סדר משנה/שבת/כו

סדר משנה שבת כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

מכבדות של תמרה וכו' שמכבדין בהן את הקרקע וכו' ככלי שמלאכתו להיתר וכו'. עכ"ל. כתב הרב המגיד ז"ל וז"ל מכבדות של תמרה וכו' ואע"פ שבפרק כ"א הלכה ג' כתב שאסור לכבד את הבית אא"כ היה רצוף באבנים מ"מ כיון שברצוף מותר וכו' עכ"ל הרב המגיד ז"ל. ועיין לעיל פרק והלכה הנ"ל בד"ה ואסור לכבד את הקרקע וכו' אות ו' מה שכתבתי בס"ד דאפי' לכבד לאט לאט באופן שאינו משוה גומות ע"י מה שהוא מכבד את הקרקע אפילו הכי הוא אסור וכתבתי שם בס"ד טעם לזה וגם ראיות לדבר זה. ולפיכך שפיר הוכרח הרב המגיד ז"ל לומר פה שהיתר טלטול המכבדות אינו אלא מכח מה שמותר לכבד כשהקרקע היא רצופה. וק"ל.

לבנים שנשארו מן הבנין הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר וכו' שהרי שפין אותן ומתקנין אותן וכו'. עכ"ל. וכתב הרב המגיד ז"ל וז"ל לבנים שנשארו מן הבנין כו' ופירש"י ז"ל דאשתייר וכו' דהא השתא לא קיימו לבנין אלא לישב עליהן ותורת כלי יש עליהן. עכ"ל (רש"י ז"ל) עכ"ל הרה"מ ז"ל. ועיין בשבת דף מ"ג קרוב לסוף ע"א ת"ש פורסין מחצלת ע"ג לבנים כו' ובתוס' שם בד"ה דאייתור מבנינא וכו' ועיין במס' ביצה דף ל"ו ע"א וז"ל ת"ש פורסין מחצלת ע"ג לבנים בשבת וכו' דחזי למיזגא עלייהו. ת"ש פורסין מחצלת ע"ג אבנים וכו'. מקורזלות דחזיין לבית הכסא וכו' עכ"ל הגמרא. ולזה כתב רבינו ז"ל פה שראויין להסב עליהן וכו' דלבנים ראוין לכך שהם חלקים מה שא"כ סתם אבנים וכדמוכח מהך סוגיא דמס' ביצה הנ"ל דאבנים לא חזיין למיזגא עלייהו ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל למס' שבת דף קכ"ו ע"ב בד"ה ואמר ר' יהודה בר שילא אמר רב אסי וכו' שכתב כן להדיא דאבנים אינם ראוים לישיבה מכח הך ראיה ממס' ביצה הנ"ל והנאני. ודין אבנים מקורזלות לבהכ"ס עיין לקמן הלכה ד' ובהגהות מיימוני שם אות ב'.

אמנם עדיין יש לדייק בלשון רבינו ז"ל במה שכתב תיבות הללו שהרי שפין אותן ומתקנין אותן וכו' שהם לכאורה דברי מותר שאם בא רבינו ז"ל בתיבות הללו להיות בנותן טעם למה הלבנים מותרות והאבנים אסורות הלא בזה כבר יש די והותר במה שכתב בשכבר וז"ל שראוין להסב עליהן וכו' מה לי בכך אם הם ראויין להסב עליהן מכח פעולת אדם ששפן ותיקנן לסיבה או שהם ראוין לסיבה במה שהן ראוים לכך בטבע. והנה הדבר ידוע שכל דברי רבינו ז"ל שקולים בפלס ומאזני משפט. ואין בהן לא חסר ולא יתר.

אבל לפי דברי הרב המגיד ז"ל הנ"ל נראה לענ"ד בס"ד כי הנה זה בא רבינו ז"ל לבאר בזה החילוק שיש בין הנך לבנים הנזכרים פה לבין נדבך של אבנים שהזכיר רבינו ז"ל לעיל בפרק הקודם הלכה כ"א ונדבך הם שורות אבנים חלקים ורחבים שראוין ג"כ לישב עליהן. והנה כתב שם וז"ל נדבך של אבנים אם חשב עליו מבעוד יום אם למדים מותר לישב עליהן למחר ואם לאו אסור וכו' עכ"ל רבינו ז"ל. הרי שלך לפניך דבנדבך של אבנים אפילו מחשבה אינה מועיל להתירן לישב עליהן בשבת אלא צריך דוקא שיעשה בהן מעשה שלמדום. ומאי שנא הכא.

לפיכך כתבו רבינו ז"ל ורש"י ז"ל (שהביא הרב המגיד ז"ל הנ"ל). דתורת כלי עליהן וכנ"ל ובדאיכא תורת כלי עליהן מותר לטלטלן לצורך גופן או לצורך מקומן. וכדלעיל פרק הקודם הלכה ג' ד' וה'. אלא שרבינו ז"ל לשיטתיה הוא דשייט בפרק הקודם הלכה ו' שהוא פוסק דפירושו של תורת כלי עליו הוא. שהוא עשוי בצורת כלי. וזה שנקרא אין תורת כלי עליו הוא. שאינו עשוי בצורת כלי שהרי כתב שם וז"ל. וכל שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים וקורות וכיוצא בהן אסור לטלטלו וכו' עכ"ל רבינו ז"ל. לפיכך הוצרך כאן לומר מה שהלבנים אינם צריכים למידה כמו האבנים הוא שהרי שפין אותן ומתקנין אותן וכו' וכנ"ל. דהיינו שעשאן ותיקנן בצורת כלי. אבל רש"י ז"ל גם כן לשיטתיה שייט דבשבת דף קכ"ו ריש ע"ב בד"ה ה"ג ואמר רב יהודה וכו' ועוד בדבור שלאחריו המתחיל וכ"ת הכי נמי וכו' דפירש דתורת כלי עליו פירושו הוא שיהיה ראוי לשום תשמיש אחר יע"ש ברש"י ממילא לדידיה לשיטתיה אף אם לא שיפן ותיקנן אם רק הלבנים הם ראוים לשום תשמיש אחר הם נקראים בשם תורת כלי עליהן. וק"ל.

ז

סולם של עליה אסור לטלטלו שא"ע תורת כלי ושל שובך מותר להטותו וכו' לא יוליכו משובך וכו' עושה בחול ויבא לצוד וכו'. עכ"ל. א) והנה הראב"ד ז"ל כתב וז"ל אין כאן מקום לזה. עכ"ל השגות. והנה טרם שניישב השגתו נבאר בס"ד כוונת ההשגה מה היא. דלכאורה דברי השגות הנ"ל הם תמוהים וכדברי הספר החתום. דלמה זה ועל מה זה אין כאן מקומו של דין זה. כיון דהוא מיירי פה בשבת. וכל דיני הפרק הזה הם המדברים הכל מדיני וחלוקי איסורי טלטול מוקצה בשבת. אין לך התייחסות גדול ממה שיש להדין הזה בפרק הזה. ובמגדל עוז עמד בזה עיין עליו אך לא שם לב ליישב דברי הראב"ד ז"ל וחשבו כאילו לא בדעת ידבר וריח כביר אמרי נועם וחלילה לו לגדול אדונינו הראב"ד ז"ל מאלה ודפחיתא מניה. ועיין במגיד משנה מה שכתב בזה שנראה שרצה ליישב דברי השגות הראב"ד ז"ל וגם השגתו על רבינו ז"ל. אבל לכאורה גם דברי הרב המגיד ז"ל הם תמוהים אם לא שנאמר שכוון במלותיו הקצרות לכל הדברות והאמורות אשר נאמר בס"ד וקמי שמיא גליא.

והנראה לענ"ד בס"ד בביאור כוונת השגתו של הראב"ד ז"ל הנ"ל. הוא עפ"י מה שרבינו ז"ל פסק לעיל פרק כ"א הלכה ל"ו וז"ל במה ד"א במי שמזונתן עליו. כגון בהמתו וחייתו ויוני הבית וכו' אבל מי שאין מזונתן עליו כגון חזיר ויוני שובך ודבורים לא יתן לפניהם לא מזון ולא מים וכו' עכ"ל רבינו ז"ל. הרי מבואר באר היטב בדבריו דלפני יוני שובך אסור ליתן לפניהם מזונות. ואם כן הוא קשה על דינו של רבינו ז"ל פה. שכתב והוא במה שכתב דסולם של שובך מותר להטותו מחלון לחלון אבל אסור להוליכו משובך לשובך וכנ"ל. דיאמר נא דלאיזה צורך יטה כלל הסולם מחלון לחלון או יוליכנו משובך לשובך ביום השבת. דהא לצודן ולשחטן תרווייהו אסירין ביום השבת. וליתן לפניהם מזון ומים גם כן אסור ביום השבת ואם כן דין זה אין לו שום מציאות ושייכות ביום השבת רק ביו"ט הוא דשייך דין זה. ואיפו זאת לכאורה יפה השיג הראב"ד ז"ל לרבינו ז"ל במה שכתב אין כאן מקום לזה וכדלעיל. שהרי דין זה של סולם של שובך וכל חלוקי דיניו אין לו מקום פה בדיני שבת שאין להם אפשריות המציאות ביום השבת. אבל מקום משכן כבודו של דין זה הנה הוא לקמן בהל' שביתת יו"ט כי ביו"ט הוא דשייך לחלק בין סולם של עליה לבין סולם של שובך וכל חלוקי דיניו של להטותו מחלון לחלון או משובך לשובך וק"ל.

ולכאורה עדיין קשה על הראב"ד ז"ל דמה זו השגה שהשיג על רבינו ז"ל. דהא אפילו ביום השבת גם כן יש לו מציאות שהוא צריך לסולם של שובך ולהטותו מחלון לחלון ומשובך לשובך. והוא דדלמא בעל השובך רוצה לסייר נכסיה אם פרחה אחת מהן או מתה או לראות את הנולד אם הולידו. וכדומה שאר דברים שיש השתנות בשובך חדשים לבקרים.

אמנם זה אינו דהא במסכת ביצה דף ט' ע"א אמרו בגמרא הטעם ליאסר טלטול סולם אפילו של שובך ברשות הרבים. משום שמא יאמרו להטיח גגו הוא צריך. וברשות היחיד גם כן הוא אסור מטעם דבכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. ע"ש בגמרא באריכות ומעתה הנה כי כן צא ולמד. דבשלמא אם היה רשאי ליתן לפניהם מזונות שהיו מזונתן עליו. שאז יש בזה משום איסור צער בעלי חיים דאורייתא העופות וגם איכא פסידא אם לא יתן לפניהם מזונות והנה אפשר לומר דהתירו פרושים את הדבר ולא חששו חכמים להך איסור קל של כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. וכמו שמצאנו ועינינו ראו בהרבה מקומות בש"ס שהתירו חכמים הרבה איסורי דרבנן בשביל איסור צער בעלי חיים דבהמה. אף למאן דאיסור צער בעל חיים אינו אלא מדרבנן מכל מקום איסורו חמור מאד. אבל איסור זה של כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור הוא איסור קל והרבה הקילו בו. ועיין בתוס' דשבת דף ס"ה ובמסכת כתובות דף ס' ע"א בגמרא ובתוס' שם וביתר מקומות בש"ס ובפוסקים לפיכך הוצרך רבינו ז"ל להמציא מדעתו היפה ליאסר טלטול סולם של שובך משובך לשובך מטעם גזירה חדשה והוא שמא יצוד וכדבר האמור לעיל. וכל זה אם היה מזונתן עליו.

אבל לא כן לפי האמת דיוני שובך אין מזונתן עליו. ואינו רשאי ליתן לפניהם מזונות וכדלעיל רק שהוא רוצה לטלטל את הסולם של שובך כדי לראות בשובך כל מה נעשה בו חדשות. בשביל דבר הרשות הזה בודאי לא התירו חכמים הך איסור דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. ואם כן קשה דלא היה צריך רבינו ז"ל לחדש גזירה חדשה מה שלא נזכר ממנה כלל בגמרא והוא גזירה שמא יצוד. אלא היה יכול להיות בנותן טעם דסולם של שובך אסור להטותו ולהוליכו משובך לשובך כיון דברשות הרבים הוא אסור מכח החשש של הרואים הם המדברים ויאמרו שלהטיח גגו הוא צריך להך הולכת הסולם אפילו של שובך. וממילא נמי דהוא אסור אפילו ברשות היחיד דהא זה הכלל דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. ומאי שנא הכא שיהיה מותר.

בשלמא גבי יום טוב שפיר הוצרך רבינו ז"ל לומר הטעם הזה של גזירה שמא יבא לצוד מהם. דהא גבי יום טוב שייך גביה למימר שהוא הולך לשובכו לצורך מצוה דהיינו לצורך שמחת יום טוב לדידן דמקילין ביו"ט משום שמחת יו"ט בהרבה דברים שפיר היה אפשר לומר דלא היה ראוי ליאסר אפילו ברשות היחיד מכח זה הכלל דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור דאיסור זה הוא איסור קל וכנ"ל וראוי לדחותו מפני מצות שמחת יום טוב. לפיכך הוצרך רבינו ז"ל להמציא מדעתו היפה טעם חדש והוא דגזרינן שמא יבא לצוד ממנו. ועיין לקמן בהלכות שביתת יום טוב פרק חמישי הלכה ד'. אבל אם כן הוא אין זה מקומו פה בהלכות שבת אלא כי הוא זה לקמן בהלכות שביתת יום טוב שם ביתו. (אלא דרבינו ז"ל לשיטתיה הוא דשייט במה שלא אסרו ביו"ט מטעם הך גזירה שמא יבא לצוד ממנו כיון דהוא פסק לקמן בהל' שביתת יו"ט פרק ראשון הלכה ה' דצידה ביו"ט אינו אסור אלא מדרבנן ועיין בהשגות הראב"ד ז"ל ובמגיד משנה שם מה שכתבו בזה. ממילא רבינו ז"ל לשיטתיה ביו"ט הוה לי' רק גזירה לגזירה דלא גזרינן). ועיין לעיל פרק שנים ועשרים הלכה כ' זה הוא הנראה לענ"ד בס"ד בכוונת השגתו של הראב"ד ז"ל על רבינו ז"ל במה שכתב אין כאן מקום לזה וכאמור לעיל וראוים הדברים למי שאמרן ולכאורה השגתו השגה אלימתא היא ואשוב אתפלא על רבינו הגדול ז"ל איך לא שת לבו לב חכם לזאת ודו"ק.

איברא אם זהו היתה כוונת הראב"ד ז"ל בהשגתו הנה מקום אתי עמי בס"ד ליישב דעת רבינו ז"ל בפשיטות מאד ולהסיר מעליו השגתו של הראב"ד ז"ל הנ"ל. והוא דרבינו ז"ל סבירא ליה כסברת ה"ר אברהם מבורגיל ז"ל שהובא בתוספות דמס' ביצה דף ט' ע"ב בד"ה מאי דקא שרי ת"ק וכו' ובתוס' דערובין דף ע"ז ע"ב בד"ה אי הכי אפילו צורי וכו' ובפסקי הרא"ש ז"ל בשני מקומות הללו במס' ביצה ובערובין התם. ובהגהות מיימוני לקמן בהלכות שמחת יו"ט פרק חמישי הלכה ד' מ"ש. והוא דדוקא ביו"ט הוא דאסור לטלטל הסולם אפילו בביתו הואיל וביו"ט הוצאה מותרת גזרינן שמא יוציא את הסולם לחוץ לרשות הרבים ויאמרו כל רואיו כי להטיח גגו הוא צריך. אבל לא כן בשבת דשפיר מותר לו לטלטל הסולם בביתו הואיל ובלאו הכי אינו יכול להוציאו לחוץ ברשות הרבים ביום ההוא מפני איסור הוצאה של שבת. שוב ליכא למיחש גביה להך גזירה שמא יאמרו הרואים להטיח גגו הוא צריך להסולם כי בבית אין רואה יע"ש בתוס' ובהגהות מיימוני שם. ולפיכך הוכרח רבינו ז"ל לומר דטעמו של איסור טלטול סולם של שובך משובך לשובך הוא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ועל ידי זה ישכח כי קדוש היום לאדונינו כי שבת היום ויבא לצוד מהן. אבל לעולם רבינו ז"ל מיירי שהוא רוצה לסייר נכסיה לראות מה נתחדש בשובך ההוא או בשובכים ההם הלילה הזה או היום שעבר וככל הדברים האמורים לעיל בס"ד ונסתלקה בזה השגת הראב"ד ז"ל הנ"ל. ודו"ק.

ב) האמנם מה שצריך עוד לבאר בס"ד בדברי רבינו ז"ל הללו פה. כי הוא זה. דדבר זה שכתב רבינו ז"ל פה דסולם של עליה שהיא מוקצה מטעם שאין עליו תורת כלי וכאמור לעיל ריש אות הקודם. אומר אני בס"ד. דרבינו ז"ל בדבר זה לשיטתיה הוא דשייט ואהני ליה שיטתיה. והיינו דהוא ז"ל פירש לעיל בפרק הקודם הלכה ו' בהא דאמרינן בכולהו תלמודא. דבר זה אין תורת כלי עליו. דפירושו הוא שאינו עשוי הדבר ההוא בצורת כלי. וז"ל שם. וכל שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים וקורות וכיוצא בהן אסור לטלטלן וכו' עכ"ל רבינו ז"ל. ועיין במגיד משנה שם. אבל לא כן לפי פירושם של רש"י ז"ל בשבת דף קכ"ו ריש ע"ב בד"ה ה"ג ואמר רב יהודה וכו' ובדבור של אחריו מתחיל וכ"ת הכא נמי דאיכא וכו' ובתוס' שם בד"ה וכי תימא הכי נמי וכו' בהך דאמרינן אין תורת כלי עליו כל מר ומר לפי שיטתיה יע"ש בתוס' היטב ובחידושי הרשב"א ז"ל בד"ה הא דא"ר יוחנן והוא שיש תורת כלי וכו' ובדבור שלאחריו המתחיל וא"ר יהודה בר שילא אמר רב אסי וכו'. הנה כי כן אין סולם של עליה מוקצה כלל מהטעם הזה שכתב רבינו ז"ל שאין תורת כלי עליו. (ועיין לעיל הלכה ב' בד"ה לבנים שנשארו מן הבנין וכו' מה שכתבתי בס"ד בזה). וק"ל.

ברם לכאורה היה נראה בס"ד לענ"ד לומר טעם אחר מה מוקצה יש בסולם של עליה והיינו מטעם שהוא כלי שמלאכתו לאיסור. שהרי עיקר תשמישו של סולם של עליה הנה היא להטית גגו ולתקנו. וכל דבר שעיקרו מיוחד למלאכת איסור. אף שעושין בו גם כן מלאכת היתר. מכל מקום זה שמו אשר יקרא לו כלי שמלאכתו לאיסור וכל חקותיו ומשפטיו וכמבואר כן להדיא במגן אברהם סי' שי"ג סעיף א' סק"ד גבי קנה שמוסקין בו את הזתים יע"ש במג"א. ודבר זה שכתב המגן אברהם לעיל סי' ש"ח סעיף ד' ס"ק ט' דכלי שהוא מלאכתו לאיסור ולהיתר שמותר לטלטלו יע"ש במג"א. היינו כשהוא מיוחד לשניהם לההיתר ולהאיסור בשוה שאין זה עיקר יותר מזה. אבל לא כן כשהאיסור הוא העיקר אז נקרא בשם כלי שמלאכתו לאיסור ואסור לטלטלו כמו כלי שאינו אלא רק מלאכתו לאיסור. וכדבר האמור. כך היה אפשר לומר טעם מה שאסור לטלטל סולם של עליה.

והדבר הזה שאמרנו דסולם של עליה עיקר תשמישו הוא לדבר איסור להטיח גגו ולתקנו. לא מלבי בדיתי הדבר הזה מכח הסברא גרידא כי אם לענ"ד נראה בס"ד דבר זה מוכרח מן הסוגיא דמס' ביצה דף ט' הנ"ל והוא דאם לא כן אלא דנאמר שאין עיקר תשמישו של סולם של עליה לאיסור אם כן תקשה לן לפי הלישנא קמא דרב חנן בר אמי בסוגיא דהתם דקאמר וז"ל דבית שמאי סברי הרואה אומר להטיח גגו הוא צריך. ובית הלל סברי שובכו מוכיח עליו וכו' יע"ש הסוגיא באריכות. אם כן מוכח מזה דאפילו סולם של שובך גם כן הוא ראוי להטיח בו גגו. אלא דשובכו מוכיח עליו שאין כוונתו להטיח בו גגו. אלא מה שהוא נושא הסולם ההוא כוונתו הוא שהוא צריך להסולם לצורך השובך שלו. וכן מוכח ממה שפסק רבינו ז"ל לקמן בהל' שביתת יו"ט פרק חמישי הלכה ד' כלישנא בתרא דהסוגיא דמס' ביצה התם דאפילו סולם של שובך נמי אסור לטלטלו דחיישינן שמא יאמרו הרואים להטיח גגו הוא צריך יע"ש. הרי מבואר מזה דסולם של שובך הוא גם כן ראוי להטיח בו גגו.

ואחרי כי כן דמוכח דסולם של שובך ג"כ ראוי להטיח בו גגו קשה לענ"ד לפי הלישנא קמא ותנאי טובא בהך סוגיא דהתם ע"ב דמחלקי בין סולם של עליה לבין סולם של שובך ומטעם שובכו מוכיח עליו. דמה יושיענו זה דהא סוף סוף הוא ראוי ואפשר להשתמש בו ג"כ להטיח בו את גגו ועדיין יחשדוהו הרואים ויאמרו שהוא צריך לאותו הסולם של שובך להטיח בו את גגו.

וצריכין לומר ע"כ דאין חושדין את האדם כשרואין אותו שנושא כלי שיעשה בו מלאכה אם אין עיקרו של הכלי ההוא עומד לכך למלאכת האיסור ההוא שיחשדוהו בו. אלא כך הוא דרכן של בני אדם לחשוב מחשבות כשרואים לאחד שהוא נושא כלי מה שיעשה בו הדבר ההוא שעיקרו של הכלי הוא עומד לכך. אם יהיה עיקרו עומד לעשות בו מלאכת היתר אז יאמרו שיעשה בו דבר המותר לעשות. ואם יהיה עיקרו עומד לעשות בו מלאכת איסור הנה יאמרו שיעשה בו דבר שהוא אסור לעשותו. ואם כן בסולם של שובך ששובכו מוכיח עליו שעיקרו הוא עומד ועשוי להשובך ועל צד הזרות והמיעוט שיעשה בו ג"כ הטחת הגג לפיכך כשיראוהו נושא סולם של שובך לא יחשדוהו שירצה להטיח בו גגו אלא יאמרו שיעשה בו במה שעיקרו עומד לכך שהוא לצורך שובך. משא"כ בסולם של עליה שעיקרו הוא עשוי ועומד לצורך הטחת הגג ותיקונו. אף הרואים נושא הסולם ההיא הנה יאמרו שהוא צריך לו למה שעיקרו עומד לכך דהיינו להטחת הגג ותיקונו. סוף סוף זאת תורת העולה היא העולה מן האמור דמוכח מהך סוגיא דביצה האמור לעיל מזה דסולם של עליה עיקרה היא עומדת לעשות בה מלאכת האיסור וכנ"ל. וממילא הוה ליה הך סולם של עליה כלי שמלאכתו לאיסור וזה הוה מוקצה גמור ואסור לטלטלו.

איברא מה שרבינו ז"ל הוא בנותן טעם לאיסור טלטול סולם של עליה מטעם שאין תורת כלי עליו ולא אמר מכח הטעם שכתבנו בס"ד לעיל מזה מטעם איסור מוקצה הואיל ומלאכתו לאיסור. זה אינו דרבינו ז"ל לשיטתיה הוא דשייט בזה. דהא הוא ז"ל פסק לעיל פרק הקודם הלכה ג' הלכה ה' דלצורך גופו או לצורך מקומו מותר לטלטל בשבת אפי' כלי שמלאכתו לאיסור יע"ש. ושם הלכה ו' מבואר דדבר שאין עליו תורת כלי אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו ומקומו יע"ש בפרק הקודם. ולפיכך ראה רבינו ז"ל להעתיק טעם איסור המוקצה בסולם של עליה שהוא משום דאין תורת כלי עליו דהוא חמיר טפי שאז אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו ומקומו. ויהיה איך שיהיה זאת התרומה ודבר היוצא מן הכלל האמור. דאף לרש"י והתוס' בשבת דף קכ"ו ריש ע"ב שהבאתי לעיל ריש אות זה דאף לדידהו דסולם של עליה אינו מוקצה מחמת שאין עליו תורת כלי אבל הא מיהא גם הם מודים ואזלי לדינו של רבינו ז"ל דסולם של עליה אסור לטלטלו אך לא מטעמו של רבינו ז"ל הנ"ל אלא מטעם שהוא לפחות כלי שמלאכתו לאיסור וכאמור. ודו"ק.

ג) ואמרינן מתוך דבר הלכה האמור בס"ד באות הקודם דסולם של עליה הוא אסור לטלטל משום מוקצה לא בלבד לפי דעת רבינו ז"ל אלא אפילו לדעת רש"י והתוספו' ז"ל ג"כ יש בו משום מוקצה לפחות מטעם שהוא כלי שמלאכתו לאיסור וכדלעיל. הנה מקום אתי עמי בס"ד ליישב בזה דברי הטור בא"ח בסי' תקי"ח (ועיין בש"ע שם סעיף ד' ובטורי זהב שם ס"ק ד') במה שלכאורה נראים כסתרי אהדדי.

וביאור דבר זה הוא שבסי' תקי"ח כתב הטור וז"ל מותר לטלטל הסולם משובך לשובך כו' והני מילי כו' של שובך כו' אבל גדול כגון של עליה אסור לטלטלו ואפילו בבית וכו' עכ"ל הטור יע"ש. ומרן ז"ל בספרו בית יוסף שם תמה עליו דדבריו בסימן הנ"ל הם סותרים לדבריו שכתב לעיל סי' ש"ח (עיין בש"ע שם סעיף י"ט ובמגן אברהם שם ס"ק ל"ח). דאילו בסי' תקי"ח הנ"ל משמע דפוסק דלא כהרב רבינו אברהם מבורגיל ז"ל מה שהבאתי לעיל סוף אות ראשון שהובא בתוס' דערובין ובמס' ביצה ובהגהות מיימוני יע"ש אלא דסבירא ליה להטור כתירוצו של רבינו תם ז"ל בתוס' הנ"ל דהדבר תלוי בגודל וקוטן של הסולם ואילו לעיל בסי' ש"ח הנ"ל משמע דהטור פוסק כרבינו אברהם מבורגיל ז"ל דלחלק יצא בין שבת לבין יו"ט. שהרי הוא פוסק שם דאפילו סולם של עליה ג"כ מותר לטלטלה בחצר בשבת וא"כ לכאורה דברי הטור הנ"ל סתראי נינהו יע"ש בבית יוסף שהאריך בזה ולבסוף הניחו בצ"ע. (ועיין בבית חדש בסי' תקי"ח אות ז' ובטורי זהב שם סק"ד שהאריכו בזה).

אמנם כן לפי האמור בס"ד ניחא וצדקו יחדיו דברי הטור הנ"ל ואין בשפטיו כושל והוא דהטור סבירא ליה ג"כ כרבינו ז"ל לדינא דסולם של עליה הוא מוקצה וכאמור לעיל באותיות הקודמות. אבל לא מטעמו של רבינו ז"ל. דאילו רבינו ז"ל קאמר הטעם דהוא אסור משום מוקצה הואיל ואין תורת כלי עליו וכאמור לעיל באות הקודם. אבל הטור רוח אחרת אתו עמו והוא דהטור סובר כשיטתו של רש"י ז"ל או כשיטתו של רבינו תם ז"ל בתוס' דשבת דף קכ"ו ריש ע"ב שהבאתי לעיל ריש אות הקודם דלדידהו גם סולם של עליה מיקרי שיש עליו תורת כלי. עיין בטור א"ח בסי' שי"ג שהביא שם שני הדיעות של רש"י ז"ל ושל רבינו תם ז"ל הנ"ל אלא דהטור סובר דסולם של עליה הוא מוקצה מכח הטעם שנתבאר באות הקודם והוא דהוה ליה כלי שמלאכתו לאיסור. והטור סבירא ליה ג"כ כדעת הרי"ף ורבינו וסייעתם ז"ל דבשבת מוקצה מותר וביו"ט מוקצה אסור ועיין בטור א"ח בסוף סי' תצ"ה שהביא שני הדיעות ולא הכריע בניהם. אבל דבריו מטין ונראים שם דהעיקר הוא בעיניו כדעת הרי"ף וסייעת מרחמוהי ז"ל שהביא שם. ואם מפני שהביא הדעה האחרת החולקת על הרי"ף וסייעתו ז"ל באחרונה יע"ש. הא אחר אחרון אני שבסוף כולם כתב דעת רבינו חננאל ז"ל דסובר דבמוקצה מחמת איסור בשבת שרי וביו"ט אסור יע"ש בטור. וא"כ נראה מזה שהוא פסק כדעת רבינו חננאל ז"ל הנ"ל.

ולפיכך הכא בסי' תקי"ח דמיירי ביו"ט דיש בו איסור מוקצה וביותר מוקצה מחמת איסור דהוא אסור ביו"ט. ולפיכך פסק הטור דאסור לטלטל סולם של עליה אפילו בבית. והיינו מטעם מוקצה שהוא כלי שמלאכתו לאיסור. לא כן לעיל בסי' ש"ח דשם מיירי הכל משבת וכמבואר מעצמו שם ובשבת הא ליכא איסור מוקצה וביותר מוקצה כזה שהוא רק מחמת שמלאכתו לאיסור דלפי דעת הטור דפוסק כרבינו ז"ל לית ביה בשבת משום איסור מוקצה וכדבר האמור לפיכך שפיר עביד הטור התם דפסק להתיר טלטול סולם של עליה בחצר. (ועיין לקמן בהל' שביתת יו"ט פרק ה' הלכה ד' בד"ה אין מוליכין את הסולם וכו' שהארכתי עוד בזה בס"ד תדרשנו משם) ודו"ק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.