אור שמח/ספר תורה/י

אור שמח ‏ ספר תורה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בהגה"מ. בשם מסכת סופרים פרק ג' ספר שפסקו ושנוקד ראשי פסוקים שבה אל יקרא בו - גורפו כו' אל יקרא בו. ובספר האשכול שלא יתקננו ואם תקנו אל יקרא בו.

והנ"ל טעם חדש דהנה הגמרא שקיל וטרי בכמה דוכתי אם יש דחוי אצל מצות, וכאן לקרות בצבור גם כן נימא דחוי, ובפרט אם חומשין אין בהן קדושת ס"ת וכיון שיש בו טעויות או חסרון אות אחת נימא דהוי דחוי ולא יהיה מהני בו תיקון אך זה בדותא דכל מקום דהוי בידו לא שייך דחוי וס"ת שיש בו טעויות הרי מצוה לתקנו, אבל בספר שכתוב בנקודות וראשי פסוקים דאסור לתקנו דגם המקרא הוי הלכה למשה מסיני ואסור למחוק דהוי כמוחק דברי תורה, לכן איתא בו דחוי, דאינו עומד לקרות בו בצבור והוי דחוי אצל מצוות ולכן פסול לקרות בו ועיין טורי זהב בזה ודו"ק.

אמנם התבוננתי דלא מצאנו דחוי, רק במצוות שעשייתן פעם אחת כמו בכסוי דאם כסהו וחזר ונתגלה פטור מלכסות וכן באשרה שבטלה ללולב דמצוות לולב אינו רק פעם אחת, אבל מצוה הנוהגת כמה פעמים בזה לא שייך דין דחוי כיון שמצותה נמשכת, ועיקר דין דחוי ילפינן מקרבנות דמצוותן הנעשית בהן כמו שחיטה וזריקה והקטרה בבהמה אינו רק פעם אחת ובזה יתורץ מה שהקשה לי אחד בסוף פרק שילוח הקן דההוא דגזזינהו לגפה ושלחה כו' זיל רבי לה גדפא ושלחה כו' דהא הוי כעין דחוי אצל מצוות דכיון דאין לה כנפים אין במה לשלח ולפ"ז א"ש דכיון דמצות שילוח הוא אפילו מאה פעמים בשלחה וחזרה כמו דיליף במשנה תמן ולא שייך במצוה כזאת דנוהגת כ"ז שתחזור, ענין דחוי, ולא דמיא לכסוי, דאינו רק פעם אחת ונכון. אולם בלא"ה לק"מ דנראה דמה דמשלח בלא כנפים ג"כ הוי ההתחלה ממצות שילוח רק דגמר המצוה הוא ההפרחה בכנפים ומקרי זה מצות שילוח אמנם הסברא בלא זה נכונה, ולכן לא נזכר בשאר מצוות דין דחוי ומכ"ש בס"ת שמצותה לקרות בה לעולם אין שייך דחוי, א"כ הטעם שבארנו דחוי ואכמ"ל.

ואגב אבאר מ"ש רבינו בפירוש המשנה בסוף חולין כי המקור כמו שלח נופל על המעט ועל הרוב, ובאמת כן מוכח סוגיא דפרק אלו מציאות דחשיב שם כל הני דכתיב מקור כמו הענק תעניק השב תשיב עזוב תעזוב כו' הוכח תוכיח כו'. והנה רבים תמהו מהך דרמי בפרק כסוי הדם על משנה דכסהו ונתגלה מ"ש מהשבת אבידה דאמר מר השב אפילו מאה פעמים, וזה פלא דשם כתיב במקור, לכן הגהתי בגמרא שלמדתי שצ"ל, ומ"ש מהחזקת עני דאמר מר והחזקת בו אפילו מאה פעמים כצ"ל. והוא דרשה בתורת כהנים ושפיר פריך מכסוי, ומשני דשם לא כתיב והחזקתו רק והחזקת. אבל כאן כתיב וכסהו דמשמע מיעוטא כן נראה ברור בס":

ג

ס"ת שבלה או שנפסל נותנין אותו וכו'.

כבר נסתפקו האחרונים במידי דרך משום הידור אם גונזין יריעה מס"ת כי היכי דליהוי יריעה מהודרת, ולכאורה מפורש בפרק ר' ישמעאל דאם נמצאת ראשונה כחושה בבני מעים אומרין לו הבא שמינה לכתחילה ושחוט, הרי דמשום הידור מצוה אומרין לשרוף חטאת ראשונה הכחושה. (ועיין שו"ת חכ"צ סוף סימן מ"ה) אמנם כי דייקת אשכחן פרק ולד חטאת בתמורה דף כ"ג לא נחלקו אלא בבא לימלך דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים ואמרי לך התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה, ותמהו בתוספות וכי מאבדין קדשים בידים כו' ופירשו דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה דא"ל התכפר בטובה וכחושה תמות עכ"ל ורבנן סברי דמשום תקנת קדשים דלא ליתי לידי פסול אמרינן דיתכפר באבודה הכחושה הרי דמקריבין כחושה כי היכי דלא למות החטאת האבודה, [וכן מפורש בש"ס ווילנא החדש בשטמ"ק] ולכאורה סתרי הני תרי סוגיות - וצריך לאמר דתמן בנשחטה חטאת צבור ונמצאת כחושה בב"מ דהויא פסולה בקודש ונשרפת כדין קרבן פסול דנשרפין בבית הדשן בעזרה דבקודש באש תשרף, לכן מייתינן שמנה ולא איכפת לן מה דכחושה נשרפת אבל כאן הלא דינה כחטאות המתות דלא נהנין ולא מועלין דפקעה קדושתה, לכן עבדינן תקנה ואומרין התכפר באבודה הכחושה. לכן כאן בספר תורה דנגנזת בבה"ק אולי הוי כחטאת המתה, ומייתינן הך שאינה מהודרת כי היכי דלא ליתי לידי פסול הגם דלא דמי לגמרי דביריעה שטעונה גניזה מכל מקום קדושת כתבי קודש לא נפקע מינה, מה שא"כ בחטאת המתה דלא מועלין דלאו קדשי ד' נינהו מסתברא דחדא מילתא הוי דהעיקר תלוי במה דנשרפת בקודש דהויא קדושה עד דאמרו בפרק כיצד צולין דף פ"ב דנטמא הואיל דבחולין נמי מיפסל ואיתעביד בה עובדא דחול כו' תסגי לה בקבורה כו' יעו"ש. וכפי הנראה דזה טעמא דחכמים דלדדהו דאשם תלוי בשריפה אם כן אמאי לא ילפי מנותר דחמץ ליבעי שריפה, דה"ט משום דסברי, דכיון דחמץ חולין לא בעי ביעור בשריפה דדוקא דררא דקדושה בעיא שריפה, ובפרט לשיטת רש"י דכל פסולי ק"ק אף בשר שנתותר צריך שריפה במקום אכילתו היינו לפני ד' בירושלים וכמו שפירש במשנה דפרק אלו עוברין ושורפו לפני הבירה ובפרק כל שעה דף כ"ד. ובזה מיושב מה דאמר רבא בפסחים דף פ"ד משום הפסד קדשים ומוטב שיפסלו מאליהן כו' ואמאי אמר ר' יהושע דאם יש רביעית להציל יציל ויטמא ביד, וע"כ דטעמא משום דלסופה לאיבוד אזלא ויפסל ע"י טומאה דהוי הורדת קדושה מה שאין כן תמן דהפסול יהי' דיהיו נותרין ובקדושתן קיימי דנותר אין זה הפקעת קדושה ודו"ק.

ח

כל הטמאין כו'.

נ"ב כדאשכחן פרק לא יחפור דס"ת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה ובסוכה כ"ה דבע"ק מותר בתפילין.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.