשתא אשמועינן רבותא טפי דאפילו גדול נמי פטור. אלא דאכתי קשה לי לדעת רבינו דהתו"כ לא פליג אגמרא דידן מעתה כי קתני התם מה בין שפחה לבין כל העריות וכו' ליתני נמי הא דהא ודאי בכל העריות הקטן אפילו יותר מבן תשע פטור גמור כמ"ש רבינו פ"א דאיסורי ביאה הל' י"ז והכא חייב אם לא שנאמר דנכלל במאי דקתני התם ובשפחה לא השווה האיש לאשה במכות וכו' ויותר נראה לומר דכיון שהוא פרט אחד לבד לא חש למתניה:
ד[עריכה]
לפיכך אם א"ל וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דלמה תלה רבינו דין במאמר לא בעלתי דנאמן במגו דעד שיגמור דזה אתי כר' מאיר אבל לרבנן דפליגי עליה טעמייהו מפני שיכול לומר מזיד הייתי כדקתני במתני' ומדברי רבינו משמע דאם היה חייב בהעראה אינו נאמן וזה אינו דבכל הביאות נאמן במגו דמזיד הייתי והאריך בזה עיין עליו. ואחרי המחילה הראויה שגגה גדולה יצאה מלפני השליט בכל לשון זה חדא דאין כאן ריח קושיא שהרי מבואר במשנה ובגמרא דשפחה חרופה משונה משאר ביאות שחייב בה את המזיד כשוגג ופסקו רבינו בראש הפרק וכיון שכן איך הוה מצי למפטר נפשיה במגו דמזיד הייתי ומה שנחלקו ר"מ וחכמים הוא בשאר ביאות ואכילות שלא חייבתן תורה אלא על השוגג אז נאמן במגו דמזיד הייתי וכמ"ש רבינו ריש פ"ג ועוד מנא ליה להרב לח"מ ז"ל דכי קאמר בגמרא מודה ר"מ לחכמים בשפחה חרופה משום דאי בעי אמר לא גמרתי ביאתי דחכמים לא ס"ל הך מיגו הרי ודאי טענת מזיד הייתי ליתא ומה שנסתייע ז"ל מפי' רש"י גם זה אינו דרש"י ז"ל לא הסביר אלא טעמו של ר"מ מאיזה טעם מודה לחכמים בזו והדבר מבואר הרבה עיין עליו וכן משמעת דבריו ומתבאר יותר מדברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר גם בהנהו תרתי שאמר שם דמודה ר' עקיבא לחכמים דהיינו שבועת העדות ונזיר כבר ידוע פסקו של רבינו שחייב על המזיד בשוגג דומייא דש"ח וכמ"ש פ"ט דהל' שבועות הל' י"ד ופ"ו דהל' נזירות הל' ג':
ה[עריכה]
הבא על השפחה וכו'. וחיובא דידה. ביארו רבינו פ"ג דאיסורי ביאה עיין עליו:
ז[עריכה]
בין שגזלו וכו'. בפ"ז דהלכות גזילה הוסיף עושק ומצא אבידה וכיחש בה או עשה לו מלאכה ולא נתן לו שכרו וכאן כלל כל זה בשאר דרכים וכו' ומ"ש
כבר ביארנו בהל' שבועות. הוא בפ"ז ופ"ח ועיין מ"ש פ' ה':
ח[עריכה]
כבר ביארנו וכו'. הוא בפ"א דהל' מעילה הל' ה':
ט[עריכה]
שהתמחויים מחלקין במעילה וכו'. דין זה אשתמיטתיה להתוס' יו"ט ז"ל פ"ג דכריתות משנה ט' עיי"ש:
יא[עריכה]
על חטא שחייבים עליו אשם. ודאי הם החמשה שהזכיר רבינו בראש הפרק:
יג[עריכה]
חתיכה של חלב וחתיכה של הקדש וכו'. בדפוס המגדל עוז אין שם חלוקה זו כולה ואפשר משום דאין לנו עסק עכשיו באשם תלוי והדין מצד עצמו הוא פשוט אך בגירסת המבי"ט ז"ל בקרית ספר נראה דאיתא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |