קרית ספר/פרה אדומה/יא

קרית ספר ‏ פרה אדומה יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כיצד מטהרין טמאי מת לוקח אדם טהור ג' קלחין של אזוב דכתיב ולקח אזוב וטבל במים וגו' וילפינן בג"ש לקיחה לקיחה מאזוב דפסח מצרים דכתיב ביה ולקחתם אגודת אזוב מה להלן שלשה דאין אגודה פחות מג' אף כאן ג' וכדדרשינן בספרי ותנן נמי פי"א דפרה מצות אזוב לוקחין ג' ובהם ג' גבעולים ומייתי לה פרק קמא דסוכה ואוקי לרבנן דר' יוסי דשלשה למצוה ולא לעכב וטובל ראשי גבעולין כדתנן פי"ב כדי שיטבול ראשי גבעולין וגבעול הוא קנה האמצעי שהזרע בתוכו כקנבוס ופשתן וכיון דכתיב ולקח אזוב וטבל מסתמא ראשו הוא דטבל דהוא הגבעול ומתכוין ומזה על הטמא ביום הג' וביום הז' כדכתיב והזה הטהור על הטמא דהיינו כוונת הזאה על הטמא כדא' לעיל וכתיב ביום הג' וביום הז' אחר שתנץ החמה כדכתיב ביום ואם הזה משעלה עמוד השחר כשר דהא הוי יום וכדתנן פ"ב דמגלה וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר דכתיב מעלות השחר ועד צאת הכוכבים דכתיב והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה ואח"כ טובל ביום ומעריב שמשו כדכתיב וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב ותניא בספרי שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזייה יצא ת"ל וחטאו ביום ואח"כ וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב טבל את האזוב בלילה והזה ביום ביום והזה בלילה פסולה כדתנן סוף פרה דתרוייהו בעינן ביום כדדרשינן ספ"ב דמגלה לא טובלין ולא מזין אלא ביום דכתיב והזה הטהור על הטמא ביום ואיתקש טבילת אזוב להזאה דכתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה ומים אלו מטמאין משום מי חטאת וכדתניא בשלהי תוספתא דפרה וכדתניא והנוגע במי הנדה וגו' ומזה מי הנדה וגו' כמו שיתבאר פט"ו דמי חטאת שנוגע בהן שלא לצורך הזאה מטמאין. חבר שבא להזות מזין עליו מיד כיון שאמר שעברו עליו ג' ימים אבל ע"ה לא מהימן מדרבנן כדתניא פרק חומר בקדש. מי שהוזה עליו בג' ולא הוזה בשביעי טובל בכל עת שירצה אח"כ ומזין עליו ביום כדאמרינן פ' המפלת לר' יוסי בר' יהודה דלא אמרינן טבילה בזמנה מצוה דאע"ג דאמרינן התם דב"ש וב"ה סברי דטבילה בזמנה מצוה ר' יוסי ברבי יהודה סבירא ליה דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה וכמו שכתבו התוספות שם ופ"ק דיומא וכי כתיב שלישי ושביעי היינו שלא יקדים אלא ישהא בין הזאה להזאתו ד' ימים ואם השהא יותר לית לן בה ויכול להזות.

ג

כל המתטמאין מקבלין הזאה כיצד זבים וזבות נדות ויולדות שנטמאו במת מזין עליהם ב"ג ובשביעי כדתניא בסיפרי זוטא ובפרק דם חטאת נמי תניא דנדה מזין עליה וטהורה אם נטמאת במת מזין עליה לפני טבילת נדתה וטובלת לב' הטומאות בשביל האחת שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה וטהרה כשתטבול ובספרי זוטא מייתי קרא דהזה הטהור על הטמא. וכן הערל מקבל הזאה כדאיתא פרק הערל שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה מטומאת מת כשהם ערלן כדכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ובההוא יומא דעשור לא מהילי משום חולשא דאורחא הזייה אימת עביד לטומאת מת שעליהם שרוב צבור טמאי מת היו שנטמאו באבותיהן שכל יוצאי מצרים מתו במדבר ומלו בניהם כדכתיב ואת בניהם הקים תחתם וגו' והיאך נטהרו לאכול פסחיהן אם לא קבלו הזאת ג' וז' לאו כשהן ערלים שכל אחד קבל הזאה בשלישי ושביעי שלו או כולם הזו עליהם יחד בעשור לחדש ובערב הפסח והיו להם ד' ימים כמשפט בין הזאה להזאה דאם לא היו מזין עד יום אחד עשר לאחר מילה נמצאת הזאת שניה דערב פסח מחוסרת זמן אלמא דערלים הזו עליהם ולא מצית למימר דלא עבוד פסח כלל דההיא שתא דהא כתיב ויעשו את הפסח ולא מצית למימר נמי דפסח הבא בטומאה היה דהא תניא בהדיא מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה.

ד

מצות אזוב שלשה קלחים וכל קלח גבעול אחד כדילפינן לעיל ריש פרקין והיינו למצוה ולא לעכב ותניא בפרק קמא דסוכה אזוב שתחלתו שנים נמי כשר ואין תחלתו פסול עד שיהא כשיריו אחד כדאוקי התם בגמרא אלמא לרבנן ג' דקאמר למצוה אבל דיעבד שנים ואגדן כשר דלרבנן קריביה נמי אגודה נתפרדו גבעולין ונשרו העלין אפילו לא נשתייר מכל גבעול אלא כל שהוא כשר. קלח שיש בו ג' בדין מפסגו ואוגדן כדתנן פי"א ואפילו לא פסגו ולא אגדו כשר כדתנן התם דאגודה דילפינן התם מאגודת אזוב דפסח לא הוי אלא למצוה. האזוב הקצר אוגדו בחוט על הכוש וכיוצא בו וטובל כדתנן פי"ב דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה כדא' פ' לולב ואוחז באזוב ומזה דהזאה בעיא באזוב ספק אם הזה מן החוט פסולה דהזאה ודאי מן האזוב בעינן. אין מזין אלא בגבעולין ולא ביונקות ותמרות כדתנן פי"א בתוספתא פי' דבגבעול דהוא קנה האמצעי שהזרע בו הוא דמשמע קרא דכתיב ולקח אזוב וטבל במים וגו' ומי שהוזה עליו ביונקים פטור אם נכנס למקדש כדתנן נמי התם לת"ק דר' אליעזר דאמר אף לא על התמרות דכיון דיונקות הוו גבעולין שלא גמלו כדמפרש במתניתין אם נכנס למקדש בהזאת יונקות לא קרינא ביה את מקדש ה' טמא ואם לא הנצו כל עיקר והזה בהם ונכנס למקדש חייב. אזוב שהזה בו כשר לטהר בו את המצורע כדתנן התם פי"א משום דלית ביה טומאה כל אזוב שיש לו שם לווי פסול כדתנן התם במתניתין דאזוב דקאמר קרא היינו סתם אזוב דאין לו שום לווי. של אשרה ושל עיר הנדחת ושל ע"ז ושל תרומה טמאה פסול כדתניא בתוספתא ושל תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר כדתניא נמי התם ובאשרה כתב ר"ש דאיכא לאוקמי באשרה דמשה דמיכתת שיעורא דומיא דעיר הנדחת ושל ע"ז נמי דכתב הרב היינו ע"ז דישראל דאין לה ביטול עולמית.

ז

אזוב שלקטו לעצים ונפלו עליו משקין מנגבו והוא כשר להזאה וניגוב מיהא בעיא שלא יתערבו מים הפסולים בכשרים ואם לקטו לאוכלין אע"פ שנגבו פסול כדתנן התם פי"ח משום דעלול לקבל טומאה לקטו לחטאת הוי כנלקט לעצים כרבי יהודה וכרבי יוסי ורבי שמעון דפליגי ארבי מאיר במתניתין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.