מעשה רקח/ספר תורה/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשה רקח ‏ ספר תורה י

א

נמצאת למד וכו'. שמעתי מקשים דלמה לא הזכיר פיסול אם כתב האזכרות בזהב שהוא פיסול גמור וגם אין לו תקנה דהוי מוחק את השם ע"כ ולדידי לא קשה מידי דאיכא לאקשויי תו אמאי לא הזכיר אם כתב שאר אותיות בזהב שהוא פסול ומוכרח לומר דכל זה נכלל בפיסול ח' דהיינו שנכתב בלא שחור העומד מכלל דבכל שאר מיני צבעונים או זהב פסול וגם שאר הדינים שהזכיר רבינו לעיל דהוו לעיכובא כולם נכללין בעשרים פסולין אלו למעיין היטב ודוק ותשכח.

ואין בו קדושת ס"ת. ומרן ז"ל הביא תשובת רבינו שכתב שמברכים על ס"ת פסול והרשב"א תמה עליו וכו' עיין עליו ועיין מה שכתבתי בפ"א בס"ד.

שכתב האזכרות בלא כוונה. והריב"ש ז"ל בתשובה סימן ז' כתב דאינו יכול להעביר עליהם הקולמוס לקדשם דמחזי כמנומר עיי"ש. ואם היה רוצה לכתוב יהיה וכתב הוי"ה מותר למוחקו דאי לא תימא הכי כל מקום שמצינו כתוב אל או יה כגון יהודה יהא אסור למוחקו רשד"ם יו"ד סימן ע"ז.

שנפסדה צורת אות וכו'. ובאותיות המובלעות כגון יו"ד בתוך הנו"ן או ך' ארוכה בתוך האות שתחתיה או גג הלמ"ד שנכנס בתוך הה"א או החי"ת וכיוצא הכשיר הרב משה בן חביב ז"ל בדיעבד אמנם הרב חיים אלפנדרי ז"ל חלק עליו ופסל אפילו בדיעבד שו"ת מגיד מראשית או"ח סי' א' ועיין להרב גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק פ"ה דנראה דמכשיר בדיעבד והריב"ש סימן קמ"ו החמיר בדבר עיי"ש.

או תדמה לאות אחרת. ואם חלק מה מהאות דומה לאות אחרת פסולה אף שהחלק האחר אינו דומה שו"ת מהראנ"ח סימן א' ומכאן יש ליזהר הרבה שלא לעשות התגים בסוף האות כי אם באמצעה כדינו כי באות הקו"ף אם יעשה התג בסופה הרי תדמה ללמ"ד בקל וכן ביו"ד וכיוצא ולכך יש לכוין ולעשותם באמצע דוקא.

בין בטשטוש. ואם נפלה טיפת דיו אחר שנכתב ונתייבש וקדם הסופר וקנחה בלשונו עד שחזר הכתב כבראשונה היה נראה להכשיר מכח דברי הנמוקי יוסף שהביא הרב ב"י ז"ל או"ח סי' ל"ב דאם זרק עפרות זהב על הכתב יכול להעבירו וכשר וכו' אמנם מדברי הרב ב"ח שם נראה דפסול וכ"כ להדיא בספר גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ל"ז יעו"ש ואם נפל שעוה על הכתב במחלוקת היא שנויה עיי"ש ובמגן דוד ס"ק ט"ו ועיין להרב ש"ך יו"ד סי' רע"ו ס"ק ו'.

כשתי תיבות. ובשו"ת גינת וורדים או"ח כלל ב' סי' ב' פסל ס"ת שנמצא בו שם אדנות בסוף השיטה ולפי שהיה המקום מרווח ביותר האריך והמשיך מושב הנו"ן והוא נכלל במה שפסק הרמב"ם תיבה אחת לא יכתוב שתים דהוא הדין לאות אחת עיי"ש.

ב

אפילו אין לו מה יאכל וכו'. ברייתא במגילה דף כ"ז וכרבן שמעון בן גמליאל והרמ"ך ז"ל הקשה על רבינו מהירושלמי דמוכח מיניה דבאין לו מה יאכל לכו"ע שרי ואף תלמודא דידן לא פליגא ומרן הקדוש הליץ בעד רבינו עיין עליו והפרי חדש הקשה על מ"ש דכיון דלרבי ינאי שאלון ולא השיבם משמע דס"ל דאסור למכור מפני חייו ולרבי יונה דלא שאלון ס"ל דלא עדיף כדי חייו כמו לישא אשה ות"ת ואפשר דמשום דפשיטא להו לאיסורא במפני חייו לא שאלן וז"ל ואין זה כלום דכיון דרשב"ג גופיה ס"ל דכל שכן מפני חייו על כרחך מאן דאמר שלא השיב לתלמידיו הוא לפי שהוא כ"ש ואין צריך להשיב וכן מ"ד שלא שאלו הוא משום דיליף לה במכ"ש וכו' אבל לדעת הכס"מ אמאי לא השיבם דאסור עכ"ד ויפה תפס עליו אמנם גם מרן ז"ל לא כתב כן אלא להליץ בעד רבינו ומ"ש דכיון דרשב"ג גופיה ס"ל דכ"ש מפני חייו ע"כ נראה דאינו מוכרח דאפשר דרבי ינאי ששמע סברת רשב"ג דשרי ללמוד תורה ולישא אשה קאמר דיש ללמוד מזה דכ"ש מפני חייו ומה גם דרשב"ג גופיה ס"ל דאינו רואה סימן ברכה כדאיתא בתלמודא דידן אלא דר"י לא שמע לה להך ובזה נמי י"ל דמשו"ה לא השיבם דאסור משום דלא שמע לה להדיא מרשב"ג כמו ללמוד תורה ולישא אשה ועיין להרב ב"ח שכתב בזה דרך דחוק הרבה ואף דלדידיה הוא פשוט אחרי המחילה אינו נראה עיי"ש.

ואפילו ישן ליקח בו חדש וכו'. שם דף כ"ז איבעיא להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעלי ליה אסור או דילמא כיון דליכא לעלויי עלוייא אחרינא שפיר דמי וכו' וקאמר התם דבדיעבד פשיטא דשרי ולכתחילה פשיטא דאסור משום פשיעותא כי קמבעיא ליה כגון דכתיב ומנח לאיפרוקי וכו' ולא איפשיטא ע"כ ופי' רש"י ז"ל משום פשיעותא שמא משימכור שוב לא יקנה ומתוך כך יפסידו הדמים כי אמרינן דמנח לאיפרוקי שכתוב כבר החדש בבית הסופר ואינו מעוכב אלא נתינת דמים ע"כ. וכתב מרן ז"ל דמשום חומרא דס"ת פסקא לחומרא ע"כ ולפ"ז צ"ל דכיון דכתב רבינו סתם ולעולם אין מוכרים וכו' כיון בזה אף במציאות דכתיב ומנח לאיפרוקי. וקצת קשה למרן ז"ל דמה נפשך אי בעיא דלא איפשיטא בדין ס"ת הוי ספיקא דרבנן היכי פסק כאן לחומרא ואי הוי דאורייתא היכי כתב לעיל פ"ט הל' ט"ו בתירוץ שני דפסק לקולא משום דמידי דרבנן הוא עיי"ש וי"ל דלעולם מידי דרבנן הוא אלא שרבינו פוסק לחומרא משום קדושת ס"ת וכמו שמדוקדק לשון מרן הכא וההיא דלעיל לאו קולא גמורה היא דהא אינו יכול לקרות בו כל עוד שלא תיקנו וכמ"ש שם בתירוץ ראשון עיי"ש ואי קשיא הא קשיא להרב מנוח שהביא מרן ז"ל דטעמא משום פשיעותא הלכך אם היה החדש כתוב והוא בבית הסופר ואינו מחוסר אלא נתינת דמים מוכרים עכ"ל וקשה דכיון דבעיא דלא איפשיטא למה פסק לקולא וכבר ראיתי להדרישה וב"ח שנתעוררו בזה ותירצו דס"ל דהוי דרבנן ונקיט לה לקולא יעויין עליו וטעמא דקדושת ס"ת לא ניחא ליה. ואכתי קשה איך הביא הדין בסתם כיון שהוא מהגמרא והו"ל לומר דקי"ל הכי משום דהוי ספיקא במידי דרבנן ותו קשה למרן ז"ל דהו"ל לומר אבל הרב מנוח וכו' דהוה משמע דפליג ויש ליישב ודו"ק.

ג

ספר תורה שבלה וכו'. וקוברים אותו אצל ת"ח וכו'. איכא למידק אמאי לא כתב רבינו דאפי' שונה הלכות שפיר דמי כדאיתא במגילה דף כ"ו ופי' רש"י כלומר אפי' לא שימש ת"ח בתלמוד ובגמרא אלא במשניות וברייתות שפיר דמי ע"כ ופסקו מרן ב"י או"ח סימן קנ"ד. ואפשר דכיון דליכא בזמן הזה דין ת"ח כמ"ש הפוסקים ז"ל כל ת"ח במשמע.

מטפחות ספרים שבלו וכו'. שם דף כ"ו והטור או"ח סי' קנ"ד כתב יכולים לעשות מהם תכריכים למת מצוה וכו' וביו"ד סי' רפ"ב כתב עושים וכו' וכתב הרב ב"י עליו וז"ל ומדברי רבינו בטור או"ח נראה דרשות יהיב אי בעו למעבד תכריכין למת מצוה שפיר דמי וכן נראה ולא כדמשמע מדבריו כאן שעכ"פ צריך לעשות כן עכ"ד ובהורמנותיה דהרב ז"ל נראה לענ"ד דיש ליישב דברי הטור דהתם ודהכא דכאן כתב עיקר הדין האמור בגמ' והתם כתב יכולים כי היכי דלא נימא דבעי דוקא אבל אם גונזם בכלי חרס וכיוצא לא מצי דהא ודאי דכ"ש הוא דעביד ליה גניזה מעליא וחידושא הוא דאשמועינן דגם יכולים לעשות מהם תכריכין ולא הוי דרך בזיון או הורדה מקדושתן. וא"כ נפק"מ דעושים שכתב כאן אינו חיוב גמור כי היכי דבדין ס"ת שבלה לא הזכיר אפי' שונה הלכות משום דסמך אמ"ש באו"ח ה"נ כאן. ושוב ראיתי שכיונתי לדעת הרב ב"ח ז"ל יעו"ש תהילה להשי"ת.

ד

תיק שהוכן לס"ת וכו'. שם דף כ"ו ולא ידעתי למה השמיט רבינו דין דלוסקי ספרים תפילין ומזוזות ונרתק של תפילין ורצועותיהם דאיתא התם ואפשר דלא ביארו משום דהיינו הך וכ"כ הרב ב"ח ז"ל יו"ד סי' רפ"ב וכתב עוד י"ל דרצועותיהם דאמרינן היינו נרתק של רצועותיהם עיי"ש וזה דוחק דא"כ רצועותיהם ל"ל הרי נכלל בנרתק של תפילין דהא אין דרך להסיר הרצועות מן התפילין ולהצניעם בכיס אחר. ותו איכא למידק אמאי לא הביא דין תיבה שנשברה דשרי למעבד מינה תיבה זוטרתי כדקאמר רבא התם וי"ל דמשום דמילתא דפשיטא היא לא ביארו דמה לי גדולה מה לי קטנה הכל קדושה אחת היא ונעשית באותם עצים עצמם וגם רבא לא אמר כן אלא לאפוקי שלא יעשה מהם כרסייא כדאיתא התם. וכבר יש ללמדו ממ"ש רבינו פי"א מהל' תפלה ועיין מ"ש שם בס"ד.

אבל הבימות וכו'. מבואר שם והראב"ד ז"ל השיג על רבינו ועיין למרן ז"ל.

וכן רמוני כסף וכו'. עיין למרן ז"ל שהביא לשון הטור בזה ויישב דעת רבינו.

ה

ומותר להניח וכו'. ברייתא במגילה דף כ"ז כלשון רבינו.

וכל כתבי הקדש וכו'. עירובין דף צ"ח אמר רב אחא בר אהבה זאת אומרת אין מזרקין כתבי הקדש ופירושו מבואר דאפי' כשרוצה להניחם באיזה מקום או נותנם לחבירו אין לזורקן דהוי דרך בזיון וכן פירש מרן בשם הרב מנוח ז"ל ופשוט.

הקמיעים שיש בהם מענייני הקדש וכו'. שבת דף ס"א וזה לשון הרב מנוח שהביא מרן ז"ל אבל תפילין אפי' שהם מחופין עור אסור ליכנס בהם לבית הכסא מפני השי"ן ושאר אותיות העשויות בעור ע"כ והלשון מגומגם דבבתים של תפילין ליכא אלא השי"ן ומאי שאר אותיות דקאמר ואי קאי הדלי"ת ויו"ד שנעשים מקשר הרצועות לא הוה ליה לומר העשויות בעור דמשמע דקאי אבתים ואעיקרן של תפילין דבהו קעסיק. ותו דהתוספות ז"ל בפרק במה אשה דף ס"ב כתבו דאין לגרוס דלי"ת יו"ד של תפילין משום דאינם הלכה למשה מסיני ע"כ. ומשמע דאין בהם קדושה וי"ל דאף דאין בהם קדושה היינו כמו השי"ן אבל אין הכי נמי דאותיות מקרו ויש לצרפן עם השי"ן שהוא שם שד"י ואין לנהוג בהם ביזיון ועור דנקט לאו דוקא. ומה גם דהרצועות גם כן הם מעור.

ו

לא יאחז אדם וכו'. סנהדרין דף כ"א אינו נכנס בו לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו וכמ"ש רבינו פ"ז הל' ג'.

ולא יקרא וכו'. נלמד מההיא דברכות דף י"ח ועיין למרן ז"ל.

או מבית המרחץ. כתב מרן ז"ל אבל מ"ש שירחיק מבית המרחץ ד' אמות איני יודע לו טעם וכו' ע"כ ותו קשיא לי דאפי' בקרית שמע שהיא מצות עשה דאורייתא אין צריך להרחיק ד' אמות כדמשמע פ"ג דק"ש ואיך אפשר דבקריאת ס"ת בעי ד' אמות שהרי אינו מ"ע שיקרא בס"ת דוקא כמו ק"ש דבעי לקרותה עכ"פ. ונראה לענ"ד פשוט דחדא מתרצת חברתה דהתם גבי ק"ש כתב ז"ל אע"פ שאין בו צואה ודומיא דהכי בית המרחץ שכתב שם אע"פ שאין בו אדם וכמ"ש מרן שם ולהכי לא בעי הרחקה דארבע אמות משא"כ הכא דבית הכסא סתמא קאמר דיש בו צואה ודומיא דהכי בית המרחץ ביש בו אדם דהמקום נמי מטונף אי נמי משום ערוה ודין הוא דליבעי ד' אמות והכל מתורץ וק"ל.

ולא יאחוז ס"ת כשהוא ערום. מגילה דף ל"ב מימרא דרבי פרנך ועיין להרב ב"ח ז"ל שהחמיר גם לאחוז בעמודים וכ"כ הרמ"א שם אמנם הרב מגן דוד מיקיל וכוותיה מסתברא דאל"כ לא שבקת חיי ועיין להרב ב"י מה שחילק באלה הדינים.

ואסור לישב וכו'. מנחות דף ל"ג אמר רבי חלבו אנא חזיתיה לרב הונא דהוה יתיב אפוריא דס"ת עילויה וכף לכדא אארעא ואנח עליה ס"ת והדר יתיב במטה קסבר אסור לישב ע"ג מטה שס"ת מונח עליה ופליגא דרבה בר בר חנה דא"ר בר בר חנה אמר רבי יוחנן מותר לישב ע"ג מטה שס"ת מונח עליה וכו' והתוספות ז"ל במו"ק דף כ"ה כתבו ההך דרב הונא דנראה דאפילו הס"ת מונח בגבוה ממנו לא שרי מדלא אותביה לס"ת בגבוה ממנו וכו' ע"כ ומרן ז"ל כתב דזו היא דעת רבינו ופסק כרב הונא ובזה הצילו מהשגות הראב"ד ז"ל שכתב וז"ל ואם היה מקום גבוה טפח וס"ת מונח עליו מותר והכי איתא בירושלמי ע"כ ומרן ז"ל כתב על זה דרבינו סובר כהתוספות שדייקו מעובדא דרב הונא שגם זה אסור מדלא אותביה לס"ת בגבוה ממנו וא"כ לדעתו ז"ל הירושלמי פליג אתלמודא דידן.
ואחרי המחילה הראויה לא כן אנכי עמדי בדעת רבינו זלה"ה שהרי סתם הדברים וכתב ואסור לישב על מטה שס"ת עליה דהיינו כדעת רב הונא לאפוקי סברת רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן דפליג וס"ל דמותר לישב ע"ג מטה שס"ת מונח עליה וכיון דרבינו העתיק דברי הגמרא אין לנו בירור זה לומר דבכל גווני אסר אפי' בגבוה ממנו ונגד הירושלמי מלבד דיש לנו פנים מאירות לומר דרב גופיה ס"ל נמי דבגובה ממנו נמי שרי אלא דלאיזה סיבה לא רצה להניחו אצלו במטה אפילו בגבוה ממנו או מפני שהיה צריך לכל אותו מקום או מפני שאם היה עושה כן היה מוכרח ליזהר בכמה דברים שלא לזלזל בכבוד הס"ת שהיה אצלו בין להפוך רגליו לאותו צד בין בדברים אחרים ולכך בחר לו התיקון האחר לשום הכר על הארץ ולהניח הס"ת עליו אבל אין הכי נמי דגם אם היה רוצה להניחו אצלו בגבוה ממנו היה עושהו.
תדע עוד דרבי יוחנן פליג עליה וסבר דאפילו אצלו בשוה שרי (כפי פשטיות הדברים) ואם נאמר דלרב הונא אפילו במקום גבוה אסור א"כ רבי יוחנן פליג עליה מן הקצה אל הקצה דלדידיה אפילו שוה לס"ת מותר ולרב הונא אפילו בגבוה ממנו אסור הא ודאי דאין זה מכללי התלמוד דכל עוד שאנו יכולים לקרב הסברות אנו מחוייבים לעשותו וכמ"ש התוס' בכמה מקומות ובעלי הכללים ז"ל וא"כ כשנאמר דלרב הונא נמי גם בגבוה ממנו שפיר דמי הרי לא פליג עם רבי יוחנן אלא בחדא כמבואר והרווחנו גם כן שהירושלמי אתי כש"ס דילן דבפרק ג' דברכות איתא התם לא ישב אדם ע"ג מטה שס"ת נתון עליו וכו' אם היה נתון ע"ג דבר אחר מותר עד היכן רבי אבא בשם רב הונא טפח רבי ירמיה בשם רבי זעירא אפילו כל שהוא ופי' שם מהר"י לב ז"ל ע"ג דבר אחר כגון שהיה נתון דף עוביו טפח ע"ג ספסל וס"ת ע"ג הדף מותר לישב ע"ג ספסל הואיל וס"ת גבוה ממנו טפח ע"כ הרי מבואר דדעת הירושלמי כרב הונא דבשוה לס"ת אסור ובגבוה הס"ת ממנו למר טפח ולמר כל שהוא שפיר דמי וכן משמע קצת מדברי המסכת סופרים פ"ג עיי"ש ואם כן זכינו לדין שגם רבינו יודה לזה וקרוב הדבר מאד שגם הראב"ד ז"ל הבין כן בדעת רבינו אלא שבא לומר דגם בגבוה ממנו מותר כנ"ל וכלפי שרבינו לא ביארו שהוא לא העתיק אלא דברי הגמרא וכן משמעות דברי הראב"ד ז"ל שהרי לא כתב עליו בלשון השגה (כדרכו) אלא בדרך חידוש דין ויש לנו כיוצא באלו הרבה עיין בס' אהבת עולם להרב אלגאזי ז"ל. ותדע עוד שהרי השמיט רבינו גם כן היתר דכף כרא אארעא משום דממילא משמע ופשוט הוא וגם בגבוה ממנו כיון דלא אסר אלא בשוה לו מינה דכל שאינו שוה בין מלמטה בין מלמעלה דאין כאן זלזול שפיר דמי. זה נראה לענ"ד ברור אחרי נשיקת עפרות זהב של מרן הקדוש ז"ל וגם בב"י יו"ד סימן רפ"ב הביא ענין זה ולא כתב שהראב"ד חלוק עם רבינו ולא שרבינו סבור כדברי התוספות עיי"ש וגם בדברי התוספות ז"ל אין לנו הכרח חותך דהרי לא כתבו כן אלא בדרך נראה וכו' עיי"ש ובשלחנו הטהור שם העתיק דברי רבינו כדמותן ועוד כתב שם בב"י והביאו הרמ"א ז"ל דהוא הדין בשאר ספרים שראוי ליזהר בזה ע"כ וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות.

ז

בית שיש בו ספר תורה וכו'. ברכות דף כ"ה ברייתא כדברי רבינו ורבי יהושע בן לוי אמר התם צריך לעשות לו מחיצה י' טפחים ומייתי התם עובדא דהני מילי בדלית ליה ביתא אחרינא וכתב מרן ז"ל דלריב"ל בספר תורה עדיף מחיצה מכלי בתוך כלי ודהכי ס"ל לרבינו וכו' ע"ש. והפרי חדש ז"ל הקשה עליו וליתא דכיון שהרב הקדים תיקון כלי בתוך כלי לתיקון מחיצה עשרה מוכח להדיא דתרוייהו שוים ואיזה מהם שירצה יעשה ולכן נ"ל שסבר הרב דפליג ריב"ל אברייתא משום דלא שמיעא ליה וקיי"ל כברייתא וכו' ע"כ.
ואני אומר שדברי מרן נכונים בטעמם דמנ"ל לומר דריב"ל פליג אברייתא וליה לא שמיעא בלא ראיה מהש"ס והרי הרא"ש ז"ל שם כתב דרך אחר ותיקן בפשיטות דריב"ל לא פליג אברייתא ולמה שהקשה הרב ז"ל שהרב השוה אותם המדקדק בדברי מרן הקדוש בלשונו הזך יראה שכבר נרגש מזה שכתב וז"ל ואע"פ שאין דבר זה מפורש יפה בדברי רבינו ע"כ צריך לפרשם כן ע"כ דר"ל אף שאין דבר זה מפורש כאן בדברי רבינו על כרחך צ"ל כן מדברי הש"ס ויש להכריחו קצת ממה שלא הביא דין המחיצה בדין התפילין שכתב בפ"ד והיינו כהחילוק שהזכיר מרן ז"ל דבתפילין כל כך עדיף זה כמו זה ולכך לא הוצרך להזכירו דהוא הדין הוא דהא עכ"פ כן הוא האמת ומזה הכריח מרן דדחיקא ליה לומר דריב"ל פליג אמנם כאן שהזכיר עשיית המחיצה גם כן על כרחך דאתא לאשמועינן דמחיצה עדיפא מכלי בתוך כלי בספר תורה דוקא דאל"כ לישתוק מינה כי התם. ולמ"ש ז"ל דכיון דהרב הקדים וכו' נראה שאינו מוכרח שהרי הקדים הוצאה לכלי וא"א לומר שהם שוים כמבואר בדברי רבינו שסיים אבל וכו' והוא מהש"ס שם הרי מבואר דביתא אחרינא עדיף מכולהו א"כ אין להכריח מהקדימה דלישנא דברייתא נקט וריב"ל עלה קאי. והתם שהזכיר ג"כ ס"ת על כרחך אגב תפילין נקט לה דהא כבר ביארו כאן ולישנא דברייתא נקט. כן נראה להליץ בעד מרן ז"ל. וכתבו התוספות שם דיש להחמיר גם בחומשים כמו בס"ת אבל שאר ספרים בכיסוי בעלמא סגי ע"כ וכ"כ ז"ל.

או עד שיניחנו בכלי וכו'. שם ולא ידעתי למה השמיט רבינו דין גלימא אקמטרא (פי' ארגז) דמקרי כלי בתוך כלי אף שהגלימא אינו כלי וכמ"ש רש"י ז"ל שם ומדבריו יש להוכיח נמי דגלימא ע"ג גלימא לא מקרי כלי בתוך כלי דדוקא בדאיכא כבר כלי אחד גמור אז מקילינן בגלימא אף שאינו כלי אבל בשתי גלימות לא וכן פסק הרב ב"י ז"ל ולרבינו צריך לומר בדוחק דחשיב ליה ככלי בתוך כלי ולכך לא חש להזכירו.

ח

כל הטמאים וכו'. נתבאר בכמה מקומות בגמרא שאין דברי תורה מקבלים טומאה ומהם בברכות דף כ"ב ועיין להפרי חדש או"ח סימן פ"ח שהכריח ממתני' ומדין התלמוד ומוסכם מהפוסקים שנדה חייבת להתפלל. ומי הוא שיכול לחלוק בזה ולפטור הנשים בימי נדותן מתפילה ולכן חייב כל איש ואיש להזהיר בביתו על כך שלא ימנעו מלהתפלל בימי נדותן שרשאות וחייבות להתפלל והשומע בזה ישא ברכה מאת ה' ע"כ תורף דבריו ונ"ב ומיהו יש להזהירם גם כן שיקנחו עצמם בשעת התפילה כל מאי שאפשר דלא גרע מצואה שעל בשרו.

ט

כל הרואה ס"ת וכו'. פ"ק דקדושין דף ל"ג אבעיא להו מהו לעמוד מפני ס"ת רבי חלקיה ורבי סימון ורבי אלעזר אמרי ק"ו מפני לומדיה עומדים מפניה לא כ"ש ע"כ הקשו התלמידים דהא אמרינן בפ"ג דמכות דף כ"ב אמר רבא כמה טיפשאי שאר אינשי דקיימי מקמיה ס"ת ולא קיימי מקמיה גברא רבא דאילו בס"ת כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן בצרי חדא ע"כ משמע דגברא רבא עדיף מס"ת והיכי עביד ק"ו הכא וי"ל דהתם ר"ל אם חז"ל לא פירשו התורה היתה כדברי ספר החתום והקראים אינם מכלל ישראל לפי שמבינים הכתוב כפשוטו וא"כ חז"ל הם העיקרים שפירשו לנו כוונת התורה אמנם אחרי פירושם ז"ל פשיטא ופשיטא דהס"ת עדיף ולהכי התם דקרי להו טיפשאי כלומר שאינם מעמיקים אלא מבינים הפסוק כפשוטו הוה להו למיקם טפי מקמיה דגברא רבא דבלא הוא אין אנו מבינים התורה אבל הכא דקאי הק"ו בלומדיה ר"ל חז"ל שפירשו התורה כההוא דארבעים וכו' כ"ש בס"ת ועוד י"ל דהתם לא קאמר דגברא רבא עדיף מס"ת אלא ה"ק מכיון שהם קמים ומכבדים התורה מינה נמי צריך שיכבדו ג"כ ללומדיה כיון שהם פירשו כוונתה ודו"ק ועיין לרבינו פ"ו דתלמוד תורה.

י

דברים שבלוחות הברית וכו'. ר"ל העשרת דברות שכוללים כל התורה שכתובים בלוחות הן הן ג"כ בכל ספר ר"ל בכל ס"ת ונפקא מינה לענין הכבוד וההדור שהזכיר ז"ל.

יא

היה מהלך וכו'. בברייתא בברכות דף י"ח ונחלקו הפוסקים בפירושה עיין להרי"ף והרא"ש והתוספות שם ועיין להרב ב"ח יו"ד סימן רפ"ב שהאריך בזה והעלה דיש להחמיר ולאסור אפילו במקום סכנה לרכוב עליו דמוטב שיאבד הס"ת משיזלזל בו כל כך ע"כ. ולענ"ד נראה יש לגמגם בהוראה זו דהוי חומרא דאתי לידי קולא ואנן קי"ל בעלמא חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה הכא נמי מוטב שיתבזה קצת הס"ת ולפי שעה משיפול ביד האויבים ח"ו מכ"ש דלא מקרי ביזוי כל כך כיון שהוא על צד הדוחק והצורך הגדול להצילו מיד קמיו וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ומצינו לפעמים שביטול התורה זהו קיומה ועיין להמפרשים ז"ל שכתבו דה"ה בשאר ספרים וכו'.

מניחו בחיקו וכו'. אין זה מבואר בברייתא שם ונראה דמסברא כתב רבינו כן וראוים הדברים למי שאמרן דכיון דאין שם סכנה אין ראוי לזלזל בו כלל אמנם התוספות דייקו שם דגם מפשילו לאחריו על החמור שפיר דמי והביאו ראיה לדבריהם מן הירושלמי עיי"ש והרב ב"ח ז"ל שם הביא דאיכא מאן דמפרש להך ירושלמי בשעת הסכנה דוקא עיי"ש.

כל מי שיושב וכו'. כל זה למדו רבינו מהמסכת סופרים פ"ג ושם ביארו עוד כמה דברים הנוגעים לכבוד הס"ת שכל המכבדו ומהדרו הרי כבד את ה' הנכבד והנורא ברוך הוא ואשרי לו מה נעים גורלו אשרי העם שככה לו. אשרי העם שה' אלהיו.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---