מעשה רקח/שבת/כו

מעשה רקח ‏ שבת כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק כו מהלכות שבת

א

ככלי שמלאכתו להיתר. בנוסח אחר בכלי בבי"ת ונראה דצ"ל ככלי שמלאכתו לאיסור ושתי טעיות יש וכן נדפס באמשטרדם וכן נראה מדברי הרב המגיד דפליג רש"י דס"ל דמלאכתו להיתר וכן נראה מהשלטי גבורים ז"ל עיי"ש וכן העתיק להדיא הרב המגיד בפכ"ה דין י"ח עיי"ש והכוונה דלצורך גופו ומקומו מותר וכמ"ש רבינו שם דין ג'. ועיקר דינו של רבינו נתבאר בשבת דף קי"ג ועיין להרב ב"י סי' ש"ח.

לפי שאין ניטלין. בנוסח אחר כתוב לפיכך אין ניטלין ונוסחתינו נראית עיקר.

ב

מכבדות וכו'. אף דבגמרא דף קכ"ד משמע דהוי כלי שמלאכתו לאיסור משום אשוויי גומות ושם פי' רש"י דאפי' רבי שמעון מודה בפסיק רישיה מדכתב רבינו שהרי מותר לכבד בשבת נשמע דכוונתו לקרקע שהוא מרוצף כמ"ש פכ"א דין ג'. וכאן התיר כולן משום דכיון דברצוף מותר מלאכתן להיתר קרינן ביה ועיין עוד להרב המגידופשוט.

לבנים וכו'. נתבאר שם ועיין מ"ש רבינו בפרק הקודם דין כ"א.

ג

חרס קטנה וכו'. שם ומסקנא דרבא כדברי רבינו ואם תאמר מי עדיף חרס קטנה שהוא שבר כלי מכיסויי כלים דאין ניטלין אלא אם כן תורת כלי עליהם וכמ"ש רבינו פרק כ"ה דין י"ג וי"ל דכיון שזה מתחילתו היה כלי כל עוד ששבריו ראוים לא חל עליה איסור אבל כיסוי הכלים שמעולם לא היה שם כלי עליו גרע מזה ואין ראוי לטלטלו מצד עצמו כל עוד שאין שם כלי עליו וכן כתב הר"ן ז"ל והוא פשוט וכן צריך לחלק בדברי רבינו שם מדין זה לשברי כלים שכתב שם עיין עליו. ויש נוסח אחר שכתוב בדברי רבינו כך חרס קטנה מותר לטלטלה ואם זרקה לאשפה אסורה ואפי' ברה"ר וכו'.

מגופת חבית וכו'. שם ופירוש שהחבית עצמה נתכתתה וכ"כ רש"י והר"ן והוא פשוט מדקתני היא ושבריה.

כלי שנתרועע. אף דבגמ' בברייתא קאי אמגופת חבית נראה דרבינו סבירא ליה דלאו דוקא אי נמי דגירסא אחרת היתה לו בזה.

ד

מותר להכניס וכו'. שם דף פ"א ברייתא ומסקנא כדברי רבינו ופי' רש"י מקורזלות ביקוע שיהיו ראויות לקינוח. והרב המגיד פירש מקורזלות חדות. ומ"ש רבינו

ומותר להעלות וכו' גם זה שם משום גדול כבוד הבריות והיינו אפילו בשבת וכ"כ התוס' שם ופשוט.

ירדו עליהן גשמים. גם זה שם ויש נוסח אחר בדברי רבינו אם רשומן ניכר מותר לטלטלן ואפי' היא גדולה. ודין האבן וכו' מבואר גם כן שם.

ה

היה לפניו צרור וכו'. שם דף פ"ב וטעם כל אלו משום סכנה ומשום דקשה לכשפים עיי"ש.

ו

שירי מחצלאות וכו'. שם דף קכ"ה מימרא דבר המדורי אמר שמואל ודין שירי בגדים וכו' מבואר ג"כ שם והראב"ד פירשה בענין אחר עיין עליו ולהרב המגיד ז"ל.

שברי התנור וכו'. שם וכרבי מאיר. ועיין לרבינו בפרק הקודם דין י"ב. ודין כירה וכו' שם דף קל"ח וכרב דאמר הכי.

ז

סולם של עליה וכו'. למד כן מהסוגיא דביצה דף ט' בדיני יו"ט וקי"ל אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד וכמ"ש רבינו פ"א דשביתת יו"ט ודין זה הזכירו רבינו שם פ"ה דין ד' אלא שהקל שם יותר משום שמחת יו"ט כדאיתא בגמ' וביאור דעת רבינו עיין להרב המגיד שם. ומהר"י קולון שורש קס"ה הזכירו מרן ז"ל שם.

קנה שמוסקין וכו'. משנה בשבת דף קכ"ג קנה של זתים וכו' ורבינו הצריך שיהא תורת כלי עליו דומיא דקנה שהתקינו בעה"ב וכו' שהוא ברייתא שם דף קכ"ו וכ"כ הרב המגיד ז"ל ואף דשם אמרו דבין יש קשר בראשו בין אין קשר בראשו ניטל בשבת כבר פי' רבינו שם דהיינו בית קיבול ולענין טומאה קפדינן בהכי אבל לענין שבת אף דלא בעינן קשר בראשו תורת כלי מיהא בעינן ועיין לרבינו בפ' הקודם דין י"ג. ומ"ש בספרי רבינו בקנה שמוסקין בו וכו' ככלי שמלאכתו לאיסור. בנוסח אחר איתא ככלי שמלאכתו להיתר ונראה שהיא גירסא מוטעית דהא מלאכתו לאיסור הוא למסיקת הזתים והוי ככלי האורג שהזכיר בראש הפרק וכן העתיק להדיא הרב ב"י סימן שי"ג ועיין להרב ב"ח והרב מג"א ז"ל שם.

ח

דלת שהיה לה ציר וכו'. משנה בעירובין דף ק"א ופי' רש"י שבמוקצה רחבה שאחורי הבתים ומשו"ה נקט לה משום שאין משתמשין בה תדיר ואין בעה"ב חושש לה לעשות לה דלת תלויה כראוי וכו' וחדקין שבפרצה קוצין שעשאן חבילות והתקינן לסתום בהם פרצה ופעמים שהוא פותחה ע"כ. ובגמ' שם נתבארו דברי רבינו ועיין להרב המגיד ז"ל. ודע שיש נוסח אחר בדברי רבינו שכתב שהכונה וכו' כתוב שם שהכניסה.

ט

דלת שהיא של לוח אחד. בנוסח אחר כתוב דלת שהיה לה לוח וכו' ונוסחתינו נראית עיקר. והיינו דלת אלמנה דאיתא התם ואמרו מאי היא איכא דאמרי דחד שיפה ואיכא דאמרי דלית ליה גשמה ופי' רש"י דחד שיפה העשויה מקרש אחד דהכא ודאי מחזי כבונה וכו' גשמה בריחין המחברין אותה ע"כ. והרי"ף ז"ל גריס כישאמא ומפרש אסקופה תחתונה שאין לה כן [מלשון כן ממעל שהוא לשון מושב] ופסק רבינו כשני האיכא דאמרי להקל ועיין להרב המגיד והרב מגן דוד [ט"ז] סי' שי"ג ס"ק ד' ומ"ש בספרי רבינו ואם יש למטה אשקופה נועלין בה בנוסח אחרמחקו כל אלו התיבות.

וכן נגר וכו'. משנה שם ופירש רבינו שם נגר היא קורה שעושין אותה בשתי וערב ונותנין אותה בדלתות ונועלין בה השערים ועניינו כמו בריח לפי שהוא מבריח מן הכותל לכותל. וקלוסטרא דמות רמון או מרובעת וכיוצא בזה ממה שיורה עליו שהוא כלי ואינה קורה בעלמא וכו' ע"כ. ויש נוסח אחר בדברי רבינו שכתוב בה אין נועלין ונראה שהיא גירסא מוטעית וצ"ל נועלין כגירסתינו ועיין להרב ב"י סי' שי"ג.

י

נגר שאין בראשו וכו'. משנה וברייתא בעירובין דף ק"ב ואיפליגו בהא מלתא התם ופסקו של רבינו מבואר והראב"ד ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה ועיין להרב המגיד ומרן ז"ל בישוב דעת רבינו ואין להאריך וכן פסק הרב ב"י סימן שי"ג.

יא

מנורה של חוליות וכו'. שבת דף מ"ה ולמ"ש רבינו

היו בה חדקים וכו' אסור לטלטל מפני כובדה. קצת קשה דמשמע דטעם האיסור אינו אלא מפני הכובד ולעיל פרק כ"ה הלכה ו' כתב אבן גדולה או קורה גדולה אע"פ שהיא ניטלת בעשרה בני אדם אם יש תורת כלי עליה מטלטלים אותה הרי שהכובד אינו אוסר לעולם וכבר נרגש מרן ז"ל מזה ולא תירץ כלום ובהורמנותיה דמר אפשר שכוונת רבינו הכא אינו כן. וזה דמדכתב תחילה היו בה חדקים והיא נראית כבעלת חוליות וכו' הרי גילה לנו טעם האיסור דאי לא תימא הכי למאי איצטריך לכתוב והיא נראית כבעלת חוליות כיון דלפי האמת האיסור אינו אלא מפני הכובד אלא ודאי על כרחין לפרש כוונת דבריו שמ"ש אסור לטלטל מפני כובדה לא קאי מפני כובדה לטעם האיסור אלא לטעם הגזירה שגזרו בגדולה ולא בקטנה ולזה נתן טעם שמפני הכובד גזרו חז"ל או מפני הרואים שיטעו דשרי גם במנורה של חוליות ממש או מפני מי שמטלטלה עצמו מה שאין כן בקטנה שקלה מהרה מנענעה וכו' ולא ראו לגזור וזה אפשר לדעת רבינו ומוסכם לשיטת הש"ס ואין הכי נמי שאם לא היתה הגזירה משום מנורה של חוליות הוה שרי כמו שכתב בפ' כ"ה ונמצאו דבריו ז"ל מכוונים.

יב

מנעל שע"ג האמום וכו'. שם דף קמ"א ורבינו לא חילק בין אם הוא רפוי או לא דסתמא התיר וכן משמע במסקנה התם גם הרב ב"י סי' ש"ח העתיק מנעל חדש דהיא היא ורש"י ז"ל פירש אמום פורמה והרב המגידבשם הרי"ף ז"ל פירש אמום דפוס של מנעל ע"כ. והיינו פירוש רש"י ז"ל.

מכבש וכו'. משנה כלשון רבינו ופירש שם מכבש הם שני לוחות שמשימין ביניהם הבגדים המכובסין מקופלין ואחר כך קושרין הלוחות ומהדקין אותן כדי שיתישרו הבגדים ויהא הקיפול נאה וכו' ע"כ. ורש"י ז"ל מפרש דשל כובסין אסור אפילו ליגע מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחב בחזקה ומהדק והתרה שלו דומה לסתירה ע"כ. ורבינו מפרש משום מוקצה מחמת חסרון כיס ועיין להרב המגיד ז"ל.

והשלחין מותר לטלטלם וכו'. קצת קשה דמהגמרא דף מ"ט מוכח דשל בעל הבית אפילו עבודין מותר ורבינו לא התיר אלא שלחין שאינם עבודין וכמ"ש רש"י במתניתין שהוא מלשון והפשיט את העולה תרגומו וישלח דר"ל עור שאינו עבוד ויש ליישב דפסק כמעשה דאבא שלחה דוקא דמדהעיד רבי ישמעאל ברבי יוסי עלה בשלחין דוקא הלכה כמותו וכן פסקו ז"ל.

יג

כל דבר וכו'. נתבאר שם דף קכ"א ודף קמ"ג ועיין לרבינו בפ' הקודם דין כ"ד ודין הרוק נתבאר ג"כ שם ועיין בפ"א דין ה'.

מטלטלין כנונא וכו'. שם דף מ"ז ופירש רש"י כנונה כלי נחשת שמביאים בו האור לפני שרים להתחמם וכו' ע"כ. והראב"ד ז"ל השיג על רבינו דמסוגיא משמע דטעם ההיתר אינו משום גרף של רעי וכו' וכבר הרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו ועיין עוד להרב מגדל עוז באורך ודע שמצאתי בשני נוסחאות כתיבת יד מטלטלין כנונא מפני עפרו ונוסחתינו נראית עיקר דבגמרא אמרו מטלטלין כנונא אגף קטמא וידוע דקטמא היינו אפר ולא עפר אך לענין דינא גם בעפר מותר כמבואר ועיין לרש"י ז"ל שם. ומ"ש רבינו מפני שהוא כגרף של רעי בנוסח אחר כתב יד איתא מפני שהוא הגרף של רעי וזה קצת סיוע לדברי הרה"מ ז"ל עיין עליו.

יד

שמן שיוצא וכו'. שם דף י"ט ורבינו לא פירש כדברי רש"י שפירש שיורי שמן שנשאר בבית הבד מכח קושית התוספות שהקשו עליו וכן דעת הרי"ף ז"ל עיין עליו ודין אוצר של תבואה נתבאר בדף קנ"ז.

חוץ מגרוגרות וכו'. שם דף מ"ה וטעמו של רבינו הובא בהרי"ף בשם הירושלמי והמגדל עוז כתב שהוא בפ"א דמעשרות ופי' מוקצה כבר נתבאר לעיל דין ח'.

חבית וכו'. תוספתא פט"ו חבית שנתגלתה ואבטיח שניקר נוטלן ומניחן במקום המוצנע ודין הקמיע נראה שלימדו מהגמרא דף ס"א ע"ב.

מותר השמן וכו'. שם דף מ"ד ופסק ההלכה בדף קנ"ו עיי"ש.

טו

אוצר של תבואה וכו'. שם דף קכ"ו ויש חילוק גירסאות בסוגיא עיין להרב המגיד ומרן ז"ל ומה שכתב בהרב המגיד וא"א לפרש בדבר מצוה דכיון שגומרין אע"פ שמכבדין מה צורך יש בשביל וכו' וכן ראיתי הלשון בדפוס מגדל עוז והוא מגומגם הרבה חדא דהיכן הזכיר רבינו שמותר לכבד בדבר מצוה הרי לא התיר אלא לפנות. ותו דמאי איריא לומר מה צורך יש בשביל תיפוק לי שאין שייך שהרי הוא מכובד ועומד ולכך נראה ודאי דט"ס הוא וחסרון הניכר יש בדבריו וצריך לומר אע"פ שאין מכבדין והוא מבואר שאע"פ שרבינו אסר הכיבוד מכיון שהתיר לגמור ולהפנותו תו אין צורך לשביל דאם נשארו איזה חיטים בקרקע אין קפידה כיון שיכולין ליכנס בשופי שוב מצאתי כן בדפוס אמשטרדם ושלי"ת.

טז

כל שהוא ראוי וכו'. כל פרטי אלו הדינים נתבארו שם דף קכ"ו וקכ"ז וקכ"ח וקמ"ג ודע שמצאתי בגיליון הרמב"ם אחד כתב יד מהרמ"ע מפאנו ז"ל וז"ל וי"ל דאי קם ליה בשיטה בלוף מפני שהוא מאכל לעורבין ואין מגדלין אותם אלא עשירים לא קם ליה בשיטה ביונים שמגדלין אותן רוב בני אדם והוי לדידן כתנא דברייתא דבאתריה הוו רגילין לגדל יונים ע"כ. ולפי משמעות הדברים נראה דכתב כן לדברי מרן ז"ל שעמד עמ"ש הרב המגיד על דברי רבינו עיין עליו. ודע שבנוסח אחר כתב יד מצאתי בדברי רבינו את הלוף ואת החצב וכו' ונראה שזה סיוע לדברי מרן ז"ל אמנם בדין י"ז אסר רבינו הלוף להדיא וגם שם כתוב כן ויש להתיישב בדבר. וחצב פרש"י עשב שמשתרש בעומק כנגדו.

יז

אין מטלטלין וכו'. שם דף קכ"ח ואין הלכה כשיטה. ונעמיות פירש רש"י בנות היענה.

יח

חבילי קש וכו'. משנה שם כלשון רבינו ופי' רש"י זרדין מין קנים וכו'. ודין חבילי סיאה ברייתא שם חבילי פיאה איזוב וקורנית וכו' ויש נוסח אחר שכתוב בדברי רבינו כלשון הברייתא ואין שם סיאה.

יט

אין גורפין וכו'. משנה וגמ' שם דף ק"מ.

ועל מ"ש רבינו שמא ישוה גומות. קשה קצת דרש"י פירש דטעם איסור החילוק הוא משום מוקצה שיש בו שנמאס במדרס רגליו ולא חזי כמ"ש ד"ה או אסיפא וכו' וכן משמע קצת מדברי רבינו בפירוש המשנה דטעם הסילוק אינו משום משוה גומות ומסתברא נמי דנראה דאין שייך השוואת גומות בסילוק כי אם משום מוקצה כדברי רש"י וי"ל דדברי רבינו נכונים דאי משום מוקצה אמאי ערבינהו במתניתין וברייתא בהדדי כיון דעל כרחך טעמא דגורפין אינו אלא משום משוה גומות ומעתה מ"ש רש"י משום מוקצה וכו' היינו לפי הס"ד דבעי תלמודא אי רבנן פליגי אחדא או אתרוויהו אמנם לפי הברייתא דמתרץ דמוכח מינה דבתרוייהו פליגי אם כן על כרחין טעם שניהם משום השווית גומות וכן יש לפרש דברי רבינו בפירוש המשנה. ושאר דברי רבינו מבוארים שם.

לפיכך תלאי של דגים וכו'. פירש הרב המגיד ז"ל בשם ההלכות דהיינו העץ לבדו שתולין בו הבשר ומשום דתורת כלי עליו מה שאין כן דכוורי דכשנשתמש בו זורקו לבין העצים וכן עיקר וכו' ע"כ. וקשיא לי דריהטא דלשון רבינו לא משמע הכי דקעסיק במאכלים כגון מאכל בהמה או עלים שריחם רע ומאוסים ומה ענין העצים שאינם ראוים כלל וכלל לבהמה והנה האמת יורה דרכו שאף שיש ליישב פי' רש"י שם ממה שהקשו עליו התוספות ז"ל מכל מקום פירושם ז"ל נראה יותר מרווח ע"פ הש"ס והם דברי הרה"מ ז"ל ולפ"ז צ"ל דהכרח הרב הוא ממה שכתב רבינו ומאוסים וכו' ומהך טעמא כתב לפיכך כלומר שע"פ זה יש טעם לאיסור העץ שתולין בו הדגים ולהתיר אותו של בשר וכדברי הרה"מ ז"ל.

כ

אע"פ וכו'. כל החילוקים הללו נתבארו במשנה וברייתא דף קכ"ו אלא דקשה קצת דרבינו השמיט הברייתא של ר' שמעון בן אלעזר דקתני הרוצה שיתעצמו עיניו של מת נופח לו יין בחוטמו ונותן שמן בין ריסי עיניו ואוחז בשני גודלי רגליו והן מתעצמין מאיליהן עד כאן. ונראה דלענין שבת נאמר דאסור לעמוץ עיניו להדיא משום דאסור לזוז בו אבר ולכך נתן לנו זה התיקון שהוא בלי שום איסור דאוחז בשני גודלי רגליו והרי אינו מזיז אותם ואפשר דסוף כל סוף אינו אלא כי אם עצה טובה ומשום הכי לא חשש רבינו להזכירה. ויותר נראה דסבירא ליה דלאו לענין שבת נאמרה דאה"נ דבשבת גם זה אסור דנקרא נמי מזיז אבר על פי פי' רש"י שפירש עוצרן באצבעותיו אלא דבר סגולה בעלמא השמיענו רשב"א שאם אינו רוצה לסוגרן להדיא יעשה כן וכו'.

כא

מת המוטל וכו'. שם דף מ"ג ופסק כרב באיסורי וכן פסק הרב ב"י סי' שי"א. ומ"ש ולא התירו וכו' שם דף קמ"ב.

כב

היה מוטל בחמה וכו'. שם תני שילא בר מרי וכו' ורבינו אינו מפרש כפי' רש"י ולדעתו ז"ל צ"ל דטעם הבאת המיטות אינו אלא כדי שלא יהא ניכר להדיא שלצורך המת עושין אלא כדי שיראה כאילו הוא לצורך עצמן ועיין למרן ובב"י ז"ל סימן שי"א ושם העתיק דברי רבינו בשלחנו הטהור.

כג

מת שהסריח וכו'. שם דף צ"ד מסקנא כדברי רבינו ורש"י פירש שם שע"י ככר או תינוק קאמר ודבר זה הוא מחלוקת הפוסקים ז"ל ורבינו מכללם דס"ל דא"צ ככר או תינוק שלא להרבות בהוצאה לכרמלית והרב ב"י שם הביא השני סברות עיין עליו ויש נוסח אחר בדברי רבינו מת שהסריח בחצר ונוסחתינו נראית עיקר וכן העתיק הרב ב"י שם ועיין בפ' ט"ו דין כ"ד ומ"ש שם בס"ד. ובשו"ת דבר שמואל סי' ש"ז הביא מנהג שאין מתירים טלטול המת כי אם ע"י ככר או תינוק מבעוד יום דוקא אף דמעיקר הדין אפי' בשבת עצמו שרי עיי"ש.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---