אור שמח/שגגות/ט

אור שמח ‏ שגגות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

בעל שפחה והפריש אשמו וחזר ובעלה אחר שהפריש אשמו חייב על כל אחת ואחת שההפרשה מחלקת.

בגמרא (דף ע"ב) כי אתא רב דימי אמר למאן דאמר אשם ודאי בעי ידיעה בתחלה בעל חמש בעילות בש"ח חייב על כל אחת ואחת כו' דילמא במעשה דלאחר הפרשה קאמרת וכדרב המנונא. כולהו רבוותא קדמאי פירשו דרב דימי סבר דלמ"ד לא בעי ידיעה בתחלה גם הפרשות אין מחלקות וקסבר דמכפר על עבירה שעשה אחר כך כמו שמכפר עולה על עשה דלאחר כך. ופלא בעיני מי הביאם לידי כך, מאי הפרשה דשמענא, פוק חזי למאן דאמר הפרשה מחלקא הוי כמו למ"ד דידיעה מחלקא. והגע בעצמך למ"ד דידיעה מחלקא מדמה ידיעה שלאחר המעשים כמו ידיעה שבתוך המעשים דהוי כל חדא שגגה בפני עצמה, כן בנודע לו אחר המעשים חייב על כל זית שנודע לו קרבן בפני עצמו ואם רוצה מביא קרבן על זית שנודע לו בשניה ואח"כ מביא קרבן על זית שנודע לו בראשונה דהראשונה לא נתכפרה בקרבן שמביא על השניה, כן למ"ד דידיעות לא מחלקות רק הפרשות מחלקות סבר דאם נודע לו מכזית והפריש קרבן ואח"כ נודע לו מן השניה אם רצה מביא קרבן על השניה ובכ"ז עדיין הוא מחוייב להביאו על הראשון דנתחייב בכל חדא קרבן בפ"ע ואם נאבד הראשון מה שהפרישו בעי להפריש תחתיו קרבן אחר ומביאו להתכפר בו על כזית הראשון מבלעדי מה שהביא על כזית השני ולכן אמר רב אשי דקרא דמחטאתו מיירי לאחר הפרשה, וזה פשוט, וכן פירש רבינו שמואל לעיל דבהפריש קרבן על שגגת מלאכות מחוייב להביא שתי קרבנות ולא מצי להביא על שגגת שבת, והך דהפרישו על שגגת מלאכות ירעה דההפרשות מחלקות בחיובים עיי"ש היטב, א"כ דרב דימי דאמר דלמ"ד בעי ידיעה בתחלה א"כ הידיעה חשיבא א"כ למ"ד בחטאת דידיעה דהוי עמה הפרשה חשיבא לחייבו עליו קרבן בפ"ע, כן הכא ידיעה דהוי עמה הפרשה שהפריש קרבן עליו ואח"כ בעל בשוגג שפחה חרופה זו חייב קרבן על כל אחת בפ"ע היינו שאפילו נאבד מה שהפריש בעי לאתויי על ביאה ראשונה קרבן בפ"ע וזה למ"ד בעי ידיעה בתחלה, אבל מאן דלא בעי ידיעה בתחלה א"כ אינה חשובה ידיעה כלל בש"ח אפילו באמצע הביאות כפרש"י, א"כ תו אף הפרשות לא מחלקים היינו שאם הפריש קרבן על הראשונה ואח"כ בא עליה בשוגג פעם שניה אם מביא קרבן על השניה כבר נתכפר בכולן ותו הראשונה ירעה ויסתאב ויפול לנדבה וכמו אילו אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ואח"כ נודע לו על שניהן בב"א מי מצי להביא קרבן על השניה ואח"כ על הראשון כיון שאין כאן רק חיוב קרבן אחד איך מצי לחלקן לשני קרבנות, וכן אם נאבד הראשון אינו מביא רק קרבן אחד ומתכפר בשניהן, אמת אם רוצה להקריב מקריב מה שהפרישו על ביאה ראשונה שבא עליה ולא נתכפר רק מה שעבר קודם שהפריש ובעי לאתויי קרבן אחר על ביאה שניה אבל מ"מ אינו חייב רק קרבן אחד. ורב המנונא סבר דהפרשה כיון שאין יכולת לכפר על עבירה שעשה אח"כ תו הוא מחולק אליבא דכו"ע דחייב שני קרבנות וכשמביא על השניה לא נתכפרה עבירה ראשונה. וכן אם נאבד מביא שתי קרבנות דההפרשה מחלקת לענין חיובים ודוק:

והנה למ"ד הפרשה לא מחלקא גם בחטאת צריך ביאור כיון דחטאת בעי ידיעה והפריש קרבן על הראשון קודם שנודע לו מן השניה ואח"כ נודע לו אם מקריב הך שהפרישו על כזית חלב שנודע לו בראשון אם מכפר גם על עבירה שנודע לו אחר הפרשה שעשה אותה קודם הפרשתו הראשון, ואשכחן לירושלמי הוריות פ"ג פלוגתא דר"י ור"ל בהך מילתא וז"ל, אכל חמשה זתים ונודע לו בראשון ומקריב קרבן [פירוש הפריש] בשני ומקריב קרבן ר' יוחנן אמר נתכפר לו בראשון, והשאר יפלו לנדבה כו' רשב"ל אמר נתכפר לו באחרונה כו' והשאר ידחו, הרי דפליגי בהא אמוראי קדמאי ודוק:

אולם באמת איכא בזה עומק, דהירושלמי ריש ההלכה שם מביא אכל שלשה זתים וקסבר שהן שניים הפריש חטאת כדר' יוחנן דר"י אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו רשב"ל אמר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו, וכבר פרשתי דר"י סבר דכפרות אינן מחלקות דאם נתכפר על אחד נתכפר על כולן שאכלו בהעלם אחד ורשב"ל סבר דכפרות מחלקות דאם נתכפר קודם שנודע לו מן השני צריך אח"כ כשנודע לו מן השני להביא קרבן אחר, ולכך פליגי כאן ר"י ורשב"ל לטעמייהו דר"י סובר דאף שבשעת הפרשתו לא נודע לו מן השאר מ"מ הקרבן שמכפר מקצת מכפר כולו ולא בעינן ידיעת כל החטא, וכיון שכן ראוי הוא להקריב קרבן ראשון ויתכפר בו ושוב השניים שלא היו ראוים בשעת הפרשה להיות קרבן יפלו דמיהם לנדבה, אבל רשב"ל סבר אם יכפר מקצתו לא יכפר כולו אח"כ כשיתודע לו דחטאת בעי ידיעה בכל החטא, הרי הקרבן שהפרישו בראשון שנודע לו אינו מכפר גם על כזית שבא הידיעה לו אחר הפרשתו וסבר דהפרשות אינן מחלקות ואינו מחייב רק אחד לכן סבר דמתכפר באחרונה שקודם הפרשתו נודע לו בכולן והראשונים ידחו כיון דהיו ראוים להקרבה ונדחו ותו אינן ראוין להקרבה דבע"ח נדחין דהוי חטאת שנתכפרו בעליה באחר זה פירוש הירושלמי בס"ד. נמצא דבהך ספיקא שחקרנו למ"ד בחטאת לא מחלקא אף הפרשות כיון דבעי ידיעה אם מכפר גם על כזית שנודע לו אחר הפרשתו, הרי לפום תלמודין מוקי קרא דכפרות מחלקות א"כ בעי ידיעה של זית שני לכפר עליו ותו לא מכפר קרבן של כזית ראשון על מה שנודע לו אחר הפרשתו כמו לרשב"ל בירושלמי והבן. הרי ברור דבש"ח ליכא למ"ד דהאשם יכפר על מה שבעל אותה אחר הפרשתו דאפילו בחטאת בידיעה למ"ד דבעי ידיעה של כזית שני לכפר על הכזית השני אינו מכפר החטאת שהפרישו על כזית ראשון על מה שנודע לו אחר הפרשה כמו שבארנו. וכן מצאנו בירושלמי נדה פרק המפלת ה"ד תיפתר שיצא הולד תחלה והפרישה לו קרבן לא הספיקה להביאה אותו קרבן עד שיצא סנדל נדחה קרבן ראשון כו' דאין קרבן מכפר ענין שבא אחר ההפרשה [ואיכא לתלות זה בפלוגתת ר' יהודה ורבנן בכריתות (דף ט') אם ולד שני גורם או ולד ראשון גורם עיי"ש] ודוקא בעשה דעולה דלאו חיובא הוא למיתי עולה רק נדר או נדבה לכן מכפר הדורן כל העשה שעבר קודם הקרבתו והקרבן בא על דבר שאינו ידוע חטאו דאפילו לא חטא כלל מייתי, משא"כ חטאת ואשם דמכפרין על דבר שחטאו ידוע ואינם באים בנדר ונדבה, וזה ברור בס"ד אף שרבותינו הקדמונים לא פירשו כן ודוק:

ולפי מה שנתבאר סבר ר' יוחנן דכפרות מחלקות ור"ל סבר דבעי קודם הכפרה ידיעת כל החטא אבל בהפרשות לכו"ע אינן מחלקות וכש"כ ידיעות, ונסתרו דברי שבארתי בחידושי דהירושלמי סובר אליבא דר"י דאם הביא קרבן נתכפרו כולן אבל בידיעות והפרשות סבר דמחלקות וזה נסתר מהך פלוגתא שהבאתי, אך לפ"ז נראה הא דתניא תמן היו לפניו שלשה אכל את הראשון כו' שני בהעלמו של ראשון נתודע לו על הראשון ולא נתודע לו על השני אכל השלישי בהעלמו של שני ואח"כ נתוודע לו על כולם אמר ר' (יוחנן) חייב על הראשון ועל השני ופטור על השלישי וזה מפורש דידיעות מחלקין לר"י וע"ז תמכתי יתדותי בחידושי. אולם לאחר העיון אמינא דט"ס נפל כאן וצ"ל רבי [יוסי] אמר חייב על הראשון [ועל השלישי] ופטור [על השני] ומפרש אח"כ אמר ר' יוסי שני לדעתו הדבר תלוי רצה מתכפר לו על הראשון רצה מתכפר לו על השלישי, פירוש רצה מתכפר הך זית השני עם הראשון שאכלן בהעלם אחד אבל אם הביא קרבן על השני סבר דאינן מתכפרין לא הראשון ולא השלישי, כיון ששני הזתים הראשון והשלישי אינם מהעלם אחד איך מצטרפין זל"ז ואין בכח האמצעי להביא הכפרה עליהן וזה דלא כרבא בתלמודין דאמר הביא קרבן על האמצעי נתכפרו כולן, וחברייא פליגי עליה וסברי כרבא דהביא על האמצעי נתכפרו כולן שגם הראשון וגם השלישי היו בהעלמו של שני, וע"ז אמר חברייא מדמין לה לארבעה חצאי זתים אם היה פיקח מביא קרבן אחד וא"ל מביא שני קרבנות כו' אם הביא על האמצעים פטור על הראשון ועל הרביעי [מפני שכל חד ליכא חיובא דאין כאן רק חצי זית] כן הכא אם הוא פקח מביא קרבן אחד על האמצעי בלבד ושוב שניהם הראשון והאחרון נתכפרו כל חד עמו שבהעלם אחד עשאן עם השני ומאי איכפת לן שהראשון עם השלישי אינם בהעלם אחד רצה מביא שני קרבנות על הראשון ועל הג' וכרבא. רבי יוסי מדמה לה לזתים שלמים אם היה פקח מביא שתי קרבנות וא"ל מביא שלשה כו' אם הביא על האמצעים חייב על הראשון בפ"ע ועל הרביעי בפ"ע, [היינו דהראשון אין לו יחס עם השלישי שעליו מביא הקרבן שהרי הוא העלם אחר וכן הרביעי אין לו יחס עם השני שעליו מביא הקרבן] כן הכא אם מביא על השני חייב שלשה קרבנות שהראשו והשני אינם מתכפרים עמו מפני פרוד היחס שבין ראשון לשלישי שהם משני העלמות ואם מביא על הראשון ועל השלישי פטור על השני ואינו מביא רק שתי קרבנות ודוק, ר' יצחק שאל אף באכילת פרסים כן [פירוש אם אומר ר' יוסי דבהביא על האמצעי צריך להביא על הראשון ועל השלישי קרבנות אחרים אם אומר כן אף באכלן עם השני בתוך כדי אכילת פרס ואפ"ה פליג על חברייא ולא מדמה לחצאי זיתים דהראשון והרביעי היו בתוך כא"פ של השני והשלישי וכן בארבעה זתים שלמים דאם הביא על האמצעים לא נתכפרו הראשון והרביעי אף שהיו בתוך כדי אכילת פרס, ע"ז כעס ר' יוסי וביאר דפרסים אינם רק חולקים לפטור אבל לחלוק לחיוב לא, לכן לא שייך כאן בזתים שלמים לחלק בין תוך כא"פ או לאחר כא"פ ומבואר דברי הירושלמי בפשוט:

וכיון שבארנו סוגיא עמומה זו נבאר גם יתר הסוגיא שם בירושלמי וזה לשונה. אכל חצי זית עד שלא נתמנה חצי זית משנתמנה חצי זית משעבר הואיל ובא חיוב קרבן בנתיים מצטרפין נשמיענה מהדא כו' כל הסוגיא, ומסיים אח"כ הרי בא חיוב קרבן בנתיים ומצטרפין, פירושו דפשיט מהנך ארבעה חצאי זתים דמיירי כשאכל השלישי נתודע לו על חצי זית הראשון וא"כ קודם אכילת חצי זית השלישי הרי נתחייב בקרבן על הראשון והשני שאכלן בהעלם אחד בתוך כא"פ ואפ"ה אמרת הביא על האמצעים פטור על הראשון ועל הרביעי וטעמא משום דלא נשאר רק ח"ז לכל חד דכן ודאי לר' יוסי דסובר בכ"מ דאם הביא על האמצעים לא נתכפרו הראשון והרביעי א"כ מצטרף להדדי הח"ז השלישי עם השני להביא עליהן קרבן אע"ג דבנתיים היינו בין אכילת ח"ז שני לשלישי כבר נתחייב בקרבן וע"כ כיון דלא הוה ידיעה בין שניהן מצטרפין, כן הכא כיון דלא היה ידיעה ביניהן מצטרפין, א"ר אבין תמן חיוב בקרבן ברם הכא שנוי בקרבן, שהנשיא מביא שעיר א"כ בשני החצאי זתים נפטר שאין לו מה להביא שאינו יכול להביא לא שעירה ולא שעיר אילו היה יודע משא"כ הכא דחד קרבן הוי ודוק:

עוד שם, אכל כזית עד שלא נתמנה כזית משנתמנה וכזית משעבר ע"ד דחברייא דינון אמרין משום שהגדולה מכפרת כיפרה גדולה על הראשון וחייב על השני ועל השלישי, פירוש דלעיל אמר ר' מתנייא לעולם אין הגדולה מכפרת עד שתוודע לו [פירוש בשעת הגדולה] כן הכא מיירי שכשנתמנה ואכל השני נודע לו על זית ראשון שאכל קודם שנתמנה ואח"כ אכל משעבר ונודע לו אז גם על זית שאכל משנתמנה [הוי דוגמא דהלכתא דלעיל] לכן לחברייא כיפרה גדולה על הראשון וחייב על השני ועל השלישי דקרבנן חלוק ולכן לא אמרינן כיון שכיפרה גדולה על ראשון נתכפר גם שני שהיו בהעלמו כיון דקרבנן חלוק וז"פ. ע"ד דר"י דו אמר אין חטאו וידיעתו שווין פטור על הראשון ועל השני וחייב על השלישי כצ"ל. ויותר נראה דאתיא דלא כר' מתנייא וכסברא קמא לעיל דלעולם הגדולה מכפרת [וכן משמע לעיל דר' מתניא פליג ע"ז ג"כ עיי"ש] ומיירי שלא נודע כלל עד שעבר, וזה שאמר ע"ד דר' יוסי דו אמר אין חטאו וידיעתו שווין חייב על הראשון [כיון שלא נודע לו עד שעבר] ועל השלישי ופטור על השני וקמ"ל שאע"ג שהראשון והשלישי היו שניהן בהעלם אחד כיון שהיה שנוי קרבן בנתיים אע"ג דפטור מ"מ מחלק כמו דמחלק בין ח"ז, וברור בכוונת הירושלמי דבני חדא בקתא נינהו ובחידושי הארכתי עוד ודוק בכ"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.