מעשה רקח/פרה אדומה/יא
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ובכל בד ובד גבעול. כתב מרן ז"ל ויש לדקדק בדברי רבינו פה וכו' ע"כ דקדק לכתוב תיבת פה מפני שלקמן הל' ד' כתב לשון קלח עיי"ש:
ואם עבר ועשה וכו'. אף שכבר כתב ואם הזה משעלה עמוד השחר וכו' הכא איצטריך משום טבילה ג"כ:
ב[עריכה]
מי שהוזה עליו וכו'. בספר כתב יד קדמון מצאתי כתוב על זה וז"ל בספרי דף כ"ב כתבו רבינו בפירוש המשנה פי"ב וסוגיא דקדושין גורס בה רבינו גירסא אחרת שהוא גורס אבל היכא דעבד ברביעי וכו' כגירסא שויה שהביאה רש"י ז"ל אי נמי דוקא לכתחילה אבל לדיעבד שרי. מצאתי בפסיקתא דף נ"ד וחטאו ביום השביעי לרבות הזאת שביעי שאם לא הוזה בשביעי מזה בשמיני ובתשיעי מכאן לנדה וכו' עיי"ש וזה מבואר בדברי רבינו עכ"ל וכבר ראה כל זה מעיני כבודו של מרן ז"ל:
ד[עריכה]
מצות אזוב וכו'. הנה בפ' המפלת דף כ"ו תניא רבי אושעיא זעירא דמן חבריא חמשה שיעורן טפח וחד מנייהו אזוב והכי תני רבי חייא ורבינו הזכיר דין זה בפי"א דטומאות צרעת הל' א' והקשה התוס' יו"ט פי"א דפרה דמנ"ל לרבינו דגבי מצורע דוקא אתמר הא כיון דסתמא קתני משמע דאכל אזוב קאמר עיי"ש והרב חיים אבועלפיה ז"ל תירץ דגבי פרה מצינו לרבינו פ"ג הל' ב' שכתב דאזוב אין פחות מטפח והוא הדין לטהרת הטומאת מת עיי"ש והנני מוסיף דרבינו ז"ל כתב בטומאת צרעת שם ואזוב שאין שם לווי כמו שביארנו אין פחות מטפח ע"כ והיינו מ"ש כאן הל' ה' כל אזוב שיש לו שם לווי פסול וכו' ע"כ גם כתב כאן שהוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים וכלשון הזה כתב פ"ג הל' ב' הרי הדבר מבואר שדעתו ז"ל ששיעור הטפח קאי אכל אזוב סתם שאין בו שם לווי ומרן ז"ל שם לא הראה מקום למ"ש רבינו כמו שביארנו עיי"ש אמנם האמת הוא כמ"ש ודברי רבינו ז"ל שרירין וקיימין:
ו[עריכה]
אזוב של אשרה ושל עיר הנידחת ושל ע"ז וכו'. קשה קצת דכאן השוה ע"ז לעיר הנידחת ומשמע דאפילו בדיעבד קאמר ובפ"א דשופר הל' ב' פסק דשופר של ע"ז אין תוקעים לכתחילה ואם תקע יצא ושל עיר הנידחת אם תקע לא יצא וכן פסק פ"ח דלולב הל' א' שחילק בע"ז בין לכתחילה לדיעבד גם לענין חליצה פ"ד דיבום הל' כ' אסר סנדל של תקרובת ע"ז אפילו בדיעבד דמשמע דבשל ע"ז כשר וכ"כ להדיא שם וכבר ידוע מ"ש התוס' ז"ל בסוכה דף ל"א ופ' כיסוי הדם דף פ"ח שחילקו בין ע"ז של גוי לע"ז של ישראל ובשם ר"ת חולק דאף אחר ביטול אסור משום מיאוס לענין מצוה עיי"ש והרב המגיד ז"ל בהל' לולב רצה לחלק בדעת רבינו בין ע"ז של ישראל לע"ז של גוי וכן נראה מדברי הר"ש שהביא מרן ז"ל דבאשרה דמשה קאמר דמכתת שיעוריה א"כ הוא הדין לע"ז דבשל ישראל קאמר וכ"כ להדיא הקרית ספר ז"ל ומ"מ האמת הוא שדברי רבינו אינן מבוארים לפי פסקו ז"ל:
ז[עריכה]
אע"פ שנגבו פסול שהרי נטמא להזיה. המבי"ט ז"ל בקרית ספר פי' משום דעלול לקבל טומאה עיי"ש אמנם רבינו כתב שהרי נטמא משמע שכבר הוא טמא לכן נראה כמ"ש התוס' יו"ט דמשום חומרא ומעלה אמרו דאם הוכשר במשקין שאינן ראוין לחטאת טמא מדבריהם עיי"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |