מעשה רקח/רוצח/ג
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
המכה את חבירו בזדון וכו'. מתבאר במכילתא הובאה בילקוט פרשת מסעי בפסוק, ואם באבן יד וכו' ואם בכלי עץ וכו', וגם [בפרשת] משפטים בפסוק באבן או באגרוף דרשו כן, ודרשו מגיד שאבן ואגרוף סימני מיתה הם, אך דרשת רבינו כאן הוא ממסעי.
ב[עריכה]
מכאן שאומדין מקום המכה וכו'. לא נמצא מבואר ומכל מקום ראוים הדברים מי שאמרן.
ד[עריכה]
אבל אם הכהו בעשת של ברזל וכו'. הכסף משנה ז"ל, הביא פירוש רש"י למה שאיתא בגמרא דף ע"ו [ע"ב] והני מילי דברזיה מיברז, אבל הכהו לאורכו דרך הכאה שיעורא בעינן ע"כ, וקשה קצת, דאי רבינו מפרש כפירוש רש"י, אדמפליג בין מחט שפוד וסכין לעשת, ליפלוג וליתני בדידה, בין הכה דרך החוד להכה לאורכו דרך הכאה, ואפשר ליישב דמדהצריך רבינו החוד מוכרח שדרך החוד דוקא קאמר, אבל לאורכו הוי לי' כעשת ובעי אומד.
ז[עריכה]
ויראה לי שכל מקום וכו'. סברא נכונה ואמיתית היא זו, דבפרק נגמר הדין דף מ"ה [ע"א] אמתניתין דבית הסקילה היה גבוה שתי קומות, תנא, וקומה שלו הרי כאן שלש, ופריך, ומי בעינן כולי האי, ורמינהו מה בור שהוא כדי להמית עשרה טפחים, אף כל כדי להמית י' טפחים וכו', הרי שדימו שיעור כדי להמית באדם דומיא דבור לענין בהמה, ומינה לפחות מי' טפחים.
ט[עריכה]
וכן אם כבש עליו בתוך האש וכו'. חסרון לשון הניכר יש כאן, וצריך להגיה אם כבש עליו בתוך המים או בתוך האש, וכן הכי בדפוס מגדל עוז והיא משנה סתמית פרק הנשרפים דף ע"ו [ע"ב].
ומש"כ רבינו
והוה למניח ידו על פי חבירו וכו', נראה דנפקא ליה מההיא דשמואל, דדריש או באיבה לרבות את המצמצם, ואין לך מצמצם גדול מזה.
ומה שכתב רבינו
או שהכניסו לבית של שיש וכו', השיירי כנסת הגדולה הביא בשם המאירי ז"ל, דהוא הדין אם סגר מקום שמשם היה הרוח יוצא, וכל כיוצא בזה ע"כ, וזה מבואר יוצא מתוך דברי רבינו שכתב או שבנה עליו מקום וכו', ולא הצריך הדלקת נר, ובבית של שיש הצריך, מוכרח משום דבבית של שיש יש בו פתח, ואם סתם הפתח אין צריך לנר דהוי ליה כבנה עליו מקום וכו', וכן מתבאר ג"כ מדברי הרב כס"מ ז"ל, אך מאי דאיכא למידק, למה השמיט רבינו מימרא דרבא התם כפתו לפני ארי פטור לפני יתושין חייב, רב אשי אמר לפני יתושין נמי פטור, הני אזלי והני אתו, ופירש רש"י כפתו לפני ארי פטור, דאי נמי לא היה כפות לא היה יכול להציל עצמו מן הארי ע"כ, ובספר כת"י קדמון מצאתי כתוב, דרבינו לא הביא דין זה, לפי שסמך על מה שכתב דסוף חמה לבוא וסוף צינה לבוא פטור ע"כ, ונראה דאין זה כשיטת רש"י ז"ל בכפתו לפני ארי, דלפירושו הטעם הוא משום דבלאו הכי לא היה ניצול, אמנם לדעת רבינו נראה דלא עדיף מהשליך עליו את הנחש דאין פטורו אלא משום דאין ההורג מצוי באותו רגע אלא אח"כ בא ע"י [הארס] (משא"כ) [וכמו כן] הארי שעדיין לא התחיל לחבל בו, וכמו שכתבו התוס' ז"ל שם, שוב ראיתי לרבינו דהזכיר דין כפתו לפני ארי בפרק ב' דין ב'.
יא[עריכה]
או שזרק בו חץ וכו'. שם ואמר רבא זרק חץ ותריס בידו ובא אחר ונטלו ואפילו הוא קדם ונטלו פטור, דבעידנא דשדייה ביה מפסק פסקי גיריה ע"כ, ורבינו השמיט גבי תריס קדם הוא, נראה דסבירא ליה דהמציאות מצד עצמו הוא רחוק, דאיך יספיק לו הזמן ושירוץ הוא יותר מן החץ, והשיירי כנסת הגדולה שם כתב על דברי רבינו בשם הרב המאירי ז"ל, או שזרק בו חץ וכו', כגון שהיה בסמוך לו חבל ארוך שראשו אחד נקשר בתריס ומשכו תיכף כשזרק החץ ע"כ, ולכאורה הוא תמוה שהרי רבינו לא הזכיר קדם הוא כדי שיצטרך למציאות החבל, ואפשר שדברי המאירי ז"ל בדברי רבא הם אמורים, וגם רבינו יודה אם יתכן כזה דזיל בתר טעמא, ודע דהתם מייתי נמי זרק חץ וסמנין בידו וקדם וסלקן, ורב אשי מפרש דאפי' הסמנין בשוק, ורבינו לא הזכירו, לא ידעתי למה, וכבר נתעורר בזה השיירי כנסת הגדולה ז"ל שם ואפשר עוד משום דהמציאות הוא רחוק, או שאינה הלכה דאם (ההתראה) [ההכאה] במקום הראוי להמית מאי מהני הסמנין, ואם אינו במקום הראוי להמית אין לחייבו כלל, דהא אומדנא בעי כמו שכתב רבינו לעיל, ומה לנו הסמנין.
יב[עריכה]
הזורק צרור בכותל וחזרה האבן וכו'. פתח בצרור וסיים באבן, אפשר שהוא מפרש צרור דקאמר רבא שבתוך הצרור היה בו אבן, דאל"כ אין כח הצרור להמית אדם, אי נמי שהוא מפרש דהך צרור היינו אבן.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |