מעשה רקח/קריאת שמע/ד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
נשים ועבדים וקטנים וכו'. פ' מי שמתו דף כ' ורבינו נראה שמפרש כפי' רש"י דאיירי אפילו בקטן שהגיע לחינוך והיינו מצד עצמו הוא דפטור אבל אה"נ דאביו חייב לחנכו כדתנן סוף פ' לולב הגזול ודלא כרש"י ז"ל בהא דכתב שם דלא הטילו על אביו לחנכו עיי"ש והתוספות שם כתבו דאיירי בקטן שלא הגיע לחינוך וכו' יעו"ש משום דמפרשי כולא בחיובא דקטן או דאביו אמנם רבינו ס"ל שיש לחלק ביניהם ומתני' איירי בחיובא דקטן מצד עצמו ובסוכה אשמועינן חיובא דאב ודו"ק.
מי שהיה לבו טרוד וכו'. משנה דף ט"ז חתן פטור מקרית שמע לילה הראשונה ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה ובגמרא יליף לה מדכתיב בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב מאי משמע א"ר פפא כי דרך וכו' ופריך אי הכי מאי איריא הכונס את הבתולה אפי' כונס את האלמנה נמי הכא טריד והכא לא טריד ופריך אי משום טרדא אפי' טבעה ספינתו בים וכו' ומסיק התם טרדא דרשות הכא טרדא דמצוה ע"כ. וקשה דלמאי איצטריך קרא דובלכתך בדרך למעוטי חתן מקרית שמע הא כבר נפקא לן שפיר מדרשת בשבתך בביתך דעוסק במצוה פטור מן המצוה וגם חתן עוסק במצוה הוא וכמ"ש רבינו. וראיתי להר"ן ז"ל שם שכתב וז"ל ומה שהוצרך לומר למעט חתן מובלכתך בדרך ולא מיעט אותו מטעם שהעוסק במצוה פטור מן המצוה משום דאי מהתם הוה אמינא שאינו פטור אלא בשעת מעשה בלבד ולפיכך השמיענו שאפילו שלא בשעת מעשה דוקא הוא טרוד טרדא דמצוה ופטור ע"כ וכ"כ רש"י פ"ב דסוכה דף כ"ה וז"ל איצטריכו להו תרי קראי דאי הוה כתיב חד כיון דחתן לאו בהדיא כתיב בקרא הוה אמינא לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה מלאכת מצוה בידים או מהלך למצוה אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עוסק אלא טרוד במחשבת בעילה לא פטר הכתוב וכו' ע"כ. ולדעת רבינו שכתב מי שהיה לבו טרוד וכו' לפיכך חתן וכו' דמשמע דפטור הוא מכל המצות ג"כ וכ"כ מרן ז"ל צריך לומר דס"ל דכי פטריה רחמנא מקרית שמע פטריה נמי משאר מצות דומיא דדרשא דובלכתך בדרך ובהא טרדא דמחשבת מצוה הויא כעוסק במצוה גמור.
עוד כתב מרן ז"ל דהרב מנוח בשם הראב"ד ז"ל כתב דדוקא בלילות שמתייחד עמה אבל אם היתה נדה או חולה או שלא היה מקום ליחוד חייב וכתב עוד דמדברי רבינו משמע שפטור בין מקרית שמע דלילות בין מקרית שמע דיום וכו' ואפשר דדוקא בלילות פטור אבל בימים חייב דישראל קדושים הם ומסח דעתיה מינה וכו' ע"כ ובאמת שדברי רבינו שקולין בנדה וחולה דאי משום דיעברו כמה ימים ולא יקרא קרית שמע הרי כתב רבינו דאם שהא עד מוצאי שבת ולא בעל חייב לקרות משם ואילך משום דנתקררה דעתו ואם כוונת הר"מ ז"ל דבתוך ד' ימים תטהר או תתרפא בזה ודאי נראה שדברי רבינו שקולין כיון דעכ"פ הוא טרוד וגם לההיא שכתב דדוקא בלילות ולא בימים וכו' גם זה אינו הכרח לדעת רבינו דהא קי"ל דכעין לילה דהיינו בבית אפל שרי ואם הוא ת"ח מאפיל בטליתו ושרי ומכל שכן בבעילת מצוה ודו"ק.
ב[עריכה]
אבל הנושא את הבעולה וכו'. מהברייתא הנ"ל דבעינן עוסק במצוה וטרוד כמ"ש רבינו לעיל וא"כ פשוט דהיינו דוקא בעוסק במצות פריה ורביה כגון סתם בתולה אבל אם היא זקנה או איילונית או עקרה שאין כאן מצות פו"ר פשיטא דחייב בקרית שמע דזה דמי לטבעה ספינתו בים דהוי טרדא דרשות ולא מפטר מקרית שמע וכ"כ רבינו בפירושו להמשנה שם.
הואיל ואין לו דבר שמשבש דעתו. אף דאם הוא בחור שלא נשא מעולם אי אפשר לו בלא איזה הרהור וכעין ההיא דפ"ק דכתובות דף י' אסבוה כופרי מברכתא חביטא קמיה וכו' והיינו מפני שהיה בחור שלא נשא מעולם מכל מקום לא חשו חז"ל משום דלא התירו אלא בטירדא של מצוה והוה ליה ליתובי דעתיה דומיא דטבעה ספינתו בים ודו"ק.
ג[עריכה]
מי שמת לו מת וכו'. ריש פרק מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ופי' רש"י פטור מלקרות קרית שמע לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו הויא דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה ע"כ ואם רש"י ז"ל גריס במתניתין כגירסתנו ומכל מצות האמורות בתורה מסכים לדברי רבינו לפי מה שכתבנו לעיל וכן כתב מרן ז"ל דחתן גם כן פטור מכל המצות ועיין להר"ן ז"ל שם שהביא מחלוקת בזה על פי נוסחא אחרינא דלא גרסי בהך מתניתין ומכל מצות האמורות בתורה.
עד שיקברנו. משמע דאחר שנקבר תכף חל עליו חובת קרית שמע והרב מגן אברהם סי' ע"א כתב דמיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל וכן עשה מהרי"ל ז"ל ע"כ וכן נוהגים.
מפני שאין דעתו פנויה. כיון ז"ל לומר שאין הטעם כדי שיהא פנוי להשתדל בצרכי המת שאפילו יש לו מי שישתדל פטור כדמשמע בגמרא מרן ז"ל.
וכן החופר וכו'. שם דף י"ד ברייתא ומבואר במסקנא דאם היו שנים אחד חופר ואחר קורא ומכיון שכתב רבינו וכן וכו' לא הוצרך לבארו דודאי דינו שוה לדין המשמר שהזכיר וכ"כ מרן [בכ"מ] ובבית יוסף סימן ע"א כתב דנראה דהיינו בחופר כוך שהוא חופר בכותל ובסלע שהחופר עצמו מוציא העפר אבל בקברות דידן שהם בעומק כעין בור שצריך שנים אחד לחפור ולשים העפר בתוך הקופה ואחד מלמעלה להוציא הקופה עם העפר וגם יכולים שנים או שלשה לחפור בבת אחת כל הצריכים לעשות ביחד פטורים וכך הם דברי הרמב"ן ז"ל וכו'.
ד[עריכה]
אין מוציאים את המת וכו'. שם דף י"ט ת"ר אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע ואם התחילו אין מפסיקין איני והא רב יוסף אפקוהו סמוך לקרית שמע אדם חשוב שאני ופי' רש"י אין מוציאים וכו' לפי שמבטלין מן הקריאה ע"כ וז"ל הרב מגן אברהם סי' ע"ב מדסתם כאן ש"מ דסבירא ליה דאפילו סמוך לקרית שמע דערבית אסור ומ"מ נראה לי דיש להקל בשל ערבית כמ"ש תלמידי רבינו יונה דאם לא יקברנו היום יעבור על לא תלין וכו' ע"כ ונראה דהיכא שיש לחוש לזה גם רבינו יודה אף אם נאמר דאיירי גם בקרית שמע של ערבית.
ואם התחילו וכו'. משנה שם נושאי המטה וכו' ועיין למרן ז"ל.
ה[עריכה]
היו עוסקים בהספ' וכו'. שם ת"ר העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין אין המת מוטל לפניהם הן יושבין וקורין והוא יושב ודומם וכו' ופירש רש"י אין המת מוטל לפניהם שהמת בבית אחר והן מספידין אותו כאן ויש מפרשין שנתון לצד אחר ע"כ ושני הפירושים שכתב ז"ל נלמדים שפיר מהברייתא שבראש הפרק שם מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו אין לו בית חבירו עושה לו מחיצה אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ושם פי' רש"י דהיינו משום לועג לרש דהא עכ"פ בעי ברוכי ולענין דינא נראה דהיכא דא"א בענין אחר הוא הדין והוא הטעם גם לדעת רבינו ודו"ק.
ו[עריכה]
קברו את המת וכו'. משנה שם והראב"ד ז"ל השיג על רבינו וביאור דבריו עיין להמגדל עוז הביאו מרן ז"ל.
אם יכולים העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד וכו'. לישנא דלהתחיל ולגמור גבי פסוק אחד אינו מדוקדק וצ"ל דר"ל להתחיל ולגמור כל הקרית שמע או אפילו פרק אחד או אפילו פסוק אחד ולהכי נקט אפילו לגלויי להתחיל ולגמור דקאמר וכן הוא בפ' מי שמתו דף י"ט וג"כ בפסקי הרא"ש אלא דקשיא לי טובא ממ"ש רבינו בפירוש המשנה שם שכתב וז"ל ומ"ש להתחיל ולגמור ר"ל להשלים פרשה ראשונה בלבד ואם יהיה המקום אשר יעמדו בו לנחם קרוב מן הקבר בכדי שלא יספיק לקרות פרשת שמע באורך הדרך ההוא והם הולכים אינם רשאים להתחיל בקרית שמע ע"כ הרי דס"ל דדוקא בפרשה ראשונה איירי מתני' ולא בפסוק אחד כלל ומהש"ס מוכח להפך שהרי אוקימו הך מתני' אפילו בפסוק אחד וכמ"ש כאן ואי ס"ל דהוי דחיא בעלמא מה שאינו א"כ לימא כל הג' פרשיות שהרי סתמא דמתני' הכי היא תדע דהקשו בגמ' אם יכולים להתחיל ולגמור את כולה אין אבל פרק אחד או פסוק אחד לא וכו'.
בני אדם העומדים בשורה וכו'. שם ת"ר שורה הרואה פנימה פטורה וכו' ופי' רש"י הרואה פנימה את חלל ההקף אחורי שורה הפנימית והאבל יושב שם ע"כ ור"ל שורה שהיא אחורי שורה הפנימית גופא משום דרואה גם היא את חלל ההקף והאבל יושב שם ומשו"ה פטורים ומדכתב רבינו בני אדם העומדים בשורה הפנימיים שהם רואים פני האבל משמע דר"ל כפי' רש"י ז"ל מדכתב בשורה הפנימיים שהם רואים דר"ל העומדים בשורה סתם ולא כתב שורה הפנימית אלא שראיתי לפירושו על המשנה שם שכתב וז"ל והפנימיים הם העם הרואים את האבלים ואין ביניהם אנשים אמצעיים ואשר אחריהם נקראים חיצונים ע"כ הרי להדיא שאינו מפרש כפי' רש"י ז"ל.
ז[עריכה]
כל מי שהוא פטור מלקרות קרית שמע וכו'. ס"פ (מ"ש) [היה קורא] דף י"ז ופ' מקום שנהגו דף נ"ה רמינן דרבנן ארבנן ודרשב"ג ארשב"ג ותירץ רבי יוחנן מוחלפת השיטה ורב ששת תירץ דהכא אנן סהדי דלא מצי מכוין אבל גבי מלאכה אמרי מלאכה הוא דלית ליה וכו' ולרבנן לא מחזי כיוהרא כיון דכו"ע קרו וגבי מלאכה כיון דכו"ע עבדי מלאכה ואיהו לא עביד מחזי כיוהרא ע"כ ודברי רבינו צריכים ביאור טובא לפום הך סוגייא כמאן פסק דלפי מ"ש מרן הקדוש נראה דפסק כת"ק וכאוקמתא דרב ששת שהוא בתרא תדע שהרי הכריח מדבריו לדברי רבינו בענין הכוונה וכו' וכן פסק פ"ה דתענית וז"ל ומקום שנהגו לעשות בו מלאכה עושים ומקום שנהגו שלא לעשות אין עושים ובכל מקום ת"ח בטלים וכו'. אמנם קשה דהוי נגד הכלל דכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה כדאיתא בב"מ דף ל"ז ובגיטין ובכתובות ותו קשה דהרב ב"י או"ח סי' ע' כתב דרבינו פסק כרשב"ג וכרבי יוחנן דקאמר מוחלפת השיטה ושכן פסק הרי"ף ואף שהרי"ף פסק להדיא כת"ק ר"ל לפי דברי ר"י שהחליף השיטה דנמצא דת"ק היינו רשב"ג ולפ"ז קשה ממ"ש רבינו בההיא דתענית דלא כרשב"ג שהרי רשב"ג התם לא חייש ליוהרא ורבינו חייש שלא התיר אלא ת"ח וכן מצאתי להרב תוס' יו"ט פ' מקום שנהגו שהקשה על הרב ב"י והוא ז"ל כתב דרבינו פסק כת"ק ולא ס"ל כללא דכל מקום ששנה רשב"ג ושכן ס"ל להרי"ף ז"ל יעו"ש וכ"כ מוהראנ"ח פ' מצורע ובאמת כן הוא גם כן בהתוס' בע"ז דף ל"ב דאיכא אמוראי דלא ס"ל הך כללא והרב לח"מ כתב לקושיא זו דרבינו פ"ה דתעניות פסק כרשב"ג וסמך אמ"ש אח"ז וכל העושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה ע"כ ואחר המחילה הראויה אין נראה דאם כן אמאי הביא דברי הת"ק והניח דברי רשב"ג אלא ודאי הדבר מוכיח דפסק כת"ק.
ומ"ש והעושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה היינו מהברייתא השנוייה שם ומ"ש לעיל הוא מעיקר הדין ע"כ אחר המחילה רבה הם דברים דחוקים ויותר נראה לומר דרבינו פסק כת"ק לפום אוקמתא דרב ששת וכמ"ש מרן דלא כרשב"ג ומה שנראה לעניות דעתי דאין לנו הכרח חותך לומר דר"י דקאמר איפוך היינו הך דהכא כמ"ש הרב ב"י דאי משום דדרך הגמרא להפך הקמייתא א"כ בפ' מקום שנהגו דאפיך נימא התם נמי אפיך קמייתא א"כ מאי אולמי דהך מההיא ותדע שרש"י ז"ל פירש שם מוחלפת השיטה התנא שסידרן טעה באחד מהם והחליף שיטתו ע"כ הרי שלא הכריח איזו היא המוחלפת א"כ שפיר מצינן למימר דרבינו ס"ל דסברת רשב"ג דפ' מקום שנהגו היא המוחלפת ולפיכך פסק התם כוותיה והכא גבי קרית שמע לא רצה רבינו להקל כ"כ לפוטרו מ"מ לגמרי משום קבלת עול מ"ש והרי מצינו ברבן גמליאל שעשה מעשה גמור וקרא במקום שהיה פטור לגמרי ונתן טעם כדי שלא יבטל מעליו עול מלכות שמים אפילו שעה אחת וכן ר' יהודה הנשיא אף שהיה פטור לגמרי מפני שהיתה תורתו אומנותו והיה מלמד לתלמידים שהוא יותר מתורתו אומנותו ואפ"ה היה מקבל עליו עול מלכות שמים בפסוק ראשון מיהא ומן האמור לימד רבינו לפסוק כן ולכך לא פסק כת"ק לגמרי אלא כתב והוא שתהא דעתו מיושבת עליו ולדעת הת"ק אף שאין דעתו פנויה עליו שרי דהא סתם קאמר וכמ"ש הרב יצחק הלוי סימן מ"ו ומה גם שגם רשב"ג יודה בזמן הזה שבשום פעם אין אנו מכוונים היטב וכמ"ש מדברי התו' שם. עוד עלה בדעתי החלושה לומר דכל הפוסקים מסכימים לדעת אחת וכולם עולים ומתנבאים בסגנון אחד אלא דמקצתם כתבו הפסק כפי דורות הראשונים דהיינו הרא"ש ז"ל וסיעת מרחמוהי והרי"ף ודעימיה פסקו כפי דורות האלו וכבר זכיתי ומצאתי כן במהראנ"ח ז"ל פ' מצורע ומהר"ם פאדווה סי' ל"ט ד"ה מעלתך וכו' יעו"ש.
עד שתתיישב דעתו. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו בזה ועיין במגדל עוז באורך הביאו מרן ז"ל וכבר כתבתי לעיל.
ח[עריכה]
כל הטמאים וכו' ועזרא ובית דינו תיקנו וכו'. וא"ת ורבי יהודה דס"ל דבעל קרי מותר בדברי תורה וכי לא שמיעא ליה הך תקנה דעזרא וכבר נרגש מזה הרא"ש ז"ל וכתב דר"י ס"ל דעזרא לא תקן טבילה לדברי תורה אי נמי התנה שכל הרוצה לבטלה יבא ויבטלה דש"ד וכו' אי נמי לא פשטה ברוב ישראל וכ"כ התוס' שם וכתב עוד דהיינו דוקא במלתא דלא כתיבא בקרא אף שהיא אסמכתא בעלמא אבל אי כתיבא בקרא וגזרו בי"ד עליה אף אם לא פשטה אין בי"ד אחר יכול לבטלה יעו"ש.
עיין מ"ש מרן והא דשאני לן בין כשהטעם שלא פשטה התקנה וכו' לאו מפני טעם אחר כתב רבינו פ"ב מהלכות ממרין וז"ל שם הרי שגזרו בי"ד גזירה ודימו שרוב הקהל יכולים לעמוד בה ואחר שגזרו פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל הרי זו בטלה ואינם רשאים לכוף את העם ללכת בה גזרו ודמו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות ולאחר זמן מרובה עמד בי"ד אחר ובדק בכל ישראל וראה שאין אותה גזרה פושטת בכל ישראל יש לו רשות לבטל ואפילו היה פחות מבי"ד הראשון בחכמה ובמנין ע"כ. והקשה הר"ח אבולעפיה נר"ו וז"ל וליתא דהחילוק של שם הוא שאם מיד לא פשטה אין צריך התרה ואם דימו שפשטה ואחר שנים ראו שלא פשטה יכולים להתירה בי"ד קטן וכו' וצ"ע ע"כ והיא קושיא חזקה על מרן ז"ל. ויותר נתקשה אצלי דברי הרב בעל קרית ספר שם שכתב וז"ל אין בית דין גוזרים גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה ובית דין הקטן מהם יכול לבטלה וכו' ע"כ משמע דביטול מיהא בעיא והא מנא ליה דרבינו בהך חלוקא דדימו שהיה כח בצבור כתב דאין צריך התרה וכ"כ מהר"ר אליה מזרחי שם הביאו הרב לחם משנה שם אם לא שנאמר דס"ל דהדין אחרון מיירי בהכי ודוחק. ולדעת מרן היה אפשר לומר דנ"ל מדפתח בדימו שרוב הקהל יכולים לעמוד בה וסיים בפקפוק ופקפוק נראה דלאו היינו שאין כח בצבור ולכך מפרש מרן דתרתי קאמר בין כשדימו שרוב הקהל יכולים לעמוד בה ולא היה הדבר כן אפילו אחר כמה שנים בין כשפקפקו מיד שניהם אינם צריכים התרה ובחלוקא דאין כח בציבור לא חילק לפי שבכל זמן שאין כח בצבור וכשל כח הסבל אין צריך התרה דאין גוזרים גזרה על זה כמ"ש רבינו לעיל בהך פרקא אמנם כשדימו שפשטה וראו אחר שנים שלא פשטה אז צריכה התרה דעל כל פנים חלה הגזרה כיון שהיה כח בצבור לקבלה ולקיימה ועם כל זה אכתי קשה דביטול מיהא ליבעי.
לפי שאין ד"ת וכו'. עיין להפרי חדש ז"ל או"ח סימן פ"ח שהכריח שיש לנדה בימי טומאתה להתפלל דדוקא בעל קרי נאסר בברייתא דפרק מי שמתו אבל הזבין והמצורעים ובאים על נדות מותרים ואפילו האזכרות הותרו להם להדיא ודלא כיש שכתבו שהביא הרמ"א שם ומ"מ נראה שיש להזהירם שבעת שהדם שותת יפסיקו הקריאה וגם להחליף המטלית שיהא נקי בעת התפילה כל מאי דאפשר ועיין מ"ש פ"ד דתפלה ה"ד וכעין ההיא דכתב רמ"א בתשובה סימן צ"ח על מי שיש לו חולי האבן שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו שהוא מותר היכא דלא אפשר ליה עיין להעטרת זקנים סימן פ'.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |