קרית ספר/שגגות/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png שגגות TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
הר המוריה
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

מצות קסג שיקריב החוטא אשם ודאי על עבירות ידועות והן חמשה על שפחה חרופה ועל הגזל ועל המעילה ועל טומאת נזיר ועל הצרעת כשיטהר ממנה דבכולהו כתיב בקרא אשם והביא את אשמו וגו' ואת אשמו יביא וגו' הבא על שפחה חרופה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה אלו מביאין על הזדון כשוגג הבא על שפחה ובגמרא מנא לן דתנו רבנן באיל האשם ונסלח על חטאתו אשר חטא לעשות שוגג כמזיד דלהכי הדר כתב תו תרי זמני חטא בר מתרי זמני קמאי דכתב מחטאתו אשר חטא לעשות שוגג כמזיד דמביאין אשם והוא שתהיה גדולה ומזידה ברצונה ובעולה כדי שתלקה דכתיב בקורת תהיה מלמד שהיא לוקה ולא הוא דכתיב תהיה ובקורת לישנא דמלקות הוא כדמפרש רב אשי בביקור תהיה שאומדין אם אינה יכולה לקבל מ' ותנו רבנן בזמן שהיא לוקה שגדולה היא ובת עונשין והיא מזידה וברצונה דאי לאו הכי לא אמר קרא שילקו אותה ואז כשהיא לוקה האיש מביא קרבן אבל כשהיא אינה לוקה שאינה גדולה או אנוסה או שוגגת אין האיש מביא קרבן דהא דמרבינן שוגג כמזיד היינו שוגג דאיש דגביה כתיב קרא דמחטאתו אשר חטא אבל האשה צריך שתהא מזידה כדאמר' ואמר רבא דכתיב ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא ניתן לה מכדי עד הכא באיש קמשתעי קרא לכתוב והביא את אשמו לה' ולבסוף ליכתוב בקורת תהיה אמאי כתב רחמנא בקורת תהיה ולבסוף כתב והביא את אשמו לה' הכי קאמר אם בקורת תהיה היא והביא את אשמו לה' ואם לא תהיה בקורת לא יביא אשמו והיא לא תביא קרבן אף על פי שהיא לוקה ילפינן מדכתיב והביא את אשמו הוא מביא אשם ולא היא ובעולה יליף ר' יצחק בגמרא דאינו חייב אלא על שפחה בעולה דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש ונחרפת לישנא דשנויי הוא שנשתנית מברייתה כדכתיב ותשטח עליו הריפות וכתיב בתוך הריפות בעלי. בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן לכשיגדיל שם במשנה כל העריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור ובגמרא והכא חייב בתמיה וכי קטן חייב בשפחה אמר רב יהודה אמר רב ה"ק כל עריות אחד גדול ואחד קטן גדול חייב קטן פטור והכא גדול נמי פטור מאי טעמא דהא מקשיי' אהדדי כדאמר' לעיל אם אין האשה לוקה אין האיש מביא אשם ומשמע ליה לרב ז"ל דהאי דמתמה תלמודא וכי קטן נמי חייב דקאי נמי אשפחה דאם היא קטנה לא תתחייב מלקות דאם היא גדולה אף על פי שהוא קטן חייב כיון שהיא חייבת מלקות כדמקשי' בזמן שהיא לוקה הוא מביא אשם ובה תליא מילתא כל זמן שהיא חייבת מלקות הוא חייב קרבן דהאיש הוא דהוקש לאשה ולא אשה לאיש ואמר רב יהודה ה"ק כל עריות א' גדול וא' קטן [קטן] פטור וגדול חייב והכא כשהיא קטנה גדול הבא עליה נמי פטור כיון שהיא פטורה הוא פטור אף על פי שהוא גדול אבל אם היא גדולה כיון שהיא חייבת הוא נמי חייב אף על פי שהוא קטן כדא' דומיא דמזיד דבעלמא פטור מקרבן והכא חייב משום חיוב דידה כדאמר'. ואין חייבין בשפחה חרופה אלא כדרכה שם כדרכה בשפחה חרופה מיחייב ושלא כדרכה לא מיחייב מאי טעמא ש"ז כתיב ומערה נמי שם במשנה לא מיחייב דשכבת זרע בעינן ומערה אינו ראוי להזריע לפיכך אם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי אינו מביא קרבן פרק אמרו לו אמר ריש לקיש מודה רבי מאיר לחכמים שאם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי מהימן דאי בעי אמר לא גמרתי ביאתי ופטור והאי דקאמר לא בעלתי היינו לא גמרתי.

ה[עריכה]

הבא על שפחה חרופה ביאות הרבה בין במזיד בין בשוגג אפילו בהעלמות הרבה אינו חייב אלא קרבן א' פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה כל העריות חייב על כל ביאה וביאה ובשפחה תנן במתני' דלעיל הבא על שפחה ביאות הרבה ובגמרא מנא לן דתנו רבנן וכפר עליו הכהן באיל האשם מחטאתו אשר חטא מלמד שמביא קרבן א' על עבירות הרבה מדמצי למיכתב על חטאתו ולישתוק וכתב על חטאתו אשר חטא לאיתויי חטאים הרבה וגבי מזיד רבי קרא דנפטר בקרבן א' על ביאות הרבה וכל שכן על שוגג ביאות הרבה ובשפחות הרבה חייב על כל א' וא' שם בעי מיניה רבי חנינא מרבי יוחנן וכו' אמר ליה חייב על כל א' וא' אפילו בהעלם א' ומ"ש מחמש העלמות בשפחה א' דאינו חייב אלא א' א"ל שפחה חרופה אין גופין מוחלקין חמש שפחות גופין מוחלקין ומנ"ל דגבי שפחה גופין מוחלקין חייב על כל א' וא' א"ל לאו אמרת גבי עריות ואשה לחלק על כל אשה ואשה גבי שפחה נמי כתיב איש אשר ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה לחלק על כל שפחה ושפחה.

ו[עריכה]

בעל שפחה והפריש אשמו וחזר ובעל חייב על כל א' פרק כלל גדול בעל ה' בעילות בשפחה חרופה אינו חייב אלא א' אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעל הכי נמי דאינו חייב אלא א' א"ל מעשה דלאחר הפרשה קאמר מעשה דלאח' הפרשה לא קאמינא דהפרשות מחלקות כדילפינן לעיל וידיעות לא מחלקות הכא נמי גבי שפחה חרופה דכיון שמביא על הזדון כשוגג אין הידיעה חשובה לחלק ואפי' בהעלם א'. [בעל] כמה בעילות וידע על בעילה א' והפריש קרבן עליה ואח"כ נודע לו על השניה חייב על כל א' דכיון שהפריש קרבן הוי כהקריב שדין השוגג והמזיד בשפחה א' הוא ואם היה מזיד והפריש קרבן וחזר ובעל במזיד פשיטא דחייב על כל א' וא'.

ז[עריכה]

ועל הגזל חייב אשם ודאי כיצד כל מי שיש בידו משוה פרוטה ולמעלה מממון ישראל באי זה צד שיהיה וכפר בו ונשבע לשקר בין בזדון בין בשגגה מביא אשם על חטאו פרק ד' מחוסרי כפרה במשנה ד' מביאים על הזדון כשוגג וכו' ושבועת הפקדון ובגמ' מנ"ל יליף תחטא תחטא משבועת העדות ואשם כתיב ביה בסוף ויקרא וכתיב והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל וגו' ושלם אותו וגו' ואת אשמו יביא וגו' דמשמע דבתר השבה מתכפר באשם ותנן פרק הגוזל הביא אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא ובגמר' מנה"מ אמר רבא דאמר קרא מלבד איל הכיפורים גבי גזל הגר מכלל דכסף בריש' אלא מעתה וכו' א"ל אנא מאשר יכפר בו נפקא ליה ועדין לא כפר דכתיב בלשון עתיד יכפר ומשמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדין לא כפר. אבל החומש אינו מעכב שם במשנה נתן את הקרן ולא נתן את החומש אינו מעכב מלהקריב את האשם וילפינן בגמר' גבי מעילת הקדש דאין חומש מעכב וילפי' הדיוט מהקדש דכיון דהשוה הכתוב הדיוט להקדש לענין אם הביא אשמו עד שלא הביא גזלו שלא יצא ילפי' מהקדש שיהא שוה לו נמי להא מילתא וכדאמר' בהלכות שבועות.

ח[עריכה]

על המעילה כיצד מביאין קרבן אשם כל הנהנה משוה פרוטה מן ההקדש מחזיר מה שנהנה ויוסיף חומש ויקריב אשם ויתכפר לו כדילפינן בפרק א' מהלכות מעילה וזהו הנקרא אשם מעילות כדכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו וגו' ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסף עליו והקרבן והקרן מעכבין הכפרה ולא החומש סוף פרק הגוזל תנו רבנן מנין שאם הביא מעילתו דהיינו קרן של הקדש שמעל בו ולא הביא אשמו אשמו ולא הביא מעילתו מנין שלא יצא תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו משמע אין סליחה אלא בשניהם יכול כשם שאיל ואשם מעכבין כך חומש מעכב תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו איל ואשם מעכבין בהקדש ולא חומש והאי אשם דהקדש היינו קרן דילמד הקדש מהדיוט מה אשם דכתיב התם גבי גזל הגר קרן הוא דכתיב האשם המושב לה' אשם זה קרן המושב זה חומש או אינו אלא אשם זה איל אשם ומושב זה קרן כשהוא אומר מלבד איל הכיפורים הוי אומר אשם דריש' קרן הוא וכיון דאשם דהדיוט הוא קרן ילמד ממנו הקדש כדא'.

ט[עריכה]

האוכל מדבר שמועלים בו בה' תמחויין בהעלם אפילו מזבח א' אם יש בכל אכילה שוה פרוטה חייב אשם על כל אכילה דתמחויין מחלקין במעילה פ' אמרו לו במשנה אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם א' שהוא חייב על כל א' וא' והיינו משום דהחמיר במעילה שעשה בה את המאכיל כאוכל שאם נתן אוכל לחבירו חייב כאלו אכלה הוא עצמו דק"ל המוציא הקדש לחולין הוא מעל ולא מי שניתן לו והמהנה כנהנה ומידי דלאו בר אכילה הוא וצירף את המעילה לזמן מרובה שאם נהנה היום בחצי פרוטה ומכאן עד ג' שנים בחצי פרוטה אחרת מצטרפות לקרבן כדמפקי' ליה פרק ספק אכל מתמעול מעל ריבה.

י[עריכה]

כל המחוייב אשם ודאי צריך שיודע לו חטאו תחלה ואחר כך יקריב אשמו אבל הקריבו קודם שנודע לו אינו עולה לו פשטיה דקרא הכי משמע והיה כי יחטא ואשם כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהודות כי חטא ואשם והשיב וגו' ואת אשמו יביא וגו'. כל חטא שחייבין עליו אשם ודאי כל האנשים שוים בו דגבי חטאת הו' דחלק רחמנא דיחיד מביא כשבה ונשיא שעיר ומשיח ובית דין פר אבל לא באשם ודאי כדתנן פ' הורה כהן משיח אשם ודאי היחיד והנשיא והמשיח חייבין דכתיב באשמות ואם נפש ונשיא ומשיח בכלל נפש אחת הן ואף על גב דגבי חטאת נמי כתיב נפש התם הא פירש הכתוב דנשיא ומשיח אינם בשעירה וכשבה כדא'.

יא[עריכה]

כל חטא שחייבין עליו אשם ודאי אין מביאין על ספקו אשם תלוי כדילפינן לעיל פרק ח' דאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דילפינן מצות מצות הילכך אם אכל חתיכה א' משתי חתיכות שהיתה האחת הקדש פטור אכל השניה מביא אשם ודאי אכל אחר השניה שניהם פטורים כדתנן התם פרק דם שחיטה בפלוגתא דרבי עקיבא וחכמים.

יג[עריכה]

חתיכה של חלב וחתיכה של חלב הקדש שם במשנה אכל א' מהם מביא חטאת רבי עקיבא אומר אף אשם תלוי דאזיל לטעמיה אכל את השניה מביא ב' חטאות משום שני זיתי חלב כשנודע לו ביניהם ומביא אשם ודאי על מעילתו דא' מהם קדש היתה. בא א' ואכל את השניה כל א' מביא חטאת ולרבי עקיבא זה וזה מביאין אשם תלוי גם כן ואיסור הקדש חל על איסור חלב דבקדשים איסור חל על איסור כדאמ' לעיל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.