מעשה רקח/שביתת עשור/א
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
מצות עשה וכו'. מבואר הוא ועיין להרב לח"מ ז"ל. ומ"ש
ומה הוא חייב וכו' משנה פ"ק דכריתות ופי' רש"י מדכתיב וכל מלאכה לא תעשו וכו' והאבדתי וזהו כרת ע"כ.
ב[עריכה]
כל מלאכה שחייבין וכו'. כל החילוקין שהזכיר ז"ל נתבארו מהמשנה דמגילה דף ז' ודקדק ז"ל לכתוב כללו של דבר וכו' בעניינים אלו לאפוקי קניבת ירק שביאר בסמוך וכ"כ הרב לח"מ ז"ל.
ג[עריכה]
ומותר לקנב וכו'. שבת דף קט"ו ועמ"ש ומהו הקנוב וכו' כתב הרב המגיד ז"ל דאין בזה אלא משום שבות בשבת והותר ביוה"כ וכו' והקשה הרב לח"מ ז"ל דבשבת איסורו מן התורה כמ"ש בגמרא שם מיתורא דשבתון ותירץ דה"ק אי לאו דרבייה קרא לא היה איסורו אלא משום שבות שאין איסורו אלא מדרבנן. וכיון שכן היכא דגלי גלי וכו' ע"כ. ודבריו דחוקים ונלע"ד דכיון דרבינו פסק כרב הונא דהתם דהאי שבתון אתי לאיסור קניבת ירק ולא לעשה במחובר כרבי יוחנן אם כן על כרחך צ"ל דהוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דאל"כ ביוה"כ נמי ליתסר וכמ"ש התוספות שם וכ"כ רבינו פרק כ"א מהלכות שבת דכל איסורין דרבנן אסמכינהו אתשבות שנאמר בתורה. עוד כתב הרה"מ ז"ל דהרמב"ן והרשב"א ז"ל פירשו הדחת ירק ואמרו שנזכר בירושלמי שמותר להדיח כבשים ושלקות וכן נזכר בתוספתא ואמרו שזו היא קניבת ירק האמור בגמרא שלנו ע"כ. ורבינו ס"ל דקניבה דהש"ס היינו חותך כההיא שהזכיר הרה"מ וכדאמרינן בפרק יו"ט קניבה שרי ופירושו לחתוך ראש הפתילה שנעשית גחלת וכן בפרק י"ז דכלים כלכלה משיחסור ויקנב עיי"ש ולעולם דה"ה הדחה כיון שאין איסורם אלא משום שבות ובהכי לא פליג אש"ס דילן אירושלמי ודו"ק.
ויתקן אותם לאכילה. משמע דלעולם חיים קאמר דבתיקון זה הם מתוקנים ועומדים לאכילה דאילו לבשלם אחר כך לא היה צריך לכתוב תיבת לאכילה אלא ויתקן אותם והדבר ידוע מצד עצמו דתיקון זה אינו אלא כדי לאכלם ותו דדומיא דהיתר פציעת אגוזים שכתב אלא דקשה לזה מההיא דשבת דף קי"ד דמוכח דלבשל קאמר דההא דתניא יוה"כ שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעים וכו' פריך וליתקע כי היכי דלידעו דשרי בקניבת ירק וכו' רב שישא בריה דרב אידי אמר שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו ופירש רש"י אבל השתא דלא מבעי לן קניבת ירק ביוה"כ שחל להיות בערב שבת שהרי בשבת לא יבשלום ולא תהא תקיעה זו אלא להודיענו התר בשנה אחרת שיחול יוה"כ באמצע שבת וכו' ע"כ. הרי דהיתר זה אינו אלא כדי לבשלם דוקא דאם נכנס בהיתר זה גם לאכלם חיים אכתי תקשה לרב שישא אמאי קרי לה שבות רחוקה כיון דשייכא גם כן לאותו יוה"כ עצמו אלא ודאי דדוקא לצורך בישול התירו כדי להקל עליו (בליל) [במוצאי] יוה"כ מה שאין כן לאכלם חיים דאין בו כ"כ טורח כי תיכף הקינוב הוא אוכלם דאין לומר דלעולם נכנס בהיתר זה גם לאכלם חיים וקרי ליה שבות רחוקה משום דלא פלוג זה אינו דאכתי הוה להו להתיר קניבת ירק סתם דכו"ע ידעי דאסור לבשל בשבת ומינה דהיתר בשנה זו אינו אלא בירק שאוכלו כך בלא בישול וא"כ איך כתב רבינו ויתקן אותם לאכילה דמשמע דאחר קינוב זה אינם מחוסרין אלא אכילה ואפשר דרבינו ארחא דמלתא קתני ולא נחית לזה אי נמי משום דסתמא מתניא ופירוש לאכילה לאפוקי לשום דבר אחר ואי נמי יש לומר דתיבת לאכילה לא באה אלא לרמוז טעם ההיתר דכיון שהוא מתקן דבר זה לאכילה ואינו אוכל איכא עגמת נפש טפי ע"פ מ"ש רש"י דף קט"ו ד"ה מותר וכו' עיי"ש אלא שיש להתיישב בדין הפצעת אגוזים ורמונים כדאיתא התם והרי אין בזה כל כך טורח אם יעשהו בלילה ואפי' הכי שרי ודו"ק.
ויוה"כ שחל וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דפסק כדברי האוסרין דאינון בתראי ופסק כוותיהו ע"כ. וקשה דהתם תניא להדיא כרבי יוחנן וההיא דרבי מנא דחאה ר"י דאתי למלאכה גמורה ולעבור עליה בעשה ולא תעשה והרב לח"מ ז"ל כתב דאף דר"י דחאה רבי מנא לא דחאה וקיימא לן כרב הונא דהוא בתרא ע"כ. ועוד נראה דרבינו הוכרח לפסוק כן משום דפסק בפ"א דשבת דהעשה הוא מוביום השביעי תשבות מעתה א"א לו לפסוק כר"י דהוא סבירא ליה דהעשה הוא זה ורבינו לא ס"ל הכי ממ"ש שם.
ד[עריכה]
מצות עשה אחת וכו'. הלשון מגומגם ונראה דצ"ל מצות עשה אחרת וכן מצאתי בדפוס מגדל עוז ואמשטרדם וכתב יד וכוונתו אפשר דר"ל אף שאמרנו שאין בין יוה"כ לשבת אלא לעניין העונש וכו' עוד יש מצות עשה אחרת ביוה"כ שאינה בשבת ולאידך גירסא אפשר דכוונתו כלפי מה שכתב בדין ה' דארבעה עינויים אינם אלא מפי הקבלה ואין בזה עשה לזה אמר מצות עשה אחת כלומר זו דוקא היא מצות עשה ולא האחרות ועיקר הדין ביומא דף ע"ד ועיין להרב לח"מ ז"ל.
ה[עריכה]
וכן למדנו וכו'. דעת רבינו מבוארת דד' עינויים הם מדאורייתא אך אינם למצות עשה גמור וגם לא מנאם בספר המצות וכ"כ הרב המגיד והר"ן ז"ל עיין למרן ז"ל ודלא כהרא"ש בשם ר"י וריב"א דס"ל דאינם אלא מדרבנן באסמכתא דקראי ועיין להפר"ח סי' תרי"א. ולענין חילוק הקטן שכתבו ז"ל עיין מ"ש פכ"ד דהלכות שבת דין י"א.
שבת לענין אכילה וכו'. כן מצאתי להסמ"ג עשין ל"ב דגריס בדברי רבינו אמנם קשה דשבת שבתון נדרש למלאכה כמ"ש רבינו בריש פרקין ואיסור האכילה נפקא ליה מקרא דתענו ותרי קראי למה לי וראיתי בנוסח אחרבדפוס ובכ"י שכתוב שבת לענין מלאכה והכי מסתבר. ועיין להרב לח"מ ז"ל. ותו קשיא לי דרש"י ז"ל פירש שם וז"ל שבתון וגבי עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינם מלאכה גמורה ה"נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועניתם להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי ע"כ. והך שבתון דקאמר גבי שבת היינו הך דשבת בראשית דכתיב שבתון שבת קדש וכמ"ש בסוף אלו קשרים ואם כן קשה לרבינו שכתב פ' כ"א דשבת דילפינן הכי מתשבות דהיינו וביום השביעי תשבות. וקשה תרתי חדא דכיון דהך תשבות אתי לענין העשה כמ"ש פ"א מנא ליה דילפינן מיניה שאר מלאכות ותו דכיון דאיכא קרא דשבתון וכמ"ש רש"י ז"ל מה ראה רבינו להוציא זה ולהניח זה. ויש ליישב קצת. ומ"ש בספרי רבינו
אבל אם רחץ וכו' או בעל. בנוסח אחר כתב יד אין שם או בעל.
ו[עריכה]
כשם ששבות וכו'. נתבאר שם דף כ"א ואף דכל היכא דכתיב יום כולל גם הלילה כגון שבת ומועדים וכיוצא הכא שאני דכתיב בעצם היום הזה והוה אמינא דבעיצומו של יום קאמר דוקא ודומיא דכתוב לך את עצם היום הזה דהתם בלילה מיהא שרי קמ"ל דהכא שאני דמערב עד ערב כתיב ועיין בגמ'.
וצריך להוסיף וכו'. שם ומה שיש לדקדק בזה מדברי הש"ס ועל מ"ש הרב המגיד ז"ל עיין להרב לח"מ ובס' קרבן אהרן ושמות בארץ ז"ל דף ט"ו והרב חיים אבואלעפיא נר"ו. ובאמת שיש לדקדק טפי ממ"ש רבינו פי"ג דנדרים דהנודר לצום באיזה יום ואירע בו יו"ט או ערב יוה"כ חייב להתענות אבל בחנוכה ופורים אין להתענות דדברי חז"ל צריכים חיזוק משמע להדיא דס"ל דרשא דועינתם דילפינן מינה דצריך לאכול בתשיעי ואלו הכא הביא הדרשא האחרת דהיינו שצריך להוסיף מחול על הקדש ומהש"ס שם מוכח שהם דרשות חלוקות ובשלמא למ"ש מרן ז"ל שם דאפשר דהיא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא שפיר אפשר לומר דעיקר קרא להוספה אתא אבל להרה"מ דמשמע מדבריו הכא דעיקר קרא לאוכל בתשיעי אתא קשה טובא ממ"ש שם ועיין להרח"א נר"ו. שוב ראיתי דאף למרן ז"ל קשה דממ"ש פ"ק דר"ה דף ט' משמע דילפותא גמורה היא דפריך ורבי עקיבא האי ועניתם מאי עביד ליה וכו' עיי"ש. שוב אחר זמן רב מצאתי נוסח אחר כתב יד משנת הקי"א שכתוב בה כך שבות כל ענייניו בין ביום וכו' ובנוסחא זו יתורצו כמה קושיות עיין עליהם.
ז[עריכה]
נשים שאוכלות וכו'. שבת דף קמ"ח וביצה דף ל'. ועל מ"ש רבינו
וכן כל הדומה לזה כתב הרב המגיד ז"ל דהכוונה בכל דבר שאינו מפורש בכתוב ונהגו בו היתר ומסור לכל וכו' ע"כ. והרב מג"א סי' תר"ח כתב דדוקא כשהחוטא שוגג אבל אם הוא מזיד חייב להוכיחו מקרא דהוכח תוכיח וכו' עד כאן. ואני הצעיר מגמגם בזה דכיון שברור לו שלא יקבל דבריו כלל דהא מזיד הוא הא קי"ל ביבמות כשם שאדם מוזהר לומר דבר הנשמע כך הוא מוזהר שלא לומר דבר שאינו נשמע. וכי היכי דפטרינן בשוגג מהמצות עשה דהוכח תוכיח כשברור לו שלא יקבל ה"נ דין הוא שיפטר גם במזיד מהך טעמא גופא דהא בדבר שאינו מפורש בתורה קיימינן שוב זימן השי"ת לפני ומצאתי להרב גינת וורדים או"ח כלל ג' סימן ט"ו שהזכיר סברת הרב מג"א הנ"ל בשם הסמ"ג והוא חלק עליו כמ"ש ואגב ראיתי להרב שם שכתב וז"ל ודבר שאינו מפורש בתורה אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' והרמב"ם מחמיר להצריך שיהיה דבר שפשט ברוב בני אדם ע"כ. נראה דכוונתו שיהיה דבר שפשט (איסורו) [התירו] ברוב ישראל. ולא ידעתי מהיכן הוציא דבר זה בדברי רבינו דאי מדברי הרה"מ שכתב ומסור לכל כדמשמע מדבריו שם איני רואה דבר זה גם בדברי הרה"מ דמ"ש ומסור לכל הכוונה שיד כל אדם שוה בו דומיא דאכילה ושתיה שכל העולם שוים בדבר והאיסור בעיתים מזומנות מסור ביד כל אדם שא"א לעכבו ע"פ מ"ש רבינו שא"א שיהיה שוטר בבית כל אחד ואחד ואין במשמע זה דכדי ליפטר מהתוכחה בעינן שרוב הבני אדם נכשלים בו ממש הא לאו הכי חייב להוכיח והרי משמע דתלמודא דידן כללא כייל בכל איסורין שאינם מפורשים בתורה וברור לו שלא יקבלו ממנו דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. ובפרטי דין זה וחילוקיו עיין להרב שם והרב כנסת הגדולה והרב פר"ח שם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |